ביקור במלטה, אי של בזים, מרפסות וארכיטקטורה

מוקדש לליהי זיו, המומחית מספר אחת למלטה

כל התמונות צולמו על ידי דודי הולצמן

לרשימת היעדים בהם נוהגים ישראלים לנפוש ברחבי העולם, נוספה בשנים האחרונות גם מלטה.

אי קטן, בין סיציליה לתוניסיה, חם ויבש בקיץ, לא כל כך ירוק - ובכל זאת, יש בו הרבה מה לראות, בעיקר לחובבי ארכיטקטורה מימי הביניים והבארוק. יש אפילו קשר אלינו, לארץ ישראל.

חברת ״אייר מלטה״ טסה לאי, ואפשר לטוס באמצעות חבילות נופש, או לקנות בנפרד טיסה ומלון.

התנועה באי צפופה לעתים ובצד שמאל, לכן מומלץ להיעזר בשירותי התחבורה הציבורית.

אני ממליץ בחום על המדריכה האחת והיחידה, ליהי זיו, שתשמח לעזור לכל מי שפונה אליה בנוגע למלטה. היא חיה באי שנים, מכירה אותו כאת כף ידה ובאמת נכונה לעזור ולהדריך.

באי גרים כחצי מיליון תושבים. מוצא התושבים ושפתם הם נושא מעניין במיוחד: האוכלוסייה המקורית הייתה פונית-קרתגית, ממוצא שמי, דוברי פונית (סוג של עברית עתיקה). בהמשך עברו על האי כיבושי רומא שהטביעו את חותמם, והגירה ערבית מצפון אפריקה. הערבים התערו באוכלוסיה המקומית, והפכו לנוצרים קתולים אדוקים. אלו נתנו למלטה את שפתה הבסיסית: ערבית צפון אפריקאית. שליטה של אבירים איטלקיים הביאה הרבה איטלקית, הן לשפה והן לתרבות. לסיום, כיבוש בריטי הביא את תושבי האי לשלב אנגלית בשפתם, ולדבר אנגלית מצויינת כשפה זרה. אז אם תשמעו את השפה המלטזית, תרגישו בליל שפות ערבי-אנגלי-איטלקי. באופן מפתיע, אין באי כמעט כלל מוסלמים. רוב התושבים הם קתולים אדוקים בדתם, ושמרנים מאוד.

וולטה

בירת מלטה, וולטה, היא אולי הבירה הקטנה ביותר בעולם: גרים בה 6000 תושבים. היא נמצאת על לשון יבשה בין מפרצים. כמעט כולה בנייני ממשל, כנסיות ומבני ציבור. יש מי שולטה מזכירה לו את יפו ואת עכו. הלוואי שיפו ועכו היו מגיעות לרמת התחזוקה והניקיון של וולטה.

 

צעידה בין הסמטאות והרחובות תגלה מבני פאר, כנסיות מדהימות, ארמונות שלטון, והים הכחול הנפלא שנשקף כמעט מכל רחוב. לא לחינם צולמו כאן מספר סצנות מהסדרה המפורסמת ״משחקי הכס״. בין הבניינים מפוזרות מסעדות טובות, שמשלבות אוכל איטלקי וצפון אפריקאי. השירות אדיב, אבל איטי מאוד. למלצרים במלטה יש את כל הזמן שבעולם... מעל הרחובות צופות מרפסות מסוגננות, שהפכו גם הן ל״סמל מסחרי״ של מלטה.

 

נלך לאורך רחוב הרפובליקה שיוצא ממסרקת טריטון והכניסה הראשית לעיר.

לפנה ימינה לכיוון גני בארקה העליונים, גנים מטופחים ובהם תותחים ותצפית לזכר המצור בו עמד האי במאה ה 16. נחזור למרכז העיר.

הכנסיה המרכזית בעיר מוקדשת ליוחנן המטביל. היא נבנתה במאה ה 16 ונראית מעט כמבצר. בפנים יש 8 קאפלות, הכנסיה גדולה ומרשימה ומעוצבת בסגנון הבארוק.

עוד במרכז העיר נמצא תאטרון מנואל שמבנה בסגנון הרוקוקו במאה ה 18 והוא אחד התאטראות העתיקים הפעילים בעולם.

לידו נמצא ארמון המושל (הגראנד מאסטר) ואפשר לבקר בחלק מחצרותיו וחדריו המהודרים ובשריונות האבירים.

אם נמשיך מזרחה נגיע למבצר הגדול סנט אלמו שהיה מבצר ההגנה הראשי של האי. חומות אדירות ותצפית נפלאה אל המפרצים והים.

מחוץ לוולטה

מוולטה, ומהערים התיירותיות לאורך החוף (סן ג׳וליאן, בוג׳יבה ועוד) אפשר לקחת את אוטובוס התיירים Hop on Top ולנסוע בחופשיות ברחבי האי תמורת סכום קבוע. נוח ויעיל למדי. כדאי גם לשוט בין המפרצים והעיירות העתיקות.

מרסה שלוק

מדרום לוולטה, ולא הרחק משדה התעופה, נמצא כפר דייגים ציורי בשם מרסה-שלוק. הסירות הצבעוניות והיפות מתנודדות במימי המפרץ. במקום פועל שוק דייגים ובו שפע דגים ופירות ים, מעורבב במעין שוק רמלה-לוד מעט מאכזב. 

מדינה

וולטה משמשת כבירת מלטה רק ב-400 השנים האחרונות. קודם לכן היתה הבירה במקום הגבוה בצפון האי (185 מטר), במקום שנקרא מדינה. מהעיר יש תצפית לכל החופים ולעומק הים. העיר המבוצרת איבדה ממעמדה, אך הפכה לאתר תיירות מבוקש. יש בעיר חומות, סמטאות וכנסית פאולוס הקדוש, שנבנתה מחדש במאה ה 17 בסגנון הבארוק, והיא מאוד גדולה, יפה ומרשימה. 

הרוטונדה בכפר מוסטה - נס הפצצות שלא התפוצצו

בכפר מוסטה, בצפון האי (קרוב למדינה), נבנתה בסוף המאה ה-19 כנסיה ענקית עגולה (רוטונדה), בסגנון שמזכיר מעט את כנסית סן פטרו ברומא. המלטזים האדוקים התפללו בה. ב-9 ביוני 1942 חיכו אלפים לתחילת המיסה, ואז הופצצה הכנסיה ב-3 פצצות גדולות על ידי חיל האויר הגרמני. אף פצצה לא התפוצצה! לזכר הנס, חוגגים במקום מדי שנה ב 9 ביוני.

טה קאלי כפר האומנים

לא הרחק ממוסטה שכן שדה תעופה בריטי ליד הכפר טה קאלי. בשנים  אחרונות הפכו את מבני שדה התעופה לכפר אומנים ובו יש יצירות עץ, קרמיקה, זכוכית, מתכת ועוד. אפשר לעיתים לראות את האומנים בפעולתם.

האי גוזו

מצפון לאי הראשי של מלטה יש שני איים מרכזיים: קומינו הלא-מיושב וגוזו המיושב, שבו עדיין יש לא מעט חקלאות. המעבר בין האי במעבורות מסודרות ונוחות; אנחנו לקחנו סיור מאורגן בהדרכת ליהי זיו.

הסיור מגיע לעיר הקטנה והעתיקה ויקטוריה, ובה סמטאות ציוריות ופורחות, כנסיה מרשימה ועוד בנינים עתיקים. הכל מתוחזק לעילא ולעילא.

 

לאחר ביקור קצר נסענו למכרות המלח - אלו למעשה בריכות סלע שהים משקיע בהן מלח. לטענת המקומיים יש למלח תכונות מיוחדות, והוא נמכר במחירים מפולפלים.

 

יש ברחבי האי חנויות שמוכרות את התוצרת המקומית: ליקרים, גבינות, ד"ש ומלח. ממכרות המלח אפשר, ביום עם ראות טובה לראות את סיציליה.

האטרקציה החשובה באי היתה הקשת שקרסה ליד המערה הכחולה. שם צולמה סצנת חתונה חשובה בסדרה "משחקי הכס". הקשת קרסה ב 2016, אך עדיין מגיעים רבים למקום, ושטים בסירות למערות הכחולות הסמוכות. חויה מומלצת.

האי קומינו

בין גוזו לאי הראשי יש אי קטן בשם קומינו, שמשמש רק לתיירות. יש בו מפרץ מדהים שזכה לכינוי "הלגונה הכחולה", ורבים באים להשתכשך במימיו ולקפוץ אליו מהסלעים. בלילה האי מתרוקן, ואין בו שירותי תיירות. מגיעים אליו במעבורת.

עוד אטרקציות במלטה

בעיר בוג'יבה שבצפון האי מלטה יש אקווריום גדול. העיר עצמה נעימה, שקטה ויש בה בתי מלון ומסעדות

בדרום מלטה נמצאת מערה כחולה שאפשר לשוט בה בסירות. הגעה נוחה בתחבורה ציבורית

הסרט פופאי צולם במלטה לפני יותר מ 30 שנה. הכפר שהוקם לא נהרס ומשמש אטרקציה לילדים ומבוגרים שעוד זוכרים את פופאי.

חופים

רוב החופים סלעיים. המים חמימים ונעימים בקיץ. יש מספר מקומות עם חוף חולי

מתי להגיע?

מלטה לוהטת בקיץ. היא נעימה יותר ושקטה בחורף (גשם מדי פעם) ובמיוחד בעונות המעבר עם מזג אויר נעים (אפריל עד יוני, ספטמבר עד נובמבר). בחגים הנוצריים כמו פסחא והקרנבל יש תהלוכות וחגיגות ססגוניות.

הידעת?

• בנאים מלטזיים לימדו את אנשי בית ג׳אלה ובית לחם לבנות, ואכן החל באמצע המאה 19 יש שיפור עצום בבניה בארץ
• מלטה מתפילה את רוב המים לשתיה, כמו ישראל. בשל כך החקלאות יקרה ונעשית פחות כדאית. כיום רוב המזון מגיע מאיטליה הסמוכה
• רוב ההכנסות של האי הן מתיירות וספנות
• מלטה חברה בחבר העמים הבריטי (קיבלה77 עצמאות ב 1964) ובאיחוד האירופי. המטבע הוא יורו.
• מלטה התירה גירושין רק ב 2011
• מלטה לא נכבשה על ידי הנאצים ועמדה בגבורה כבסיס בריטי. האי כולו זכה לעיטור צלב ג'ורג' שמופיע גם על הדגל
• מלטה נודעה כמקום לגידול ואילוף בזים. במאה ה-16 נתנו העותמאנים את השלטון לאבירים המקומיים תמורת בז מאולף אחד בשנה. הבז הפך מאז לסמל של האי. הסרט ״הבז ממלטה״ (תורגם משום מה לעברית כ״הנץ ממלטה״) מ-1941 הפך לאחד מסרטיה מתח הנודעים של התקופה

טיול לשבועות בעמק חרוד - התיישבות ומעיינות

מוקדש למשפחת רפאלי
כל שנה, חג השבועות המתקרב מעורר בי את הקשר להתיישבות של פעם, לטקסים, ולשדות החיטה הקצורה.
הפעם נבקר בעמק חרוד, ממוקדי ההתיישבות הציונית, שיש בו גם אתרי היסטוריה, מורשת, תנ"ך ומקורות מים.
עמק חרוד מחבר בין עמק יזרעאל לעמק בית שאן, ולארכו זורם נחל חרוד. האקלים בעמק חם, ובקיץ לוהט, אך מספר מעיינות מצננים את האוירה, ואפשרו לאורך ההיסטוריה התיישבות במקום. כאשר לא היתה תחזוקה נאותה, הפך העמק לביצה מיושבת בדלילות, וזה אפשר לתנועה הציונית לרכוש את הקרקעות בזול יחסית, ולהקים התיישבות מפוארת במקום.

מעיין חרוד
המעיין העיקרי בעמק הוא מעיין חרוד, שיש לו חשיבות היסטורית רבה.

על פי המסופר בספר שופטים, השופט גדעון שנלחם במדיינים אסף את הלוחמים ו"סינן" אותם על פי הדרך בה שתו מים - רק אלו ששתו כמו כלב, נבחרו. ההסבר - מי ששותה כך ומחזיק נשק בידו השניה - יותר "מוכן" לקרב.

"וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם אֶל-הַמָּיִם וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת: וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל-הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ" (שופטים ז 5-7)

צילום:אלמוג

2000 שנה מאוחר יותר נערך בו קרב מכריע בין הממלוכים למונגולים בימי הביניים. כאן נעצרה תנופת המונגולים והם ויתרו על כיבוש הארץ ומצריים (הקרב נקרא ״עין ג׳אלות״ על שם שמו הערבי של המעיין.

נדלג לראשית המאה ה-20: לאחר קניית האדמות, הגיעו לאיזור חלוצים מגדוד העבודה ומגרעינים אחרים, והתיישבו ליד המעיין. זהו מקום הווצרותם של הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף. רק לאחר כמה שנים עברו למקום הישוב הקבוע מצפון לכביש 71. בית הקברות הישן של הקיבוצים עדיין קיים, סמוך למעיין. מעניין לשוטט בין שביליו ולראות את המצבות הישנות ואת הכיתוב שמשקף את המצוקה שבה חיו האנשים, כולל אלו ששלחו יד בנפשם בגלל קשיים, מתים מקדחת ושאר מחלות, ומתאונות שונות ומשונות.

ראשוני הקיבוצים ראו בתקופת ישיבתם ליד המעיין כתקופה המכוננת שלהם בה חיו חיי עוני ושוויון מוחלט.

גאולת אדמת העמק קשורה לדמותו של יהושע חנקין, גואל האדמות. הוא תכנן לגור כאן עם אשתו אולגה, אך הדבר לא עלה בידם. הם קבורים בתוך הבית (החצוב במערה ושביל מוליך לשם מן המעיין), ויש שם מוזיאון קטן לזכרם.

צילום:עופר קמחי

בסמוך, נמצאת גם אנדרטה לזכר הנופלים בני העמק.

בתחילת שנות החמישים נוסד כאן כפר עבודה בשם גדעונה, על שמו של השופט גדעון (כיום המקום הוא ישוב קהילתי).

המעיין הוא גן לאומי היום, כולל חניון קמפינג (בתאום מראש), תעלות ובריכות שכשוך. הגישה היא מכביש 71. 

בהמשך אפשר להגיע לתל יוסף הישנה בה נותרו מעט שרידים ממבני הקיבוץ.

כפר יחזקאל

נחסור לכביש 71. מול מעיין חרוד, מצפון לכביש, שוכן המושב הותיק כפר יחזקאל.

כפר יחזקאל נוסד ב-1921 כמושב עובדים על אדמות שנקנו בידי משפחת ששון בעיראק, לזכר ילד מבני המשפחה שטבע, ונקרא בתחיחלה בשם ״עין טבעון״ על שם השטח הערבי שעליו נבנוה המושב. רוב המתיישבים הראשונים היו עולי העליה השניה שישבו בארץ זמן רב יחסית, חלקם ממגיני תל-חי. המושב טיפח בעיקר את ענף הרפת, ורבים מהמשקים בו עוסקים בכך עד היום. 

במושב קיימת רפת רובוטית תיירותית בשם ״פרובוט״, וכדאי לבקר שם, בעיקר עם ילדים.

גבע

גם קיבוץ גבע נוסד באותה שנה בסה נוסד כפר יחזקאל, וגם מייסדיו הם עולי העליה השניה. הקיבוץ ידוע בעיקר בזכות להקת הזמר שלו, הגבעטרון, שהוקמה ב-1948 ופעילה עד היום. בין זמריה חברי הקיבוץ וקיבוצים שכנים. הלהקה הפכה למייגת את שירי ההתיישבות ו״ארץ ישראל הישנה והטובה״, הופיעה בעולם ופופולרית מאוד עד היום. ליום ההולדת השישים של הקיבוץ, כתב לה דידי מוסי את השיר המפורסם ״בת שישים״ 

תל יוסף

נמשיך מזרחה בכביש 71 עד לתל יוסף.

הקיבוץ הוקם על ידי גדוד העבודה ב-1921, ונקרא על שמו של יוסף טרומפלדור. בקיבוץ יש מוזיאון קטן (וסגור נכון לעכשיו) לתולדות גדוד העבודה ובו נשמרת גם הפרוטזה של טרומפלדור! חדר האוכל שנבנה בשנות השלושים ושדרת הדקלים המובילה אליו נחשבים לפנינה ארכיטקטונית של הסגנון הבינלאומי (ואף הונצחו על בול של דואר ישראל). הקיבוץ מתאושש לאחרונה ממשבר כלכלי קשה שעבר עליו.

צילום:ד"ר אבישי טייכר 

עין חרוד

עין חרוד הוא למעשה, הקיבוץ הראשון בארץ (לא לבלבל עם הקבוצה הראשונה, דגניה), ונוסד ב-1921, ובין מייסדיו ראשי תנועת העבודה, אנשי "השומר" וגדוד העבודה. הקיבוץ הגדול נפרד לשניים (איחוד ומאוחד) בשנות החמישים. בשטח הקיבוץ נמצא בית שטורמן, המוזיאון לטבע ולתולדות האיזור, לזכר חיים שטורמן שנהרג במאורעות 36-39 (גם בנו ושני נכדיו נפלו במלחמות ישראל) והמשכן לאומנות בעמק, שמאכלס יצירות אומנות ותערוכות מתחלפות.

בבית הקברות של עין חרוד קבורים מייסדי הקיבוץ, ובו נמצא קבר בולט של יצחק טבנקין, "האב המייסד" של הקיבוץ.

בית השיטה

נמשיך עוד מזרחה עד לבית השיטה.

בסוף שנות העשרים התארגנה קבוצה של בוגרי גימנסיה הרצליה ובית הספר הריאלי, יחד עם בוגרי תנועות נוער לגרעין התיישבותי. הם שהו בהכשרה בכפר יחזקאל ובמעיין חרוד, ועלו למקומם הקבוע ב 1935, על אדמות שאטה שבמזרח העמק, וקראו למקום בית השיטה.

הקיבוץ עבר משבר ופילוג ב-1952, חלק מתושביו עברו לאיילת השחר, ו״במקומם״ הכיעו אנשים מתל יוסף שתמכו באחדות העבודה.

בקיבוץ נבנה מפעל שימורים מפורסם.

במלחמת יום הכיפורים איבד הקיבוץ 11 מבניו, המספר הגבוה ביותר בארץ יחסית לגודל האוכלוסיה. האובדן הקשה הונצח בשיר ״החיטה צומחת שוב״.

 

דרך הנוף

מעל בית השיטה, במורדות רמות יששכר, עוברת דרך נופית מקסימה שמתחילה בשלוחת צבאים שמצפון לבית שאן, עוברת מעל שדה נחום, בית השיטה ועין חרוד עד לכביש רמת צבי. לאורך הדרך מצפורים ואתרי פיקניק, עם אנדרטאות וציטוטים מדברי האנשים שמונצחים במקום, ולמלוא כל העין - נוף העמק ושדות חיטה. אפשר להתחבר אל הדרך מבית השיטה, באיזור ״מצפור יוס ודוד״ הצופה גם אל התבור וגבעת המורה. עזריה אלון, איש בית השיטה וממיסדי החברה להגנת הטבע כתב על השביל 

במקומות שונים לאורך הדרך יש שיחי סברס, שמעידים על ישובים ערביים שהיו כאן וננטשו.

צילום:מיכאלי

תצפית מהגלבוע

מול הישובים מתנשא רכס הגלבוע, וממנו נראה העמק, במיוחד בעונה זו, כתשבץ של שדות. סיום נפלא לטיול

צילום:יהודית גרעין כל 

צילום:כפיר פתחי

עוד מסלולים מהבלוג שלי באיזור:

• ארץ האש, ארץ המים - טיול בעמק המעיינות
• את ראשו של הגלבוע מישהו צבע סגול
• וילון שקוף על פני העמק - טיול לשבועות בעמק יזרעאל
• עמק בית שאן - ציפורים ומעיינות
• חומה, מגדל ו-80 שנה

עוד דברים מעניינים:

• סיור ארכיטקטוני בישובי העמק
• שביל רמת צבאים
• עוד על טיול באתרי התיישבות נוכל לקרוא כאן
• הפילוג בתנועה הקיבוצית נראה לנו דבר תלוש ורחוק ממרחק של יותר מ 60 שנה. אבל באותם ימים, הפילוג הרס משפחות והביא לאלימות בין חברי קיבוצים. הסרט נועה בת 17 שצולם ב-1982 נותן תמונה טובה של התקופה והאירוע
• על בית הקברות הישן של עין חרוד-גדעונה
• מסלול טיול בנחל חרוד
• על דרך הנוף מאת דובי זכאי
• על השיר ״החיטה צומחת שוב״

• על בית התרבות בבית השיטה 

תודה לברק ונועה רפאלי

אל פריחת השושן הצחור ושוויצריה הקטנה בכרמל

ברוב חלקי הארץ, חודש מאי הוא כבר אחרי הפריחה. הארץ מצהיבה ומתכוננת לקיץ היבש, הארוך והקשה. אחד מיוצאי הדופן מבין פרחי הארץ הוא השושן הצחור, שפורח דווקא בחודש זה, בנישות קרירות, לחות ומסויימות, בנחל כזיב ובכרמל הגבוה.

על נחל כזיב כתבתי לפני שנתיים, והפעם יעדנו הוא נחל כלח שבכרמל.

השושן הצחור הוא פרח לבן, גדול וריחני, שפורח במספר פינות נסתרות בחורש על מדרונות סלעיים. יופיו של הפרח גרם לכך שהוא הפך לסמל יהודי, רומאי וגם של בית המלוכה הצרפתי. מכאן הוא התגלגל לסמל של תנועת הצופים והנוער העובד, ובנצרות הוא מסמל את השילוש הקדוש.

צילום: Penguan

לאתר הפריחה של השושן אפשר להגיע בשתי דרכים:

דרך בית אורן

ניסע בכביש 721 עד לכניסה לקיבוץ בית אורן שבכרמל. לא ניכנס לקיבוץ, אלא נמשיך ישר בדרך עפר מסומנת באדום, כקילומטר, עד לרחבת חניה. מכאן אי אפשר להמשיך ברכב, אלא ברגל או באופניים. נלך בשביל האדום. מולנו נראה את מגדל האוניברסיטה בולט בנוף, ואולי שרידי פריחת אביב. נגיע לצומת טי, נפנה ימינה, ונמשיך בשביל האדום. לאחר כמה מאות מטרים, משני צדדיו המצוקיים של השביל, נוכל לטפס ולראות את פרחי השושן המרהיבים. בין הסלעים חיים גם שפני סלע, ואם נהיה בשקט נוכל לראות אותם.

  

צילום: דודי הולצמן

צילום: דודי הולצמן

דרך שוויצריה הקטנה

נוסעים בכביש 672 מחיפה לכיוון דרום. אחרי כיכר הכניסה לאוניברסיטת חיפה פונים ימינה לכיוון החי בר. לחי-בר.  פונים שמאלה, נוסעים כקילומטר ופונים ימינה, בעקבות השילוט לחניון הצוק.

מחניון הצוק נפנה ונרד רגלית בשביל הכחול, בנוף אופייני לכרמל, וממנו נפנה בשביל ״שקוף״ (לבן-שקוף-לבן) למצפור הצוק, ממנו נצפה לכיוון הנחל שמתחתינו שזכה לכינוי ״שוויצריה הקטנה״, לשכונת דניה, לאוניברסיטה ועד לים.

 
צילום: צביקה

נחזור לשביל הכחול ונמשיך לחניון מבוא נחל כלח, בו נפגשים ארבעה שבילים - אפשר לרדת בשביל האדום (הליכה קלה יחסית) או בשביל הירוק (דילוג בין סלעים וירידה קשה יותר). הדרך הטובה ביותר היא לעשות מסלול מעגלי שמשלב את שניהם. בדרך עוברים בנוף הסלעי והמצוקי של הכרמל, ובשביל הירוק - ב״צניר״ מצוק קעור שנראה כמו צינור. בחיבור הדרכים נהיה כבר קרובים מאוד לנקודת הפריחה של השושן הצחור, אותה הזכרנו למעלה.

 
צילום: צביקה

חלק מהשבילים כאן נפרצו עוד בשנות הארבעים כחלק מתכנית ״מצדה על הכרמל״ שמטרתה היתה התבצרות ולחימה על הכרמל אם וכאשר הצבא הנאצי יכבוש את הארץ.

עוד מסלולים 
למי שרוצה לעשות מסלול ארוך, יכול לשלב את שתי הדרכים - להתחיל בשוויצריה הקטנה ולסיים בבית אורן. זה דורש הקפצת רכבים

לחילופין, אפשר גם להמשיך בשביל האדום במורד נחל כלח, עד להתחברותו לנחל גלים שיורד לעבר טירת הכרמל ולים. מסלול ארוך וקשה, אך בהמשכו נוכל לבקר במעיין הנפלא עין קדם שליד נחל גלים. כאמור, מסלול קשה וארוך של יום שלם.

מסלול ארוך בנחל כלח ועוד אחד כאן.

הנצחת השריפה בכרמל

בדצמבר 2010, אחרי סתיו שחון וארוך, פרצה שריפה בכרמל, שהתפשטה, כילתה יערות רבים, והנורא מכל: גבתה מחיר דמים כבד של 44 בני אדם. זו השריפה הקשה ביותר שקרתה בארץ.

צילום: מרכז להבה טירת כרמל מאלבום משפחת אורי גונן, מתוך אתר פיקיויקי

לזכר הנספים הוקמה על כביש 721 אנדרטה מרשימה ביותר, צופה על שטחי השריפה ועל מרחבי הכרמל. כדאי לבקר בה, בעיקר אם עושים את המסלול שמתחיל בנחל אורן. האנדרטה נחנכה במלאת שנה לאסון ומספרת את סיפורה הקשה של שריפה.

 צילום: דודי הולצמן

מאנדרטת השריפה בכרמל יוצא שביל דרומה לחוות משמר הכרמל, הוא שביל החלוצים לזכר אסף רמון

עוד מידע:

• למעוניינים באוכל דרוזי - שפע מסעדות בעוספיה הסמוכה. במספר פינות יש גם דוכנים למכירת פיתה דרוזית עם שלל תוספות
• כדאי לשלב ביקור בחי בר הסמוך, בעיקר עם ילדים
• מסלול בשויצריה הקטנה בסרט