הזמן הכחול: בעקבות תורמוס ההרים

צילום: דודי הולצמן  

בכל שנה, החל מאמצע-סוף פברואר ועד אמצע מרץ (מועדי הפריחה משתנים ממקום למקום ומשנה לשנה, ותלויים במזג האויר), מתכסים מקומות רבים בארץ בשמיכה כחולה של פריחת התורמוס הכחול, הידוע גם כ"תורמוס ההרים". התורמוס, ממשפחת הפרפרניים (אם זה חשוב למישהו) הוא קרוב משפחתן של הקטניות המוכרות לנו כצמחי מאכל, וסוג מסויים שלו אכן משמש למאכל. אם רוצים לאכול קטניות, אני מעדיף חומוס, אבל מבחינת המראה, אין מתחרים למרבדי התורמוסים המאפיינים את תקופת "הזמן הכחול".

זרעי התורמוס גדולים יחסית וכבדים. עם החמסינים הצמח מתייבש והזרעים "קופצים" החוצה, אך בגלל משקלם הרב יחסית, הם מתפזרים בסמוך, לכן נראה את התורמוסים במשטחים צפופים.

התורמוס נזכר גם באגדות חז"ל: רבי שמעון בר יוחאי ובנו התגוררו במערה במשך 13 שנה. כשיצאו, היה עורם מכוסה בפצעי שחין, והתרופה הטובה ביותר לכך - טבילה בחמי טבריה. התרופה עבדה, והם רצו לגמול ליהודי טבריה. כששאלו את יהודי העיר כיצד לגמול להם, ענו להם שיש להם בעיה לזהות היכן יש קברים בעיר ובסביבתה. הפתרון של רבי שמעון היה - זריעת תורמוסים. התורמוסים אוהבים אדמה תחוחה ש"הפכו" אותה בזמן האחרון. בכל מקום שפרחו התורמוסים - היה ככל הנראה קבר.

בדרך לתבור

סביבת התבור היא מקום מצויין לראות פריחה בסוף החורף ובתחילת האביב, והתורמוס הכחול "מככב" במקומות רבים.

כבר בנסיעה מעפולה לכיוון כפר תבור נוכל לראות פריחה בצידי הדרך. אך יש מקומות בהם נוכל לראות משטחים מרהיבים שלמים:

נחל תבור הוא נחל ארוך שמתחתר ברמות הבזלת של הגליל התחתון המזרחי, ממורדות התבור ועד נהר הירדן. חלקו העליון זורם בסוף החורף, כולל שפע פריחה ומעיינות קטנים. שיאו של המסלול הוא ב"קניון הבזלת", מסלול הליכה רגלי ארוך (ובוצי...), אך אפשר לעבור בחלק נכבד מהנחל ברכבי שטח, או לערוך ביקור קצר בשדה התורמוסים שמצפון לקיבוץ גזית.

ואם כבר בסביבה : שווה לעלות להר תבור, לבקר בכנסיה ואף לטייל בשביל ההיקפי סובב תבור.

גם כפר תבור שווה בהחלט ביקור

צילום: מוחמד מוסא שהואן

אדמי-הזורעים

מיקום מעט נידח ומסובך... כדי להגיע לשדה התורמוסים הזה, סעו לצומת פוריה. פנו דרומה לכיוון פוריה, ובין הפניה לטבריה עילית לפניה למושב הזורעים, פנו ימינה לדרך עפר בת כמה קילומטרים, שיורדת במתינות לעבר בקעת יבנאל. אחרי שעוברים את נחל יבנאל על גשרון,חונים וממשיכים ישר ברגל לחווה. לפני שער החווה פנו ימינה, ומול סוללת עפר גדולה - עברו את שער הבקר והיכנסו לשטח. המון תורמוסים ושלל פרחים אחרים. (תודה לסאקרה על גילוי המקום!)

נעורה-גבעת המורה

כביש 716 מקשר את איזור התבור עם עמק חרוד, דרך כפרים השייכים לחמולת זועבי. ניסע בכביש הזה דרומה, ואחרי הכפר נעורה נפנה ימינה בדרך עפר היוצאת מעט מצפון לתחנת הדלק, ודרך נוספת מתחנת הדלק עצמה. נמשיך כמה מאות מטרים צפונה, ואחר כך מערבה, לכיוון גבעת המורה, ההר המתנשא מעלינו. שדה ענק של תורמוסים כחולים יתגלה במהרה, אולי הגדול ביותר בארץ, בתוספת נוף לכיוון העמק. אפשר להגיע למשטחי התורמוסים גם מתוך הישוב, ופירוט נוסף על המקום נמצא כאן.

 צילום: פועה עדן הולצמן

צילום: דודי הולצמן

ואם כבר בסביבה: בנצרת עילית ובגבעת המורה פורח האירוס הנצרתי הנדיר בחודש מרץ.

מנעורה הדרך לגלבוע קצרה גם היא, ובאמצע מרץ מתחילה פריחת אירוס הגלבוע - עדיף לא בשבתות (עומס יתר).

אירוסים נצרתיים. צילום: אודי שטינוול

תורמוסים ברמות מנשה

קצת יותר קרוב למרכז הארץ, וסמוך מאוד לכבישים ראשיים - שני ריכוזים מדהימים של פריחת התורמוסים:
אלייקים
סעו למחלף אלייקים ופנו צפונה לכיוון דלית אל כרמל (כביש 672). משם, פנו מיד שמאלה לכיוון הבסיס הצבאי. עקפו את הבסיס מדרום, ותגיעו למרבדי ענק של תורמוסים כחולים, צופים על המחלף ועל הכביש הראשי, שרבים מאלו שעוברים בו לא יודעים על אוצר הטבע הזה.

  צילום: דודי הולצמן

רמות מנשה

נפנה במחלף דרומה בכביש 672, ואחרי כמה קילומטרים ימינה לכיוון קיבוץ רמות מנשה. לכל אורך הדרך לקיבוץ, מימין לדרך, שדות ענקיים פורחים בכחול, אלפי תורמוסים - ולגיוון כלניות (אדומות, כחולות ולבנות), צבעונים, עיריות ועוד. פשוט עצרו בצידי הכביש או באחת הרחבות שמימין לכביש ושוטטו להנאתכם בין השדות.

  צילום: דודי הולצמן

 

  צילום: דודי הולצמן

ומה עוד באיזור? כביש 672 יוליך אותנו צפונה לכיוון דלית אל כרמל והמוחרקה. מומלץ לא בשבתות בגלל העומס.

אותו כביש, אם נפנה בו דרומה, יוביל אותנו לגבעת הרקפות (גם כאן, לא מומלץ בשבת) וליערות הענקיים של רמות מנשה ונחל השופט

תצפית מהמוחרקה. צילום: אליאס אורי

שפלת יהודה

תל שוכה

גבעת התורמוסים המפורסמת (והמתויירת...) ביותר היא תל שוכה, בפתח עמק האלה. הפרסום של הגבעה נובע גם מהצפיפות האדירה של התורמוסים עליה, הנגישות (קרובה מאוד לכביש), ומהסיפור ההיסטורי: הגבעה צופה על אתר הקרב המפורסם בין דוד וגוליית, בין תל שוכה לבין תל עזקה שנמצא ממערב.

א וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים.  ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.  ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם.  ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת:  גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. (שמואל א י"ז)

 

תורמוסים בתל שוכה. צילום: חדוה שנדרוביץ

בסוף פברואר ותחילת מרץ נערך איזור פסטיבל של המועצות האיזוריות יואב ויהודה, והגבעה נמצאת ממש "בלב העניינים". מכל הסיבות לעיל, מומלץ לוותר על ביקור בגבעה בשבתות, ולהגיע בימי החול.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 38 מבית שמש דרומה, פונים מזרחה לכביש 375, בצומת האלה. לאחר כ-2 ק"מ יש פניה לדרך עפר דרומה, שמגיעה ממש למרגלות התל. לא תפספסו. ההר כולו נצבע בכחול.

בית לויה וחורבת עמודים

הרבה פחות מוכר ומתוייר, והרבה יותר קשה להגעה - שדה תורמוסים בדרום-מזרח השפלה. כדי להגיע לשם יש להדרים לכביש 35 (קרית גת-לכיש), לפנות לכיוון מושב לכיש ואמציה, לחלוף על פני מושב לכיש, ולפני אמציה לפנות שמאלה בדרך עפר משובשת צפונה. הדרך עוברת ליד שדות כלניות ולאחר כמה קילומטרים מגיעה לחורבת בית לויה המקסימה (יש בה רצפת פסיפס ומערות מסתור). מצפון לחורבה, לכיוון חורבת עמודים, יש שדות מלאים בתורמוסים כחולים. האיזור הוא שטח אש ואפשר לטייל בו רק בסופי שבוע, והדרכים בו יכולות להיות מאוד משובשות.

מבט משפלת יהודה להרי חברון. צילום: דודי הולצמן

תורמוסים ליד מושב בקוע

בין צומת נחשון למושב בקוע, מצפון-מערב לכביש 3, פורחים בתחילת חודש מרץ אלפי תורמוסים, ויוצרים משטח ענק ומרהיב

ומה עוד באיזור?

המנזר היפה בית ג'מאל ומסלול בעקבות הלמד-הא שכתבתי עליו לפני חודש וחצי, בית גוברין, פארק בריטניה עם שפע הפריחה מסלולי ההליכה שבו, ומערות זחילה בכל המרחב של שפלת יהודה.
 

ועוד כמה דברים מעניינים:

• התורמוס פורח בעוד מקומות כמו עין מימון, וקיבוץ גונן שאצבע הגליל, וסביב הכינרת. עוד ריכוז של מקומות פריחה תראו כאן.
• באתר הזה אפשר לראות דיווחים על פריחת תורמוסים
• אפשר, בקלות רבה, לגדל תורמוסים בגינה הביתית - לזרוע אותם בתחילת החורף, ולחכות חודשיים עד לפריחה

 

צילום: דודי הולצמן