טיול באשדוד: בין נמל, חולות וים

אשדוד, כיכר יהדות סלוניקי (המפרשים). צילום: דודי הולצמן

אנו בונים פה נמל

עד שנות החמישים היה בישראל נמל אחד, או בעצם נמל וחצי – נמל חיפה ועוד נמל יפו שכבר לא התאים בגודלו לתנועת הספנות. ממשלת ישראל החליטה להקים נמל חדש 30 קילומטר דרומה משם, בלב החולות, לא בהכרח במקום שהוא נמל טבעי. הסיבות לבנות נמל דווקא שם היו הקירבה לפרדסי מישור החוף הדרומי, לפסי הרכבת ולדרום שזכה אז להתייחסות חיובית מצד הממשלה.

נמל לא יכול להיבנות ללא עיר, וכך תוכננה סביב הנמל עיר - אשדוד. אשדוד נבנתה ליד המקום בו התקיימה העיר הפלישתית אשדוד ושמה נשתמר בכפר "איסדוד" שהיה קיים עד 1948. ראשוני המתיישבים שהגיעו לעיר היו עולים ממרוקו, בנובמבר 1956.

הנמל נפתח רשמית ב-1965. מאז גדלה העיר, קלטה עולים מצפון אפריקה, ותיקים בארץ, חרדים רבים ועולים ממדינות חבר העמים. אוכלוסייתה עולה על 200 אלף נפש, ומתבססת על הנמל, איזורי תעשיה, שירותים ועבודה מחוץ לעיר.

תכנון העיר נעשה (נדיר במקומותינו!) בצורה טובה, תוך חלוקה לרובעים שלכל אחד מהם מרכז משלו, וביניהם כבישים רחבי ידיים ונוחים. נוח מאוד לסייר באשדוד במכונית, אין כמעט בעיות תנועה וחניה. נצא לדרך ונסייר באיזור הנמל, לאורך חוף הים ובשכונות העיר, ונקנח באתר טבע ייחודי שנותר בה.

אשדוד בראשיתה

נמל אשדוד

מצומת הכניסה לאשדוד נמשיך ישר לכיוון הנמל. הנוף שיתגלה לפנינו, הוא נוף "ציוני-תעשייתי" – עגורנים, מתקני תעשיה, אוניות ומנופים. נמל אשדוד מהווה עוגן כלכלי לעיר, ואחראי לכמעט מחצית לתנועת הסחורות של ישראל. לא פעם עלה הנמל לכותרות ב"זכות" יחסי עבודה מעורערים, שביתות ותנאי שכר מופרזים. זהו מקור צמיחתו של יהושע פרץ, הסמל של מאבקי העובדים בארץ. כאן גם התרחש פיגוע קשה בשנת 2004. יש בנמל מרכז מבקרים מרשים, ואפשר לבקר בו בתאום. הוא מציג את ההיסטוריה של הנמל ואת תרומתו לכלכלת ישראל.

משער הכניסה לנמל נפנה דרומה.

הדרך המובילה מהנמל דרומה נקראת "דרך לסקוב", על שם מנכ"ל הנמל והרמטכ"ל לשעבר (שהתעמת לא מעט עם ועדי העובדים). משני צדי הכביש נמצאים מתקני השינוע, הרים של מכולות ומחסני אשלג. אגב, רמטכ"ל נוסף קשור לנמל אשדוד – רפאל איתן שמונה לעמוד בראש צוות ההקמה של "נמל היובל" (הרחבה של נמל אשדוד), ונספה בנפילה משובר הגלים, לפני  8 שנים.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

פלא על הנחל

הכביש יעלה אותנו על על הגשר שמעל פסי הרכבת ונחל לכיש. נעצור בצד שמאל, ברחבת תצפית. מכאן הירידה ל "פל"א" – פארק לכיש אשדוד. נחל לכיש היה בעבר תעלת שפכים מצחינה, עד שהעיריה הפכה אותו לפארק, עם פינת חי, מדשאות, מתקני משחקים וטיילת ארוכה. תוכלו לראות כאן זברות, יענים, יעלים, דישונים ועוד בעלי חיים.
מסלול טיול לאורך נחל לכיש.

צילום: דודי הולצמן

גבעת יונה ורובע א

נמשיך בדרך, נפנה ימינה בכיכר לרחוב אורט, ימינה לרחוב ז’בוטינסקי, ושוב ימינה ל"גבעת יונה". על הגבעה נראה שרידי קבר שייח’ עתיק, המזוהה כקברו של יונה הנביא. לידו נמצא מגדלור. זו נקודת תצפית יפה על הנמל, על נחל לכיש, ועל העיר והים.

גבעת יונה נמצאת בליבו של רובע א’ הרובע הראשון והישן ביותר של אשדוד, רובו שיכונים צנועים, אך גם בתים פרטיים. ראשוני תושביו היו עובדי מפעלי התעשיה וחברת החשמל.
בגבעה הדרומית של רובע א (גן אלישבע) נמצאת אנדרטה לחללי המשחתת אילת, שהפכה לאנדרטה המרכזית לחללי חיל הים.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

לאורך הטיילת

נחזור לרחוב ז’בוטינסקי, נפנה שמאלה לאבא הלל סילבר, ימינה לנורדאו (משמאלנו קניון אשדוד), ונפנה שמאלה לטיילת. בינינו לבין החוף היפה נמצא בניין ה"מימוניה" שעוצב בדמות ארמון מרוקאי, ומשמש כמרכז אירועים וקניות ליד החוף. זה הזמן לצאת מהמכונית ולטייל לאורך החוף היפה של אשדוד.

נחזור למכונית, נמשיך לאורך הים, ובכיכר נפנה שמאלה, אחר כך ימינה לדרך משה דיין. על הגבעה שמעלינו משמאל נמצא רובע ד’ (שבו נהגתי לבלות כילד מדי קיץ), על הוילות הותיקות והצנועות שבו. שימו לב לכך, שבאשדוד לא נבנו הבתים בצמוד לחוף הים, אלא הותירו מרחב פנוי שיאפשר זרימת אויר ונוף מהבתים אל הים. נפנה ימינה לרחוב מפקורה המוביל למרינה (הרחובות באיזור נקראים על שם ספינות מעפילים). נוכל לרדת מהרכב ולטייל במרינה של אשדוד, המוקפת בתי המגורים יוקרתיים הצופים לים, שרבים מהם נמכרו ליהודים מצרפת. לצערי לא נבנתה המרינה כחלק מהנמל הוותיק או בסמוך לו, אלא דווקא כאן, תוך פגיעה מיותרת בקו החוף. נמשיך דרך הרחובות "לילי", "אגוז" ו"וולוס", נתחבר שוב לרחוב משה דיין לכיוון רובע י"א, מצודת אשדוד - ים ורובע ט"ו.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

לאחר הפניה לחוף י"א יש פניה משולטת, לכיוון חוף הים אל מצודת אשדוד-ים. בתחילה חשבו החוקרים שמדובר במצודה צלבנית, אך התברר, שזו מצודה קדומה יותר, שבנו הערבים, כהגנה מפני פולשים ביזאנטיים, והיא נקראה בשם "קלעת אל מינה". גלי הים כרסמו בחלקה המערבי, והיא עדיין משוועת לשיקום המקום כפארק ארכיאולוגי. נמשיך מהמצודה לאורך החוף עד שכונה ט"ו, שכונת וילות שנבנתה כולה ללא רעפים, וגימור בתים לבן, בסגנון המאפיין בניה יוונית ומרוקאית. מכאן והלאה משתרעים חולות ניצנים, ובתי אשקלון ותחנת הכוח נראים קרובים אף הם.

רובע הסיטי

נחזור צפונה ברחוב משה דיין, עד ל"כיכר המפרשים", היא כיכר קהילת סלוניקי, הצופה לים. כדאי להגיע למקום לקראת שקיעה.

השכונה שממזרח לנו היא מרכז העיר החדש, או ה"סיטי". בניגוד למקובל ברוב הערים, מרכז העיר נבנה כאשר העיר כבר היתה מאוכלסת וותיקה, ומוסדות שלטון ותרבות נבנים בו בהדרגה. התוצאה היא מרכז מודרני בעל עיצוב ארכיטקטוני מרשים. כדאי לשים לב לבנין היכל התרבות (ליד הכיכר), ומוזיאון האומנות "מונארט" עם פירמידת הזכוכית. נמשיך ברחוב בגין, שלאורכו בנינים גבוהים ויפים, חנויות מהודרות וכיכר עילית עם פיסול סביבתי. לאחרונה נחנך ליד הסיטי פארק חדש.

צילום: דודי הולצמן

אל הדיונה הגדולה

אם נמשיך בדרך בגין מזרחה, נצא ממרכז העיר, ונעבור בין שכונות חדשות שנבנו בשנות התשעים, עם גל העליה הגדול מחבר המדינות. הכביש יוליך אותנו ליציאה הדרומית-מזרחית של העיר, ולתחנת הרכבת. שטח החולות שמימיננו הדליק את רעבונם של קבלנים ויזמים, שרצו לבנות במקום. אך הבניה בוטלה לאחר שגופים ירוקים מנעו את הכחדת שטח החולות הייחודי הזה, שבמרכזו "הדיונה הגדולה", גבעת חול ענקית (שתמיד כיף להתגלגל ממנה), בלב איזור חולות ובוסתנים, מכאן ועד ניצנים. חבל שהמקום משמש לנהיגה פרועה ובלתי חוקית של נהגי ג'יפים וטרקטורונים.
איך מגיעים? פונים ימינה לרחוב משה סנה, לכיוון תחנת הרכבת ולכיוון חניון השקמים, בו יש עצי שקמה גדולים, ספסלים ושולחנות פיקניק. מכאן נצא במסלול מעגלי משולט, לעבר עץ שקמה גדול, ומאחוריו יתגלה לנו עמק קטן עטור צמחיה – זהו הבוסתן, שצמחיו, דקלים, תאנים ושיטים מנצלים את מי התהום הגבוהים. נפנה מכאן מערבה עד לגבעת החול הגבוהה. ניקח אויר, נצפה על העיר אשדוד שלפנינו, ונתגלגל במורד הדיונה. מכאן נשוב בחזרה אל חניון השקמים. אם תגיעו בשעות הבוקר המוקדמות, ייתכן שתראו צבי או ארנבת. אני מקווה שלא תפגשו רכבי שטח שנוסעים בחולות, פוגעים בחי ובצומח ומפרים את אווירת השלווה.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

עד הלום
נחזור לרחוב משה סנה, נמשיך בו צפונה לכיוון פארק עד הלום. השם "עד הלום" נקבע לציון הנקודה הצפונית ביותר שאליה הגיע הצבא המצרי במלחמת העצמאות, ונעצר על גשר הרכבת. בפארק יש עמדת פילבוקס בריטית ישנה, קיר הנצחה ללוחמי גבעתי ועמוד זכרון מצרי בדמות אובליסק, שהוצב כאן כחלק מהסכמי השלום עם מצרים. מהפארק אפשר לראות את גשר הרכבת, הכביש והמחלף החדש שנקרא "עד הלום".

צילום: ד"ר אבישי טייכר

אשדוד והאשדודים

לאשדוד אוכלוסיה מגוונת מכל העדות ותפוצות – עולי מרוקו, טוניסיה, אתיופיה וחבר העמים; יש בה שכונות עוני ושכונות וילות מהודרות. גרים בה חילוניים וחרדים, וכמובן הרבה שומרי מסורת. יש בעיר אפילו קהילה קראית ובתי כנסת קראיים בשכונה א’ ובשכונה י"ב. כדאי לנסוע בין השכונות השונות, בכבישים רחבים ומטופחים, עטורי פיסול סביבתי וגני משחקים, להנות מהמראות ולבקר באחת המסעדות שאשדוד מפורסמת בהן.
באשדוד יש מוזיאון נוסף, לתרבות הפלשתים, ברובע ד.

עוד על העיר באתר העירייה

• קישור לכתבה ארכיטקטונית על אשדוד
• מפת סיור ארכיטקטוני באשדוד
• סקירה נרחבת על אשדוד, המעצמה הקולינארית
• סיור באשדוד באתר של עמית מנדלסון
• אוכל רחוב באשדוד