יום שישי, 23 במרץ 2018

אירוסים, מפלים ולוחמים ברמת הגולן

בבלוג זה כבר כתבתי על אירוסי ארגמן (גם כאן), אירוס נצרתיאירוס הנגבאירוס הגלבוע ואירוס הסרגל. אירוס נוסף יפהפה שפורח בתקופה זו הוא אירוס הגולן הידוע גם כאירוס החרמון.
הוא פורח בשני מקומות ברמת הגולן (לפחות), ובכלל, אין כמו תקופה זו של השנה כדי לבקר את הגולן הירוק והפורח.

 
צילום: עננת

אירוס הגולן הוא פרח גדול ולבן עם פסים וכתמים סגולים, מזכיר במקצת את האירוס הנצרתי ואת האירוס ההדור.

שייח מרזוק
ניסע לרמת הגולן - נעלה בכביש 91 מגשר בנות יעקב. נעבור את הפניה לקצרין ואת צומת נשוט, ולאחר כ-4 ק״מ נפנה שמאלה לכיוון מ"ק 1509 (סופה, עליקה)/חטיבה 188. לפני הש״ג נפנה שמאלה  בדרך עפר, במזלג הבא פונים ימינה בצמוד לגדר הבסיס. לאחר ירידה לאפיק קטן פונים ימינה, לצד שלט המעיד על שטח אש (לכן הגיעו למקום רק בסופי שבוע), ולאחר 200 מטר, נגלה את קבר השייח.
המוסלמים נטו לשתול צמחים בעלי פריחה לבנה בבתי קברות, וזה המקרה כנראה כאן. גג הקבר מלא אירוסים, כמו גם השטחים לידו. הטיפוס על כיפת הגג עלול להיות מסוכן. המראה בעת הפריחה מרהיב.

צילום: עננת

צומת המפלים
נחזור לכביש  91 מערבה ונפנה לכיוון קצרין בצומת נשוט. לא ניכנס לעיר, אלא נמשיך הלאה לצומת הבא - צומת קצרין, נפנה שמאלה לכביש 87 ונמשיך עד לצומת הבא - צומת המפלים. מצפון לצומת יש גבעה מוארכת, ולארכה פורחים אירוסי הגולן. ההגעה כאן פשוטה וקלה יותר מאשר לתחנה הקודמת. לצד האירוסים פורחים גם פרגים וחרציות ועוד מינים. אל תמשיכו צפונה לגבעה, כי השטח הוא שטח אש.

   
צילום: עננת

אם כבר נמצאים בגולן, חבל לפספס כמה מהאתרים הסמוכים ל״ציר המפלים״ (נקרא כך כי לארכו יש פניות למפלים רבים), ולטייל בהם בעונה זו בה הגולן נעים לטיול, ירוק ופורח

מפל עיט
ניסע בכביש המפלים (808) דרומה, נעבור את כפר האומנים אניעם (שווה ביקור בפני עצמו), ולאחר קילומטר נעצור בצד ימין, לרחבת תצפית יפה על מפל עיט, שזורם בחורף ובאביב, ומפיל את מי נחל עיט לכיוון נחל יהודיה. אפשר גם לרדת בזהירות אל תחתית המפל, ולהמשיך במורד הנחל למפל נוסף.

צילום: אורנה לוטן

נמשיך בכביש 808 דרומה עוד כ-7 ק״מ עד לפניה לשמורת גמלא (בתשלום). זוהי שמורה שכוללת מגוון רחב של ערכי טבע והיסטוריה, וגולת הכותרת היא הישוב היהודי מימי המרד הגדול ברומאים.
מהכניסה נצעד דרך שרידי הכפר הביזנטי (עם שרידים מאוחרים יותר) דיר קרוח, עד למצפור גמלא. כאן נראה את העיר העתיקה שצורתה צורת גמל בתוך הואדי, וברקע נראה את מורדות הגולן עד לכינרת. כאן נראה את אתר ההנצחה לנופלי הגולן שהוצב על אבנים במקום, כדי לחבר את ההתיישבות החדשה עם הישוב העתיק. מכאן יורד שביל אל העיר עצמה.
צילום: דודי הולצמן 



צילום: דודי הולצמן

בימי המרד, ביצר מפקד האיזור יוסף בן מתתיהו את העיר כמבצר ראשי בגולן. הרומאים הגיעו לעיר בשנת 67, צרו עליה וניסו לפרוץ את החומות. הנסיון הראשון כשל, ורומאים רבים נהרגו, אך בנסיון השני הצליחו הרומאים לכבוש את העיר בכוחם העדיף, לאחר מלחמת גבורה של היהודים.
מקומה של גמלא לא היה ידוע לחוקרים, ורק ב-1967 הצליח יצחקי גל לזהות ולהתאים את הסיפור לגבעה שמצא. שמריה גוטמן ערך במקום חפירות נרחבות, וחשף את ביצורי העיר, אבני קלע רבות, מטבעות, מקווה טהרה ובית כנסת (מהבודדים שהתגלו מימי בית שני). השביל שיורד לעיר עובר בין אתריה העיקריים.
 
צילום:Hannay

עד לא מזמן ההגעה לאתר העתיקות היתה כרוכה בטיפוס ובמאמץ. לאחרונה הוכשרה דרך לאוטובוסים ישר אל אתר העיר העתיקה

נחזור לנקודת התצפית ונמשיך מעט צפונה עד לתצפית הנשרים. בנחל גמלא מקננים נשרים, מין הולך ונכחד, ומתבצע אחריהם מעקב. לעיתים נראה את הנשרים מעלינו בשמים, ובעזרת מצלמות מיוחדות נוכל לצפות בקן ובכלוב האיקלום, שלעיתים יש בו גוזלים

צילום:מינוזיג

פרט לנשרים, יש בגמלא גם חיוויאים ורחמים, דורסים שמקייצים בארץ.

מהנשרים נמשיך מזרחה ליד כנסיה ביזנטית, ואז נוכל ללכת צפונה בשביל הדולמנים. הדולמנים הם מבנים עתיקים מאוד, בני 4000 שנה, דמויי שולחן, שכנראה שימשו כמבני קבורה לנוודים.
השביל ממשיך עד לראש מפל גמלא - זהו המפל הגבוה ביותר בארץ שזורם כל השנה (56 מטר, יותר גבוה ממפלי הניאגרה ...), מרמת הגולן אל תוך הקניון העמוק של נחל גמלא. נחזור באותה דרך בה הגענו.

צילום:Hannay

רוג׳ום אל הירי
שביל יוצא מכביש המפלים מעט דרומה מהפניה לגמלא, אל עבר אתר מיוחד, שבעצם אפשר להתרשם ממנו בצורה מלאה רק מהאויר. השביל עביר להולכי רגל ולרכב 4*4 בלבד, עובר בשטח אש וניתן לטייל בו רק בסופי שבוע.
מדובר במעגלי ענק מסלעי בזלת, שנבנו מסיבה שלא התבררה עד היום, לפני 5000 שנה. במרכז רוג׳ום אל הירי (שמשמעותו ״תל חתולי הבר״) יש אתר קבורה שנמצאו בו תכשיטים נדירים.
בין ההשערות לסיבות לבנית המקום עלו גם: לוח שנה (קרני השמש מאירות זוויות מסוימות בסלעים בתאריכי היום הארוך והקצר בשנה), אתר פולחן, אתר התכנסות, בית קברות עתיק ואפילו אתר לנחיתת חייזרים... עד היום לא יודעים מה הסיבה לבניית אתר כה גדול, והרבה נכתב על כך במקומות שונים.

צילום:Hannay

אום אל קנאטיר - קשתות רחבעם
נמשיך דרומה, נעבור את צומת דליות, ונפנה מכביש המפלים לכיוון הישוב נטור. לפני הכניסה לישוב נפנה שמאלה לכיוון האתר. יש חניה מסודרת, כולל חניון ללינת לילה וברזי מים.
מכאן נרד במדרגות לבית כנסת עתיק ושרידי כפר מימי המשנה והתלמוד. חלקים מבית הכנסת שוקמו על ידי אומן השחזור יהושע דריי (״ישו״), והתגלו גם מבנים תעשייתיים ששימשו אולי לבדים והשתמשו במי המעיין הסמוך. ייתכן שעושר הישוב אפשר לתושביו להקים בית כנסת מפואר במקום כה נידח.
בית הכנסת חרב ברעידת האדמה של שנת 749 לספירה.
השם ״אום אל קנאטיר״ - אם הקשתות, בגלל הקשתות שנמצאו במקום. כיום הוא נקרא ״קשתות רחבעם״ על שם האלוף רחבעם זאבי.

צילום:חגית בלדר

אירוס הגולן במצפה אופיר
לאחרונה דווח לי על אירוס הגולן פורח במצפה אופיר.
המצפה נמצא על כביש 789, מצפון לגבעת יואב, וכבונוס תראו את הכינרת במלוא הדרה.

טיול נעים וחג שמח!




יום ראשון, 11 במרץ 2018

דרך הנוף ביער בית קשת

יער בית קשת הוא יער גדול שמשתרע על כל המרחב שממזרח לנצרת עילית בואכה כביש 65. הוא אחד האיזורים הבודדים בצפון בהם אפשר לראות מרחב טבעי שלם ולא מופרע על ידי ישובים וכבישים. לארכו עוברת דרך נוף מרהיבה, והיום נבקר בה למלוא אורכה. רוב היער הוא עצי אלונים ואורנים, וביניהם שטחים פתוחים רבים. צורת צמיחה זו נקראת ״יער-פארק״ והשטחים הפתוחים מספקים לנו באביב פרחים לרוב.
צילום: Hannay

נתחיל בנסיעה לנצרת עילית. מהכביש הראשי של העיר נפנה לרחוב הגליל ימינה, שיוליך אותנו אל היער.
אבל אם תרצו, תוכלו לערוך גיחה קצרה אל העיר ואל הר יונה שמצפון לה, בהם פורחים בתחילת-אמצע מרץ פרחי האירוס הנצרתי היפהפיים. אם לא, נוכל לראות מעט מהפרחים גם לאורך הדרך.
אם נמשיך מרחוב הגליל לכיוון מפעלי תע"ש. נראה אולי קבוצה של אירוס נצרתי פורח.
צילום: דודי הולצמן. מבט ממרכז המזון בנצרת עילית אל היער ואל הר תבור


צילום: דודי הולצמן


בריטניה בדרך לתבור
מקצה רחוב הגליל מתחילה דרך היער. הדרך פונה לעבר הר כסולות, כשמו של הכפר הערבי מתחתינו, אכסאל. לאורך הדרך ניטע יער בשם "יער צ'רצ'יל" על ידי יהודי בריטניה לזכר ראש הממשלה המהולל. לאחר הקפת היער, פונה דרך להר הבא, הר דבורה. נעלה בכביש המפותל לפסגת ההר, בו נראה אנדרטה לציון חתונת הכסף של המלכה אליזבת והנסיך פיליפ, ולידם פורחים בסוף פברואר ותחילת מרץ פרחי גביעונית הלבנון. נוף נפלא של התבור, מזרח עמק יזרעאל והגליל התחתון.
נחזור בדרך המפותלת בחזרה לדרך הנוף הראשית. ליד הצומת יש עוד ריכוז של אירוסים נצרתיים.
נמשיך בדרך מזרחה ונקיף את הר דבורה מצפון. ליד הצומת הבא נראה קבוצה של עצי אורן שנשתלו בתקופת המנדט, ועצי ארז, שריד לניסיונות נטיעה שנעשו באותם ימים.

צילום: Hannay

שימו לב ששמות המקומות והנחלים מזכירים את שירת דבורה והמלחמה שתוארה בספר שופטים בתנ״ך: דבורה, ברק בן אבינועם ועוד.

נמשיך בדרכנו ונגיע לנקודת תצפית בה יתגלה התבור העצום למולנו במלוא הדרו. זהו ״מצפור הר תבור״. נראה את הישובים שיבלי ודבוריה, ואת המפנה הצפוני של ההר העטור כולו עצים, ובראשו הכנסיות המפורסמות. על מסלול טיול בפסגת התבור תוכלו לקרוא כאן.

צילום: דודי הולצמן

אלון קשיש וטרשונים
הדרך ממשיכה מזרחה, עד לצומת דרכים ומצפון לה ״חניון האלון הקשיש״, ליד עץ עתיק עם ספסלים ומתקני פיקניק. מכאן נוכל להמשיך צפונה, או להתחבר מזרחה לכיוון קיבוץ בית קשת.
מהאלון הקשיש יוצא שביל ומטפס במעלה אל קבוצת טרשים בולטים, הבנויים סלעי דולומיט אפורים. בתוך יער האורנים בתחילת החורף פורחות כאן רקפות, והסלעים מראים לנו את תהליך הבליה שנוצר ממי הגשם, שפיסלו בסלעים צורות מעניינות. השביל הוא סיבובי וחוזר לאותה נקודה.
צילום: דודי הולצמן

בית קשת
קיבוץ בית קשת נוסד ב-1944, והוא הראשון שנוסד בידי לוחמי הפלמ״ח. ב-16 במרץ 1948 יצאה קבוצה לסיור מהקיבוץ, ונפלה למארב של אנשי שבט א-זבייח. 7 נהרגו, ורק לוחם אחד ניצל. בין הנופלים עלי בן צבי, בנו של יצחק בן צבי (שיהיה לימים נשיא המדינה השני). ב-1952 פורק הצריף בו גר בן צבי בירושלים והועבר לבית קשת כאתר זכרון והנצחה לקרב, שופץ לפני כמה שנים ואפשר לבקר בו.
צילום: ד״ר אבישי טייכר

אל בקעת בית נטופה
מצומת השבילים נמשיך צפונה, ונעבור עוד מצפורים וחניונים: מצפור אלוני בית קשת לעבר בית קשת והתבור,
 
צילום: דודי הולצמן

ובית היערן הצופה (תצפית מונגשת) לעבר רמות הבזלת של הגליל התחתון המזרחי (חניון מוסדר ללינה עם מים ומתקני פיקניק).
מכאן ממשיכה הדרך צפונה, עוברת מצפור נוסף לכיוון טורעאן (משם אפשר לראות את החרמון בימי חורף בהירים), מתפתלת בין היערות, עד הגעתה למחנה שמשון, על כביש 77.
אפשר לעשות את הדרך מצפון, מדרום או ממזרח, על פי רצונכם.

צילום: דודי הולצמן


צילום: אורן פלס


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז