יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

טיול בחדרה - בין אתרי התיישבות וטבע

 מוקדש לחברי החדרתים: רני וייס ויוסי לוסון

יש לי חבר שגר בחדרה, וכשהגיע לגור בעיר הוא טען שראשי התיבות של העיר הם: חמש דקות ראית הכל.
אז זהו שלא ממש. גם בחדרה לא חסר מה לראות. העיר משתרעת על שטחים גדולים וכוללת חוף ים מרהיב, נחל חדרה המשוקם, מוזיאון מדע חדש, מרכז עיר עם אתרים היסטוריים כיאה למושבה בת 125 שנה ושטחי ביצות ובריכות דגים במזרח.
חוף אולגה היפה, כולל מפרצים וחופים סלעיים מקסימים. מתאים לכל עונה, ועליו כבר כתבתי לפני כשנה 

צילום:דודי הולצמן

מצפון לחדרה זורם נחל חדרה, ועובר בחוות חפציבה (אתר התיישבות משוקם), ובו מבקרים אלפי קורמורנים מדי חורף. הנחל ממשיך עד לחוף, מול תחנת הכוח, ובה נמצאת אנדרטה לזכרו של אבשלום פיינברג, אחת הדמויות המרתקות בתולדות הישוב ובן חדרה
צילום:ד"ר אבישי טייכר



צילום:דודי הולצמן

הפעם נתמקד במרכז העיר ובשטחי היער והביצה שעדיין נמצאים סביבה.

קצת היסטוריה
משמעות השם "חדרה" הוא "הירוקה" (בערבית). ואכן, נחל חדרה וביצותיו יצרו נוף ירוק ופסטורלי. רוכשי הקרקע, אנשי ארבע אגודות שונות מפולין וליטא, לא נתנו את דעתם עד הסוף לצד האפל של ההתיישבות במקום - הקדחת. הרעיון היה לייבש את הביצות ולקבל אדמה (שטח עצום, עשרות אלפי דונמים) פוריה וזולה. אך הייבוש לקח זמן רב, ויחד איתו גם את חייהם של רבים מהמתיישבים (כ-40% מהם קיפחו את חייהם!). שנת יסודה של חדרה היא 1891.
בתחילה חשבו שהאיקליפטוסים ייבשו את הביצות, אך בסופו של דבר רק עבודת ניקוז פתרה את הבעיה. יערות האקליפטוסים העבותים נשארו עד היום (יחד עם ביצה אחת קטנה).
האיש הפעיל ביותר בייסוד חדרה הוא יהושע חנקין שעסק בגאולת אדמות בכל המושבות, וכשנבנתה חדרה קבע בה את ביתו.
העבודות לייבוש הביצות ולמיגור המלריה היו בפיקוחו של ד"ר הלל יפה שהיה רופא מושבות האיזור. בית החולים "הלל יפה" נקרא על שמו.
במהלך העבודות נאלצו התושבים מדי פעם לעזוב את המקום, אך בראשית המאה ה-20 המושבה כבר עמדה על תילה ותושביה עסקו בחקלאות. אל עולי מזרח אירופה הצטרפו גם עולים מתימן.
בין המתיישבים היו רבים שפעלו במחתרת ניל"י, ביניהם אבשלום פיינברג, שגדל בחדרה וקרוב משפחה של רבות ממשפחות המייסדים. אולגה, אשתו של חנקין היתה דודתו של אבשלום פיינברג.
עם הקמת המנדט הבריטי נסללה מסילת רכבת, הישוב הפך לצומת חשוב והתפתח.
לאחר קום המדינה הגיעו עולים חדשים רבים, המושבה הפכה לעיר תעשייתית. מרכז העיר שינה את פניו וחלק מבתי המושבה הישנים פינו את מקומם לקוביות בטון. נחל חדרה הזדהם בשפכים, ושוקם רק בעשורים האחרונים.
על שמה של אולגה חנקין, אשתו של גואל האדמות, קמה השכונה הגדולה לחוף הים - גבעת אולגה. הבית שיהושע חנקין בנה עבורה עומד עד היום על צוק סלע מעל החוף ומשמש כבית קפה ומסעדה.
בדומה לפתח תקוה, , ראשון לציון ורחובות, גם בחדרה אפשר עדיין לראות פה ושם, מבין בניני הבטון, משהו מהמושבה הישנה.
כיום גרים בחדרה כ-85,000 תושבים. שטחה גדול - מחוף הים באולגה ועד ביצת זיתא. וכן, יש בחלט מה לראות בה.


מסלול במרכז העיר
נתחיל בנקודה בה "נולדה" חדרה - הח'אן, ברחוב הגיבורים. כאן גרו ראשוני המתיישבים,  בבית חווה ערבי ישן, עד שיינתנו להם רשיונות בניה. הח'אן הפך לפני כ-35 שנה למוזיאון לתולדות העיר, עם שפע מוצגים מאותם ימים. על חלק משטחו נבנה בשנות ה-30 של המאה הקודמת בית הכנסת הגדול.


צילום:לימור נח

נמשיך ברחוב הגיבורים דרומה. בפינת רחוב אחד העם ניצב מגדל המים בנקודה הגבוהה במרכז העיר. המגדל עבר שינויים במשך השנים ושימש לאיתות וקשר עם ישובים נוספים. מהחצר אפשר לצפות בקו ישר אל צפון השומרון, ומולו בפינת הגיבורים ואחד העם - "בית רם", בית של אחת ממשפחות המייסדים. הבניין שומר, שופץ ונתרם לעיריה.



צילום:דודי הולצמן

נרד ברחוב הגיבורים עוד דרומה עד לפינת רחוב ז'בוטינסקי, לאחד הבתים המרשימים של המשפחה המפורסמת ביותר במושבה - בית פיינברג. הבית משוקם (כולל שחזור ציורי קיר) ופועל בו בית קפה. אפשר לשוטט בחצר ובתוך חדרי הבית, ולקבל הדרכה בתאום מראש. כאן גדל אבשלום פיינברג, איש מחתרת ניל"י, שנהרג בחולות אל עריש, ומחרצני התמרים שהיו בכיסו צמח עץ דקל. ייחור מעץ הדקל הזה שתול בחצר.


צילום:דודי הולצמן

 
צילום:דודי הולצמן


נפנה לרחוב ז'בוטינסקי, נעבור ליד בית קוטלר, היום סניף החברה להגנת הטבע, עד שנגיע לכיכר של הרחובות ז'בוטינסקי ורוטשילד.


צילום:דודי הולצמן

כאן "נקפוץ" 90 שנה קדימה בזמן, למלחמת לבנון.

במלחמה זו נפל רס"ן תובל גברירצמן (תוליק), נכד למשפחות המייסדים של חדרה, בעודו רץ לכבות נגמ"ש שנפגע מפגז. הוא זכה לצל"ש על גבורתו. תוליק הוא מי שעליו נכתב שיר הילדים "תוליק", על ידי קרובת משפחתו רמה סמסונוב, גם היא בת למשפחה  ממייסדי חדרה. בכיכר צריח של טנק, ופסלי פרחים לזכרו.




צילום:דודי הולצמן

השיר תוליק

מכאן נמשיך ברחוב ז'בוטינסקי עד לרחוב הרצל, ונפנה בו צפונה. נעבור ליד הקיוסק הראשון (כיום יש מבנה עץ חדש דמוי קיוסק) וליד עוד בתים היסטוריים:
בית קלז' (נהרס בשנות השלושים ונבנה מחדש בסגנון הבאוהאוס, כיום משופץ ומתוחזק היטב)

צילום:דודי הולצמן

בית נחומובסקי (אטום ומט ליפול) ובית סמולניק, ששומר על צורתו מאז ומשמש כמשרד.
צילום:דודי הולצמן

מכאן אפשר לרדת אל ה"פיאצה", הכיכר המרכזית של חדרה, ולהמשיך צפונה. בהמשך נגיע לגן  המייסדים. הוא הוקם ב 1891- כגן ציבורי. ב 1911- הקים במקום אהרון אהרונסון משתלה לאקליפטוסים ועצי נוי בניהולו של אבשלום פיינברג.
לאחר הקמת המדינה הוקם בגן בית "יד לבנים" ועמודים עם שמות הנופלים.

צילום:דודי הולצמן

האמנים דני קרוון וצבי דקל, עיצבו את המקום והפכו אותו ל"גן המייסדים" ובו מופיעים ציוני דרך בתולדות העיר חדרה. "הדרך הלבנה" עוברת במרכז הגן מלווה בדקלי וושינגטוניה שניטעו ע"י אבשלום פיינברג ואהרון אהרונסון. יש במקום אזכורים לבאר, לחולות, לביצה ובשנת היובל למושבה הוקמה כאן אנדרטה למייסדים ליד בריכה עם צמחי מים.
 
צילום:דודי הולצמן

צילום:דודי הולצמן


צילום:דודי הולצמן

השטח שמדרום וממזרח לתחנת הרכבת חדרה מערב, הוא שטח גדול, שיובש ברובו מביצות, ועליו ניטע יער גדול ועבות, הוא יער חדרה. אפשר להגיע אל היער גם מתחנת הרכבת, וגם מכביש 4 , מדרום לחדרה. תוכלו להיעזר בשני כלי רכב, או לבקר כל פעם בחלק אחר של היער.
נצא מחניון העפר לרכב שליד תחנת הרכבת, נפנה מערבה ודרומה. שביל ישראל עובר ביער, ואפשר ללכת עליו, וגם על השביל הכחול הצמוד אליו (וגם לנסוע באופניים). מדרום לחניון היער פורח בחודש נובמבר נרקיס אפיל נדיר במקבץ נאה, ובינואר אלפי רקפות ואירוסים ארצישראליים. השביל ממשיך דרומה, עד לקצה היער, שם הוא מתחבר ל"פארק השרון", שטח פתוח וטבעי של חולות וגבעות רכות וביניהן עצי אלון תבור מרשימים. החניון היפה של קק"ל נקרא חניון אלונים. מכאן ניפרד משביל ישראל ונמשיך בשביל מזרחה לכיוון כביש 4. השביל יוליך אותנו לבריכת מים גדולה (בעיקר בחורף) היא "בריכת יער". מחודש נובמבר האיזור סביבה מתכסה בפריחה, ויש בה שפע עופות מים מסוגים שונים. בין העצים מסתתרים חזירי בר. מכאן קצרה הדרך לכביש 4, ליד תחנת הדלק "דור".



צילום:ramessos

בריכות הדגים וביצת זיתא
ניסע למזרח העיר, לכיוון כביש 65. בצומת גרנות, נפנה דרומה מול המרכז המסחרי. הדרך המשובשת תוביל אותנו עד לתחנת הרכבת חדרה-מזרח. שם נחנה, ממש ליד נחל חדרה.
מצפון לנו נראה את התחנה הנטושה (בינתיים, עד שייפתח קו הרכבת המזרחי מחדרה ללוד מחדש), עטופה בצמחיה ואקליפטוסים, קרונות ישנים ואוירה פסטורלית עד אירופית.
 צילום:דודי הולצמן

נפנה דרומה, ונחצה את נחל חדרה על גשר הרכבת (אפשר גם לעקוף אותו דרך סלעים בנחל). אחד השבילים ממשיך על סוללת הרכבת שהמסילה שלה פורקה בחלק. מכאן דרומה משתרעות בריכות דגים, ומהסתיו הן מתמלאות בעופות מים: פרפורים, ברכיות, טבלנים, שחפים, ולעיתים גם קורמורנים ושקנאים. כדאי ללכת בשקט, להקיף את הבריכות, להאזין לקולות הציפורים, וכמובן לצלם. בעיני, המרשים ביותר הוא הפרפור, שיודע לרחף באויר ו"לרדת" בצלילה למים כדי לצוד דג.

צילום:דודי הולצמן

מדרום לבריכות מסתתר השריד האחרון לביצות חדרה: שמורת ביצת זיתא. שמורה לא מרשימה במיוחד, עם אגם שהופך לביצה בקיץ, צמחי מים נדירים וקינון של אנפות ומגלנים. קשה להגיע ללב השמורה בגלל סבך של עצי אשל ושיחי פטל. אבל כך נראו רוב שטחי חדרה לפני 130 שנה.
יש גם אפשרות להגיע בדרך משובשת מתוך רחוב ארלוזורוב בעיר.


מבין השירים על חדרה בחרתי את "הדודה בחדרה", שיר ישן עם הרבה נדל"ן


וגם טיול (בסרט) בעקבות הספר "אות מאבשלום"







"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז