"וילון שקוף על פני העמק" - טיול בעמק יזרעאל לחג השבועות

צילום:הילה גולן

חג השבועות, הידוע גם כחג הביכורים, הפך לפני כמאה שנה לחגה של ההתיישבות העובדת: טקסי ביכורים שהעלו על נס את תנובת המשק במושב ובקיבוץ נחגגו בכל פינה, בעמק ובהר. בינינו, החקלאות כבר אינה תופסת מקום כה חשוב, אך חגיגות הביכורים עדיין מושכות מבקרים מהכפר ומהעיר, וחלקם אף מזמינים אורחים בתשלום. גם ללא חגיגות הביכורים נחמד לנסוע בין השדות שנקצרו לא מכבר, עם ערימות חציר מוכנות. לרגל חג השבועות אני מציע לכם לעלות למכונית, לשים דיסק (רגיל או דיסק און-קי ואולי למישהו עוד יש קלטות...) ובו מיטב שירי הגבעטרון והלהקות הצבאיות, ולנסוע ברחבי עמק יזרעאל בין אתרי התיישבות.

לחילופין, תוכלו לטייל בעקבות ספריו של הסופר האהוב והנערץ עלי מאיר שלו, שהיטיב לכתוב על העמק, תבנית נוף משפחתו. יש כבר כמה וכמה מדריכי טיולים שמתפרנסים מסיורים בעקבות ספריו.

המקום הטוב ביותר להתחיל בו, לדעתי, הוא התצפית ממצבת אלכסנדר זייד שליד בית שערים.

המצבה נמצאת על גבעות שייח' אבריק: מבנה דו-כיפתי של קבר שייח' ולידו הפסל המפורסם של אלכסנדר זייד, רכוב על סוסו.משפחת זייד התיישבה כאן בשנות העשרים של המאה ה-20. אבי המשפחה, אלכסנדר זייד, עלה מרוסיה בעליה השניה, היה ממייסדי "בר גיורא" ו"השומר", והמשפחה עסקה ברעיית צאן ובקר. אלכסנדר זייד נרצח על ידי פורעים ב-1938, ולאחר 4 שנים נקם הפלמ"ח את מותו. מותו גרם לזעזוע ועצב רב בישוב היהודי של אותם זמנים.

 

צילום:דודי הולצמן

הפסל, ממנו נשקף נוף מקסים של מערב עמק יזרעאל הפך לסמל ההתיישבות בעמק יזרעאל, ונמצא ליד קבר שייח' אבריק. הפסל נראה למרחוק על ידי העוברים בכביש 722, והיו כמה נסיונות לגנוב ולהרוס אותו, אם מסיבות לאומניות ואם כמקור למתכת. הפסל מגודר היום, והד לסיפור גניבתו הוצג בסרט הנפלא "חצי טון ברונזה" בכיכובו של שלמה בראבא.

עוד על שייח' אבריק ובית שערים, בפוסט שכתבתי לפני כשנה.

ביוזמת המועצה האיזורית נסלל שביל להולכי רגל ולרכבי שטח בשם "מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון"

כפר יהושע

משייח' אבריק נרד לכביש 722 ומשם למושב כפר יהושע, שנקרא על שמו של יהושע חנקין, גואל אדמות העמק. רחובות הישוב מעוצבים בדמות האות "י", ותוכננו על ידי ריכרד קאופמן.

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

  

כפר יהושע נוסד ב-1927 על ידי עולי העליה השלישית, ולמרות כל השינויים בענף החקלאות, הוא נותר חקלאי בחלקו עד היום.

במרכז הישוב ניצבת אנדרטה לנופלים בעיצובה של הפסלת בתיה לישנסקי, ופסיפס לזכר ריכרד קאופמן המתכנן (בדמות מפת כפר יהושע). לא הרחק משם, הוקם "גן איריס", גן בוטני שבו גדלים צמחי בר נדירים מכל הארץ. את הגן הקים אילן טל לזכר בתו איריס. סיור במקום בהדרכתו של אילן (עדיף בסוף החורף ותחילת האביב) הוא חוויה מרתקת.

בבית יהושע היה במשך שנים מוזיאון לטבע בשם "בית חנקין". המבנה שהוקם לפני יותר מ-60 שנה ושילב חינוך ותצוגה, שב  לחיים לאחר שננטש כמעט לחלוטין. 

כפר יהושע הוקם בסמוך לרכבת העמק, ליד כפר קטן בשם תל א-שמם (זה גם היה שם התחנה). מבני התחנה, בעיצוב טורקי וטמפלרי, שופצו במלאת 100 שנים לרכבת העמק, ואפשר לבקר בתאום מראש. מ-2016 נוסעת כאן שוב רכבת העמק.

צילום:רוני מרכוס

נהלל

מי שזמנו בידו או שהוא מצוייד ברכב שטח או אופניים, יכול להגיע מכפר יהושע לנהלל דרך השדות. מאיר שלו מזכיר את הדרך הזו (או דרך דומה לה) בכמה מספריו. אפשר כמובן לנסוע מסביב, דרך רמת ישי ולהגיע לנהלל מצפון.

צילום:הילה גולן 

נהלל, המושב הראשון, הוא כנראה גם המפורסם במושבים. משפחת דיין הענפה, ועוד הרבה אנשי רוח, ספר, חקלאות ובטחון - הגיעו מכאן. כאן גם קמה תחנת משטרה שזכתה לשימור לאחרונה ובית ספר חקלאי שהוקם על ידי חנה מייזל ולו היסטוריה ארוכה ומפוארת.

את המושב הקימו עולי העליה שלישית, ויצרו את הסינתזה בין משקים עצמאיים לכל משפחה לבין שיווק משותף, עזרה הדדית וחיי תרבות משותפים. נהלל עוצבה כעיגול מושלם (על ידי ריכרד קאופמן), ולכל משפחה משק שווה בגדלו. בתוך העיגול היו המוסדות המשותפים ומגורי התושבים הלא-חקלאיים.

נהלל היתה מקום חשוב לארגון ההגנה, והיו בו שני סליקים, שאפשר לבקר בהם היום:

הצריף של אצילית ועופר אבירן, שמארחים בביתם קבוצות להדרכה בנושאי התיישבות, ואף עורכים  טיולים בעקבות סופרים (בעיקר מאיר שלו).

לידו נמצא הסליק של משפחת אבידב, שגם הם עורכים ביקורים בסליק וסיורים ספרותיים בישוב וסביבתו

 

צילום:אילנה שקולניק

בית העלמין של נהלל נמצא מצפון לכביש 75, על תל שימרון, בפניה לישוב תמרת. בבית הקברות הצופה על העמק ועל המושב קבור משה דיין, כמו גם רבים מבני משפחתו, וגם האסטרונאוט אילן רמון.

צילום:אלי שני

בעקבות מאיר שלו:

כבר כתבתי שמאיר שלו הוא הסופר האהוב עלי? כתבתי.

מאיר שלו גדל בחלק מתקופת ילדותו בנהלל, משפחת אימו היא ממיסדי המקום, וכיום הוא מחלק את זמנו בין ירושלים לעמק.

הספרים "רומן רוסי", "כימים אחדים", "פונטנלה" ו"הדבר היה ככה", כמו גם כמה התייחסויות בספר "עשו" ובפרשנויות שלו לתנ"ך, קשורות בצורה הדוקה לעמק. יש לפחות עשרה מדריכי טיולים שמקיימים סיורים בעקבות ספריו... אך גם באופן עצמאי נוכל לראות ולהרגיש כמה מהסיפורים. הסליקים בנהלל יזכירו לנו בוודאי את רילוב הזקן שמבלה את חייו בעסקי בטחון וחומרי נפץ; חציית הואדי בדרך מנהלל לתחנת הרכבת תזכיר לנו את הנסיעה הטראגית של משה וטוניה רבינוביץ' בחורף הבוצי בספר "כימים אחדים"; המושבות הגרמניות, בתי המושב המשופצים והמשתלות יקחו אותנו למחוזות של "פונטנלה". גם קבר הטייס המופיע בסיפור זה - מבוסס על מקום אמיתי כפי שתוכלו לראות כאן, כאן, כאן, כאן וכאן.

סבתו של מאיר שלו, טוניה בן-ברק, עליה כתוב הספר "הדבר היה ככה", הופיעה בסדרה המיתולוגית "עמוד האש", בפרק הרביעי, סביב הדקה ה-30:30. מאיר סיפר שרבים מהמתיישבים רטנו על כך שהיא דיברה על עניינים אישיים שבגללם העדיפו את המושב על פני הקיבוץ, ולא על אידאולוגיה.

מוזיאון יפעת

נסיעה קצרה בכביש 73 מנהלל תביא אותנו לקיבוץ יפעת, במעלה הגבעות ליד העיר מגדל העמק.

קיבוץ יפעת הוקם בשנות החמישים, לאחר הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית, על ידי "פורשים" מקיבוץ גבת הותיק ומקיבוצים אחרים. לפני כעשרים שנה הוחלט להקים שם מוזיאון מרכזי לתולדות ההתיישבות הקיבוצית בעמק - כולל שחזור של כלי חקלאות, אוהלים של ראשוני הקיבוץ ועוד - ממש קיבוץ קטן של פעם. יש במקום סרטים, הדרכות, אירועים ואפילו אפשר להצטלם בבגדי חלוצים של פעם.

צילום:אילנה שקולניק, יהל גלילי

ביפעת נפתח גם מוזיאון לחפצים ישנים של פעם בשם ״א גריוסע מציאה״

  

נמשיך בכביש 73, עם שדות לכל מלוא העין עד רכס הכרמל מימין, ועם נוף הרי נצרת משמאל, עד לכביש 60 וקיבוץ מזרע.

קיבוץ מזרע

הקיבוץ ידוע בעיקר בזכות מפעל מוצרי הבשר (חזיר בעיקר). אך עוד לפני החזירים והחנות המפורסמת, היה (ועודנו) קיבוץ יפה וותיק, מהראשונים בעמק, שנוסד ב-1923, ומצבו הכלכלי והחברתי מצוין. לזכר ראשוני הקיבוץ יש במקום מוזיאון, פינת חי, חנויות של אומנים ומלון

צילום:ד"ר אבישי טייכר

עפולה (המכונה במשפחתנו עפוליצ'קה)

מול מזרע ומכללת עמק יזרעאל נמצא המושב תל עדשים (מקום הולדתו של רפאל איתן, הרמטכ"ל המיתולוגי). נמשיך דרומה בכביש 60, נחלוף ליד מושב בלפוריה (בה נשארה שמורת ביצה ועד לא מזמן - גם ג'מוסים) ונגיע לעפולה בירת העמק.

תתפלאו, אבל בעפולה, שזכתה לכינוי "החור שבקצה הסרגל", יש בהחלט מה לראות. שרידי מסילת הרכבת וגן פסלים, שדרת דקלים מרשימה, מזרקות ועוד. כל זה עוד לפני שהזכרנו את גרעיני עפולה המיתולוגיים שהפכו את העיר ל"מעצמה גרעינית". לאחרונה ביא גם מרכז קולינרי מוצלח.
יש מסלול נחמד בשדות בין עפולה לבלפוריה.

מרחביה

סמוך לעפולה נמצא הישוב ה"כפול" - מרחביה, שמורכב מקיבוץ וממושב.

מרחביה נוסדה כ"חצר הקואופרציה" - חווה שיתופית בה העובדים עברו הכשרה וקיבלו שכר דיפרנציאלי לפי עבודתם. זוהי, למעשה, ההתיישבות העברית הראשונה בעמק יזרעאל. החווה, פרי תכנונו של פרנץ אופנהיימר, תפקדה עד 1918, ולאחר מכן עברו בה מספר גרעיני התיישבות, וגם גולדה מאיר גרה במקום זמן מה. ב-1929 עלה למקום קיבוץ של השומר הצעיר בשם מרחביה, שמטפח את החצר עד היום כאתר לאומי. עוד קודם לכן נוסד מושב באותו שם, כבר ב-1924. הכפילות מבלבלת אולי את שירותי הדואר, אך פרט לכך המקום מקסים.

צילום:דרור אבי

עוד דברים מעניינים:

• סליקים ומערות יכולים להיות פתרון לטיול ביום חם
• עוד על טיול באתרי התיישבות נוכל לקרוא כאן
• הפילוג בתנועה הקיבוצית נראה לנו דבר תלוש ורחוק ממרחק של יותר מ-60 שנה. אבל באותם ימים, הפילוג הרס משפחות והביא לאלימות בין חברי קיבוצים. הסרט נועה בת 17 שצולם ב-1982 נותן תמונה טובה של התקופה והאירוע 
• ליד עפולה מסתתרת שמורת בלפוריה, שמורה "סודית" ובה שרידי ביצה ואף ג'מוסים
• לאחרונה נחנך "שביל יזרעאל" ברחבי העמק, באורך 200 ק"מ
• אתרי אוכל ואטרקציות בעמק 
• שביל יפיע-גניגר  

צילום:אורן פלס

קישורים לפוסטים שכתבתי על האזור ועל חג השבועות:

• אירוסים בגלבוע 
• תורמוסים פורחים ליד נעורה (לא רחוק מעין חרוד)
• בית שערים והמושבות הטמפלריות 
• שבועות - חג המים בירושלים
• שבועות - חג החומוס

 

צילום:הילה גולן

חג שמח!

טמפלרים, אלונים וקברים: טיול בבית שערים, קרית טבעון ומושבות הטמפלרים

צילום:ספיר הולצמן

הישוב העירוני קרית-טבעון, השוכן בין מורדות הגליל התחתון לעמק יזרעאל, מרכז סביבו אוסף אתרי טבע ונוף, היסטוריה וארכיאולוגיה. סוף החורף ותחילת האביב מתאימים במיוחד לבקר באיזור, הפורח בשלל כלניות, רקפות וכליל החורש

קרית טבעון: אלונים ורכבת

תחילתה של קרית-טבעון במספר ישובים נפרדים: אלרואי, ישוב של עולים מכורדיסטאן, קריית חרושת וקריית עמל שכונות פועלים קטנות. בשנות ה-40 נוסד הישוב טבעון, מצפון לכביש חיפה-נצרת ובו היו בעלי מקצועות חופשיים רבים. היישוב המאוחד קם ב-1958 ונודע בתודעה הסביבתית שבו ובהשקעה בחינוך ובתרבות. רוב היישוב, בעיקר בשטחו הצפוני, טובל בירק רב ונמצא ממש בתוך גבעות האלונים, שהוא למעשה יער האלונים הגדול ביותר בארץ. ליד טבעון נמצא גם עץ האלון הגדול ביותר בארץ, שהתגלה די במקרה ליד השבילים שמסביב לטבעון, ושבהם מרבים תושבי הישוב לטייל. מסלול טיול מיוחד הכולל את עץ האלון הגדול הוא שביל אילן. בהחלט מומלץ!

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

 

מצפון לקרית טבעון נמצא בסמת-טבעון, הישוב הבדואי הראשון שקם בצפון הארץ, כחלק ממדיניות התיישבות קבע של הבדואים, בשם בסמת-טבעון. בניגוד למצב בדרום הארץ, כאן ההתיישבות הצליחה במידה סבירה.

ממערב לישוב, במורד, זורם לו נחל הקישון, ועברה בעבר רכבת העמק. נחל (נהר?) הקישון עובר מהפכה גדולה, מתעלה מצחינה ומזוהמת לנחל זורם ומשוקם. במורד שכונת קרית חרושת לכיוון הקישון נוצר פארק עם מתקני משחקים, ליד אחת מתעלות הקישון. ליד הפארק שוחזר קטע ממסילת הרכבת שחיברה בין חיפה, בית שאן וצמח, וממנה לסוריה, היא רכבת העמק. על המסילה מוצב גם שיחזור קרון (לא באמת מרכבת העמק, אלא מאוחר יותר) ומבנה בטון, שהיה חלק מהתחנה בימי המנדט. צפונה-מערבה משם, מתחת לישוב אלרואי (היום שכונה של טבעון), שיחזור של תחנת רכבת העמק עם קרונות, ומצפון - מעיין קטן ובריכה משוקמת - מעיין אלרואי.

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

 איך מגיעים? מהכיכר הראשית של טבעון, רדו דרך הרחובות רבין, מוטה גור, מעלה השיזף וחיים וייצמן עד לפארק הקישון.

המושבות הטמפלריות

במאה ה-19 קמה קבוצה גרמנית-פרוטסטנטית, שראתה את ייעודה בהגירה לארץ ישראל ארץ המקדש (משם השם - טמפלרים), התיישבות חקלאית וחיים נוצריים מלאים בארץ. הם הקימו 7 מושבות ומספר שכונות בפאתי הערים ונודעו ביכולותיהם החקלאיות והטכניות. בגליל התחתון, הקימו הטמפלרים שתי מושבות ב-1906: בית לחם הגלילית, ו-וולדהיים.
הגרמנים היו בעלי בריתם של הטורקים, בימי מלחמת העולם הראשונה וכך ניצלו יערות האלונים סביב המושבות מגורל היערות בשרון וברוב הגליל התחתון - הטמפלרים פשוט רצו לשמור על נוף היערות ליד הבית שלהם.

בני הדור השני והשלישי שלהם, הפכו לתומכי הנאצים. לכן  גורשו ברובם לאוסטרליה במלחמת העולם השניה (במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה, התקזזו הגרמנים עם ממשלת ישראל על ערך המושבות).

לאחר קום המדינה, התיישבו במקום של הטמפלרים עולים מאוסטריה בבית לחם הגלילית. עולים מרומניה הגיעו לולדהיים (שהפכה לאלוני אבא , על שם הצנחן אבא ברדיצ’ב שנשלח אל יהודי אירופה במלחמת העולם השניה ונהרג בידי הנאצים). הבתים היפים והמתקנים החקלאיים נשארו ושימשו למגורי המתיישבים. מי שקרא את הספרים "פונטנלה" ו"רומן רוסי" של מאיר שלו, יליד האיזור, בוודאי נזכר במתיישבים הגרמניים שהיו חלק מנוף האיזור בימי המנדט.

כדי להגיע למושבות הטמפלרים, סעו מטבעון מזרחה על כביש 75 ופנו בצומת אלונים צפונה-מזרחה.

מסלול יער אלוני אבא

200 מטר ממערב לכניסה למושב אלוני אבא, ליד מכלאת בקר, מתחיל מסלול מסומן בתוך שמורת יער אלוני אבא. כפי שהזכרנו, קרבת היער למושבות הטמפלרים הצילה אותו מכריתה וכך אנו נהנים עד היום מיער אלונים, כפי שכיסה בעבר שטחים נרחבים בארץ ישראל. רוב עצי היער הם אלוני תבור (שיכולים להגיע לגודל מרשים), אלות, אשחרים ועוד מיני עצים.

בתחילת המסלול, יש תיבה ובה דפי מסלול והמסלול עצמו קל ומסומן היטב. הוא נכנס אל מעבה היער, עובר בין האלונים והאלות וכמעט מכל עבר תמתין לנו כלנית, רקפת או אירוס מצוי. לאחר הליכה בעליה קלה של כעשרים דקות, נגיע אל קרחת יער ענקית, שנראית בחודשי החורף כמו מדשאה אחת גדולה ובה פזורים עצי אלון תבור עתיקים וגדולים במיוחד. בקשו מהילדים (או נסו בעצמכם) להקיף במעגל את העצים, ראו שלפעמים דרושים לכך עשרה ילדים!

צילום:יהודית גרעין כל

נחצה את קרחת היער מערבה ושם ממשיך השביל ומתפתל, חלקו ביער וחלקו בשטחים פתוחים ופורחים. בסופו של דבר השביל יוציא אותנו בנקודת ההתחלה ובדרך נוכל לצפות על ישובי עמק יזרעאל הסמוכים. לפעמים נראה את הפרות המקומיות רועות באחו. אז לרגע קט, ניתן לחשוב שאנו בפיסה קטנה מאירופה.

המושבות הגרמניות לשעבר הן כיום מקום נעים, מלא מסעדות, בתי קפה וחנויות לדברי אומנות, וגם מקומם של הצימרים לא נפקד. בבית לחם הגלילית כדאי לבקר בבית וגנר שמשמש כעין מרכז מבקרים, ובבית העם.

 

צילום:חנספק

  
בית שערים

על הגבעות שמדרום-מזרח לטבעון התגלה אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים ביותר: בית שערים, היא "עיר המתים" של ימי המשנה והתלמוד (המאה השניה-השלישית לספירה): עשרות מערות קבורה מרשימות. אפשר להגיע מתוך הכיכר המרכזית של קרית טבעון, ואפשר גם לפנות ישירות מכביש 722 (יקנעם-אלונים) ולפנות לפי השילוט אל האתר.

יש באתר עשרות מערות, חלקן נמצאות בכמה מפלסים וקומות, בתוך המערות יש ארונות קבורה, תבליטים וכתובות. גולת הכותרת הוא הקבר המיוחס לרבי יהודה הנשיא, חותם המשנה.

 

צילום:דודי הולצמן

בית הקברות היה במשך מאות שנים אתר קבורה מועדף לעשירי יהודי העולם הרומי, כפי שמשתקף בכתובות שנמצאו באתר. מדי פעם מקיימים מתנדבים מקריית טבעון סיורים למערות נוספות, שאינן חלק מהאתר, ורק בסיור זה אפשר להבין עד כמה האתר הוא עצום.

 
צילום:דודי הולצמן

לאחרונה נחשף מאגר מים ענק מתחת לאתר.

אתר בית שערים הוא גם אתר מתאים לפיקניקים, במרץ-אפריל הוא נצבע בורוד של פריחת כליל החורש.

על גבעות שייח' אבריק

מאתר בית שערים נמשיך מזרחה כמה מאות מטרים (ברכב או ברגל). על גבעה נישאה עומד מבנה דו-כיפתי של קבר שייח' ולידו הפסל המפורסם של אלכסנדר זייד, רכוב על סוסו.

  
צילום:דודי הולצמן

שייח' אבריק, על פי המסורת המוסלמית, היה שייח' שנהג להתהלך צמוד לכד מים (אבריק) שבעזרתו טיהר את עצמו לפני התפילה, ומעשי ניסים רבים קשורים לשמו.

על אדמות אלה עלתה להתיישב משפחת זייד בשנות העשרים של המאה ה-20. אבי המשפחה, אלכסנדר זייד, עלה מרוסיה בעליה השניה, היה ממייסדי "בר גיורא" ו"השומר", והתיישב באיזור זה, רחוק מכל ישוב יהודי, בחווה מבודדת. המשפחה, שהיתה חלק מ"אגודת השומרים" (ההמשך של ארגון "השומר") עסקה ברעיית צאן ובקר.

בית המשפחה תואר בספר "אנשי בראשית" של אליעזר שמאלי, ורבים מאנשי הישוב היהודי נהגו לבקר במקום. כארכיאולוג חובב, השתתף אלכסנדר זייד בגילוי בית שערים.

אלכסנדר זייד נרצח על ידי פורעים ב-1938, ולאחר 4 שנים נקם הפלמ"ח את מותו. מותו גרם לזעזוע ועצב רב בישוב היהודי של אותם זמנים.

הפסל (פסל ראשון של יהודי שומר על סוס) הפך לסמל ההתיישבות בעמק יזרעאל, ונמצא ליד קבר שייח' אבריק. הפסל נראה למרחוק על ידי העוברים בכביש 722, והיו כמה נסיונות לגנוב ולהרוס אותו, אם מסיבות לאומניות ואם כמקור למתכת. הפסל מגודר היום, והד לסיפור גניבתו הוצג בסרט הנפלא "חצי טון ברונזה" בכיכובו של שלמה בראבא.

מרחבת הפסל נשקף נוף מקסים של מערב עמק יזרעאל.

 
צילום:דודי הולצמן

אלכסנדר זייד עצמו קבור בבית הקברות של השומרים, לרגלי הגבעה, סמוך לכביש 722. בית הקברות הוא אתר ייחודי ומעניין, מפתיע בפשטותו. גם הסופר אליעזר שמאלי קבור כאן. במורד הגבעה נמצא יער לנדוי, לזכר החלוצים הדתיים בעמק, שהקימו את מושב שדה-יעקב הסמוך. ביער פורחים מאמצע מרץ עצי כליל החורש ורודי-פריחה. 

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

 

מפת קרית טבעון  והסביבה

עוד בסביבה

נהלל ותל שימרון

סעו בכביש 75 מזרחה עד צומת נהלל. אם תפנו ימינה תוכלו להיכנס לנהלל, מושב העובדים הראשון, שבנוי בצורת עיגול מדוייק, ותושביו עוסקים עדיין בחקלאות. בין בני המושב המפורסמים ביותר – משפחת דיין לדורותיה, ולוחמים רבים בכל יחידות העילית של צה"ל ובשורות ההגנה והפלמ"ח. בית העלמין של נהלל נמצא מצפון לכביש 75, על תל שימרון, בפניה לישוב תמרת. בבית הקברות הצופה על העמק ועל המושב קבור משה דיין, כמו גם רבים מבני משפחתו, וגם האסטרונאוט אילן רמון.

בבית הקברות טמונה גם אביבה גפן, אחותו של משה דיין ואמו של יונתן גפן, שכתב עליה ועל משפחתו את הספר "אשה יקרה".
ב-2014 נוסף עוד קבר למשפחת דיין, עם מותו של השחקן והיוצר אסי דיין.

 
צילום:כפיר פתחי

כפר יהושע

מושב ותיק אחר נמצא בסמוך לנהלל: כפר יהושע, על שם יהושע חנקין (נקרא על שמו עוד בחייו). הכפר תוכנן על ידי ריכרד קאופמן, בצורת האות "י" מתוך הערכה ליהושע חנקין. בכפר עברה מסילת רכבת העמק, והיתה בו תחנה שמשמשת היום אתר לשימור.

הידעתם?

• "אגודת השומרים" קיימת למעשה עד היום כחברת שמירה ואבטחה
• כליל החורש ידוע בעולם כ"עץ יהודה" (Judas Tree), על שמו של יהודה איש-קריות, שעל פי הברית החדשה בגד בישו והסגיר אותו. העץ, שפרחיו היו פעם לבנים, האדים מבושה על חטאו של יהודה. העץ פורח סמוך לחג הפסחא שבו מציינים הנוצרים את האירועים של משפט ישו וצליבתו
• אסי דיין, בנו של משה דיין, בא חשבון עם אביו בסדרה "החיים כשמועה", כולל התייחסות לסיפור מותו והלוויה שלו
• בן ידוע אחר של נהלל הוא הסופר מאיר שלו, ונופי נהלל, כפר יהושע והסביבה משמשים רקע לספריו הנפלאים
• לאחרונה נחנך שביל אופניים חדש סביב קרית טבעון
• מסלול פריחה נוסף בבית לחם הגלילית והעמק
• פודקאסט טיול באלרואי ובית שערים
• מסלול באלוני אבא
• חורשת השומרים ליד טבעון
• מסלול טיול באלוני אבא

 
צילום:מרכז להב"ה רמלה