יום שישי, 27 בדצמבר 2013

מנזרים במדבר - אתר טבילה, כנסיות ופסיפסים

הדת היהודית והדת המוסלמית נולדו במדבר. אך גם לנוצרים יש יחס מיוחד למדבר, כמקום היסטורי בו קרו כמה מהאירועים המכוננים של הדת הנוצרית, וגם כמקום להתבודדות. מדבר יהודה, בעיקר חלקו הצפוני, היה מקום מושלם למנזרים, בעיקר בתקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). גם קרוב מאוד לירושלים, גם על דרך ראשית וגם קרוב לאתר הטבילה שכל כך חשוב לנוצרים.
בשיא התקופה היו במדבר יהודה כ-60 מנזרים ובהם כ-6000 נזירים!
רוב המנזרים ננטשו וחרבו, אך יש עדיין כמה מנזרים פעילים, שמוחזקים על ידי הכנסיה היוונית-אורתודוכסית.

הידועים מביניהם הם מנזר סנט-ג'ורג' שבוואדי קלט, ומנזר מר-סבא שעל גדות נחל קדרון. למנזר סנט-ג'ורג' אפשר לטייל בימי רגיעה בטחונית, על מנזר מר-סבא נוח להשקיף מרחוק ומסובך להגיע. אך היום נתמקד במנזרים אחרים, גם חרבים וגם פעילים.
החורף הוא מועד מצויין לבקר באיזור. בקיץ החום לוהט, בעוד החורף נעים (20-22 מעלות). בתחילת ינואר חוגגות חלק מהעדות הנוצריות את חג הטבילה והשמחה רבה, מלווה בטקסים ייחודיים.

אתר הטבילה (קצר אל יהוד)
יוחנן המטביל  הוא אחת הדמויות החשובות והמשפיעות בנצרות. בשלב מסוים של חייו הוא החליט להטביל אנשים בירדן, ביניהם את ישו קרוב משפחתו. תהליך הטבילה היה חלק מהליך של היטהרות וחזרה בתשובה, וכאשר הנצרות הפכה לדת רשמית ומאורגנת, הטבילה הפכה לתהליך בו אדם הופך להיות נוצרי. מכאן, החשיבות הגדולה לקדושת המקום בו התחיל יוחנן המטביל את המנהג. המקום המקובל הוא בנהר הירדן, ממזרח ליריחו, וכ-8 ק"מ מצפון לשפך הירדן לים המלח. לאורך שנים נבנו במקום כנסיות ומקומות לטבילה, הן בצד המערבי והן בצד המזרחי.
כדי להגיע למקום, ניסע בכביש 90 (עוקף יריחו) עד לשלט המפנה לאתר הטבילה. עד לפני שנים מעטות המקום נפתח רק בחג ההתגלות (אפיפניה), אך כעת הוא פתוח רוב ימות השנה.
היות שהמקום הוא על הגבול הירדני, יש שדות מוקשים (אל דאגה, מגודרים) וחלק מהכנסיות (האתיופית, הקופטית, הרוסית והרומנית) נמצאות בתוכם. אתר הטבילה נמצא במבנה חדש ומודרני, ממש מול האתר הירדני המקביל.
צילום:דודי הולצמן
 
צילום:אודי שטינוול

גבול של שלום. צילום:דודי הולצמן

חג ההתגלות מצויין ב-6 בינואר, ולכן מי שרוצה לצפות בו צריך להגיע ב-18 בינואר. זו לא טעות... הקבוצות החוגגות את החג שייכות לכנסיות המזרחיות-אורתודוכסיות, ולוח השנה שלהם הוא הלוח היוליאני, שבינו לבין הלוח המוכר לנו יש הבדל של 12 ימים.
ולמי ששואל מהו חג ההתגלות: על פי האמונה הנוצרית, זהו היום בו התגלה ישו-האל בפני האמגושים שבאו לבקר אותו.



יש לקחת בחשבון שביום החג התנועה במקום צפופה, אך מרשימה במיוחד. מי שרוצה להגיע באוירה נינוחה יותר, יוכל להגיע בימים אחרים, שגם בהם מגיעים פה ושם צליינים לטבול.
כתבה מצולמת של הצלם הנפלא ברוך גיאן על הטבילה.

באחד המוצבים הנטושים של צה"ל באיזור יש מושבה של עטלפי חרקים, שמתועדת על ידי מצלמות.

דיר חג'לה
נחזור מאתר הטבילה אל הכביש, ונסיע דרומה כ-2 ק"מ. נפנה שמאלה לכיוון מנזר דיר חג'לה (המשמר את השם העברי העתיק בית חגלה), וידוע גם כמנזר גרסימוס.
גרסימוס היה נזיר שחי במקום במאה הרביעית, והקים בסביבה מנזר מטיפוס לאורה, בו הנזירים מתבודדים כל היום ונפגשים רק לתפילה וארוחה משותפת. אכן חיים נזיריים וקפדניים.
מאז ימי הביניים מזהים בדיר חג'לה את המקום בו נחו יוסף, מרים וישו התינוק בדרכם ממקום הולדתו בית לחם - לגליל.
המנזר נהרס והוקם פעמים רבות, ולאחרונה - נבנה ב-1890. הוא משתייך לכנסיה היוונית-אורתודוכסית, והנזיר כריסוסטומוס מנהל אותו ביד רמה. יש מפעל לנרות ובגדי טבילה, גן ירק וחיות משק, אך גולת הכותרת היא כמובן הכנסיה יפה, מעין סניף קטן של יוון במדבר. בקריפטה (חדר תת קרקעי) שליד הכניסה יש פסיפס מעניין של מרים המניקה את ישו וארון עם שלדים וגולגלות של נזירים שחיו כאן בעבר.
כביש עוקף יריחו (נסלל אחרי הסכם אוסלו), הוא הכביש שנסענו בו - עשה למנזר אך טוב, והגדיל את מספר המבקרים בו.


צילום:דודי הולצמן

ואדי נוח'ייל
ממגרש החניה של דיר חג'לה ניסע מזרחה בדרך עפר, כקילומטר. ליד גבעה קטנה נחנה, ונרד בזהירות לערוץ שמשמאל. בערוץ יש תמרים הניזונים ממי התהום הגבוהים, ומערות חצובות בסלע החוואר הרך והפריך. המערות האלה נחצבו על ידי נזירים מתבודדים שבילו כאן את רוב חייהם, בחום הכבד, וניזונו במים ותמרים.
נחזור לגבעה, ונצפה בה מזרחה. לעבר ירדן שכנתנו. אפשר להבחין ביום בהיר בבתי עמאן וישובים רבים במורד ההר ובבקעת הירדן הירדנית.
 
צילום:דודי הולצמן

השומרוני הטוב
בברית החדשה סיפר ישו משל, ובו הוא סיפר על אדם שירד מירושלים ליריחו ונפצע על ידי שודדים. יהודים שעברו במקום לא עזרו לו, ורק אדם שומרוני עזר לו, האכיל, השקה וטיפל בו. כמו משלים רבים, גם סיפור זה הפך לאמת לאחר זמן מה...
לאחר מאות שנים הקימו הביזנטים כנסיה במקום, ושרידים ממנה השתמרו עד היום. לפני מספר שנים החליט המנהל האזרחי לרכז במקום ממצאים, בעיקר פסיפסים, מכל רחבי יהודה ושומרון, גם כי אסור, עקרונית להעבירם לשטח ישראל, וגם כי השארתם באתריהם היתה גורמת לשדידתם והריסתם. מאז 2009 פועל במקום מוזיאון מקסים, עם עשרות פסיפסים מרהיבים. המקום מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים. האתר נמצא בין יריחו וירושלים, על כביש מס' 1.
פוסט מצויין על המוזיאון באתר של יואב אבניאון.
 

  צילום:דודי הולצמן



מנזר אותימיוס
נמשיך לעלות בכביש מס, 1 עד לתחנת הדלק שמשמאל. באיזור התעשיה של מישור אדומים התגלו שרידי מנזר שפעל החל במאה הרביעית לספירה, ונקרא על שם הנזיר הארמני אותימיוס
רצפות פסיפס, מאגר מים תת קרקעי (יבש) - באתר מתוחזק היטב על ידי רשות הטבע והגנים.


צילום:ד"ר אבישי טייכר

מרטיריוס
מרטיריוס, תלמידו של אותו אותימיוס, הקים אף הוא מנזר, מעט מערבה. שרידי המנזר, כולל רצפות פסיפס מרהיבות, נמצאים בלב שכונה בעיר מעלה אדומים. הביקור במקום בתאום מראש 


צילום:ד"ר אבישי טייכר

אתרים נוספים באיזור
את הביקור באתרים הנוצריים אפשר לשלב באתרים היסטוריים ואתרי טבע קרובים:
  • דרומה, לאורך חוף ים המלח נמצאת שמורת עינות צוקים (עין פשח'ה) = מעיינות מתוקים וחמימים, שיוצרים סבך גדול של אגמים ובריכות, עם שפע בעלי חיים - וגם אתר נעים לטבילה ונופש. פופולארי במיוחד גם בקרב ערביי האיזור ומזרח ירושלים.
    בסמוך לשם - אתר קומראן, שבו התגלו שרידי מגילות ים המלח, בכפר שבו התגוררו אנשי כת יהודית בימי בית שני (יש המזהים אותם עם האיסיים). באתר התגלו מקוואות, כלים ומבנים רבים, והוא אתר תיירות מושך קהל רב.
  • בית הערבה הוא קיבוץ שנוסד לראשונה ב-1939ת בסמוך למפעלי ים המלח של אז. חברי הקיבוץ נאבקו בקרקע המלוחה ובאקלים הקשה, ונאלצו לנטוש את המקום במלחמת העצמאות. בשנת 1967 חזרו למקום, ולאחר מספר שנים קם הישוב מחדש. אתר הקיבוץ הישן נמצא בשטח צבאי שיש לקבל אישורים מיוחדים לבקר בו. סיור באיזור זה, סמוך לגשר עבדאללה ההרוס ולשפך הירדן לים המלח - מומלץ ביותר.
  • ולמי שחפץ במסלול הליכה יפה (לא בימי שטפון!!!) - נחל אוג. מסלול שמתחיל ליד קיבוץ אלמוג (מספר קילומטרים ממערב לים המלח), נכנס לואדי רחב שהולך וצר עד שהוא הופך לקניון מרשים
צילום:דודי הולצמן

אחרי שיטפון יש גבים שצריך לצלוח אותם, ובסוף - מגיעים למפלים גבוהים, שיש לטפס בהם בעזרת סולמות ויתדות). שביל מקביל לאפיק יוליך אותנו בחזרה לחניה ליד קיבוץ אלמוג.

 
צילום:דודי הולצמן
צילום:פועה עדן הולצמן

עוד דברים מעניינים
  • השומרוני הטוב הפך למושג חשוב בעולם הנוצרי, מעין תוספת ל"ואהבת לרעך כמוך", כלומר עזרה לזר ללא קבלת תמורה. פרק הסיום של "סיינפלד" עוסק בנושא זה בדיוק" גיבורי הסדרה צפו באדם שמן שנשדד לנגד עיניהם. הם צוחקים עליו ולא עוזרים לו, ולכן - עומדים לדין.
  • פעילותו של יוחנן במדבר הונצחה על ידי הצלבנים במאה ה-12, בהקמת המנזר "יוחנן במדבר" - ממערב לירושלים - באיזור שאיננו מדברי כלל וכלל. זה נעשה כדי שצליינים לא "יסתובבו" במקומות מסוכנים וכדי להקל על המטיילים סביב ירושלים "להרוויח" עוד מקום קדוש. כתבתי על המקום וסביבתו לפני כחצי שנה
  • מסלול יפה שמשלב הליכה ונסיעה ברכבי שטח
למי שרוצה לטייל גם בואדי קלט ומנזר סנט-ג'ורג' - מסלול מומלץ
סנט ג'ורג. צילום:מוסא שהואן

הגישה לתצפית מר סבא בנחל קדרון מעט יותר סבוכה, דורשת רכב שטח ובעייתית בטחונית (רצוי נשק ותיאום עם כוחות הבטחון) 
 מר סבא. צילום:חווה שנדרוביץ

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז