‏הצגת רשומות עם תוויות כלנית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כלנית. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 12 בינואר 2017

כלניות קרוב לבית: טיול בין ראש העין, אלעד ושוהם

צילום: דודי הולצמן

זה אולי נראה לנו מוזר מעט, אבל השומרון ממש קרוב לגוש דן. נסיעה קצרה ממרכזי האוכלוסיה תביא אותנו למורדות השומרון, אפילו ללא מעבר הקו הירוק (למי שזה חשוב לו). ראש העין, אלעד ושוהם הם ישובים ש״מטפסים״ על הגבעות הנמוכות שבמורדות השומרון.
על הגבעות האלה פורחות בעונה זו רבבות כלניות, רובן באדום, אך יש גם לא מעטות בסגול ולבן. יעד טיולנו הפעם קרוב במיוחד ומתאים לימי החורף הקצרים.

ראש העין
נתחיל בראש העין. שם הישוב העברי וגם הערבי (ראס אל עין) משמר את העובדה שהמקום קרוב למעיינות הענק של ראש העין, שמזינים את הירקון.
ראש העין היתה מחנה בריטי שהפך לעיר פחונים שקלטה את עולי תימן ב-1949, ולעיירה קטנה ליד פתח תקוה. מ-1990 התחילה ראש העין ״לטפס״ על הגבעות והגדילה את אוכלוסיתה מאוד, ולא רק מבין יוצאי תימן. השכונה הצבאית הוסיפה להילה הצומחת והיוקרתית של הישוב (טוב, גם הרמטכ״ל לשעבר בני גנץ מתגורר במקום). ראש העין של היום היא עיר, ומתקרבת ל-50 אלף תושבים ומכוונת גבוה, ל-100 אלף.
בראש העין יש שני מוקדי טבע והיסטוריה: עזבת צרטה ויער ראש העין. בימי שישי יש בראש העין שוק תוסס ואטרקטיבי.


על גבעה צנועה, בין שכונת גבעת הסלעים של ראש העין לבין כביש 5, נמצא אתר עתיקות לא מרשים אך חשוב מאוד. זוהי עזבת צרטה, אתר חשוב מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ לאחר שיצאו ממצריים. המבנה שנמצא נקרא ״בית ארבעת המרחבים״ בגלל שהורכב מארבעה חדרים, והוא מאפיין חשוב של התקופה (מאה 12-13 לפני הספירה). לידו ממגורות לאחסון תבואה. בין החרסים הרבים שנמצאו באתר, נמצאה גם כתובת ובה האלפבית הכנעני העתיק (אולי ״תרגיל כתיבה״ של פעם), אחת הכתובות העבריות הקדומות ביותר שנמצאו מאז ומעולם. ילדי בתי הספר של ראש העין טיפחו ושילטו את המקום, שבין השאר גם צופה לעבר איזור התעשיה החדש, ראש העין ומישור החוף עד הרצליה ונתניה.
יש המזהים בעזבת צרטה את המקום המקראי ״אבן העזר״ בו חנה ארון הברית במסעותיו בספר שמואל.
הכניסה המוסדרת היא מדרך השומרון שיוצאת מרחוב הציונות


צילום:Ori

עזבת צרטה נזכרה בסדרה המצויינת ״והארץ היתה תוהו ובוהו״
בצד הצפון מזרחי של ראש העין נמצא היער הקהילתי של הישוב. חורשת אורנים ואלונים, חורבה עתיקה ופריחה מרהיבה מדצמבר ועד מרץ. 
הכניסה הראשית ליער היא מדרך קיבוץ גלויות (ברכב; יש כניסות ברגל ממקומת נוספים). נוסעים כקילומטר עד חניון ובו ספסלי פיקניק, ומכאן מתחיל מסלול הליכה קצר במעלה גבעה, ובה שלל כלניות לבנות, סגולות ואדומות, רקפות, עיריות ופרחים נוספים. בפברואר מצטרפים גם צבעונים ודבורניות לחגיגה.השביל נקרא ״שביל פרחי הבר״, ובשבתות חורפיות נאות הוא אף עלול להיות עמוס.


צילום: דודי הולצמן

 בקצה העליה מגיעים לחורבה בשם חירבת דוויר (חורבת דייר), בה היה ישוב קטן בתקופה הביזנטית.


  צילום: דודי הולצמן

מכאן יש תצפית מרשימה במיוחד אל מרחבי השומרון, ממצפור על שם אילן מאיר רייז, כשפריט הנוף הבולט ביותר הוא מחלף ראש העין מזרח - ממש מתחתינו.

  צילום: דודי הולצמן

מהגבעה אפשר לצאת רגלית לשכונות נוספות של ראש העין, ואפשר לרדת (בזהירות, בעיקר אחרי גשם) אל החניון
ומה זה יער קהילתי? יער קהילתי הוא יער שהקהילה (במקרה הזה תושבי ראש העין) נוטלים חלק בטיפול ביער - מנקיון ועד שתילת עצים (גם עקירת מינים פולשים). קשר זה מחזק את תחושת השייכות של התושבים, ברובם לא מוותיקי המקום, לסביבתם.
 
ד״ש מהאדם הקדמון
בעבודות הרחבת הכביש, ליד המחלף, התגלתה מערה ששימשה את האדם הקדמון לפני כ-400 אלף שנה. חלק מהממצאים הם בעלי חשיבות עולמית - המקום הראשון מחוץ לאפריקה בו השתמשו בני האדם באש. נמצאו הרבה עצמות בעלי חיים וכלי עבודה של האדם הקדמון.
המערה עדיין לא מונגשת לביקורי מטיילים.  
השטח שבין מורדות הרי שומרון לביצות הירקון היה מקום אסטרטגי לכל אורך הדורות. כאן עברה הדרך הבינלאומית ממצרים לסוריה, וכאן היה מקור מים ישוב (מעיינות הירקון). מסיבה זו, לאורך כל הדורות, השליטה במקום היתה חשובה. גם הצלבנים, במאה ה-12, בנו כאן מבצר בשם ״מיראבל״ שצפה על הדרך. המבצר ננטש, וחלקים ממנו חרבו בידי צלאח א-דין, אך בתקופה העותמאנית הוא היה מרכז הישוב מג׳דל יאבא.
הישוב נכבש במלחמת העצמאות, והמבצר נותר, צופה על כל גוש דן. בגלל סכנת התמוטטות וונדליזם חוזר, הוא סגור כעת, אך הוא מוגדר כגן לאומי, ונקווה שייפתח שוב בקרוב



צילום: אור פ



צילום: Avram Graicer

אלעד ומאוזולאום מזור
ממגדל צדק נמשיך דרומה, נעבור ליד קיבוץ נחשונים (גילוי נאות, שם התחתנו, לפני 20 שנה...) ונראה משמאלנו את העיר החרדית אלעד. העיר שצמחה תוך כמה שנים עד ל-40 אלף תושבים, וכבר נמצאת במחסור חמור של שטחים להמשך התפתחותה. נקווה שלא תלטוש עיניים לשטחים הפתוחים דרומה, שהם ריאה ירוקה של האיזור כולו. מדרום לכניסה לאלעד נראה מבנה יפה בלב השדות הפורחים: זהו המאוזולאום של מזור: מבנה קבר רומי מהמאה השלישית שהשתמר בצורה טובה מאוד, כמעט בשלמותו, עם כותרות עמודים ואולם גדול. במהלך השנים הוא הפך למסגד שהוקדש לנבי יחיא (יוחנן המטביל) ואפשר לראות את הגומחה שמסמנת את כיוון התפילה למכה, בקיר הדרומי של האולם הפנימי. בספטמבר האתר מלא בחצבים, ובחורף - הרבה כלניות אדומות. 

צילום: דודי הולצמן

יער קולה 
מכאן מתחיל מסלול נסיעה והליכה בתוך יער קולה הגדול, שמתמלא רקפות, עיריות וכלניות בחורף, ובקצהו מצבה ללוחמי חטיבת אלכסנדרוני שכבשו את האיזור במלחמת העצמאות. 
ילדי בית הספר האיזורי פרצו וסימנו את ״שביל אלכסנדרוני״ לזכר הלוחמים, עד לאנדרטה ונקודת התצפית 
גם יער קולה הוא יער קהילתי משותף לקק״ל ולתושבי אלעד
נמשיך בכביש 444 דרומה עד לישוב המקסים שוהם. לא נפנה ימינה לישוב, אלא שמאלה לאיזור התעשיה. נוסעים כקילומטר, ופונים ימינה אל היער (כן, גם יער שוהם הוא יער קהילתי).
בהתחלה היער הוא שטח פתוח, מלא בכלניות אדומת ולבנות פורחות בחורף.  
לא מדובר ביער עבות וירוק של אורנים ואלונים, ורובו נטיעות דלילות יחסית, שיחים וצמחיה עשבונית.
נמשיך בדרך המרכזית, ונגיע לחורבת תנשמת, בה נמצאה רצפת פסיפס של כנסיה ביזנטית. רוב הפסיפס מכוסה בחול כדי לשמור עליו. בהמשך הדרך נגיע לחניוני פיקניק שצופים אל העיר שוהם, הרי יהודה ואף גוש דן. אבל נקודת התצפית היפה ביותר נמצאת דרומה מאיתנו: נלך ב״שביל הספלולים״ המעגלי, ונגיע למצפור על שם גיא סודאי, שנפל בלבנון ב-1994. המצפור נקרא גם ״מצפור קצות הארץ״, והנוף הפנורמי מרשים - מטוסים נוחתים בנתב״ג, גגות מגדלי גוש דן, לוד, רמלה, הרי יהודה, שוהם וראש העין. ומדוע שביל הספלולים? על שם השקעים דמויי הספלול שנמצאו בסלעים, ושימשו בימי קדם לכתישת צמחים.
כל האיזור מדרום לנו מלא עצי בוסתן ושבילי אופניים, לצד עוד פריחה.
בכל שבת יש טיול מודרך חינם ביער שוהם.
בישוב שוהם עצמו יש עוד שני מצפורים יפים: מצפור אחיעד לכיוון גוש דן, ומצפור כתריאל לכיוון ההרים.

צילום: דודי הולצמן


צילום:Ori

עוד קישורים:


יום חמישי, 30 בינואר 2014

ההר העגול כל ימות השנה

האיזור שממזרח לבנימינה, לכיוון רמות מנשה, נחשב (ובחורף גם נראה קצת...) כ"טוסקנה הישראלית". כפרים קטנים, הרבה כרמים ואוטוסטרדה אחת שפוצעת את הנוף (כביש 6). 

צילום: דודי הולצמן

יעדנו היום הוא ההר העגול, הישובים והמעיינות סביבו, במועצה האיזורית "אלונה".

גן אהוד
מדרום לבנימינה יוצא כביש 653 מזרחה לישובי המועצה האיזורית אלונה. לאחר כמה ק"מ נפנה שמאלה ל-654. לפני שהכביש פונה בחדות ימינה (ל-6533) נוכל להמשיך ישר בכביש שהופך לדרך עפר. הכביש יוביל אותנו עד לפינת ההנצחה "גן אהוד".
גן אהוד הוא אתר הנצחה לזכר אהוד אפרתי, בן זכרון יעקב שנפל בקרב בעזה באוקטובר 2007. יש בו דשא, עצי אלון, שולחן פיקניק, ברזיה ואפילו מותר לישון שם בחניה.
אפשר להגיע למקום גם ישירות בדרך עפר מכביש זכרון יעקב-בנימינה, מול הפניה ל"אורט השומרון".

ההר העגול
נחזור בדרך בה נסענו, ונפנה מזרחה ל-6533, עד למושב עמיקם.
מושב עמיקם הוקם על ידי יהודים שעלו מסין (צאצאי משפחות שהיגרו לשם ממזרח אירופה). בתוך המושב נמשיך ונתפתל עם רחוב הכלנית, ולאחר שהוא הופך לרחוב הנרקיס - נפנה לכיוון ההר העגול. ייתכן שבוץ ימנע מהרכב להגיע קרוב להר.
צילום: דודי הולצמן


להר עולה שביל היקפי-סיבובי, מתאים לרכבי שטח, ושבילים רגליים דרך היער. כל הדרכים מלוות בפריחה צבעונית של כלניות, רקפות ואירוסים.
על הפסגה הוכשר חניון קטן לזכר ראובן גלקין, צנחן שנפל בקרבות החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, ופסל סביבתי. מתחתינו נחל תנינים, כביש 6 והמרחבים הירוקים העצומים של רמות מנשה. מתאים במיוחד לפיקניק או בראנץ'.

צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן

עין ניל"י
נרד מההר, נחזור למושב וניסע דרומה לכיוון גבעת ניל"י. בדרך הכביש חוצה את אפיקו העליון של נחל תנינים, שבימי חורף זורם. הכביש עובר מתחת לכביש 6 ומגיע למושב גבעת ניל"י. בתוך המושב נפנה שמאלה לכביש שהופך לדרך עפר, שעוברת בין מטעי אפרסקים. בחודשי פברואר-מרץ המטעים מתמלאים בפריחה לבנה.
נחנה ונמשיך ברגל לכיוון קבוצת עצים, שנטועה סביב עין ניל"י, מעיין יפה שמימיו נקווים לבריכת מים. הבריכה יכולה להיות גדולה אחרי חורפים גשומים, ומים נשארים בה עד הקיץ. לצערנו, בימי שבת יפים, המקום מלא רכבי שטח. בימי חול - המקום כמעט ריק.
המעיין הזה הוא אחד מעשרות מעיינות שנבעים בכל המרחב שממזרח לנו - רמות מנשה. אפשר להגיע לכולם בהליכה רגלית או ברכב שטח.
 צילום: דודי הולצמן

גבעת עדה
נצא מגבעת ניל"י ונמשיך דרומה לקיבוץ רגבים ומשם מערבה לגבעת עדה.
גבעת עדה (על שמה של אדלאיד-עדה, אשתו של הברון רוטשילד) הוקמה ב-1903 כאחת ממושבות הברון על ידי בני "הדור השני" של עולי העליה הראשונה. בראשית ימיה היא היתה מבודדת, והתבססה על חקלאות - פלחה, מטעים וכרמים. במאורעות 1936-39 המושבה הותקפה פעמים רבות, שלושה נערים נחטפו, נרצחו, וגופותיהם נמצאו רק לאחר כשנה. בהמשך, פרצו ערבים למושבה ורצחו שלושה אנשים.


 
הישוב נשאר מושבה קטנה עד שנות התשעים של המאה העשרים. מאז החלו לבנות בה בתים חדשים, וב-2003 היא אוחדה עם בנימינה לישוב אחד.
מעט מבתי הישוב הישנים עודם קיימים בחלק הישן של המושבה, ברחוב הראשונים, היסמין והדקל. באתר הישוב נוכל לקרוא על כמה מהאתרים ההיסטוריים. 
כאן נוכל לראות מסלול יפה בין בתי הישוב.
 מבט מגבעת עדה למושב אביאל. צילום: דודי הולצמן

אלוני יצחק 
מגבעת עדה יוצא כביש (רחוב היער) לכיוון הקיבוץ כפר-גליקסון וכפר הנוער אלוני יצחק. לצידו יש שמורת טבע קטנה ומקסימה, שריד ליער האלונים שכיסה את השרון ומורדות השומרון. ביער סומן מסלול הליכה בין האלונים ופריחת סוף החורף המקסימה. שפע של כלניות בכל הצבעים, רקפות ועיריות.
צילום: דודי הולצמן
בתוך השמורה שתי אנדרטאות: אחת לזכר הנערים מגבעת עדה שנחטפו ונרצחו בשנות השלושים, ואחת לזכר רויטל אוחיון ושני ילדיה שנרצחו בשנתם בקיבוץ מצר, באחד מהאירועים המזעזעים ביותר באינתיפאדה השניה, ב-2002. כתבה מ-Ynet מתקופה זו.
 
צילום: דודי הולצמן
 
מאגרי מנשה
כביש 653 ממשיך מגבעת עדה בחזרה לכיוון בנימינה. בדרכנו חזרה נוכל לנסוע דרך פרדס חנה לכיוון כביש 4. מימיננו, סוללת עפר שמחביאה מאחוריה את מאגר נחלי מנשה: מים שיורדים ברמות מנשה, זורמים בנחלים - נאגמים לתוך אגם, שם הם מוחדרים לאקוויפר ונשאבים בעת הצורך. בחורפים גשומים המאגר מתמלא והופך לאגם יפה
צילום: דודי הולצמן
 
אתרים נוספים:
מי קדם. האתר התיירותי החשוב ביותר בתחומי המועצה מתאים בעיקר לקיץ ולא לחורף. הרומאים ניצלו את שפע המים של מעיינות הרי מנשה, היטו אותם לתוך מערכת תת-קרקעית, שהזרימה את המים לקיסריה. לאורך כביש 6553, ליד אביאל, התגלו קטעים מהאמה הזו, נוקו והוכשרו לקליטת קהל. אפשר ללכת בתוך מים קרים ונעימים בקיץ, במנהרה מוארת לאורך כמה מאות מטרים. האתר בתשלום, מותאם לילדים ומהנה מאוד - מים זורמים, נקיים וקרים במרחק נסיעה קצר מאוד ממרכזי האוכלוסיה.
צילום: אודי שטינוול

יערות אלונה נמצאים מצפון לכביש אביאל-עמיקם, עם הרבה דרכי עפר, סחלבים, צמחי תבלין ומרחבים ירוקים רבים. בהמשך, השמורה מתחברת בצפונה ליער העבות של הר חורשן, לכיוון בת שלמה. כל האיזור מלא בחזירי בר, וכמובן - הרבה פריחה בחורף ובאביב.
מסלולי טיול נוספים ברמות מנשה באתר הנפלא של עמית מנדלסון
בנימינה השכנה עשירה מאוד באתרים היסטוריים ואפשר לטייל ביניהם, וגם בעקבות שיריו של אהוד מנור, בן המקום.

מידע נוסף
  • מנהרות כביש 6: כאשר תוכנן הקטע של כביש 6 שבין ואדי ערה למחלף עין תות, עלה חשש (מוצדק) שהכביש יפצע את הנוף, יטה זרימות נחלים ויפריע לתנועת בעלי חיים. פעילים סביבתיים ביקשו שהכביש יעבור במנהרה ארוכה. בוני הכביש סירבו, והחלופה שהוצעה היא הרע במיעוטו: שתי מנהרות, מעבירי מים, גשרים ופתחים שבעלי חיים יוכלו לעבור בהם. פורסם אפילו טור פרידה מהאיזור. בפועל, יש פגיעה, אבל אני מוצא שהיא מעט פחות חמורה מאשר חששתי.
  • אתרי תיירות במועצה האיזורית אלונה
  • אימוץ הבז האדום. בבית הספר האיזורי "אלונה" שבמושב עמיקם יצרו פרויקט מיוחד לאימוץ הבז האדום שנמצא בסכנת הכחדה


טיול נעים!
  
צילום: דודי הולצמן


 



יום שישי, 20 בינואר 2012

דרום אדום - פריחת כלניות ואתרי מורשת בנגב המערבי וב"עוטף עזה"


מוקדש לתושבי שדרות ועוטף עזה על העמידה האיתנה

יער שוקדה. קרדיט: מרכז להב"ה נתיבות, ארכיון כפר מימון. צילום:רותי רוטשטיין


כביש 232, שנמתח לאורך 86 ק"מ, מניצנים ועד כרם שלום, עובר בין ישובים קטנים, אנדרטאות ויערות, ומשרת את האוכלוסיה הגדולה שסביב אשקלון ורצועת עזה. בחודש פברואר מתכסות הגבעות והשדות סביב הכביש במרבדי כלניות אדומות. זהו החודש של "דרום אדום", הפסטיבל שמתקיים כל שנה בחבל ארץ זה שעולה בדרך כלל לכותרות בגלל נפילת טילי קסאם וגראד, וידע בעבר קרבות קשים עוד יותר. 


אפשר לבחור מתוך המידע שכאן בכמה אתרים (קצת קשה לבקר בכולם ביום אחד) – כל אחד על פי טעמו, נוף, התיישבות או מורשת קרב. מי שרוצה להגיע רק לאתרי הפריחה - הבולטים ביותר הם אור הנר ושוקדה.
לפני היציאה לטיול, יש כמובן לוודא שהאיזור לא נמצא תחת מטר טילים או ירי אחר.
ולאחר כל ההפחדות וההקדמות – נצא לדרך!

מורשת קרב לאורך כביש 232
לבאים מצפון, סעו בכביש 4 עד לניצנים. מימין לכביש – אתר ניצנים הישנה, רווי סיפורי גבורה וכאב. ניצנים עמדה בשנת 1948 בדרכו של הצבא המצרי שניסה להגיע לתל אביב. הקיבוץ נפל אחרי קרב קשה, רוב חבריו וחברותיו נטבחו ויתרם – נפלו בשבי. לאחר המלחמה הוקם הקיבוץ משמאל לכביש. בית הקברות המקומי, והאנדרטה שלידו מנציחים את הקרב הכואב, ובאתר ניצנים הוקמה אנדרטה חדשה - יד לאשה הלוחמת.
יד לאישה הלוחמת בניצנים. צילום: ד"ר אבישי טייכר

נפנה שמאלה לכביש 232. לאחר נסיעה קצרה, פניה ל"גבעה 69", שם נלחמו אנשי גבעתי קרב אבוד מראש מול כוחות צבא מצריים עדיפים, ושבו לכבוש את המקום לאחר כמה חודשים. שלושה מגדלי מים, טנק, חפירות וחורשה הם רק עדות אילמת לקרב שהתחולל כאן, וגלעד לעשרות הלוחמים שנפלו כאן בקרב.
נחזור לכביש ונמשיך בו דרומה. נחצה את צומת הודיה (לאחרונה נחנך שם יער כרמון ואנדרטה לזכר הלוחמים על כיבוש ג'וליס) ונתקדם לצומת גבעתי, השוכנת סמוך לגבעה 113. כאן התרחש הקרב העיקרי בו פרץ צה"ל את הדרך לנגב באוקטובר 1948.
אפשר להמשיך ישר, או לסטות מעט מהכביש לאתרי מורשת קרב נוספים - מצודת יואב, הלא היא "עיראק סוידאן", המצודה האימתנית שצה"ל נזקק ל-8 התקפות כדי לכבוש אותה (כיום שוכן במקום מוזיאון גבעתי, ולידו אנדרטה לחיילים המצריים). לא הרחק נמצא קיבוץ נגבה, אתר מורשת של גבורת  תש"ח (הקיבוץ שרד מצור קשה והתקפות אין-ספור של הצבא המצרי). צמוד לקיבוץ שוכן אתר הזכרון  "גבעת תום ותומר", שמנציח את זכרם של תום כיתאין ז"ל ותומר צ’יז'יק קידר ז"ל, שהיו חברים בלב ונפש ונהרגו יחדיו באסון המסוקים ב-1997

למי שמעוניין להתרענן במרחצאות חמים, מדרום לנגבה שוכן אתר "חמי יואב" - מעיינות מים עשירים במינרלים היפים לגוף ולנפש.
כשנמשיך לאורך הכביש דרומה, נראה אנדרטאות נוספות לגדודי גבעתי השונים (כמו כאן בגבעה 138.5). לאט-לאט המרחקים בין הישובים גדלים, הגבעות מסביב מתחילות להתמלא בכלניות ופרחי חורף ואביב נוספים. ליד הישוב חלץ נראה כמה "חרגולים", מתקנים לקידוח נפט, שריד לתקופה בה חשבו למצוא (ואף מצאו ב-1955) כאן שדות נפט.

כלניות באור הנר
בהמשך הכביש, לכיוון שדרות, נוכל לפנות לאחד משדות הכלניות היפים ביותר, ליד קיבוץ אור הנר: יש לפנות לקיבוץ, לנסוע עד לגשר מעל נחל שקמה, לפנות שמאלה לדרך עפר ביער איקליפטוסים, שוב שמאלה, עד שבקצה היער מתגלה שדה ענק של כלניות.
צילום:דודי הולצמן


אם נמשיך בכביש 232, מעט לפני שדרות, נגיע לצומת איבים. הכביש שמאלה (כביש 334) מוליך לחוות השקמים, לקיבוצים רוחמה ודורות ולבית קמה. מול חוות השקמים, בשדה כלניות, נמצא קברם של לילי ואריק שרון. במידה שהמאבטחים מרשים, ניתן לבקר במקום.  גם שם, וגם בשדות רוחמה ודורות, משטחי כלניות מרשימים.

נחזור לכביש 232, נחלוף ליד שדרות, העיר ממנה הגיע עמיר פרץ, וממנה יצאו, באופן יחסי, יותר מוזיקאים מאשר בכל מקום בארץ, ושלא בטובתה עלתה לראש מהדורות החדשות בשנים האחרונות בגלל טילי הקסאם שנחתו כאן. ליד העיר שוכנת מכללת ספיר, המשותפת לשדרות ולקיבוצי שער הנגב הסמוכים. 

מורשת קרב מול עזה
כביש 232 ממשיך דרומה, בין כלניות ועוד כלניות. מימין לנו נירעם, הסמוכה לגדר רצועת עזה, ובה כדאי לבקר במוזיאון המים, בהדרכתו של ניסן צורי, שהדרכתו הנלהבת ייחודית, סוחפת ומהנה.
נצא מנירעם מערבה אל השדות הצופים על צפון רצועת עזה. כאן נוכל לראות אנדרטה בצורת נבל, לזכרו של אסף סיבוני ז"ל, בן הקיבוץ שנפל באסון המסוקים. 
צילום:דודי הולצמן

באיזור יש גם תצפית לזכרו של אל"מ נבי מרעי ז"ל שנהרג ב"אינתיפאדת מנהרת הכותל" ב-1996. 

*** הערה: נכון ל-2012, הגישה למצפים אלה חסומה מסיבות בטחון. בדקו בקיבוץ נירעם אם המעבר אפשרי ***


בשנות החמישים סבל האיזור מפשיטות של "פידאיון" מרצועת עזה, וצה"ל הגיב בסידרה של פעולות גמול, בתוך רצועת עזה. לזכר הפעולות האלה והנופלים הרבים בקרבות, הוקמה אנדרטת "החץ השחור" (על שם אחד המבצעים הגדולים), ממערב לקיבוץ מפלסים, על כביש 232.
צילום: רפי אבקסיס


השדה המרשים ביותר
ניסע דרומה לצומת סעד. כאן כדאי לסטות מעט מהכביש: נפנה שמאלה לכביש 25, וימינה לכיוון כפר מיימון ושוקדה. בכניסה למושב שוקדה, בכביש ההיקפי, נמצא שדה הכלניות המרשים ביותר. חשוב לזכור שמדובר במושבים דתיים, ויש לכבד זאת – לא להיכנס ברכב בשבת לתוך הישוב.

 צילום: ארתור שמונק

נחזור לכביש 232, ובצומת סעד נפנה דרומה. רוב הישובים באיזור הוקמו בשנת 1946 בעליה משותפת של 11 נקודות התיישבות. רובם סבלו קשות בימי הפלישה המצרית לארץ במלחמת העצמאות. הד לכך נוכל לראות בביקור בבית הבטחון בקיבוץ הדתי סעד ובבארות יצחק הישנה, ליד קיבוץ עלומים. אתר מגדל המים של בארות יצחק שוקם וייחנך בסוף ינואר 2013.

שדות כלניות נרחבים אחרים יש סביב קיבוץ בארי, שם גם אפשר לבקר במכרות הגופרית העזובים של בארי. נוכל להריח את ריח הגופרית כשנרד מהמכונית לתוך המכרות, בורות רדודים בשולי הדרך. המשך הדרך יוביל אותנו לבית בטון בודד. זו בארי הישנה, שעלתה להתיישבות כאן ב-1946, במקום מבודד מול עזה. מכאן נטייל בדרך מתקני המים (יש שילוט), שיוביל אותנו בין מתקני מים עתיקים. בורות מים, באר אנטיליה ומאגורות דמויות איגלו, עד לחניון רעים שגם הוא (איך לא) מלא בכלניות.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

האיזור משמש מוקד לרוכבי אופניים, וכמובן – בגלל הקרבה לגדר המערכת – יש לשים לב ולהשמע לכוחות הבטחון.

נחל הבשור
נמשיך בכביש 232 עוד דרומה, נעבור את צומת רעים וצומת גמה ובצומת מעון נפנה שמאלה לכביש 241, הידוע גם ככביש הרעב. הכביש נסלל על ידי הבדואים ב-1939 ביזמת הבריטים, כ"עבודות יזומות", אחרי מספר שנות בצורת בנגב שגרמו לרעב בקרב השבטים. הכביש יוליך אותנו לנחל הבשור ולפארק אשכול. פארק אשכול הוא גן לאומי, על מעיינות המים שנובעים ליד אפיק נחל הבשור. יש בו מדשאות, פינות לפיקניק, ובריכות מים. האתר בתשלום ומופעל על ידי רשות הגנים. קצת ממערב לפארק, יוצאת מהכביש דרך עפר שעוברת ליד נחל הבשור והיא טובה לכל כלי רכב. בדרך נעצור ליד מגדלי תצפית ליד נחל הבשור. מימיננו נראה את הפרדסים שניטעו בנגב בשנים האחרונות ומושקים במי השפכים של גוש דן ולידם גם כוורות לייצור דבש.
נחל הבשור שלידנו, זורם בחורף ויכולה להיות בו זרימה שטפונית חזקה. הוא מנקז גשמים שיורדים בהר הנגב (מכירים את ההודעות בתקשורת "גשר צאלים מוצף"? – זה כאן). בשאר ימות השנה יש בו בריכות קטנות, מנביעות מים בנחל. לקראת סוף הדרך נגיע לגשר תלוי על נחל הבשור, גשר מתכת ארוך ומרשים. מומלץ מאוד לחצות אותו ולראות את מי הנחל מלמעלה, בעוד הגשר מתנדנד לו.

מצפה גבולות
הדרך מסתיימת בכביש 222. נוכל לפנות ימינה (מערבה), ואחר כך שמאלה לקיבוץ גבולות, אחד ה"מצפים בנגב", שהוקמו ב-1943. בקיבוץ פועל אתר השחזור של המצפה, שמסביר לנו כיצד חיו החלוצים באותם ימים. לילדים יש הפעלות רבות, שהמרשימה ביותר (והמלכלכת ביותר) היא בניה בלבני בוץ (קחו בגדים להחלפה).
מכאן נוכל (אם יש עוד זמן וכוח...) לחזור שוב לכביש 232, לכיוון כרם שלום. כאן, בצומת אבשלום, נוכל לראות את אנדרטת "אוגדת הפלדה", העתק של האנדרטה המפורסמת שהיתה בימית. מכאן נוכל לצפות אל דרום רצועת עזה, ולקוות שגם שם נוכל לבקר מתי שהוא כתיירים.
 מצילומי יהודית גרעין-כל

שמורת פורה
עוד מוקד של פריחת כלניות בדרום, מעט רחוק מ"עוטף עזה", אך נמצא ממש על אם הדרך לבאר שבע: נתחיל בנסיעה בכביש 40, נעבור את קרית גת ואת חבל לכיש ונגיע לשלט שיוליך אותנו את שמורת פורה (בין סימני הקילומטרים 215-216). נחנה במגרש החניה המאולתר (בשבת תתקשו למצוא חניה) וניכנס אל השדות הענקיים שממערב לנו המנוקדים באדום מלוא האופק. לא רק כלניות נראה כאן. גם נוריות, ציפורניות, קדד ועוד מיני צמחים אופיינים לאיזורי הספר שבין המדבר לאיזור הים תיכוני.
נמשיך בדרכנו בשביל מסומן ירוק, עד שנראה אגם קטן, שנוצר כתוצאה מסכירת מי שטפונות נחל פורה ומושך אליו עופות מים רבים. נוכל להמשיך עם השביל הירוק, עד שנגיע לגשר הרוס של מסילת רכבת ישנה. זו המסילה שבנו הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה לכיוון סיני. נשוב על עקבותינו (אפשר לבחור ליד האגם, בשביל השחור שעובר מצפון לנו) ונחזור אל כלי הרכב. לצערנו, רכבי שטח דוהרים בשמורה ובסביבתה ומפריעים לפסטורליה.
צילום:דודי הולצמן

לאחרונה סוללת קק"ל את "דרך נוף נחל שקמה", מדביר, דרך שמורת פורה, רוחמה, אור הנר ועד לחוף זיקים. הדרך עוברת בחלק ניכר אתרי הפריחה של הכלניות.

לאור העומסים הגדולים בסופי שבוע בהם מתקיים פסטיבל "דרום אדום", אפשר לשקול, למי שרוצה להימנע מהפקקים, להגיע לנחל פטיש (מדרום לאופקים), שגם בו יש כלניות




"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז