שבועות - חג המים - מעיינות בהרי ירושלים

לחג השבועות, המזוהה בעיקר כחג מתן תורה, שמות נוספים כמו: חג הביכורים, חג הקציר, וחג המים. הכינוי האחרון מקורו ככל הנראה בקהילות יהודי צפון אפריקה, שנהגו ונוהגים לשפוך מים על עוברים ושבים, ומאמינים שמי שנשפכו עליו מים בחג השבועות, יביא הדבר ברכה על יבולי השדה שלו, ובנוסף לכך, לא יאונה לו כל רע במהלך השנה.

בסרט הנפלא "שחוּר" יש סצנה של התזת מים בחג השבועות, אצל משפחה יוצאת מרוקו.

לכן, לכבוד החג, וכדי להקל על המטיילים להרטיב זה את זה, כמה מקומות רטובים סמוכים לירושלים, רובם על "ציר המעיינות" שממערב לעיר

מעיינות סטף

מבין המעיינות שממערב לירושלים, הידוע מכולם הוא הסטף, מעיין גדול שנמצא בסמוך לכביש העולה לירושלים מצומת אשתאול (395). למטיילים שמגיעים מאזור המרכז מומלץ לנסוע בכביש המטפס מצומת אשתאול (10 ק"מ מדרום לשער הגיא) , ומגיע לכיכר הסטף. במקום חניון מסודר (ובחינם) ומסלול הליכה מסומן.
באתר הסטף שני מעיינות עיקריים: עין ביכורה ועין סטף. המלצה למטיילים: קחו אתכם פנסים, ורדו בין הטרסות החקלאיות עד לפתח העליון של הניקבה. תנו לילדים (ולעצמכם) לזחול, עד לבריכת האגירה. במקום שרידי כפר ערבי שננטש בשנת 1948, והוא שימש בשנות החמישים כבסיס האימונים של יחידה 101 המהוללת. אם תבקרו במקום בחורף, תיהנו מפריחת שקדיות.

קק"ל שחזרה במקום חלק מהטרסות הישנות, והיא מאפשרת לתושבי ירושלים לגדל במקום ירקות לצריכה עצמית. אם תסתכלו אל ההר שממול, תראו מנזר הבנוי על צלעו. זהו מנזר יוחנן במדבר, אליו נגיע בהמשך.

צילום: אודי שטינוול

מעיין עין-חנדק

מהסטף ניתן להגיע בקלות למעיין נוסף באזור, הוא עין-חנדק. יוצאים מחניון הסטף העליון, ממשיכים לנסוע בכביש 395 שיורד ומתפתל עד לצומת כרם, שם יש לפנות לכיוון בית החולים הדסה. על כביש זה שילוט המפנה לדרך המובילה למעיין ולחניון עין-חנדק. במקום, בדרך כלל, פחות מטיילים מבסטף, אך הוא מתוחזק פחות טוב ממנו, וניכרת בו הזנחה. מהחניון יורדים במדרגות לשני פתחים של מנהרות חשוכות, מלאות מים קרים שעומקן המקסימלי כמטר אחד. המנהרות נחצבו כדי להגדיל את שפיעת המעיין, ולהסדיר את זרימתו לחלקות החקלאיות. יש צורך להצטייד בפנסים, וההנאה, בעיקר ביום קיץ חם - מובטחת. 
לאחרונה השער מכיוון כביש הדסה נסגר, וההגעה למעיין היא בירידה תלולה ממושב אבן ספיר.

מנזר יוחנן במדבר

ממעין-חנדק אפשר להגיע למנזר יוחנן במדבר. סעו למושב אבן ספיר (הדרך לא תמיד פתוחה לכלי רכב), שם תעלו לדרך המובילה לאתר. אם אתם מתבלבלים בדרכים שבתוך המושב אל תהססו לבקש הנחיות. חנו ממזרח לכניסה למנזר, ולכו מערבה.

צילום: ניתאי

מבין השיחים יתגלה לפניכם נוף שמזכיר את הרי יוון או דרום איטליה. לאחר צעידה קצרה, תגיעו למנזר. המסורת הנוצרית מתארת מערה בה הסתתר יוחנן המטביל מפני חיילי הורדוס, שלא ראו בעין יפה את פעילותו המיסיונרית, ואכן חלק מהמנזר בנוי על מערה.

חדי העין יבחינו שהאזור הירוק בו הם נמצאים רחוק מלהיות מדבר. המנזר נקרא "יוחנן במדבר" משום שבתקופה הצלבנית נטו לקבוע את מיקומם של אתרים המוזכרים במקורות, על פי נוחות הגעה אליהם לעולה הרגל הצלבני. ולמה לשלוח מישהו למדבר השומם, לחפש את מנזר יוחנן, כשעין כרם וירושלים כל כך קרובות?

המנזר נבנה במאה השישית, חודש במאה ה-12 ושופץ שוב בתחילת המאה ה-20. כיום יש בו קבוצה קטנה של נזירים, שמוכרים מוצרי מזון שונים מתוצרת בית. המנזר אמור להיות פתוח כל יום בין השעות 8:30 ל-12:00 ובין השעות 14:30 ל-17:00, אך קשה להתחייב שאכן יהיה פתוח בשעות הללו בפועל. המנזר עצמו צנוע אך מרשים, והנוף הנשקף ממנו אל הסטף והרי ירושלים פשוט מדהים.

 

 צילום: אורי

שביל המעיינות

הסטף ועין חנדק הם שניים בשורה של מעיינות שנובעים על הרכסים המערביים של הרי ירושלים. אפשר ללכת בין הסטף ועין חנדק לאורך מעיינות נוספים, עד ליד קנדי שמדרום מערב לירושלים, ועוד דרומה למעיינות נוספים. בשטח, בין טרסות ושרידי בוסתנים, נחבאות להן בריכות קטנות שנוצרו מנביעת המעיינות, והשביל שעובר ביניהם נקרא שביל המעיינות, שאפשר ללכת לאורך כולו או חלקו. רשימת מעיינות באיזור (לא בטוח שאני עושה מעשה נכון כשאני מפרסם זאת...) תמצאו כאן.

שביל הדסה

רופאי ועובדי בית החולים הדסה יצרו במקביל שביל נוסף, שמחבר את איזור אבן ספיר עם עין כרם, הוא שביל הדסה: רוב השביל לא עובר ליד נקודות מים, אך יש ממנו נוף יפה של כל היערות המכסים את ארץ המעיינות

עין לבן

דרומה משביל המעיינות, ממגרש החניה של גן החיות התנ"כי, יוצאת דרך עפר שנפרצה על שם נדב אלעד, ומוליכה למעיין גדול ויפה, עין לבן, ובו בריכה גדולה עטורה בוסתנים. קלות הגישה הפכה אותו למקום פופולרי לטובלים. לא הרחק ממנו נמצאים גם עין חניה ועין יעל.

מידע נוסף על המעיינות בהרי ירושלים באתר הנפלא של עמית מנדלסון

צילום: אבישי טייכר

עוד מעיינות מפורסמים

מעט רחוק משביל המעיינות, יש בפרוזדור ירושלים עוד מעיינות מפורסמים, כל אחד ראוי לטיול משל עצמו:

• מעיין ליפתא, בכניסה לירושלים, נמצא בשטח הכפר הערבי הנטוש ליפתא, שיזמי נדל"ן רבים חומדים אותו. הוא משמש יעד פופולרי לטובלים ואפשר להתרשם מהבוסתנים שבו. רוב הבתים מוזנחים מאוד
• עין חמד - גן לאומי ובו מעיין קטן ושרידי מבצר צלבני, ואתר פיקניקים מבוקש. 
• והחשוב מכולם: עין כרם. המעיין הקטן, שלידו פגשה מרים אם ישו את אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, והכפר שסביבו, הפכו לאחד האתרים החשובים ביותר לנצרות. כנסיות מקסימות, נוף מרהיב (בעיקר בעונת השקדיות), צימרים ומסעדות, כל אלו יוצרים חווית ביקור מדהימה ומומלצת. מעבר לכנסיות, מלאה עין כרם גם באגדות, אוצרות וסיפורי אהבה מסתוריים

צילום: גילה ברנד

פיקניקים, חומוס ומחלבות

אחרי הביקור במעיינות תוכלו לחזור מערבה בכביש 395, לבקר בהר טייסים, ולצפות דרומה לכיוון הרי בית לחם, שמחברים אותנו לסיפור מגילת רות שקוראים בשבועות.

ההר (שמורת טבע !) מכוסה בעצי קטלב, שבתקופה זו מחליפים את קליפתם. בהמשך הכביש ישנם יערות רבים עם שולחנות פיקניק.

הקירבה לכפר הגדול אבו-גוש, מתאימה גם היא לחג השבועות. כפי שכתבתי בשנה שעברה, חג השבועות ראוי להיות חג החומוס, ולא חג הגבינות, ואין כמו אבו-גוש כדי לחגוג את הקשר בין העם היושב בציון לחומוס.

למרות זאת, אי אפשר בלי קצת גבינות: ליד הסטף נמצאת מחלבת הר איתן, וניתן לקנות בה גבינות ייחודיות, כמו גם בחוות הר הרוח ממערב לאבו גוש.

ועוד כמה פרטים מעניינים:

• הנגישות הנוחה למעיינות והתרבות הטובלים (בעיקר חסידי ברסלב) מביאה לעיתים להתנגשות בין מטיילים לטובלים.
• אנשים, חלקם בתום לב, לקחו על עצמם לשקם מעיינות. התוצאה היא, לפעמים הפוכה: פגיעה בטבע הקיים. כך, למשל, היו מעיינות ששוקמו והוכנסו אליהם דגי זהב. זה אולי יפה, אך פגע הרבה בבעלי החיים הקיימים שם
• עיריית ירושלים יזמה תכנית-בלהות (המכונה תכנית ספדי על שם האדריכל שתכננן אותה), שכללה בניית עשרות אלפי יחידות דיור על כל מרחב היערות והמעיינות. פעילות מחאה נמרצת גרמה לביטול התכנית, נקווה שלתמיד
• גם עין כרם מאויימת על ידי יזמות נדל"ן שעלולים לפגוע בצביון הייחודי

חג שמח