יום חמישי, 5 באפריל 2012

מה יש לראות בשלומי? מסתבר שיש, והרבה

מה יש לראות בישוב שלומי?

בדרך כלל עוברים ליד העיירה הקטנה והמנומנמת בדרכנו לאתר כלשהוא בגליל המערבי.

יש מי שזוכר שבנוסף לקרית שמונה ונהריה, גם לשלומי יש היסטוריה של מטחי קטיושות, ואולי יש מי שיודע שמפעל זוגלובק נמצא באיזור התעשיה המקומי. בעצם, גם מי שראה את הסדרה רמזור זוכר את הפרק המשעשע "טסט בשלומי".

ומעבר לכך? בפוסט הזה תראו מה יש לעשות בשלומי ובסביבתה הקרובה, ויש הרבה.

שלומי היא עיירה קטנה, כ-6000 תושבים, שנוסדה בתחילת שנות החמישים על שטחי הכפר הערבי הגדול "באסה". מקום שקט, פסטורלי, שנאבק שנים עם קשיי הקיום על גבול הצפון.

בין השיכונים של שנות החמישים נמצא אחד המקומות המדהימים ביותר באיזור: ביתה של עפיה זכריה.


צילום:דודי הולצמן

עפייה עלתה לארץ מתימן במבצע מרבד הקסמים, ועברה לגור בשכונה בגיל מאוחר, שכל ילדיה כבר עזבו את הבית. היא גרה בדירת עמידר לבד, וצבעה את כל הקירות, התקרות, השירותים, הרצפה בציורים עזי-מבע באדום בוהק, צהוב וצבעים חמים נוספים. ככל הנראה היצירות האלו הן בעקבות דגמי שטיחים וקישוטים שהיו נפוצים בבתי עשירים בתימן לפני שנים רבות.

לאחר מותה, התכוונה חברת "עמידר" לצבוע את הקירות ולשכן במקום דיירים אחרים, אך המועצה המקומית התערבה, והחליטה לשמר את הבית, ולשלם את דמי השכירות.

מי שנכנס לבית השיכון האפרורי נדהם מעוצמת הצבעים ומהרגשות, שבאים לידי ביטוי ללא מילים מתוך הקירות.

צילום: דודי הולצמן

איך מגיעים? הבית נמצא ברחוב נתן אלבז 151, וכדי לתאם בו ביקור - צרו קשר עם שלום דדון מהמועצה (טלפון 04-9809746 או 052-2987922 )

עוד על זכריה עפיה בכתבה מ״הארץ״ 

אחרי שהופתענו ממה שמצאנו בתוך בית שיכון ישן, נוכל לצאת ולטייל באתרים נוספים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, סביב שלומי.

באסה
מצפון לשטח המיושב של העיר נמצא איזור התעשיה, ובו מפעל זוגלובק המפורסם. ממזרח למפעל נוכל לעלות על גבעה ולבקר בכנסיה הנטושה ובשרידי הכפר "באסה", כפר נוצרי שהתקיים כאן עד מאי 1948. רוב בתי הכפר נהרסו, הכנסיה נשארה ומדי פעם באים צאצאי התושבים לטפל בה, ולאחרונה הנושא עלה לכותרות. מהגבעה נוף לכיוון היערות, הישובים ואף הים - אם כי גם לחצר מפעל הבשר...
 
חניתה
מצפון לשלומי עולה דרך לישוב חניתה וליערות שסביבו. חניתה הוא אולי הידוע והמייצג ביותר מישובי חומה ומגדל, ודגם של הישוב נמצא בחניון האמצעי של היער.

ליד החניון שלט קטן מוקדש לאיש קק"ל שדאג לרכישת המקום: יוסף סינגיליה. יוסף עלה מאיטליה בשנות השלושים, וכדובר איטלקית רהוטה, בא אל בעלי הקרקע והציע להם לרכוש אדמות עבור מנזר (התושבים לא היו מוכרים אדמה ליהודי). בגלל שחשבו שהוא איטלקי - לא חשדו, מכרו את הקרקע - וכך נרכשו אדמות חניתה.

העליה לחניתה היתה מלווה בתקיפות של הערבים, ותמונה ידועה מיום העליה מראה את יצחק שדה, יגאל אלון ומשה דיין ביום העליה.



לאורך השנים הראשונות של הקיבוץ נפלו כמה מחבריו בהתקפות והתנכלויות, ובמלחמת העצמאות גם הוא היה מנותק למחצה, עד מבצע בן-עמי במאי 1948.

קישור למפת היער

מאתר חומה ומגדל יוצא שביל ביער בתוך נחל בשם "נחל באר", מוצל וקריר, בו פורחים סחלבים בתחילת האביב. בכל רחבי היער יש פינות פיקניק, חלקן מונגשות לנכים.

 
אתר חומה ומגדל בחניתה. צילום ד"ר אבישי טייכר

הכביש עולה עד לקיבוץ עצמו. בקיבוץ יש מוזיאון קטן ונקודת תצפית (מצפה חניתה) לתוך דרום לבנון - עד העיר צור.
מחניתה ושלומי אפשר, בנסיעה קצרה מערבה, להגיע לחופים מהיפים בארץ: חוף אכזיב, חוף בצת (שעמד במוקד מאבק סביבתי בין חובבי טבע ויזמי נדל"ן) וכמובן אתר ראש הנקרה. חוף בצת פתוח ללא תשלום, אכזיב וראש הנקרה הם גנים לאומיים בתשלום.


ראש הנקרה. צילום: פליטה גולד


ומה עוד בסביבה? מערת נמר ומערת קשת

אם ניסע מזרחה משלומי לאורך כביש 899 לכיוון אילון, נגיע לצומת שיפנה אותנו לרמת אידמית (כביש 8993). הכביש עולה בתלילות ובפיתולים חדים צפונה. לאחר כ-2 ק"מ יש שביל שמוליך למערת קשת, ומולו ירידה לנחל נמר.

הירידה היא בשביל שחור, ולאחר הליכה של כמה מאות מטרים נגיע לפתח המערה, שהוא מערת נטיפים קארסטית קטנה. רצוי להיעזר בפנס ולנסות לזחול לתוכה. מצלע ההר שבו המערה נשקף נוף מרשים של הנחל.

ומדוע נקראת המערה מערת נמר? ככל הנראה, זה המקום בו ניצוד הנמר האחרון בצפון הארץ, בשנת 1965. הנמרים בצפון היו מתת-מין מעט שונה מזה שהיה נפוץ בדרום (גם שם הם כמעט נכחדו).


צילום: דודי הולצמן


נחזור לרכב ונמשיך במעלה הכביש עד הכניסה לפארק אידמית. זהו פארק גדול, הכולל בתוכו מצפורי נוף, אתרי פיקניק, שבילים עם צמחי תבלין ובושם וחלקות יער. ממרום גובהו הוא צופה על כל מישור חוף הגליל, מחיפה צפונה. שעות אחר הצהריים הן היפות ביותר לביקור, ובין האנדרטאות שבו ראוי לציין את האנדרטה לזכר אמיר מיטל מפקד סיירת גולני, ואת האנדרטה לזכר אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שנהרגו על גבול לבנון, בתקרית שממנה התפתחה מלחמת לבנון השניה.

 
צילום: דודי הולצמן


מהאנדרטה מוביל שביל, מונגש גם לכסאות גלגלים ולעגלות, עד למערת קשת (שהיא, למי שלא מכיר, קשת שנשארה באויר והיתה פעם מערה שהתמוטטה).


מפת הפארק

 
צילום: דודי הולצמן

לאחרונה נחנכה אנדרטה לזכר טופז אבן-חן-קליין, שנספתה באסון הכרמל. ממקום האנדרטה אפשר לצפות דרומה לכיוון הכרמל.

עוד כמה אתרים לאורך כביש 899

נחל בצת
מקיבוץ אילון יורדת דרך לנחל בצת. בעבר זרמו בנחל מים רבים, והוא היה מעין "אחיו הקטן" של נחל כזיב הגדול. כיום, יש בו זרימה מעטה בלבד, שבקושי מחזיקה בחיים את עצי הדולב הענקיים. פה ושם יש בריכות שכשוך, המסלול מוצל ויפה, ומי שעושה את המסלול הארוך יותר של הנחלים שרך ובצת - יוכל לבקר גם במערת נטיפים

פארק גורן
יער יפהפה, פינות משחק ותצפית על המונפורט ונחל כזיב. פונים דרומה מכביש 899 בעקבות השילוט. יש ביער טיולי חמורים, מסלולים שיורדים בתלילות לנחל כזיב, חניון לילה, ובימים שקטים אפשר אפילו לראות יחמורים ששולחו לטבע על ידי רשות הטבע והגנים
מפת הפארק

איקרית
עוד אתר לא רחוק משלומי, שכדאי לבקר בו, הוא הכפר הנטוש איקרית. איקרית, שבנויה על מקום הישוב היהודי הקדום "יוקרת" היה כפר נוצרי, יווני-קתולי, שתושביו חיו בשלווה עד 1948. במבצע חירם, לקראת סוף המלחמה, ביקש צה"ל מתושבי הכפר לעזוב אותו לשבוע, ולחזור אחרי הקרבות. בפועל, לא ניתן לתושבי הכפר (ולתושבי הכפר בירעם) לחזור, עד היום. תושביו גרים בתרשיחא ובחיפה, ולמרות הפיצוי שקיבלו (פיצוי קטן בשנות השישים) ופסיקות בית המשפט, המדינה עדיין לא נותנת להם לחזור. כיום נמצאים במקום כנסיה, ובית קברות פעיל, וצאצאי התושבים מטפחים באדיקות את התקווה לחזור ואת הקשר למקום, עדות למצב המורכב בו אנחנו חיים. איקרית נמצאת כ-4 ק"מ ממזרח לפארק גורן, על כביש 899

אתר הכנסיה באיקרית. צילום ד"ר אבישי טייכר


הידעת?
  • צומת בצת נקרא בעבר "צומת משרפות" על שם "משרפות מים" - מקום שנזכר בספר יהושע - אולי אתר פולחני ואולי מקום בו הפיקו מלח על ידי יבוש מי ים. בכל אופן, השם עורר זכרונות לא נעימים בין תושבי האיזור, והוא נקרא כיום "צומת בצת"
  • עורו של הנמר האחרון שניצוד אינו זה שמוצג במוזיאון חניתה. העור המקורי נמצא באוניברסיטת תל אביב, ובתמורה קיבל הקיבוץ עור נמר אפריקני
  • שלומי נקראת על שם בן נשיא שבט אשר, שבשטח נחלתו היא נמצאת: "וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא, אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי" (במדבר, ל"ד 27). גם אחיהוד עצמו מונצח בישוב בנחלת אשר, ממזרח לעכו.
  • בשלומי יש אכסניה בעלת ערך ארכיטקטוני והיא מקום נעים ולא יקר ללון בו
  • מצפורים חדשים בפארק אידמית וסביבתו

5 תגובות:

  1. פוסט יפה מאוד. עושה חשק לטייל באזור.
    והביתה של עפייה זכריה הוא יצירת אומנות, ולא פחות מכך. טוב שבמועצה המקומית היה מי שזיהה כי אומנות היא לא רק למוזאונים, ושגם האדם מהישוב, עפייה זכריה במקרה זה, עושה אומנות וראוי להערכה ולשימור.

    השבמחק
  2. הנמר האחרון שניצוד בישראל ניצוד באמת במערה,
    והוא משומר כיום בתור פוחלץ במוזיאון חניתה

    השבמחק
  3. על פי אוניברסיטת תל אביב (ומקור נוסף) - עור הנמר נמצא אצלם: http://www.mnh.tau.ac.il/?cmd=collections.1439&act=read&id=312

    השבמחק

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז