בעקבות האירוס האבוד: דרך נוף כרמל וחורבת חרמש

 
צילום:דודי הולצמן

בין הפרחים היפים בארץ, יש כאלו שהפכו מכמעט-נכחדים לנפוצים ומוכרים, בעיקר בגלל החוק המוצלח לשמירה על פרחי בר.

קל מאוד לדעת איפה יש משטחי רקפות, כלניות או תורמוסים. גם אירוסי ההיכל והחלמוניות בנגב ובגולן זוכים למבקרים רבים.
אך יש כמה צמחים שפורחים במספר מוגבל של מקומות וקשה לראות אותם, למרות שהם יפים ומרשימים.

הפעם נצא לחפש את אירוס הסרגל, האירוס הראשון הפורח בחורף, שפורח במקומות מוגבלים מאוד בארץ.

המקום הטוב ביותר לחפש אותו הוא דרום הכרמל, וכבונוס, נוכל לראות נוף יפה, נרקיסים, רקפות ומערות.

את הטיול נתחיל ליד תחנת הדלק שמצפון לצומת אלייקים

מערות חרמש וחניון הרקפות

ממש ליד תחנת הדלק יוצאת דרך עפר מזרחה. לאחר נסיעה קצרה בתוך היער, נגיע לחניון מטיילים מסודר.

מהחניון יוצא שביל אדום למערות חרמש. אלו הן מערות קבורה מהמאות 3-8, ואפשר להיכנס לתוכן. השביל ממשיך, בין המוני נרקיסים ומעט כרכומים (בדצמבר בעיקר, אך גם לתוך ינואר), מתפתל בתוך החורש ומגיע לעוד קבוצה של מערות. מכאן הוא חוזר אל דרך העפר הראשית שבה נסענו, לתוך משטחי ענק של רקפות (בינואר ובפברואר).

צילום:דודי הולצמן

 
צילום:דודי הולצמן

לחפש את האירוס

אפשר לעצור בחניון לפיקניק, ואפשר להמשיך עם השביל האדום צפונה, תוך חציית הדרך הראשית כמה פעמים.

מימיננו עמוד חשמל גדול. כדאי בהחלט לטפס לכיוונו, לתצפית מרשימה אל יקנעם ועמק יזרעאל. כאן כדאי להסתובב בשטח ולחפש את הפרח הכחול המקסים של אירוס הסרגל, שנקרא כך בגלל שעליו ישרים כסרגל. זה המקום לתת לילדים מטלות לחיפוש הפרחים, הם ישמחו ויתלהבו.

 
צילום:דודי הולצמן

מדי פעם מארגנת רשות הטבע והגנים מבצעים לאיתור ורישום הפרחים, שפורחים במספר מועט של מקומות .

מכאן נמשיך ונטפס (אפשר גם ברכב) אל מצפה המוחרקה: חורשה עם ספסלים לפיקניק, טובלים בהרבה פריחה (גם של אירוס הסרגל, אבל גם רקפות וכלניות), ונראה את המוחרקה "מלמטה".

עוד על האיזור באתר של עמית מנדלסון, וגם באתר של קק"ל, כולל מפה.

אתרי פריחה נוספים של אירוס הסרגל - כאן.
וגם כאן, ברמות מנשה.

דרך נוף כרמלעוד מסלול באיזור, למי שמחפש עוד נופים ופריחה: נחזור מהמכלול של חורבת חרמש לכביש הראשי 672

נמשיך בכביש 672 צפונה לכיוון דלית אל כרמל. לאחר כארבעה קילומטרים נפנה בדרך עפר ימינה לדרך ארוכה המכונה "דרך נוף כרמל". הדרך היתה משובשת עד לא מזמן, אך לאחרונה עברו חלקים ממנה שיקום וריבוד, ופרט לימי סערה ואחריהם, היא טובה לכל כלי רכב.

צילום:דודי הולצמן

חלקה הראשון עובר בתוך יער נפלא אופייני לכרמל - אלפי רקפות ופרחי חורף ואביב נוספים, פינות קרירות ואפלוליות לפיקניקים ולשיטוט ביער. לאחר כ-4 ק"מ בהם הדרך מתפתלת בכיוון כללי מזרחה, הנוף "נפתח" לכיוון דרום ומזרח, והדרך פונה בכיוון כללי צפונה. מתחתינו יקנעם, מרחבי עמק יזרעאל, "פארק" פתוח של אלונים ומנזר המוחרקה מלפנים. בחודשי פברואר ומרץ פורחים כאן הקידה, הלוטם, סחלבים, כלניות ועוד. זה המקום למי שרוצה הפסקת פיקניק בשטח שטוף שמש ומואר.

 
צילום:דודי הולצמן

מכאן ממשיכה הדרך ומתחברת למנזר המוחרקה.

מוחרקה

מנזר המוחרקה מתנשא בפינה הדרום מזרחית של הכרמל, והוא זה שקבע בעצם את קדושתו של הכרמל לכמה דתות. המוחרקה (מלשון "אש" ו"חריכה") מזוהה כמקום בו ערך אליהו הנביא "תחרות" עם נביאי הבעל, ניצח בה והאדיר את שם אלוהי ישראל. בעקבות זאת, הפך אליהו קדוש ליהודים, לנוצרים, למוסלמים ולדרוזים. באמצע המאה ה-19 רכשה קבוצה של נזירים כרמליתים את המקום שבו, ככל הנראה, אירע הנס. הכרמליתים הקימו מנזר וכנסיה צנועה, ובחצר פסל צנוע של אליהו. הפסל הוחלף באמצע המאה ה-20, ומה שרואים היום הוא הפסל החדש. נוכל לעלות לגג (בתשלום סמלי) ולצפות אל כל מרחבי עמק יזרעאל, הגליל התחתון, השומרון ואפילו החרמון (בימים בהירים), ולדמות בעיני רוחנו את אליהו רודף אחרי נביאי הבעל אל נחל קישון.

צילום:דודי הולצמן

 ומי שרוצה לקרוא עוד בנושא, מוזמן לפוסט הקודם שלי: הכרמל - הר אחד, חמש דתות

מצפון למוחרקה, על דרך הנוף, יש תצפית נוף נפרדת על העמק, ואנדרטה לזכר טייסי טייסת העמק, משקיפה על המסלול של רמת דוד, ממנו המריאו. מכאן מתחיל גם השביל "מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון" במורדות הכרמל ובמערב עמק יזרעאל 

 
צילום:ד"ר אבישי טייכר

על טיול בעמק כתבתי בפוסט לקראת חג השבועות.

מי שרוצה, יכול לסיים כאן את ה"טעימה" מדרך נוף כרמל, ולהגיע למוחרקה וסביבתה. אך אפשר להמשיך בדרך, ליד מצפורי נוף לכיוון העמק, הגליל והחרמון - ממזרח לעוספיה ועד לכביש העולה מנשר לכרמל.

סומקה

לפני 25 שנה השתתפתי בחפירות העיירה היהודית סומקה בכרמל הדרומי. זה היה ישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד, עם בית כנסת, גתות, בורות מים, ומתקני תעשיה ששימשו כנראה להפקת חומרים לעיבוד עורות מצמח אוג הבורסקאים.

הגישה למקום קשה, והוא בתוך שטח אש, אך אפשר להגיע לשם ברכבי שטח, כמובן רק בסופי שבוע. הכניסה היא מול הכניסה לדרך נוף כרמל, ודרושה מפת 1:50,000 להתמצא באיזור.

צילום: רונן אברבנאל

עונת הרקפות, עונת התורמוסים
מסוף ינואר מתרבות הרקפות בכל היערות בארץ. מי שמטייל באיזור יכול לראות את אחד המשטחים הגדולים והמרהיבים (עדיף לא בשבת, עמוס מאוד) ביער הרקפות בגלעד, שמדרום לצומת אלייקים.
מסוף פברואר מתמלאים שולי כביש 672 באלפי תורמוסים כחולים. 

השיא הוא במורד הגבעה ליד בסיס אלייקים (להיכנס לכביש הגישה לבסיס ולהקיפו מדרום), וברמות מנשה. לחובבי משטחי הפריחה הכחולה, כתבתי על כך בשנה שעברה: (הזמן הכחול: בעקבות תורמוס ההרים)

צילום:דודי הולצמן

קישורים מעניינים (מתוך הבלוג שלי)

• אוניברסיטת חיפה וחורשת הארבעים
• טיול תחבורה בחיפה
• הזמן הכחול: בעקבות תורמוס ההרים
• הזמן הורוד - בעקבות פריחת הרקפות
• הכרמל - הר אחד, חמש דתות

צילום:דודי הולצמן

הזמן הכחול: בעקבות תורמוס ההרים

צילום: דודי הולצמן  

בכל שנה, החל מאמצע-סוף פברואר ועד אמצע מרץ (מועדי הפריחה משתנים ממקום למקום ומשנה לשנה, ותלויים במזג האויר), מתכסים מקומות רבים בארץ בשמיכה כחולה של פריחת התורמוס הכחול, הידוע גם כ"תורמוס ההרים". התורמוס, ממשפחת הפרפרניים (אם זה חשוב למישהו) הוא קרוב משפחתן של הקטניות המוכרות לנו כצמחי מאכל, וסוג מסויים שלו אכן משמש למאכל. אם רוצים לאכול קטניות, אני מעדיף חומוס, אבל מבחינת המראה, אין מתחרים למרבדי התורמוסים המאפיינים את תקופת "הזמן הכחול".

זרעי התורמוס גדולים יחסית וכבדים. עם החמסינים הצמח מתייבש והזרעים "קופצים" החוצה, אך בגלל משקלם הרב יחסית, הם מתפזרים בסמוך, לכן נראה את התורמוסים במשטחים צפופים.

התורמוס נזכר גם באגדות חז"ל: רבי שמעון בר יוחאי ובנו התגוררו במערה במשך 13 שנה. כשיצאו, היה עורם מכוסה בפצעי שחין, והתרופה הטובה ביותר לכך - טבילה בחמי טבריה. התרופה עבדה, והם רצו לגמול ליהודי טבריה. כששאלו את יהודי העיר כיצד לגמול להם, ענו להם שיש להם בעיה לזהות היכן יש קברים בעיר ובסביבתה. הפתרון של רבי שמעון היה - זריעת תורמוסים. התורמוסים אוהבים אדמה תחוחה ש"הפכו" אותה בזמן האחרון. בכל מקום שפרחו התורמוסים - היה ככל הנראה קבר.

בדרך לתבור

סביבת התבור היא מקום מצויין לראות פריחה בסוף החורף ובתחילת האביב, והתורמוס הכחול "מככב" במקומות רבים.

כבר בנסיעה מעפולה לכיוון כפר תבור נוכל לראות פריחה בצידי הדרך. אך יש מקומות בהם נוכל לראות משטחים מרהיבים שלמים:

נחל תבור הוא נחל ארוך שמתחתר ברמות הבזלת של הגליל התחתון המזרחי, ממורדות התבור ועד נהר הירדן. חלקו העליון זורם בסוף החורף, כולל שפע פריחה ומעיינות קטנים. שיאו של המסלול הוא ב"קניון הבזלת", מסלול הליכה רגלי ארוך (ובוצי...), אך אפשר לעבור בחלק נכבד מהנחל ברכבי שטח, או לערוך ביקור קצר בשדה התורמוסים שמצפון לקיבוץ גזית.

ואם כבר בסביבה : שווה לעלות להר תבור, לבקר בכנסיה ואף לטייל בשביל ההיקפי סובב תבור.

גם כפר תבור שווה בהחלט ביקור

צילום: מוחמד מוסא שהואן

אדמי-הזורעים

מיקום מעט נידח ומסובך... כדי להגיע לשדה התורמוסים הזה, סעו לצומת פוריה. פנו דרומה לכיוון פוריה, ובין הפניה לטבריה עילית לפניה למושב הזורעים, פנו ימינה לדרך עפר בת כמה קילומטרים, שיורדת במתינות לעבר בקעת יבנאל. אחרי שעוברים את נחל יבנאל על גשרון,חונים וממשיכים ישר ברגל לחווה. לפני שער החווה פנו ימינה, ומול סוללת עפר גדולה - עברו את שער הבקר והיכנסו לשטח. המון תורמוסים ושלל פרחים אחרים. (תודה לסאקרה על גילוי המקום!)

נעורה-גבעת המורה

כביש 716 מקשר את איזור התבור עם עמק חרוד, דרך כפרים השייכים לחמולת זועבי. ניסע בכביש הזה דרומה, ואחרי הכפר נעורה נפנה ימינה בדרך עפר היוצאת מעט מצפון לתחנת הדלק, ודרך נוספת מתחנת הדלק עצמה. נמשיך כמה מאות מטרים צפונה, ואחר כך מערבה, לכיוון גבעת המורה, ההר המתנשא מעלינו. שדה ענק של תורמוסים כחולים יתגלה במהרה, אולי הגדול ביותר בארץ, בתוספת נוף לכיוון העמק. אפשר להגיע למשטחי התורמוסים גם מתוך הישוב, ופירוט נוסף על המקום נמצא כאן.

 צילום: פועה עדן הולצמן

צילום: דודי הולצמן

ואם כבר בסביבה: בנצרת עילית ובגבעת המורה פורח האירוס הנצרתי הנדיר בחודש מרץ.

מנעורה הדרך לגלבוע קצרה גם היא, ובאמצע מרץ מתחילה פריחת אירוס הגלבוע - עדיף לא בשבתות (עומס יתר).

אירוסים נצרתיים. צילום: אודי שטינוול

תורמוסים ברמות מנשה

קצת יותר קרוב למרכז הארץ, וסמוך מאוד לכבישים ראשיים - שני ריכוזים מדהימים של פריחת התורמוסים:
אלייקים
סעו למחלף אלייקים ופנו צפונה לכיוון דלית אל כרמל (כביש 672). משם, פנו מיד שמאלה לכיוון הבסיס הצבאי. עקפו את הבסיס מדרום, ותגיעו למרבדי ענק של תורמוסים כחולים, צופים על המחלף ועל הכביש הראשי, שרבים מאלו שעוברים בו לא יודעים על אוצר הטבע הזה.

  צילום: דודי הולצמן

רמות מנשה

נפנה במחלף דרומה בכביש 672, ואחרי כמה קילומטרים ימינה לכיוון קיבוץ רמות מנשה. לכל אורך הדרך לקיבוץ, מימין לדרך, שדות ענקיים פורחים בכחול, אלפי תורמוסים - ולגיוון כלניות (אדומות, כחולות ולבנות), צבעונים, עיריות ועוד. פשוט עצרו בצידי הכביש או באחת הרחבות שמימין לכביש ושוטטו להנאתכם בין השדות.

  צילום: דודי הולצמן

 

  צילום: דודי הולצמן

ומה עוד באיזור? כביש 672 יוליך אותנו צפונה לכיוון דלית אל כרמל והמוחרקה. מומלץ לא בשבתות בגלל העומס.

אותו כביש, אם נפנה בו דרומה, יוביל אותנו לגבעת הרקפות (גם כאן, לא מומלץ בשבת) וליערות הענקיים של רמות מנשה ונחל השופט

תצפית מהמוחרקה. צילום: אליאס אורי

שפלת יהודה

תל שוכה

גבעת התורמוסים המפורסמת (והמתויירת...) ביותר היא תל שוכה, בפתח עמק האלה. הפרסום של הגבעה נובע גם מהצפיפות האדירה של התורמוסים עליה, הנגישות (קרובה מאוד לכביש), ומהסיפור ההיסטורי: הגבעה צופה על אתר הקרב המפורסם בין דוד וגוליית, בין תל שוכה לבין תל עזקה שנמצא ממערב.

א וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים.  ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.  ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם.  ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת:  גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. (שמואל א י"ז)

 

תורמוסים בתל שוכה. צילום: חדוה שנדרוביץ

בסוף פברואר ותחילת מרץ נערך איזור פסטיבל של המועצות האיזוריות יואב ויהודה, והגבעה נמצאת ממש "בלב העניינים". מכל הסיבות לעיל, מומלץ לוותר על ביקור בגבעה בשבתות, ולהגיע בימי החול.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 38 מבית שמש דרומה, פונים מזרחה לכביש 375, בצומת האלה. לאחר כ-2 ק"מ יש פניה לדרך עפר דרומה, שמגיעה ממש למרגלות התל. לא תפספסו. ההר כולו נצבע בכחול.

בית לויה וחורבת עמודים

הרבה פחות מוכר ומתוייר, והרבה יותר קשה להגעה - שדה תורמוסים בדרום-מזרח השפלה. כדי להגיע לשם יש להדרים לכביש 35 (קרית גת-לכיש), לפנות לכיוון מושב לכיש ואמציה, לחלוף על פני מושב לכיש, ולפני אמציה לפנות שמאלה בדרך עפר משובשת צפונה. הדרך עוברת ליד שדות כלניות ולאחר כמה קילומטרים מגיעה לחורבת בית לויה המקסימה (יש בה רצפת פסיפס ומערות מסתור). מצפון לחורבה, לכיוון חורבת עמודים, יש שדות מלאים בתורמוסים כחולים. האיזור הוא שטח אש ואפשר לטייל בו רק בסופי שבוע, והדרכים בו יכולות להיות מאוד משובשות.

מבט משפלת יהודה להרי חברון. צילום: דודי הולצמן

תורמוסים ליד מושב בקוע

בין צומת נחשון למושב בקוע, מצפון-מערב לכביש 3, פורחים בתחילת חודש מרץ אלפי תורמוסים, ויוצרים משטח ענק ומרהיב

ומה עוד באיזור?

המנזר היפה בית ג'מאל ומסלול בעקבות הלמד-הא שכתבתי עליו לפני חודש וחצי, בית גוברין, פארק בריטניה עם שפע הפריחה מסלולי ההליכה שבו, ומערות זחילה בכל המרחב של שפלת יהודה.
 

ועוד כמה דברים מעניינים:

• התורמוס פורח בעוד מקומות כמו עין מימון, וקיבוץ גונן שאצבע הגליל, וסביב הכינרת. עוד ריכוז של מקומות פריחה תראו כאן.
• באתר הזה אפשר לראות דיווחים על פריחת תורמוסים
• אפשר, בקלות רבה, לגדל תורמוסים בגינה הביתית - לזרוע אותם בתחילת החורף, ולחכות חודשיים עד לפריחה

 

צילום: דודי הולצמן