''עצוב למות באמצע
התמוז'', כתבה נעמי שמר לפני שנים. לפני עשר
שנים, ביום אחד בתמוז (26 ביוני 2004) הלכה לעולמה המשוררת, הפזמונאית והמלחינה הידועה. לרגל יום השנה
למותה נטייל בעמק הירדן, נוף ילדותה,
והאיזור האהוב עליה. השנה התאריך יוצא בחודש סיוון.
קבוצת
כנרת
"כשאמא באה הנה, יפה וצעירה,אז אבא על גבעה בנה לה בית"
נעמי שמר נולדה בשנת
1930 בקבוצת כנרת, אחד
המקומות החמים בארץ. היא בילתה את ילדותה
בקיבוץ, והלכה יחפה בשדותיו של עמק הירדן. שמר למדה
נגינה מהוריה המוזיקליים. כבר אז התגלו כישוריה
הייחודיים. לאחר שירותה הצבאי למדה מוזיקה בירושלים,
וחזרה לשמש מורה למוזיקה לילדי הקיבוץ. הם
שנתנו לה השראה לכתוב את שירי הילדים הראשונים שלה.
ברוב ימיה היא חייתה בתל אביב, אך תמיד שמרה על קשר עם הקיבוץ שהיה תבנית נוף מולדתה.
לקבוצת כנרת נגיע
בכביש 90, שעובר לאורך ימת הכנרת, בין צמח לצומת
כנרת. על הכביש המוביל לקיבוץ נראה את ''בית
המוטור'' - תחנת שאיבה שב-1910 החלה לשאוב את מי
הירדן, וממנה הם הובלו לשדות. כאן התגוררו
מאוחר יותר עולים מתימן שהתיישבו בכנרת. הם זכו
ליחס מפלה מהמתיישבים הוותיקים, ובסופו של
דבר נטשו את המקום בכאב רב ועברו לשכונת מרמורק ברחובות. ניתן
לבקר במקום בתיאום מראש. הקיבוץ עצמו נמצא על גבעה
מתונה - אולי הגבעה מהשיר "חורשת האקליפטוס". ניכנס
לקיבוץ ונסייר בשביליו. אחד הבתים הראשונים שנבנו על
הגבעה משמש כיום מוזיאון לתולדות הקיבוץ.
צילום:ד"ר אבישי טייכר
בקיבוץ קיים גם ״בית חלומותי״ שנבנה על ידי משפחת שפרירי ובו ״בית מוזיקה״ לזכר נעמי שמר והוריה. אולי בית זה, עם גג משופע רעפים היה ההשראה לשיר שכתבה נעמי שמר.
לשיר זה כמו להיות ירדן
לשיר זה כמו להיות ירדן
"לשיר זה כמו להיות ירדן
אתה מתחיל למעלה בצפון
צעיר, צונן שוצף ומתחצף
אתה שומע ציפורים בסבך
וכל אחת מהן ציפור גן עדן
כי לשיר זה כמו להיות ירדן"
נצא מהקיבוץ בחזרה לכיוון
הכביש הראשי. בקטע הירדן שמדרום לקבוצת כנרת פיתחו
אנשי הקיבוץ את הירדנית - אתר
טבילה לנוצרים, שרואים בטבילה בנהר אקט דתי חשוב בעת
ביקורם בארץ. לעתים ניתן לראות באתר קבוצות טובלות
בירדן תוך כדי שירה ותפילה - מחזה ייחודי לכל הדעות.
ליד הירדנית יש חנות מזכרות, שמוכרת גם את מוצרי
התמרים הייחודיים של קבוצת כנרת.
צילום:אלה פאוסט
חורשת
האקליפטוס לאורך הירדן הדרומי
"אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה,
אותה הדומיה וגם אותה התפאורה:
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
וריח המלוח על המים"
נמשיך מאתר הירדנית
דרומה לאורך הירדן. הירדן זורם מהימה זרימה "טבעית"
במשך כמה קילומטרים, ועובר בין עצי אקליפטוס ענקיים
שנשתלו כאן לפני עשרות שנים. הזרימה הזו מאפשרת את
קיומם של אתר הירדנית ושל אתר השיט הסמוך. חברת
"רוב רוי" משכירה שם
סירות קאנו לשיט על הנהר. החברה קרויה על שם
הסירה שבה שטו החוקר הסקוטי ג'ון מקגרגור וחבריו
בנהר הירדן בשנת 1869. המסע תואר בספר שכתב מקרגור, ותורגם לעברית. השיט מומלץ גם לילדים קטנים, אך קחו
בחשבון שהזרימה האטית מחייבת חתירה נמרצת.
צילום:ד"ר אבישי טייכר
ביתניה תחתית ומרכבות הירדן
מעט דרומה מאתר ה"רוב רוי", נמצאת ביתניה תחתית, ששימשה לפני כ-100 שנה כחווה לאקלום זנים שונים של צמחים לחקלאות,
החווה נסגרה בשנות העשרים, ואדמותיה נמסרו לישובי האיזור. כיום פועל במקום אתר "מרכבות הירדן",
שממנו יוצאים טיולים בעגלה רתומה לסוסה, בלוויית
שירים ישנים וטובים ששר ומנגן אורי שרת (נכדו של משה שרת) העגלון. המסלול
של "מרכבות הירדן" מגיע עד נחל יבנאל, שם ישנן בריכות ומעיינות. הפעילות מותאמת במיוחד לילדים,
וכוללת אפיית פיתות והכנת תה.
בשנות
התשעים חי בחוות הסוסים של מרכבות הירדן סוס בשם שמעון. הסוס הטוב מת
בתאונה, ונקבר על הדרך בין נהר הירדן לנחל יבנאל. על קברו הציבו שלט בזו
הלשון: "קבר שמעון הצדיק. מסירותו בעבודה הובילה אותנו בדרך". לימים, עברו
שם חרדים ואף התפללו ליד הקבר, כנהוג בקברי צדיקים, עד שהתגלתה להם האמת...
נחזור צפונה לאתר הירדנית. אם נפנה ימינה, נגיע לסכר הירדן ובית גבריאל.
סכר הירדן
ובית גבריאל
"ראיתי את הסכר פתוח לרווחה
וכל שפעת המים נוהרת בשמחה,
חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי
כל עוד אנחנו כאן שרים"
נחזור לכביש סובב
כנרת, ונפנה ימינה, לכיוון שפך הכנרת אל הירדן. מאז
הקמת המוביל הארצי מווסתים מי הימה, והסכר מזרים
כמות קטנה של מים שמגיעים עד ים המלח.
אך בחורפים גשומים במיוחד פותחים את הסכר כדי
למנוע הצפה של חופי הכנרת, ואז גולש זרם מים עליז
וחזק אל הירדן הדרומי. בחורף 1992-1991 נפתח
הסכר לאורך זמן, והדבר נתן לשמר את ההשראה לשיר
שמוזכר לעיל. בהמשך הכביש נגיע ל"בית גבריאל", שניצב
בנקודה הדרומית ביותר של הכנרת, מול צומת צמח. המקום
משמש משכן לתערוכות, אולם מופעים וסרטים, מסעדה ואתר
הנצחה. הוא נבנה על ידי משפחת שרובר לזכר בנם
גבריאל. במקום התקיימו מפגשים שהיו קשורים
להסכם השלום עם ירדן, ואם המשפחה, גיטה שרובר, ראתה
בעיני רוחה את חתימת הסכם השלום עם סוריה במקום זה.
עיצוב המקום מדהים, וכדאי לבקר בו, לצפות בו בסרט או
לאכול במסעדה שפועלת בו.
לחילופין, אפשר ללכת בשביל ישראל, צפונה מהירדנית, דרך בריכות וביצות, וביניהן למצוא את "קבר בובה".
בובה
היתה הפרדה של שידלובסקי, ממייסדי כינרת. בדומה לשמעון הצדיק (אך הרבה
לפניו), אנשי הקיבוץ אהבו אותה מאוד, והקימו מצבה לזכרה בין בריכות המים.
מקום מצויין לפיקניק (אם כי לא בימים חמים). יש הטוענים שבובה היתה ההשראה
לדמותו של זייצר הפרד בספר "רומן רוסי" של מאיר שלו.
בית הקברות
של כנרת
"עצוב למות באמצע התמוז
אבל באמצע התמוז אמות
אל בוסתני הפרי שהתייתמו
הידד אחר הידד נפול יפול
ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל"
צילום:אילנה שקולניק
ניסע או נלך צפונה
לאורך כביש 90, ובצומת כנרת נראה מימיננו את בית
הקברות של קיבוץ כנרת. כאן, בתוך אחד מבתי הקברות
המרשימים בארץ, נחה שמר לצד הפנתאון של תנועת
העבודה. כאן קבורים ראשי התנועה: ברל כצנלסון, דב בר
בורכוב, משה הס, אברהם הרצפלד, בן-ציון ישראלי -
שהביא לארץ את גידול התמרים - ועוד אנשים ידועים.
לצדם קבורים חלוצים צעירים שלא יכלו לאקלים הקשה,
למחלות, לבדידות ולסערת הנפש. כאן קבורים גם ילדי
העולים מתימן. אך יותר מכולם ידוע קברה של רחל
המשוררת, שפעלה באזור וכתבה עליו. לא הרחק מהקברים
הישנים נמצא קברה של שמר. זה המקום להביט אל הכנרת
ואל הרי גולן שמאחוריה, ולהיזכר בשיר שכתבה המשוררת
רחל, והלחינה שמר:
"שם הרי גולן, הושט היד וגע בם!
בדממה בוטחת מצווים: עצור.
בבדידות קורנת נם חרמון הסבאוצינה נושבת מפסגת הצחור"
צילום:אילנה שקולניק
חצר כינרת והמושבה כינרת
סמוך לצומת כינרת, נמצאת המושבה כנרת (לא
לבלבל עם קבוצת כנרת), שגם בה יש מה לראות.
בכניסה למושבה נמצאת חצר כינרת שהוקמה
ב-1905 ושבה עברו רבים מחלוצי העליה השניה, לפני שעלו להתיישבות: כצנלסון
ורחל המשוררת, בן ציון ישראלי, א"ד גורדון ואחרים. המקום הוא אתר מורשת
לאומי ויש בו מצגת ואפשרות לסייר בצריפים ולטעום את האוירה שלהם. כאן למעשה
הגו את הקבוצה הראשונה (דגניה) ואולי גם את המושב הראשון (נהלל).
צילום:יהודית גרעין-כל
בסמוך, הוקמה המושבה כינרת,
בשנת 1908, על ידי בני מושבות ותיקות יותר. בקרבתה, הקימה משפחת טריידל
חווה גדולה ובה בית גדול שזכה לכינוי "הארמון", והונצח בשיר "ארמון רב
תפארת".
צילום:יהודית גרעין-כל
עוד באזור
מדרום מזרח לכנרת
נמצאת דגניה א', אם
הקבוצות, שתחגוג יום הולדת 100 בעוד שלוש שנים.
בקיבוץ ניתן לבקר בבית א"ד גורדון ובמוזיאון לתולדות
הטבע באזור, ולראות את הטנק הסורי שנבלם בשערי
הקיבוץ במלחמת העצמאות. בקיבוץ יש כמה מיזמים
מעניינים ששווה לבקר בהם (כמו שוקולד גליתא).
צילום:דינה דיגר-שק
אם נמשיך מהמושבה כינרת, במעלה כביש 767, לכיוון יבנאל וכפר תבור, נגיע למצפה מוטי הוד, שבביתניה עילית. מוטי הוד, בן דגניה, היה מפקד חיל האויר במלחמת ששת הימים, ופיקד על ההצלחה הגדולה ביותר ,
אולי, של החיל מימיו. נקודת תצפית מרשימה ועמדת הסברה קולית יכולות להיות
סיום מצויין לביקור באיזור. לידו, במבנה דמוי אוהל, נמצאת האנדרטה של
ביתניה עילית. כאן התיישבו לראשונה אנשי השומר הצעיר, ב-1920, נערים ונערות
מגליציה שעלו לארץ ועברו תהליך של היפתחות והתפתחות חברתית ורעיונית,
שתועדה במחזה "ליל העשרים" של יהושע סובול
ממש צמוד לבית הקברות של כינרת, נמצא אתר בית ירח, ובו שרידים מהתקופה הכנענית ואילך.
מדרום לדגניה, יש לא מעט אתרים בעמק הירדן, סביב נהריים. כתבתי פוסט על האיזור לפני שנה, ואם מגיעים בשעות נעימות לפנות ערב,
אפשר לבקר באיזור גם בקיץ.
אתרים נוספים באזור תוכלו
לראות כאן.
מתי
לטייל
עמק הירדן חם, אפילו
לוהט, בימי הקיץ. לכן כדאי לטייל בשעות הקרירות של
היום, או להסתפק בטיול רטוב, כמו שיט בירדן או שחייה
בכנרת. בעונות הסתיו, החורף והאביב מזג האוויר נוח
יחסית רוב שעות היום.
עוד כמה דברים מעניינים:
- ב-1982 יצר מוטי קירשנבאום סרט שמעמת שני אוהבי-ארץ-ישראל משני קצות הקשת הפוליטית - נעמי שמר ועמוס קינן. הסרט נקרא "אל בורות המים", ונעמי שמר הלחינה לו שיר במיוחד.
- את השיר "חורשת האקליפטוס" כתבה נעמי שמר למחזור הראשון של בית הספר בכינרת. להצגת הסיום היא כתבה להם מחזמר שלם בשם "כיצד שוברים חמסין"
- בנה של נעמי שמר, אריאל הורביץ, יצר אלבום של מחוות לאנשים שהשפיעו עליו, ביניהם כמובן אמו. הוא הלחין את המכתב שכתבה אמה של נעמי שמר לביתה, בזמן לימודיה בתל אביב. גם השיר הזה מביא משהו מאוירת הקיבוץ המיוחדת
- עוד הצעה לטיול בעקבות נעמי שמר
- וגם כאן: טיול מזמר בעקבות נעמי שמר
יש לי תמונה יותר טובה של קבר נעמי שמר הכוללת את הקברים של בעלה והוריה. תמצא זאת באתר פיקיוויקי.
השבמחקבברכה
ד"ר אבישי טייכר