‏הצגת רשומות עם תוויות קדש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קדש. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 13 במאי 2017

ממירון ועד חצור - בין יערות וקברים קדושים

לפני יותר מעשרים שנה ביקרתי בפעם הראשונה (והיחידה...) במירון בל״ג בעומר. הופתעתי מהעוצמה של הצבעים, הריחות והאמונה האדירה של חרדים ומסורתיים, אשכנזים ומזרחיים - מהאירוע העצום הזה. מי שהגיע מעולם שכלתני, בין אם דתי ובין אם חילוני, יכול להרגיש בדקה הראשונה ניכור, אולי אפילו רתיעה מאירוע השיא של השתטחות וחגיגות על קברי צדיקים. אבל אם כל כך הרבה אנשים אומרים שזה טוב להם, שהם נושעים מצרותיהם, מבלים בין כל המוני בית ישראל, מתפללים, אוכלים, מי אני שאקלקל את החגיגה?
יש ביהדות שני כוחות או זרמים בכל הקשור ליחס לקברים קדושים: יש מי שרואה בעליה לקברים מנהג אלילי-כמעט, ושולל את התופעה מכל וכל, ואף מגבה את זה בנימוקים הלכתיים.
מנגד, בקרב קבוצות רבות, ההשתטחות על קברי צדיקים, האמונה שתפילה על הקבר תעזור, וההילולות לזכר צדיקים - מקובלות ואהובות. נראה שבעשרים השנים האחרונות זה רק הולך וגובר
הטיול של היום יעבור בין כמה קברים קדושים בצפון, כל קבר וסגולתו הוא, מה גם שרובם ממוקמים במקומות יפים. הוא לא יכסה את כל הקברים (יש עשרות רבות וכל פעם נוספים חדשים) אבל ישפוך, אולי, מעט אור על המקומות האלה

קבר רשב״י
נתחיל בקבר הגדול והמפורסם מכולם - קבר רבי שמעון בר יוחאי. הרשב״י או ״רבי שמעון״, היה אחד מגדולי התנאים, בדור של מרד בר כוכבא. הוא נודע בהתנגדותו וחוסר הערכתו לשלטון הרומי, ובזמן המרד התחבא עם בנו, למד איתו תורה, והם ניזונו ממעיין מים ועץ חרובים, 12 שנה, עד שהתגלה להם אליהו הנביא והודיע להם לצאת מהמערה.  על פי המסורת, רשב״י הוא מחבר ספר הזוהר (אם כי החוקרים מייחסים את חיבור הספר לרבי משה די ליאון מהמאה ה-13 בספרד). הוא מת בעיר עכברה (מדרום לצפת) והובל לקבורה במירון.

 צילום:Djampa

החל מסוף ימי הביניים,כשספר הזוהר התבסס, הפכה העליה לקבר רבי שמעון להילולה גדולה ביום פטירתו (ל״ג בעומר), שהפכה גדולה משנה לשנה.
הכבישים נסגרים, ו-400 אלף אנשים מגיעים לחגיגה. כאן עורכים רבים את טקס ה״חלאקה״ - התספורת הראשונה לילד. מדליקים מדורה ענקית, רוקדים אל תוך הלילה סביב האש והקבר, ומתפללים לישועה על ידי הצדיק. מאות מקבצי נדבות ואלפים שבאים להיוושע ולהתברך בקבר. מדובר באחד האירועים הססגוניים ביותר בארץ.

 צילום: Netanel H

כבר במאה ה-16 העביר הרב יוסף קארו (מחבר ה״שולחן ערוך״) ביקורת על ההילולה, זו היתה גם דעתו של החת״ם סופר, וכך עשו רבים בשנים האחרונות, בעיקר כי לחגיגות מלווה התמסחרות קשה, פשע, ופגיעה בסביבה.
כך או כך, מדובר באירוע מיוחד. אפשר כמובן להגיע לקבר ולהתפלל בשאר ימות השנה. הקבר נמצא ממש מצפון למושב מירון. לא הרחק ממנו נמצאים קברי התנאים הלל, שמאי ויוחנן הסנדלר

יער ביריה
מצומת מירון נפנה מזרחה לכיוון צפת. הכביש עובר ביער מירון, וכל כמה קילומטרים נראה פניה לקבר עתיק זה או אחר, חלקם של שמות שלא אומרים לנו אולי הרבה, אבל יש לא מעטים שבאים להתפלל שם: קבר כורספדאי, אלקנה ועוד. רובם סביב הישוב החצי-רשמי קדיתא.

בצומת עין זיתים נפנה שמאלה (צפונה) ומיד ימינה לדרך נוף יער ביריה. קק״ל השקיעה מאמצים וכספים רבים ביער, יש בו פינות פיקניק, מעיינות קטנים, בית כנסת עתיק (נבוריה) ופה ושם... כן... עוד קברי צדיקים. יש ביער חלקת ארזים נפלאה, ואפשר להגיע ממנו גם לצפת, גם לחצור ובלב היער נמצא אתר מצודת ביריה ובו מוזיאון.


 צילום: ד״ר אבישי טייכר


  צילום: אבי הירשפלד

אך גולת הכותרת הוא קברו של ״רווק הנצחי״, הרב יונתן בן עוזיאל

עמוקה: קבר יונתן בן עוזיאל
יונתן בן עוזיאל, שחי עוד בימים בהם בית המקדש היה קיים, תרגם את ספרי הנביאים לארמית, שהיתה נפוצה ומדוברת בארץ ישראל. המסורת מספרת שהוא לא נישא מעולם, ולכן קברו מהווה אבן שואבת למחפשי שידוכים. כבר במאה ה-11 זוהה קברו ליד עמוקה שמצפון לצפת, ובעשורים האחרונים מספר הפוקדים את קברו עולה ועולה, עד כדי כך שהוא שני רק למספר המבקרים במירון. רבנים וארגונים שונים מארגנים אוטובוסים של מחפשי שידוך, ועזרת הנשים שבקבר - גדולה מעזרת הגברים. רבות מהמבקרות משאירות מטפחות ופתקים ליד הקבר, וכמעט תמיד נמצא בו בנות רבות מתפללות ומבקשות.
כדי להגיע למקום, סעו מצפת צפונה ליער ביריה, ומשם, על פי השילוט, לקבר יונתן בן עוזיאל. לא תהיו שם אף פעם לבד. העליה לקבר מקובלת לכל אורך ימות השנה אם כי יש המציינים את יום ההילולה שלו בכ״ו בסיוון

 צילום: ד״ר אבישי טייכר

העליה לקבר הגיעה עד ל״ארץ נהדרת״:
חוני המעגל וחנן הנחבא
מקבר רבי יונתן בן עוזיאל אפשר לרדת בדרכי היער היפות מזרחה עד לחצור הגלילית, שם נמצאים שני קברים של מורידי גשם מדופלמים - חוני המעגל וחנן הנחבא. 
על פי המסופר במשנה ובגמרא, חוני המעגל נודע בסגולתו להורדת גשמים. חורף אחד לא ירד גשם במשך זמן רב, ובאו אליו כדי שיציל את המצב. הוא חג עיגול סביב עצמו, ואמר שלא יזוז ממנו עד שירדו גשמים, וכך היה. זו סברה אחת לשמו ״המעגל״. סברה נוספת, היא שהוא עסק באיטום גגות באמצעות ״מעגילה״, אבן כבדה שהידקה את חומר האיטום לגג. גם מכאן מובן הקישור שלו לגשם. לידו קבורים נכדיו אבא חלקיה וחנן הנחבא. תפילה על קברי חוני המעגל ונכדיו מועילה להורדת גשם. 

צילום: אלמוג

לאורך כביש 866
מיער ביריה נתחבר דרך עין זיתים לכביש 866, שממשיך צפונה. לארכו מספר מקומות בהם יש קברי צדיקים. הבולט בהם הוא הישוב דלתון, לידו קבור רבי יוסי הגלילי, בניו ותלמידיו. השתטחות ותפילה על קבר רבי יוסי היא סגולה בדוקה ומנוסה לעקרות שמתקשות להיכנס להריון.
איך מגיעים? נוסעים מכביש 866 ופונים ימינה למושב דלתון. מיד אחרי הפניה למושב, פונים ימינה ונוסעים עוד כשני קילומטר אל ריכוז הקברים.

  צילום: קרלוס הגדול

ליד הישוב ריחניה נמצא קבר רבי יוסי הכהן. 

בקעת קדש
נמשיך עוד צפונה ונגיע לבקעת קדש. נפנה ימינה, ומיד נראה בצד ימין את המבנה הגדול הידוע כ״נבי יושע״. המקום היה קבר קדוש לשיעים שגרו באיזור עד 1948. מאז הוא נשאר עזוב למדי במשך שנים רבות. יש המזהים במקום את קברו של יהושע בן-נון.

 צילום: avi1111

נשוב על עקבותינו, וניסע מערבה בכביש 899, עד תל קדש. כאן היתה עיר פגאנית בתקופה הרומית, ובה נמצאו שרידי מקדש מרשימים. בכניסה לשביל הגישה למקום נמצאו שני ארונות קבורה רומיים גדולים ויפים. לא עבר זמן רב והם זוהו כקברי דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, גיבורי ספר שופטים בתנ״ך, כולל שילוט מתאים (שהוסר בינתיים). העובדה שברק ודבורה קדמו ב-1000 שנה לקבר הרומי לא הפריעה לאיש, כנראה.

צילום: דודי הולצמן 

קבר מרדכי ואסתר
נמשיך בכביש 899 מערבה, העובר בנופי הגליל היפים ונופתע לראות את השלט המכוון לקבריהם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה, ביער ברעם. ככל הידוע ממגילת אסתר, כל הסיפור התרחש בפרס. בעיר המדאן מראים עד היום קברים של אסתר ומרדכי, ובמשך שנים יהודים התפללו שם. איך הגיעו גיבורי המגילה לארץ? יש אמונה שבנה של אסתר, כורש (לא כורש הידוע כמלך פרס) העלה את עצמותיהם לארץ. החל מהמאה ה-13 יהודים זיהו את קבר אסתר ומרדכי בגליל, במקומות שונים, אך מה שהתקבע - האתר ביער ברעם, בתוך סבך של אלונים. 

צילום: Ori

זה קבר יהודי או קבר שייח׳, ובעצם מה זה חשוב?
רבים מהקברים היהודיים, שמושכים אליהם עוד ועוד מתפללים, זוהו בעבר כקברים מוסלמיים. חלקם ״גויירו״ לפני זמן רב, חלקם - רק בדורות האחרונים. יש מי שרואה בכך טעם לפגם. אני חושב, שאם יש אנשים שזה עוזר להם, שהתפילה במקום מרוממת את נפשם, ושהם (בכוח האמונה?) מקבלים מזור לצרותיהם - מי אני שאפגום בשמחתם. זה קיים בכל הדתות ובכל המקומות בעולם, ולא כל אחד יכול להיות ״יהודי שכלתני״ שמקיים מצוות ולומד תורה בלבד, ללא ״משהו לנשמה״ (פרופ׳ ישעיהו לייבוביץ׳ התנגד לכל הפולחן סביב קברים ואמר : ״אלוהים אינו קופת חולים!״)

המקרה הבולט הוא המקרה של קבר דן בשפלה - קבר שייח׳ שזוהה על ידי המוסלמים כקבר שמשון, ובעקבות סיפור שסיפר נהג הסעות שהמקום הוא למעשה קבר דן אבינו - הפך למוקד עליה לרגל, ואף נפתח בו כולל אברכים (בינתיים ״סר חינו״ של הקבר והוא זוכה לפחות ביקורים).

קישורים נוספים:

יום שישי, 2 במאי 2014

"רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח" - אתרי זכרון וטבע בבקעת קדש

מדינת ישראל מלאה באנדרטאות, אתרי זיכרון והנצחה. חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות. ליום הזיכרון ויום העצמאות בחרתי לטייל בבקעת קדש, ובה שני אתרי גבורה ומורשת, אולי פחות מוכרים, ולצידם מספר אתרי היסטוריה, טבע ותצפיות. הכל בשטח של קילומטרים רבועים ספורים.
למי שמטייל בצפון, כדאי בהחלט להקדיש כמה שעות לפינה המופלאה הזו: אתרי קרבות, מוזיאון חדש וקניונים קצרים ומרשימים.

