יום חמישי, 30 בינואר 2014

ההר העגול כל ימות השנה

האיזור שממזרח לבנימינה, לכיוון רמות מנשה, נחשב (ובחורף גם נראה קצת...) כ"טוסקנה הישראלית". כפרים קטנים, הרבה כרמים ואוטוסטרדה אחת שפוצעת את הנוף (כביש 6). 

צילום: דודי הולצמן

יעדנו היום הוא ההר העגול, הישובים והמעיינות סביבו, במועצה האיזורית "אלונה".

גן אהוד
מדרום לבנימינה יוצא כביש 653 מזרחה לישובי המועצה האיזורית אלונה. לאחר כמה ק"מ נפנה שמאלה ל-654. לפני שהכביש פונה בחדות ימינה (ל-6533) נוכל להמשיך ישר בכביש שהופך לדרך עפר. הכביש יוביל אותנו עד לפינת ההנצחה "גן אהוד".
גן אהוד הוא אתר הנצחה לזכר אהוד אפרתי, בן זכרון יעקב שנפל בקרב בעזה באוקטובר 2007. יש בו דשא, עצי אלון, שולחן פיקניק, ברזיה ואפילו מותר לישון שם בחניה.
אפשר להגיע למקום גם ישירות בדרך עפר מכביש זכרון יעקב-בנימינה, מול הפניה ל"אורט השומרון".

ההר העגול
נחזור בדרך בה נסענו, ונפנה מזרחה ל-6533, עד למושב עמיקם.
מושב עמיקם הוקם על ידי יהודים שעלו מסין (צאצאי משפחות שהיגרו לשם ממזרח אירופה). בתוך המושב נמשיך ונתפתל עם רחוב הכלנית, ולאחר שהוא הופך לרחוב הנרקיס - נפנה לכיוון ההר העגול. ייתכן שבוץ ימנע מהרכב להגיע קרוב להר.
צילום: דודי הולצמן


להר עולה שביל היקפי-סיבובי, מתאים לרכבי שטח, ושבילים רגליים דרך היער. כל הדרכים מלוות בפריחה צבעונית של כלניות, רקפות ואירוסים.
על הפסגה הוכשר חניון קטן לזכר ראובן גלקין, צנחן שנפל בקרבות החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, ופסל סביבתי. מתחתינו נחל תנינים, כביש 6 והמרחבים הירוקים העצומים של רמות מנשה. מתאים במיוחד לפיקניק או בראנץ'.

צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן

עין ניל"י
נרד מההר, נחזור למושב וניסע דרומה לכיוון גבעת ניל"י. בדרך הכביש חוצה את אפיקו העליון של נחל תנינים, שבימי חורף זורם. הכביש עובר מתחת לכביש 6 ומגיע למושב גבעת ניל"י. בתוך המושב נפנה שמאלה לכביש שהופך לדרך עפר, שעוברת בין מטעי אפרסקים. בחודשי פברואר-מרץ המטעים מתמלאים בפריחה לבנה.
נחנה ונמשיך ברגל לכיוון קבוצת עצים, שנטועה סביב עין ניל"י, מעיין יפה שמימיו נקווים לבריכת מים. הבריכה יכולה להיות גדולה אחרי חורפים גשומים, ומים נשארים בה עד הקיץ. לצערנו, בימי שבת יפים, המקום מלא רכבי שטח. בימי חול - המקום כמעט ריק.
המעיין הזה הוא אחד מעשרות מעיינות שנבעים בכל המרחב שממזרח לנו - רמות מנשה. אפשר להגיע לכולם בהליכה רגלית או ברכב שטח.
 צילום: דודי הולצמן

גבעת עדה
נצא מגבעת ניל"י ונמשיך דרומה לקיבוץ רגבים ומשם מערבה לגבעת עדה.
גבעת עדה (על שמה של אדלאיד-עדה, אשתו של הברון רוטשילד) הוקמה ב-1903 כאחת ממושבות הברון על ידי בני "הדור השני" של עולי העליה הראשונה. בראשית ימיה היא היתה מבודדת, והתבססה על חקלאות - פלחה, מטעים וכרמים. במאורעות 1936-39 המושבה הותקפה פעמים רבות, שלושה נערים נחטפו, נרצחו, וגופותיהם נמצאו רק לאחר כשנה. בהמשך, פרצו ערבים למושבה ורצחו שלושה אנשים.


 
הישוב נשאר מושבה קטנה עד שנות התשעים של המאה העשרים. מאז החלו לבנות בה בתים חדשים, וב-2003 היא אוחדה עם בנימינה לישוב אחד.
מעט מבתי הישוב הישנים עודם קיימים בחלק הישן של המושבה, ברחוב הראשונים, היסמין והדקל. באתר הישוב נוכל לקרוא על כמה מהאתרים ההיסטוריים. 
כאן נוכל לראות מסלול יפה בין בתי הישוב.
 מבט מגבעת עדה למושב אביאל. צילום: דודי הולצמן

אלוני יצחק 
מגבעת עדה יוצא כביש (רחוב היער) לכיוון הקיבוץ כפר-גליקסון וכפר הנוער אלוני יצחק. לצידו יש שמורת טבע קטנה ומקסימה, שריד ליער האלונים שכיסה את השרון ומורדות השומרון. ביער סומן מסלול הליכה בין האלונים ופריחת סוף החורף המקסימה. שפע של כלניות בכל הצבעים, רקפות ועיריות.
צילום: דודי הולצמן
בתוך השמורה שתי אנדרטאות: אחת לזכר הנערים מגבעת עדה שנחטפו ונרצחו בשנות השלושים, ואחת לזכר רויטל אוחיון ושני ילדיה שנרצחו בשנתם בקיבוץ מצר, באחד מהאירועים המזעזעים ביותר באינתיפאדה השניה, ב-2002. כתבה מ-Ynet מתקופה זו.
 
צילום: דודי הולצמן
 
מאגרי מנשה
כביש 653 ממשיך מגבעת עדה בחזרה לכיוון בנימינה. בדרכנו חזרה נוכל לנסוע דרך פרדס חנה לכיוון כביש 4. מימיננו, סוללת עפר שמחביאה מאחוריה את מאגר נחלי מנשה: מים שיורדים ברמות מנשה, זורמים בנחלים - נאגמים לתוך אגם, שם הם מוחדרים לאקוויפר ונשאבים בעת הצורך. בחורפים גשומים המאגר מתמלא והופך לאגם יפה
צילום: דודי הולצמן
 
אתרים נוספים:
מי קדם. האתר התיירותי החשוב ביותר בתחומי המועצה מתאים בעיקר לקיץ ולא לחורף. הרומאים ניצלו את שפע המים של מעיינות הרי מנשה, היטו אותם לתוך מערכת תת-קרקעית, שהזרימה את המים לקיסריה. לאורך כביש 6553, ליד אביאל, התגלו קטעים מהאמה הזו, נוקו והוכשרו לקליטת קהל. אפשר ללכת בתוך מים קרים ונעימים בקיץ, במנהרה מוארת לאורך כמה מאות מטרים. האתר בתשלום, מותאם לילדים ומהנה מאוד - מים זורמים, נקיים וקרים במרחק נסיעה קצר מאוד ממרכזי האוכלוסיה.
צילום: אודי שטינוול

יערות אלונה נמצאים מצפון לכביש אביאל-עמיקם, עם הרבה דרכי עפר, סחלבים, צמחי תבלין ומרחבים ירוקים רבים. בהמשך, השמורה מתחברת בצפונה ליער העבות של הר חורשן, לכיוון בת שלמה. כל האיזור מלא בחזירי בר, וכמובן - הרבה פריחה בחורף ובאביב.
מסלולי טיול נוספים ברמות מנשה באתר הנפלא של עמית מנדלסון
בנימינה השכנה עשירה מאוד באתרים היסטוריים ואפשר לטייל ביניהם, וגם בעקבות שיריו של אהוד מנור, בן המקום.

מידע נוסף
  • מנהרות כביש 6: כאשר תוכנן הקטע של כביש 6 שבין ואדי ערה למחלף עין תות, עלה חשש (מוצדק) שהכביש יפצע את הנוף, יטה זרימות נחלים ויפריע לתנועת בעלי חיים. פעילים סביבתיים ביקשו שהכביש יעבור במנהרה ארוכה. בוני הכביש סירבו, והחלופה שהוצעה היא הרע במיעוטו: שתי מנהרות, מעבירי מים, גשרים ופתחים שבעלי חיים יוכלו לעבור בהם. פורסם אפילו טור פרידה מהאיזור. בפועל, יש פגיעה, אבל אני מוצא שהיא מעט פחות חמורה מאשר חששתי.
  • אתרי תיירות במועצה האיזורית אלונה
  • אימוץ הבז האדום. בבית הספר האיזורי "אלונה" שבמושב עמיקם יצרו פרויקט מיוחד לאימוץ הבז האדום שנמצא בסכנת הכחדה


טיול נעים!
  
צילום: דודי הולצמן


 



יום שבת, 11 בינואר 2014

בעקבות מחלקת ההר: מבית שמש לגוש עציון

לפני 66 שנה, ב-16 בינואר 1948, ג' בשבט תש''ח,  נוצר אחד מסיפורי הגבורה העצובים והחשובים של מלחמת העצמאות. כיום ניתן להתחקות אחר עקבותיהם של 35 לוחמי הל''ה בסיור בעקבות מסלולם.

לעזרת הגוש הנצור
ב-1948 היו מדרום לירושלים ארבעה יישובים בגוש עציון, מבודדים בתוך המון עוין של ערביי חברון ובית לחם, ותלויים באספקת שיירות ובחסדי הצבא הבריטי. ב-13 בינואר הותקף הגוש על ידי פורעים, שנהדפו באבידות קשות לערבים (כמאה הרוגים), אך המצב היה חמור – לגוש חסרו תרופות, נשק ולוחמים. הפלמ''ח החליט לשלוח לעזרת הגוש תגבורת. רוב המתנדבים לפעולה היו סטודנטים באוניברסיטה העברית, חברי הפלמ''ח.
נסיון להתגנב לגוש עציון, סמוך לבית לחם לא עלה יפה, ולכן החליטו להגיע לגוש עציון ממערב. נקודת המוצא של 40 הלוחמים היתה המושבה הרטוב. מפקד המבצע, דני מס, ויתר על שני לוחמים ששכחו את הנשק ויצא לדרך עם 38 אנשי פלמ"ח וחי"ש (חלקם סטודנטים), בליל 16 בינואר, בשעה 11 בלילה. השעה היתה מאוחרת, אך למרות החשש שיתגלו עם אור ראשון, ועייפות הלוחמים (הם יצאו ערב קודם לנסיון חבירה לגוש), הם יצאו לדרך. על גבם היו אלפי כדורים, חומרי נפץ ותרופות לעזרת הגוש הנצור.

דרכם של הל"ה
המושבה הרטוב לא קיימת היום, ומקומה הוא במושב נחם שמצפון לבית שמש. במקום יש חורשת אורנים ולוח זכרון ללוחמי הל"ה, ומוזיאון שנפתח ליד שרידי המושבה של פעם. כדי להגיע אל המוזיאון ולוח הזיכרון (כולל מפה שמתארת את המסע) צריך להיכנס לאיזור התעשיה של בית שמש, ומשם למושב נחם.


צילום:יפעת ס.

ביערות שממזרח, לכיוון מערת הנטיפים, פורחות כעת רקפות, וגם נרקיסים וכלניות.

מהרטוב המשיכו 38 הלוחמים דרומה, בפאתי בית שמש דהיום, ואחד הלוחמים נקע את רגלו. למרות שניסה להמשיך, הוחלט שהוא ושני חברים ישובו על עקבותיהם. כך נותרו 35 לוחמים, שהמשיכו אל הגוש. לפני הפרידה עצרו ליד עינות דקלים – נביעת מים קטנה ולידה עצי דקל. כיום היא נמצאת על כביש 38, מדרום לבית שמש. יש שם חניון, ודרך למנזר "בית ג'מאל" הסמוך.
משם המשיכו הלוחמים מזרחה, ונפרדו מהשלושה. בדרך הלאה, הם המשיכו בנתיב שלא נותר לנו אלא לשערו, ובאיחור מהמועד המשוער, כשהשחר מתקרב. הם התקדמו בוודאי לכיוון נחל עציונה ועמק האלה. לא הרחק מונצח זכרם בקיבוץ הנושא את שמם – נתיב הל"ה ובו אנדרטה לזכרם. 

צילום:ד"ר אבישי טייכר
משם המשיכו לכיוון גוש עציון, תוך נסיון לעקוף את הכפר הגדול ג'בע. סיפור שעבר מפה לאוזן מספר על כך שהל"ה פגשו רועים ערביים, או אישה ערביה, ושחררו אותם לאחר שאלה התחננו על חייהם. אותם רועים סיפרו על הלוחמים המתקרבים לאנשי הכפרים שמסביב. אין כל בטחון שסיפור זה נכון, אך הוא המשיך ללוות את זכרון הל"ה לאורך השנים, ולהוות נושא לשיחה בפעילויות מורשת קרב וטוהר הנשק בתנועות נוער ובצה"ל.

גבעת הקרב
ככל הנראה, הל"ה זוהו על ידי ערבים כשעלו בנחל עציונה. הם ניסו לעקוף את הישובים הערביים, ועלו צפונה לכיוון הר סנסן הגבוה. ייתכן שדני מס חשב להסתתר או להתבצר על הגבעה עד שיגיע הערב, ולהמשיך משם עד לגוש עציון. כשעלו על גבעה שזכתה לכינוי "גבעת הקרב", במעלה הר סנסן, נלחמו עד לאיש האחרון, מול מאות פורעים.
עם בוקר הזעיקו הערבים קצין בריטי, וגופות הל"ה הועברו לגוש עציון לקבורה זמנית.
עד 1967 חשבו שגבעת הקרב היתה בתחום הגדה המערבית דאז, אך מתחקירים שנעשו ב-1967, הסתבר שהגבעה שכנה בשטח ישראל "הקטנה" שעד 1967. במקום נבנתה אנדרטה, אך אין גישה לשם ברכב. אפשר להגיע ברגל או באופניים. ההגעה היא ממושב אביעזר, בכביש צר וישן, שהופך לדרך עפר. הדרך מטפסת במעלה רכס סנסן, ושלט מפנה דרומה בשביל לכיוון גבעת הקרב, שנמצאת בנקודה נחותה טופוגרפית, אך עדיין צופה לכיוון גוש עציון. היות שהגישה למקום קשה במיוחד, הקימה המועצה האיזורית גוש עציון אתר הנצחה ותצפית בסמוך למחסום הכניסה לגוש עציון, מכיוון עמק האלה (על כביש 367)
צילום:יהודית גרעין-כל

הנה מוטלות גופותינו
סיפור נפילתם הביא לזעזוע עמוק. היו אלו מטובי לוחמי הפלמ"ח באזור ירושלים. חיים גורי, איש הפלמ"ח שישב אז באירופה, כתב את הפואמה "הנה מוטלות גופותינו" במלונו בבודפשט, כששמע על מות הלוחמים ובהם חברו הטוב דני מס. הדפים שעליהם נכתב השיר אבדו וכמעט הושחתו, התגלו בדרך מקרה ופורסמו.


"ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה
פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים.
כבים נגוהות אחרונים והערב צונח בהר.
ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה
לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים
לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער". 

קישור לשיר במלואו

שיר זה הפך לאחת מאבני היסוד של טקסי יום הזכרון לאורך שנות המדינה.

גורל הגר"א
גוש עציון נפל ממש ערב קום המדינה, ב-14 במאי 1948, חלק מתושביו נטבחו וחלק הובלו לשבי הירדני.
בשנת 1949 הועברו עצמותיהם של נופלי הל"ה לקבורה בהר הרצל. היות שרבות מהגופות הושחתו, לא זוהו עשר מהן בוודאות, וכדי לזהותן נערך טקס "גורל הגר"א" על ידי הרב אריה לוין. על פי טקס זה, פותחים כל פעם את התנ"ך, ומזהים על פי הפסוק את הגופות, לפי שמות החללים. באופן מעורר השתאות, בכל פעם שפתח הרב לוי את התנ"ך, נמצא פסוק שהתאים לזיהוי אחת הגופות. עוד על הטקס המצמרר תוכלו לקרוא כאן.
 
צילום:תמר הירדני

גוש עציון
ישראל לא שבה אל גוש עציון במלחמת העצמאות. 19 שנה עמד גוש עציון שומם, עד שיושב מחדש ב-1967. כיום, נסיעה בכביש 367 (מכיוון בית שמש) או כביש 60 (כביש המנהרות, מכיוון ירושלים), תוליך אותנו בבטחה ובמהירות אל גוש עציון. 

האירוסים של טוביה
אחד מהרוגי הל"ה הוא טוביה קושניר, סטודנט לבוטניקה שגילה צמחים רבים בטיוליו הרבים בארץ כאיש פלמ"ח, עוד בתקופה בה הגנת הצומח לא נחשבה לנושא חשוב לעסוק בו. הוא זה שגילה את השושן הצחור והדבורנית בכרמל, וטיפח אוסף אירוסים בגן הבוטני בהר הצופים. האירוסים שם התגלו מחדש רק לאחר 1967.
על שמו נקראים סתוונית טוביה, ואירוס טוביה (שנקרא כעת אירוס עוזיהו). כדאי, בכל פעם שמבקרים באתר פריחה של אירוסים – בשרון, בגלבוע ובגליל – לזכור את המפעל החשוב שהחל בו טוביה קושניר.
אביו, שמעון קושניר, כתב לזכרו את הספר "האירוסים עודם פורחים".

את הטיול בעקבות הל"ה אפשר לסיים בגן הבוטני בו נראה את חלקת האירוסים (תלוי בעונה) בגבעת רם או בהר הצופים.



עוד על מקומות מעניינים במסלול הטיול

בית ג'מאל
מדרום לבית שמש, ליד עינות דקלים (נקודת הפרידה של הל"ה משלושת הלוחמים) יוצאת דרך אל מנזר בית ג'מאל. נסיעה קצרה ואנחנו כמעט באיטליה: כרמי זיתים, פריחת חורף ומנזר איטלקי. המקום נקרא בית ג'מאל על שם רבן גמליאל שמזוהה במסורת הנוצרית כאחד ממוריו של ישו. המנזר נבנה ב-1881 על ידי המסדר הסלזיאני, ובשנות ה-30 הוקמה במקום כנסיה קטנה ומרהיבה (בתכנון הארכיטקט ברלוצי) מצויירת בצבע בטכניקה שתזכיר פסיפסים, כמו הפסיפסים שנמצאו בכנסיה ביזנטית, ממש במקום הזה. מומלץ לבקר בכנסיה.
בשנת 1989 הוקם גם מנזר לנזירות שתקניות, בלגיות וצרפתיות, שעוסקות רוב היום במלאכת יד ובהרהורים. אפשר לקנות מתוצרת המנזר - יין, דבש וקרמיקה. בניגוד למנזרים אחרים, היחס למטיילים יהודים-ישראלים נעים ואוהד.


צילום:ד"ר אבישי טייכר


צילום:ד"ר אבישי טייכר

רמת בית שמש
העיר בית שמש, עיר פיתוח שצמחה מתוך מעברה ליד הישוב העתיק בית שמש, עברה שינוי עצום בעשרים השנים האחרונות. שכונת רמת בית שמש, על הגבעות מסרום לעיר, הפכה למוקד חרדי ענק. שכונות רבות נפרשו על הגבעות, ובתצלום אויר אפשר לראות שמנזר בית ג'מאל הפך לשטח מוקף בבניה. בנוסף, חלק (קטן אך צעקני) מתושבי רמת בית שמש הם חרדים קיצוניים ביותר, מנטורי קרתא, והם הפכו את בית שמש, שלא בטובתה, למוקד סכסוך בין חרדים, לבין דתיים לאומיים וחילוניים.

ביקור בגוש עציון
גוש עציון קרוב לירושלים ולשפלה, ועשיר באתרי תיירות מקסימים. ייתכן שגם העובדה שהוא נחשב ל"חלק מהקונצנזוס" בין ההתנחלויות (סביר שבכל הסדר עתידי הוא יישאר בידי ישראל), ותושביו מאירי פנים ומתונים - הופכת אותו לאטרקטיבי לטיולים.
המוזיאון בקיבוץ כפר עציון מתעד את ההיסטוריה של הגוש בחזיון אור-קולי מרגש.

בכפר עציון יש בית ספר שדה עם אכסניה ושפע טיולים בסביבה.

חוות "ארץ האיילים" כוללת פינת חי גדולה, פארק חבלים ואומגה ענקית, מומלץ לילדים.
בימי קיץ כדאי לבקר באמת המים התת קרקעית שנבנתה על ידי הורדוס לפני 2000 שנה
בגוש יש מסעדות, יקבים, מחלבות, סדנאות אומנים, מעיינות קטנים לטבילה ותצפיות נוף. עמותת התיירות מפרסמת מידע רב על האפשרויות.
צילום:יובל קופרמן

גוש עציון בשלג
כמעט מדי שנה יורד שלג בירושלים, ומדי שנתיים-שלוש הוא מגיע למימדים משמעותיים של עשרות ס"מ עומק. שלג הוא דבר נדיר בארץ, ולכן רבים יוצאים עם ילדים כדי להשתעשע בלבן-הלבן הזה.  לפעמים זה יוצר פקקים ועומסים אדירים. גוש עציון, הגבוה מירושלים ב-200 מטר, יכול להיות פתרון נפלא ליום כזה. כשיורד שם שלג משמעותי יש שפע מרחבים לבנים, כמעט ללא מבקרים. מומלץ בהחלט. קחו בחשבון שהישובים סגורים לכניסה בשבת.








מנהלות ובטחון
גוש עציון נמצא מעבר לקו הירוק. הכבישים העוקפים וציר המנהרות בין ירושלים לגוש עציון נחשבים בטוחים ושקטים בשנים האחרונות, אך יש לקחת בחשבון ימים "מיוחדים" שבהם עלולות להיות תקריות שונות.

מידע נוסף:



"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז