לכבוד הקיץ שהגיע: כמה טיולים פחות שגרתיים לימים החמים

אז מה עושים הקיץ? חם, הילדים מיצו כבר את כל הקייטנות ומטפסים על הקירות, אילת יקרה בטירוף וכך גם החבילות לחו"ל....

לאן לטייל? מה לעשות? כמה טיפים שריכזתי מתוך הנסיון שלי ושל אחרים כדי לגוון את פעילויות הקיץ לילדים ולגדולים

• אם קשה לטייל בחוץ, ולא רוצים דווקא להגיע לקניון, יש אפשרות לכמה אטרקציות מעניינות, בצל או במזגן, ויעניינו ילדים מאוד:

• סליקים של ארגוני המחתרות (כמו בכפר גלעדי, נהלל ועוד) או אתר "גבעת הקיבוצים" עם מפעל התחמושת המחתרתי התת-קרקעי. גם קריר, גם חינוכי

• הטרנד החדש של "חדרי בריחה" שכובש את הארץ (מתאים בדרך כלל לילדים מעט יותר גדולים, מגיל 6-8 והלאה)

• למוזיאונים רבים יש אגפים מתאימים לילדים, או שהם עצמם באורינטציה לילדים: מוזיאוני המדע ואגפי הנוער בתל אביב וירושלים. נצלו את ימי הקיץ החמים למקומות ממוזגים אלה

• מים בששון... אתרי המים בצפון הם מקומות מוצלחים (גם אם עמוסים), אבל אפשר למצוא אתרי מים נחמדים ליד הערים הגדולות, כמו עין קדם ונחל שיח ליד חיפה, מי קדם במושב אלונה (הליכה בתוך מנהרה מלאה מים), ומעיינות רבים סביב ירושלים
• מתחת לאדמה: מערות נשארות קרירות ונעימות יחסית גם בקיץ. בית גוברין, ראש הנקרה, בית שערים ושאר אתרי מערות יתאימו לכך בהחלט. לעיתים, רשות הטבע והגנים מארגנת סיורי עששיות בשעות הערב
• טיול תחבורה: לנסוע לחיפה ברכבת, להמשיך בכרמלית התת קרקעית עד לגן האם (יש שם גן חיות) ולרדת ברכבל לתחנת בת גלים. אפשר לקנח במוזיאון הימי או אפילו בשיט במי המפרץ
• לעלות להרים: אמנם חם בקיץ בכל מקום, אבל במקומות גבוהים כמו הרי ירושלים, צפון הרמה, מרום הגליל או סביבת מצפה רמון, השעות החמות מתרכזות סביב הצהריםם, ובשעה 4 ואילך נהנה נעים ונסבל. ממליץ במיוחד על מצפה רמון - לא תאמינו כמה נעים יכול להיות שם בקיץ
• ליל כוכבים: כל שנה יש סביב 12-14 באוגוסט תופעה של מפל פרסאידים ("כוכבים נופלים") על כדור הארץ. אם מגיעים ללילה בהיר ונקי מתאורה מסביב, אפשר לראות אותם בבהירות. המקום הטוב ביותר לכך הוא מצפה רמון וסביבתה, ויש כבר גופים רבים שמדריכים באתרים שונים, מציבים טלסקופים והופכים את האירוע לחגיגה. מומלץ ללון באחד מחניוני הלילה בזמן האירוע
• ספארי ערב/לילה. הספארי מארגן טיולים מיוחדים בין הערביים/בערב/בלילה/לפנות בוקר בספארי במעין רכבת מיוחדת עם הדרכה מתאימה. יפה ומומלץ!
• לישון בחוף הים. במקום צימר יקר או מלון, אפשר לעשות "ליל קמפינג" ולישון על החוף (במקומות שמותר). זול בהרבה, שונה, נעים ואפשר להגיע בקלות
• בקיעת צבים - צבי ים הם בעלי חיים בסגנת הכחדהץ כל שנה, עולות צבות להטיל ביצים על החוף. אנשי רשות הטבע והגנים שומרים על אתרים אלה, ובחודשי הקיץ בוקעים צבים קטנים באתרים אלה. השות הטבע והגנים מארגנת סיורי ערב ובהם יש "בקיעת קינים" ושילוח צבבונים אל הים. מחזה מדהים. דורש רישום מוקדם, והתראה של כמה שעות לנרשמים. קורה במספר חופים בארץ
• "צימר בבית" או "קייטנה בבית". לקחת חופש, לצאת עם הילדים לבריכה או לים, לאכול בחוץ או להזמין אוכל הביתה, ולהתנהג "כאילו אנחנו בצימר" אבל להשאר בבית. אפילו להזמין מסאז'...
• מי שראה את המחירים של אילת (וגם של צימרים בצפון) באוגוסט ונבהל, ירצה בוודאי להתנחם בטיול לחו"ל. אבל, למרות שזה עשוי להיות זול יותר מאילת, גם בחו"ל המחירים מתייקרים מאוד, שלא לדבר על כך שגם בחו"ל (יוון, איטליה ואפילו גרמניה וצרפת) יכול להיות חם, אפילו חם מאוד - ועמוס כמו בארץ. אז מה עושים? מנסים למצוא זמן אחר לטוס בו - אם זה אפשרי. לעיתים יולי, או השבוע האחרון של אוגוסט יהיה זול יותר

וקצת בהרחבה:

מעיינות בגולן ובמקומות אחרים 
בשנים האחרונות נוצרת תופעה של שיפוץ מעיינות ו"גילויין" לציבור הרחב. לא תמיד זו תופעה מבורכת, ולפעמים פינות נסתרות הופכות נחלת הכלל (לפני שהן הופכות לאתרים בתשלום) או סובלות מוונדליזם. אבל בכל זאת, כדי שתרגישו שגיליתם מקום לא מוכר - האתר הבא יראה לכם כמה נקודות מים בלתי מוכרות, בעיקר בצפון. 

קיבוץ יראון 
במרומי הגליל, סמוך לגבול הצפון, שוכן לו קיבוץ יראון, שם מזג האוויר גם בחודשי הקיץ הלוהטים נוח למדי. בקיבוץ פינת חי נחמדה עם אגם לעופות מים, ובסמוך בריכת שחיה, אשר הכניסה אליה הינה חינם למתארחים בצימרים שבקיבוץ ובאופן יחסי אינה יקרה גם לאילו המגיעים מחוץ לקיבוץ. לטובת ההורים שרוצים לצאת מהקיבוץ עם משהו בידיים: בקיבוץ יש יקב, מפעל רהיטים ומשתלה לעצים. 

יערות ביריה 
מצפון לצפת, גוש ענקי של יערות קרירים של עצי אורן, אלון ואף חורשת ארזים קטנה. ניתן להיכנס ליער דרך חניון עין זיתים במערב, שם מוצבים גם מתקני משחקים לילדים ואתר פיקניקים, הנמצא בדרך העולה לצפת וחצור הגלילית. באזור היערות חוות סוסים ומסעדת בשרים בבת-יער, מעיינות קטנים, אשר רובם הופכים לזרזיף מטפטף בקיץ, וקברי צדיקים. מבצר ביריה, עם ההיסטוריה המפוארת שלו, הוא אתר התיישבות מעניין ויכול לשמש נקודת תצפית קרירה בלב היער. 

מי קדם 
בדרך כלל עלינו לנסוע רחוק ממרכז הארץ כדי לטייל באתרי מים קרירים. אתר מי קדם, מזרחית לבנימינה, יכול לשמש כמעין אתנחתא קרירה וקרובה למרכזי האוכלוסייה. מדובר במערכת הולכת מים תת-קרקעית עתיקה שהובילה את מי המעיינות לקיסריה. המערכת שופצה ומאפשרת הליכה תת-קרקעית במים, עד לגובה מטר. המסלול הקצר משלב כיף, הנאה ולימוד היסטוריה. לא זול, אך מומלץ. נמצא בתוך פארק מטופח עם שולחנות ומזנון. 

אחה"צ בפארק חוף השרון 
ימי סוף יוני הם הארוכים ביותר, והשמש שוקעת מאוחר מאוד. אחר הצהריים, כשמזג האוויר לאורך החוף מתקרר (נו, טוב,אולי רק מעט…) אפשר לנסוע אל הפארק השוכן לחוף הים, הפארק הלאומי חוף השרון. ההגעה למקום מאוד פשוטה: מגיעים למרכז הקניות שפיים-געש, שם מדרום ל"הום סנטר" נוסעים בדרך עפר לכיוון הים, בפנייה הראשונה פונים שמאלה נוסעים לאורך גדר, ומגיעים לחניית המקום. בפארק לכו ברגל לאורך השבילים, ואם תהיו בשקט תראו צבאים מתרוצצים במקום. מעל חוף הים יש מרפסת עם נוף מדהים לעבר הים התיכון. חכו עד לשקיעה ולא תתאכזבו. בדרך חזרה יש כמה דיונות שמתאימות להתגלגלות בחול. הכניסה חופשית – שמרו על הנקיון!

 

מצוק בגובה דומה על נוף עירוני והטיילת הכי יפה בארץ - כמה ק"מ צפונה משם - בנתניה. 

הר הנגב 
לנגב, בקיץ? נראה לכם קצת לא שפוי. אך הר הנגב הגבוה הוא המקום הנעים ביותר בארץ ביולי-אוגוסט. פרט לשעתיים-שלוש בצהריים, מזג האוויר במצפה רמון וסביבתה נעים, ובלילה גם קר. סעו למלון, לאכסניה או לצימר, ונצלו את מגוון האטרקציות שבאזור – מטיול לאור ירח בנחל חוורים, דרך חוות האלפקות וה"חי-רמון" ועד לטיילת המכתש ומרכז המבקרים (נמצא בשיפוצים שיסתיימו בקרוב). 

מזגן במוזיאון 
לפעמים אין ברירה – וצריך לבקר במקום עם מזגן. למי שמחפש משהו מעבר למשחקיות הרגילות ולקניונים זוללי-הכסף, מתאימים המוזיאונים שניתן להגדירם כמתאימים לילדים, מוזיאון המדע (בחיפה ובירושלים), מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, מוזיאון ישראל בירושלים, בית התפוצות, שם בכל קיץ יש תכניות מיוחדות לילדים.

יום תחבורה בחיפה 
אפשר לקום בבוקר ולעשות לילדים "יום תחבורה". נוסעים ברכבת לחיפה (הקרונות ממוזגים כמובו), עוברים לכרמלית ונוסעים בה מכיכר פריז לכרמל (רכבת תחתית יחידה בארץ!), מבלים קצת על הכרמל (בגן החיות, בגן האם ובטיילת המרהיבה "יפה נוף") ויורדים למטה ברכבל מסטלה מאריס לחוף הים. חוזרים הביתה ברכבת ולקינוח צופים על האוניות הרבות בנמל חיפה. למי שרוצה להוסיף עוד - אפשר לשלב שיט בסירה וביקור במוזיאון הרכבת שליד הקישון (ראו פוסט נפרד שכתבתי בנושא). 

עדכון 2017: בעקבות שריפה הכרמלית נסגרה למספר חודשים

טיול במערה 
מתחת לאדמה בדרך כלל הרבה יותר קריר. אתרים מוסדרים כמו בית גוברין, מערת הנטיפים, בית שערים וראש הנקרה יאפשרו לנו לטייל בלי שמש קופחת מעל הראש. בחלק מהמקרים, יש שעות פתיחה מיוחדות לקיץ, עד הערב. שווה לנסות ! 

גני חיות פחות ידועים 
רוב הילדים מכירים את גני החיות הגדולים בספארי (שמקיים, אגב, גם סיורי לילה), בירושלים ובחיפה. לצידם יש גני חיות קטנים יותר, לא תמיד מתוחזקים טיפ-טופ, אך עלותם נמוכה יותר, והזמן שדרוש כדי לסייר בהם קטן יותר ואין צורך לבלות שעות בחום הקופח: גני הטבע באוניברסיטת תל אביב, גן החיות בפתח תקוה, בבאר שבע ובקרית מוצקין. גם כאן, בכדי להימנע מהחום והלחות, מומלץ להגיע בשעות מוקדמות בבוקר או מאוחר אחה"צ. 

חופשה נעימה וכיפית!

להקטין את המדורות

לקראת ל"ג בעומר, הממשמש ובא, כדאי לעצור ולחשוב על המחיר הסביבתי שאנחנו משלמים על מנהג הדלקת המדורות.

הייתי שמח אילו המדורות המיותרות היו עוברות מהעולם, אבל אני לא רוצה להשבית את המסורת הנהוגה כמה מאות שנים, ולא את הצורך של ילדים (והורים?) בחגיגה, ואפילו מודע לכך שיש אנשים שאש בוערת גורמת להם ריגוש כזה או אחר.

אני לא רוצה שיבטלו את המדורות

אבל

בשנים האחרונות, כהורה לילדים בגילאים שההורים עוד מארגנים את המדורות, אני רואה את המדורות הולכות וגדלות. הורה אחד מארגן הרבה קרשים (כדי שהילדים לא יתאמצו ויאספו), הורה אחר (בואו נודה על האמת, זה תמיד אבא) בונה מהם מדורה ענקית. האש כה חזקה, עד שאי אפשר לעמוד לידה, והילדים עומדים מרחוק. מדי פעם הם מצליחים "לגנוב" כמה קרשים בוערים להקים להם עוד "תת-מדורה" ליד המדורה הגדולה.

בעוד ההורים אוכלים (כי אי אפשר בלי שתיה/פיתות/חמוצים/תירס/נקניקיות/קבבים), והילדים מתרוצצים סביב האש, מגיעה לה השעה ללכת הביתה. אבל, המדורה עודנה בוערת ובוערת, קשה לכבות אותה (כי יש בה הרבה חומר). כמה פראיירים נשארים לכבות, ובינתיים מתמלא האויר בכמות מטורפת של מזהמים, עד שכל המדינה נראית ומריחה כמו איזור אסון. על הכביסה אני אפילו לא מדבר.

כדי שאף כיתה לא תקופח וההורים יוכלו להנות (?) בכל המדורות של כל הילדים, נמתח החג כמו מסטיק (או שמא כמו מרשמלו על האש), מתחיל שבוע לפני ומסתיים שבוע אחרי ל"ג בעומר עצמו.

אז אולי, במקום כל ההפקה הזו, נעשה מדורה קטנה. כזו שאפשר להתקרב אליה, שאפשר לצלות בה תפוחי אדמה בלי לשרוף אותם, ושאפשר לכבות אחרי שעתיים.

רעיון שקיבלתי (תודה לאורן אקרמן): מוקד האש, יהיה בתוך חבית חתוכה לרוחב, ויודלק ע"י עצים קצרים, כמעין מנגל גדול. כך נימנע מיצור של עשן רב. זוהי מגמה ההולכת ותופסת תנופה בשנים האחרונות.

כמי שגרים בישוב צורן, שסובל כל קיץ משרפות, אולי נהיה הראשונים לאמץ את ל"ג בעומר "בקטן" ?

מה דעתכם?

 צילום: Janne Karaste  

ועוד דבר חשוב במיוחד: קיימת תופעה מתועבת במיוחד של שריפת בעלי חיים במדורות ל"ג בעומר. כל מי שנתקל בתופעה כזו - נסו למנוע זאת בכל דרך אפשרית או פשוט לצלצל למשטרה (100) או למוקד העירוני (106/107/109).

האריה השואג: מסע בעקבות הזכרון בתל חי והסביבה

 צילום: נירית האן

י’’א באדר, הוא יום תל חי בו נפלו לפני 91 שנה טרומפלדור וחבריו (השנה, 2011, התאריך חל ב-17 במרץ). תל חי היא במידה רבה, נקודת מפנה בתולדות הציונות ומקור השראה ללוחמים ומתיישבים במשך שנים. הסיור שאני מציע יקח אותנו מחצר תל חי ומצבת האריה השואג, דרך נופי הגליל המזרחי, עד למצודת ביריה, שהעולים אליה ניסו להמשיך את דרכה של תל חי.

י" א באדר תר "פ (1920)

מלחמת העולם הראשונה תמה. הבריטים כבשו את ארץ ישראל וסוריה, אך בהתאם להסכמים שהיו בינם לבין הצרפתים, עתיד האזור הידוע כיום כ-"אצבע הגליל" להיות תחת שליטה צרפתית. בלב האזור שכנו ארבעה ישובים יהודיים: מטולה, כפר גלעדי, תל-חי וחמארה. האזור היה מעין "ארץ דמדומים" וכנופיות ערביות שהתנגדו לצרפתים שוטטו בו. הישובים היהודיים לפחות באופן מוצהר, לא היו יעד לפגיעת הכנופיות. בשל המצב הלא-ברור, נשלח יוסף טרומפלדור, גיבור מלחמת רוסיה-יפן ומפקד בגדודים העבריים של הצבא הבריטי, לסייע בהגנת המקום.

בי"א באדר (1 במרץ), הגיעו בדואים כדי לבדוק אם יש צרפתים בתל- חי. בשל אי-הבנה, התפתח קרב בין התוקפים לבין מגיני תל חי, שהסתיים בפציעת טרומפלדור פצעי מוות ובמות חבריו. תל חי פונתה, אחריה גם שאר הישובים ורק כאשר התברר המצב ונקבע הגבול בין המנדט הבריטי לצרפתים, שבו כפר גלעדי ומטולה לאדמותיהן. עד כאן בקיצור נמרץ, השתלשלות העניינים בתל- חי. 
ביקור בתל-חי, כיום מוזיאון המשחזר את האירוע ואת חיי המתיישבים, שופך אור על הנעשה ומנסה לתת תשובות לשאלות רבות. במקום מוצגים כלי עבודה, נשק ושחזור האירועים שהביאו לקרב. יש גם כמו באתרי התיישבות רבים, מצגת אורקולית ואמצעי המחשה לילדים.

 צילום: Omrirub

דבריו המשוערים של טרומפלדור לפני מותו "טוב למות בעד ארצנו"; העובדה שמגיני תל חי עמדו באזור קשה ימים רבים, שהסתיימו בבת אחת בי"א באדר; ההנחה שעמידת תל חי סייעה לקביעת הגבול הצפוני של ארץ ישראל; האמונה ש"לא נוטשים ישוב", כל אלה הפכו את תל חי למקום בעל משמעות כה רבה לתנועה הציונית בארץ. לאחר שנודעו פרטי המקרה, כתב ברל כצנלסון, את ה"יזכור" המפורסם, מעין גרסה חילונית לתפילת "יזכור" הדתית. גרסה זו היא הבסיס לטקסט המושמע בטקסי יום הזכרון.

גם התנועות הסוציאליסטיות וגם תנועות הימין, ראו בתל חי סמל ו"אירוע מכונן". הנוער העובד והמחנות העולים הרבו לטייל לכאן, ותנועת בית"ר שהיא "ברית יוסף תרומפלדור" הנציחה את האירוע בשמה. יום י"א באדר והעליה לקברם של טרומפלדור וחבריו, היו הטקס הלאומי העיקרי בתקופת המנדט, ומשכו אליהם אלפי חברי תנועות נוער, אנשי ציבור וחברי מפלגות.

נצא מחצר תל חי, נחצה את הכביש לכיוון בית הקברות של ארגון השומר בכפר גלעדי.

 צילום: ד"ר אבישי טייכר

האריה השואג

הלורד אלפרד מונד (על שמו היישוב תל מונד) יזם את הקמת האנדרטה על קבר טרומפלדור וחבריו. התוכנית המקורית היתה לפסל פסל אריה "ריאליסטי" מאבן בזלת שחורה. אך האמן אהרון מלניקוב בחר ליצור אריה שואג בסגנון כנעני - אשורי, פסל שייצור חיבור בין גיבורי התקופה לעבר המקראי. על המצבה נכתב כמובן, "טוב למות בעד ארצנו". הפסל נחנך בי"א באדר תרצ"ד, (1934). לצד קברי טרומפלדור וחבריו, קבורים במקום גם רבים מאנשי "השומר".
בצירוף מקרים מצמרר, המתינו חיילי מילואים במלחמת לבנון השניה בבית הקברות של תל חי לכניסתם ללבנון, ב-6 באוגוסט 2006. 12 חיילים נהרגו שם מפגיעת קטיושה

מעט צפונה לתל-חי, בתוך קיבוץ כפר גלעדי נמצא מוזיאון בית השומר, שיוסיף לנו מידע על תנועות "השומר" ו"בר גיורא". במוזיאון תצוגת רובים וכלי נשק אחרים, מסמכים היסטוריים ובגדים של אנשי השומר. בקיבוץ, שמייסדיו הם אנשי "השומר", חיכו עד לשנים האחרונות, כדי לחשוף מספר סליקים משנות העשרים. ניתן לתאם במקום סיור בעקבות הסליקים.

מתל חי לעין זיתים

מקיבוץ כפר גלעדי נעלה בכביש הקצר והתלול (9977) שיחבר אותנו לכביש הצפון (886). כביש הצפון, שכיוונו כאן מצפון לדרום, עובר דרך מרגליות, מנרה, יפתח ומלכיה. ומדי פעם נשקף ממנו נופה של לבנון (ומדי פעם דגלי חיזבאללה…). לאורך הכביש פזורות נקודות תצפית מזרחה, לכיוון קרית שמונה (הקרויה על שמם של יוסף טרומפלדור וחבריו, ונקראה במקור "קרית יוסף"), עמק החולה, החרמון והגולן. היער שמתחתינו, בואכה קרית שמונה, עדיין מתאושש משריפה כתוצאה ממלחמת לבנון השניה.

הכביש מגיע לבקעת קדש וממש בצומת נוכל לעצור בחניון האלות, שבעה עצי אלה זקנים, בין מטעי תפוחים. האלות עצמן יכולות להצל על ראשיהם של עשרות אנשים, וביניהן פזורים שולחנות אבן. בבקעה נוכל לראות גם את שרידי המקדש הרומי בקדש, שלידו שני סרקופגים רומיים המזוהים כקבר דבורה הנביאה וברק בן אבינועם…

נדרים בכביש 886, לכיוון רמות נפתלי. בתוך רמות נפתלי נחנך מצפה לזכר בן המושב, רס"ן איתן בלחסן, שנפל בלבנון. מהמצפה נשקפים נופי צפת החולה, חרמון ודרום לבנון. מומלץ להגיע בשעת אחר הצהרים. מצפה נוסף נמצא מדרום לרמות נפתלי, על כביש 886 וגם הוא צופה באותו כיוון.

זה המקום בו עולה נקודה למחשבה: האם ללא תל- חי הייתה אצבע הגליל חלק מלבנון?

נמשיך לכיוון דרום, בין רמות בזלת והרים שוועדת השמות החליטה לקרוא להם בשמות בעלי חיים כשרים מספר ויקרא: הר זמר, הר צבי, הר דישון, הר יחמור. כמו בכל הגליל, תעשיית הצימרים לא פסחה גם על חבל ארץ זה. יש חדרי אירוח רבים ברמות נפתלי ובכרם בן זמרה, יש טיולי טרקטורונים בדישון ובאזור התעשייה דלתון יש יקב ומחלבה. בישוב הצ'רקסי ריחניה, הצמוד גם הוא לכביש, ניתן לבקר במוזיאון המקומי. נמשיך בכביש עד חניון עין זיתים.

מעין זיתים לביריה

מול חניון עין זיתים (אחד מחניוני היער הגדולים והיפים ביותר של קק"ל) יוצאת דרך מזרחה, משולטת ומתוחזקת בידי הקרן הקיימת. הדרך עוברת ליד מעיינות קטנים, יערות אורנים וגם דרך יער ארזים ייחודי ומגיעה עד לקברו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה (הידוע כאתר עליה לרגל למבקשי זיווגים). ליד חוות בת-יער מתחברת הדרך לכביש צפת-עמוקה. נפנה לכיוון צפת, ואחר כך שמאלה, על פי השילוט, לאתר ביריה, השוכן על הר הראוי לשמו- הר נועזים.

 

צילום: chenm123

ביריה - י"א באדר ב תש"ו (1946)

אדמות ביריה נרכשו על ידי הברון רוטשילד בתחילת המאה העשרים. ב-1945 הוקמה המצודה, כ-"ישוב משלט" של הפלמ"ח הדתי, שעסק בין השאר בהברחת יהודים מסוריה ומלבנון. לאחר מספר חודשים, אסרו הבריטים את המתיישבים ופינו את הנקודה, מקרה ראשון ויחיד שבו הבריטים פינו ישוב קיים. בתגובה, ארגנה ההגנה בי"א באדר תש"ו מבצע של עליית אלפים, ביניהם הרבה בני נוער, לתל חי, אך המסע הסתיים בגשם שוטף ובברד בביריה, כשמאות נשארו במצודה. הבריטים פינו את מתיישבי ביריה ועצרו אותם ורק לאחר מבצע העפלה שלישי, בפורים, ניתנה רשות לקבוצה קטנה להישאר.

הישוב ביריה עצמו נדד לנקודה נמוכה יותר, והמצודה הפכה למוזיאון שמתאר את תולדות המקום. מצודת ביריה שוכנת באזור בו התקיימה ביריה העתיקה בימי המשנה והתלמוד, ובה נכתב חלק מה-"שולחן ערוך" על ידי ר׳ יוסף קארו. כיום משמשת המצודה מוזיאון לתולדות המקום ויש בו הדרכה מסודרת בימות החול, ופעילות  לימודית.

בהעפלה לביריה הצטרפה, למעשה, הציונות הדתית ל"רוח תל חי". בעיני רבים סימלה ביריה את אחדות הישוב על כל שכבותיו ואת הזכות להיאחז באדמת הארץ.


אתרים נוספים לאורך הדרך

• מוזיאון לצילום וגן התעשיה בתל-חי - חלק מפארק התעשיות עתירות- הידע שיזם סטף ורטהיימר.
• ליד מושב מרגליות - שרידי המבצר הצלבני הונין.
• באיזור מצפה פאר ושמורת הר נזר שמדרום למנרה, פורחים שני מיני אירוסים נדירים - אירוס נצרתי (בחודש מרץ) ואירוס הדור (בחודש אפריל).
• בירידה מבקעת קדש לכביש קרית שמונה ניצבת מצודת כח, היא משטרת נבי ישע שלוחמי הפלמ"ח הקיזו את דמם על כיבושה.
• לאורך כביש 886 יש מספר רב של קברי תנאים ואמוראים.
• אחד הישובים המעניינים ביותר באיזור הוא המושב עלמה, על כביש 886, שמייסדיו הם עולים מלוב ואיטלקים מהכפר סן-ניקנדרו, שהתגיירו בימי מלחמת העולם השניה ועלו לארץ. רוב התושבים המקוריים עזבו זה מכבר. העובדה שבמהלך המלחמה בחרו נוצרים להתגייר בעוד רוב יהודי אירופה סבלו סבל כה רב היא מדהימה. ספר "הנביא מסן-ניקנדרו" מספר על הפרשה.

פוסט מעניין על תל חי נכתב ע"י יהודה זיו בי"א באדר תשע"ג (2013)

עוד המלצות לטיול באיזור:

• מלחמה על המים - בין כינרת לעמק החולה 
• טיול על הרכס: הרי נפתלי וגבול לבנון

 פארודיה על מיתוס תל חי בתכנית ״ארץ נהדרת״

את ראשו של הגלבוע מישהו צבע סגול

רכס הרי הגלבוע משלב בתוכו תנ''ך והיסטוריה חדשה, יער וספר-מדבר, ובעונת האביב הוא מתכסה בפריחה מדהימה – ששיאה הוא באירוסי הגלבוע, שפורחים למשך שבועיים-שלושה בלבד, בחודש מרס. אירוסי הגלבוע זכו למעמד מיוחד – זהו מקום גידולם הכמעט-יחיד בעולם, ומכאן התחילה החברה להגנת הטבע במאבק לשמירה על פרחי הבר ועל הנופים הפתוחים. לא בכדי אימצה החברה להגנת הטבע את אירוס הגלבוע כסמלה. 

 

צילום: דודי הולצמן

אל הר שאול

נתחיל את טיולנו בפניה מכביש 675 (כביש התענכים) לכביש 667 – דרך נוף גלבוע. נפנה לדרך זו, ועד מהרה נמצא את עצמנו מטפסים במעלה ההר. נחלוף על פני הפניה למסעדת "חוות התבלינים", וניכנס לתוך שילוב של יערות ושדות פורחים. משמאלנו – פניה להר שאול, אתר תצפית ופינות מרגוע ומשחק. נפנה אל ההר, ובתצפית יתגלה בפנינו כל עמק יזרעאל המזרחי, במלוא הדרו, תשבץ של ישובים, שדות מעובדים ובריכות דגים, וברקע הרי הגליל.

מדי שנה, נחרשים שדות העמק בצורה גיאומטרית אחרת, וכאשר הגידולים מלבלבים, נראה "ציור נוף" ענקי בשדות, שאפשר לראות אותו רק מלמעלה. לעיתים נראה כאן גם גלשנים ומצנחי רחיפה, שמנצלים את הפרש הגובה של 500 מטר בין הרי הגלבוע לעמק שמתחתיו, שיוצר זרמי אויר עולים ("תרמיקות"). זה הזמן לשלוף ספר תנ"ך ולהיזכר בשתי פרשיות הקשורות למקום.

לפי המסופר בספר שופטים (פרק ז), אסף גדעון את צבאו כדי להלחם במדיינים שפגעו בבני ישראל. בהנחיה אלוהית, הוא צמצם את מספר הלוחמים, ובחר בסוף ב-300 מהם, במעיין חרוד שמתחת לגלבוע, על פי הדרך בה הם שותים מים:

"וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם אֶל-הַמָּיִם וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת. וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם".

אותם 300 לוחמים, שכנראה נבחרו כי גם כששתו מים (המעיין נמצא למרגלות הר שאול) – ליקקו אותם תוך שמירה על ערנות והחזקת הנשק ביד – הם אלה שבהתקפה לילית נועזת תקפו את מחנה המדיינים ליד גבעת המורה (שגם אותה אפשר לראות מההר) והניסו אותם.

מות שאול וקינת דוד

הרי הגלבוע הם הרקע לפרשיה הטראגית של מות שאול ושלושת בניו, בקרב עם הפלשתים. לפי המסופר בספר שמואל א' פרק ל"א, יצא שאול להלחם עם הפלשתים שהעמיקו את חדירתם אל לב הארץ, על הר הגלבוע. המלחמה היתה קשה, ושלושת בני שאול נהרגו:

"וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-אֲבִינָדָב וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל".

שאול לא רצה ליפול חי בידי הפלשתים, וביקש ממשרתו להרוג אותו. כשהמשרת סירב, הרג שאול את עצמו:

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן-יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ-בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ".

כך הגיעה שושלת בית שאול כמעט לסופה הטראגי. הפלשתים לקחו את גופת שאול, והציגו אותה על חומת העיר בית שאן. בלילה הגיעו אנשי יבש גלעד שבעבר הירדן, הורידו את גופת שאול וגופות בניו, הביאו אותם לעירם, שרפו וקברו אותם, והתאבלו על שאול. דוד, ששמע על הדבר הנורא, קונן על שאול ויהונתן את הקינה הנפלאה, היא קינת דוד (ספר שמואל ב', פרק א).

"הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה"

מי שמבקר בהר הגלבוע ישים לב לשמות הישובים וההרים בסביבה הנושאים את שמות גיבורי הפרשה וביטויים מהשירה – שדי תרומות, גבעת שאול, מגן שאול, הר יהונתן, הר גיבורים. עד לפני כ-50 שנה נדמה היה שקללת דוד התקיימה בהר הגלבוע שהיה קרח כולו מעצים, יבש ומדברי למחצה (כמות הגשמים איננה רבה כאן), אך פעולות הייעור של הקרן הקיימת שינו את המצב.

אל האירוסים

נחזור לדרך הראשית, היא דרך נוף גלבוע, נעבור את חניון "שער הזהב", ואת הר ברקן (נזהה אותו לפי מגדל התצפית, שעוד נשוב אליו). לאחר כמה מאות מטרים נחנה בחניון האירוסים, ונתחיל ללכת צפונה, לכיוון המגדל של הר ברקן.

מיד לאחר שנתחיל ללכת, נראה, בין שיחי הכלך הגבוהים, את פרחי האירוס הגדולים, בצבע סגול בהיר או כהה, ונבין מייד מדוע הם הפכו כה נדירים, ומדוע כה רבים ניסו לעקור אותם כדי לגדל אותם "בבית". האירוסים כה מרשימים, עד שכמעט לא נשים לב לכלניות, רקפות ונוריות שגם בהן נפגוש.

נגיע אל המגדל (אסור לטפס). מכאן, נוכל לצפות גם דרומה, אל הכפר פקועה ואל גדר ההפרדה שבינו לבינינו לבין שטחי הרשות הפלסטינית (מכאן יצאו המרצחים לפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן ב-2003, עוד לפני שהיתה כאן גדר). 

 צילום: דודי הולצמן

מהמגדל נחצה צפונה את הכביש, לכיוון מצפה הקיבוצים, לכיוון חלקו המזרחי של עמק חרוד, אך ברקע נפרשת בפנינו פנורמה ענקית של הרי גלעד (בתחום ירדן), הרי הגליל התחתון המזרחי, ובימים בהירים נשקף מכאן גם החרמון!

נחזור באותה דרך, או דרך הכביש, אל חניון האירוסים. מחניון האירוסים נמשיך בכביש 667, ולאחר קילומטר או שניים נפנה שמאלה בכביש 6666 שיוריד אותנו בתלילות רבה אל ישובי עמק חרוד – בית אלפא וניר דוד. בהמשך כביש 667 יש עוד מספר נקודות עם פריחת אירוסים, ליד מעלה גלבוע.

לאחרונה, מסיבות לא ברורות, הפריחה בהר ברקן מתמעטת, בעוד הפריחה באיזורים המזרחיים יותר, בעיקר ליד כפר הנגמלים "מלכישוע" - מתחזקת.

כדי להגיע לשם המשיכו בדרך נוף הגלבוע לקיבוץ מירב, עקפו את הקיבוץ מדרום לכיוון מלכישוע.

צילום: דודי הולצמן

מצפור דובי וערן שמיר

בהמשך דרך נוף גלבוע, מדרום לקיבוץ מעלה גלבוע, נמצאת תצפית מדהימה, מהיפות בארץ - מצפור דובי וערן שמיר. כאן השיפוע של הגלבוע הוא התלול ביותר, ואנחנו כ-600 מטר מעל בקעת בית שאן שמתחתינו. גאון הירדן, קיבוצי העמק והרי הגלעד כעל כף יד מתחתינו.

המצפור לזכר אב ובנו, האב נהרג בתאונת אימונים והבן בפעילות מבצעית. מכאן מתחיל שביל עמק המעיינות.

מעיין חרוד

בשובנו חזרה בכביש 71 לכיוון עפולה, נפנה שמאלה לכיוון גדעונה ונגיע לגן הלאומי מעיין חרוד, שמזוהה עם המקום בו בחר גדעון את המלקקים. המים נובעים ממערת גדעון לתוך בריכה גדולה וסביבה מתקני פיקניק ומשחקים. ליד המעיין נמצא קברו של יהושע חנקין, גואל אדמות העמק, ומוזיאון קטן לתולדות ההתיישבות.

במעיין מזוהה גם מקומו של עין ג'אלוד, בו ניצחו הערבים-ממלוכים את המונגולים שפלשו לארץ בשנת 1260. יחד עם קרבות אחרים בתולדות האיסלאם, נחשב קרב זה כאבן דרך עבור הפלסטינים, וחטיבה באש"ף נקראה על שמו.

בכלל, מרגלות הגלבוע מלאה מעיינות – ממעיין חרוד במערב ועד למעיינות בעמק בית שאן שבמזרח, בעוד כמות הגשמים היורדת על ההר די נמוכה. ככל הנראה, המים מגיעים מגשמים שיורדים בהרי שומרון הגשומים יותר. יש החושבים שהשם גלבוע הוא "גל-בוע", כלומר הרבה נביעות.

ועוד משהו לילדים

ליד הירידה מהגלבוע, ליד גן השלושה (הסחנה) מחכה לנו הפארק האוסטרלי הנפלא "גן גורו" שמתאים לילדים וגם לגדולים. לידו שחזור אתר חומה ומגדל בקיבוץ ניר דוד. מי ששוהה זמן רב ונשאר ללון בסביבה, יוכל לבקר ברפת הרובוטית "פרובוט" במושב כפר יחזקאל שבעמק.

עוד בסביבה

בקיבוץ חפציבה – פסיפס בית הכנסת העתיק של בית אלפא, וגם גן יפני חביב שתרמו בני המקויה מיפן. מעל הקיבוץ נחנך מצפה לראשוני המתיישבים בעמק.

בעין חרוד – משכן לאמנות על שם משפחת שטורמן. בית שאן ועתיקותיה ראויות לביקור נפרד. 

צילום: דודי הולצמן

ולמי שלא רוצה להצטופף – אירוסי גלבוע גם בגולן:

בקיבוץ מבוא חמה, מעל הגדה המזרחית של הכינרת, בשמורת "מצוקי האון", פורחים אירוסי גלבוע בתקופה דומה לזו שבגלבוע, לצד אחת התצפיות היפות ביותר על הכינרת.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 98 לכיוון חמת גדר, ועולים בעליה המאוד-מפותלת אל רמת הגולן, עד מבוא חמה. נכנסים לכיוון הקיבוץ ונוסעים ימינה, תוך הקפת הקיבוץ, עד לתצפית. יפה ולא מוכר!

מתי לנסוע? לא בשבת, אם אפשר

עונת הפריחה של אירוסי הגלבוע קצרה למדי, כמו של כל אירוס. במשך שנים היתה צעדת הגלבוע מוקד עליה לרגל של רבבות צועדים, וגם כיום באים כולם להתפעל מהפרח הסגול והנפלא. המשמעות של הפופולריות הזו – פקקים קשים ביותר בשבתות. אם בכל זאת החלטתם לעלות לגלבוע בשבת, שמרו על הכללים הבאים:

• הגיעו לגלבוע עד השעה 9 בבוקר
• סעו רק ממערב למזרח ורדו לכיוון עמק בית שאן. הנסיעה בכביש הגלבוע ממזרח למערב, נגד התנועה – קשה מאוד עד בלתי אפשרית בשבת בצהריים.
• התאזרו בסבלנות – אתם עלולים לעמוד בפקקים ארוכים ומעצבנים.

ולמי שרוצה לטייל עוד באיזור:

• "קצר פה כל כך האביב" - בין שלום למלחמה בנהריים, גשר ומנחמיה
• וילון שקוף על פני העמק - טיול לשבועות בעמק יזרעאל
• ארץ האש, ארץ המים - טיול בעמק המעיינות
• בעקבות האירוס הנצרתי

טיול נעים!

צילום: דודי הולצמן

אירוסי ארגמן

צילום: דודי הולצמן

חודש פברואר מבשר את תחילת עונת הפריחה של אירוסי ההיכל, היפים והמרשימים בפרחי הארץ (לדעתי). ראשונים פורחים אירוסי הארגמן לאורך רצועת החוף, אחריהם האירוסים בנגב, בגלבוע, בגולן, בהרי נצרת ואחרון באפריל - האירוס ההדור בגליל העליון.

מי הם אירוסי ההיכל?
אירוסי ההיכל, או אירוסי השושן, הם קבוצה בת מספר מינים לא רב, שפרחיהם גדולים ומרשימים מאוד. בארץ יש כ-10 מינים שונים (יש ויכוח לגבי כמה מהם – אם הם נפרדים או זהים), שכבר לפני שנים הסבו את תשומת ליבם של חוקרים ומטיילים. יש הטוענים, שהשושן המוזכר בתנ"ך, הוא למעשה פרח האירוס. ואמנם, מדובר בפרחים מרשימים ביותר, שפרחו בעבר בפריסה רחבה במקומות רבים.

רבים מהאירוסים נעקרו על ידי סוחרי צמחים מאירופה; שטחי חקלאות רבים הביאו לפגיעה בשדות בהם פרחו האירוסים ולבסוף – שטחי הבניה הנרחבים, רבים מהם ממש על שטחי המחיה של הפרחים. כשהחברה להגנת הטבע יצאה במאבק המפורסם להצלת פרחי הבר של ישראל, היא בחרה באירוס הגלבוע, שהיה בסכנת הכחדה ברורה, כסמל החברה. מאז, הצליחו גורמי הטבע השונים להציל ולשמור את שטחי המחיה של אירוס הארגמן והאירוס הנצרתי, שהסכנה לקיומם בגלל בנייה היתה הקשה ביותר. השבוע נצא בעקבות אירוס ההיכל המקדים לפרוח, הוא אירוס הארגמן, שנמצא קרוב למוקדי האוכלוסי העיקריים בארץ.

איפה יש אירוסי ארגמן?
שטחי הפריחה של אירוס הארגמן הם לאורך מישור החוף, בין עתלית לאשדוד, וזהו גם האיזור המאוכלס והבנוי ביותר בארץ, ומהצפופים בעולם. כתוצאה מכך, הפכו האירוסים האלה לנדירים יותר ויותר, וכיום ניתן לראות אותם בכמה "איים" מבודדים, כשפרויקטים של בניה מאיימים עליהם מכל עבר.

השנה, בגלל מזג האויר, הפריחה מתאחרת וצפויה להתחיל רק בימים הקרובים.

אירוסי נתניה
נתחיל את טיולנו בנתניה. היכנסו לעיר במחלף פולג (נתניה דרום), וסעו צפונה-מערבה בשדרות בן-גוריון. אחרי הרמזורים של רמת פולג ועיר ימים, נמצאת "שמורת האירוסים" על שטח גדול, משמאל לכביש, שבו פורחים אלפי אירוסי ארגמן. השטח איננו מוגדר כשמורת טבע, אלא כשטח עירוני פתוח, ומדי פעם לוטשים קבלנים את עיניהם אל השטח. בינתיים, עומדת העירייה על עקרונותיה ומותירה את השטח למטיילים. השביל עובר בין האירוסים, ומתוחם בחבלים. אנא, אל תעברו אותם. בשבתות המקום הומה במיוחד, ואף תמצאו שם גזלן או שניים.

בצד המזרחי של הכביש, ליד שלולית החורף המפורסמת, הכשירה עיריית נתניה פארק שעשועים רחב ידיים ויפה, להנאת הילדים.

עוד על השמורה בנתניה תוכלו לקרוא כאן

נחזור למחלף פולג, נמשיך מזרחה לאורך כביש 553, ובצומת דרור נפנה צפונה. אחרי צומת הדסים – נמצא יער אילנות (משני צידי הכביש).

יער אילנות
יער אילנות נטוע משני עברי כביש 4, בין צומת הדסים לצומת פרדסיה. החלק המעניין נמצא ממזרח לכביש 4. חלק חשוב של היער הוא ה"ארבורטום" - יער איקלום, שאליו הביאה קק"ל מאות עצים מסוגים שונים, כדי לבדוק את התאמתם לייעור הארץ. המשכו המזרחי הוא יער נטוע, בעיקר של אקליפטוסים. 
צילום: דודי הולצמן

מכביש 4, נפנה לרחבת החניה ימינה (פתוח בשבת רק בעונת הפריחה, בזמנים אחרים – חנו בחלק המזרחי של היער ועברו במעבר תת קרקעי), ונצא לסיור קצר ביער האיקלום. ליד רוב העצים, חלקם מוזרים ומשונים, יש שלטי הסבר, ויש גם מעגל נחמד של עצים, שיכול לשמש כמקום לסיפורים ואגדות לילדים. מדרום לארבורטום, ליד החניה, יש מוסד לגמילה מסמים. נעקוף אותו מדרום, ונגיע לשביל האירוסים, שמתפתל בתוך יער איקליפטוסים, ויש בו מבחר כלניות, פרגים, סביונים וסחלבים, על מרבדי דשא ירוקים. בצד המזרחי של היער יש שביל שעובר בין אירוסי ארגמן, ומולו, על הגבעה, נטעה קק"ל אלוני תבור צעירים, כנסיון להחזיר את הטבע למצבו המקורי – יער אלונים. ביער אילנות מתוכנן מרכז מבקרים לזכרו של אילן רמון.

שמורת אלוני קדימה
השמורה הקטנה והמרשימה מתחבאת לה מצפון מזרח למושבה קדימה. מכביש 4 סעו לתוך הישוב קדימה, ברחוב הרצל, עד הכיכר שבסופו, שמימינה בית המועצה, משמאלה אנדרטה לנופלים, ובמרכזה פסל סביבתי בדמות חמור ועגלה. פנו שמאלה בכיכר, והכביש יתעקל אחרי זמן מה ימינה לרחוב וייצמן. סעו ברחוב וייצמן, המוצל בעצי פיקוס גדולים עד לרחוב חנקין, ופנו שמאלה. המשיכו ברחוב, מימינכם תראו מיכלי מים גדולים. המשיכו ישר. הכביש הופך לדרך עפר מיד אחרי הפניה ימינה לכיוון היער. סעו עוד 100 מטר, והשמורה משמאלכם.



צילום: דודי הולצמן

זו אחת מ"שמורות העציץ" הקטנות שבשרון, שהועשרה באירוסים שהועתקו אליה בזמן הבניה בקדימה. מיד בכניסה תראו מימינכם שדה אירוסים. המשיכו בשביל, התקדמו עד עץ אלון עתיק וגדול. לידו תראו שיחי קידה שעירה, תורמוסים, פרחי אלקנת הצבעים, שום, ואירוסים נוספים. השביל ממשיך עד קצה השמורה – בסך הכל 100 מטר של שמורה יפה, מרוכזת, לא מוכרת וקרובה כל כך למוקדי האוכלוסיה. שימו לב שהשמורה לא בנויה לקבלת קהל מבקרים רב – אין בה פחים, ספסלים וכו’ – אנא, שמרו על הנקיון.

יער קדימה
כחצי קילומטר ממזרח לשמורה, נטעה קק"ל לפני עשרות שנים יער איקליפטוסים ואורנים בשם "יער קדימה", על אדמת חולות. היום היער משמש כאתר נופש פעיל לתושבי קדימה, צורן והאיזור. משמורת קדימה נחזור דרומה ומייד נפנה שמאלה לדרך עפר משובשת שתוליך אותנו אל היער. הדרך העוברת ביער מתחברת לכביש צורן-קדימה-תל מונד. בכניסה המערבית ליער פורחים מספר אירוסי ארגמן, ובחלקו הצפוני-מזרחי – צבעונים.

פעילות סביבתית במרחב קדימה-צורן
שמורת אלוני קדימה אומצה על ידי מחזור ג' בבית הספר יובלים בצורן (ביוזמתי)
מדי שנה, מקיימת קבוצת "בלוטים" הפנינג, בזמן פריחת האירוסים, שמטרתו להגביר את המודעות לשמירת הטבע ברצועה הירוקה והיחודית שבין יער אילנות, שמורת אלוני קדימה ויער קדימה, שעדיין כוללת יערות, פריחה ושטחי חקלאות, ומאויימת מתכניות בניה ומכביש שאמור לעבור שם. השנה האירוע יתקיים ב-19.2.2011

שביל מסומן שיזמתי את סימונו, עובר בין יער אילנות ליער קדימה, סמוך לשמורה.

פיקניק ומתקנים לילדים במקומות שנזכרו:
פארק השלולית, ממערב לשלולית החורף הידועה בנתניה, מלא במתקני משחקים לילדים ומאוד מתאים לפיקניק. הבעיה היא העומס העצום בשבתות. נסו מוקדם בבוקר, אחר הצהריים או ביום ששי.

יער קדימה (הגעה מכביש תל מונד-צורן 562 או מתוך קדימה, ליד שמורת האירוסים) – שפע מתקני משחקים וספסלים. לצערי, לא תמיד מתוחזק היטב. לאחרונה, נוספה פינת ישיבה מותאמת לכיסאות גלגלים, בתרומת המרכז להנצחת מורשת קהיליית המודיעין.

אירוסים נוספים
ניתן לראות פה ושם אירוסים בודדים ליד רמת אביב ג’, באשדוד, ליד רחובות, בכניסה לבית הספר והפנימיה "הדסים" ואף מצפון לחדרה

עוד קישורים מעניינים

• שביל אלוני קדימה
• טיול חורף בנתניה
• טיולים קצרים בחוף השרון
• קדימה צורן - התיישבות, טבע וחגיגות יובל