עיון במפה הטופוגרפית יגלה שהדרך הנוחה ביותר לעבור מדרום לבנון לאיזור חצור ומעברי הירדן - היא דרך מלכיה ונבי יושע. מצפון לנו - הרי נפתלי גבוהים מאוד, מדרום לנו - הרי צפת גבוהים אף יותר. כאן הגובה הוא רק 400-500 מטר, והמעבר ב"אוכף" הזה נוח יותר. זו הסיבה שעברה כאן דרך היסטורית ושקמה כאן עיר עתיקה (קדש).

בשנת 1937 הקימו הבריטים מצודה חזקה במקום (מצודות טיגרט), ובאפריל 1948 העבירו אותה לידי הערבים. בגלל המיקום האסטרטגי, נעשו שלושה נסיונות לכבוש את המקום על ידי כוחותינו. נסיונות אלו יצרו אחדים מסיפורי הגבורה החזקים ביותר של מלחמת העצמאות.

למצודה הזו, מצודת כח (הידועה גם כמצודת ישע) נגיע מצומת הכבישים 886 ו-899, ממש בקצה העליה מעמק החולה לגליל העליון.


קרבות מצודת כ"ח
ביום בו העבירו הבריטים את המחנה לערבים, נעשה נסיון לכבוש את המקום, על ידי כוח גולני וכוח פלמ"ח, בעזרת משוריינים. הנסיון נכשל והכוח נסוג.
צילום:עמותת דור הפלמ"ח


כעבור חמישה ימים עשה הפלמ"ח נסיון נוסף, קשה והרואי, לכבוש את המצודה. הופעלו שלושה כוחות - פריצה, רתק והטעיה. כוח הפריצה לא הצליח לפרוץ את כתליו העבים של המבצר.
מפקד הכוח, דוד צ'רקסקי ("דודו") נפצע בפעולה, וביקש שחומר הנפץ יופעל כשהוא על גופו. חבריו, מתוך גילוי מופלא של חברות, סירבו וניסו לחלץ אותו ללא הצלחה, והוא נהרג. חברו חיים חפר כתב את השיר "דודו" לזכרו (לאחרונה יש אנשים שחולקים על עובדה זו).




הכוח נסוג מהמצודה, ועל הנסיגה חיפה המקלען יזהר ערמוני, שירה והגן על חבריו, עד שנפצע ונהרג. על מעשהו זכה, לאחר מותו, לעיטור הגבורה, הגבוה ביותר מבין עיטורי צה"ל.
מפקד כוח ההטעיה בקרב היה איש פלמ"ח בשם פילון פרידמן . הוא פיקד על כוח של עולים חדשים, ניצולי שואה, שראו בו דמות אב ומפקד נערץ. לאחר כשלון ההתקפה, ניתנה פקודת נסיגה. הוא פקד על החיילים שלא נפגעו לסגת, ונשאר עם הפצועים. למרות שחייליו הפצירו בו לנטוש אותם, הוא נשאר. בלילה נמצאה גופתו הירויה, יחד עם חייליו הפצועים, שנהרגו גם הם. סיפור הגבורה שלו הוא מופת לרעות, שנלמד עד היום בקורס קצינים בצה"ל.
על שמו נקרא מחנה פילון ליד ראש פינה.

רק בנסיון השלישי, ב-17 במאי 1948 נכבשה המצודה.
בכל הקרבות נפלו 29 לוחמים, ועל שמם נקראת המצודה "מצודת כח" (השם כ"ח הוא 28 בגימטריה, רק לאחר מכן נוסף ששמו של לוחם שנהרג לפני הקרב הראשון). הם קבורים בחצר המצודה בקבר אחים
צילום:ד"ר אבישי טייכר


יהודה דקל, אחד מלוחמי הגדוד השלישי פעל ללא הרף להפיכת המצודה (שכבר היו בה אנדרטאות לזכר הנופלים) למוזיאון חדיש שיטמיע את ערך הרעות. המוזיאון נפתח בפסח תשע"ד (2014) 





חברי יעקב שנקמן אסף חומר רב ובנה אתר אינטרנט על המקום ועל הקרבות.

כשמבקרים במקום, אי אפשר בלי שיר הרעות (שהיה האהוב ביותר על יצחק רבין ז"ל)



צילום:ד"ר אבישי טייכר

קרבות מלכיה
קרבות נבי יושע מוכרים למדי ונלמדים במסגרות שונות, אבל קרבות מלכיה כמעט נשכחו, למרות חשיבותם.
גם מלכיה היה כפר שיעי, על גבול הצפון, בנקודת כניסה אסטרטגית מלבנון לישראל. זו הסיבה שכוחות הפלמ"ח מיהרו לתפוש את המקום מייד עם הקמת המדינה, כדי להקדים את צבא לבנון שהתכוון לפלוש.
הכפר נכבש, אך כוחות "צבא ההצלה" של מתנדבים מסוריה, הצליחו להדוף את כוחותינו, שנסוגו עם  24 הרוגים מלוחמי הפלמ"ח ו-120 לוחמים פצועים.
לאחר שבועיים ניסה הפלמ"ח שוב, והפעם הצליח, במבצע הטעייה שכלל גם כניסה לתוך שטח לבנון עצמה.
כוחות הפלמ"ח הוחלפו בכוחות חטיבת עודד. לאחר שבוע, ניסה צבא לבנון את כוחו, בפעולה יחידה כמעט במלחמת העצמאות, וריכז את כל מאמציו בכפר מלכיה, כולל תותחים והפצצה מהאויר. כוחות "עודד" נאלצו לסגת. שמונה לוחמים נהרגו, גופות שישה מתוכם לא נמצאו עד היום.
למרות הצלחתו, צבא לבנון לא המשיך הלאה (מטרתו היה לחבור לסורים ולנתק את אצבע הגליל).
מלכיה נותרה בשליטת לבנון עוד כארבעה חודשים. רק באוקטובר 1948, נכבש המקום שוב במבצע "חירם".
לאחר שנה נבנו אנדרטה ומרפסת תצפית במקום (שהנציחה רק את חללי הפלמ"ח), אך סיפור הקרבות נשכח מעט מלב.

צילום:ד"ר אבישי טייכר

על חורבות הכפר קם קיבוץ מלכיה.
רק ב-2009 נבנה אתר הנצחה חדש, צופה אל אתרי הקרבות ואל לבנון, ונותן את הכבוד הראוי גם ללוחמי "עודד".
האתר שוכן בקיבוץ מלכיה, ממערב לבקעת קדש.


צילום:ניצנה

אתרים נוספים
אפשר (ורצוי) לשלב בין אתרי הקרבות לאתרי טבע ונוף בסביבה: עתיקות בתל קדש, חניון האלה, שני קניונים קצרים ותצפיות נוף

בין מלכיה למצודת כ"ח שוכנים שני תילי עתיקות - תל קדש המערבי והמזרחי. לתל המזרחי, המרשים יותר, יש שלט הכוונה לשרידי העיר. מיד בכניסה נבחין בסרקופגים (ארונות קבורה) רומיים ענקיים ומפוארים.
עד לפני כמה שנים היה שם שלט שציין שאלו הם קברי ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה מימי השופטים, בלווית שלט של משרד הדתות ואף היה יעד למבקרים בקברי צדיקים...  בשנים האחרונות השלט הוסר.
 
צילום:דודי הולצמן
 
מהסרקופגים מוליך שביל בין עצי אלה (עליהם נצבעים בצבעי שלכת אדומה בסתיו), שמוליך למקדש רומי גדול, ממנו נשאר קיר עומד בשלמותו, יחד עם שפע שברי עמודים וכותרות.
צילום:דודי הולצמן


צילום:אולגה גנזר

חניון האלה
מול הפניה מכביש 899 לכביש 886 צפונה, צומח עץ אלה אדיר מימדים, שגילו מוערך ב-1500 שנה! סביב האלה נבנה חניון מוסדר לפיקניקים ולינה
צילום:אולגה גנזר

נחל קדש
נפנה לכביש 886 צפונה, ולאחר קילומטר נחנה, ליד הירידה לנחל קדש. השביל יורד בתלילות לקניון מלא בולדרים שמחייבים מעבר וקפיצה מצד לצד. בין הסלעים מסתתרים שפני סלע. אחרי שמגיעים לתחתית הערוץ, עולים עם השביל ומגיעים עד לאתר מצודת כ"ח בה ביקרנו.
אפשר לעשות את המסלול בכיוון ההפוך, ועדיף לא בימים גשומים או מייד לאחריהם - סכנת החלקה
 
צילום:מוניקה פוליאק

סדקי יפתח
ניסע צפונה לאורך כביש 886. משמאלנו - קיבוץ יפתח שהוקם על ידי יוצאי חטיבת יפתח של הפלמ"ח. מולו - מצפור על עמק החולה (מצפור יפתח). נוף מקסים, חבל שהמקום לא מתוחזק היטב.
צילום:אולגה גנזר


לאחר נסיעה קצרה נפנה ימינה לפי השילוט אל הקניון של סדקי יפתח. מהחניה - הליכה קצרה אל קניון קצר ומפתיע, עם יתדות וסולמות. גם כאן גרים להם בנחת שפני סלע, והמסלול הקצר מתאים גם לילדים קטנים.


צילום:עוברת אורח, במצלמה של דודי הולצמן

נבי יושע ורמות נפתלי
נחזור דרומה לצומת ונפנה ימינה ושמאלה - לכיוון מושב רמות נפתלי.
מיד לאחר הצומת, בצד שמאל, מבנה קבר עתיק, הוא נבי יושע. הקבר היה חלק מכפר שיעי שננטש במלחמת העצמאות. הם זיהו במקום את קברו של יהושע בן נון, ועד היום באים לשם, מדי פעם, מוסלמים (ואף יהודים) מהאיזור להתפלל. מתוך המבנה צומחים עצים, הוא לא מתוחזק (קחו את הזבל אתכם) ויש בו משהו "אפל" ומסתורי.
צילום:ד"ר אבישי טייכר


נמשיך דרומה ונבקר במושב רמות נפתלי, שהוקם ב-1945 וסבל קשות במלחמת העצמאות. ב-1963 התחלפה אוכלוסייתו, והיא מתבססת כיום על תיירות (צימרים), יקב ומטעי נשירים. רוב בתיו צופים מהמצוק על עמק החולה והחרמון.
לפני כמה שנים הוצבה במקום אנדרטה לאיתן בלחסן, מפקד סיירת צנחנים בן הישוב, שנפל בלבנון. 
אם נרד ממצודת כח לכיוון כביש קרית שמונה-ראש פינה, נוכל לעצור ליד שביל החידות, לזכר הטייס רן כוכבא שנפל במלחמת לבנון השניה.


עוד מידע מעניין
  • תושבי הכפרים השיעיים שנכבשו בידי ישראל ב-1948 ברחו ללבנון, כמו פליטים פלסטיניים רבים. בגלל השתייכותם הדתית, תנועת החיזבאללה דאגה להם לאזרחות לבנונית (בניגוד לשאר הפלסטינים), ותובעת עד היום את נסיגת ישראל מהכפרים האלה ש"נכבשו" ב-1948
  • חוברת מצויינת שמתארת את הקמת משטרות טיגארט
  • שיר הרעות היה השיר האהוב ביותר על יצחק רבין והפך לשיר מזוהה עם יום הזכרון לרצח רבין 
  • נסיעה צפונה לאורך כביש 886 תביא אותנו לשפע תצפיות נוף לתוך לבנון ולעמק החולה. יפה במיוחד בזמן הפריחה בחודשים פברואר-מרץ, מול החרמון הלבן
  • לאחרונה נחנך "שביל הפלמ"ח" מנבי יושע לכיוון עמק החולה 
  • ליד האנדרטה לזכר איתן בלחסן, נשתל חוטר מעץ הערמון של אנה פרנק

פוסטים נוספים באותו עניין:  


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז