עם הסתיו חזרו הציפורים

הסתיו והחורף הן העונות הטובות ביותר לצפיה בציפורים נודדות. הנדידה מתחילה כבר בסוף אוגוסט, ומתקדמת לתוך אוקטובר ונובמבר. ציפורים רבות רק חולפות או מבקרות ביקור קצר, אך יש כאלו שמבלות כאן את כל החורף.

רובנו מכירים את שמורת החולה והצפת החולה, את בריכות הדגים בעמק בית שאן ואולי את בריכות המלח באילת. אך יש אפשרות לצפות בציפורים ממש קרוב למוקדי האוכלוסיה הגדולים, בטיול קצר של שבת סתווית או חורפית

אגם בחולות ראשון
ראשון לציון, בעיקר חלקה המערבי, ידועה לכולם כ"ארץ הקניונים" - מרכז קניות אחר מרכז קניות פזורים לאורך שדרות משה דיין המוליכות מכביש 4 לכיוון הים. אך מאחורי מתחם בתי הקולנוע בשדרות מרילנד, מסתתר אגם ש(עדיין) לא הפך למרכז קניות. עיריית ראשון לציון אף הבטיחה שתהפוך את המקום לסוג של שמורה עירונית. אנפות, שחפים ועופות מים רבים מבלים שם בחודשי הסתיו והחורף, בשילוב המעניין של נוף אורבני וטבע.

מדרום לאגם מוליך הכביש (שדרות מרילנד) לאגם ארוך וצר נוסף, שגם בו יש עופות מים, ואפשר להמשיך לאתר השפד"ן - מכון טיהור השפכים הענקי, שמטהר את שפכי גוש דן ומוליך את המים המטוהרים לנגב (הכניסה לשפד"ן בתשלום).

צילום: ד"ר אבישי טייכר

בריכות דגים היו תמיד חביבות על עופות המים. בשביל מה להתאמץ ולחפש אוכל שמישהו הכין צלחת מכל טוב? למרות המאבק בין מגדלי הדגים לחובבי הציפורים, מצליחים בכל זאת לחיות ביחד - צפרים, ציפורים, מגדלי דגים ובעלי חיים נוספים שנמצאים ליד גדות הבריכות. במקרים רבים, הציפורים מעדיפות דווקא בריכות שלא משמשות בהכרח לגידול דגים, או אוכלות דווקא את הדגים הקטנים שאינם ראויים לשיווק.

מצפור אגמי עמק חפר - בורגתה

מראשון נצפין לשרון. כדי להגיע למאגרי בורגתה, יש לנסוע למושב בורגתה (ממזרח לכפר יונה, על כביש 57), מדרום לצפון, עד לסופו. פונים ימינה לכביש לכיוון "בית ספר קדם", ולאחר כמה מאות מטרים שמאלה (השילוט הוא "מורד הנחל"), לאורך נחל אלכסנדר. הדרך משובשת מעט, אך עבירה לכל רכב פרט לימים בוציים. ניסע כקילומטר וחצי לאורך הנחל עד שנגיע לגשר להולכי רגל וגשר אירי. נפנה ימינה בגשר האירי, ונראה את אתר התצפית בציפורים שצופה על המאגר הענק, שמלא כולו בשקנאים רבים, וגם מעט אנפות. אי אפשר להתקרב למים, ומדי פעם, רכב בטחון שעובר לאורך הבריכה מבריח להקת שקנאים שממריאות במטס עצום ומרהיב.
יש גם אפשרות להגיע ממושב חניאל.

 בריכת בורגתה. צילום: דודי הולצמן

 בריכת בורגתה. צילום: דודי הולצמן

שקנאי בוגר יכול לאכול מעל קילו דגים ביום, ולהקה יכולה לחסל בריכות שלמות. למרות רעבתנותו, זכה השקנאי ליחס של כבוד בנצרות בגלל הדאגה שלו להאכלת הגוזלים.

 צילום:Dakoman

ממזרח לתצפית החדשה יש נקודה נוספת הצופה אל המאגר המרשים, ומתאימה יותר לשעות הבוקר המקדמות.

נחל אלכסנדר שלידנו יפה כל השנה ושווה לבקר בו גם בעונות אחרות.

אגמון חפר - תחליף קרוב לעמק החולה

אם נמשיך לאורך נחל אלכסנדר מערבה וצפונה נגיע ל״אגמון חפר״ שממוקם במקום בו היו בריכות הדגים של עין החורש. המקום הפך לפארק צפרות דמוי עמק החולה, עם שביל מסודר וחלונות תצפית. חסידות, אנפות, ברווזים ועופות דורסים יקבלו את פנינו, לצד נוטריות ונמיות

 צילום: דודי הולצמן

  צילום: דודי הולצמן

 

צילום:אודי שטינוול

נחל חדרה

מוקד נוסף בצפון השרון לעופות מים הוא נחל חדרה. כקילומטר מדרום לצומת נחל חדרה, על כביש 4, יש פניה מערבה עם שילוט לחפציבה. נוסעים בכביש ופונים ימינה לחווה מימי ראשית ההתיישבות, שמשמשת כיום מרכז הדרכה לעובדי חברת החשמל (שאף משקמת ומטפחת את המקום). החל בסוף נובמבר ועד חודש מרץ, מגיעים מדי אחר-צהריים אלפי קורמורנים ללינת לילה על עצי האקליפטוס שעל גדת הנחל. המראה יזכיר אולי את הסרט "הציפורים" של היצ'קוק אך הוא בהחלט מרהיב. עוד על הנחל, החווה וההתיישבות - בפוסט שכתבתי לפני שנה.

קורמורנים מגיעים ללינת לילה גם לשפך נחל שורק (מדרום לראשון לציון).

צילום: דודי הולצמן

נחשולים

נמשיך עוד צפונה, ומכביש 4, צפונית לצומת פרדיס נפנה מערבה, נעבור את כביש החוף ופסי הרכבת, ונפנה ימינה לכיוון הקיבוץ. לא ניכנס לתוכו, ונמשיך לכיוון אתר הדייג ובית העלמין.

מצפון לבית העלמין יש בריכות גדולות, מלאות עופות מים - כפנים (עם מקור דמוי כף), שחפים, אגמיות (שחורות עם מקור לבן) וסופיות (עם מקור צהוב), תמירונים וסיקסקים.

 

תמירונים בבריכות נחשולים. צילום: דודי הולצמן

 כפנים בבריכות נחשולים. צילום: דודי הולצמן

מצפון לבריכות נמשיך לכיוון חוף הים היפה ביותר בארץ -  שמורת דור הבונים. מפרצי צדפים, מערה כחולה וחוף מרהיב שנוצר מהשילוב של רכס כורכר ומים יהוו סיום נפלא לצפיה בציפורים.

חוף נחשולים. צילום: דודי הולצמן

 חוף נחשולים. צילום: דודי הולצמן

חוף נחשולים. צילום: דודי הולצמן

צילום:דני סביל

אתרים נוספים:

• המועצה האיזורית בעמק חפר פתחה מרכז מבקרים. בתיאום מראש
• קיבוץ מעגן מיכאל הפך את בריכות הדגים שלו למרכז צפרות, ואפשר לסייר שם דרך החברה להגנת הטבע
• ליד מושב אודים שבשרון ושמורת שער פולג, יש מאגרי מם קבועים ובעונת החורף - "אגמים" של ממש לאורך הנחל, וגם שם ניתן לראות עופות מים
• בקיבוץ נחשולים פועל מוזיאון המזגגה המציג עתיקות שנמצאו בתל דור הסמוך. מידע על סיורי צפרות של החברה להגנת הטבע

צילום:ברק ברעם

 

נחל חדרה - מחוות חפציבה לחוף הים

צילום:דודי הולצמן

עד לפני כ-20 שנה, כל פעם שהיינו עוברים סמוך לגשר נחל חדרה, היינו צריכים לאטום את האף לאורך כמה קילומטרים. הנחל, שהיה מהמטונפים ביותר בין נחלי החוף, היה פשוט בלתי-נסבל... מי שלא היה ליד הנחל בשנים האחרונות, בוודאי יופתע לשמוע שהוא שינה את פניו והפך לאתר קרוב, מזמין ומטופח.

הנחל מתחיל את דרכו בהרי צפון השומרון, מגיע לצפון השרון ומתפתל עד שהוא מגיע לים.
בעבר, הנחל יצר ביצות גדולות, שורצות יתושים ומלריה, שהפילו חללים רבים בין תושבי המקום, בעיקר בקרב מייסדי חדרה. פעולות ניקוז (ולא יערות האקליפטוסים כפי שנהוג לחשוב) שמו קץ למלריה.
הנחל, בגלל זרימתו האיטית, לא הגיע תמיד אל החוף, ו"נבלע" בחולות. יש הטוענים שזה המקור לשיר "חופים" של נתן יונתן (שטייל במקום בשנות הארבעים) - "ראיתי פעם חוף שנחל עזבו".
הפסטורליה פינתה את מקומה למפעלי תעשיה שזיהמו את הנחל בצורה קשה, החל משנות החמישים - משחטות, מפעלים כימיים ומפעלי הנייר - כולם הזרימו שפכים לנחל. את התוצאה הרגישו והריחו כל תושבי האיזור.
בשנות השמונים הוקמה ליד שפך הנחל תחנת הכוח הראשונה בארץ שהופעלה בפחם, כולל ארובות ענקיות ומזח לפריקת הפחם. התחנה נקראה "מאור דוד" על שם סגן שר התחבורה דוד שיפמן. לאחר רצח רבין שונה השם ל"אורות רבין".

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

חברת החשמל , אולי מתוך דאגה אמיתית לסביבה, ואולי מתוך "Greenwash" - נסיון להציג את עצמה כחברה בעלת תדמית ירוקה - תרמה הרבה לפיתוח גדות הנחל המזוהם ולניקויו (יחד עם עיריית חדרה וקק"ל). כיום אפשר להגיע לחוות חפציבה - חווה משוקמת על גדת הנחל שהפכה ממקום עזוב ועלוב למרכז הדרכה של חברת החשמל, ללכת עד לחוף הים ולהנות מטיילת ופארק, הצופים אל ארובות תחנת הכוח.

חוות חפציבה
איך מגיעים?
כקילומטר מדרום לצומת נחל חדרה, על כביש 4, יש פניה מערבה עם שילוט לחפציבה. נוסעים בכביש ופונים ימינה לחווה.
חוות חפציבה הוקמה כחווה חקלאית, על גדת נחל חדרה ב-1890, בשטח שנקנה על ידי יהושע חנקין, גואל האדמות הידוע. במקום פעלו אנשי הכשרות חקלאיות שיצאו מכאן להתיישבות במקומם החדש, אחרי שהכשירו את עצמם לעבודות השדה.
גרעין שישב כאן בשנות העשרים אף העניק לקיבוצו החדש את שמה של החווה. כך קם קיבוץ חפציבה בעמק חרוד.

כל מי שגר בחווה נאלץ לשאת את פגעי הקדחת ואת העבודה הקשה. ב-1929 נעזב המקום ועמד בשממונו על גדות הנחל המזוהם כמשך 60 שנה.
אשתו של חנקין, אולגה (זו שעל שמה נקראת גבעת אולגה), הציעה לקרוא למקום חפציבה, על שם הפסוק התנ"כי מישעיהו ס"ב 4: "לא יאמר לך עוד עזובה, ולארצך לא יאמר עוד שממה, כי לך ייקרא חפציבה".

במשך השנים המבנים נהרסו, עד שהמועצה לשימור אתרים וחברת החשמל שיקמו את המקום.חברת החשמל הפכה את המקום למרכז הכשרה ולימוד לזכר יורם אוברקוביץ', יו"ר הועד המיתולוגי של החברה. בבית המשאבות הוקם מוזיאון, ושוקמו בתי פועלים, אמת מים, בריכת השקיה ונקודת תצפית. המקום כולו טובל במדשאות מטופחות.

 

צילום:אודי שטינוול

קורמורניםבשעות אחר הצהריים מתגלה למגיעים לחוות חפציבה מחזה מרהיב: אלפי קורמורנים מגיעים ללינת לילה מכל האיזור, ומתיישבים על עצי האקליפטוס שעל גדת הנחל. לעיתים זה מזכיר את סצנת הציפורים של היצ'קוק...

הקורמורנים מגיעים ארצה במשך חודש נובמבר, ולעיתים גם לאורך דצמבר וינואר.כאן הם מבלים עד האביב. הם יוצאים ללקט אוכל בבריכות הדגים הסמוכות, ושבים ללינת ערב, צובעים את העצים בשחור של כנפיהם ובלבן של הררי הלשלשת שהם מותירים אחריהם.

מי שחושב שהקורמורנים תמיד היו כאן - גם צודק אבל גם טועה: עד שנות החמישים חרפו בארץ קורמורנים רבים, אבל עם ייבוש החולה הם החלו "לבלות" זמן רב בבריכות הדגים. כתוצאה מכך החלה מלחמת חורמה בין מגדלי הדגים לקורמורנים, ורבים מהם (מהקורמורנים!) נהרגו וגורשו. החל משנות השמונים, לאחר עצירת הציד, החלו הקורמורנים לחזור, וחפציבה היא המושבה הגדולה בארץ - עד 10,000 ציפורים. מושבות אחרות יש בנחל שורק, בירקון ובקישון

צילום:דודי הולצמן

אל שפך הנחל

לאחר הביקור באתר חפציבה - נוכל ללכת לאורך הגדה הדרומית של הנחל, לעבור מתחת לכביש החוף ולצעוד לכיוון הים. נעבור ליד חורשת איקליפטוסים, ונמשיך עד לחוף. מולנו מזדקרות הארובות (בימים אלה נבנית הארובה הרביעית) של תחנת הכוח, לתוך הים נשלח מזח הפחם הארוך, אליו פורקות אוניות פחם לתחנה, ולא נופתע אם נראה דייגים ליד השפך, ואולי אפילו אנשים בתוך המים. הסיבה לכך היא שתחנת הכוח משתמשת במי ים לקירור הטורבינות, והמים מוזרמים חזרה אל השפך בטמפרטורות גבוהות. נוצר מין "ג'קוזי" שמושך אליו דגים, דייגים ופה ושם גם מתרחצים. לאורך השביל - פרגולות לצל, מזרקה, גינון ושבילי טיול. לאחרונה נצפו שם גם מספר כרישים.

אל שפך הנחל אפשר להגיע גם משכונת גבעת אולגה.

 צילום:יובל וייצמן

מצבת אבשלום פיינברג

האיש המיוחד והסוער, שזכה גם לתיאור מרתק בספרה של נאוה מקמל-עתיר, "אות מאבשלום", בן למייסדי חדרה, היה הרוח החיה מאחורי הקמת ארגון "ניל"י". הארגון עסק בריגול ופעילות למען הצבא הבריטי שניסה לכבוש את הארץ מידי הטורקים. ראשי הישוב היהודי חששו לגורלם אם תיתפס הרשת בידי השלטון הטורקי, ולכן רבים מהם נידו את אנשי ניל"י ולא תמכו בהם. ב-1917 יצא אבשלום דרך קווי הטורקים וניסה להסתנן למצרים שהייתה בשליטה בריטית. הוא נהרג בדרך, ומקום קבורתו לא נודע במשך שנים. בשנות החמישים הוקם גלעד לזכרו מדרום לחדרה. רק ב-1967, עם כיבוש סיני, התגלה עץ דקל שצמח מגלעין תמר שהיה בכיסו, ליד אל-עריש, וכך התגלתה גופתו.

בעקבות עבודות לסלילת כביש חדש, הועתקה המצבה לפארק נחל חדרה, סמוך לשפך.

צילום:ד"ר אבישי טייכר

מבט ארכיטקטוני וביקורתי על האנדרטה והעתקתה תוכלו לקרוא באתרו של מיכאל יעקבסון.

לאחרונה נחנכה אנדרטה לזכר נחום הימן בשפך הנחל, המלחין הנפלא שהלחין גם את "חופים" של נתן יונתן.

מי שחושב שאין בחדרה עצמה מה לאכול, יוכל לקרוא כאן שיש בכל זאת כמה מקומות, וחלקם אף שומרים על הקשר בין העיר להיסטוריה שלה.

עוד על חדרה בפוסט שמוקדש לאתרי העיר: טיול בחדרה - בין אתרי התיישבות וטבע ובפוסט על הפריחה בסביבה: פרחים בחצר האחורית - כלניות ופריחת חורף במועצה האיזורית מנשה