יום שני, 9 במאי 2016

בדרך אל העיר - בעקבות חטיבת הראל בדרך לירושלים

מלחמת העצמאות, לפני 68 שנה, הופכת לזכרון רחוק. כבר לא רבים נותרו מהלוחמים במלחמה הזו, הקשה מכל המלחמות. המלחמה התרחשה בכל הארץ, מאצבע הגליל ועד אילת. קשה, מדממת, ומספר החללים היה אחוז אחד (!) מתושבי הישוב היהודי - כ 6000 הרוגים. להשוואה, זה מקביל ל 65,000 במונחים של היום.
מכל האיזורים, הקרבות האינטנסיביים ואולי גם הקשים ביותר היו סביב הדרך לירושלים. מצור, שיירות, כשלונות רבים וגם הצלחות. רבים שנפלו על פריצת הדרך. לכן, כל פרוזדור ירושלים זרוע באתרי קרב ומורשת, אנדרטאות ופארקים לזכר הנופלים - לטרון, יער המגינים, שער הגיא, פארק יצחק רבין, שלוחת שיירות, שלוחת משלטים, הקסטל, הר טייסים - וזו רק רשימה חלקית.
היום נתמקד באיזור מצומצם מתוך הפרוזדור, שבו ישבה מפקדת חטיבת הראל (חטיבת הפלמ"ח שהיתה אחראית על הדרך לירושלים) וממנה יצאו לקרבות קשים וגורליים. לאורך רוב המלחמה עמד בראש החטיבה יצחק רבין.



סקירה של קרבות החטיבה
החטיבה הוקמה מצירוף של שלושה גדודי פלמ"ח, בחודש מרץ 1948. עוד לפני הקמתה, לחמו הגדודים על הדרך לירושלים וליוו את השיירות שניסו לעלות לעיר. אנשי הפלמ"ח השתתפו בכיבוש הכפר והמצודה שחלשו על הדרך לעיר במבצע נחשון - מבצר הקסטל.
לוחמיה השתתפו במבצע הראל (כיבוש רכסים השולטים מדרום על הדרך לעיר והעברת שיירות), מבצע יבוסי (נסיון כושל ורב נפגעים לכיבוש נבי סמואל וקרבות קשים בתוך העיר ירושלים, בעיקר קרב סן-סימון), מבצע מכבי (השתלטות על הרכסים מצפון לשער הגיא), נסיון לפרוץ לעיר העתיקה כדי לחלץ את מגיניה, נסיון כושל לכבוש את לטרון, גילוי ופריצת דרך בורמה (עם חטיבה 7), כיבוש צרעה וצובה מדרום מערב לירושלים, ולקראת סוף המלחמה - הרחבת פרוזדור ירושלים דרומה, עד קרוב לגוש עציון. את המלחמה סיימה החטיבה בהעברה לנגב, שם השתתפה בקרבות ליד רפיח ואל עריש.
 

קרית ענבים
נגיע לקרית ענבים, לבית הקברות לחללי תש"ח. בית הקברות הוקם לאורך ערוץ שיורד מגבעת הרדאר, ובמרכזו תעלת ניקוז.
כאן נקברו חללי חטיבת הראל, שיצאו כמעט כל לילה לפעילות מבצעית, וכמעט כל לילה נשאה עמה את גופות הנופלים בקרב. חלק מהחלקות הן קברי אחים, של קבוצות שלא היה ניתן לזהות את חלליהן (אחרי קרבות הקסטל ונבי סמואל).
בלילה היו מתקיימות לוויות, והחיילים חפרו את הקברים לחבריהם. לעיתים אף היו מכינים מראש כמה קברים פתוחים, למקרה שיהיה בהם צורך. אווירה מקאברית השתלטה על חלק מהלוחמים.

צילום:YOAV R


בקצה הצפוני של בית העלמין נמצאת האנדרטה, ובתחתיתה חדר זכרון (בדרך כלל סגור, אפשר לבקר בתאום). האנדרטה נחנכה ב-1951 ותוכננה על ידי מנחם שמי, אביו של אהרן (ג'ימי) שמי, מפקד פלוגה בפלמ"ח שנפל בקרבות, בסוף המלחמה, ולזכרו נכתב הספר המפורסם "חברים מספרים על ג'ימי".
צילום:YOAV R

מתוך הספר:

"בית הקברות היה במרחק של כמה מאות צעדים והוא גדל והתרחב מיום ליום. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מההווי היום יומי שלנו. חוטי מחשבה נוגים, מחשבות שלא כדאי היה להעלותן על דל שפתיים, נמשכו מאיתנו, החיים עדיין, אל בית קברות זה, ולא היה מפלט מהן." 
בגלל ההפגזות היו חופרים לרוב את הקברים בלילות, ולחיילים ששמעו את הנקישה האטומה של המכושים לא היה תמיד ברור הדבר, אם חופרים את הקברים לאלה שכבר נפלו, או שמכינים אותם למפרע בשל הדוחק בזמן...מספרים על ג'ימי (שעליו נדבר ליד קברו) שעבר באחד הלילות עם יחידה ליד בית-הקברות, וממעלה הגבעה ראה חברים מהמשק נתונים בעבודת חפירה. החיילים נתחלחלו. "את זה מכינים בשבילנו!" מחשבה זו ננעצה בראשו של כל אחד. "היי שם! אתם! עבדו שם מהר! היו מוכנים! אנו כבר יצאנו..." צעק ג'ימי למטה, בכוון לבית-הקברות. העניין הפך כאילו להלצה. הרושם הראשון טושטש במידת מה והיחידה המשיכה את דרכה בכיוון אל הרדאר..."
חברים מספרים על ג'ימי, עמודים 163-164

הארכיטקט מיכאל יעקבסון פרסם סיור ארכיטקטוני בבית העלמין 

מעלה החמישה
מבית העלמין ניסע במעלה הכביש לכיוון מעלה החמישה. נחלוף ליד מלון "כרמים" המפואר, ונגיע למצפור מרשים על הנוף, הוא מצפור מרסל לוריא. משם נגיע עד למלון מעלה החמישה. הרכס נקרא "רכס הסנטוריום", כי עוד מימי המנדט הוא שימש לנופש והבראה (בעיקר לעובדי מפעלי ים המלח), ובמלחמת העצמאות היו בו עמדות הגנה חשובות, פזורות סביב המלון. אפשר להיכנס לתוך שטח המלון ולבקר בהן.


צילום:דודי הולצמן

מהדרך העולה להר אדר יוצא שביל לאנדרטת "הצבי ישראל", ובה פסל של צבי על אחת מעמדות הבטחון, צופה על העמק שבו נמצא בית העלמין בקרית ענבים

צילום:מיכאל יעקבסון

הר אדר - גבעת הרדאר
ממעלה החמישה נעלה בכביש להר אדר - ישוב יוקרתי שהוקם ממש על הקו הירוק ומעבר לו, סביב האתר בו היה רדאר בתקופת המנדט, על הר גבוה מאוד (כמעט 900 מטר) ששולט על כל סביבתו.
לפני הכניסה לישוב יש מסלול הליכה קצר בן פחות מקילומטר בתוך היער. המסלול עובר בין גזעי עצים שהפכו לפסלים על ידי התושבים, (חלק מהפסלים דמויי טוטם אינדיאני), בהנחיית הפסל אמיר באומפלד.
נמשיך לתוך הישוב. על הגבעה במרכז נמצא אתר הרדאר - אנדרטה דמויית שתי כיפות רדאר. אפשר לעלות אליה במדרגות ולצפות אל האיזור. הנוף מקסים - רמאללה, הרי השומרון, ירושלים, וכל איזור היערות של פרוזדור ירושלים.

צילום:ד"ר אבישי טייכר


ב-1948 ניסתה חטיבת הראל לכבוש את המקום במבצע "יבוסי", נכשלה ונסוגה באבידות כבדות. סמוך לקום המדינה נכבש המקום שוב על ידי לוחמי הראל, אך נפל בידי הירדנים. נסיונות נוספים שנעשו לכבוש את הגבעה האסטרטגית - נכשלו. הגבעה נשארה בשלטון ירדן עד 1967.
במלחמת ששת הימים, היתה זו שוב חטיבת הראל (הפעם חטיבה ממוכנת) שנלחמה על ההר. הבעיה העיקרית היתה המוקשים, וכשהתגברו עליהם, ההתנגדות הירדנית היתה קלה, וההר נכבש. מפקד החטיבה ב-1967, אורי בן ארי, "סגר מעגל": הוא היה מפקד זוטר בחטיבת הראל ב-1948.
בשנת 1975 הוקמה האנדרטה, לזכר כל חללי החטיבה, ובה מוצגים כלי רכב משוריינים ממגוון תקופות.
בקיץ נעים ואפילו מעט קריר כאן, ובחורף, כשיורד שלג בירושלים וכולם נוהרים לעיר, כאן יש יותר שלג ופחות מבקרים...

צילום:ד"ר אבישי טייכר
בשנים האחרונות סומן "שביל תש"ח" שיורד מהר אדר דרך היער עד לבית העלמין. אפשר להשאיר רכב אחד בכל צד של הדרך, לרדת ברגל, ולעבור בתחנות שציינו לעיל 

אבו גוש
חשוב לציין, שהכפר אבו-גוש שמר על יחסי ידידות עם הישובים ועם לוחמי החטיבה, לא נפגע במלחמה, וזו הסיבה לכך שתושביו לא ברחו ולא גורשו.


ביקור באתרי קרבות נוספים של חטיבת הראל
אתר הקסטל הוא היום גן לאומי שמנציח את הקרבות הקשים שהיו במקום


רוב שטח היערות של פרוזדור ירושלים נקרא היום "פארק יצחק רבין", על שם מפקד החטיבה שהפך לרמטכ"ל וראש ממשלה. הפארק כולל את דרך בורמה ואת המשלטים הצופים על שער הגיא מצפון ומדרום, כולם אתרי קרבות של חטיבת הראל. אחד האתרים הפחות מוכרים הוא האתר של הגדוד החמישי, מדרום לשער הגיא. האתר צופה אל שער הגיא, ובו גם מוצב השלט עם השיר המפורסם "באב אל ואד".


צילום:דודי הולצמן


גם העיר ירושלים הנציחה את חללי חטיבת הראל שפעלו לפריצת הדרך אליה וגם לחמו בה, באנדרטה חדשה בשולי גן סאקר.

שיר לא מוכר במיוחד, בשם "קרב הראל", מעביר את התחושה של חיי החיילים באותה תקופה:

מוכר בהרבה - השיר "באב אל ואד", גם הוא על קרבות חטיבת הראל בפריצת הדרך לירושלים


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז