יום שישי, 15 בספטמבר 2017

טנגו כפר סבא


העיר הגדולה בשרון הדרומי מקפלת בתוכה היסטוריה מעניינת ואפילו מעט נוף וטבע. טיול שאפשר לעשות את כולו או את חלקו ממש ״על הדרך״ כשמבקרים בעיר מסיבה זו או אחרת.

פוסט זה הוא אחד מסדרה של פוסטים שאני כותב, כמו אלו שפרסמתי על פתח תקוה, קרית אונו ועוד - שמראה שגם בעיר שנראית משעממת לכאורה - יש לא מעט פינות מעניינות

קצת היסטוריה:
לעיר כפר סבא היסטוריה ארוכה, והיא נזכרה כבר בימי בית שני  
ככל הנראה, על מקומה של כפר סבא העתיקה קם הכפר הערבי שגם שמו היה - כפר סבא.
ב-1903 יצאה קבוצה של בני איכרים מפתח תקוה להקים מושבה חדשה בשטחים שנרכשו שנים קודם לכן, ממערב לכפר הערבי. הם חפרו באר, שתלו עצי אקליפטוס, ובנו בנין אחד (״החאן״) - וכל התושבים גרו בצריפים.
במלחמת העולם הראשונה גורשו רבים מתושבי תל אביב לכפר סבא, שם הם גרו בתנאים קשים, מחלות ורעב. לאחר המלחמה, בזמן מאורעות 1921 נטשו התושבים והישוב נבזז. לאחר מכן הם שבו והתיישבו במקום.
בימי המנדט החלה כפר סבא לפרוח, ניטעו בה פרדסים והיא הפכה למושבה משגשגת. במלחמת העצמאות היא שכנה על קו החזית, וב״מבצע מדינה״ נכבשה כפר סבא הערבית.
לאחר קום המדינה נבנו שיכונים ובית חולים גדול, המושבה הפכה לעיר ואיבדה את צביונה החקלאי.
כיום מתקרבת אוכלוסית כפר סבא ל-100 אלף.

נצא לדרך!
בשנות ה-30 קנה יהודי עשיר ממצרים שטח מצפון מערב לכפר סבא, ובו תכנן גן גדול עם שדרות עצים ומגוון מיני צמחיה. הוא חשב לבנות שם בית נופש, אך הבית לא נבנה בסופו של דבר. הגן היה שייך לגורמים שונים שטיפחו אותו, צילמו בו סרטים ולא מעט חתנים וכלות באו להצטלם שם לפני החופה. השטח הוזנח עם השנים אך עדיין נותר מסתורי ויפה.
 צילום: ד"ר אבישי טייכר

בשנים האחרונות נבנתה לידו שכונת ״כפר סבא הירוקה״, ובמהלך הבניה הוא נפגע, שטחים ממנו נהרסו, וכיום אפשר לראות רק מעט מכל היופי הזה, ברחוב אנגל, בכפר סבא הירוקה. חבל.

מרכז העיר
מכאן נמשיך למרכז העיר. רחוב וייצמן חוצה את העיר ממערב למזרח לכל אורכה. מעט ממזרח לקניון ״גן העיר״ שוכן איזור פתוח של גנים ובליבו מרכז התרבות של העיר - בית ספיר, שמשמש להופעות ובו נמצא מוזיאון העיר. 

 צילום: דודי הולצמן

חלקו מוקדש לפנחס ספיר, שר האוצר המיתולוגי של ישראל, ותושב כפר סבא ולראשוני העיר, וחלקו לממצאים הארכאולוגיים שנמצאו בעיר. יש גם הרבה פעילויות לילדים בחופשות. 


 
העתק פסיפס בו מוזכרת העיר כפר סבא, מימי המשנה והתלמוד. מוצג במוזיאון.
 צילום: הינדה גלסנר

מחוץ למוזיאון יש בריכות מים עם צמחי מים ודגים.


 
צילום: ד״ר אבישי טייכר


מכאן נמשיך לאורך רחוב וייצמן מזרחה. לכפר סבא יש שוק קטן וחביב למדי, ומולו, ברחוב וייצמן, מסעדת ״מאג׳די״ המפורסמת, שבה מתכנס פורום של אנשי כלכלה, פוליטיקה ובטחון מדי זמן.
עוד מזרחה נגיע ל״נקודת ההתחלה של כפר סבא - ה״חאן״ של הראשונים. המיקום הוא על רחוב וייצמן, מעט מזרחה מרחוב הרצל. החאן משמש כיום את עירית כפר סבא, ועדיין ניתן לראות בחצרות הסביבה אקליפטוסי ענק שנשתלו על ידי הראשונים.
 צילום: יונתן שטרן


ליד החאן נראה את הבאר הראשונה של העיר, ואת צריף הסנדלר שבו תצוגת כלים (כניסה בתאום עם המוזיאון)

מזרח העיר
נמשיך לאורך רחוב ויצמן מזרחה, ונגיע לפארק הגדול של כפר סבא, שמפריד בין מרכז העיר לשכונותיה המזרחיות ואיזור התעשיההפארק מוצלח מאוד, ויש בו הרבה פסלים, מתקני משחקים, בריכה אקולוגית, מבוך לילדים ומשטח החלקה מקצועי לרולרים.
 צילום: Avi 1111




 צילום: ד״ר אבישי טייכר


מהפארק נוכל להמשיך למספר אתרים במזרח כפר סבא.
מהקצה הצפוני של הפארק נמשיך ברחוב בן יהודה, עד שנגיע למרכז מסחרי קטן. ליד המרכז יש גן גדול, ובו יש מספר אלוני תבור מרשימים, שריד ליער האלונים שכיסה בעבר את כל השרון. לידו נמצא גן ארכאולוגי - כאן היה מקומה של כפר סבא העתיקה (וגם כפר סבא הערבית). הגן מגודר וסגור. צריך תאום עם המוזיאון כדי לפתוח אותו, אך אפשר להתרשם מהממצאים גם מבחוץ. 
 צילום: דודי הולצמן

עוד בשטח זה, אנדרטה לזכר לוחמי אלכסנדרוני שנפלו במלחמת העצמאות על כיבוש כפר סבא הערבית (מבצע מדינה)
 צילום: ד״ר אבישי טייכר



 צילום: דודי הולצמן

נמשיך ברחוב לוי אשכול, שמתעקל דרומה. ליד העיקול נראה בית אבן, השריד האחרון לכפר סבא הערבית, ומולו שרידי בית קברות מוסלמי, שפורח בספטמבר-אוקטובר בהמוני חצבים.
נשוב על עקבותינו לרחובות אשכול ובן יהודה, ונפנה צפונה לשיכון קפלן, לרחובות דניאל ותרי-עשר. השיכון היה ממש שיכון ספר עד 1967. בקצהו הצפוני חורשה יפה שמתמלאת פריחה מרהיבה באביב - כלניות, צבעונים ורקפות. מקום מתאים לפיקניק ולתצפית לכיוון השומרון.
  
צילום: דודי הולצמן

עוד במזרח כפר סבא - שכונה ערבית קטנה שנראית מנותקת אך היא חלק מהעיר - שכונת אבו סנינה, ובה גרים עשרות אנשים שהגיעו ב-1948 מהכפר ג׳ליל (כיום גלילות), עד היום. על השכונה הייחודית הזו נכתב כאן וכאן

אתרים מעניינים:






יום שבת, 19 באוגוסט 2017

אשקלון - ויש בה המון

פרט שאולי פחות מכירים על אשקלון: בגלל הקרבה היחסית לנגב, לילות הקיץ, שכמעט בלתי נסבלים בתל אביב - נעימים בהרבה. יבשים יתר ואף קרירים יותר. סיבה טובה לבקר בעיר הנפלאה הזו, אבל לא הסיבה העיקרית: באשקלון יש הרבה היסטוריה, ארכאולוגיה, חוף ים, שכונות יפות ואתרי בילוי - ממש ״אשקלון ויש בה המון״

אשקלון נזכרה בתנ״ך כאחת מערי פלשתים, ושמשון הגיבור ביקר בה. בהמשך היא עברה ידיים רבית - יוונים , רומאים, מוסלמים, צלבנים וטורקים. כל עם כובש החריב ובנה והשאיר את חותמו על העיר הקדומה, שכיום היא הפארק הלאומי אשקלון. במקביל, קמה עיירה בשם מג׳דל ממזרח לעיר העתיקה, ובה גרו אלפי ערבים עד 1948.
במבצע יואב, באוקטובר 1948 נפלה אשקלון בידי כוחות צה״ל. תושביה הערבים עברו לרצועת עזה, ועיר עברית חדשה קמה - מגדל גד שהפכה לאשקלון.
שטח העיר גדול ומרווח, ויש בה תעשיה מגוונת. היא גם עיר נפה לכל האיזור ויש בה בית חולים מרכזי. בעקבות גלי העליה מברית המועצות חצתה העיר את רף 100 אלף התושבים, וממשיכה לגדול. גם ירי הרקטות מעזה פעם בכמה שנים לא עוצר את העיר מלהתפתח.

מגדל
נתחיל את סיורנו בעיר בכניסה הראשית - שדרות בן גוריון. נסע עד למרכז העיר הישן, ששוכן במה שהיה פעם העיירה מג׳דל. מרכז מעט מרופט ובנוי טלאי על טלאי. ברחוב הרצל, בבניין בו היה המסגד הישן יש מוזיאון לתולדות העיר. רחוב הרצל הוא בליל של בניינים ערביים ישנים, מעדניות רוסיות וחנויות מכל המינים. מוסד ותיק ומוכר הוא - מסעדת ״נצחון״ הרומנית.
בימים ב ו-ד יש שוק ססגוני בעיר. המדרחוב, שעומד בפני שיפוץ שמתעכב מסיבות שונות, יהיה בעוד כמה שנים מקום ססגוני ומשופץ. לא נותר אלא רק לחכות. במגדל יש עוד אתרים ובנינים עתיקים רבים 

נחזור לשדרות בן גוריון ונמשיך מערבה. נפנה ימינה בשדרות רבין, ונראה משמאלנו את הקמפוס היפה של מכללת אשקלון
 
צילום: שלומית שער
אחרי המכללה נפנה לרחוב צפניה שמאלה לכיוון שכונת אפרידר. השכונה הוקמה כשכונת וילות בשנות החמישים, והתיישבו בה רבים מעולי דרום אפריקה. השכונה יפה וירוקה עד היום. נפנה שמאלה למרכז המסחרי הישן של השכונה. בין בתי הקפה מפעם והחנויות, יש כניסה לחצר מיוחדת - חצר הסרקופגים, ובה מוצגים ארונות קבורה (סרקופגים) רומיים מדהימים ביופיים, שנמצאו בחפירות אשקלון.

צילום: bukoved


צילום: חגית א
צילום: bukoved

הסרקופגים התגלו במקרה בעת חפירת יסודות לבית לפני 45 שנה
ממול לחצר הסרקופגים יש מגדל שעון וכיכר עם שעוני שמש בעיצובו של האמן יגאל תומרקין.
הנשיא השני, יצחק בן צבי, אהב את אשקלון וקנה שם בית נופש שנקרא על שם בנו עלי שנפל במלחמת העצמאות. כשהנשיא ביקר שם, הוא ורעייתו רחל נפגשו עם תושבים והוא אף התפלל מדי פעם בבית הכנסת המקומי. לאחר מותו הוריש את הבית לעיר אשקלון והיום שוכן שם מכון להשתלמות מורים.

לאורך הים
מכאן ניסע דרך שדרות דרום אפריקה ורחוב בר כוכבא צפונה-מערבה לחוף הים של שכונת ברנע, גם היא שכונת וילות ותיקה. כאן, לאורך הים, מתחילה הטיילת המרשימה של אשקלון. מלון הולידיי-אין בולט בנוף בצורתו הייחודית דמויית-הביצים. לידו קבר שייח מרשים, הוא שייח עוואד, שנבנה בתקופה הממלוכית .
צילום:גד סובול

הטיילת ממשיכה דרומה לכיוון המרינה של העיר, ובה מעגנים לספינות, בתי קפה ומסעדות. יש מעט בתי מלון ובנינים יוקרתיים-יחסית, אך יש עוד הרבה שטחים פתוחים ופוטנציאל אדיר.


צילום: ציפי אור מאיר

צילום: ספיר בוכריס

צילום:  אדיר מתן

נמשיך דרומה לפארק המים הסגור ״אשקלונה״ (שזכה להרבה אזכורים ב״ארץ נהדרת״), כפר הנופש הצבאי ועד גן הלאומי אשקלון

גן לאומי בתשלום, מופעל על ידי רשות הגנים. שטחי דשא נרחבים, אתר קמפינג גדול, צמחיה ושרידי מטעים, וכל זה בלב איזור ובו מספר גדול של ממצאים מכל התקופות: חומת הים הצלבנית, שרידי כנסיה צלבנית, שער כנעני עתיק בן יותר מ-3000 שנה והרבה שרידים רומיים. הפארק רחב ידיים, אפשר לנוע בתוכו ברכב. יש בו שני שבילים עיקריים - שביל המצוק לאורך הים ושביל החומה שמקיף את הפארק.

צילום:   Praisethelorne

צילום: רונן מרקוס

מהג׳ורה אל הבירה
נצא מהפארק ונפנה מזרחה. לימיננו בית החולים ״ברזילי״ (על שם שר הבריאות לשעבר ישראל ברזילי). ליד הכפר שכן עד 1948 הכפר הערבי ג׳ורה שהוא כפר הולדתו של מנהיג החמאס אחמד יאסין, אללה ירחמו.
נמשיך בשדרות בן גוריון עד שדרות רבין, נפנה ימינה. מימיננו ומשמאלנו שיכונים משנות החמישים (שמשון ועתיקות ג), שאף זכו להיות מוזכרים בשיר של המשורר ארז ביטון (״זוהרה אלפסיה״), כמקום בו בא לידי ביטוי השבר שפקד את יהודי מרוקו בעלותם לארץ

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה
זַמֶּרֶת הֶחָצֶר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק.
אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,
לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים
לְפַלֵּס דֶּרֶךְ בֶּהָמוֹן
לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ
לְנַשֶּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לָשִׂים כֶּסֶף לְאוֹת תּוֹדָה
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,
הַיוֹם נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ
בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לִשְׁכַּת הַסַּעַד,
רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָׁלשׁ רַגְלַיִם,
שְׁטִיחֵי מֶלֶךְ מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת,
בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ

הכביש ממשיך לאיזור התעשיה החדש, בו ממוקמים מפעלי הבירה של ״מאלטי״, ״טובורג״ ו״קרלסברג״ ויש מרכז מבקרים מרשים

עוד באשקלון
ברחבי העיר פזורים אתרי עתיקות נוספים - בתי פרדס ערביים, רצפות פסיפס, ורובע שלם שנקרא ״עיר היין״ שבו נמצאו גתות רבות מהתקופה הביזנטית (ולידם מתוכנן פרוייקט בניה עצום)

כמה פרטים מעניינים על אשקלון:
  • אשקלון היא עיר שמוקפת למעשה חומה מימי יהושע בן נון. לכן יש כאלה שטוענים שצריך לחגוג בה את פורים ולקרוא מגילה בט״ו באדר, כמו בירושלים
  • בצל השאלוט המככב במתכוני שפים, הוא שיבוש של ״בצל האשקלוני״ שנזכר במשנה והובא לאירופה על ידי הרומאים
  • באשקלון יש תחנת כוח גדולה בשם ״רוטנברג״ ובה מרכז מבקרים

עוד טיולים בסביבה מהבלוג שלי:

יום חמישי, 27 ביולי 2017

ארץ ירדן וחרמונים: טיול באתרי מים באצבע הגליל

מוקדש לחברי אורן אקרמן, שבזכותו הכרתי אתרים רבים בכל רחבי הארץ, ובעיקר באצבע הגליל

חום יולי אוגוסט. חם בכל מקום וכולם מנסים להשיב את נפשם באתרי המים למיניהם.
איזור אצבע הגליל נמצא במקום העשיר ביותר במעיינות ונחלי איתן בארץ. יש הקוראים לו ״ארץ ירדן וחרמונים״ על פי הפסוק בתהילים, ביטוי שמחבר את מקור המים הראשי - החרמון עם הנהר שמתחיל באיזור זה, כאיחוד של החצבאני, הדן, הבניאס וגם נחל עיון ונחלים ומעיינות נוספים.



 מפל הבניאס. צילום:דודי הולצמן

הפעם לא נתמקד בשמורות קולטות-הקהל הגדולות בסביבה: דןבניאס וחצבאני, אלא באתרים אחרים, ידועים יותר או פחות.
נחלי הבניאס, הדן והחצבאני זורמים מהשמורות אל ערוצים נסתרים ושוצפים, מאחורי מושבים וקיבוצים ובין מטעים ובריכות. במקרים רבים, הגישה אליהם כמעט בלתי אפשרית ברכב, ולעיתים בעייתית גם ברגל. הם מתאחדים סמוך לכפר בלום והופכים לנהר הירדן, ואז גם זרימתו הופכת איטית יותר ורגועה (עד להגעתו לירדן ההררי).
לצערי מטיילים רבים משליכים פסולת ומזהמים את המקומות האלה, מהיפים שיש לנו בארץ. אנא, אל תשליכו פסולת, קחו אותה אתכם והשליכו לפח אשפה (לא להשאיר גם שקיות שאספתם לתוכן פסולת). זה מפגע אסתטי, עברה על החוק ופוגע בבעלי החיים.

גן עדן לאורך הבניאס
נתחיל בבניאס, בחלק שאחרי השמורה. בשמורת הבניאס נובעים מעיינות גדולים (וקרים...) ומימיהם זורמים בפלגים בתוך השמורה, עד למפל המפורסם ולשביל התלוי, ליד קיבוץ שניר.
מקיבוץ שניר יש ירידה לכיוון בית העלמין, ומשם שביל לא מסומן וקצר - דרומה לעבר הנחל. רעש המים הזורמים יגיע לאוזנינו לפני שנגיע אל הנחל הגועש. כשנגיע לנחל, נוכל לפנות שמאלה, נלך לאורך הנחל עד שנגיע לטנק סורי הפוך: זה טנק שניסה לחדור לשטח ישראל במלחמת ששת הימים והתהפך אל הנחל. נחזור בדרך שבאנו, ונמשיך דרומה-מערבה, לאורך הנחל הזורם. קור המים מצנן גם את האויר והופך אותו לנעים. פה ושם יוצר הנחל מפלונים קטנים, בריכות קטנות וציוריות וגשר עץ עובר מעל הנחל. אחת הפינות, שבה נוצר מעין ״אי״ של סלעי בזלת, נקראת בשם ״גן עדן״. ריח התאנה המתוק נישא באויר ולצד המנטה והפטל מלווה אותנו לאורך כל הדרך.
השביל ממשיך עד לנקודה בה אפשר לעלות לכיוון שאר ישוב (אפשר להשאיר שם רכב נוסף או לחזור באותה דרך)
שימו לב - יש שלטים המזהירים מפני כניסה למים במקומות מסויימים לאורך הנחל. אנא השמעו לאזהרות!



צילום: Bukoved                                                          צילום:דודי הולצמן




מי שמעוניין, יכול להמשיך לאורך הנחל עד לנקודת המפגש עם הדן, מסלול ארוך ויפה.
בפברואר 1997 התנגשו באויר שני מסוקים שנשאו לוחמים למוצבי צה״ל בלבנון. הם התנגשו באויר מעל שאר ישוב, וכל החיילים נהרגו בתאונה המחרידה. לזכרם הוקם בכניסה לשאר ישוב  אתר הנצחה מרשים ויפה עד כאב. באנדרטה 73 סלעים לציון 73 הנופלים ובריכת מים שמימיה נשפכים אליה כל הזמן. הגישה לאנדרטה היא מכביש 99, מצומת חורשת טל (עם כביש 918)



  צילום:אילנה שקולניק

לאורך הדן
מקור נוסף של הירדן הוא נחל דן. הנחל נובע במעיינות גדולים, בתחומי שמורת דן המקסימה. מהשמורה, הנחל זורם לכיוון דרום-מערב, לעבר קיבוץ דפנה, בין מטעים ובריכות. הנחל נכנס לתוך הקיבוץ, שנמצא ממש ״על פלגי מים״ ויש בו אתר קמפינג מצויין. מהקיבוץ הוא ממשיך דרומה, ועובר מתחת לכבישים 99 ו-918, לא הרחק מאנדרטת המסוקים. מכביש הכניסה לדפנה עוברת מנהרה מתחת לכביש, שמובילה לחניה בצד הנחל. כאן אפשר לחנות וללכת לצד הנחל שיוצר ג׳ונגל של עצים, ליד פלגי מים צוננים ובריכות שכשוך קטנות. שימו לב, בגלל הזרם, הכניסה למים מסוכנת!. מסלול מפורט תוכלו למצוא כאן 


  צילום:Netanel H

נבי הודא
ממש מדרום לחורשת טל, מוליכה דרך עפר מכביש 918 מזרחה. היא עוברת ליד ערוץ הבניאס (ויש אפשרות להגיע אליו ממספר מקומות לארכה) וממשיכה לאתר הדרוזי הקדוש ״נבי הודא״, מזוהה כקברו של יהודה בן יעקב אבינו. האתר שכן עד לפני מלחמת ששת הימים ממש על הגבול, והיה מקודש גם לדרוזים, גם לעלווים וגם למוסלמים (ואפילו יהודים). כיום המקום שופץ, דרוזים באים להתפלל בו והוא שוכן על מעיין ליד עצי אלה עתיקים.



  צילום:Hannay

הגושרים 
מסלול דומה, צנוע בהרבה (אך נגיש יותר) נמצא בקיבוץ הגושרים הסמוך: הגיעו לבית ההארחה, עקפו אותו מדרום ורדו לתוך נחל קטן בשם נחל קורן. ההליכה בשביל מתונה ונוחה, בין פלגי מים, עד לכניסה לקיבוץ.

על החצבאני ליד בית הלל
עוד מערבה מכאן, זורם לו בעוז נחל החצבני. חלקו הוא שמורה מוכרזת, וחלקו עובר בשולי מושב בית הלל. הכניסה אל גדת הנחל היא בין המטעים ובתי המושב. יש כאן פינות זולה קטנות, חבלים שהתקינו לקפיצות טרזן למים (יכול להיות מסוכן!), ובהמשך מצטרפים שייטי קיאקים, ששטים מבית הלל עד לנקודת חיבור הנחלים.

  צילום:Netanel H


טיילת הירדן
נמשיך דרומה לכיוון הישובים הסמוכים - שדה נחמיה, עמיר וכפר בלום. כאן מתאחדים כל הנחלים ויוצרים את הירדן, שבנקודה זו הוא רחב וזורם במתינות. במים שטים בקייאקים, ועל החוף נסללה טיילת יפה המכונה ״טיילת עמי״, מקום בו אפשר לטייל גם עם עגלה ובכסא גלגלים, לשבת לפיקניק ולראות את המים הזורמים. לאורך הטיילת פסלים הומוריסטיים ופסוקי תנ״ך, ופרגולות עמוסות גפנים. הטיילת נקראת על שם תלמיד בשם עמי מקיבוץ עמיר שנהרג בתאונת אופניים.

  צילום:דוד שי


עין תינה (נוטרה) ועין דבשה (דרבשייה)
ניסע בכביש 918 לכיוון גונן. לפני שנכנסים ל״מנהרת הברושים״ שניטעה כאן להסוואת כלי הרכב מהסורים שהיו ברמת הגולן, יש עיקול קטן בכביש, בו כניסה לדרך עפר משובשת מאוד שפונה שמאלה. בימי שבת ובחופש הגדול תבחינו באוטובוסים וגזלן או שניים שחונים בצדי הדרך. סעו בדרך בזהירות עד לחניון האקליפטוסים. משמאל, על ההר, אפשר להבחין בכתם ירוק גדול, הנביעה של עין תינה, אליה נגיע בקרוב. אפשר לשבת בחורשה (המתוחזקת על ידי ילדי האזור), וטיפ קטן, שבו על צינור המים ותרגישו כמה הוא קריר ונעים - דרך נהדרת לשבור את החום.  מחורשת האקליפטוסים נלך מזרחה, בתוך בריכות מים קרירות, מוקפות שיחי פטל ועצי תאנה. מגיעים לנקודת פיצול בה ניתן ללכת ימינה בשביל שעולה עד למפל ולבריכה, או ללכת בתוך זרם המים (טיפוס חלק וקצת מסוכן, ייתכן שאסור כבר לטיפוס). בסופם של שני המסלולים מגיעים לאותה הנקודה, מפל הזורם מתוך צינור (הצינור קולט את מי המעיין שנמצא למעלה), בזרם עז וקריר. ממרומי המפל אפשר לראות את שדות עמק החולה המושקים במי המעיין הזה, ואת חורשת האקליפטוסים, שם מחכה לנו הרכב.

  צילום:שלמה



מצפון לעין תינה ניתן לבקר במעיין קטן נוסף, עין דבשה (טחונת אל דרבשיה), ובו טחנת קמח עתיקה שהונעה בכוח מי המעיין הזורמים מהגולן. גם כאן אפשר ללכת ולטפס בתוך פלגי המים.
לאורך המצוק המערבי של הגולן יש מעיינות נוספים, כמו עין חמדל ועין שוח, אך לרובם ניתן להגיע ברגל או ברכב שטח בלבד. חשוב לזכור - עד 1967 המעיינות היו בריבונות ישראל, אך כמעט ללא גישה, בגלל התנגדות הסורים. בין המעיינות יש שדות מוקשים, ולכן יש ללכת רק בשבילים המוסדרים.

קייאקים בכל מקום
זרם המים השוצף פיתח את אחד מסוגי הבילוי הפופולאריים: שיט קייאקים. אפשר לשון בבית הלל, הגושרים, כפר בלום וגם במורד הנהר, מהמקום החדש שנפתח - אינדיפארק, רפטינג נהר הירדן ועד לאבו קייאק, שיט רגוע בשפך הירדן לכינרת

לישון ליד הנחלים - ממש לא
יופים וקרירותם של הנחלים מושכים אנשים רבים ללון על גדות הנחל. צר לי לאכזב אתכם, הלינה אסורה, ובצדק. הנחלים הם שמורות טבע המקיימות ממשק עדין של צמחים ובעלי חיים. לינה מלווה בדרך כלל בפסולת, אור, רעש וטינופת מכל עבר. לכן אוכפת המועצה האיזורית את איסור הלינה, פרט לחניונים מעטים ומוסדרים (בתשלום)

קישורים למסלולים נוספים בסביבה:


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז