ערד והשבילים סביבה

מוקדש למשפחת פשטיצקי מערד

בימים אלה חוגגת העיר ערד את יובל ה-50 להיווסדה. זה הזמן לבקר בעיר ובסביבתה.

 

צילום: מיכאל יעקבסון

את הבאים לערד מקדם פסלו הסביבתי של יונה פיטלסון, מתכנן העיר, שמזכיר את הסימונים הבדואים במדבר ("רוג'ומים"). מאז הקמת הפסל, הוא הפך לסמלה המסחרי של העיר.

הימים שבין סוף הסתיו לתחילת החורף מתאימים במיוחד לטיול במדבר. האויר צלול, בהיר וחד, גשם ראשון מילא את הגבים, לא חם ועדיין לא קר מאוד.
הפעם נטייל סביב ערד, במקומות ששמם יזכיר לנו אור (חנוכה מתקרב...), ונהנה מאויר מדבר צח ונופים מרהיבים.

העיר ערד הוקמה בתחילת שנות השישים כעיירת פיתוח למופת, כל אותן טעויות של העיירות האחרות בנגב משנות החמישים לא נעשו כאן ויצרו שילוב מעניינת של עיירת קיט ומרפא המרוחקת מהצפיפות העירונית.

גרעין מיוחד של ותיקים מצפון הארץ, ביסוס האזור כנקודת מרפא לאסטמה ותעשיה נקייה או מרוחקת מהעיר, תוך תכנון קפדני – כל אלה הפכו את ערד "ישוב למופת", עד סוף שנות השמונים.

מאז, נכנסה ערד לשרשרת של בעיות שעצרו את התפתחותה וגרמו לה לדרוך במקום. קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת – אולי שינוי בתמהיל אוכלוסיה שלא הצליח (עולים חדשים רבים מאוד, אוכלוסיה חרדית ובדואים מהסביבה שהתיישבו בעיר), אולי ניהול, אולי בעיות תעסוקה, ואולי המזגנים במלונות ים המלח שפגעו בתיירות.

למרות כל הבעיות, מנסה ערד להתאושש, ולשקם את מעמדה התיירותי כשער למדבר יהודה. יש בה אקלים נפלא, אוויר נקי, נוף מרהיב וקרבה למגוון אתרים מרתקים.

פסטיבל ערד, שהחל כחגיגת להקות זמר, הפך ברבות השנים לפסטיבל רוק שמשך אלפי בני נוער בקיץ, ושיווה לעיר תדמית צעירה ו"קולית".

אחרי האסון ב-1995, נפסק הפסטיבל והתחדש בצורה מאוד מינורית, במתכונת מצומצמת. במשך זמן- מה התקיים בעיר גם פסטיבל כדורים פורחים.

אז מה יש לראות בערד?
יש בערד רובע אומנים קטן בכניסה לעיר, ומסלולי טיול חדשים מסביב לעיר. העיר עצמה נקייה ונעימה, ויש בה לא מעט אתרי פיסול סביבתי. יש בעיר מוזיאון היסטורי, מוזיאון פתוח לאומנות ותצוגת העתיקות שנמצאו בתל ערד.

מוזיאון הזכוכית

גדעון פרידמן, אחד ממייסדי ערד, הוא אומן שמייצר פסלי זכוכית, שהפך את הסטודיו שלו למוזיאון ייחודי בו מוצגים פסלי אנשים וחיות.

רוב הזכוכית ממוחזרת, וגדעון יודע לתת ליצירות ביטוי מיוחד. כך, למשל, הן ייראו בצורה שונה כשתתרחק מהן או תשנה את זווית הראיה.  בנוסף, מוצגות גם עבודות של אומנים אחרים, ויש תערוכות מתחלפות. מומלץ במיוחד!

המוזיאון נמצא ברובע האומנים החדש, ליד תחנת "פז" שבכניסה לעיר. ליד המוזיאון יש עוד מספר סדנאות אומנים, וגם מחלבה קטנה שנפתחה לא מזמן. 
כדאי לבקר גם במוזיאון הבובות של מירי, (נתון בסכנת סגירה בגלל סכסוך עם העיריה) ובו בובות פרי יצירת האומנית מירי לייבוביץ' וצילומים של בעלה אדוארד (השניים גם כתבו את ספר הבישול הרומני, מומלץ בפני עצמו).

צילום: דודי הולצמן
 

 צילום: דודי הולצמן

עמדת מידע לזכר עופר גורני

במשך שנים פעל במתנ"ס ערד חזיון אורקולי ומרכז מידע וטיולים במדבר. מסיבות שלא הצלחתי לעמוד על טיבן, המקום נסגר.

לאחר מספר שנים, הקימה משפחת גורני תחנת מידע לטיולים באזור הכניסה לערד. התחנה פתוחה בסופי שבוע ובחגים, ואפשר לקבל בה הדרכה וייעוץ לטיולים, לקבל פרוספקטים ולרכוש מפות וספרים.

את התחנה מממנת משפחת גורני לזכר בנם עופר, שנהרג בתאונת טיול בעין המערה שבהר הנגב.

מסלולי הליכה מסביב לערד

דב פוניו, תושב ערד שאהב לטייל בסביבת העיר, שם לב לכך שאין מסלולים מסומנים באתרים הנפלאים הקרובים לעיר. לכן איתר וסימן 20 מסלולים, כחלק ממערכת סימון השבילים הארצית.

המסלולים עוברים בנחלים וקניונים, ליד תופעות טבע מרתקות וצופים ברובם על הנוף הקסום של מדבר יהודה הדרומי וים המלח – וכולם מאוד קרובים לעיר.

עוד על השבילים כאן ובאתר הנפלא של עמית מנדלסון

מבין כל השבילים בחרתי מסלול מומלץ שאפשר ללכת את כולו או את חלקו, בהתאם לרמת הקושי:

רכס זוהר

סעו ברכב מאזור התעשייה של ערד דרומה, לאורך דרך עפר מסומנת בירוק, וכשהיא פוגשת דרך כחולה – המשיכו בדרך הכחולה.

הדרך ממשיכה על רכס הרים בשם רכס זוהר (השמות נקראים כך בגלל מרבצי הגז הטבעי והפוספטים שנמצאו כאן, שניהם קשורים לאור ולזוהר) עד לראש זוהר, נקודת תצפית מדהימה על העיר ערד וסביבותיה, על הפזורה הבדואית, על כל דרום מדבר יהודה ועל ים המלח.

בראש זוהר יש אנדרטה לאחד מראשוני המטיילים והחוקרים באיזור, פנחס סלע שאת סיפורו המאלף תוכלו לקרוא כאן. 

צילום: דודי הולצמן

אפשר להשאיר כאן את הרכב (בהמשך אפרט על נושא אבטחת כלי רכב), ולדאוג לשלוח רכב שני לנקודת הסיום.

מכאן, נמשיך ונרד בשביל מסומן ירוק, לאתר בשם "רוגם זוהר", מבצר רומי עתיק וחרב, שהיה אחד ממבצרי ה"לימס פלסטינה", כלומר – גבול פלסטינה, לשמירה מפני נוודי המדבר. בלב המבצר בור מים ייחודי.

השביל הירוק ממשיך ויורד לכביש ערד- ים המלח, אך כדאי לרדת לוואדי שמשמאל (מערב) לנו, למאגר מים קטן בשם מאגורת יעלים, שאגר מי שיטפונות בימי קדם, ולהמשיך מכאן לכביש.

נחצה את הכביש. השביל משנה את צבעו לאדום, ומוליך אותנו למאגורת מים גדולה בהרבה, היא מאגורת כידוד, כשמו של הרכס הצפוני של ערד. נבקר במאגורה המרשימה, ונחזור על עקבותינו בנחל (נחל יעלים).

לאורך הנחל נראה מקומות עם סלע כהה, שנראה כמו אספלט ששפכו סוללי הכביש לנחל. אמנם, זהו אספלט, אך מדובר באספלט טבעי שנוצר כאן לפני מיליוני שנים, והיה ידוע ומוכר גם בימי קדם, כמוצר ששימש להכנת תרופות ולחניטת מתים.

ליד עץ שיטה מתחילים שני שבילים (ירוק וכחול) שמטפסים לעיר ערד. הכחול דרך נחל טביה (שלפעמים זורם בו ביוב) לשכונות הדרומיות של ערד, והירוק, לכיוון איזור המלונות והמצפורים של ערד.

קחו בחשבון שההליכה (בעיקר בשביל הירוק) קשה למדי, וללא כל צל – ומי שירצה יוכל לשוב לכביש ערד-ים המלח ולהמשיך ברכב. מי שיבחר בטיפוס המפרך, יזכה לנוף עוצר נשימה, כאשר מרגע לרגע יתגלה קטע נוסף של מדבר יהודה, ערד והישוב הבדואי הבלתי-מוכר שמתפתח בנחל יעלים.

השביל מסתיים באנדרטה שהקימה משפחת גורני לבנם עופר, שמונצח גם בתחנת המידע. מכאן, קצרה הדרך (והנשימה…) לכביש בתי המלון של ערד.

צילום: דודי הולצמן

 יש לדאוג לרכב נוסף שיחכה כאן, או להיעזר בתחבורה הציבורית.

באופן דומה ניתן לטייל בכל אחד מהמסלולים שסובבים את ערד, חלקם מותאמים לאופניים.

אזור בתי המלון

הקצה המזרחי של העיר ערד נבנה מראש כאזור נופש ומלונות. כיום פועלים בו שני מלונות, ומלון אחד נוסף סגור.

ליד בתי המלון יש עוד שתי נקודות תצפית לעבר ים המלח: המצפור שבנה יגאל תומרקין, ונחנך ב-1968, נקרא גם "מצפה מואב", ופסל סביבתי נוסף ממתכת אדומה, ליד הכביש.

צילום: דודי הולצמן
  
צילום: ורד נבון

הגבעות המזרחיות והדרך למצדה

מערד מוליך "הכביש הארוך ביותר ללא מוצא" לכיוון מצדה. חשוב לדעת, אין בו מעבר לכיוון ים המלח.

הכביש עובר בנוף גבעות רכות, שביניהם ערוצים, וצופה אל פני ים המלח. זה האזור שבו מנסה העיר ערד ליצור אתרי תיירות אלטרנטיביים, בדגש על פעילות רוחנית ומדברית.

ניסע בכביש כ-3 ק"מ ונפנה ימינה – לשני אתרים כאלה – משעולי רחף, ו"זמן מדבר". ב"זמן מדבר" יצר ספי, בעל המקום, אתר לפעילות רוחנית, התבוננות פנימית ומפגשים בין-מדינתיים לשלום. ניתן ללון שם, לראות את הנוף המרהיב, ולקיים פעילות וסדנאות, הכל בבניה אקולוגית והקפדה על איכות הסביבה.

גם אם לא באים לאירוח מלא, כדאי להגיע, בעיקר לפני השקיעה, כשכל ההרים נצבעים בוורוד, ולראות את בקעת קנאים, ים המלח והרי מואב.

 
צילום: אסנת יותם

בהמשך הדרך למצדה, נגיע לחוות הנוקדים – אתר לינה גדול וותיק, ולידו נקודות תצפית לנחל צאלים ולמרכז מדבר יהודה.

בהמשך הכביש נגיע לגבעת גורני (לא לבלבל עם המצפור לזכר עופר גורני), שם מונצחים איתמר איליה, בן ערד, וחבריו לשייטת שנפלו בלבנון ב-1997, נמשיך להר בן יאיר, ועד למצדה.

בעיות ביטחון

בעיה כאובה בטיול באזור ערד (ובנגב בכלל) היא השארת כלי רכב במקומות "מבודדים" במדבר. לא פעם רואים מטיילים שחוזרים לרכב כיצד השמשות מנופצות וציוד נגנב.

יש לכך כמה פתרונות: להשאיר שומר שלא יצטרף לטיול; להחנות את הרכב במרכז ערד ולנסוע לתחילת המסלול במונית או לשכור "שומר מקומי" שידאג שלא יפרצו למכוניות (במילים אחרות: פרוטקשן).

בחגים מארגנת רשות הגנים שמירה במספר אתרים, אך בהחלט לא בכולם. לצערי, רשויות הביטחון לא מקדישות לבעיה זו את המאמצים הראויים באכיפה וענישה.

פרט לבעיה זו, אין כל סיכון בטחוני לטייל באזור

חוגגים חמישים

לרגל חגיגות החמישים, ערד מיתגה את עצמה כעיר הספורט האתגרי, עם לוגו חדש שדומה לאנדרטת האבנים שבכניסה לעיר.

במוזיאון ערד לאומנות מוצגת תערוכת צילומים לרגל האירוע.

עוד באזור

כשאמרתי שערד נוסדה בשנות השישים לא דייקתי.

ממערב לערד נמצא האתר הארכיאולוגי המעניין תל ערד, בו הייתה עיר עתיקה, והממצאים הם בני עד 5000 שנה.

המרחב הגדול בין ערד לבאר שבע מלא ביישובים בדואיים, חלקם מוכרים, ורובם – לא מוכרים.
לצערנו, רבים מהם הפכו למוקדי אבטלה ופשע קשים ביותר.

יוצא דופן הוא הכפר דריג’את, כפר של פלאחים, ממש על המורד הדרומי של הרי חברון.
הכפר זכה להכרה, ותושביו הפכו חלק מהמערות שהם גרו בהן לאתרי תיירות. בכפר הזה אין אבטלה, ואין כמעט פשיעה, וכדאי לבקר בו.

כתבה ששודרה על הכפר בערוץ 2:

צילום: עמוס גיל

עוד דברים מעניינים

• נסיון ראשון להתיישבות ציונית בערד נעשה ב-1921 על ידי משוחררי הגדודים העבריים. הנסיון לא צלח בגלל מחסור במים
• גם לבניין עיריית ערד יש ייחודיות ארכיטקטונית. תוכלו לקרוא על כך ברשימתו של מיכאל יעקבסון
• תושבי ערד נאבקים מזה שנים נגד התכנית לכרות פוספטים ב"שדה בריר" הסמוך לעיר, דבר שיגרום פגיעות סביבתיות ובריאותיות לרוב
• ראש העיריה המיתולוגי של ערד, אברהם ("בייגה") שוחט, היה חתנו של ראש הממשלה לוי אשכול שבהיותו שר אוצר אישר את התקציבים לבניית העיר. "בייגה" הפך בעצמו לשר אוצר, בממשלת רבין השניה ובממשלת אהוד ברק. 

אתר האינטרנט של העיריה

טיול נעים וחג חנוכה שמח