יום שבת, 19 באפריל 2014

לאורך השדרות: טיול אופניים והיסטוריה בתל אביב

צילום: פועה עדן-הולצמן

מייסדי תל אביב בסך הכל רצו פרבר גנים שקט מצפון ליפו.
ממש לפני 105 שנה, בחג הפסח תרס"ט (1909) הקימו 60 משפחות את "אחוזת בית", שהפכה לאחר שנה ל"תל אביב" על שם ספרו של הרצל שתורגם מ"אלטנוילנד" ל"תל אביב".
הצלחתה התרבותית והכלכלית של השכונה, עזיבת יהודי יפו בגלל הפרעות ב-1921 - וגלי העליה (השלישית והרביעית) הפכו את תל אביב לעיר של ממש, בת 40 אלף תושבים בסוף שנות העשרים.
ראשי העיר ראו בעיני רוחם את תל אביב כעיר גדולה, גדולה מאוד במונחים של ארץ ישראל.
אבל כיווני ההתפשטות של העיר לא היו מובנים מאליהם, והעיר היתה "חסומה": מדרום - יפו והכפר אבו כביר, במערב - הים התיכון, במזרח - שטחי הכפר סומייל והמושבה הגרמנית "שרונה".
כיוון ההתפתחות היה - צפונה, עד לירקון.

תכנית גדס כדי ליצור עיר נעימה ומתוכננת, שכרו את שירותיו של הארכיטקט הסקוטי פטריק גדס, שנודע כמתכנן ערי גנים מודרניות.
התכנית כללה רחובות ארוכים מדרום לצפון (בן יהודה, דיזינגוף, אבן גבירול ועוד), שנחצים על ידי רחובות ושדרות מהים מזרחה, שיחדירו את הרוח המערבית הנעימה לתוך העיר (פרישמן, גורדון, קק"ל, ארלוזורוב ועוד).
בתוך הריבועים שנוצרו מחלוקה זו, נבנו בתים בני 2-3 קומות, בסגנון הבינלאומי (המכונה באוהאוס). בכל "בלוק" כזה היה שטח ירוק קטן; הבתים נצבעו בלבן ולכל בית תוכננה גינה. הרחובות הצרים הותאמו להליכה רגלית ולמספר קטן של כלי רכב.
חלק מהבתים נבנו כ"מעונות עובדים" על ידי ההסתדרות, וכללו מוסדות חברתיים וצרכניים משותפים לדיירי ה"בלוק"
חלק מהרחובות הפכו לשדרות רחבות שיוצרות "טבעת" של ירק בתוך העיר.
תל אביב גדלה מאז, מספר המכוניות והאוטובוסים גדל, ותוספות בניה כיערו את הבתים. למרות זאת, הייחודיות של תל אביב לא נעלמה, והארכיטקטורה שלה זיכתה אותה בהשתייכות למועדון המכובד של "אתרי מורשת עולמית" של אונסק"ו, ארגון התרבות של האו"ם.

"מהפכת האופניים" הפכה את תל אביב ליעד מתאים לטיולים דו-גלגליים. שדרות העיר מרושתות בשבילי אופניים ובתחנות השכרה של "תל אופן".
 
בחופשת הפסח יצאנו (בנותי היקרות ספיר ואופיר ואני) לטיול שכולל נסיעה בשדרות, לאורך חוף הים ובמתחמים של תכנית גדס. התוצאה לפניכם.
המסלול מבוסס במידה רבה על האתר המצויין של עמית מנדלסון.

צילום: דודי הולצמן

התחלנו את הסיור בשכירת אופניים במתחם הנמל.
מהנמל (שווה ביקור בפני עצמו) רכבנו לאורך הגדה הצפונית של הירקון, עד לגן הבנים.
גן זה מנציח את אלפי בני העיר תל אביב שנפלו במלחמות ישראל, וכולל חורשות ופינות הנצחה שמחולקות לפי מלחמות ותקופות.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

משם המשכנו על גשר חיל ההנדסה, שחודש בשנים האחרונות, לרחוב אוסישקין. פנינו ימינה, ושמאלה לסמטה קטנה שמסתיימת בגרם מדרגות ארוך (שם צריך לגרור את האופניים ביד...) וטיפסנו אל כיכר היל.

בכיכר היל יש ריכוז של כמה פינות מעניינות: כאן הוצב עמוד עתיק שציין את הצליחה של כוחות צבא בריטניה הגדולה במלחמת העולם הראשונה. הכיכר נקראת על שמו של הגנרל הבריטי, ממפקדי הצבא במלחמה זו. יש כאן מחשוף כורכר (מהבודדים בעיר), מפל ובריכת מים ופינות משחק ומנוחה.


צילום: ד"ר אבישי טייכר

בחלק הדרומי של כיכר היל נמצא גן ברנדנר, במקום בו עמד בית המטבחיים העירוני. את עבודות העפר לבניית בית המטבחיים ומגדל המים ניצלו ליצירת סליק של ההגנה.
לצד הגן יש תחנה לעיקור חתולי רחוב (שרבים מהם משוטטים להנאתם במתחמי הגנים וזוכים להאכלה על ידי מתנדבים).

צילום: דודי הולצמן

שדרות נורדאו
משם המשכנו לרכב דרומה ברחוב יהושע בן-נון, ופנינו לשדרות נורדאו מערבה.
שדרות נורדאו הן חלק מטבעת השדרות המשמשות ריאה ירוקה, וכיום גם נתיב תחבורה חשוב להולכי רגל ורוכבי אופניים. עם השדרות המשכנו עד לים, ועברנו בדרכנו את ביתם של נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר בבית מס' 30

אלתרמן, אולי המשורר המזוהה ביותר עם תל אביב, כתב הרבה על העיר, בתיה ושדרותיה:
צילום: דודי הולצמן



 

המשכנו עד לקיוסק של מיכל (אחיו של דוד בן גוריון) בפינת רחוב בן יהודה. כיום נמצא במקום "פלאפל שלמה" המפורסם.

ממש סמוך לרחוב הירקון וחוף הים, פנינו לרחוב נחום, ונכנסנו לחצר של גוש הבנינים "מעונות עובדים ח", שנבנו בשנות השלושים. החצר השקטה והשלווה מהוה ניגוד חריף לרחובות הסואנים שמסביב, והבניה הצנועה משמרת משהו מרוח הימים ההם.

גן העצמאות
חזרנו לרחוב נורדאו, חצינו את רחוב הירקון ונכנסנו לתוך גן העצמאות,שנבנה בחלקו על בית העלמין המוסלמי הישן. הגן, ששוכן על המצוק מעל הים, מלא פינות תצפית, משטחי דשא וצמחיה שמותאמת בחלקה לקרבה לחוף הים. המשכנו עד לאנדרטת השחף, שמנציחה את הטייסים אהרון דוד שפרינצק ומתי סוקניק, שנפלו עם מטוסם לים וגופותיהם לא נמצאו מעולם.
 
צילום: דודי הולצמן
 
גן העצמאות, שעליו היה מחנה בריטי וישראלי צבאי, ושכונת הצריפים "מחלול", היה המקום שבו, על פי ספרי חסמב"ה של יגאל מוסנזון, נמצאה המערה החשמלית המפורסמת. למרות שניסינו לאתר אותה - לא מצאנו...

צילום: דודי הולצמן

המשכנו ברכיבה לאורך הגן מעל לחוף הים עד למלון קרלטון. כאן, בנקודה זו, נרצח חיים ארלוזורוב ב-1933. סיפור הרצחו לא נפתר עד היום והיה עילה למריבות קשות ואלימות בן שמאל לימין, נחקר בועדת חקירה ממלכתית בשנות השבעים ומשמש עד היום כר פורה לתאוריות קונספירציה שונות.
ממלון קרלטון עלינו לכיכר אתרים. הכיכר תוכננה בשנות השבעים להיות מוקד עירוני שמחבר את הים לעיר. במשך כמה שנים זה אכן היה כך (עם מועדון הקולוסאום הידוע), אך לאורך השנים המקום ננטש, למרות המיקום האטרקטיבי. אולי הריצוף, אולי העיצוב... ואולי זה ישתנה בעתיד.

לאה גולדברג ובן גוריון
מכיכר אתרים נכנסנו לשדרות בן-גוריון, ששמן המקורי היה שדרות קק"ל. גם כאן, השדרה הותאמה לרכיבה על אופניים. בבית מספר 17 גר דוד בן גוריון (הוריש את ביתו למדינה), והיום המקום הוא מוזיאון לזכרו, עם ספריה, חדרים ומטבח, דומה לצריף בן גוריון שבשדה בוקר. 
מיכאל יעקבסון אף תיעד את המקום מבחינת עיצוב וארכיטקטורה.

צילום: דודי הולצמן

מול הבית, בצד הדרומי של השדרה, נכנסנו לסיבוב קטן ברחוב ארנון, שבו גרה המשוררת לאה גולדברג בבית מספר 15. לאה גולדברג כתבה כאן רבים משיריה וסיפוריה, ואף את הספר "הילדים מרחוב ארנון" (היתה לה גישה מצויינת לילדים, למרות שלא היו לה ילדים משל עצמה). ליד הבית שלה, במספר 9, ניצב בית צבוע בכחול, בנוי בסגנון הבינלאומי, שגם הוא נזכר בספרה "הילדים מרחוב ארנון".


עוד דרומה, גן ציבורי קטן לזכר החייל ערן ויכסלבאום שנהרג באסון צאלים ב. השכונה של רחוב ארנון מהווה דוגמה לתכנון שכונה פנימית על פי תכנית גדס.

חזרנו לשדרות בן גוריון, ורכבנו מזרחה. בפינת רחוב ריינס ניצבת אנדרטה לפיגוע בקפה "אפרופו" שהיה בפורים 1997 ובו נהרגו 3 נשים. בית הקפה עצמו פעל במבנה "בית חנה" (בצד הצפוני של השדרה), שבו הקימה חנה צ'יזיק את "משק הפועלות" בשנות העשרים, כשכל האיזור היה מחוץ לעיר.
 
 צילום: דודי הולצמן

שדרות בן גוריון ממשיכות עד כיכר רבין , ומשם - ימינה לאורך הכיכר בנתיב אופניים חדש (נקרא על שם שמואל שי), ודרומה לאורך שדרות ח"ן.

מכיכר רבין ועד הבימה
שדרות ח"ן נקראות על שם חיים נחמן ביאליק, שכבר זכה להנצחה בעיר תל אביב בדמות רחוב על שמו. בשדרה יש פסלים סביבתיים ופינות משחק ומנוחה.

צילום: דודי הולצמן

משדרות ח"ן אפשר לסטות לזמן קצר ממסלול השדרות, ולהמשיך מערבה ל"בלוק" הטיפוסי ביותר של תכנית גדס, בין הרחובות שלמה המלך, זמנהוף, דיזינגוף ופרישמן, מתחם רחובות ציוריים (יעל, בר כוכבא, רות ואסתר המלכה, שבליבם גן קטן ושקט). ברחוב יעל נעשה ניסיון התנקשות של אנשי לח"י בקציני בולשת בריטיים ב-1942.
בשדרות ח"ן המשכנו דרומה, למתחם המחודש של כיכר הבימה. שביל חדש חוצה את המתחם ומגיע עד לרחבה המחודשת והמרשימה, עם האנדרטה של קדישמן, הבריכה ובתי הקפה.

צילום: דודי הולצמן

 שדרות רושטילד
משם רכבנו ישר דרומה לשדרות רוטשילד, שאמנם תוכננו עוד לפני תכנית גדס, אך מהוות חלק חשוב מטבעת השדרות של תל אביב. השדרה היא בעצם מוזיאון ארכיטקטוני של תל אביב - דוגמאות מרשימות של אדריכלות הבאוהאוס, בתי החלומות המצועצעים של שנות העשרים ועד למגדלים מודרניים. בין כל אלה פזורות מסעדות ובתי קפה, גינות כלבים ושעשועים ומיצגים חברתיים מכל הסוגים. היות ששדרות רוטשילד הן טיול בפני עצמו, הסתפקנו בחלק הצפוני: בפינת רחוב החשמונאים ניצב הבנין (מס' 123) שתכנן הארכיטקט זאב רכטר ו"כיכב" בסדרה המקסימה "קרובים קרובים" ששודרה בשנות השמונים. 
 
צילום: דודי הולצמן
 
ברחוב שינקין, שגם לארכו יש שביל אופניים מסודר (אם כי צר וצפוף) המשכנו מערבה עד לגינת שינקין, שם החזרנו את האופניים.

מנהלות:
אפשר לעשות את המסלול בכיוון שאנחנו עשינו או גם בכיוון הפוך, עם אופניים שלכם או אופניים שנשכרו ב"תל אופן". לא לשכוח קסדות ומים, וגם קרם הגנה.

ועוד כמה דברים מעניינים:

צילום: דודי הולצמן

 
אתרי אינטרנט נוספים

ועוד כמה שירים

By ב-
תוויות: , , , , , , , , , , ,

תגובה 1:

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)
"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז