יום רביעי, 21 בדצמבר 2016

אתרים נוצריים לאורך הכינרת


צילום: Berthold Werner

לפני אלפיים שנה בערך, היו חופי הכינרת והעיירות והכפרים סביב לה, מוקד לפעילותו של ישו הנוצרי (ופטרוס, בכיר תלמידיו) שמיליונים רבים ממאמיניו מציינים בעוד זמן קצר את חג במולד.
רבבות צליינים מבקרים מדי שנה סביב הכינרת, מבקרים בכנסיות המעניינות ומזדהים עם הניסים והאירועים, שקרו כאן (על פי האמונה הנוצרית, כמובן.
ישו גר בצעירותו בנצרת שבגליל. לאחר פגישתו עם יוחנן המטביל וטבילתו, הוא החל לנדוד ברחבי הגליל, לאסוף תלמידים, לדרוש דרשות ולעשות ניסים. חלק ניכר ממעשים אלו היו לחופי הכינרת, שם גם פגש את השליח המפורסם ביותר מבין תלמידיו, הוא פטרוס. עד היום הדג (רבים מהניסים קשורים בדגים, ורבים מהמאמינים היו דייגים) הוא סמל חשוב בנצרות.
פטרוס עצמו היה דייג, שנולד בבית-צידא בחוף הצפון מזרחי של הכינרת, ושמו המקורי היה שמעון בר יונה. הוא הצטרף לישו כאשר דג דגים עם אחיו בכינרת. גם משפחתו גרה ליד הכינרת, וישו ריפא את חמו וחמותו של פטרוס בכפר נחום. הכינרת הוא גם המקום בו, על פי הברית החדשה, הלך ישו על המים, כאשר שט עם תלמידיו בספינה על הכינרת. כל אלו הפכו את סביבת הכינרת חשובה לנוצרים. 

נתחיל את סיורנו בכפר העתיק מגדלא, ממש סמוך למושבה מגדל של ימינו. העיר מגדלא או טריכאיי (״מקום המלחת הדגים״) היתה עיר יהודית בימי בית שני, ושם מזהים את מקום הולדתה של מרים המגדלית, מבנות הלוויה של ישו ואחת הנשים שנכחו בצליבתו. העיר נשרפה ותושביה נטבחו על ידי המצביא הרומי אספסיאנוס במרד הגדול בשנת 67. בהמשך קמה שם כנסיה ביזנטית, שנחרבה גם היא, ורק בשנים האחרונות קמה שם כנסיה מודרנית ויפה. בתהליך בנית הכנסיה נחשפו שרידי הישוב מימי בית שני, כולל בית כנסת (נדיר מאוד - כמעט שאין בתי כנסת מתקופה זו), ובו מעין פסל עם עיטור של המנורה. הממצאים שולבו בשטח הכנסיה שקמה ביוזמה של נוצרים ממקסיקו, והכנסיה החדשה מוקדשת בין השאר לנשים מהברית החדשה. התפילות נערכות מול מזבח דמוי ספינה גדולה, צופה אל הכינרת.
צילום:דודי הולצמן

גינוסר  
קיבוץ גינוסר נמצא 2 ק״מ צפונה למגדלא. חורף 1986 היה שחון ודל במשקעים. כתוצאה מכך, ירדו בקיץ פני הכינרת לשפל נמוך במיוחד. שני אחים מקיבוץ גינוסר מצאו גוף עץ מבצבץ מתוך המים, סמוך לחוף. הם החלו לבדוק את הנושא, ובסיוע ארכאולוגים התגלה שלד ספינה עתיק, שתוארך למאה הראשונה, היא התקופה בה פעל ישו סביב הכינרת. במשך 14 שנה עבדו על שימור העץ וחיזוק שרידי הספינה, ואז הוצבה הספינה בחדר מיוחד במוזיאון בגינוסר. הסירה זכתה לכינוי ״הסירה של ישו״, אם כי אין כל בטחון שהוא באמת השתמש בה, כפי שנכתב בברית החדשה("וירד אל האניה וירדו אתו תלמידיו: והנה סער גדול היה בים" מתי, ח' 23 – 27). 
דגם של הסירה נמצא גם במימי הכינרת בסמוך למוזיאון
צילום: Berthold Werner


צילום: באדיבות בית יגאל אלון

כיום הסירה היא אתר ביקור חשוב לצליינים הנוצריים, והמוזיאון בכללותו, שמוקדש ליגאל אלון, הוא מקום מצויין ללמוד על ההיסטוריה של האיזור ועל דמותו המיוחדת של יגאל אלון 


הלחם והדגים 
ממש סמוך לחוף הכינרת, ולהתפצלות הכבישים 87 ו-90, נמצאת בקעה קטנה, בקעת טבחה, בה נבעו בעבר שבעה מעיינות (ולכן המקום נקרא עין שבע, כיום יש רק חמישה) ובה אירעו ניסים ואירועים חשובים לנצרות.
בברית החדשה מסופר על כך שישו עשה נס לחוף הכינרת, ובחמש כיכרות לחם ושני דגים האכיל 5000 אנשים. כמו בכל מקום בו קרה נס, נבנתה כנסיה, כבר בתקופה הביזנטית, ושרידיה נתגלו לפני 80 שנה, כולל פסיפסים מרהיבים ובהם דגים, כיכרות לחם, עופות מים וסצנות המתארות את מדידת גובה המים בנילוס. נבנתה שם כנסיה חדשה, שמשלבת את הממצאים הישנים במבנה החדש. הכנסיה נמצאת באתר ״עין שבע״, סמוך לחוף הכינרת, והיא עלתה לכותרות כאשר היא נשרפה על ידי (כנראה) גורמים יהודיים קיצוניים.

צילום: Berthold Werner

כנסית בכורת פטרוס
לאחר צליבתו של ישו ו״קומו לתחיה״ הוא הופיע בין תלמידיו ליד הכינרת, ומינה את פטרוס לבכיר שבהם, ובעצם ל״ממלא המקום״, כלומר, אם תרצו, לאפיפיור הראשון ולמנהיג הקבוצה הנוצרית הקטנה של ממשיכי דרכו. הכנסיה שנמצאת במקום בו אירע הנס נמצאת סמוך לכנסית הלחם והדגים, ממש על שפת הכינרת, ויש בה סלע גדול, שעל פי האמונה, עליו ערך ישו סעודה למאמיניו. גם כאן ביצע ישו נס שקשור לדגים: התלמידים לא מצאו דבר ברשת ששילחו אל הים, וישו מילא את רשתם. הכנסיה נקראת גם בשם ״מנזה כריסטי״ (שולחן המשיח) היתה שם בעבר כנסיה עתיקה, ועליה נבנתה בשנות השלושים כנסיה חדשה מאבני בזלת ופסל (מודרני) המתאר את הענקת הבכורה לפטרוס
  
צילום: Berthold Werner
צילום:Ori

מפל איוב
ממש בסמוך לכנסיות לעיל (מעט ממזרח להן) יורדות מדרגות לחוף הים. נרד בהן, נפנה ימינה ומיד נראה מפל נפלא, נופל לתוך בריכה ולידו בריכות קטנות וחוף יפה של האגם. זהו ״מפל איוב״. הוא נובע מאחד המעיינות של עין שבע, והדרוזים מאמינים שכאן טבל איוב כדי להירפא ממחלת העור שלקה בה. אפשר ללכת אל מאחורי המפל (זהירות, סכנת החלקה) למעין מערה ולצפות אל הכינרת דרך המפל. כדי להגיע למפל, כדאי לחנות במגרש החניה מצפון לכביש, ולא בשולי הכביש (מסוכן ומקבלים דו״חות). ליד החניה יש מערה עם עץ ומראה מקסים של הכינרת, ולפי המסורת שם ישב איוב לנוח אחרי שטבל
 צילום: דודי הולצמן

כפר נחום 
נמשיך בכביש 87 מזרחה לאורך החוף. אפשר גם ללכת ברגל בטיילת שארכה כ-2 ק״מ, עד לכפר נחום.  בכפר נחום גר פטרוס, בכיר תלמידיו של ישו, ואיתו עוד שלושה מהשליחים. ישו עצמו בילה זמן רב בכפר נחום שהיתה מעין ״בירה״ של קהילות הדייגים בכינרת, ותחנת מכס. כאן ריפא ישו את חמותו של פטרוס וסעד עם בני המקום. כפר נחום היתה עיירה יהודית גדולה למדי, מהמאה השניה לפני הספירה ואילך, וכבר ב-1905 התגלו בחפירות ממצאים מרשימים, בראשם בית כנסת עתיק ויפה (למעשה, שני בתי כנסת), כולל תבליט של ארון הברית על אבן, מהמאה השלישית לספירה (תקופת המשנה והתלמוד). כמו-כן, התגלו במקום שרידי כנסיה ביזנטית. הפרנציסקנים שהתיישבו במקום במהלך המאה ה-20, ״החליטו״ שזהו ביתו של פטרוס, ולפני כ-25 שנה בנו מעל השרידים כנסיה מרשימה. בלב הכנסיה יש מעין ״חלון״ לתוך הממצאים, וכמובן נוף מדהים אל הכינרת והגליל. ליד הכנסיה יש מנזר פרנציסקני. בכניסה לאתר יש פסל גדול ומרשים של פטרוס.

צילום: Berthold Werner

צילום: Ori

צילום: Berthold Werner

מזרחה מכנסית פטרוס בולטת בנוף כנסיה לבנה עם כיפות אדומות. זו הכנסיה היוונית-אורתודוכסית של כפר נחום, מוקדשת לשנים-עשר השליחים. בתוך הכנסיה היפה יש קירות מעוטרים בשפע של סצנות מהברית החדשה. גם כנסיה זו צמודה לחוף מקסים של הכינרת.


צילום: ד״ר אבישי טייכר
צילום: שאולה הייטנר

כורזים 
מכפר נחום נמשיך מזרחה ולאחר כמה קילומטרים נפנה שמאלה במעלה ההר אל רמת כורזים, לישובים אלמגור, כורזים ואמנון, שעוסקים בחקלאות ותיירות. באלמגור נפנה שמאלה, נעבור על פני אמנון, ונגיע לבית הכנסת העתיק בכורזים. בבית הכנסת הזה, הבנוי מאבני בזלת, השתמר כסא מיוחד מאבן, הוא ״כסא משה״ (שמוזכר בברית החדשה, ולכן חשוב לנוצרים, ונזכר במקורות יהודיים) ועליו כתובת: "זכור לטוב יודן בן ישמעאל, שעשה את העמודים ואת המדרגות מכספו, יהיה חלקו עם צדיקים". רוב העיטורים הם צמחיים, אך יש גם עיטור בדמות הגורגונה מדוזה. על פי הברית החדשה, בני כורזים לא רצו להצטרף לישו, ולכן הוא קילל אותם, אך הישוב דווקא שגשג והתקיים עד לסוף התקופה הביזנטית, ובית הכנסת שלו עמד על תילו כ-600 שנה
צילום: Effib
צילום: Effib

דומוס גליליי 
נמשיך מערבה, ונגיע לשלט שיפנה אותנו שמאלה ל״בית בגליל״ או ״דומוס גליליי״. על גבעה הצופה לכינרת, ליד כורזים, הקימה קבוצה נוצרית המכונה הדרך הנאוקאטקומנאלית  כנסיה ובית ספר לכמרים, שהחל לפעול ב-2003, בבניין מרשים, מודרני ויפה. 
הקבוצה הזו מנסה ללמוד את עקרונות הנצרות הקתולית מתוך התחברות למקורות, ולכן היא מאוד מדגישה סמלים יהודיים, גם בעיטורי הכנסיה וגם בפולחן. יש בתוך המבנה בית כנסת וספר תורה (!) לצד הסמלים הנוצריים. הם מקבלים בשמחה מבקרים יהודים, ומחצר הכנסיה יש נוף מרהיב ביופיו של הכינרת. 

צילום: דודי הולצמן

הר האושר
נמשיך בכביש עד לצומת כורזים, נפנה דרומה לכביש 90 במורד התלול לכיוון הכינרת. לפני שנגיע לצומת כפר נחום, נפנה שמאלה לכביש 8177 לפי השלט ״מנזר הבאטיטודים״. על פי הברית החדשה, ישו עלה על הר בסביבת הכינרת, ונשא דרשה דתית-חברתית בת שמונה פסוקים, שמתחילים במילים ״אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמים". הדרשה, ומה שנאמר אחריה, הם מאבני הדרך להתפתחות הנצרות כדת שמעדיפה את המצוות שבין אדם לחברו. לאורך הדורות, ניסו לזהות את מקום הדרשה, ונבנו כנסיות ורצפות פסיפס, גם באתר זה, הצופה על הכינרת ועל הכנסיות החשובות שלחופיה. בשנות ה-30 תכנן הארכיטקט האיטלקי ברלוצי את הכנסיה, במבנה מתומן (בגלל שמונת הפסוקים), באבן בזלת מקומית ואבן גיר, באחת מנקודות הנוף היפות ביותר על הכינרת. אפשר לבקר במקום, ואף לרדת בשביל תלול לכיוון טבחה.
צילום: Berthold Werner

כורסי
קצת מרוחקת מהאתרים הקודמים, נמצא האתר הארכאולוגי כורסי. נמשיך בכביש החוף הצפוני של הכינרת (87) מזרחה, נחצה את הירדן לכיוון רמת הגולן, ונפנה ימינה בכביש 92. איזור זה, בשפך נחלי הגולן לכינרת, נקרא ״ארץ הגרגשים״ בימיו של ישו. כאן חולל ישו נס נוסף: הוא פגש שני משוגעים, שנכנסו בהם שדים, וגירש את השדים לתוך עדר חזירים שרעה בסמוך. החזירים השתגעו, רצו לתוך הכינרת וטבעו בעוד האנשים נרפאו משיגעונם. הביזנטים איתרו כאן את מקום הנס ובנו כנסיה ומנזר גדולים. המקום נחרב, אך נשאר אתר עתיקות יפה, הוא הגן הלאומי כורסי. בחפירות נחשפו פסיפסים ומבנה הכנסיה, ואפילו כתובת בעברית עם השם ״כורסי״ שמאמתת את זיהוי המקום.
צילום: AM Garcier

ירדנית 
הטבילה היא אחד הסקרמנטים (פעולות מקודשות) החשובים ביותר בחיי הנוצרי המאמין, וכמעט כל הקבוצות הנוצריות טובלות תינוקות עם היוולדם. המנהג הוא בעקבות הטבלתו של ישו על ידי בן-דודו, יוחנן המטביל; ההטבלה השרתה על ישו רוח אלוהים. מקום הטבילה מזוהה בקצר-אל-יהוד, ליד יריחו , אבל כדי שיהיה נוח לצליינים ליד הכינרת, קם אתר טבילה על נהר הירדן בצאתו מהאגם, ליד קבוצת כינרת, ושמו ירדנית. כך אפשר, בנסיעה קצרה מאתרי הנצרות החשובים ליד הכינרת להוסיף טבילה במי הירדן למסע הצליינות.
צילום: RAV

עוד כמה דברים מעניינים:


צילום: עצמי במצלמה של דודי הולצמן



 

יום שישי, 2 בדצמבר 2016

חומה, מגדל ו-80 שנה

לפני 80 שנה, פרץ בארץ המרד הערבי הידוע, "המאורעות". המורדים פגעו בתחבורה יהודית ובריטית, בישובים מבודדים ובשולי הערים כמו גם בצבא הבריטי. יחד עם זאת, הישוב היהודי באותה תקופה ראה ימים של תנופה והתיישבות גדולים. היה צורך בהקמה מהירה של ישובים, באופן שערבים לא יוכלו לפגוע בהם. מבנים ארעיים מעץ היו עולים באש בקלות, ולכן פותח "מודל" של בניה מהירה ובטוחה, שנקרא "חומה ומגדל".
הטכניקה היתה של בנית חומה כפולה, בין שני קירותיה הוכנס מילוי של חצץ, שבלם כדורים. בלב החצר, שיצרה החומה, הוקם מגדל תצפית מצויד בזרקור רב עוצמה, לגילוי מוקדם של מתנקש אפשרי. בתוך המבנה התרכזו המתיישבים, בדרך כלל חברי גרעין קיבוצי.

ישוב קם ביום אחד
זו היתה הדרך העיקרית שבה הוקמו יישובים חקלאיים במשך 3 שנים, עד שנת 1939. מאמץ של מאות אנשים ביום אחד אשר איפשרו את אותה בניה מהירה, המשך הבניה נעשה בהדרגה מאוחר יותר. האבטחה היתה של אנשי ביטחון יהודיים. העצים וחצץ הוכנו מראש, כל מבצע מסוג זה אורגן ותוכנן מראש.
הראשון שביישובים היה כפר חיטים, ממש בימים אלה לפני 80 שנה, ב-7 בדצמבר 1936. מושב שיתופי ראשון, אך לרוב לא מונים אותו כישוב חומה ומגדל, משום שעלה להתיישב על גבי שרידי מבצר קיים, ממערב לכינרת. שלושה ימים לאחריו, קם הישוב, על פי המתכונת הידועה של חומה ומגדל, תל עמל (כיום קיבוץ ניר דוד). אחריו קמו ישובים מדי כמה שבועות, בסך הכל 52 ישובים.
בשנת 1937 ביקרה בארץ "ועדת פיל" שהמליצה לחלק את הארץ לשתי מדינות, וליצור מדינה יהודית קטנה בצורת האות האנגלית "N", מגדרה ועד חיפה, מחיפה ועד בית שאן, ומבית שאן ועד מטולה. על מנת לחזק את "המפרקים והקצוות" של המפה השברירית, הוחלט למקד את ההתיישבות בהרי מנשה (עין השופט, דליה), במישור החוף הדרומי (נגבה, כפר מנחם), בעמק בית שאן (תל עמל, שדה אליהו, כפר רופין, טירת צבי ועוד) באצבע הגליל (עמיר, דן , דפנה). בנוסף גם קצת "לחרוג" מהמפה, בגליל המערבי (חניתה, אילון).
לשיא הגיע מפעל ההתיישבות בעליה לחניתה, בגליל המערבי, ב-1938, בלב איזור עוין, מבודד מכל ישוב יהודי. בעליה זו השתתפו אלו שהפכו אחר כך למנהיגי מערכת הביטחון – יצחק שדה, יגאל אלון ומשה דיין. 
במהלך שנת 1939 החלו הבריטים להביע את הסתייגותם מההתיישבות, אולי כהכנה ל"ספר הלבן", ולכן החלו להקים את הישובים בלילה, במקום ביום, כדי לקבוע עובדות בשטח. במאי 1939 נכנס לתקפו הספר הלבן, שמנע כמעט לחלוטין התיישבות יהודית, ובמקביל דעך המרד הערבי. תקופת חומה ומגדל באה אל סופה והשאירה מאחוריה עשרות יישובים, ומפה התיישבותית שונה בתכלית. הישובים התפנו לבניית בתי הקבע ולביסוס כלכלי.

את רשימת הישובים והסברים על הבניה תוכלו לראות כאן
הקמת הישובים הפכה מעין מופת ומודל לחיקוי בפעולות התיישבות אחרות. גוש אמונים, בפעולות ההתנחלות הראשונות בסבסטיה ובמקומות אחרים, ניסה לדמות את עצמו, ברעיון ובמעשה, למתיישבי חומה ומגדל. הכנות בסתר, עליה מרוכזת של אנשים רבים, והתיישבות מול שני גורמים שלא אוהדים את מפעל ההתיישבות – הערבים והממשלה. במקרה של גוש אמונים, כמובן, מדובר בממשלת ישראל, ולא בממשלה הבריטית.

במספר ישובים שוחזרו אתרי חומה ומגדל, שהפכו למוזיאונים, ומאפשרים סיור במקום.

ניר דוד
הקיבוץ הראשון שהוקם כישוב חומה ומגדל (ונקרא אז "תל עמל"), שימר ושיחזר את המבנה ברוח אותם הימים. בימי החגים קיימת פעילות ברוח חלוצית ואפילו אפשרות לאכול "ארוחת חלוצים".
 צילום: A&D

 צילום: אברהם גרייצר

יש במקום חזיון אור- קולי, ולידו שתי אטרקציות שיתאימו גם לימי החורף. "גן גורו", שבו חיות ייחודיות מאוסטרליה, והסחנה. גן השלושה, בו המים הם בטמפרטורה של 28 מעלות כל השנה, ומתאימים גם לימים קרירים. הכניסה לאתר חומה ומגדל היא בחינם לאלו הנכנסים אל הסחנה.
בנוסף, קיבוץ ניר דוד נמצא על גדת נחל ה״עאסי״, ויש בו גם צימרים על המים וגם שיט קייאקים. ההשתלטות של קיבוץ ניר דוד על נחל שאמור להיות נחלת הכלל, שנויה במחלוקת, והקיבוץ המופרט בונה שכונת וילות חדשה על הנחל.

לא הרחק נמצא גם ״פארק המעיינות״, אתר מים מקסים ופופולארי בימי הקיץ. עוד על המעיינות בעמק נוכל לקרוא בפוסט שכתבתי על האיזור 

מעל הקיבוץ מתנשא לו הר הגלבוע, שמושך אלפי מטיילים בראשית האביב עם פריחת האירוסים 
איך מגיעים? מכביש 71 (עפולה בית שאן) יוצא דרומה כביש 669, לכיוון הקיבוצים שבאזור. לאחר כמה קילומטרים נגיע לאתר.

חניתה

בקיבוץ חניתה בגליל המערבי יש מוזיאון לתולדות האזור ולישובי חומה ומגדל. במוזיאון ישנם ממצאים קדומים שנמצאו באזור. כדי לספוג את אווירת חומה ומגדל, שיקמה קק"ל בחניון שמתחת לחניתה ליד הכניסה הדרומית, מבנה בסגנון חומה ומגדל. ניתן לטייל במקום וביערות שמסביב. קק"ל שילטה בצורה יפה את האזור. חניון חומה ומגדל מתאים גם לנכים.
צילום:  Avi1111



ליד החניון שלט קטן מוקדש לאיש קק"ל שדאג לרכישת המקום: יוסף סינגיליה. יוסף עלה מאיטליה בשנות השלושים, וכדובר איטלקית רהוטה, בא אל בעלי הקרקע והציע להם לרכוש אדמות עבור מנזר (התושבים לא היו מוכרים אדמה ליהודי).  בגלל שחשבו שהוא איטלקי - לא חשדו, מכרו את הקרקע - וכך נרכשו אדמות חניתה.
מעל הקיבוץ (הכניסה מהגדר הצפונית) יש תצפית לשטח לבנון, ומערה (מערת הסולם) . אם רוצים לבקר במקום, יש לבקש מהקיבוץ אישור. יש לשים לב, לעיתים צה"ל מונע את הגישה למקום מפאת רגישותו הביטחונית.
למטילים באזור מובטח נוף נפלא ומבחר עשיר של אתרים כמו מערת קשת, ראש הנקרה, חופי אכזיב ועוד. על חלק מהאתרים כתבתי בפוסט שלי על שלומי וסביבתה.

איך מגיעים? צומת חניתה שוכן למעשה בשטח הישוב שלומי, על כביש 899. ממנו יש פניה לכיוון הקיבוץ. ב"חצי הדרך" לקיבוץ נמצא חניון חומה ומגדל.
 
הדרומי בישובי חומה ומגדל הוא נגבה, ממזרח לאשקלון. לנגבה שמור מקום של כבוד בפנתיאון המלחמה הישראלי, בעיקר בזכות עמידת הגבורה במלחמת העצמאות. אך הקיבוץ קם תשע שנים קודם לכן כישוב חומה ומגדל, והיה הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ. בקיבוץ נוכל לראות את שחזור מבנה חומה ומגדל, טנק מצרי מימי מלחמת העצמאות, את מגדל המים הישן המנוקב, ואת האנדרטה של נתן רפפורט לזכר מגיני הקיבוץ.
 צילום: Bukvoed

 צילום: זכי אבינור

 צילום: מיכאל יעקבסון

היום, הקיבוץ שהיה הדרומי ביותר נמצא ממש בלב הארץ, וסביבו שפע אתרי מורשת וזיכרון כמו ״גבעת תום ותומר״ ועוד אנדרטאות, אך גם אתרי בילוי כמו מרחצאות חמי יואב.

איך מגיעים? לקיבוץ נגבה אפשר להגיע מכביש 35 (אשקלון-קריית גת) או מכביש 3 (אשקלון-קריית מלאכי) 

תל יצחק
קיבוץ תל יצחק שבשרון קם גם הוא במסגרת "חומה ומגדל". לפני כמה שנים נבנה גן שעשועים בקיבוץ, סמוך לסופרמרקט, בדמות "חומה ומגדל". הכניסה אליו חופשית. ממוקם סמוך למרכזי אוכלוסייה כמו נתניה, רעננה וכפר סבא, הילדים יכולים לבלות בו.
איך מגיעים? כביש 553 מחבר את צומת דרורים שעל כביש 4 עם מחלף פולג ("איקאה") שעל כביש 2. בערך באמצע הדרך, רמזור מפנה דרומה לתל יצחק. לאחר הפניה, פנו ימינה ליד תחנת דלק, ושמאלה לתוך הקיבוץ.

חומה ומגדל במסמכים ובקישורים:
 
סרט שצולם בימי חומה ומגדל מתוך הסדרה ״שרתי לך ארצי״ 



יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

עמק חפר - מהים ועד לציפורים

בימים הקצרים שבתפר של הסתיו אני אוהב לטייל קרוב לבית. עמק חפר הוא פתרון קצר וחביב, משלב בתוכו היסטוריה וטבע.

נתחיל במושב אביחיל, מראשוני המושבים בשרון, שנוסד על ידי יוצאי הגדודים העבריים שלחמו במלחמת העולם הראשונה. ההגעה לאביחיל היא מתוך נתניה (רחוב עמק חפר). בתוך המושב נמצא המוזיאון המרשים של ״בית הגדודים״. המוזיאון נבנה כדי להנציח את הגדודים העבריים שלחמו לצד הצבא הבריטי בגליפולי שבטורקיה, וכמובן בכיבוש הארץ מידי הטורקים. בגדודים האלו שרתו בן גוריון, בן צבי, כצנלסון וז׳בוטינסקי, אבל רוב החיילים בו היו יהודים מבריטניה ומארצות הברית. התנועה הציונית נחלקה בין תומכי הקמת הגדודים לבין מתנגדיהם, אך בסופו של דבר הוקמו ארבעה גדודים שלחמו כחלק מהצבא הבריטי.
לאחר פירוק הגדודים ב-1921, ניסו לשכנע את חברי הגדודים להישאר בארץ, אך רבים העדיפו לחזור לבריטניה ולארה״ב. מבין הנשארים, יצאה קבוצה שהקימה את אביחיל.
המוזיאון מנציח ומספר את מעשיהם של ארבעת הגדודים, ונוסף לו אגף שמוקדש למתנדבי הישוב היהודי לצבא הבריטי במלחמת העולם השניה (הבריגדה, הצנחנים ועוד יחידות)
המוזיאון שייך למשרד הבטחון, סגור בשבת ובדרך כלל דרוש תיאום לבקר בו

 צילום:ד״ר אבישי טייכר


 צילום: יהודית גרעין-כל

בבית העלמין באביחיל יש חלקה מיוחדת ליוצאי הגדודים העבריים, אך קבורים בה גם עוד אנשים מעניינים:
שלום שווארצברד, יהודי שחיסל את הפורע האוקראיני פטלורה (שהיה אחראי לרצח של אלפי יהודים ב-1919) וזוכה במשפט בצרפת ב-1927.
ג׳ון פטרסון, קצין אירי וציוני נלהב, שהיה מפקד אחד הגדודים העבריים, הגדוד ה-38 של קלעי המלך. הוא אף סבל מאי-קידומו בצבא הבריטי בגלל תמיכתו בציונות. לאחר מותו נשרפה גופתו, ונטמנה באביחיל על פי צוואתו. משפחת נתניהו קראה לבנם יוני על שמו
אל חוף הים
עד לא מזמן, אפשר היה לצאת מאביחיל לשכונת ״עין התכלת״ בנתניה ומשם צפונה לאורך המצוק היפהפה על חוף הים, עד חבצלת השרון. לאחרונה נסגרה הדרך (כדי לא לאפשר למי שרוצה להיכנס לנתניה מצפון לעבור במושב חבצלת השרון), ומדי פעם היא נפרצת על ידי התושבים ונסגרת שוב...
איך שלא נגיע לשם, חוף הים מצפון לנתניה הוא חוף מצוקי, יפה ופראי, מרשים בעיקר בסתיו ובחורף. הוא עובר ליד שכונת צוקי ים

 צילום: דודי הולצמן

המושב חבצלת השרון לא נקרא על שם פרח חבצלת החוף, אלא על שם לילי (בעברית חבצלת) פריימן, אשתו של אהרון פריימן, מראשי ציוני קנדה שסייע לרכישת אדמות עמק חפר. אהרון עצמו הונצח בתחנתנו הבאה - מושב ביתן אהרון

בחבצלת השרון יש אנדרטה בה מונצח בן המקום, משה תמם, חייל צה״ל שנרצח על ידי המחבל וואליד דקה. לפני כשנה עלה העניין לכותרות, בעקבות רצונו של תיאטרון ״אל מידאן״ בחיפה להציג מחזה שכתב המחבל ולזכות במימון משרד החינוך


 
 צילום: דודי הולצמן

בירידה מהמצוק אל חוף הים מונצח אמנון פומרנץ, שנהרג בפעילות מבצעית ברצועת עזה 

במחלף חבצלת השרון נחצה את כביש 4 ונמשיך למושב הקטנטן ביתן אהרון. בכניסה למושב שדרת פיקוסים ענקית. מולה, על רכס כורכר צר וארוך, נמצאת שמורה קטנה ויפה, ועליה שביל מסומן. השביל עובר בתוך פריחת חורף מרהיבה (מדצמבר ועד מרץ), של אירוסים, כלניות ורקפות. משיא הרכס נראה גם את הים. עץ חרוב ענק יוצר מעין ״מערה״ שבתוכה אפשר לשבת עם הילדים, לספר סיפור ולהרגיש בתוך הרפתקה. 





 צילום: דודי הולצמן

השביל ממשיך עד לקצה הצפוני של הרכס, ולמערות קבורה עתיקות
 צילום: דודי הולצמן

נחזור באותה דרך בה הלכנו. בכניסה נמצא גן אירועים בשם ״בית הראשונים״ בתוך בית שבו גרו ראשוני המתיישבים בעמק חפר. במקור זה היה בית חווה גדול שנבנה במאה ה-1ֿ9 על ידי אנטואן בישארה טיאן, בעל קרקעות העמק עד לרכישתם בידי חנקין.
בחצר בית הראשונים מספר מתקנים חקלאיים ותצפית אל מרחבי עמק חפר, לזכר רמי כהן שנפל במלחמת לבנון.

 צילום: דודי הולצמן

במושב עצמו נמצא משק הלברכט ובו מגוון פעילויות לילדים - קטיף, אסיף, אפיית פיתות ועוד הרבה פעילויות חקלאיות

אל כפר הרא״ה
מביתן אהרון נמשיך צפונה לכיוון כפר ויתקין, ומזרחה לעבר כביש 4. לפני הגשר העובר מעל נחל אלכסנדר יוצאת דרך צפונה לאיזור התעשיה ולגשר הצבים, אתר יפה בו אפשר לראות ולהאכיל צבי מים ענקיים שחיים בנחל. על נחל אלכסנדר כתבתי בפוסט אחר בבלוג שלי. אם נמשיך בכביש מכפר ויתקין לכביש 4, נראה לפני הצומת שלט לבית העלמין של אלישיב. הדרך מגיעה עד למרגלות תל חפר, שעליו יש פריחת חצבים מרשימה בחודש ספטמבר ועד אמצע אוקטובר. בכביש 4 נפנה צפונה עד לצומת הרא״ה, ומשם ימינה ושוב ימינה למושב כפר הרא״ה. הכפר, אחד המושבים הדתיים הראשונים בארץ, נקרא על שמו של הרא״ה - הרב קוק, הרב הראשי לישראל, ועוסק ברובו בחקלאות ובחלקו בחינוך ובמקצועות חופשיים. בכפר נמצאת הישיבה המפורסמת של בני עקיבא שהקים הרב נריה לפני כ-80 שנה, ומוזיאון לתולדות הישוב



משפחת יעקבס מהכפר פתחה בשנים האחרונות מחלבה מוצלחת בשם ״משק יעקבס״, ומייצרת גבינות איכותיות ביותר. לאחרונה, הם פתחו חנות, ולידה עוד מספר חנויות שמוכרות את תוצרת המושב בימי שישי נערך שם שוק ססגוני של ירקות, פירות, גבינות ומאפים.
המושב סגור לכניסת כלי רכב בשבת

גבעת חיים
כביש 581 ממשיך מכפר הרא״ה מזרחה, אל הקיבוצים הותיקים של עמק חפר. קיבוץ גבעת חיים נוסד לפני יותר מ-80 שנה, ונקרא על שם חיים ארלוזורוב. הוא התפצל, בזמן הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית, ל״איחוד״ ו״מאוחד״. 

ב״איחוד״ נמצא מרכז ההנצחה לגטו טרזינשטאט (בית טרזין) ובו מתקיימות פעילויות חינוכיות הקשורות לשואה והנצחתה. 


 צילום: Odebre

למי שמחפש נקודת עניין לילדים: פינת חי דמויית ספארי קטן נמצאת גם היא בקיבוץ, ושמה ״לגעת בחיות״. יש כמובן גם פינת ליטוף ואפשרות לחלוב עיזים

צילום: יום טוב

בריכות עין החורש - תחליף קרוב לעמק החולה
מגבעת חיים אפשר לנסוע דרומה לכיוון עין החורש. בריכות הדגים הנטושות של עין החורש הופכות מדי חורף למקום ריכוז לאלפי ציפורים. המקום הפך לפארק צפרות דמוי עמק החולה. אפשר לנסות לעבור בדרכי העפר הבוציות עד לנחל אלכסנדר, ולהגיע עד מאגר משמר השרון.

מאגר משמר השרון
למי שרוצה דרך פחות הרפתקנית - אפשר לחזור לכביש 4 ולהמשיך דרומה עד קיבוץ העוגן, לעקוף את הקיבוץ מדרום ולהגיע לנחל אלכסנדר.
הדרך הנוחה ביותר היא נסיעה דרומה לצומת רופין, פניה שמאלה (מזרחה) עד לפני שהכביש פונה ימינה בחדות למושב חניאל. במקום לפנות ימינה, המשיכו בדרך עפר נוחה, עד לנחל אלכסנדר, פנו שמאלה (סימון שחור) עד למאגר משמר השרון


 צילום: דודי הולצמן


 צילום: דודי הולצמן

 צילום: דודי הולצמן

מאגר משמר השרון
מדי סתיו מגיעים לכאן אלפי שקנאים, בדרכם מאירופה לאפריקה. הם מנצלים את זמינות הדגים בסביבה (שקנאי בוגר אוכל עד כמה ק״ג דגים ליום, פעמיים ביום מאכילים את השקנאים) עפים לחפש מזון וחוזרים למאגר היפה, שיש לידו שני מצפורים. גם במעופם וגם במנוחתם - זה מחזה מרהיב. בבוקר כדאי לצפות מהמצפור המזרחי, בשאר חלקי היום - מהמערבי. המקום מוסדר ואפילו די עמוס בשבתות.

קישורים נוספים

יום שני, 24 באוקטובר 2016

לקראת השנה האקדמית החדשה: סיור בקמפוס אוניברסיטת תל אביב

מוקדש לאשתי היקרה פועה, עובדת ובוגרת אוניברסיטת תל אביב

תל אביב, שהיתה העיר הגדולה בארץ בשנות החמישים והשישים קצת התקנאה בחיפה ובירושלים בעלות המוסדות האקדמיים. בתל אביב כבר היה בית ספר גבוה למשפט וכלכלה, גן זואולוגי באבו כביר, ואקדמיה למוזיקה. ראש העיריה חיים לבנון יזם את איחוד המוסדות האלה לאוניברסיטה אחת. הוקצתה קרקע ליד שכונה חדשה בצפון תל אביב בשם רמת אביב, על חורבות הכפר שייח-מוניס שתושביו עזבוהו ב-1948, ובהדרגה, החל ב 1956 (שנת הלידה הרשמית של האוניברסיטה) קם הקמפוס על עשרות בניניו, ונחנך סביב 1964. מאז עברו שנים וסטודנטים רבים חלפו בשבילי ובניני הקמפוס. הקמפוס הפך למקום מרשים, עם בנינים ייחודיים, מדשאה ענקית שצפה לים ופסלים רבי רושם. כיום לומדים באוניברסיטה 30 אלף סטודנטים.
ייתכן שהיוקרתיות של השכונות סביב האוניברסיטה נובעת מהקרבה הזו לקמפוס.
לקראת שנת הלימודים האקדמית שתפתח בעוד כמה ימים נסייר בקמפוס, בין הבניינים והפסלים.

כיכר אנטין
נתחיל את הסיור בכיכר הכניסה המערבית לקמפוס, היא כיכר אנטין. ברחבת הכיכר יש לוחיות ובהן חרוטים אימרות, נוסחאות וקטעי טקסט מכל מגוון ענפי המדע. מעל הכיכר מתנשא בנין הגלריה האוניברסיטאית, ובה מוצגות תערוכות מתחלפות, ובגן יש תערוכת קבע של פסלים. לאחר בדיקה ביטחונית ניכנס לתוך הקמפוס

צילום: דודי הולצמן

אל הרחבה המרכזית
מהכיכר עולה שדרה אל רחבת הדשא המרכזית. לאורך השדרה מתנוססים דגלים, ובצידיה ממצאים ארכאולוגיים חשובים שהתגלו בחפירות שניהלה האוניברסיטה - עמודים, כותרות ומשקופים.


 צילום: דודי הולצמן
 
מימיננו נשמע לעתים צלילים מבנין בית הספר למוזיקה הסמוך. אם נסב ראשנו לאחור, נראה את הים במערב. נגיע לרחבה המרכזית, שטח דשא ענק, וסביבו פרושים רבים מהמבנים העיקריים בקמפוס, פסלים מרשימים ומקום מתאים להופעות מרובות קהל. על הדשא פזורים עצים מצלים, ובכלל הרחבה היא מקום מפגש מהנה ומועיל לסטודנטים.
נפנה אל הבנין הצפוני ברחבה, הוא בנין מקסיקו. בדרך נראה פסל גדול של האמן יגאל תומרקין ששמו ״התרחשויות״. מכל צד מראה את הפסל אחרת, וכבונוס נראה את הים מרחוק.


צילום: דודי הולצמן
 
בנין מקסיקו (שנתרם על ידי הקהילה היהודית שם) הוא משכנה של הפקולטה לאומנויות. בכניסה נראה פסל דמוי טוטם מקסיקני, ובתוך הבנין ציור קיר של האמן דוד שריר (מגדל בבל), פסלים של התורמים ויצירות אומנות שונות מתחלפות על הקיר.
צילום: דודי הולצמן

צילום: דודי הולצמן


הספריה ובית התפוצות
ממזרח לבנין מקסיקו נמצא הבנין היפה והמרשים של הספריה המרכזית. עיצובה הארכיטקטוני (ע"י האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר) זיכה אותה גם בפרסים וגם בהנצחה על בולים. המבנה מזכיר לאחדים ספר ולאחרים אוניה. הוא נראה אטום מבחוץ, ואולמות הקריאה שבפנים מסודרים סביב גן פנימי. הכניסה לאולמות הקריאה היא לסטודנטים בלבד, אך אולם הכניסה פתוח לכל ויש בו תערוכות מתחלפות. מול הכניסה לספריה יש פסל דמוי כנפי פרפר בשם ״רוח החופש״, פרי עבודתו של האמן דודו גרשטיין


צילום: דודי הולצמן
 
בהמשך לספריה נמצא בנין מוזיאון בית התפוצות שהוא מוזיאון עצום לתולדות ההיסטוריה של העם היהודי בגולה. לפני בית התפוצות נמצא הפסל היפה של האמן רון ארד ״קשר״, מוקדש ליהודי אתיופיה.

צילום: דודי הולצמן
 

צילום:שאולה הייטנר

סביב בנין צימבליסטה
נפנה דרומה, מולנו נראה בנין מעט מוזר למראה, בעל שני צריחים - זהו בנין צימבליסטה ליהדות, תוכנן על ידי האדריכל מריו בוטה. לפני שניכנס פנימה נראה את האנדרטה הצנועה לזכר חללי מערכות ישראל מבין הסטודנטים ואנשי הסגל, במעין גומחה שקועה באדמה.

צילום: דודי הולצמן
 
ניכנס לבנין צימבליטה עצמו, שכולל בית כנסת מודרני ומיחד, ומולו אולם כנסים.

צילום: דודי הולצמן
 
נצא מצידו הדרומי של הבנין אל הדשא שלפני בית הספר למשפטים ובו פסל אדום דמוי כיסא. מכאן נשקיף דרומה אל היכל המתכת והזכוכית הידוע כאודיטוריום סמולרש, אולם יפהפה ומודרני למופעים וכנסים.

צילום: יאיר חקלאי

איזור המדעים המדוייקים
נקיף את בנין צימבליסטה ממזרח, ונגיע לשורת הבניינים המשרתים את מדעי הטבע והמדעים המדוייקים: כימיה, פיזיקה, ביולוגיה ומדעי המחשב. בחזית בנין הכימיה ניצב פסל של אלברט איינשטיין.


צילום: ד״ר אבישי טייכר
 
הבנינים האלה מגיעים עד לכיכר איינשטיין, שמול בית התפוצות. מכאן מזרחה יש שער יציאה משטח הקמפוס המגודר. נצא דרך השער המגודר לרחוב קלאוזנר.

הגן הבוטני
נחצה את הכביש ונגיע לגן הבוטני של האוניברסיטה (הכניסה בתשלום). בגן הבוטני יש אוסף גדול של צמחי הארץ והעולם, ממגוון בתי גידול. גולת הכותרת היא ״בית השורשים״, במבנה תת קרקעי שמאפשר צפיה בצמחים ״מלמטה״ מתוך השורשים החשופים. יש גם גן קקטוסים, גן צמחי תועלת, גן צמחי רפואה ואפילו גן לעוורים עם הסברים בכתב ברייל

מדרום לגן הבוטני, לאורך רחוב קלאוזנר, נמצא הגן הזואולוגי של האוניברסיטה. הכניסה בתשלום ובתיאום מראש. כאן יש מעין גן חיות לימודי קטן, ובו בעלי חיים ממגוון בתי הגידול בארץ - עופות, יונקים וזוחלים. בגן מנסים להרבות מינים בסכנת הכחדה בגרעיני רביה תוך טיפול ומעקב אינטנסיביים. הגן הזואולוגי כולל גם מאגר לאומי של כל המגוון הגנטי ואוספי הטבע הלאומיים שמוקמים בימים אלה, ויפתחו בקרוב.



צילום:eman 154

גוף בשם ״קמפוס טבע״ מארגן פעילויות וקייטנות בנושאי החי והצומח למגוון גילאים

בנין הסביבה
מדרום לגן הזואולוגי, צופה על נתיבי איילון ופארק הירקון, נמצא הבנין החדש של בית הספר ללימודי הסביבה. הדעות על הבניין שנויות במחלוקת - מהערכה רבה לעיצובו ולשילוב האלמנטים הסביבתיים בו - ועד ביקורת קשה. לא משנה מה תהיה דעתכם על הבניין, הנוף ממנו מרשים, והוא בולט, חדשני ויוצא דופן. אם נמשיך דרומה מבנין הסביבה נוכל ללכת על טיילת במורד עד לתחנת הרכבת, משקיפים על שכונות עבר הירקון של תל אביב, על רמת גן ובני ברק. בימים עברו, כאשר קולנוע הדרייב-אין היה פעיל, מכאן היה אפשר לצפות בסרט בחינם...

מחוץ למסלול שתיארתי, בחלקו הדרומי של הקמפוס, נמצא הבית הירוק, שמשמש כמועדון הסגל של האוניברסיטה וגן אירועים.
הוא נמצא בלב מה שהיה פעם הכפר הערבי ״שייח מוניס״. במקור זה היה ביתה של אחת המשפחות המכובדות בכפר, והוא עמד על תילו בעוד שאר הכפר הפך לחורבות, בתים דלים לעולים חדשים, ואחר כך למגרשי חניה ובניני הקמפוס. ב-1991 הוא שופץ, תוך שמירה על המאפיינים ה״אוריינטליסטיים״, אך גם תוך הריסת הבית עצמו, כך שמה שרואים היום הוא שחזור של הבית.
הקמת האוניברסיטה על אדמות שייח מוניס הפכה לטיעון בידי אנשי ימין נגד האוניברסיטה (הידועה בדעות השמאל של רוב המרצים) שיושבת דווקא על חורבות כפר ערבי שתושביו גורשו וברחו


צילום:אורי

הבנינים ה״אפורים״
בין כל הפסלים והבניינים הבולטים, יש הרבה בתי בטון, יעילים, צנועים ונוחים, ובהם נערכות רוב ההרצאות. אבל גם להם יש חשיבות ארכיטקטונית מרובה, נעשתה בהם מחשבה רבה בתכנון ובעיצוב, והם חלק מהזרם הברוטליסטי באדריכלות הישראלית. כזהו למשל בניין גילמן שבו שוכנת הפקולטה למדעי הרוח, ושורת הבניינים ממזרח לבית התפוצות, בהם ממוקמים לימודי המדעים המדוייקים. מיכאל יעקבסיון הקדיש לרבים מהבנינים האלה כתבות בבלוג שלו. לחובבי ארכיטקטורה הארד-קור.


ציפורי הקמפוס, חתולי הקמפוס
שפע הצמחיה והעצים הפכו את הקמפוס למקום בו חיים עשרות מיני ציפורים. בפינות שונות יש שלטים עם הסברים על הציפורים ברחבי האוניברסיטה.
צילום: דודי הולצמן

ריבוי מקומות ההסעדה והשטח הגדול ללא מכוניות, יחד עם עובדים חובבי חתולים, תרמו לכך שהקמפוס הוא גם עדן לחתולים. יש תמיד מי שמאכיל אותם, מסרס/מעקר ומניח קערות עם מים לימי הקיץ הלוהטים. יש גם חתולים שנכנסים לבנינים, כמה מהם גם מגיעים להרצאות, ועל פי השמועות יש גם כאלו שזכו לתואר... 
בין בית הספר לרפואה שבצפון ועד בניני ההנדסה שבדרום, מתחת לאדמה, נמצאת מנהרה. רבים מהמבקרים והעובדים בקמפוס הירוק לא מעלים בדעתם שממש מתחתיהם נמצאת מנהרה ארוכה. יש למנהרה פתחים נסתרים מכמה בנינים בקמפוס, והעובדים משתמשים בה לטיפול בתשתיות ואף להובלת חומרים. הכניסה לשם רק בתיאום מראש

קישורים מעניינים



  • מסלול סיור מומלץ מאתר האוניברסיטה
  • סיור בקמפוס באתר וואינט
  • כל הכתבות על אוניברסיטת תל אביב בבלוג של מיכאל יעקבסון 
  • פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטת תל אביב ב-1964
     






  • "בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
    מדרש קהלת רבה, ז