צילום: ספיר הולצמן
הדרך לאילת, העוברת
מדימונה לכביש הערבה, נראית לרבים משעממת, ונהגים
רבים מייחלים להגיע לסופה, בעוד שהילדים צורחים
משעמום במושב האחורי. היום נציע כמה אתרים שיאריכו
אולי את הדרך במעט, אך יאפשרו אתנחתא לילדים
ולהורים, ויאפשרו עריכת היכרות עם מספר אתרים
מעניינים באזור.
מומלץ לא רק
לעבור בערבה, אלא גם לבקר בה ביקור מעמיק יותר. יש
בהחלט מה לראות, הצימרים ואתרי התיירות באזור יכולים
להספיק ליומיים-שלושה ואף ליותר.
בשנה שעברה כתבתי על הדרך שעשתה חטיבת הנגב לאילת ב-1949, ועל האתרים שלארכה.
במקביל לחטיבת הנגב, גם חטיבת גולני ערכה מסע משלה לאילת: בניגוד לחטיבת הנגב שהתמודדה עם תנאי שטח קשים, האתגר של חטיבת גולני
היה לקבוע שליטה על השטח, עם היתקלויות מעטות ככל האפשר עם הלגיון הירדני.
פרט לכמה תקריות קלות, הם הגיעו ללא הפרעה לאילת, מעט אחרי חטיבת הנגב,
ויחד "הגישו" את אילת כמתנה למדינת ישראל.
המכתש
הגדול
מכביש דימונה-סדום (25)
נפנה בצומת ממשית ימינה (דרומה) לכביש 206. לימיננו
ההרים שבתוכם חתור המכתש הגדול, ובמקביל אלינו מסילת
רכבת. נמשיך עד לפניה ימינה למכתש הגדול (ששמו שונה לאחרונה ל"מכתש ירוחם").
המכתש נוצר על ידי נחל
שהתחתר בתוך רכס הרים, הגיע לשכבת סלע רכה, ולמעשה
"אכל מבפנים" את הרכס. כתוצאה מכך, יש למכתש פתח צר
אחד (דרכו אנחנו נכנסים) שמוביל ל"קערה" ענקית.
הפתח, בו אפשר לראות שכבות סלע נטויות בתלילות.
נמשיך עד שנגיע לחניון
החול הצבעוני. כאן נעצור, ונוכל למלא בקבוקים בגבעות
הקטנות, בחול בצבעים שונים. חשוב להיזהר מהתמוטטות
של החפירה, בעיקר כשנמצאים עם ילדים. החול הצבעוני
הוא אחד מסוגי הסלעים ה"רכים" שהנחל סחף איתו בתהליך
יצירת המכתש. שימו לב - המקום מועד לפריצות למכוניות וכדאי להשאיר שומר ליד הרכב.
עין
ירקעם
נחזור לפתח המכתש, נפנה
ימינה (דרומה), ולאחר כמה מאות מטרים נראה שלט
שיכוון אותנו לעין ירקעם. נחנה ברחבה (כדאי להשאיר
שומר ברכב, המקום מועד לפריצות), ונלך 300 מטר
מזרחה, לגב מים ענקי בלב המדבר, הוא עין
ירקעם. במקום יש נביעה קטנה הפעילה
בעיקר בימי החורף, והמים מחזיקים מעמד לאורך זמן רב,
עד הקיץ.
צילום: רומי ישראל
נחזור לכביש 206, ניסע צפונה ונפנה ימינה
לאחר 3 קילומטר לכביש צר מאוד, הוא דרך מעלה
עקרבים.
מעלה
עקרבים
עד שנסללו הכבישים לאילת
דרך צומת הערבה ודרך מצפה רמון, זו היתה הדרך
העיקרית לאילת. תחילה הדרך מתפתלת בין גבעות משעממות
למדי. לאחר 7 קילומטר של נסיעה נפנה שמאלה לתצפית
מכתש קטן. לאחר 2 קילומטר נגיע לרחבת חניה. נחנה כאן
(גם כאן כדאי להשאיר שומר…) ונלך אל אחת התצפיות
עוצרות הנשימה ביותר – התצפית על המכתש הקטן, שלמרות
קוטנו הוא המושלם בצורתו מבין המכתשים בארץ.
נחזור לרכב, וניסע
דרומה, לכביש מעלה העקרבים בו היינו. נפנה שמאלה
ונמשיך עד לראש המעלה, אותו נזהה לפי סלע ועליו
אנדרטה של חיל ההנדסה, לפורצי הדרך.
צילום: ד"ר אבישי טייכר
מבוגרים יזכרו
אולי את טבח מעלה העקרבים, ב-1954, בידי חוליית בדואים משבט אל עזאזמה, באוטובוס של אגד ששב מחגיגות 5
שנים לעיר אילת, ושאירע בעוד האוטובוס מטפס לראש
המעלה. 11 אנשים נהרגו בפיגוע, בהם נהג האוטובוס
ואשתו. בתם בת ה-5 ניצלה כשאחיה בן ה-9 נשכב עליה
וספג כדור בראשו, שהשאיר אותו נכה במשך עשרות שנים,
עד מותו.
הפרשה הסעירה את המדינה,
ותמונות האוטובוס והגופות ליוו את תושבי ישראל באותם
ימים. רק לאחר 14 שנה חוסל מפקד החוליה בידי סיירת שקד בסיני.
מכאן הדרך יורדת בתלילות
רבה לעמק הערבה, בשורה של פיתולים מרהיבים (ואף
מפחידים…). יש בדרך נקודות לעצירה לתצפית – לכיוון
הערבה הצפונית והרי אדום. מתחתית המעלה ועד חצבה, יש
דרך ישרה שתחבר אותנו לצומת חצבה שעל כביש הערבה.
צילום: אילן ארד
במקביל, אם
לא נוסעים דרך מעלה עקרבים אלא דרך צומת הערבה, אפשר לערוך טיול קצר
ואתגרי - בנחל תמר, רצוי עם שתי מכוניות והקפצה. זהו מסלול קצר, מעט אתגרי
אך יפה במיוחד!
קילומטר
וחצי לפני צומת הערבה יש רחבת תצפית על צפון הערבה, נאות הכיכר ודרום ים
המלח. שולחים את הנהג או את רכב ההקפצה לתחנת הדלק של צומת הערבה.
מהתצפית
מתחיל שביל ירוק דרומה, לתוך ערוץ הנחל. בתחילה הנחל לא קניוני, ויש בו גם
כמה פגרי מכוניות שהתדרדרו במורד. בהמשך, לאחר נקודת פיצול השבילים,
בוחרים את השביל השמאלי, וקירות הנחל מתגבהים
מעלינו עד שנגיע למפל יבש, קל יחסית לירידה. אך אחריו יש מפל גבוה, שאותו
צריך לרדת בעזרת חבל שנמצא במקום (נכון לחורף 2015 החבל נקרע. אפשר להיעזר בחבל מהבית או לרדת בזהירות דרך המגרעות החצובות בסלע). אנחנו בתחתית הקניון הקריר והנעים. בהמשך
יורדים במפל בעזרת יתדות, ואחר כך במפלים גבוהים
יותר, בעזרת סולמות ארוכים. האחרון הוא הגבוה מכולם (20 מטר), ובסופו נרד
אל הערבה עצמה. נגיע לדרך עפר, שמתחברת לכביש הערבה. אפשר לצעוד אל הכביש,
או לקרוא לנהג הרכב שהמתין לנו בתחנת הדלק.
חשוב לציין, שאין לעשות את המסלול כאשר יש חשש לשיטפונות, והוא לא מתאים לילדים קטנים (ממליץ מעל גיל 8).
מכאן נחזור לרכב וניסע דרומה בכביש הערבה עד חצבה.
צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן
הגענו לערבה
הצפונית. מכאן, פתוחה הדרך להמשיך עד אילת. אני מציע
להתעכב באיזור (ובכלל, להישאר ללון כאן, ולהקדיש
לאיזור יומיים או שלושה).
מושבי צפון הערבה נמצאים
בחבל ארץ בעל אקלים קשה ביותר בקיץ, ודי מבודדים
מהמרכז. למרות זאת, רובם ישובים פורחים, שמגדלים,
בעזרת פועלים תאילנדים, ירקות בחורף. כמעט כל פלפל
שתקנו בחורף בסופרמרקט מגיע מעין יהב ומסביבתה.
אבטיחי חצבה ידועים גם
הם, ומקדימים את זמנם, בגלל החום. פרט לכך, מגדלים
כאן מלונים, צמחי תבלין ועוד. בחלק מהישובים החלו
לעבד את התוצרת החקלאית למעדנים שנמכרים ברחבי הארץ.
התיירות, כענף כלכלי, נוספה רק בשנים האחרונות,
ובעיקר לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן.
לאחרונה נחנך מרכז מבקרים חדש לחקלאות הערבה - מרכז ויידור
לאחרונה נחנך מרכז מבקרים חדש לחקלאות הערבה - מרכז ויידור
צילום: אודי שטינוול
עיר אובות
בצומת
עין חצבה שוכן מימין לכביש ישוב קטנטן ומעט מוזר, בין ישוב לחווה חקלאית,
שנוסד על ידי עולים מארצות הברית. בחפירות התגלתה מצודה עתיקה, היא מצד
חצבה, שם שרידים מתקופת המקרא, התקופה הרומית והביזנטית. ליד המצודה יש
מעיין (חרב כיום) ולידו עץ שיזף ענק, אולי בן 1000 שנה, שמושקה היום באופן
מלאכותי.
צילום: אריאל פלמון ורונלי קונוויסר
חוות התנינים
ממש בסמוך לעיר אובות, חווה בשם "קרורולוקו"
לגידול תנינים. אפשר ללטף תנינים קטנים, לראות (ולא ללטף!) תנינים גדולים
וללמוד על הזוחלים החביבים האלה. כיף לילדים, עד שהם מגלים שמטרת גידול
התנינים היא עור לארנקים...
זנבנים
בערבה חיה ציפור צנועה ואפורה בשם זנבן. מסתבר שלזנבנים חיי משפחה וקשרים חברתיים ענפים במיוחד, ואף עוררו בקרב צפרי העולם עניין רב. יש אפילו סיורים מאורגנים לפנות בוקר, כדי לצפות בהם.
את הסיורים מארגן בית ספר שדה חצבה, ששוכן בבניין בעל עיצוב ארכיטקטוני יוצא דופן.
זנבנים
בערבה חיה ציפור צנועה ואפורה בשם זנבן. מסתבר שלזנבנים חיי משפחה וקשרים חברתיים ענפים במיוחד, ואף עוררו בקרב צפרי העולם עניין רב. יש אפילו סיורים מאורגנים לפנות בוקר, כדי לצפות בהם.
את הסיורים מארגן בית ספר שדה חצבה, ששוכן בבניין בעל עיצוב ארכיטקטוני יוצא דופן.
ב-1994 חתמו ירדן וישראל
על הסכם שלום. שנים קודם לכן, השתלטה ישראל על אדמות
מעבר לגבול הטבעי והמוסכם, הוא נחל הערבה, והפכה
אותן לאדמות חקלאיות. ההסכם התיר את האדמה בידי
ישראל בחכירה ל-50 שנה.
דרך יפה מחברת, ממש על
נחל הערבה, את חצבה ועין יהב, צופה על הרי אדום
הגבוהים (עד 1400 מטר באיזור זה), על עמק הערבה
והנגב. המקום יפה שבעתיים לאחר שיורד שלג בהרי אדום שבירדן, ואז
מפריד פס לבן דק בין ההרים האדומים לשמיים
הכחולים.
במשך השנים נעשו מספר
ניסיונות (מעטים אך מוצלחים) לשיתוף פעולה בין ירדן
לישראל שכללו פרויקטים של הדברת זבובים, אגירת מים
ומחקר חקלאי.
נתחיל בנסיעה ממושב
עידן. לפני הישוב נפנה ימינה לדרך משולטת, ונגיע
למאגר מים חצבה, שאוגר מי שיטפונות ומים מליחים
להשקיה.
נמשיך דרומה בנוף החוואר, עד למצפה השלום.
ליד המצפה, ממול הרי אדום, ניתן לרדת לסיור קצר בין
ערוצי חוואר הלשון הלבנים.
נמשיך דרומה לכיוון
חצבה, לפני המושב נפנה שמאלה ואז ימינה, ומכאן ואילך ניסע לאורך ערוצו הרחב של נחל ערבה. בנקודה מסוימת,
נראה את אבן הגבול (אבן 94) ונחצה את הנחל מזרחה.
לכאורה – אנחנו "עוברים את הגבול", אך למעשה, אנחנו
בשטחים שישראל מעבדת לפי ההסכם.
נמשיך דרומה לכיוון עין
יהב, ונגיע לגבעת תצפית בשם ג’בל חופיירה, מכאן נראה
את ים החממות של עין יהב. הדרך ממשיכה לתוך מושב עין
יהב ומסתיימת כאן.
צילום: יערה טל, שער הנגב
פארק
ספיר
מדרום לעין יהב נמצא
יישוב "עירוני" בשם מרכז ספיר, בו גרים בעיקר
העובדים הלא-חקלאים של האיזור. בכניסה אליו נמצא
פארק ואגם, שמימיו המלוחים הם מי הנביעה של מעיין
עין יהב (עין-ויבה). בפארק יש מדשאות ועופות מים, ואפילו מבנה דמוי-פגודה תאילנדית,
ויכול לשמש נקודת עצירה בדרך לאילת וממנה, גם למי
שלא מטייל כאן.
בין מרכז ספיר למושב
צופר, הוקמה חווה ובה בעלי חיים שהגיעו מערבות
אפריקה (הדומה למדי לערבה שלנו), ובהמשך נוספו אליה
בעלי חיים מקומיים בסכנת הכחדה (כמו ראמים) ובעלי
חיים מדבריים אחרים. השיטוט בין החיות נעשה
במכוניות, בדומה לספארי (אך בקטן).
במרכז החווה נמצא מבנה "תיבת
נוח", ובו חוות פרפרים, פינות ליטוף ובעלי חיים
קטנים אחרים. בעלי המקום הוסיפו גם אפשרויות לינה –
בונגלוס, קמפינג ואף בריכת מי גופרית נעימים (לא מסריחים ולא חמים מדי).
צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן
מעט דרומה, במושב צופר, יש חאן וחווה שאפשר ללון בה, ולערוך טיולי חמורים וגמלים. מומלץ לעת שקיעה. יש במקום גם ארוחות בסגנון בדואי ובריכת מים מינרליים להנאת אורחי המקום
צילום: דודי הולצמן
צימרים ונופש וגם מסלולי טיולים
אתר התיירות של הערבה, עם הרבה הצעות ללינה, נופש, אטרקציות וטיולים
פלפלים צהובים - כל מי שראה את הסדרה המצויינת והנוגעת ללב "פלפלים צהובים" נחשף בוודאי להווי תושבי הערבה ולנופים המקסימים בהם מתרחשת העלילה
לאחרונה נפתחו בערבה כמה מסעדות טובות, להנאת המטיילים
משק עפאים בערבה - גבינות צאן
מתי לנסוע?
לא מומלץ לנסוע (בכל אופן, לא מומלץ
לצאת מהמכונית…) בקיץ. הקיץ, אגב, מתחיל כאן
באפריל-מאי ומסתיים באוקטובר. שאר העונות סבירות ביותר. דרך מעלה
העקרבים לא מומלצת לנסיעה בחשכה.
הרבה טבע יפה בארצינו בדרך לאילת, צריך לטייל שם יותר. תודה על הפוסט המפורט!
השבמחק