יום שלישי, 16 בפברואר 2016

דרום אדום, דרום סגול - פריחה והתיישבות בנגב המערבי

צילום:דודי הולצמן

בחודשי ינואר ופברואר נוהרים רבים לפסטיבל 'דרום אדום' בנגב המערבי ובצדק. תמיד נעים לשמוע על תורים למסעדה בעוטף עזה, ועל עשרות אלפי מטיילים ברגל, ברכב ובאופניים, ולא על טילים ואזעקות. לעיתים זה מגיע לעומסי יתר, ולעיתים אחרי אמצע פברואר הכלניות מתחילות לנבול ולהראות פחות טוב. אך אין מה להתייאש. יש עוד פריחה בסביבה, פחות מוכרת ולא פחות מרשימה. צריך רק לנסוע עוד קצת ולהגיע למקומות מקסימים ולא מוכרים.
נסיעה לאורך כביש 232 הארוך תעביר אותנו ליד מוקדי הפריחה החשובים של הכלניות: אור הנר, בארי, שוקדה וחניון רעים. כשנדרים הנוף ראה מעט יותר צהוב ופתוח, ונראה פחות ופחות כלניות.

צילום:דודי הולצמן


נגיע עד לצומת מעון, ולפני שנמשיך לאתרי הפריחה - קצת ארכאולוגיה: נפנה ימינה לכיוון נירים, ניסע כ-4 ק"מ עד לצומת הפניה לקיבוץ ניר-עוז. בצומת עומד אתר ארכאולוגי - רצפת פסיפס מרהיבה של בית הכנסת העתיק של חורבת מעון. הרצפה כוללת שפע של עיטורים, ביניהם מנורת המקדש, שופר, אריות וסמלים יהודיים נוספים וכתובת הנצחה לבוני בית הכנסת:
"זכורים לטוב כל בני הקהילה שעשו פסיפס זה. וכן דאישין, תומה ויהודה שתרמו סך שני דינרים" (מתורגם מארמית)
צילום:Bukoved

צילום:Bukoved

עין הבשור
ממעון נמשיך דרומה-מערבה לכיוון חבל אשכול בכביש 232, שבו יש מושבים "ותיקים" וגם מושבים שהקימו מפוני ימית בשנות השמונים. ליד מושב עין הבשור, הוקמה לפני שנים חוות צאלה, חווה חקלאית, ובה מגדלים כבשים לחלב, ומפיקים ממנו גבינות נפלאות. אפשר לבוא לקנות, ואפשר גם להתנסות בחליבה ובהכנת גבינה.
בעין הבשור קיים גם מוזיאון נוסטלגי בשם "מחוזות ילדות"

אירוסי הנגב בניר-יצחק
נמשיך דרומה-מערבה עד לקיבוץ ניר-יצחק, שנמצא ממש על גבול הרצועה.
אירוס הנגב הרבה פחות מוכר, אולי בגלל שהוא פורח במקומות מעט מרוחקים ולא "אטרקטיביים". אך הוא אחד היפים שבהם. צבעו סגול חזק, נוטה במקצת לכחול, ופרחיו גדולים ומרשימים. הוא גם בולט בכך שהוא פורח באיזורים יחסית "שוממים" ולכן נראה היטב מעל פני השטח.
מיד עם הכניסה לקיבוץ נעקוף אותו מימין (ממזרח ומצפון) על דרך חקלאית. נמשיך עוד כמה מאות מטרים, נפנה שמאלה, ולאחר כמה מאות מטרים - נראה שדה ובו ריכוז של פרחי אירוס הנגב הנדירים, גדולים, סגולים ויפים.
האירוסים פורחים החל מאמצע פברואר ועד תחילת מרץ.

צילום:דודי הולצמן


צילום:דודי הולצמן

בדרך העוקפת את קיבוץ ניר יצחק ניסע עוד כקילומטר, שמשמאלנו קיבוץ סופה, ונגיע לאנדרטת נירים הישנה. כאן קם קיבוץ נירים ב-1946, כחלק מהתיישבות אחת-עשרה הנקודות, על אדמות שנרכשו על ידי הרב דנגור (הרב של העיר סואץ במצרים) בראשית המאה ה-20. הישוב היה סמוך מאוד לתוואי הפלישה המצרי לארץ ישראל ב-1948, והותקף מייד בתחילת הפלישה. למרות האבדות, הקיבוץ הצעיר עמד בגבורה במצור, והעביר את החיים לתעלות ולבונקרים. רק בנובמבר 1948 נכבש כל האיזור במבצע "אסף". הקיבוץ עבר למקום אחר, צפונה מכאן, ובמקום הוקמה אנדרטה לזכר העמידה העיקשת במצור. קיבוץ סופה הוקם כאן אחרי שחבל ימית פונה ב-1982.
צילום:ד"ר אבישי טייכר

מדרום-מערב לצומת אבשלום (על שם אבשלום פיינברג, איש ניל"י שגופתו נמצאה בחולות ימית ומחרצן תמר שבבגדיו צמח עץ דקל; אנדרטה לזכרו נמצאת בשפך נחל חדרה), נוכל לראות את אנדרטת "אוגדת הפלדה", העתק של האנדרטה המפורסמת שהיתה בחבל ימית והועתקה לכאן. האנדרטה הוקמה לזכר האוגדה שכבשה את איזור רפיח במלחמת ששת הימים. מכאן נוכל לצפות אל דרום רצועת עזה, ולקוות שגם שם נוכל לבקר מתי שהוא כתיירים.

