יום שני, 16 במאי 2011

להקטין את המדורות

לקראת ל"ג בעומר, הממשמש ובא, כדאי לעצור ולחשוב על המחיר הסביבתי שאנחנו משלמים על מנהג הדלקת המדורות.
אני לא רוצה להשבית את המסורת הנהוגה כמה מאות שנים, ולא את הצורך של ילדים (והורים?) בחגיגה, ואפילו מודע לכך שיש אנשים שאש בוערת גורמת להם ריגוש כזה או אחר.
אני לא רוצה שיבטלו את המדורות
אבל
בשנים האחרונות, כהורה לילדים בגילאים שההורים עוד מארגנים את המדורות, אני רואה את המדורות הולכות וגדלות. הורה אחד מארגן הרבה קרשים (כדי שהילדים לא יתאמצו ויאספו), הורה אחר (בואו נודה על האמת, זה תמיד אבא) בונה מהם מדורה ענקית. האש כה חזקה, עד שאי אפשר לעמוד לידה, והילדים עומדים מרחוק. מדי פעם הם מצליחים "לגנוב" כמה קרשים בוערים להקים להם עוד "תת-מדורה" ליד המדורה הגדולה.
בעוד ההורים אוכלים (כי אי אפשר בלי שתיה/פיתות/חמוצים/קלחי תירס/נקניקיות/קבבים), והילדים מתרוצצים סביב האש, מגיעה לה השעה ללכת הביתה. אבל, המדורה עודנה בוערת ובוערת, קשה לכבות אותה (כי יש בה הרבה חומר). כמה פראיירים נשארים לכבות, ובינתיים מתמלא האויר בכמות מטורפת של מזהמים, עד שכל המדינה נראית ומריחה כמו איזור אסון. על הכביסה אני אפילו לא מדבר.
כדי שאף כיתה לא תקופח וההורים יוכלו להנות (?) בכל המדורות של כל הילדים, נמתח החג כמו מסטיק (או שמא כמו מרשמלו על האש), מתחיל שבוע לפני ומסתיים שבוע אחרי ל"ג בעומר עצמו.
אז אולי, במקום כל ההפקה הזו, נעשה מדורה קטנה. כזו שאפשר להתקרב אליה, שאפשר לצלות בה תפוחי אדמה בלי לשרוף אותם, ושאפשר לכבות אחרי שעתיים.

רעיון שקיבלתי (תודה לאורן אקרמן): מוקד האש, יהיה בתוך חבית חתוכה לרוחב, ויודלק ע"י עצים קצרים, כמעין מנגל גדול. כך נימנע מיצור של עשן רב. זוהי מגמה ההולכת ותופסת תנופה בשנים האחרונות.

כמי שגרים בישוב צורן, שסובל כל קיץ משרפות, אולי נהיה הראשונים לאמץ את ל"ג בעומר "בקטן" ?

מה דעתכם?

 צילום: Janne Karaste  

ועוד דבר חשוב במיוחד: קיימת תופעה מתועבת במיוחד של שריפת בעלי חיים במדורות ל"ג בעומר. כל מי שנתקל בתופעה כזו - נסו למנוע זאת בכל דרך אפשרית או פשוט לצלצל למשטרה (100) או למוקד העירוני (106/107/109).



"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז