צילום:הילה גולן
חג
השבועות, הידוע גם כחג הביכורים, הפך לפני כמאה שנה לחגה של ההתיישבות
העובדת: טקסי ביכורים שהעלו על נס את תנובת המשק במושב ובקיבוץ נחגגו בכל
פינה, בעמק ובהר. בינינו, החקלאות כבר אינה תופסת מקום כה חשוב, אך חגיגות
הביכורים עדיין מושכות מבקרים מהכפר ומהעיר, וחלקם אף מזמינים אורחים
בתשלום. גם ללא חגיגות הביכורים נחמד לנסוע בין השדות שנקצרו לא מכבר, עם
ערימות חציר מוכנות. לרגל חג השבועות אני מציע לכם לעלות למכונית, לשים
דיסק (רגיל או דיסק און-קי ואולי למישהו עוד יש קלטות...) ובו מיטב שירי
הגבעטרון והלהקות הצבאיות, ולנסוע ברחבי עמק יזרעאל בין אתרי התיישבות.
לחילופין,
תוכלו לטייל בעקבות ספריו של הסופר האהוב והנערץ עלי מאיר שלו, שהיטיב
לכתוב על העמק, תבנית נוף משפחתו. יש כבר כמה וכמה מדריכי טיולים שמתפרנסים
מסיורים בעקבות ספריו.
המקום הטוב ביותר להתחיל בו, לדעתי, הוא התצפית ממצבת אלכסנדר זייד שליד בית שערים.
המצבה נמצאת על גבעות שייח' אבריק: מבנה דו-כיפתי של קבר שייח' ולידו הפסל המפורסם של אלכסנדר זייד, רכוב על
סוסו.משפחת זייד התיישבה כאן בשנות העשרים של המאה ה-20. אבי
המשפחה, אלכסנדר זייד, עלה מרוסיה בעליה השניה, היה ממייסדי "בר גיורא"
ו"השומר", והמשפחה עסקה ברעיית צאן ובקר. אלכסנדר זייד נרצח על ידי פורעים ב-1938, ולאחר 4 שנים נקם הפלמ"ח את מותו. מותו גרם לזעזוע ועצב רב בישוב היהודי של אותם זמנים.
צילום:דודי הולצמן
הפסל, ממנו נשקף נוף מקסים של מערב עמק יזרעאל הפך לסמל ההתיישבות בעמק יזרעאל, ונמצא ליד קבר שייח' אבריק. הפסל
נראה למרחוק על ידי העוברים בכביש 722, והיו כמה נסיונות לגנוב ולהרוס
אותו, אם מסיבות לאומניות ואם כמקור למתכת. הפסל מגודר היום, והד לסיפור
גניבתו הוצג בסרט הנפלא "חצי טון ברונזה" בכיכובו של שלמה בראבא.
עוד על שייח' אבריק ובית שערים, בפוסט שכתבתי לפני כשנה.
ביוזמת המועצה האיזורית נסלל שביל להולכי רגל ולרכבי שטח בשם "מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון"
משייח' אבריק נרד לכביש 722 ומשם למושב כפר יהושע, שנקרא על שמו של יהושע חנקין, גואל אדמות העמק. רחובות הישוב מעוצבים בדמות האות "י", ותוכננו על ידי ריכרד קאופמן.
צילום:ד"ר אבישי טייכר
כפר יהושע נוסד ב-1927 על ידי עולי העליה השלישית, ולמרות כל השינויים בענף החקלאות, הוא נותר חקלאי בחלקו עד היום.
במרכז הישוב ניצבת אנדרטה לנופלים
בעיצובה של הפסלת בתיה לישנסקי, ופסיפס לזכר ריכרד קאופמן המתכנן (בדמות
מפת כפר יהושע). לא הרחק משם, הוקם "גן איריס", גן בוטני שבו גדלים צמחי בר
נדירים מכל הארץ. את הגן הקים אילן טל לזכר בתו איריס. סיור במקום בהדרכתו של אילן (עדיף בסוף החורף ותחילת האביב) הוא חוויה מרתקת.
בבית יהושע היה במשך שנים מוזיאון לטבע בשם "בית חנקין". המבנה שהוקם לפני יותר מ-60 שנה ושילב חינוך ותצוגה, שב לחיים לאחר שננטש כמעט לחלוטין.
כפר
יהושע הוקם בסמוך לרכבת העמק, ליד כפר קטן בשם תל א-שמם (זה גם היה
שם התחנה). מבני התחנה, בעיצוב טורקי וטמפלרי, שופצו במלאת 100 שנים לרכבת העמק, ואפשר לבקר בתאום מראש. מ-2016 נוסעת כאן שוב רכבת העמק.
צילום:רוני מרכוס
נהלל
מי
שזמנו בידו או שהוא מצוייד ברכב שטח או אופניים, יכול להגיע מכפר יהושע
לנהלל דרך השדות. מאיר שלו מזכיר את הדרך הזו (או דרך דומה לה) בכמה
מספריו. אפשר כמובן לנסוע מסביב, דרך רמת ישי ולהגיע לנהלל מצפון.
צילום:הילה גולן
נהלל,
המושב הראשון, הוא כנראה גם המפורסם במושבים. משפחת דיין הענפה, ועוד הרבה
אנשי רוח, ספר, חקלאות ובטחון - הגיעו מכאן. כאן גם קמה תחנת משטרה שזכתה לשימור לאחרונה ובית ספר חקלאי שהוקם על ידי חנה מייזל ולו היסטוריה ארוכה ומפוארת.
את
המושב הקימו עולי העליה שלישית, ויצרו את הסינתזה בין משקים עצמאיים לכל
משפחה לבין שיווק משותף, עזרה הדדית וחיי תרבות משותפים. נהלל עוצבה כעיגול
מושלם (על ידי ריכרד קאופמן), ולכל משפחה משק שווה בגדלו. בתוך העיגול היו
המוסדות המשותפים ומגורי התושבים הלא-חקלאיים.
נהלל היתה מקום חשוב לארגון ההגנה, והיו בו שני סליקים, שאפשר לבקר בהם היום:
הצריף של אצילית ועופר אבירן, שמארחים בביתם קבוצות להדרכה בנושאי התיישבות, ואף עורכים טיולים בעקבות סופרים (בעיקר מאיר שלו).
לידו נמצא הסליק של משפחת אבידב, שגם הם עורכים ביקורים בסליק וסיורים ספרותיים בישוב וסביבתו
צילום:אילנה שקולניק
בית העלמין של נהלל נמצא
מצפון לכביש 75, על תל שימרון, בפניה לישוב תמרת.
בבית הקברות הצופה על העמק ועל המושב קבור משה דיין, כמו גם
רבים מבני משפחתו, וגם האסטרונאוט אילן רמון.
צילום:אלי שני
בעקבות מאיר שלו:
כבר כתבתי שמאיר שלו הוא הסופר האהוב עלי? כתבתי.
מאיר שלו גדל בחלק מתקופת ילדותו בנהלל, משפחת אימו היא ממיסדי המקום, וכיום הוא מחלק את זמנו בין ירושלים לעמק.
הספרים
"רומן רוסי", "כימים אחדים", "פונטנלה" ו"הדבר היה ככה", כמו גם כמה
התייחסויות בספר "עשו" ובפרשנויות שלו לתנ"ך, קשורות בצורה הדוקה לעמק. יש
לפחות עשרה מדריכי טיולים שמקיימים סיורים בעקבות ספריו... אך גם באופן
עצמאי נוכל לראות ולהרגיש כמה מהסיפורים. הסליקים בנהלל יזכירו לנו בוודאי
את רילוב הזקן שמבלה את חייו בעסקי בטחון וחומרי נפץ; חציית הואדי בדרך
מנהלל לתחנת הרכבת תזכיר לנו את הנסיעה הטראגית של משה וטוניה רבינוביץ'
בחורף הבוצי בספר "כימים אחדים"; המושבות הגרמניות, בתי המושב המשופצים
והמשתלות יקחו אותנו למחוזות של "פונטנלה". גם קבר הטייס המופיע בסיפור זה -
מבוסס על מקום אמיתי כפי שתוכלו לראות כאן, כאן, כאן, כאן וכאן.
סבתו
של מאיר שלו, טוניה בן-ברק, עליה כתוב הספר "הדבר היה ככה", הופיעה בסדרה
המיתולוגית "עמוד האש", בפרק הרביעי, סביב הדקה ה-30:30. מאיר סיפר שרבים מהמתיישבים רטנו על כך שהיא דיברה על עניינים אישיים שבגללם העדיפו את המושב על פני הקיבוץ, ולא על אידאולוגיה.
נסיעה קצרה בכביש 73 מנהלל תביא אותנו לקיבוץ יפעת, במעלה הגבעות ליד העיר מגדל העמק.
קיבוץ יפעת הוקם בשנות החמישים, לאחר הפילוג הגדול
בתנועה הקיבוצית, על ידי "פורשים" מקיבוץ גבת הותיק ומקיבוצים אחרים. לפני
כעשרים שנה הוחלט להקים שם מוזיאון מרכזי לתולדות ההתיישבות הקיבוצית בעמק
- כולל שחזור של כלי חקלאות, אוהלים של ראשוני הקיבוץ ועוד - ממש קיבוץ
קטן של פעם. יש במקום סרטים, הדרכות, אירועים ואפילו אפשר להצטלם בבגדי
חלוצים של פעם.
צילום:אילנה שקולניק, יהל גלילי
ביפעת נפתח גם מוזיאון לחפצים ישנים של פעם בשם ״א גריוסע מציאה״
נמשיך בכביש 73, עם שדות לכל מלוא העין עד רכס הכרמל מימין, ועם נוף הרי נצרת משמאל, עד לכביש 60 וקיבוץ מזרע.
קיבוץ מזרע
הקיבוץ
ידוע בעיקר בזכות מפעל מוצרי הבשר (חזיר בעיקר). אך עוד לפני
החזירים והחנות המפורסמת, היה (ועודנו) קיבוץ יפה וותיק, מהראשונים בעמק,
שנוסד ב-1923, ומצבו הכלכלי והחברתי מצוין. לזכר ראשוני הקיבוץ יש
במקום מוזיאון, פינת חי, חנויות של אומנים ומלון
מול מזרע ומכללת עמק יזרעאל נמצא המושב תל עדשים (מקום הולדתו של רפאל
איתן, הרמטכ"ל המיתולוגי). נמשיך דרומה בכביש 60, נחלוף ליד מושב בלפוריה (בה נשארה שמורת ביצה ועד לא מזמן - גם
ג'מוסים) ונגיע לעפולה בירת העמק.
תתפלאו, אבל בעפולה, שזכתה לכינוי "החור שבקצה הסרגל", יש בהחלט מה לראות. שרידי מסילת הרכבת וגן פסלים, שדרת דקלים מרשימה, מזרקות ועוד. כל זה עוד לפני שהזכרנו את גרעיני עפולה המיתולוגיים שהפכו את העיר ל"מעצמה גרעינית". לאחרונה ביא גם מרכז קולינרי מוצלח.
יש מסלול נחמד בשדות בין עפולה לבלפוריה.
יש מסלול נחמד בשדות בין עפולה לבלפוריה.
מרחביה
סמוך לעפולה נמצא הישוב ה"כפול" - מרחביה, שמורכב מקיבוץ וממושב.
מרחביה
נוסדה כ"חצר הקואופרציה" - חווה שיתופית בה העובדים עברו הכשרה וקיבלו שכר
דיפרנציאלי לפי עבודתם. זוהי, למעשה, ההתיישבות העברית הראשונה בעמק
יזרעאל. החווה, פרי תכנונו של פרנץ אופנהיימר, תפקדה עד 1918, ולאחר מכן
עברו בה מספר גרעיני התיישבות, וגם גולדה מאיר גרה במקום זמן מה. ב-1929
עלה למקום קיבוץ של השומר הצעיר בשם מרחביה, שמטפח את החצר עד היום כאתר לאומי. עוד קודם לכן נוסד מושב באותו שם, כבר ב-1924. הכפילות מבלבלת אולי את שירותי הדואר, אך פרט לכך המקום מקסים.
צילום:דרור אבי
עוד דברים מעניינים:
- סליקים ומערות יכולים להיות פתרון לטיול ביום חם
- עוד על טיול באתרי התיישבות נוכל לקרוא כאן
- הפילוג בתנועה הקיבוצית נראה לנו דבר תלוש ורחוק ממרחק של יותר מ-60 שנה. אבל באותם ימים, הפילוג הרס משפחות והביא לאלימות בין חברי קיבוצים. הסרט נועה בת 17 שצולם ב-1982 נותן תמונה טובה של התקופה והאירוע
- ליד עפולה מסתתרת שמורת בלפוריה, שמורה "סודית" ובה שרידי ביצה ואף ג'מוסים
- לאחרונה נחנך "שביל יזרעאל" ברחבי העמק, באורך 200 ק"מ
- אתרי אוכל ואטרקציות בעמק
- שביל יפיע-גניגר
צילום:אורן פלס
קישורים לפוסטים שכתבתי על האזור ועל חג השבועות:
- אירוסים בגלבוע
- תורמוסים פורחים ליד נעורה (לא רחוק מעין חרוד)
- בית שערים והמושבות הטמפלריות
- שבועות - חג המים בירושלים
- שבועות - חג החומוס
צילום:הילה גולן
חג שמח!
פשוט מקסים, הנופים עוצרי נשימה, אוהבת את כתיבתך .... תודה עבור כתבה עיניינית ומסללול מקסים לקחת את המשפחה שבאה לביקור מחו"ל ! וגם עבור עצמנו ....
השבמחק