 צילום: יהודית גרעין-כל

מכאן נחזור לצומת אבשלום, ונמשיך למושב תלמי יוסף, שבו יש אטרקציה ייחודית - "שביל הסלט" - סיורים בשדות החקלאיים, בחבל ארץ שהוא אחד ממוקדי גידול הירקות בארץ. בתאום מראש אפשר לסייר בשדות ולהכיר את החקלאות המתקדמת שיש כאן, ולעבור בין החממות, השדות והמטעים. במושב יש גם שדה בו מגדלים כלניות תרבותיות, וגם הן פורחות עכשיו, תוך יצירת משטח מרהיב.

צילום:אקנביקר

צילום:יהודית גרעין-כל

תלמי יוסף והמושבים השכנים לו מאוכלסים בעיקר על ידי מפוני חבל ימית, שעברו לכאן ב 1982. מדרום, שני ישובים של מפוני גוש קטיף - נווה ובני דקלים.
נחזור צפונה לצומת גבולות, ונפנה לכביש 222 דרומה מזרחה.
בצומת הכניסה לקיבוץ גבולות ניצבת אנדרטה צנועה, לזכר אחד הקרבות הראשונים במלחמת העצמאות. ב-9 בדצמבר, ממש אחרי הכרזת העצמאות, יצאה קבוצה בת 9 לוחמים מקיבוץ גבולות לסיור לאורך צינור המים שעבר בין ישובי הנגב. בכפר שועוט (בדיוק במקום בו נמצא צומת הכניסה לגבולות) הם הותקפו על ידי יושבי הכפר ועל ידי שוטרים ערבים. חלק מהלוחמים הצליחו להימלט, חלק הסתתרו במערה ומתו מאבדן דם, ביניהם הלוחמת מירה שחור שנלחמה בגבורה והצליחה להרוג רבים מהתוקפים. גופותיהם הושחתו והם נקברו בקבר אחים בתל אביב.
זו היתה ההתקלות הראשונה בין לוחמים יהודים לערבים אחרי הכרזת האו"ם. מי שחשב שהדרך למדינה קלה וסלולה - התבדה. ככל הנראה, זה האירוע שגרם למשורר נתן אלתרמן לכתוב את השיר הנודע "מגש הכסףעל כתיבת השיר והקשר בינו לבין הקרב בשועוט, כתב דוד אסף בבלוג המצויין "עונג שבת"

צילום:avi1111

מצפה גבולות
נפנה לקיבוץ גבולות, הוא אחד ה"מצפים בנגב", שהוקמו ב-1943 כשילוב בין ישובים לתחנות מחקר. בקיבוץ פועל אתר השחזור של המצפה, שמסביר לנו כיצד חיו החלוצים באותם ימים. לילדים יש הפעלות בחגים, שהמרשימה ביותר (והמלכלכת ביותר) היא בניה בלבני בוץ (קחו בגדים להחלפה). במצפה שהפך לקיבוץ פעלה מאפיה איזורית ומרפאה, תוך נסיון ליצור קשר ושיתוף פעולה עם תושבי האיזור הבדואים.
גם בגבולות פורח אירוס הנגב, ממזרח לגדר הקיבוץ. אבל יש כאן לא רק חקלאות, התיישבות ומורשת קרב: מדי שנה מתקיים כאן פסטיבל המוזיקה והאומנות "אינדינגב".

צילום:ד"ר אבישי טייכר

מכאן נוכל להמשיך לאתר תיירות מעניין נוסף. ניסע מזרחה כ-5 ק"מ על כביש 222, ונפנה לדרך עפר לאורך נחל הבשור. ממש בתחילתה יש גשר תלוי מרשים מעל הנחל ובריכות המים שבו. הדרך ממשיכה מכאן צפונה עד לפארק אשכול 
צילום:רונית מיארה

את הסיור אפשר לסיים בקיבוץ צאלים. מסתבר שמתחת לכל האיזור יש מאגר גדול של מים מינרליים חמים עם סגולות מרפא. בקיבוץ צאלים בנו "חמאם" צנוע ובו אפשר להנות ממי התהום החמים. בין המשתמשים במקום יש לא מעט אנשי מילואים מבסיס צאלים הסמוך, שמגיעים לכאן כדי להרגיע את שריריהם הדואבים אחרי אימונים...


צילום:דודי הולצמן





"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז