יום שני, 28 בספטמבר 2015

לאורך הירקון

שבת בבוקר (או סתם יום חול), יום יפה, ומי שגר בתל אביב וסביבתה, יכול להנות מ"הריאה הירוקה" העירונית לאורך הירקון, להרגיש לרגע כאילו הוא רחוק מהאווירה המזרח-תיכונית, ולחשוב שהירקון הוא נהר אירופי ושפארק הירקון הוא הסנטרל-פארק. 


אפשר ללכת ברגל, לרוץ, או לשכור אופניים בתחנות ה"תל-אופן" הרבות ברחבי העיר - וגם לאורך הירקון.
הירקון הוא למעשה נהר. נהר קצר ושופע מים. הוא נובע ממעינות הירקון העשירים.
עושר המים הביא לכך שעל הגבעות הקטנות שלצידו קמו ישובים עוד לפני אלפי שנים: תל כודאדי ליד השפך, תל קסילה (בתחום מוזיאון ארץ ישראל) ותל גרישה (ליד חיבור נחל איילון).

רובנו מכירים את הירקון כנחל שקט שבו מי ים (במקרה הטוב) או תעלת שפכים מצחינה (במקרה הרע), אך עד לפני כ-50 - 70 שנה זרמו בירקון מים טהורים ונקיים, שנבעו ממעיינות ראש העין. החל ב-1934, ובעיקר משנות החמישים, מוזרמים המים. לירושלים ולנגב. בסביבות הנביעה, ליד ראש העין, נשמר קטע קטן של מים נקיים. כל השאר הפך לתעלת ניקוז של שפכי מפעלים וישובים.
בתוך תל אביב מוזרמים מי הקירור של תחנת רידינג במעלה הנחל, מה שמאפשר סביבת טיול מתקבלת על הדעת. כולנו זוכרים את האירוע המזעזע של פתיחת המכביה ב-1997, בה נפלו ספורטאים מאוסטרליה לתוך הירקון עמוס הכימיקלים והחיידקים. כיום, מנסים לשקם את הירקון ולהפכו לסביבה נסבלת, גם אם לא למקור מים מתוקים וזורמים.
 
צילום: Deanab


לפני כמעט 90 שנה, במלחמת העולם הראשונה, כבשו הבריטים את חלקה הדרומי של הארץ, ונעצרו בירקון. לאחר כמעט שנה, חצו את הירקון במבצע הנדסי על גשרים זמניים, והמשיכו משם לצפון הארץ. לזכר המבצע יש שלוש אנדרטאות – אחת ליד שפך הירקון, אחת בכיכר היל שב"צפון הישן" של תל אביב, ואחת ליד איצטדיון רמת גן, בהמשך מסלולנו.

מתחם הנמל
בשפך הירקון לים התיכון הוקם בשנות השלושים נמל.
נמל תל אביב הוקם מחוסר ברירה. בשנים 1936-1939 התחולל בארץ המרד הערבי, הידוע גם כ"מאורעות". אחת הפעולות הראשונות שנקטו הערבים היתה סגירת נמל יפו. הישוב היהודי התארגן במהירות שיא ובנה בתוך שנה (!) נמל קטן בצפון תל אביב. הנמל הפך לשער הרשמי של המפעל הציוני, ותפקד עד לשנת 1965, עת נפתח נמל אשדוד הגדול והמשוכלל ממנו, עליו כתבתי לפני מספר שנים


צילום: נועם גורמיזה

הנמל והמחסנים שלידו הוזנחו עם השנים, וקמו לתחיה רק בשנים האחרונות, עת הפכו למוקד בילוי, מסעדות וטיולים כל כך מוצלח שכבר אין צורך להציגו
מהנמל אפשר להמשיך צפונה לעבר שפך הירקון, ולעבור על גשר ווקופ, שנקרא כך על שם הנציב העליון הבריטי בעת פתיחת הנמל.


צילום: יואב

בעלי זכרון קולנועי בוודאי יזכרו את הסצנה המפורסמת מ"משפטו של אלטמן" מהסרט "מציצים". עיריית תל אביב חידשה אותו לציון יובל המאה של תל אביב ב-2009. הטיילת תמשיך לאורך חוף הים, ותגיע בסופו של דבר עד הרצליה. 

לאורך הירקון
נלך לאורך גדות הירקון – נוכל ללכת על הגדה הדרומית או הצפונית, ולנצל את הגשרים כדי לעבור מצד לצד. שביל ישראל ילווה אותנו לאורך הגדה הצפונית מגן הבנים והלאה.

נמשיך משפך הירקון לאורך הנחל. בצד הצפוני נראה את המרכז החדש לחתירה ובמים


צילום: ד"ר אבישי טייכר 

כמעט תמיד נראה במים קייאקים. פעם בשנה נערך במקום פסטיבל דרקון בירקון
מצפון נמצא אתר ההנצחה של העיר תל אביב לאלפי בני העיר שנפלו במערכות ישראל. יפה, מיוחד ומומלץ לבקר

 
צילום: דודי הולצמן

בצד הצפוני, בין גשר אבן גבירול לגשר נמיר (הוא "גשר הירקון" הידוע), יש שפע גדול של מגרשי ספורט לרווחת תושבי העיר – זהו ה"ספורטק". מולו, בדרום, יש מתקני שעשועים לילדים במה שנקרא פעם "גן ההרפתקאות", ובכלל נחשב למקום נינוח לטיולי בוקר, שוטטות עם כלבים או קביעת פגישות רומנטיות.
החלק הבא של הירקון נמצא בין גשר הירקון לשפך נחל איילון. בצד הדרומי, לצד שיכון בבלי נוכל לראות פינת חי ובהמשך מתקני נופש לילדים. בצד הצפוני, בפינת דרך נמיר ושדרות רוקח,  עמד בימי המנדט גן אירועים בשם גן-הוואי, ובו נרצחו ב-10 באוגוסט 1947, ארבעה יהודים, ביניהם מאיר תאומי, אביו של השחקן עודד תאומי. רצח זה היה מעין "סנונית ראשונה", 3 חודשים לפני פרוץ מלחמת העצמאות. 


בהמשך, נוכל להגיע לבית ארץ ישראל יפה, המשמש לאירועים וכנסים. חשוב לציין, שהמסלול כולו נגיש להולכי רגל ואופניים ללא הפרעות.

 

 
צילום: Deanab
על הגבעה שמצפון לנו, מעבר לשדרות רוקח, בתוך מוזיאון ארץ ישראל, מסתתר אתר ארכיאולוגי חשוב – תל קסילה – שרידי עיר פלישתית בת 3000 שנה. בהמשך הגבעה נוכל לראות את המרכז למורשת רבין ומוזיאון הפלמ"ח
מעבר לנתיבי איילון נמצאת הריאה הירוקה של תל אביב, מעין מקבילה מקומית לסנטרל פארק הניו-יורקי. כל בוקר מתמלא הפארק במאות רצים, צועדים, מדוושים ומתגלגלים, הולכים על שתיים או על ארבע, מצויידים במיטב אופנת הספורט או בחולצת טריקו מהוהה.
בימי שישי ושבת שטופי שמש מתמלא הפארק הענק במנגלים ובמטיילים, אך גודל המקום מונע צפיפות (פרט לפסח ויום העצמאות…). הגן מלא באטרקציות רבות – פארק הציפורים "צפארי", ובו ציפרים מכל העלם, כולל מופע תוכים מרהיב. שני מינים שהגיעו לצפארי, דררות (תוכי ירוק) ומיינות (עורב הודי) ברחו מהפארק, וכיום מאוד נפוצות בארץ, וגם מזיקות מאוד לחקלאות ולטבע
לידו, לא ממש מוכר, גן הסלעים, ובו סלעי ענק מכל רחבי הארץ, ושחזור רצפת הפסיפס מבית כננסת בבית אלפא.

צילום: דודי הולצמן


צילום: דודי הולצמן

לידו נמצא גם גן הקקטוסים. מחירי הכניסה לגנים נמוכים ומאוד כדאיים.
בנוסף, יש אגם מלאכותי לשיט, גן טרופי, גן ורדים, פארק מים (מימדיון) ומרכז למופעים.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

הפארק נקרא על שמו של יהושע רבינוביץ', ראש עיריית תל אביב שהגה את רעיון פיתוח המקום.
מדרום למקומות אלה בפארק, לכיוון גדות הירקון, יש חורשות איקליפטוסים ירוקות ומצלות. בערב אפשר לשמוע שם להקות תנים מייללות, למצוא פינות שקטות ורומנטיות, ואף קיים שם פארק הרפתקאות וחבלים בשם "ארץ בראשית"

צילום: דודי הולצמן

מפארק הירקון אפשר לעבור במעבר תת-קרקעי מתחת לפסי הרכבת לכיוון הדר יוסף. כאן נמצאים מגרשי האתלטיקה והטניס, ולידם מוזיאון שהוא חוויה של ממש לילדים ולמתעניינים בספורט - מוזיאון החוויה האולימפית. המוזיאון מסביר על ספורט ממגוון גישות ותחומים, ויש בו הרבה הפעלות אינראקטיביות. בדרך כלל צריך לתאם ביקור מראש. מומלץ! 



צילום: אורי

עשר טחנות
מכאן קצרה הדרך להמשך הפארק מזרחה.האיזור עובר שיקום, והמשכו כלפי מזרח הוא פארק נוסף, הפעם ריאה ירוקה לתושבי בני ברק, שזקוקים נואשות לשטח כזה. השביל של בני ברק ממשיך עוד כשני קילומטר מזרחה. מכאן ניתן להמשיך בדרכי עפר שיתאימו לאופניים עד מקורות הירקון, אך כאן כבר שולטת ההזנחה. במפגש הרחובות שטרית ומבצע קדש, מצפון לקניון איילון, נמצא אתר "עשר טחנות", על שם טחנות הקמח ששכנו כאן בעבר והופעלו בכוח זרימת המים.
הליכה לאור גדת הירקון לכיוון האיצטדיון תוליך אותנו לנקודת יציאה לרמת גן (שם נמצאת אנדרטת הצליחה הנוספת, בה צלחו הבריטים את הנהר, ממש ליד מפגש רחובות בן גוריון ואבא הלל), ולמקום בו עמד גשר המכביה המפורסם, שהוחלף על ידי גשר חדש. 

צילום: דודי הולצמן

מידע נוסף על הירקון, על מסלולי הליכה לאורכו ועל שיקומו נמצא כאן.
מכאן נוכל לחזור לכיוון מערב, דרך החלק הדרומי של הפארק או דרך רמת גן

שבע טחנות
הזכרנו כבר את הירקון כנהר זורם עם מים מתוקים. לאורכו הוקמו לפני מאות שנים טחנות קמח, ופעלו עד 1936. הטחנות נקראו בשם "טחנות ג’ריסה", שם שמעיד על הפעילות שנערכה במקום. כדי להגיע אל הטחנות, שהסכר הקדום שלהן, והמפלונים המלאכותיים השתמרו. יש להגיע לצד הדרומי של פארק הירקון, ולעבור לצידו הרמת-גני, או להגיע מתוך שכון הותיקים ברמת גן.
כאן נוכל לראות עופות מים רבים, וגם לשאול את הילדים "מה טוחנים בטחנת קמח?" (התשובה איננה קמח, אלא גרעינים...).

צילום: יהודית גרעין כל

צילום: יהודית גרעין כל

פארק ראש ציפור
החלק שמדרום לירקון וממזרח לנחל איילון שייך לעיריית רמת גן. במפה או במבט מהאוויר נוכל לראות שלשפך האיילון לירקון יש צורה של ראש ציפור. ואכן, המקום נקרא בשם "פארק ראש ציפור". ניתן להגיע אליו על גשר מפארק הירקון, או מתוך העיר רמת גן, מתוך רחוב רוקח שבשיכון הוותיקים. הפארק מעט פחות ידוע, אך לא פחות יפה. בשטחו נמצא אתר שבע טחנות שהזכרנו, גן שעשועים ואומגה, תצפית מנקודה לא-שגרתית על צפון תל אביב, ושטח עצום לפעילות ספורטיבית ולפיקניקים. יש אפילו נתיבים נפרדים לאופניים ולהולכי רגל, ורבים מנצלים את הפארק לנסיעה בגלגיליות.


צילום: אורי
הגבעה שמדרום לפארק ראש ציפור היא "גבעת נפוליאון", השם העממי של "תל גריסה", על שם הטחנות הסמוכות. אגדה מספרת שמכאן הפגיז נפוליון את יפו ב-1799. הגבעה היתה מיושבת לפני אלפי שנים (לצד מקור מים מתוקים וטובים). חלק מהגבעה נחפר ותועד. כיום אפשר לראות על הגבעה שריד של טבע עירוני: חצבים בסתיו, ומעט פריחת חורף ואביב. גבעת נפוליון היתה אתר שעליו מתבססת סדרת הילדים המוצלחת ששודרה בערוץ הילדים בראשית שנות האלפיים.

הירקון כהשראה לאומנים
עצם היותו של הירקון "הנהר של תל אביב,, הביא לפופולריות רבה לאורך השנים של עצם השימוש בשמו - די אם נזכיר את שלישיית גשר הירקון המפורסמת, את השירים של אריק איינשטיין, את השיר "בסנדלים על גשר הירקון"

וגם ארקדי דוכין שר על הירקון הזורם ונשפך לים, וזה עוד לפני שנזכיר את ההקשר הפתח-תקוואי בשיר על יואל משה סלומון ושלושת רעיו בשיר של ירם טהר-לב
לא רק שירים: בסרט "אלכס חולה אהבה" - סצנה שלמה שצולמה בירקון 


טיולים בסביבה:

  • אריק איינשטיין כתב ושר על הירקון. סיור בעקבותיו
  • טיול באופניים בתל אביב, כולל גם ליד הירקון
  • פתח תקוה שוכנת גם היא לגדות הירקון וגם בה יש לא מעט דברים לראות
  • וגם בני ברק ממש סמוכה לפארק, מיוחדת, מעניינת ומפתיעה


  • קישורים:

  • סקירה יפה על אתרי פארק הירקון
  • על פארק הירקון באתר של עמית מנדלסון 
  • פודקאסט על פארק הירקון
  • רשות הירקון
  • פארק הירקון 
  • הסרט "פתלתל" - סרט תיעודי על הירקון, ששמו הערבי הוא "עוג'ה" (פתלתל) על שם פיתוליו הרבים


  • צילום: עומר מרקובסקי





    יום חמישי, 10 בספטמבר 2015

    חלילים, תאנים ומשחקי ילדות בפארק ירושלים



    בעונה זו של השנה, מלאו 14 שנה לפיגוע הנורא במגדלי התאומים בניו יורק. לא רבים יודעים שיש גם בארץ אנדרטה מרשימה לציון האירוע, ממש ליד הכניסה לירושלים. האנדרטה נמצאת בלב "פארק ירושלים", ולידה גם אתרי טבע יפים (עם פריחת חצבים), פארק ובו משחקי ילדות של פעם, מעיינות ואתרי טבע נוספים.


    איך מגיעים?
    מכביש מס' 1 נפנה צפונה במחלף מוצא ומייד לאחר שנעבור מתחת לכביש, נפנה ימינה בדרך עפר לכיוון מזרח, שתוביל אותנו לאחר נסיעה קצרה לחניון של עינות תלם.

    *** כל האיזור נמצא בתנופת פיתוח וסלילה. קחו בחשבון שינויים אפשריים בתוואי השבילים ובשילוט ***
    *** בגלל שריפה שכילתה חלקים גדולים מהצמחיה בסוף מאי 2016, השטח חלק מהמקומות שכתוב עליהם כאן, נפגעו ***


    צילום:דודי הולצמן

    מהחניון נעלה תחילה במעלה נחל חלילים, יובל קטן של נחל שורק. מולנו בתי מבשרת ציון, והנחל עובר בין בוסתנים ועצי פרי נטושים. בימים שקטים, ואם לא נרעיש, נבחין בצבאים, תנים או שועלים. לאחר כמה מאות מטרים, נראה על גדת הנחל מערות שלהן פתחים מקבילים, שיוצרים דמות הדומה לחורים של חליל. אלו המערות שנתנו לנחל חלילים את שמו. הן נוצרו כתוצאה מתופעת ה"קארסט" - מי הגשמים ממיסים בתוכם פרמן דו חמצני, והופכים לחומצה חלשה ש"אוכלת" את הסלע ויוצרת מערות, חורים, נטיפים וזקיפים.
    אפשר להמשיך במסלול עד הישוב מבשרת ציון, ואילו אנו נחזור בחזרה לחניון של עינות תלם. בעונה זו של השנה אפשר לראות כאן שפע של חצבים


    צילום:איילת לב-ארי שלי


    צילום:hanay

    "עמק הארזים" הוא שם שניתן לקטע של נחל לוז, יובל של נחל שורק, שבו ניסו בתחילת המאה ה-20 להקים התיישבות חקלאית. המקום עבר גלגולים שונים, וננטש במאורעות 1936. ראשוני המתיישבים, שקראו למושבה "בית טלמא", חשבו שהברושים בעמק הם ארזים, וטעותם נשארה עד היום.
    "עמק הארזים" הפך לפני כשנה לפארק מיוחד במינו: בעזרת האומן עופר קוטלר, הוא הפך למקום שישחזר את משחקי הילדות של פעם: עמדות למחבואים, סולמות וחבלים, משחקי קופסה למיניהם - והכל מאבן. אפשר להשתמש באבנים ובמקלות שמוצאים, ואפילו את סוגיית זריקת הקוביה פתרו בצורה אלגנטית: מתקן אבן ובו חרותים המספרים של הקוביה, שעליו מטילים אבן מרחוק ורואים במה פוגעים. מומלץ מאוד לילדים, לילדים ברוחם, ולמי שזוכרים עדיין שפעם היו ילדים.
    במשחקים נטועים ליד בוסתן ובו עצי אגוז, תות עץ, תאנה ועוד, כל עץ נותן את פריו בזמן המתאים. ספטמבר הוא זמנן של התאנים
    המעיינות הקטנים שנובעים בעמק מכוסים בסבך פטל קוצני ובירוקת, והם לא משמשים לרחצה, אך בעבר, כשניסו להקים במקום התיישבות חקלאית הם נמצאו כמים טובים וראויים לשתיה.



    צילום:דודי הולצמן

    צילום:דודי הולצמן


    צילום:דודי הולצמן

    אנדרטת התאומים
    ממש בימים אלה, לפני 14 שנה, מחבלים מארגון אל-קאעידה חטפו מטוסים ופוצצו אותם אל תוך מגדלי התאומים. מטוס נוסף התרסק על הפנטגון, והרביעי שהיה אמור להתרסק על הבית הלבן - נפל לקרקע אחרי מאבק של הנוסעים בחוטפים. האירוע, בבוקר 11 בספטמבר 2001 היה אירוע מחריד ומכונן לכל אמריקאי בפרט, ולכל אדם באשר הוא. אמריקה שלאחר 11 בספטמבר לא היתה אותה מדינה.
    בניו יורק נבנה אתר זכרון מרשים, ובגלל היחס המיוחד בין אמריקה לישראל, נחנכה אנדרטה מרשימה בעמק הארזים. באנדרטה חרותים שמות כל הנספים, יש בה מונומנט דמוי דגל מקופל ומיכל ובו שרידים מבניני התאומים שקרסו.
    איך מגיעים: ממשיכים מעינות תלם מזרחה לדרך עפר שממשיכה ככביש, ומוליכה אל האנדרטה (כ-4 ק"מ).

    צילום: ד"ר אבישי טייכר




    עוד על הקשר בין ארצות הברית לישראל בפוסט שכתבתי לפני 3 שנים

    פקעת של כבישים וגשרים
    כחלק מפרוייקט עצום של חיבור ירושלים לשפלה, הופכים סדרי בראשית גם ליד עמק הארזים. אין ספק שזו הפרעה לנוף הפסטורלי, ואף פגיעה בטבע, גם אם האתרים עצמם ספציפית לא נפגעים. ממש בסמוך, גשרים הולכים ונבנים, לשימוש הכביש המחודש לירושלים ומסילת הרכבת המהירה שתחבר את תל אביב וירושלים בפחות מחצי שעה. מנגד, כל האיזור מוגדר כחלק מפארק סובב ירושלים, ויש מאמץ גדול של גופים רבים לשמור על השטחים הפתוחים.

    ב-1952 הקים זאב טור-סיני חווה בפאתי פרזדור ירושלים המיושב למחצה, ממש על הקו הירוק. החווה היתה פורצת דרך באימוץ זני פירות מיוחדים, וניטעו בה אלפי עצי פרי שהתאימו להר. בהמשך, העיר התקרבה אל החווה, אך היא קיימת עד היום, ואפשר להתארח בה בצימר, בגן אירועים או סתם לביקור במקום ולסדנת בישול.
    ההגעה אל החווה היא בהמשך הדרך של אנדרטת התאומים. לידה יש מצפה נוף בשם "מצפה טורצ'ינר" על שם המשפחה האמריקאית שתרמה את המקום.

    מצפה נפתוח
    ממזרח לנו גבעה יפה בשם מצפה נפתוח. ממנה רואים את העמק המקסים של ליפתא, אליו נגיע בהמשך. הגבעה קורצת מאוד לבעלי ממון, ששואפים להקים עליה שכונת מגורים, כחלק מתכנית להקיף את כל ירושלים במיזמי בניה. לדעתי, מעבר לפגיעה הנופית, ראוי לחזק קודם את מרכז העיר. יש בו עדיין שטחים בשפע ואפשרויות ל"פינוי-בינוי". נקווה שהמקום יישאר במתכונתו לזמן רב.

    מכאן אפשר להגיע ברכב שטח וברגל לשכונת רמות ולכפר-המעיין הידוע "ליפתא". זהו גם מקום מצויין לצפות בצבאים שרבים מהם חיים כאן.
    מי שאין ברשותו רכב שטח, יצטרך לחזור ולהגיע לכניסה לירושלים, משם יש ירידה לכפר ליפתא. דרך אחת היא ממחלף גולדה מאיר: סעו בשדרות גולדה מאיר מצפון לדרום. ממש מתחת לגשר המחלף יש דרך שפונה ימינה. רדו בזהירות. בקצה הדרך יש חניה, וממנה לכו עוד כמה מאות מטרים דרומה מערבה. דרך נוספת היא ירידה רגלית מהכניסה לירושלים, מתחנת הדלק לכיוון שדרות בגין.



    צילום:נדב קנה

    הכפר ליפתא, הצמוד לכניסה לעיר כולל בתוכו מעיין פופולארי ושרידים מרשימים של הכפר הערבי ששכן כאן עד 1948
    יש הטוענים, ששם הכפר משמר את שמו של פרעה מרנפתח, והוא נקרא בימי התנ"ך "מי נפתוח", בגבול בין נחלות יהודה ובנימין. בערבית מתחלפות האותיות "ל" ו"מ" (תודה לאבשלום קור על המידע).
    עד מלחמת העצמאות שכן כאן כפר גדול מאוד, ששלט במידה מסויימת על הדרך לעיר, ותושביו השתתפו במאורעות נגד היהודים. בהתנגשויות האלימות בתחילת מלחמת העצמאות הכפר נעזב, וכבר מפברואר 1948 הוא היה בשליטת ההגנה.
    לאחר קום המדינה ניסו לישב בו עולים חדשים, אך הנסיון נכשל והכפר ננטש. רוב הבתים נותרו במצב חרב למחצה, והדבר שיווה לישוב, על המורד התלול בכניסה לעיר, הילה מיוחדת, בעיקר בגלל המעיין הגדול ועצי התאנה הנפלאים. הוא הפך למוקד שבו ישבו אנשים מעט "יוצאי דופן" - מי שברח מהבית או שלא היה לו בית, מי שהתמכר לסמים, וגם כנופיית ליפתא המפורסמת, ששאפה לפוצץ את מסגדי הר הבית. כרישי הנדל"ן לטשו את עיניהם גם הם למקום, אך בגלל הסמליות בהריסת כפר ערבי ליד ירושלים - זה לא קרה. בשנים האחרונות "אימצו" חסידי ברסלב את המקום, והם משתמשים בו לטבילותיהם הרבות, לעיתים תוך חיכוך עם האוכלוסיה הכללית.
    אפשר לשוטט בין הבתים הפסטורליים (אך המוזנחים) ולהגיע למעיין הגדול ולבריכה. הבריכה מוזנת ממעיין שכבה ויש ניקבה שאפשר ללכת בה עד לנביעה עצמה. בליפתא נמצא גם אחד מעצי התאנה הטובים והגדולים באיזור ירושלים. ספטמבר הוא בדיוק הזמן לכך.
    בליפתא צולמו חלקים מהסרט "מישהו לרוץ איתו", על פי ספרו של דוד גרוסמן. 


    צילום:ורד נבון


    צילום:ורד נבון


    צילום:דרור פייטלסון

    גישה משכונת רמות וגן הקיפוד
    אל מערכת השבילים שבין רמות, הכניסה לירושלים ומוצא, אפשר להגיע גם מתוך שכונת רמות, ברגל ובאופניים. בדרום מערב רמות, ליד מרכזון מסחרי, נמצא "גן הקיפוד", ולידו שביל שיורד אל תוך השטח, בין עצים ופריחה יפה (באביב).

    מידע על שביל ירושלים, שעובר בעינות תלם וליפתא


    צילום:006



    "בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
    מדרש קהלת רבה, ז