בעקבות האירוס האבוד: דרך נוף כרמל וחורבת חרמש

 
צילום:דודי הולצמן

בין הפרחים היפים בארץ, יש כאלו שהפכו מכמעט-נכחדים לנפוצים ומוכרים, בעיקר בגלל החוק המוצלח לשמירה על פרחי בר.

קל מאוד לדעת איפה יש משטחי רקפות, כלניות או תורמוסים. גם אירוסי ההיכל והחלמוניות בנגב ובגולן זוכים למבקרים רבים.
אך יש כמה צמחים שפורחים במספר מוגבל של מקומות וקשה לראות אותם, למרות שהם יפים ומרשימים.

הפעם נצא לחפש את אירוס הסרגל, האירוס הראשון הפורח בחורף, שפורח במקומות מוגבלים מאוד בארץ.

המקום הטוב ביותר לחפש אותו הוא דרום הכרמל, וכבונוס, נוכל לראות נוף יפה, נרקיסים, רקפות ומערות.

את הטיול נתחיל ליד תחנת הדלק שמצפון לצומת אלייקים

מערות חרמש וחניון הרקפות

ממש ליד תחנת הדלק יוצאת דרך עפר מזרחה. לאחר נסיעה קצרה בתוך היער, נגיע לחניון מטיילים מסודר.

מהחניון יוצא שביל אדום למערות חרמש. אלו הן מערות קבורה מהמאות 3-8, ואפשר להיכנס לתוכן. השביל ממשיך, בין המוני נרקיסים ומעט כרכומים (בדצמבר בעיקר, אך גם לתוך ינואר), מתפתל בתוך החורש ומגיע לעוד קבוצה של מערות. מכאן הוא חוזר אל דרך העפר הראשית שבה נסענו, לתוך משטחי ענק של רקפות (בינואר ובפברואר).

צילום:דודי הולצמן

 
צילום:דודי הולצמן

לחפש את האירוס

אפשר לעצור בחניון לפיקניק, ואפשר להמשיך עם השביל האדום צפונה, תוך חציית הדרך הראשית כמה פעמים.

מימיננו עמוד חשמל גדול. כדאי בהחלט לטפס לכיוונו, לתצפית מרשימה אל יקנעם ועמק יזרעאל. כאן כדאי להסתובב בשטח ולחפש את הפרח הכחול המקסים של אירוס הסרגל, שנקרא כך בגלל שעליו ישרים כסרגל. זה המקום לתת לילדים מטלות לחיפוש הפרחים, הם ישמחו ויתלהבו.

 
צילום:דודי הולצמן

מדי פעם מארגנת רשות הטבע והגנים מבצעים לאיתור ורישום הפרחים, שפורחים במספר מועט של מקומות .

מכאן נמשיך ונטפס (אפשר גם ברכב) אל מצפה המוחרקה: חורשה עם ספסלים לפיקניק, טובלים בהרבה פריחה (גם של אירוס הסרגל, אבל גם רקפות וכלניות), ונראה את המוחרקה "מלמטה".

עוד על האיזור באתר של עמית מנדלסון, וגם באתר של קק"ל, כולל מפה.

אתרי פריחה נוספים של אירוס הסרגל - כאן.
וגם כאן, ברמות מנשה.

דרך נוף כרמלעוד מסלול באיזור, למי שמחפש עוד נופים ופריחה: נחזור מהמכלול של חורבת חרמש לכביש הראשי 672

נמשיך בכביש 672 צפונה לכיוון דלית אל כרמל. לאחר כארבעה קילומטרים נפנה בדרך עפר ימינה לדרך ארוכה המכונה "דרך נוף כרמל". הדרך היתה משובשת עד לא מזמן, אך לאחרונה עברו חלקים ממנה שיקום וריבוד, ופרט לימי סערה ואחריהם, היא טובה לכל כלי רכב.

צילום:דודי הולצמן

חלקה הראשון עובר בתוך יער נפלא אופייני לכרמל - אלפי רקפות ופרחי חורף ואביב נוספים, פינות קרירות ואפלוליות לפיקניקים ולשיטוט ביער. לאחר כ-4 ק"מ בהם הדרך מתפתלת בכיוון כללי מזרחה, הנוף "נפתח" לכיוון דרום ומזרח, והדרך פונה בכיוון כללי צפונה. מתחתינו יקנעם, מרחבי עמק יזרעאל, "פארק" פתוח של אלונים ומנזר המוחרקה מלפנים. בחודשי פברואר ומרץ פורחים כאן הקידה, הלוטם, סחלבים, כלניות ועוד. זה המקום למי שרוצה הפסקת פיקניק בשטח שטוף שמש ומואר.

 
צילום:דודי הולצמן

מכאן ממשיכה הדרך ומתחברת למנזר המוחרקה.

מוחרקה

מנזר המוחרקה מתנשא בפינה הדרום מזרחית של הכרמל, והוא זה שקבע בעצם את קדושתו של הכרמל לכמה דתות. המוחרקה (מלשון "אש" ו"חריכה") מזוהה כמקום בו ערך אליהו הנביא "תחרות" עם נביאי הבעל, ניצח בה והאדיר את שם אלוהי ישראל. בעקבות זאת, הפך אליהו קדוש ליהודים, לנוצרים, למוסלמים ולדרוזים. באמצע המאה ה-19 רכשה קבוצה של נזירים כרמליתים את המקום שבו, ככל הנראה, אירע הנס. הכרמליתים הקימו מנזר וכנסיה צנועה, ובחצר פסל צנוע של אליהו. הפסל הוחלף באמצע המאה ה-20, ומה שרואים היום הוא הפסל החדש. נוכל לעלות לגג (בתשלום סמלי) ולצפות אל כל מרחבי עמק יזרעאל, הגליל התחתון, השומרון ואפילו החרמון (בימים בהירים), ולדמות בעיני רוחנו את אליהו רודף אחרי נביאי הבעל אל נחל קישון.

צילום:דודי הולצמן

 ומי שרוצה לקרוא עוד בנושא, מוזמן לפוסט הקודם שלי: הכרמל - הר אחד, חמש דתות

מצפון למוחרקה, על דרך הנוף, יש תצפית נוף נפרדת על העמק, ואנדרטה לזכר טייסי טייסת העמק, משקיפה על המסלול של רמת דוד, ממנו המריאו. מכאן מתחיל גם השביל "מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון" במורדות הכרמל ובמערב עמק יזרעאל 

 
צילום:ד"ר אבישי טייכר

על טיול בעמק כתבתי בפוסט לקראת חג השבועות.

מי שרוצה, יכול לסיים כאן את ה"טעימה" מדרך נוף כרמל, ולהגיע למוחרקה וסביבתה. אך אפשר להמשיך בדרך, ליד מצפורי נוף לכיוון העמק, הגליל והחרמון - ממזרח לעוספיה ועד לכביש העולה מנשר לכרמל.

סומקה

לפני 25 שנה השתתפתי בחפירות העיירה היהודית סומקה בכרמל הדרומי. זה היה ישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד, עם בית כנסת, גתות, בורות מים, ומתקני תעשיה ששימשו כנראה להפקת חומרים לעיבוד עורות מצמח אוג הבורסקאים.

הגישה למקום קשה, והוא בתוך שטח אש, אך אפשר להגיע לשם ברכבי שטח, כמובן רק בסופי שבוע. הכניסה היא מול הכניסה לדרך נוף כרמל, ודרושה מפת 1:50,000 להתמצא באיזור.

צילום: רונן אברבנאל

עונת הרקפות, עונת התורמוסים
מסוף ינואר מתרבות הרקפות בכל היערות בארץ. מי שמטייל באיזור יכול לראות את אחד המשטחים הגדולים והמרהיבים (עדיף לא בשבת, עמוס מאוד) ביער הרקפות בגלעד, שמדרום לצומת אלייקים.
מסוף פברואר מתמלאים שולי כביש 672 באלפי תורמוסים כחולים. 

השיא הוא במורד הגבעה ליד בסיס אלייקים (להיכנס לכביש הגישה לבסיס ולהקיפו מדרום), וברמות מנשה. לחובבי משטחי הפריחה הכחולה, כתבתי על כך בשנה שעברה: (הזמן הכחול: בעקבות תורמוס ההרים)

צילום:דודי הולצמן

קישורים מעניינים (מתוך הבלוג שלי)

• אוניברסיטת חיפה וחורשת הארבעים
• טיול תחבורה בחיפה
• הזמן הכחול: בעקבות תורמוס ההרים
• הזמן הורוד - בעקבות פריחת הרקפות
• הכרמל - הר אחד, חמש דתות

צילום:דודי הולצמן

הזמן הורוד - בעקבות פריחת הרקפות

צילום דודי הולצמן

זה מתחיל בסביבות נובמבר. פה ושם הן מוציאות פרח אחד, ביישן, מסתתר מתחת לסלע בפינה נידחת. כשהחורף מתקדם, הן צצות עוד ועוד, ולקראת פברואר – שטחים שלמים הופכים ורודים. למרות המראה הביישני והצבע הורוד, הרקפת נבחרה לפרח הלאומי של ישראל, בשנת 2007

בניגוד לכלניות שדורשות הרבה יותר שמש, רקפות גדלות גם בצל, ומסתדרות יפה עם יערות האורנים הרבים שיש בארץ. זו הסיבה שהרקפת, שכמעט ונעלמה מהארץ הפכה, בסיוע היערות והמודעות לשמירת טבע, לפרח נפוץ למדי.

בסופי השבוע של אמצע או סוף החורף יערות רבים "מוצפים" במטיילים שבאים לצפות בשטיחים הורודים-ירוקים, פקקים נוצרים ו"גזלנים" עושים קופה יפה.

כמעט כולם מכירים את גבעת הרקפות המפורסמת ליד קיבוץ גלעד ברמות מנשה. זה באמת מקום יפה, יפה מאוד, אך בדרך כלל נראה שם את הפגוש של המכונית שלפנינו, בעיקר בשבתות.

אז איפה יש עוד מרבדים יפים עם פחות המוני בית ישראל ואשתו? רשימה חלקית, ללא אחריות לכמות האנשים שתפגשו בפועל, ועם קצת מידע על מה אפשר לראות בסביבה.

יער מסריק בקיבוץ שריד

כביש 73 מוליך מצומת נהלל לכיוון עפולה. לאחר כמה קילומטרים נראה בצד ימין את קיבוץ שריד; ממול הקיבוץ (בצד השני של הכביש) יער לזכר יאן מסריק (מנהיג צ'כוסלובקיה, ממנה הגיעו רבים ממייסדי הקיבוץ). ביער משטחים ענקיים של רקפות, עד לבתי מגדל העמק הסמוכה. יש תכנית לבנות על חלק מהיער.

ובסביבה? מוזיאון לתולדות ההתיישבות ביפעת , אתרים במושב נהלל , בית הקברות שעל תל שימרון (בו קבורים משה דיין, אילן רמון ועוד אנשים חשובים ומפורסמים), ואיזור רמת-ישי ובית שערים הידוע גם במסעדות הטובות שבו. בסמוך, במגדל העמק, יש שביל רקפות נוסף.

יער חורשים

ומהצפון למרכז, שלוש דקות מכפר סבא. נוסעים בכביש 531, ופונים לכיוון הישובים מתן, נירית וחורשים (כביש 5233). נוסעים לכיוון קיבוץ חורשים, והנה, לפני הכניסה לקיבוץ, בצד ימין, יער קטן ומלא-מלא ברקפות. לאחר שיטוט קצר ביער, כדאי לחזור ולנסוע לכיוון הישוב נירית, ולחנות בחניון המסודר שם.

מכאן אפשר לעלות מזרחה לכיוון מצפה חזי (על שם חזי ספיר, תושב נירית שנפל יחד עם שני חיילים נוספים בפיגוע התאבדות בצומת נצרים בחבל עזה בשנת 1994) , ולראות את השומרון ואת גדר ההפרדה, וגם מערבה – לכיוון חורבת זכור, ממנה אפשר לצפות על כל מישור החוף, בין חדרה ליפו ותל אביב.

צילום דודי הולצמן

גם בכוכב יאיר הסמוכה יש יער קטן עם רקפות, מעט פחות מרשים מיער חורשים, אבל צמוד לבתי הישוב. יש אנשים שפשוט יוצאים מהחצר לתוך יער רקפות. נכון לעכשיו, היער נמצא בתהליך שיקום ופתוח רק בשבתות בין 10 ל 2.

יער המגינים ותל גזר

נמשיך דרומה: את יער בן שמן כולם מכירים. לעומתו, יער המגינים הרבה פחות ידוע. ניסע בכביש 44 מרמלה דרומה-מזרחה, ולאחר הכניסה לכרמי יוסף נפנה מזרחה ליער גדול מאוד, עם שפע פינות שמותירות מקום לכולם, עם משטחי ענק של רקפות וגם פרחים אחרים – סחלבים וכלניות. ביער פזורות אנדרטאות רבות – לזכר משה שרת, לזכר ניצולי השואה שנפלו במלחמת העצמאות ולזכר נופלים מיחידות צה"ל שונות. אפשר לשלב את הביקור במקום בביקור בתל גזר – מצפון לכרמי יוסף, עיר עתיקה ובה שרידי מפעל מים מימי התנ"ך, ועותק של לוח גזר שנמצא במקום (בכתב עברי עתיק מהמאה העשירית לפני הספירה!)

האיזור סמוך ליער חולדה, ללטרון וכמובן לרמלה על שלל המסעדות והאתרים ההיסטוריים שבה

השפלה ופרוזדור ירושלים

כל ההרים לאורך הדרכים המובילות לירושלים מכוסים יערות אורן, ובכולם נמצא רקפות. צריך רק לבחור – מיער הנשיא עם דרך הפסלים שבו, יער ירושלים, פארק יצחק רבין... אך כדאי לציין שני אתרים ייחודיים: יער הקדושים וגבעת הרקפות של טל שחר.

דרך הפסלים: צילום ד"ר אבישי טייכר

יער הקדושים ניטע לזכר ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. כבר בשולי כביש 38 (שער הגיא-בית שמש, מול מושב מסילת ציון) נוכל לראות מרבדי רקפות, ממש סמוך לכביש. אם נפנה בצומת אשתאול לכביש 395 נזכה לנסוע בכביש "אירופי", מוצל מאוד ומתפתל במעלה ההרים עד ירושלים. מהכביש יוצאים שבילים למערת בני ברית, עין כסלון, אנדרטת מגילת האש – וכמעט בכל מקום – רקפות ועוד רקפות.

אנדרטת מגילת האש - צילום ד"ר אבישי טייכר

בשנה האחרונה "התגלה" לציבור יער הרקפות ליד מושב טל שחר.

מושב טל-שחר נמצא על כביש מס' 3, בין מסמיה לצומת נחשון.

נכנסים למושב, חוצים אותו וממשיכים עד פסי הרכבת. חוצים את הפסים, נכנסים ליער עד לחנייה. הגבעה שמשמאל לדרך – מלאה רקפות. קחו בחשבון שמדובר במקום קטן שכבר התגלה לציבור, ועלול להיות עמוס בשבתות.

 

ולמי שזה לא הספיק לו: איפה יש עוד רקפות?

בכרמל – על דרך נוף כרמל שבין אלייקים למוחרקה

גבעת הרקפות ליד קיבוץ גלעד, ויערות מנשה

יער בריטניה שמדרום לבית שמש

יער המלאכים שליד קרית גת
יער לביא ליד צומת גולני

 

יער הרקפות בגלעד - צילום ד"ר אבישי טייכר

הידעת? כמה עובדות מעניינות וקישורים על רקפות

• לאחר מבצע "עופרת יצוקה" כתב אריאל הורוביץ את השיר המדהים "כמו רקפות בין הסלעים". מומלץ!

• את עלי הרקפת אפשר לאכול לאחר בישול. במסעדת "אקליפטוס" בירושלים אפשר לאכול עלי רקפת (תרבותית!) ממולאים
• פקעות הרקפת, לעומת זאת, הן רעילות, ובעבר השתמשו בהן (טחונות) כדי לסממם דגים ולדוג אותם בקלות
• הפקעות שימשו גם כתחליף לסבון (ואל תשאלו אותי איך זה מסתדר עם הסעיף הקודם. לא ניסיתי את זה ולא את זה)
• למותר לציין שרקפת היא פרח מוגן ואסור לקטוף או לעקור אותה
• פרט לרקפת המצויה פורחת בארץ (בצפון הגולן ובהר מירון) רקפת יוונית, חובבת קור ושלג, שפרחיה בצבע ורוד-פוקסיה כהה
• פוסט יפה על רקפות ביער לביא
• שביל הרקפות של מגדל העמק
• רקפות (ופרחים אחרים) ביער מענית ואלוני יצחק

טיול נעים!

צילום דודי הולצמן