בין יד חנה לבין טול כרם השכנה - זיתים, גבולות ופוליטיקה במזרח השרון

צילום:דודי הולצמן

מי שיסתכל על מפת ישראל עד 1967 ישים לב בוודאי ל"מותניים הצרות" של ישראל באיזור השרון. בין טול-כרם לחוף נתניה מפרידים 15 ק"מ בקו אוירי.

למעשה, עם תום הקרבות במלחמת העצמאות, רוחב המדינה היה קטן בהרבה - 9 ק"מ בין הצבא העיראקי לחוף נתניה (במאי 1948 נכבש המושב גאולים על ידי הצבא העיראקי לכמה שעות).

בהסכמי שביתת הנשק עם ממלכת ירדן ביקשה ישראל להרחיב את המותניים הצרות. ירדן הסכימה, והעבירה לישראל שורה של כפרים (שחלקם היום ערים ועיירות) ערבים, בשולי השומרון. במרץ 1949 סופחו הישובים לישראל - מכפר קאסם בדרום, דרך טירה, טייבה, בקה ועד אום אל פאחם וואדי ערה. העיירות הגדולות קלקיליה וטול-כרם נשארו בשטח ירדן, מנותקות מהכפרים הסמוכים להן. כתוצאה מכך, הגבול איננו ישר ויש בו "בליטות" כלפי מזרח וכלפי מערב. תוכלו לקרוא, למשל, על פיתולי הגבול ליד הישוב זמר כאן. 

לישובים הערביים נוספו ישובים יהודיים, כבישים השתנו ונסללו, שטחי חקלאות שינו את ייעודם, והיום האיזור הוא פסיפס של ישובים מכל הסוגים, מטעי זיתים וחממות ירקות, מאגרי מים ושטחי בניה.

באוקטובר מתחילה עונת מסיק הזיתים, וזו הזדמנות לטייל קרוב לאיזור המרכז, ממש בשולי כביש 6 ולבקר פינות מוכרות פחות ומוכרות יותר.

נתחיל את הטיול בצומת ניצני עוז, על כביש 57 (נתניה-טול כרם)

נפנה שמאלה בכביש 5714 לכיוון בת חפר. הכביש נסלל בשנות החמישים כתחליף לכביש האורך העובר בטול כרם וחלקים ממנו נותרו בשטח ירדן דאז. לארכו נשתלו ברושים, כדי להסתיר את התנועה מעיני הצלפים הירדנים בשומרון. עד לפני כ-20 שנה הכביש היה נידח וללא תנועה רבה, אך מאז הקמת הישוב בת-חפר וגידול האוכלוסייה בכל ישובי האיזור, הוא הפך לכביש סואן ומסוכן, שגבה מחיר דמים.

בין יד חנה לטול כרם השכנה

נפנה ימינה לקיבוץ יד חנה. זהו קיבוץ ייחודי, כי הוא היחיד שהשתייך לתנועת מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית). במקור הוקם הקיבוץ על ידי ניצולי שואה מהונגריה, שהשתייכו לתנועת הקיבוץ המאוחד, ונקרא על שם חנה סנש. בשנת 1953, אחרי משפטו של איש מפ"ם מרדכי אורן בפראג שבצ'כוסלובקיה הקומוניסטית, התפצל הקיבוץ בעקבות מריבה אידאולוגית קשה ואף אלימה בין החברים. קבוצה קטנה ממנו המשיכה את דרך התנועות הציוניות והקימה את הקיבוץ "יד חנה סנש", ורוב החברים האחרים הצטרפו עם הקיבוץ למפלגה הקומוניסטית. התנועה (שבגלגולה הנוכחי היא מפלגת חד"ש) נחשבה שמאלנית-קיצונית, והקיבוץ נחשב ל"עוף מוזר" בין כל הקיבוצים האחרים. כרמית גיא השדרנית והמתרגמת כתבה על ראשית הקיבוץ בספרה המעולה "מסע ליד חנה".

המפלגה הקומוניסטית דגלה כל השנים בקו פרו-ערבי, בהנחיית ברית המועצות. לרוע מזלו, חייל נח"ל בשם אברהם ג'ורי מגרעין שהיה בקיבוץ נהרג מאש צלפים ירדניים מטול כרם הסמוכה, ב-1964. אברהם ג'ורי רץ לחלץ חייל אחר שנפצע על ידי הירדנים ונגרר אל הגבול. בעודו מסוכך עליו - נורה ונהרג. נפילת החייל הכתה בהלם את הקיבוץ, שהתרגל לתמוך בערבים ולא לראות בהם אויבים. תגובת המפלגה הקומוניסטית שחשבה שדווקא ישראל היא האשמה בתקרית הובילה למתח רב, ובסופו של דבר לפיצול התנועה למק"י המתונה והפרו-ציונית יותר, בראשות משה סנה, ולרק"ח, הפרו-ערבית והדוגמטית בראשות מאיר וילנר.

אברהם ג'ורי היה מדריכו של יעקב גלעד בתנועת הנוער הקומוניסטית (בנק"י). לזכרו כתב יעקב גלעד את השיר "רדיו רמאללה", שהולחן והושר על ידי יהודה פוליקר.

למי שרוצה לקרוא עוד על הפרשיה העלומה הזו - במאמר הזה של דוד מרחב.

"יד חנה סנש" התקיים עד 1972 וננטש, על מקומו קם הישוב בת-חפר.
הקיבוץ יד-חנה עצמו הוסיף לשמור על אידאולוגיה קומוניסטית, אך מצבו הכלכלי הלך ונחלש, ולמעשה התפרק ב-2010. הוא הפך לכפר קהילתי, ושוכנו בו מפונים מהישוב חומש בשומרון, שפונו מביתם בהתנתקות ב-2005, לצד שכונת הרחבה שבה בנויות וילות שנראות רחוקות מאוד מהחזון הקומוניסטי.

ליד הבריכה של הקיבוץ יש חורשה קטנה המוקדשת ליוליוס ואתל רוזנברג, המדענים היהודים-קומוניסטיים שהוצאו להורג בעוון ריגול לברית המועצות ויד זכרון לחייל אברהם ג'ורי. שניהם מוזנחים עד מאוד, זכרון עגום לחזון שהתנפץ.

צילום:דודי הולצמן

בת-חפר

בשנת 1991 החליט אריק שרון להקים שורת ישובים לאורך הקו הירוק כדי להגדיל את מלאי הדירות בגל העליה הגדול, ולחזק את הנוכחות היהודית לאורך הקו הירוק. כך קמו מתן, צור יגאל, צורן וישובים נוספים - וביניהם בת חפר, שהוקם על אדמות "יד חנה סנש" שננטש. הישוב אוכלס ב-1995, שייך למועצה האיזורית עמק חפר ונמצא מצפון ליד-חנה.
בגלל סמיכותו לקו הירוק ולגדר ההפרדה, הוא מוכר כסוג של ישוב ספר, והוא מוקף גדר אבטחה. הישוב למעשה "סגור" בין כביש 6 והגדר, ואף סבל מעט פגיעות ירי בראשית האינתיפאדה השניה.

חברת דרך-ארץ שסללה את כביש חוצה ישראל תרמה לישוב פארק לאורך הכביש. כל הצד המזרחי של  הישוב סמוך לגדר ההפרדה. בנקודה הצפון-מזרחית של הישוב, ליד גדר ההפרדה קיים מצפור שמשקיף על גגות הישוב האדומים, על הגדר ועל הרי השומרון (הצמחייה שגדלה בשנים האחרונות מעט מסתירה).

 צילום:דודי הולצמן

אוטופיה בקיבוץ בחן

נמשיך מבת חפר צפונה לכיוון קיבוץ בחן. הקיבוץ הוקם כהיאחזות נח"ל בשנות החמישים (על הגבול), ואוכלס על ידי עולים מדרום אמריקה. בדומה ליד-חנה, גם בחן התפרק, למעשה, והפך לסוג של ישוב קהילתי, עם הרחבה גדולה. בקיבוץ הוקם פארק סחלבים ופרפרים מרהיב בשם "אוטופיה", אתר מומלץ ביותר לביקור. 

צילום:דודי הולצמן

 

צילום:דודי הולצמן

*** כאן המסלול מתפצל - אפשר לנסוע לישובים זמר ובקה אלגרביה (כמעט תמיד הישובים ידידותיים ואין חשש לטייל בהם, פרט לימי מתיחות), ואפשר לפנות מערבה לקאקון ושדה יצחק. אפשר כמובן לנסוע גם לכאן וגם לשם, בסופו של דבר המסלולים מתאחדים ***

זמר

נחזור לכביש 5714 ונפנה צפונה.
הקו הירוק עושה כאן תפנית צפונה-מזרחה, וכולל בתוכו גם כמה גבעות שהן חלק מהשומרון. כאן התקיימו כמה כפרים קטנים (ימה, ביר א-סיכה, מרג'ה ואיבת'ן), שסופחו לישראל ב-1949. ניסע בין מטעי זיתים, משתלות ומחסני חומרי בניין. הכפרים עסקו במשך שנים בחקלאות, בעיקר גידול זיתים וירקות. כמו בכל כפרי ה"משולש", החקלאות הפכה פחות ופחות רווחית (אם כי כאן היא עדיין קיימת), והכפרים אוחדו לישוב עירוני למחצה בשם זמר, על שם הוואדי החוצה אותם. בכניסה הדרומית, ליד עיקול הכביש, יש בית בד שאפשר לבקר בו בזמן המסיק, ומכאן אפשר להיעזר במסלול המצוין שכתב עמית מנדלסון.

בישוב סומן מסלול הליכה יפה בין חלקות יער ומטעים, עם פריחה בחורף (חבל שיש לכלוך רב והמסלול לא מתוחזק) - בין הכביש הדרומי לכיוון מרג'ה לכביש הצפוני לכיוון אבת'אן.

צילום:דודי הולצמן

אבת'אן היא המקום הגבוה באיזור, ויש בו בסיס של משמר הגבול ובו נקודת תצפית יפה, בעיקר צפונה: אל בקעת נחל חביבה שיוצא מהשומרון, נחצה על ידי גדר ההפרדה ומלא בצפיפות בחממות. 

 
צילום:דודי הולצמן

בקה אל גרביה

נרד שוב לכביש הראשי (574), ונמשיך צפונה. משמאלנו (מאחורי גדרות) - כרמי הזיתים של קיבוץ מגל (גם הוא נוסד כהיאחזות נח"ל), אחריו הכפר הגדול ג'ת. מימיננו גדר ההפרדה, ועד מהרה ניכנס אל העיר בקה אל-גרביה. כקילומטר מהכניסה לישוב פונה כביש מזרחה. מיד לאחר הפניה, בצד שמאל, נראה בניין גדול ונטוש. זהו ביתו של ראש המועצה לשעבר, פארס חמדאן. הבית (שיש כוונות לשמר אותו) היה שייך למשפחת חמדאן העשירה. ראש העיריה, שהיה חשוך-ילדים, אימץ בסוף שנות החמישים ילדה עם סיפור מיוחד שקצת נשכח - הילדה סִינָיָה. במבצע סיני גילו כוחות צה"ל שנכנסו לסיני תינוקת שכל משפחתה נהרגה בקרבות. קצין צה"ל לקח אותה לטיפול בארץ, ובסופו של דבר היא אומצה על ידי פארס חמדאן. אפילו נכתב עליה שיר.

בגלל סכסוכי ירושה, הבית עודנו נטוש.

הכביש ממשיך עד לנקודה בה חוסמת גדר ההפרדה את המעבר שהיה קיים בין בקה אלגרביה לאחותה בקה אלשרקיה, שבשטח הרשות הפלסטינית. עד 2003 עברו במקום זה מספר מפגעים, וחלק מהפיגועים נעשו בשטחי בקה עצמה. מאז, לאורך כמה שנים (וגם בגלל פתיחת כביש 6) הדירו יהודים את רגליהם מבתי המסחר של בקה.

נחזור לרחוב הראשי של בקה. מסעדות, חנויות ממתקים, אופנה וכלי בית לאורך שני צידי הדר, עד ליציאה הצפונית של העיר, בואכה גבעת הכלניות.

בבקה יש גם אתר שחזור חקלאות קדומה, שמארח ילדים מישובי המגזר הערבי, כדי שיכירו את המורשת החקלאים שמתחילה להשכח, וכן מכללה אסלאמית-צופית בעלת עיצוב ייחודי.

מאגר בחן
מול הישוב בחן יוצא כביש מערבה לכיוון עמק חפר. הכביש חוצה את תוואי מסילת הברזל המזרחית, שקישרה בין פתח תקוה לחיפה, עד שנבנתה המסילה המוכרת לנו במערב מישור החוף. כיום נותרו שרידי סוללה של הרכבת. לפני עיקול ימינה, יוצאת צפונה דרך עפר ל"מאגר בחן". המאגר הענקי (מאגר הקולחים הגדול בארץ, 5 מיליון קוב) נתרם על ידי יהודי אוסטרליה, ואוגר את הקולחים של כל האזור וגם מי שיטפונות - לצורך טיהור והשקיה. בדרך כלל המאגר סגור לביקורים.

מבצר קאקון
לאחר כמה קילומטרים יתגלה מימיננו מבצר עתיק, הוא מבצר קאקון.

צילום:דודי הולצמן

המבצר נבנה בתקופה הצלבנית, ושלט על הדרך הבינלאומית לאורך מישור החוף. במשך מאות שנים היה קיים כפר מוסלמי גדול, שנודע באיכות האבטיחים שלו, שהגיעו דרך שפך נחל אלכסנדר לספינות שנשאו אותם לעזה ולמצרים. הכפר היה עויין ליהודים שהתיישבו בעמק חפר, ובמלחמת העצמאות התמקם בו צבא עיראקי לצד הכנופיות. ב-5 ביוני 1948 תקפה חטיבת אלכסנדרוני את הכפר מכמה כיוונים, חדרה לתוכו, והלוחמים ניהלו קרב קשה, לעיתים פנים אל פנים, בסכינים ובירי מטווח קצר במגיני הכפר ובחיילים העיראקיים. הכפר והמבצר נכבשו, והצבא העיראקי נסוג, אך מאוחר יותר שב ותקף את הכפר, כולל באש ארטילרית כבדה ביותר ואף במטוסי קרב. כל ההתקפות נכשלו, והצבא העיראקי למעשה חדל מפעילותו ההתקפית בארץ. בקרב נפלו 16 לוחמים מחטיבת אלכסנדרוני (בבגדי אחד הנופלים נמצא פתק שממש מזכיר את דבריו האחרונים של טרומפלדור). גדוד עיראקי שלם הושמד.

צילום:דודי הולצמן

תושבי הכפר לא הורשו לחזור אליו לאחר הקרבות והפכו לפליטים, ושטחי הכפר חולקו בין ישובים יהודיים סמוכים.

 

צילום:דודי הולצמן

המצודה עצמה נותרה מוזנחת במשך השנים, וגם הקרב הקשה נשכח מעט מלב. ב-2010 נחנכה אנדרטה לזכר הלוחמים. במצודה עצמה נעשו מעט עבודות שיקום ובטיחות, והיא בהחלט מרשימה, אך עוד רחוקה הדרך עד שתהפוך לאתר מושקע ומתוחזק. המצודה מוקפת במשוכות צבר נושאות פרי עסיסי בימי הקיץ. היזהרו בקטיף! מהמצודה יש ראות נרחבת (בעיקר בחורף) לכל הכיוונים - ארובות חדרה, נתניה, עמק חפר והרי שומרון ואפילו הכרמל.

תצפית מקאקון לעבר זמר. צילום:דודי הולצמן

שדה יצחק ונחל חביבה

ממבצר קאקון ניסע צפונה ונתחבר לכביש 581. הכביש פונה מזרחה ומתעקל בחדות צפונה, עובר ליד להבות חביבה ובהמשך - מגיע למושב שדה יצחק. המושב הוקם ב-1952 כמושב שיתופי על ידי עולים מפולין ונקרא על שמו של יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח.

לאחר הכניסה למושב נפנה ימינה לפארק חדש על נחל חביבה. הנחל שזרמו בו מעט מי שפכים - שוקם והפך לפינה חביבה, עם מים זורמים, עצי פרי ומסלול אופניים. הדרך ממשיכה עד למפגש הנחלים חדרה וחביבה, ושם יש שולחנות פיקניקים, ממש מתחת לגשר החדש של כביש 9. בסתיו מגיעות לכאן ציפורים רבות.

צילום:דודי הולצמן

צילום:דודי הולצמן

בתוך המושב עצמו, ליד בית הקברות, יש פינה לזכר חבר המושב שלומי בוכריס שנהרג בכפר גלעדי במלחמת לבנון השניה. סככה יפה ומתוחזקת היטב, ונוף מקסים לכיוון הרי השומרון. בספטמבר פורחים במקום חצבים רבים.

  צילום:דודי הולצמן

צילום:דודי הולצמן

מעט צפונה משדה יצחק, מתחברים הכבישים 574 ו-581, בכניסה הצפונית לבקה אל גרביה, בה ביקרנו קודם לכן.

ומה עוד באיזור?
אם נמתין כמה חודשים, לסוף החורף, נוכל לשלב במסלול ביקור בשני אתרי פריחה יפים: גבעת הכלניות ויער מענית
גבעת הכלניות נמצאת במפגש הכבישים 581 ו-574 (הצומת נקרא צומת כלניות), מצפון לבקה אלגרביה. מדי שנה, בחודש פברואר, מתכסה הגבעה שלל כלניות אדומות, לבנות וסגולות.

בהמשך כביש 574 צפונה נמצא קיבוץ מענית. הקיבוץ עטוף ביער גדול מדרום וממזרח, מלא בשבילי אופניים ורקפות פורחות בו מאמצע ינואר ועד אמצע מרץ. אפשר להיכנס ליער בדרכי עפר מדרום לקיבוץ, או מאחורי הרפת של הקיבוץ עצמו.

• סיור ארכיטקטוני בבאקה אל גרביה, בחדר אוכל של גודוביץ ביד חנה ובגן פסלים של תומרקין בבורגתה
• סיור בקיבוץ בחן ובחורבת סייב הסמוכה
• טיול בבקה אל גרביה

ומה עוד מתאים לתקופה ולאיזור?

• צפון הגולן באוקטובר: בזלת, חלמוניות ולוחמים
• עם הסתיו חזרו הציפורים
• חצבים וצבים - לאורך נחל אלכסנדר
• זיתים, נזירים ומורדים ברכס יודפת

צילום:דודי הולצמן

תודה מיוחדת ליונתן קרני!