טיול במערב הכרמל - מהאדם הקדמון ועד לאומנים של היום - וגם סתווניות

ארגון אונסק"ו של האו"ם הגדיר ברחבי העולם כמה אלפי אתרים שהם "אתרי מורשת עולמית", שיש להם חשיבות תרבותית וההיסטורית לכל העולם. גם לנו בישראל יש כמה כאלה, ואחד המעניינים והמפתיעים בהם הוא אתר מערות האדם הקדמון בכרמל הידוע ב"נחל מערות".

לא רחוק ממנו יש מערה מרשימה נוספת, היא "מערת אצבע" (ולידה פריחה יפה, ממש בעונה זו), כפר האומנים עין הוד וגן פסלים מרשים ולא מוכר במושב עין כרמל.

את כל אלה נראה היום בטיול אחד, במרחקים מאוד קצרים זה מזה.

נחל מערות (מיקום ב-WAZE)

"האדם הקדמון" - הוא מושג מאוד מאוד רחב. יש הבדל עצום בין ראשוני בני-האדם שהופיעו באפריקה לפני כ-3 מיליון שנים, דרך סוגים שונים של בני אדם ותרבויות שהתפשטו מאפריקה דרך המזרח התיכון לאסיה ואירופה, ועד לאדם הנבון.

ארץ ישראל היא על הנתיב בו עברו קבוצות האדם הקדמון, ובה ישבו לאורך דורות רבים, תוך פיתוח תרבויות שונות ומגוונות.

צילום:דודי הולצמן

אתר נחל מערות שימש למגורי אדם במשך חצי מיליון שנה! מהתרבות האשלית הקדומה , דרך התרבות האוריניאקית, ועד התרבות הנטופית (לפני כ-10,000 שנה).

נחל מערות הוא אתר מוסדר של רשות הטבע והגנים. הכניסה היא בתשלום (או כרטיס מטמון). ניכנס ונטפס אל המערות.

המערה הראשונה , מערת הנחל, היא הארוכה ביותר- כ 70 מטר, ויש בה מעט נטיפים וזקיפים. בתחילתה נוכל לחפש מאובנים, בסופה יש חזיון אור קולי שמציג את עולם האדם הקדמון. לעתים יש כאן הדרכה מוסדרת למשפחות.

במערה השניה, מערת הגמל יש "דגמים אנושיים" של משפחת אדם קדמון, כשכל אחת מהדמויות מבצעת מלאכה מסויימת.

לפני המערה השלישית יש עמדת תצפית לכיוון הים. במערה זו, מערת התנור, נוכל לראות את חתך התקופות השונות.

צילום:דודי הולצמן

צילום:דודי הולצמן

בנוסף לביקור במערות, אפשר ללכת בשבילים לאורך הרכס, לראות את הים ולהנות מפריחת סתווניות ורקפות.

יש שלושה שבילים: מסלול גאולוגי (עם מאובנים), מסלול בוטני (שפע של עצים ופריחה, ותצפית יפה אל הים) ומסלול למערה נוספת, היא מערת הגדי.

  

מאובנים. צילום: נועה עדן רפאלי

פסלים בעין כרמל (מיקום ב- Waze)

נחזור לכביש 4 וניסע קילומטר אחד צפונה לקיבוץ עין כרמל.

האמן דגן שקלובסקי יצר בתוך הקיבוץ פארק מקסים של פסלי בזלת, הכל פרי עבודתו. הפסלים גדולים וכולם מפוסלים ביד, בתהליך של חודשים. לדעתי הם מלאי הבעה וקסם. אפשר לתאם פגישה עם האמן, שהוא תלמידו של הפסל מרדכי כפרי ז"ל.

צילום: דודי הולצמן

ליד גן הפסלים יש סדנאות אומנים ומדי חודש יש הפנינג.

איך מגיעים? נכנסים לקיבוץ עין כרמל, עוברים את מבני המועצה האיזורית ומגיעים לפארק

צילום: ספיר הולצמן

צילום: דודי הולצמן

עין הוד (מיקום ב-WAZE)

נשוב לכביש ונמשיך עוד צפונה עד לצומת הכניסה לעין הוד.

כפר האומנים עין הוד שוכן על מקומו של הכפר הערבי "עין חוד" ששכן כאן עד 1948. תושבי הכפר עברו כ-2 ק"מ מזרחה, וחיו שנים ככפר לא מוכר, בעודם רואים את בתיהם לשעבר הופכים לישוב יהודי. הכפר עין הוד יושב על ידי אומנים (בין היוזמים איצ'ה ממבוש ומרסל ינקו) שהתאהבו בכפר הנטוש והפסטורלי, ומשכו אחריהם עשרות אמנים, אומנים ובעלי מלאכה.

היום הכפר שוקק חיים בשבתות, רבים מבקרים בו ומשוטטים בין הגלריות.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

רצוי לחנות במגרש החניה הגדול בכניסה, ולשוטט בין הגלריות והסדנאות. גולת הכותרת של הכפר הוא

מוזיאון ינקו-דאדא, שמוקדש לזרם ה"דאדא" באומנות, שמרסל ינקו היה בין ראשיו.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

ועין חוד? הכפר זכה להכרה בשנים האחרונות, יש לו כבר כביש ומים זורמים ואף מסעדה טובה ופופולארית. כיצד תושבי עין חוד רואים את עין הוד? אכן, שאלה קשה. אני מודה שלי אישית יש בעיה עם זה

צילום: nirvadel

פודקאסט על טיול בעין הוד


מערת אצבע (מיקום ב-WAZE)

נמשיך לצומת אורן, נפנה ימינה ונחנה בחניה המוסדרת. ליד החניה פורחות מאות סתווניות במהלך חודש נובמבר.

צילום: דודי הולצמן

נלך מעט מערבה, ונתחיל לטפס בשביל, שתחילתו במדרגות "מסודרות", לכיוון מערות אצבע. בדרך נעצור בחדר בנוי, ששימש כעמדת שמירה על מחנות עתלית. מקום מצויין להסתכל אל מדרונות נחל אורן, וראות את ההבדל בין מפנה צפוני (פונה דרומה, ולכן הצמחייה בו דלילה) למפנה דרומי (עם צמחיה עשירה בהרבה). משם נמשיך, קצרי נשימה, בין סתווניות, כרכומים, רקפות ונרקיסים, לכיוון מערת אצבע. כמו נחל מערות, גם כאן חי האדם הקדמון, ונמצאו כאן ממצאים רבים. יש בתוך המערה מעט נטיפים, והיא מורכבת משלושה אולמות. לאולם האחרון נדרש פנס.

צילום: דודי הולצמן

ומה מקור השם "מערת אצבע"? האגדה מספרת שדוב ענק הכניס את אצבעו אל הסלע, כדי לרדות דבש. בתוך המערה היתה דבורה שעקצה אותו. האצבע התנפחה והתנפחה, עד שהדוב לא הצליח להוציא אותה מהסלע. רק לאחר שהנפיחות ירדה, נחלץ הדוב המסכן מהמקום.

אפשר לרדת בדרך בה הגענו, אך מומלץ להמשיך עם השביל השחור מזרחה לאורך הרכס (ששמו רכס אצבע). תצפיות נפלאות אל הכרמל ואל הים, ושפע של פריחה מנובמבר עד מאי. השביל ממשיך ויורד אחר כך בחזרה אל החניון.

צילום: דודי הולצמן

בנוסף לאתרים אלו, ממש בקרבת מקום נמצאת עתלית, מושבה ותיקה ומעניינת, עם חוף ים מרהיב ואתרי מורשת. בימים אלו יש שפע עופות מים בבריכות המלח של עתלית.

גם בריכות נחשולים וחוף הים הם מקום מופלא לצפיה בציפורים, ועכשיו זו ממש העונה 

כל המורדות המערביים של הכרמל הם חלק ממערכת שבילי יער חוף כרמל, שכוללים בנוסף לנחלים שביקרנו בהם - גם את השלוחות של יער עופר ואיילה, עד למושב כרם מהר"ל. יש ביערות האלה הרבה שבילי אופניים ואתרי פיקניק, מעיינות קטנים ופריחה רבה בחורף ובאביב.

צילום: דודי הולצמן

סתיו בגליל המערבי - בין ים להר

הגליל המערבי. אין בו מפלי מים מרשימים ואטרקציות מסעירות כמו באצבע הגליל, אבל יש בהחלט שפע גדול של מקומות מעניינים, לעיתים מפתיעים.

בעקבות הטיול שערכנו באיזור בסוכות, כמה המלצות

 

צילום: דודי הולצמן

אכזיב

את הטיול כדאי להתחיל (או לסיים) בחוף אכזיב. הים בסתיו הרבה פחות עמוס, חם ומעיק. חוף אכזיב (של הגן הלאומי) כולל אתר קמפינג וגם שרידי העיר העתיקה אכזיב, מימי הצלבנים ומתקופת הכפר הערבי א-זיב. בחוף יש שתי לגונות צלולות, גדולות ושקטות, בהן אפשר לשחות גם בים גלי, גם לילדים קטנים. בצלילה (עם משקפת/שנורקל) אפשר לראות דגים, סרטנים ואף קיפודי ים.
מצפון ללגונות - כל החוף נשקף לנגד עינינו, עד ראש הנקרה (שהוא הרכבל הקצר והתלול בעולם!). בימי הסתיו התל מנוקד בחצבים.

יד לי"ד

מעט מצפון לאכזיב, על חוף הים, נמצאת האנדרטה למעפילים, ומולו, ליד גשר הרכבת המפוצץ, האנדרטה לזכר הנופלים בליל הגשרים. בלילה בין 16 ל-17 במאי 1946, חיבל הפלמ"ח בגשרים המחברים את הארץ לשכנותיה. כל המבצעים האלו עברו ללא פגע, פרט לאחד: גשר הרכבת של הכפר א-זיב. הכוח התגלה על ידי שומר ערבי שפתח באש, וכל 14 (י"ד) הלוחמים נהרגו בפיצוץ חומר הנפץ. על שמם הקיבוץ גשר הזיו, ועל שם המשקיף על הפעולה, יחיעם וייץ, הוקם קיבוץ יחיעם.

עוד על האנדרטה כתב יהודה זיו.

 אנדרטת ההעפלה של הפסל יחיאל שמי. צילום: ד"ר אבישי טייכר

 אנדרטת יד לי"ד. צילום: ד"ר אבישי טייכר

שיירת יחיעם – אנדרטת השיירה

ניסע לצומת כברי, לאנדרטת השיירה. כאן התחולל בחודש מרץ 1948 קרב קשה, בו ניסתה שיירה ובה 92 לוחמים לצאת מנהריה לקיבוץ יחיעם הנצור, ונתקלה במארב ליד צומת זה, ליד הכפר הערבי הגדול כברי. בקרב הקשה נהרגו 47 לוחמים, ביניהם מפקדם, בן-עמי פכטר. חלק משאר הלוחמים הצליחו להגיע ליחיעם, ואחרים הצליחו להימלט ולספר את סיפור הקרב הקשה. קרב זה היה אחד מהשיאים במלחמת השיירות הקשה, שגבתה מאות הרוגים בחודש מרץ 1948. על שמו של בן עמי פכטר נערך מבצע "בן עמי" במאי 1948, ובמסגרתו נכבשה עכו ורוב שפלת הגליל המערבי. האיום הסופי על יחיעם הוסר רק באוקטובר 1948, כשצה"ל השתלט על כל הגליל.

כיום יש אנדרטה במקום, שרידי משוריינים ותאור הקרב. 

ביער כברי נחנך גן ארכיאולוגי עם ממצאים מרחבי האיזור.

צילום: ד"ר אבישי טייכר
 
דבש במנות, נוף במנות גדולות

נמשיך מצומת כברי צפונה, ונפנה לישוב מנות, שעיקר פרנסתו על התיירות (צימרים). מרוב חדרי הנופש במנות נשקף נוף מדהים - לכיוון נחל כזיב והמונפורט, או לכיוון הים. מהישוב יוצאת דרך צרה ומעט משובשת (אך סלולה!) שמחברת את הישוב עם מצפה הילה. ממש בסמוך למנות נמצא את מכוורת פרחי גליל, שמתמחה בהפקת סוגי דבש זניים ויחודיים. אפשר לראות שם את הפקת הדבש בפעולה.... ואין כמו דבש מסוגים שונים לחנוך את השנה החדשה המתחילה בסתיו.

מגג המכוורת נראה למרחוק ערוץ נחל כזיב והמונפורט. לאחר שהצטיידנו בדבש, נמשיך בכביש לכיוון מצפה הילה. לפני המצפה יש חניון ממנו מתחיל שביל שיורד לנחל כזיב ולמונפורט.

צילום: זהר מאור

מצפה הילה עלה לכותרות החדשות בשנים האחרונות בזכות גלעד שליט, שנחטף על ידי החמאס, והוחזר לארץ בעיסקת חילופים תמורת מחבלים רבים. ביום שחרורו, הגיע המסוק שהביא אותו אל הדרך שממערב להילה, ומשם, דרך המוני האנשים שהמתינו לו - הביתה. נדמה שעין לא נותרה יבשה באותו יום, בסוכות 2011. 

ממעיליא למעלות

ממצפה הילה נחזור לכביש הראשי דרך הכפר מעיליא. זהו כפר שכל תושביו הם נוצרים, בני העדה היוונית-קתולית, ישוב נעים, שרמת ההכנסה וההשכלה בו היא הגבוהה ביותר במגזר הערבי. אפשר בהחלט להקדיש לו טיול, רצוי לפני חג המולד.

בצומת, בתחנת הדלק של סונול, מתחבאת מסעדה קטנה וחביבה בשם "אל רביע" (אביב בערבית) בו מבשלת מרים מטעמים מופלאים. שווה לנסות בעיקר את הממולאים (וגם להגיע סביב כריסמס, כשהמסעדה מקושטת).

נפנה מזרחה לכביש 89, לכיוון מעלות-תרשיחא, דוגמה טובה (לפחות ביחס לערים המעורבות האחרות) לחיים משותפים בין יהודים וערבים. בתרשיחא יש מדי שבת שוק ססגוני.
ממעלות נפנה דרומה לכפר ורדים, ישוב שהוקם ביוזמת סטף ורטהיימר, לעובדי איזור התעשיה בתפן, ונחשב לישוב בעל איכות חיים גבוהה במיוחד. למרות החששות, שישוב כזה יפגע בהתפתחות מעלות, נראה לי שמעלות מתפקדת היטב ומספקת איכות חיים טובה לתושביה, כך שכולם יצאו נשכרים.

שביל נורמן

נורמן גולדנברג, ממייסדי כפר הורדים יצר ביער שביל ייחודי, שהעצים והסלעים יצרו בו (בעזרת נורמן והדמיון) מקומות קטנים שיכירו לנו אגדות וסיפורים. זהו "השביל של נורמן" שהיציאה אליו היא מכביש 854, מדרום לכפר הורדים, לכיוון תפן. רחבת חניה קטנה, שלט זיכרון ושבילים לתוך היער.

השביל הכחול-לבן חוצה את היער וממשיך עד לתפן. רוב המקומות שמעניינים לא נמצאים לארכו, אלא דווקא לאורך שבילים אחרים שמוליכים לתצפית. חלק מהסימון הצהוב מקוטע, מבלבל או לא ברור, אבל היות שאנחנו ליד הכביש, אפשר "ללכת לאיבוד" ללא חשש, בסוף תמיד נגיע בחזרה. אפשר לתת לילדים לנווט בזהירות, בין מנהרת הגמדים לסלעי הענק, עץ הנוסטלגיה והמאורה של פו הדב.

ביער פורחות בסתיו סתווניות, ובאביב - שפע אדיר של פרחים. בין העצים אפשר להשקיף מזרחה ולראות את הר מירון והר אדיר, את גוש תפן והכפרים כיסרא וסומייע.
לנורמן עצמו היה סיפור חיים מיוחד: הוא נולד בארצות הברית, היה ביחידת קומנדו של הצבא האמריקאי במלחמת העולם השניה, עלה לארץ ויעץ ליחידות רבות, ביניהן יחידת האלפיניסטים. כשקם כפר הורדים הוא היה בין המייסדים, ואת השביל הוא יצר למען ילדי הישוב. לפני כשנה, לאחר מותו, נחנך מחדש השביל על שמו.

  צילום: דודי הולצמן

 מבט משביל נורמן להר מירון והר אדיר. צילום: דודי הולצמן

 

איזור התעשיה תפן

נמשיך דרומה בכביש 854, ונגיע לאתר התעשיה שזכה למחמאה הגדולה בדמות מיליארדי דולר ששילם המיליארדר באפט על מפעל ישקר. תחילתו של המקום ביוזמה של התעשיין סטף ורטהיימר, שהחליט להעלות את מפעל "ישקר" לעבודות מתכת מנהריה למרומי הגליל, ולבנות סביבו איזור תעשיה חדיש, נקי, ללא תמיכה ממשלתית, שיאפשר ייצור וייצוא מודרניים תוך יישוב הגליל והגשמת הציונות. במפעלים עובדים אלפים מתושבי הצפון.

המפעלים ממוקמים בלב פארק ענקי, עם פסלים, מדשאות ומוזיאונים, וכל זה בגובה 800 מטר ונוף גלילי מרשים. על פועלו זכה ורטהיימר בפרס ישראל.

ומה אפשר לראות במקום? מוזיאון אומנות, מוזיאון למורשת יהודי גרמניה (ממנה עלה לארץ סטף ורטהיימר), ואוסף מכוניות עתיקות מרשים.

כסרא-סומייע ופארק הסלעים

ניסע מתפן דרומה, ונפנה לכביש צדדי, שיוביל אותנו לכפר הדרוזי כסרא-סומייע (מורכב משני כפרים שהתאחדו, כסרא וכפר-סומייע). אלו כפרים שלא עברו הרבה מסחור, הם נקיים, יפים ומכניסי אורחים, ולאורך הקיץ מתהדר כל בית בסוכת גפנים ירוקה על הגג. נמשיך עד לשכונת החיילים המשוחררים, ונגיע ל"פארק הסלעים".

פארק הסלעים הוא איזור של סלעי גיר ענקיים, שהמים והרוח עיצבו אותם לנוף יחודי וסבוך של צמחיה וסלעים אפורים. בשביל שפילסה קק"ל בין הסלעים פורחות באוקטובר סתווניות רבות, ואם תהיו בשקט, אולי תראו את היערון, מכרסם קטן עם זנב ארוך שניזון מבלוטי אלון. לקראת סוף השביל אפשר לטפס על הסלעים הענקיים ולהתבונן בנוף. השביל עובר בסמוך לכביש, אך נראה כאילו הוא מרוחק ממנו. בסיום המסלול (15-20 דקות), נעלה לכביש, ושם תמתין לנו מסעדה דרוזית-לבנונית, בדיוק בזמן המתאים (עדכון: המסעדה סגורה)

 

 צילום: ד"ר אבישי טייכר

 

מפארק הסלעים נעבור לכפר סומיע, שבמרכזו פסל של סולטן אל-אטרש, בלב כיכר, וביציאה ממנו טיילת מרשימה לזכר יצחק רבין. סוף הכביש יוציא אותנו לכביש צוריאל-פקיעין-רמה. הכביש שנסענו בו זכה לכינוי "כביש החצבת", כי הוא נסלל בעקבות מגפת חצבת בכפרים כסרא וסומייע, ב-1964. במגפה מתו ילדים רבים, שלא יכלו לקבל עזרה רפואית בגלל דרכים משובשות.

ארץ הזיתים

נחזור לכביש 864, נמשיך דרומה לעבר לפידות ונפנה ימינה לכפר הדרוזי ירכא. הכפר, שפרוש לאורך 5 קילומטרים של כביש, במורד עד לכביש 70. סופו, במפגש בין הכפרים ירכא וג'וליס הפך לאיזור ענק של קניונים, סופרמרקטים וחנויות מפעל. אך אם נפנה ימינה או שמאלה בכביש 70, נעבור בין מטעי זיתים חדשים ועתיקים. בסוף הסתיו נערך מסיק הזיתים, כל משפחה מגיעה לחלקה שלה, מוסקת את הזיתים ומביאה אותם לבית הבד, ליצור שמן. בכל ישוב יש מספר בתי בד. כדאי לבקר בעונת המסיק, כאן או במקומות אחרים בגליל ובחגיגית ימי ענף הזית שנערכות מדי שנה.

 צילום: דודי הולצמן

קפיצה קטנה להרים הגבוהים

הסתיו הוא זמן מצויין לפריחת הסתווניות והחלמוניות בהר מירון. נסיעה של חצי שעה להר הגבוה ביותר בגליל (מעל 1200 מטר), ושביל של שעה, סביב הפסגה, עם מראות נוף לכל עבר: לגולן, לחרמון, ללבנון, לכל מרחבי הגליל ועד הים התיכון. אם מגיעים אחרי גשם, האויר מצטלל והראות משתפרת. סתווניות פורחות החל מסוף ספטמבר, ובאוקטובר מצטרפות גם חלמוניות.

מצפון להר מירון, ליד צומת סאסא, נחנכה ביולי 2012 אנדרטה לזכר חללי מלחמת לבנון השניה, על פסגת הר אדיר. תצפית לכל אתרי הקרבות בתוך לבנון, מהים ועד החרמון.

 צילום: דודי הולצמן

ועוד כמה קישורים מעניינים:

• באמצע אוקטובר פורחות החלמוניות בהר מירון ובצפון הגולן - פוסט שכתבתי לפני שנתיים:
• ואם נמצאים בגליל המערבי - פוסט על טיול בשלומי וסביבתה:
• סיור ביקורתי באנדרטת יחיעם ובית הקברות של כברי
• אתר "אוצרות הגליל" עם שפע המלצות וסיורים בגליל המערבי
• רשימת אתרים ואטרקציות בגליל המערבי
• טיול לאכזיב וראש הנקרה באתר של עמית מנדלסון
• טיול ארכיטקטוני במבנים של חוף אכזיב
• לאורך גבול הצפון - שמונה שנים למלחמת לבנון השניה
• סיור בשוק האוכל בתרשיחא
• טיול בחוף שבי ציון 
• טיול בראש הנקרה ועכו 

התמקדתי באתרים הפחות מוכרים וידועים, אבל כמובן שכדאי לא לוותר על האתרים הגדולים והמוכרים: מבצר יחיעם, נחל כזיב, נחל בצת, ראש הנקרה

צפון הגולן באוקטובר: בזלת, חלמוניות ולוחמים

*** לאור המלחמה בסוריה, שנערכת לעיתים בסמוך לגבול ברמת הגולן, יש צורך לברר עם כוחות הבטחון האם מותר לטייל באיזורים הסמוכים לגבול ***

החלמונית הגדולה היא פרח צהוב וייחודי, שפורח כל שנה בסתיו במספר מקומות חבויים בארץ; המקום הטוב ביותר לראות אותו, הוא על מדרונות הר חזיקה, בצפון מזרח רמת הגולן, שם הוא פורח מדי שנה, בין תחילת אוקטובר לאמצעו-סופו

רוב שטח רמת הגולן הוא משטח בזלת ענקי, שנוצר עקב התפרצות הרי געש לפני אלפי שנים. שרשרת הרי הגעש (כבויים, לא לדאוג…) עוטרת את הגולן מצפון מזרח, והם משמשים היום נקודות תצפית ובסיסים צבאיים, הצופים לכיוון סוריה. לפני 38 שנים, ביום הכיפורים תשל"ד (1973) היתה רמת הגולן עדה לקרב הבלימה הקשה שבו הצליחו כוחות צה"ל למנוע מהצבא הסורי לגלוש לתוך עמק החולה והכינרת, במחיר כבד.
היום נבקר בהרי געש, נראה פרחים ונצדיע ללוחמים שבזכותם אפשר לטייל כאן היום.

הג’ובה הגדולה   

נתחיל את הטיול מהצומת המרכזי של צפון רמת הגולן, צומת ווסט, הידוע גם כ"צומת האמיר", ומוכר בוודאי לחיילים ששירתו באיזור. ליד הצומת יש חניון לפיקניקים וגן פסלים הצופה אל החרמון. מצומת ווסט נמשיך צפונה בכביש 978, ונגיע לכביש הגישה למושב אודם. לא ניכנס למושב, אלא נמשיך כ-300 מטר צפונה. משמאל לכביש יוצא שביל אל "הג’ובה הגדולה" – בור ענקי באדמת הבזלת, שיש הטועים וחושבים אותו ללוע הר געש, אך הוא כנראה נוצר בדרך אחרת – ייתכן שכיס גדול של מים נבלע בלבה הגועשת, התאדה, והותיר חלל שקרס פנימה. אפשר להקיף את הג’ובה בשביל היקפי. בעונת הסתיו חלק מהצמחים באיזור עומדים בשלכת, ויש גם פריחה של כרכומים לאורך השביל ההיקפי. 

לא רק בשלג - יער האיילים 

נחזור לרכב, נסע דרומה ומייד נפנה לכיוון מושב אודם. לפני המושב נפנה ליער האיילים – חווה שבה מגדלים בעלי קרניים מכל הסוגים, מקומיים ומיובאים מחו"ל. בשלג המקום יפה שבעתיים, אך כל העונה נעים ומזמין. המקום נבנה במיוחד לילדים – כולל טיולים על סוסי פוני, אפשרות ללטף ולהאכיל איילים, פינת עופות מים ומשחקייה. ניתן ללון במקום בתנאי קמפינג. כל המרחב שמצפון לאודם, עד הכפר הדרוזי מסעדה, הוא יער ענק שנקרא יער אודם, שכמעט כולו אלונים ממינים שונים, וניתן לטייל בו במספר מסלולים. 

לאבד את הצפון - נקודת הפלאומגנטיזם  

נחזור דרומה לצומת ווסט, ונמשיך מזרחה לכיוון מרום גולן. מצפון לכביש (קל למצוא, יש שלטים), יש סלעים שעברו "מיגנוט הפוך" בתקופות קדומות, בהן השדה המגנטי של כדור הארץ היה הפוך, ואם נתקרב אליהם עם מצפן, המצפן ישתולל ויראה את הצפון בדרום! זו הנקודה שנקראת "נקודת הפלאומגנטיזם". יש במקום שלטים שמסבירים את התהליך. המקום יעניין ילדים חובבי מדע, בעיקר בזמן שבבית הספר לומדים על רוחות השמיים ועל כיוונים ומפה (כיתה א?). 

מורשת קרב וסרטים בהר בנטל 

נמשיך לכיוון מרום גולן, נפנה לכיוון הקיבוץ (דרך צומת פורן או צומת בנטל) ונמשיך עד הר בנטל. כביש צר עולה אל ההר, בתוך סלעי טוף. הכביש מסתיים ברחבת חניה, סמוך לפסגת הר בנטל. נחנה ונעלה אל הפסגה, שגובהה כ-1170 מטר. למעשה, זוהי פסגתו של הר געש כבוי. נביט שמאלה (לכיוון צפון מערב) ונראה את קיבוץ מרום גולן שמתחתינו, אשר נמצא למעשה בתוך לוע הרוס של הר הגעש. מאחריו נפרשים מישורי צפון הגולן, יער אודם, וברקע – החרמון. אם נתבונן מזרחה, נראה את השטח הסורי של רמת הגולן – העיר החרבה קוניטרה, והמרחבים עד לדמשק. על ההר ישנם שלטים שמציינים את המרחק ליעדים שונים. אם נשוטט בפסגה נראה שהיא בעצם מערכת ביצורים צה"לית, שאף הונצחה כאתר צילומים: הסרט "יוסי וג’אגר" צולם כאן, כאשר המקום היה מכוסה בשלג. האיזור שמצפון, המכונה "עמק הבכא", היה עד לקרבות קשים במלחמת יום הכיפורים, בהם בלמה חטיבת השריון 7 בפיקוד יאנוש בן גל את הסורים (על הקרב זכה מפקד גדוד 77, אביגדור קהלני, בעיטור הגבורה). כיום, הנוף הפסטורלי מסביב הוא בעיקרו מרעה לבקר, מטעי תפוחים, דובדבנים וכרמים. לאחר שהתעייפנו מהנוף המרהיב, נוכל להתרענן בבית הקפה "קופי ענן" שנמצא גם הוא על הפסגה.

עושים רוח    

נרד מהר בנטל, ניסע דרומה ונתחבר לכביש 91, ליד עין זיוון. אם נפנה מערבה לכיוון אורטל, נוכל לבקר (בתיאום מראש) ברפת הגדולה של רמת הגולן. אם נפנה שמאלה, הכביש יהפוך אחרי עין זיון לכביש 98. נמשיך בו ונפנה שמאלה לכביש שיוליך אותנו לטורבינות הרוח על ההר, הנקרא הר בני-רסאן. מלמטה, הטורבינות נראות קטנות. רק כשעולים למעלה מרגישים את הגודל העצום שלהן, שיש בו גם משהו מפחיד. הכנפיים ענקיות, ואורכן כ-20 מטר. הרוח נושבת וגורמת להן להשמיע קול שבין שריקה ולחישה, ותוך כדי זה לייצר חשמל. הטורבינות, שפזורות בעוד מקומות, מספקות כמעט את כל תצרוכת החשמל של הגולן.

צילום: דודי הולצמן


נרד בחזרה לכביש 98 ונמשיך דרומה.

סתוונית, חלמונית ושלושה מיני אלונים - רכס חזיקה
מכביש 98 נפנה שמאלה בכביש משובש, ונעקוב אחרי סימון שבילים ירוק לאורך הכביש, שמתפתל ופונה שוב ימינה. נחנה לצד שער ברזל, כשבצד השני של הכביש רואים בסיס צבאי. נתחיל ללכת לאורך הסימון הירוק, ומייד יתגלו לעינינו (בעונה) פרחי סתוונית התשבץ והחלמוניות, בין עצי האלון והאלה. הכינו את המצלמות – מדובר בפרחים מהיפים ביותר שיש. שמה של החלמונית הוא בגלל דמיונה לצבע החלמון של ביצה, הסתוונית מתהדרת בצהע ורוד-סגלגל מרשים. העצים שביניהם אנו עוברים הם אלות, ושלושה מיני אלונים – אלון תבור, אלות מצוי ואלון תולע, שגדל רק באיזורים קרים. 

צילום: דודי הולצמן

 

צילום: דודי הולצמן

 
ניתן להמשיך בשביל עד לחורבות הכפר הצ’רקסי ג’וויזה, שמדרום לאלוני הבשן, אשר בו נובע מעיין קטן (ולהשאיר שם רכב), או לחזור בדרך בה הגענו, ולנסוע לאלוני הבשן ברכב.   

פיקניק ליד המים

מאלוני הבשן נמשיך בכביש 98, ומשם בכביש 87 לכיוון קצרין, בין המישורים של מזרח הגולן, עדרי פרות, אנדרטאות ובסיסי צה"ל. ממש (800 מטר) לפני הפניה לקצרין, יש בצד שמאל פארק מעיינות נחמד (ובחינם…) שנבנה על ידי אחת מחברות המים המינרליים שפועלת בגולן. המעיין נקרא מעיינות סלוקיה. הוא מתוחזק היטב, וניתן ללכת בין הבריכות ולשכשך במים. מי המעיין נארזים בבקבוקים, או זורמים בברזים בקצרין, וחלקם הושאר לזרימה חופשית, להנאת הציבור. המקום מתאים גם לפיקניקים, אם כי אין בו הרבה צל, והוא בהחלט יכול לשמש סיום מוצלח לטיול

צילום: דודי הולצמן

 
מתי לטייל? 

החלמונית פורחת בחלון זמן די קצר, בין אמצע אוקטובר לסופו, אך רמת הגולן יפה מאוד גם בחורף, בעיקר כאשר יורד שלג ומכסה את כל צפון הרמה, באביב עם הפריחה הרבה, שנמשכת גם לתוך חודש מאי, בתחילת הקיץ – עונת הדובדבנים, וגם הקיץ עצמו מאוד נעים בצפון הגולן, ומאפשר גם קטיף פירות מסוגים שונים. 

עוד באיזור:  

אם עדיין חם, אפשר לטייל ולשחות בנחלי הגולן הידועים– יהודיה, משושים, זוויתן, גילבון. לחילופין, בימי גשם אפשר לראות את מפל עורבים השוצף (בתמונה), ממערב לצומת וואסט בקצרין - מוזיאון עם עתיקות מהגולן 

שמורת החולה והצפת החולה מתמלאות בציפורים רבות, כשהשיא בנובמבר

איפה עוד יש חלמוניות? חלמוניות: לא רק בהר חזיקה. ניתן לראות חלמוניות בשביל הפסגה בהר מירון, בשמורת ירוחם, בנחל קטלב ליד ירושלים, בנחל בוקר, בלהבים, ובנובמבר גם בהר תבור, בנחל חצור, ובמקומות נוספים.

קישורים נוספים:

• על החלמוניות והסתווניות באתרו של עמית מנדלסון 
• פוסט יפה על החלמוניות שכתבה הילדה בחולצה הכחולה