יום שבת, 16 במאי 2015

לא רק חומוס - אבו גוש וסביבתה, בין יום ירושלים לחג השבועות

צילום: Moataz1997

אבו גוש מזוהה אצל המטייל הישראלי, בדרך כלל, עם חומוס. ולא בכדי: שפע המסעדות שבישוב המפורסם - נודעות בחומוס שלהן, ואף הגיעו לספר השיאים של גינס עם מנת החומוס הגדולה ביותר.

כבר כתבתי על כך שחג השבועות הוא בעצם חג החומוס ולא (רק) חג מתן תורה/קציר/ביכורים/פשטידות/גבינות.

צילום: Paul Gauyette

לכבוד עונת הקציר וחג השבועות המתקרב, כדאי להכיר עוד אתרים סביב אבו גוש, שיתחברו גם הם לחג.
אמנם, רוב האתרים הם אתרים נוצריים כיום, אך לא נשכח גם את הנקודה היהודית.

בעקבות ארון הברית
נחזור לאירוע הראשון בתנ"ך שקרה בחג השבועות: מתן תורה. משה קיבל את הלוחות (שנכתבו באצבע אלוהים), שבר אותם ויצר לו חדשים. ללוחות החדשים (ולשברי הלוחות הישנים) נבנה ארון הברית (על ידי האמן בצלאל). הארון ליווה את בני ישראל במסעותיהם במדבר, עבר את הירדן, ורק עם הקמת בית המקדש - קיבל את מקומו הקבוע בקודש הקודשים.
עד שהגיע ליעדו, הארון עבר ממקום למקום - שילה, בית אל ועוד.... עד שנפל בשבי הפלישתים.
השהות אצל הפלישתים גרמה להם מגפות ומכות, עד שהם החליטו לוותר עליו, ואנשי הישוב קרית יערים, בנחלת שבט יהודה, העלו אותו אליהם:
"וַיִּשְׁלְחוּ, מַלְאָכִים, אֶל-יוֹשְׁבֵי קִרְיַת-יְעָרִים, לֵאמֹר: הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-אֲרוֹן ה'--רְדוּ, הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם; וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים, וַיַּעֲלוּ אֶת-אֲרוֹן ה', וַיָּבִאוּ אֹתוֹ, אֶל-בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה; וְאֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ, לִשְׁמֹר אֶת-אֲרוֹן ה'; וַיְהִי, מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים, וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיִּנָּהוּ כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי ה'" (שמואל א', פרק ו' 21, פרק ז' 1-2)

מכאן העלה דוד המלך את הארון לירושלים, וכאשר נבנה המקדש - הוא עבר לשכון בקודש הקודשים.
מה עלה בגורלו של הארון מאז חורבן בית המקדש? על כך נכתבו אינספור ספרים וצולמו לא מעט סרטים - ומי שמתעניין יוכל לראות כמה דברים מעניינים במאמר הזה.

הארון היה חשוב לנוצרים, והם זיהו את מקום חנייתו, קרית יערים, במקום בו קיים היום הכפר אבו-גוש.

כנסיית ארון הברית
בתקופה הביזנטית נבנתה כנסיה באתר קרית יערים, וכשנחרבה - נבנתה חדשה תחתיה, עד שזו נחרבה גם היא, במאה העשירית.

הצלבנים (וליתר דיוק: נזירי מסדר ההוספיטלרים) החליט לבנות כנסיה במקום מרוחק מעט יותר (ראו בהמשך), ומיקום הכנסיה המקורית של קרית יערים נשכח, עד למאה ה-19, אז זוהה המקום מחדש ושרידי הכנסיות נמצאו.

 
צילום: Ori

הכנסיה של היום היא מודרנית (יחסית...) ונבנתה ביוזמת נזירות צרפתיות, בתחילת המאה ה-20.
לכנסיה יש גן נרחב, ופסל של דוד המלך, לציון העובדה שהוא זה שהעלה את הארון מכאן:
"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מִבַּעֲלֵי, יְהוּדָה--לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, עָלָיו. וַיַּרְכִּבוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֶל-עֲגָלָה חֲדָשָׁה, וַיִּשָּׂאֻהוּ, מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה" (שמואל ב', פרק ו' 2-3)
אם תרצו, זהו עוד חיבור (גם אם במקום נמצאת היום כנסיה) לחג השבועות, שהוא גם יום הולדתו ופטירתו של דוד המלך.

איך מגיעים? הכנסיה נמצאת בחלקו המערבי של הישוב, ברחוב נוטרדאם, ליד הישוב החרדי הקטן קרית יערים (טלז-סטון)

צילום: ד"ר אבישי טייכר

המנזר הבנדיקטיני
במאה ה-12, החליטו הצלבנים ששלטו בארץ, שקרית יערים היא אמאוס, בה נפגש ישו עם שניים משליחיו אחרי שקם לתחיה, והקימו במקום כנסיה של מסדר ההוספיטלרים, מעל מעיין שנובע בתוך מערה (קריפטה). מאוחר יותר, זוהה המקום עם ענתות, מקום הולדתו של ירמיהו. בוא נגיד שזיהוי מדוייק של מקומות לא היה הצד החזק שלהם...
הכנסיה ננטשה, אך לא נהרסה, ובמאה ה-19 הגיעו למקום נזירים מהמסדר הבנדיקטיני, חשפו את המעיין, שיפצו וניקו - וב-1901 נחנכה הכנסיה מחדש, וסביבה גן גדול ויפה. מאז, הם רכשו עוד שטחים, גידלו זיתים וגפנים, ונוצר מתחם גדול ויפה.
צילום: Ori

צילום: Berthold Werner                                                                      צילום: Anna Levinson

הנזירים הבנדיקטינים מסבירי פנים ויחסם למבקרים יהודיים נהדר. אפשר לבקר שם בחג המולד (כאן, למשל, על ביקור מצולם מקסים של הצלם ברוך גיאן.
בגן המנזר מונצח ז'אן-מארי (אהרון) לוסטיז'ה (לוסטיג), יהודי-צרפתי שהמיר את דתו בזמן השואה, ניצל והגיע לדרגה גבוהה בכנסיה הקתולית, תוך שהוא רואה את עצמו גם כיהודי.

במנזר שומרו ציורי קיר (פרסקאות) מימי הביניים.
בין הנזירים במקום ידוע ומוכר הנזיר אוליביה החביב, נזיר צרפתי דובר עברית משובחת ושפתו קולחת, והוא מסביר בחפץ לב על המקום, תוך שימוש בסלנג צבאי ובהומור.

איך מגיעים? המנזר נמצא במרכז אבו גוש, לא רחוק מהמסגד, ברחוב מוחמד רשיד

אבו גוש: קצת היסטוריה
הכפר אבו-גוש עצמו קם במאה ה-16-17, על ידי מהגרים מהקווקז, והם אפילו רואים בשם הישוב עדות לכך - אבו-גוש כשיבוש של "אינגוש", מקום (וגם קבוצה אתנית) בקווקז.
במשך שנים שלט הכפר על הדרך לירושלים וגבה "דמי מעבר" מהעוברים בדרך, עד אמצע המאה ה-19.
על השורשים הצ'צ'נים-אינגושטים של הכפר, במאמר המצויין של יהודה זיו 

מלחמת העצמאות
בניגוד לרוב הכפרים סביב ירושלים, שהיו עוינים ליהודים, שמר אבו-גוש על ניטרליות, ואף אפשר ללוחמי הפלמ"ח לנוח ולטפל בפצועים במבנה כנסיית קריית-יערים. מסיבה זו, התושבים כמעט שלא גורשו (ואלו שגורשו הוחזרו, בעקבות התגייסות של אנשי ציבור משמאל ומימין). מאז, הפך הכפר לסמל לדו-קיום ויחסים טובים בין יהודים וערבים. אחד מאנשי הכפר אף היה חבר במחתרת לח"י, והחביא את גאולה כהן לאחר שהוברחה מבית החולים הבריטי בירושלים.
בין אבו-גוש ובין הקיבוצים השכנים היו קשרי ידידות שעמדו במבחן המלחמה.

מסגד
בשנים האחרונות, תושבי הכפר גילו מחדש את השורשים הקווקזיים, בעיקר הצ'צ'ניים. ב-2014 נחנך באבו-גוש מסגד חדש, ענקי, השני בגודלו בארץ, שמומן ברבו בידי ממשלת צ'צ'ניה.
אפשר לבקר במסגד שנראה למרחוק, על ארבעת צריחיו - שלא בשעות התפילה.
צילום: M_ranbar

בין חומוס לפסטיבל
בגלל מערכת היחסים הטובה בין יהודים וערבים, הפך אבו-גוש למוקד מסעדות גדול. עשרות (אם לא יותר) חומוסיות, מסעדות, מאפיות פיתות, קונדיטוריות וחנויות רבות משרתות רבבות מבקרים, וגם בימים שמזרח ירושלים מתוחה, וכבישי הגליל והמשולש עוינים - באבו גוש תמיד נעים ולבבי. מדי שבת משתרך תור ענק של מכוניות בכניסה לכפר. מסיבה זו, עדיף לא להגיע בשבת, אם אפשר.
כל שנה, סביב חג השבועות, חוגגים באבו-גוש וכנסיותיה פסטיבל למוזיקה קאמרית.
הפסטיבל מושך מבקרים רבים, וכדאי להגיע מוקדם ולהתאזר בסבלנות. אני מקווה שהמחלף החדש בכניסה המערבית לכפר שנחנך בסוף מרץ 2015  (מכיוון נווה אילן) יפתור את בעיות התנועה הקשות.

ומה מסביב לאבו גוש?
קרית יערים
בצמוד לאבו-גוש נמצאת שכונה חרדית קטנה של ישיבת טלז, בעלת שני שמות: קרית יערים (על שם האתר המקראי), וגם טלז-סטון, על שם הישיבה ועל שם נדבן אמריקני בשם ארווינג סטון.
סטון הוא גם שמו הבדוי של האלוף דוד מרכוס: קצין צבא אמריקאי-יהודי שבא לעזור למדינת ישראל במלחמת העצמאות. בגלל האיסור שהטילה ממשלת ארצות הברית על עזרה במלחמה, הוא הזדהה כ"מיקי סטון". הוא נהרג ביוני 1948 בשוגג, באבו גוש. אנדרטה לזכרו נמצאת בלב הישוב קרית יערים (סגור לכניסה ברכב בשבת). ב-1966 אף הופק סרט לזכרו, בשם "הטל צל ענק".

צילום:ד"ר אבישי טייכר


עין ראפה ועין נקובא
מדרום לכביש מס' 1, יש עוד שני כפרים ערביים קטנים: עין ראפה, שתושביו ברחו במלחמת העצמאות ושבו למקומם, ועין נקובא, שבמקור שכן ליד אבו גוש. תושביו הועברו למקום הנוכחי, ועל מקום הישוב הוקם המושב "בית נקופה". הכפרים קטנים, ותופעת המסעדות והחומוס כמקור פרנסה נמצא רק בחיתוליו.

חג השבועות הוא גם חג המים, למי שזוכר. ליד מחלף חמד שוכן גן לאומי בשם עין חמד, ובו מבצר צלבני מהמאה ה-12 ומעיין. המעיין יבש, והמים הזורמים בפלגים הם ממקור חיצוני. זהו גן לאומי יפה ואתר מומלץ לפיקניקים.
צילום: Bukoved
הר הרוח
על הר הרוח ואתריו כתבתי בפוסט על אנדרטאות לשואה. אבל אם בחג השבועות עסקינן, ואי אפשר ללא קצת דברי חלב, כדאי לבקר בחוות הר הרוח שבה מגדלים עיזים ומייצרים גבינות מצוינות (ולא זולות). החווה נוסדה על ידי משפחת הימלפרב (סב המשפחה היה החלבן השכונתי בילדותי...), ובה מגדלים עיזים, ומחלבן מפיקים יוגורטים וגבינות. מומלץ מאוד לילדים, וגם טעים מאוד. אפשר להצטייד בסלסלות לפיקניק וכמובן לרכוש מתנובת המחלבה, וכדאי לברר קודם אם המחלבה פתוחה.

על רכס הר הרוח שוכן הישוב נטף, ולידו מסלול מומלץ (ולא קל) לעין כפירה ונחל כפירה

אוכל, קדימה אוכל
פרט לאבו גוש על שלל מסעדותיה, יש עוד מקומות שאפשר לאכול בהם בסביבה

ועוד לחג השבועות ולסביבה הקרובה:





יום שישי, 1 במאי 2015

נתניה - פיסול סביבתי, אנדרטאות וטיילת




*** מוקדש לחברת אאוטבריין ועובדיה ***

 צילום:דודי הולצמן

האם אתם מכירים את "יום הוטרנים" או את "יום הניצחון"?
בארץ הוא מוכר בעיקר אצל יוצאי חבר המדינות ונחגג ב-9 במאי, כפי שחוגגים ברוסיה. בשאר מדינות מערב אירופה, מציינים אותו ב-8 במאי, וכל זה לכבוד נצחון בעלות הברית על הנאצים בתום מלחמת העולם השניה.
בארץ, יום הנצחון היה יום של עצב, בו התגלו המימדים האיומים של השואה, ולכן לא נהגו לציין אותו עד ל-20 השנה האחרונות.
מאז הגעתם של עולים רבים ממדינות חבר העמים, מציינים אותו יותר ויותר, בתהלוכות בהן עונדים הצועדים מדליות מהצבא האדום, ואף הוסיפו ובנו פסלים ואנדרטאות לציון הניצחון הזה. יש אפילו רעיון להפוך אותו לחג רשמי 

האנדרטה הבולטת ביותר לזכר הנצחון נמצאת בנתניה, עיר שמאכלסת עשרות אלפים מיוצאי ברית המועצות לשעבר. עיריית נתניה מקיימת מדי פעם אירועים ביום הנצחון.

היות שנתניה התברכה בעשרות פסלי חוצות מרהיבים, וכמובן בחוף ים מקסים, זו ההזדמנות לטיול עירוני, כמעט בכל מזג אויר, בעקבות פיסול החוצות בעיר היפה שזוכה לדימוי לא מוצדק.

מתחם יד לבנים
הריכוז העיקרי של פיסול חוצות נמצא במתחם יד לבנים, סמוך לחוף הים. האנדרטה הבולטת ביותר היא זו שנחנכה ב-2012 לזכר נצחון הצבא האדום, שעוצבה על ידי האומן חן וינקלר והפסל הרוסי סאלוואט שרבקוב.
 צילום:דודי הולצמן

אל האנדרטה מגיעים ממזרח, דרך רחבה גדולה, אל תוך מסלול קצר, בתוך "בונקר", ובו דמויות שמתארות את אימי מלחמת העולם השניה והשואה. ממנה יוצאים אל שתי כנפי אבן ענקיות ולבנות, המסמלות את הטוב והתקווה, ומשקיפות על הטיילת הנהדרת של נתניה. האנדרטה משולטת ב - כמה שפות ויש בה עמדות אורקוליות לשמיעת הסברים.
האנדרטה נחנכה במעמד ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה.

 צילום:דודי הולצמן

אך זהו לא הפסל היחיד במתחם. מדרום לו נמצא בית יד לבנים של נתניה, ולידו אנדרטה לזכר חללי חיל החימוש, המאומץ על ידי נתניה. באמפיתאטרון שבמתחם נערכים מדי שנה טקסי זכרון לחללי צה"ל.
 צילום:דודי הולצמן


 צילום:דודי הולצמן

בגן שממזרח לאנדרטאות האלה, הוצב ב-2014 קרון מקורי שבו הובלו יהודים למחנות ההשמדה בימי השואה.

 צילום:דודי הולצמן
 
ליד הקרון נמצאת רצפת פסיפס של כנסיה ביזנטית שנמצאה בשכונת קרית נורדאו הסמוכה והועתקה לכאן, וגם אנדרטה לנפגעי פעולות האיבה (שנתניה סבלה מהן הרבה בתחילת שנות האלפיים) בעיצובו של חן וינקלר.
 צילום:דודי הולצמן

צמוד למתחם, בפינה הרחובות שמחה ארליך ובן גוריון, נמצא פסל מיוחד במינו: הוא נוצר על ידי האמן יגאל תומרקין על בסיס התמונה הידועה של רוברט קאפה ממלחמת האזרחים בספרד "מותו של חייל לויאליסט".
  צילום:דודי הולצמן

 הפסל נתרם על ידי זלמן זלצמן שהתנדב לבריגדות הבינלאומיות שלחמו בספרד בשנות ה-30 של המאה ה 20.

לאורך הטיילת
לאחר שהתרשמנו מהמתחם הגדול והמלא בפסלים ואנדרטאות, נשים פעמינו אל הטיילת של נתניה, שנקראת על שמו של ראש העיריה הראשון ומייסד העיר, עובד בן עמי.
לנתניה חוף ים מדהים (יותר יפה משל תל אביב, לדעתי), ובשנים האחרונות השקיעה העיריה מאמצים וכספים בטיילת הארוכה שמעליו. כל החוף הדרומי זרוע בפסלים של האומן רוסלן סרגייב, צבעוניים, מקומרים ויפים, עשויים מקרמיקה ממוחזרת, ומזכירים את היצירות הידועות של האומן הקטלוני גאודי, בעיקר  את אלו שבפארק Guell בברצלונה. עם הזמן, היצירות האלו הפכו ל"סמל מסחרי" של העיר נתניה. הטיילת ממשיכה עד למלון "כרמל", ובדרך אפשר גם לצעוד צעידה ספורטיבית, לרכב על אופניים, לרדת לחוף הים ולהתרשם מיצירות אומנות נוספות.
  צילום:דודי הולצמן

בחלק הדרומי, באחת הכיכרות של הטיילת, נמצאת אנדרטה לזכר ספינה המעפילים "פנצ'ו" - ספינת מעפילים שהפליגה מסלובקיה אל הים השחור וממנו אל הים התיכון ב-1940. הספינה סבלה ממחסור בדלק ומים, ונתקעה על אי בודד ביוון. האיטלקים, ששלטו ביוון, חילצו את המעפילים והעבירו אותם למעצר ברודוס. ב-1943 הם הועברו מרודוס למעצר בדרום איטליה, וכך ניצלו מגורלם המר של יהודי רודוס שנשלחו להשמדה. כאשר שוחררה דרום איטליה, הופתעו למצוא שם את המעפילים. ב-2008 נחנכה אנדרטה לציון המאורע, בשיתוף שגריר איטליה.
צילום:ד"ר אבישי טייכר
ליד הירידה לחוף הארגמן יש פסל מרשים של שחף, צופה על הים
בסמוך, ליד חוף הארגמן, על הטיילת יש שביל ומצפור מוקדש לדב-ברי הררי, בן העיר נתניה.  דב היה מפקד גדוד שנפל ב-2010 בחילופי אש עם כוחות צבא לבנון ברכס מנרה.
  צילום:דודי הולצמן

את האנדרטה יצר האמן חן וינקלר, והיא משלבת קטעים מדבריו מדברי אחרים שאהב.
נמשיך עוד צפונה לכיוון מלון כרמל. ליד המלון נראה את "פסלי המשפחה" של הפסלת עופרה פוזיילוב, ואת העמוד לזכרו של עובד בן-עמי, מייסד העיר.
  צילום:דודי הולצמן

בכיכר הסמוכה למלון מוצג פסל "עיר השמש" לזכרו של בנימין מטלון, מראשוני העיר. הפסל נבנה באיטליה על ידי לוציאנה, אשתו של מטלון, והובא לארץ במבצע מסובך - מדובר בעיגול מתכת ענקי עם תבליטים שזוהרים בשמש
 צילום:דודי הולצמן

כיכר העצמאות
נמשיך (ברגל או ברכב) צפונה עד לכיכר העצמאות, אחד המוקדים ההומים והמרכזיים של העיר. השפה הצרפתית (והרוסית) נשמעות מכל עבר, בתי קפה, מסעדות וגם המלון הישן שהיה בכיכר חידש את פניו.
הכיכר מתחילה במדרחוב בקצה רחוב הרצל, ובו מוצגים פסלי המנגנים (כלייזמרים) של האומן לב סגל, מקדמים את פני הבאים לכיכר ולבתי הקפה שבה.
צילום:דרור אבי

בהמשך, בכיכר עצמה נחנך מתחם אינראקטיבי ובו מזרקה מנגנת 
כאן מתקיימים קונצרטים, תערוכות ואירועים רבי משתתפים.
בחלק הקרוב לטיילת בכיכר נמצאת "אנדרטת הלוחם" - אנדרטת זיכרון לבני נתניה שנפלו במערכות ישראל. האנדרטה מורכבת מעמוד זיכרון ולידו קיר ארוך שעליו תבליט, מעשה ידי הפסל משה ציפר, ונבנתה ב-1960, כשכל מתחם יד לבנים עוד לא נבנה.

 
צילום:דודי הולצמן

לידה יש שלט זיכרון ל"העפלת אף-על-פי", ספינות המעפילים שארגן אצ"ל עוד לפני מלחמת העולם השניה, ולידו מזרקה מרשימה הצופה לים: מזרקת החבצלת שנבנתה על ידי יצחק שמואלי (המזרקה היתה בעבר במרכז הכיכר, והחבצלת היא סמלה של העיר נתניה). מכאן יוצאות טיילות מרהיבות, צפונה ודרומה, מעל המצוק לאורך חוף הים.
 צילום:דודי הולצמן

אם נפנה צפונה נראה את הפסל "כנר על הגג", גם הוא של הפסל לב סגל (צמוד לרחוב המעפילים). לידו הגלריה העירונית של נתניה.
צילום:ד"ר אבישי טייכר

עוד פסלים ברחבי העיר (וזו רק רשימה חלקית...)
לא הרחק ממתחם יד לבנים, נמצאת האנדרטה לזכר חללי חטיבת אלכסנדרוני. החטיבה הוקמה במלחמת העצמאות ורוב מגוייסיה היו בני השרון. החטיבה לחמה באיזור השרון, בקרבות הקשים - ראש העין, כפר סבא, טירה, גאולים, מבצר קאקון ועד מורדות הכרמל. סביב לאנדרטה גן יפה המטופח על ידי ילדי בית הספר אילן רמון. את האנדרטה עיצבו סול בסקין ויהודה יהב
 צילום:דודי הולצמן
פסלי הספורט
נתניה מיתגה את עצמה בשנים האחרונות כ"עיר הספורט" - איצטדיון, מסלולי אופניים, מכון וינגייט ועוד - כל אלו הם חלק מהעיר וסביבתה. הפסלים בעיצובה של מאירה לזניק-פריימן, וגם של אומנים אחרים. הם פזורים לאורך השדרות בעיר, ליד איזורי התעשייה ובדרכים המובילות לחוף הים. המקומות הטובים לצפות בהם הם שדרות בן גוריון ושדרות דגניה. 
צילום:ד"ר אבישי טייכר. הפסל: דוד גרשטיין

 שלום עליכם
בשדרות בן-גוריון, בכניסה לשמורת האירוסים המפורסמת של נתניה יש פסל מתכת יפה של אירוסים. כדאי לבקר בשמורה בעיקר בפברואר (עדיף לא בשבת). מכאן נפנה לרחוב שלום עליכם, על שם סופר האידיש הדגול. בצד ימין הפסל "אנרגיה של אש" של הפסלת גניה גנדלמן, מסלע ורוד ענק. הכביש ממשיך לכיוון איזור התעשייה החדש. בפינת שדרות בן-צבי נמצא פסל גדול ויפה של שלום עליכם, רוכב על עז (חית בית אהובה ונפוצה בסיפוריו) ומנופף בכובעו. הפסל הוא מעשה ידיו של לב סגל, שיצר גם את פסלי הכליזמרים שנזכרו לעיל.
 צילום:דודי הולצמן

איזורי תעשיה
לא רק הטיילת ואיזורי המגורים זכו לפסלי חוצות - אלא גם איזורי התעשיה. באיזור התעשיה הישן, בין מוסכים, בתי מאפה וחנויות חומרי בניה, ניצב לו פסל מיוחד, גם הוא של האומן חן וינקלר - האריה השואג. זוהי מחווה לסבו של חן וינקלר שהיה בין הסתתים שיצרו את פסל האריה בתל חי.
 צילום:דודי הולצמן

באיזור התעשייה החדש, בין האיצטדיון למשרדי ההייטק ומרכזי הקניות יש גן שעשועים ובו פסל דמוי ציפור ענקית שעוצב על ידי רוסלאן סרגייב, האומן שיצר גם את פסלי הטיילת. מוזר למקם גן שעשועים באישור תעשיה, אך התוצאה בהחלט יפה

מידע נוסף
סרטון על הפסלים של רוסלאן סרגייב בטיילת של נתניה


הערה: לצערי הרב, בחלק מהפסלים, אין אפשרות לדעת מי היוצר. גם כשפניתי לעיריית נתניה לא הצלחתי לקבל את המידע. אנא קבלו בהבנה, ואם למישהו יש מידע כזה, אשמח להוסיף




"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז