בעקבות מחלקת ההר: מבית שמש לגוש עציון

לפני 66 שנה, ב-16 בינואר 1948, ג' בשבט תש''ח,  נוצר אחד מסיפורי הגבורה העצובים והחשובים של מלחמת העצמאות. כיום ניתן להתחקות אחר עקבותיהם של 35 לוחמי הל''ה בסיור בעקבות מסלולם.

לעזרת הגוש הנצור
ב-1948 היו מדרום לירושלים ארבעה יישובים בגוש עציון, מבודדים בתוך המון עוין של ערביי חברון ובית לחם, ותלויים באספקת שיירות ובחסדי הצבא הבריטי. ב-13 בינואר הותקף הגוש על ידי פורעים, שנהדפו באבידות קשות לערבים (כמאה הרוגים), אך המצב היה חמור – לגוש חסרו תרופות, נשק ולוחמים. הפלמ''ח החליט לשלוח לעזרת הגוש תגבורת. רוב המתנדבים לפעולה היו סטודנטים באוניברסיטה העברית, חברי הפלמ''ח.
נסיון להתגנב לגוש עציון, סמוך לבית לחם לא עלה יפה, ולכן החליטו להגיע לגוש עציון ממערב. נקודת המוצא של 40 הלוחמים היתה המושבה הרטוב. מפקד המבצע, דני מס, ויתר על שני לוחמים ששכחו את הנשק ויצא לדרך עם 38 אנשי פלמ"ח וחי"ש (חלקם סטודנטים), בליל 16 בינואר, בשעה 11 בלילה. השעה היתה מאוחרת, אך למרות החשש שיתגלו עם אור ראשון, ועייפות הלוחמים (הם יצאו ערב קודם לנסיון חבירה לגוש), הם יצאו לדרך. על גבם היו אלפי כדורים, חומרי נפץ ותרופות לעזרת הגוש הנצור.

דרכם של הל"ה

המושבה הרטוב לא קיימת היום, ומקומה הוא במושב נחם שמצפון לבית שמש. במקום יש חורשת אורנים ולוח זכרון ללוחמי הל"ה, ומוזיאון שנפתח ליד שרידי המושבה של פעם. כדי להגיע אל המוזיאון ולוח הזיכרון (כולל מפה שמתארת את המסע) צריך להיכנס לאיזור התעשיה של בית שמש, ומשם למושב נחם.

צילום:יפעת ס.

ביערות שממזרח, לכיוון מערת הנטיפים, פורחות כעת רקפות, וגם נרקיסים וכלניות.

מהרטוב המשיכו 38 הלוחמים דרומה, בפאתי בית שמש דהיום, ואחד הלוחמים נקע את רגלו. למרות שניסה להמשיך, הוחלט שהוא ושני חברים ישובו על עקבותיהם. כך נותרו 35 לוחמים, שהמשיכו אל הגוש. לפני הפרידה עצרו ליד עינות דקלים – נביעת מים קטנה ולידה עצי דקל. כיום היא נמצאת על כביש 38, מדרום לבית שמש. יש שם חניון, ודרך למנזר "בית ג'מאל" הסמוך.

משם המשיכו הלוחמים מזרחה, ונפרדו מהשלושה. בדרך הלאה, הם המשיכו בנתיב שלא נותר לנו אלא לשערו, ובאיחור מהמועד המשוער, כשהשחר מתקרב. הם התקדמו בוודאי לכיוון נחל עציונה ועמק האלה. לא הרחק מונצח זכרם בקיבוץ הנושא את שמם – נתיב הל"ה ובו אנדרטה לזכרם. 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

משם המשיכו לכיוון גוש עציון, תוך נסיון לעקוף את הכפר הגדול ג'בע. סיפור שעבר מפה לאוזן מספר על כך שהל"ה פגשו רועים ערביים, או אישה ערביה, ושחררו אותם לאחר שאלה התחננו על חייהם. אותם רועים סיפרו על הלוחמים המתקרבים לאנשי הכפרים שמסביב. אין כל בטחון שסיפור זה נכון, אך הוא המשיך ללוות את זכרון הל"ה לאורך השנים, ולהוות נושא לשיחה בפעילויות מורשת קרב וטוהר הנשק בתנועות נוער ובצה"ל.

גבעת הקרב

ככל הנראה, הל"ה זוהו על ידי ערבים כשעלו בנחל עציונה. הם ניסו לעקוף את הישובים הערביים, ועלו צפונה לכיוון הר סנסן הגבוה. ייתכן שדני מס חשב להסתתר או להתבצר על הגבעה עד שיגיע הערב, ולהמשיך משם עד לגוש עציון. כשעלו על גבעה שזכתה לכינוי "גבעת הקרב", במעלה הר סנסן, נלחמו עד לאיש האחרון, מול מאות פורעים.

עם בוקר הזעיקו הערבים קצין בריטי, וגופות הל"ה הועברו לגוש עציון לקבורה זמנית.

עד 1967 חשבו שגבעת הקרב היתה בתחום הגדה המערבית דאז, אך מתחקירים שנעשו ב-1967, הסתבר שהגבעה שכנה בשטח ישראל "הקטנה" שעד 1967. במקום נבנתה אנדרטה, אך אין גישה לשם ברכב. אפשר להגיע ברגל או באופניים. ההגעה היא ממושב אביעזר, בכביש צר וישן, שהופך לדרך עפר. הדרך מטפסת במעלה רכס סנסן, ושלט מפנה דרומה בשביל לכיוון גבעת הקרב, שנמצאת בנקודה נחותה טופוגרפית, אך עדיין צופה לכיוון גוש עציון. היות שהגישה למקום קשה במיוחד, הקימה המועצה האיזורית גוש עציון אתר הנצחה ותצפית בסמוך למחסום הכניסה לגוש עציון, מכיוון עמק האלה (על כביש 367)

צילום:יהודית גרעין-כל

הנה מוטלות גופותינו

סיפור נפילתם הביא לזעזוע עמוק. היו אלו מטובי לוחמי הפלמ"ח באזור ירושלים. חיים גורי, איש הפלמ"ח שישב אז באירופה, כתב את הפואמה "הנה מוטלות גופותינו" במלונו בבודפשט, כששמע על מות הלוחמים ובהם חברו הטוב דני מס. הדפים שעליהם נכתב השיר אבדו וכמעט הושחתו, התגלו בדרך מקרה ופורסמו.

"ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה
פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים.
כבים נגוהות אחרונים והערב צונח בהר.
ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה
לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים
לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער". 

קישור לשיר במלואו

שיר זה הפך לאחת מאבני היסוד של טקסי יום הזכרון לאורך שנות המדינה.

גורל הגר"א
גוש עציון נפל ממש ערב קום המדינה, ב-14 במאי 1948, חלק מתושביו נטבחו וחלק הובלו לשבי הירדני.
בשנת 1949 הועברו עצמותיהם של נופלי הל"ה לקבורה בהר הרצל. היות שרבות מהגופות הושחתו, לא זוהו עשר מהן בוודאות, וכדי לזהותן נערך טקס "גורל הגר"א" על ידי הרב אריה לוין. על פי טקס זה, פותחים כל פעם את התנ"ך, ומזהים על פי הפסוק את הגופות, לפי שמות החללים. באופן מעורר השתאות, בכל פעם שפתח הרב לוי את התנ"ך, נמצא פסוק שהתאים לזיהוי אחת הגופות. עוד על הטקס המצמרר תוכלו לקרוא כאן.

 

צילום:תמר הירדני

גוש עציון

ישראל לא שבה אל גוש עציון במלחמת העצמאות. 19 שנה עמד גוש עציון שומם, עד שיושב מחדש ב-1967. כיום, נסיעה בכביש 367 (מכיוון בית שמש) או כביש 60 (כביש המנהרות, מכיוון ירושלים), תוליך אותנו בבטחה ובמהירות אל גוש עציון. 

האירוסים של טוביה

אחד מהרוגי הל"ה הוא טוביה קושניר, סטודנט לבוטניקה שגילה צמחים רבים בטיוליו הרבים בארץ כאיש פלמ"ח, עוד בתקופה בה הגנת הצומח לא נחשבה לנושא חשוב לעסוק בו. הוא זה שגילה את השושן הצחור והדבורנית בכרמל, וטיפח אוסף אירוסים בגן הבוטני בהר הצופים. האירוסים שם התגלו מחדש רק לאחר 1967.

על שמו נקראים סתוונית טוביה, ואירוס טוביה (שנקרא כעת אירוס עוזיהו). כדאי, בכל פעם שמבקרים באתר פריחה של אירוסים – בשרון, בגלבוע ובגליל – לזכור את המפעל החשוב שהחל בו טוביה קושניר.

אביו, שמעון קושניר, כתב לזכרו את הספר "האירוסים עודם פורחים".

את הטיול בעקבות הל"ה אפשר לסיים בגן הבוטני בו נראה את חלקת האירוסים (תלוי בעונה) בגבעת רם או בהר הצופים.

עוד על מקומות מעניינים במסלול הטיול

בית ג'מאל

מדרום לבית שמש, ליד עינות דקלים (נקודת הפרידה של הל"ה משלושת הלוחמים) יוצאת דרך אל מנזר בית ג'מאל. נסיעה קצרה ואנחנו כמעט באיטליה: כרמי זיתים, פריחת חורף ומנזר איטלקי. המקום נקרא בית ג'מאל על שם רבן גמליאל שמזוהה במסורת הנוצרית כאחד ממוריו של ישו. המנזר נבנה ב-1881 על ידי המסדר הסלזיאני, ובשנות ה-30 הוקמה במקום כנסיה קטנה ומרהיבה (בתכנון הארכיטקט ברלוצי) מצויירת בצבע בטכניקה שתזכיר פסיפסים, כמו הפסיפסים שנמצאו בכנסיה ביזנטית, ממש במקום הזה. מומלץ לבקר בכנסיה.

בשנת 1989 הוקם גם מנזר לנזירות שתקניות, בלגיות וצרפתיות, שעוסקות רוב היום במלאכת יד ובהרהורים. אפשר לקנות מתוצרת המנזר - יין, דבש וקרמיקה. בניגוד למנזרים אחרים, היחס למטיילים יהודים-ישראלים נעים ואוהד.

צילום:ד"ר אבישי טייכר

צילום:ד"ר אבישי טייכר

רמת בית שמש
העיר בית שמש, עיר פיתוח שצמחה מתוך מעברה ליד הישוב העתיק בית שמש, עברה שינוי עצום בעשרים השנים האחרונות. שכונת רמת בית שמש, על הגבעות מסרום לעיר, הפכה למוקד חרדי ענק. שכונות רבות נפרשו על הגבעות, ובתצלום אויר אפשר לראות שמנזר בית ג'מאל הפך לשטח מוקף בבניה. בנוסף, חלק (קטן אך צעקני) מתושבי רמת בית שמש הם חרדים קיצוניים ביותר, מנטורי קרתא, והם הפכו את בית שמש, שלא בטובתה, למוקד סכסוך בין חרדים, לבין דתיים לאומיים וחילוניים.

ביקור בגוש עציון

גוש עציון קרוב לירושלים ולשפלה, ועשיר באתרי תיירות מקסימים. ייתכן שגם העובדה שהוא נחשב ל"חלק מהקונצנזוס" בין ההתנחלויות (סביר שבכל הסדר עתידי הוא יישאר בידי ישראל), ותושביו מאירי פנים ומתונים - הופכת אותו לאטרקטיבי לטיולים.

המוזיאון בקיבוץ כפר עציון מתעד את ההיסטוריה של הגוש בחזיון אור-קולי מרגש.

בכפר עציון יש בית ספר שדה עם אכסניה ושפע טיולים בסביבה.

חוות "ארץ האיילים" כוללת פינת חי גדולה, פארק חבלים ואומגה ענקית, מומלץ לילדים.

בימי קיץ כדאי לבקר באמת המים התת קרקעית שנבנתה על ידי הורדוס לפני 2000 שנה

בגוש יש מסעדות, יקבים, מחלבות, סדנאות אומנים, מעיינות קטנים לטבילה ותצפיות נוף. עמותת התיירות מפרסמת מידע רב על האפשרויות.

צילום:יובל קופרמן

גוש עציון בשלג

כמעט מדי שנה יורד שלג בירושלים, ומדי שנתיים-שלוש הוא מגיע למימדים משמעותיים של עשרות ס"מ עומק. שלג הוא דבר נדיר בארץ, ולכן רבים יוצאים עם ילדים כדי להשתעשע בלבן-הלבן הזה.  לפעמים זה יוצר פקקים ועומסים אדירים. גוש עציון, הגבוה מירושלים ב-200 מטר, יכול להיות פתרון נפלא ליום כזה. כשיורד שם שלג משמעותי יש שפע מרחבים לבנים, כמעט ללא מבקרים. מומלץ בהחלט. קחו בחשבון שהישובים סגורים לכניסה בשבת.

מנהלות ובטחון

גוש עציון נמצא מעבר לקו הירוק. הכבישים העוקפים וציר המנהרות בין ירושלים לגוש עציון נחשבים בטוחים ושקטים בשנים האחרונות, אך יש לקחת בחשבון ימים "מיוחדים" שבהם עלולות להיות תקריות שונות.

מידע נוסף:

• מסלול סיור בגוש עציון באתר הנפלא של עמית
• אתר ההנצחה והמורשת של גוש עציון
• ט"ו בשבט מקדים השנה, אך פה ושם כבר יש שקדיות. אפשר לקרוא עליהן בפוסט שכתבתי בשנה שעברה: הזמן הלבן: בעקבות פריחת השקדיות
• היערות סביב בית שמש וכביש 38 מתחילים להתמלא ברקפות, ומי ששרוצה יוכל לשלב בטיול ביקור קצר כדי להתרשם מהמשטחים הורודים
• על הלמד ה"א בארכיון המדינה
• סיפור הל"ה שב לתודעתנו באופן עצוב ומזכיר נשכחות: שלושה מטיילים מקרית ארבע טיילו בוואדי ליד חברון, ופגשו בדרך ערבים. הבחורה שבין השלושה נזכרה בסיפור הל"ה, ואמרה לחבריה – זה יכול לקרות גם לנו. הם יכולים לספר שאנחנו כאן. לצערנו, זה מה שקרה – שני המטיילים נרצחו, והבחורה שהיתה איתם הצליחה להסתתר ולהינצל
• עוד אטרקציות והצעות לגוש עציון באתר "טיולי"