יום שישי, 21 בנובמבר 2014

אריה בחורף - בעקבות אריק איינשטיין בתל אביב

 
צילום:דודי הולצמן

אריק איינשטיין היה תל אביבי. נולד בעיר, חי בה (בשנותיו האחרונות כמעט ולא יצא ממנה), פעל, שר, הצטלם - ואף נפטר לפני שנה והובא למנוחת עולמים בעירו האהובה.
שנה חלפה מאז מותו, וזה הזמן לטייל בעקבות חלק מתחנות החיים והיצירה שלו. אפשר לעשות את הדרך ברגל, באופניים (שאפשר לשכור בנקל בתחנות "תל אופן" ברחבי העיר), או לשלב הליכה ברגל עם נסיעה בתחבורה ציבורית.

נתחיל את הטיול בבית בו נולד - רחוב גורדון 31, בית צנוע למדי, שנבנה בתל אביב בשנות השלושים, בסגנון הבינלאומי ("באוהאוס"). בבית גרה משפחתו (אביו היה שחקן ואמו עקרת בית), בסביבה שבה גרו רבים מהאומנים והשחקנים בתל אביב.
 
צילום:דודי הולצמן
 
אריק היה קשור מאוד להוריו והביע את הגעגוע אליהם ואל תל אביב של פעם בשיר "מאז שהלכת אבא".
ברחוב גורדון נצעד מזרחה ונפנה לרחוב דיזנגוף ימינה. בבית מספר 117 שוכן עד היום בית הקפה המיתולוגי "כסית" בו ישבו אנשי האומנות וה"בוהמה" של תל אביב. אריק איינשטיין היה גם הוא מהקבועים בבית הקפה. אריק הזכיר את קפה "כסית" ואת הבעלים חצקל ומשה איש-כסית, בשיר "סן פרנסיסקו על המים". עוד דרומה, בפינת רחוב פרישמן קיים "פסז' הוד", בו היה התאטרון הקאמרי ומשרדי אמרגנים. מי שזוכר סצנות מהסרט "לול" בו השתתף אריק - בוודאי יזהה את המקום, שהיה עד לאירועים הסוערים של חיי הבוהמה בשנות השבעים.
ממש סמוך לכאן, בפינת הרחובות פרישמן וריינס, אירעה ב-1982 תאונה בה נפצע אריק קשה, תאונה ששינתה את חייו הפכה אותו ליותר "מסתגר" ומופנם.
מפסז' הוד נלך לאורך הרחובות הכל-כך תל אביביים שסובבים את כיכר דיזנגוף - פרישמן, פרוג, בן עמי, גנסין וחובבי ציון. ברחוב חובבי ציון התגורר אריק במשך שנים רבות, בבית מס' 40 (ליד רחוב דרויאנוב), וממנו מיעט לצאת להופעות בשנים האחרונות.
נדמה שהשיר שכתב "אוהב להיות בבית" ממחיש יותר מכל את הצניעות והרצון של אריק להשאר בבית שנראה כל כך שונה ממגדלי הפאר שבהם גרים אמנים צעירים יותר וותיקים פחות.
מול הבית נאספו אנשים אחר מותו, הדליקו נרות, ולאחר מכן נבנתה שם אנדרטה צנועה.
*** האנדרטה הוסרה לאחרונה בגלל הפרעתה להולכי רגל ***

צילום:דודי הולצמן

מכאן קצרה הדרך לבית הקברות טרומפלדור, בו קבור אריק איינשטיין. נמשיך ברחוב חובבי ציון עד פינת טרומפלדור, נפנה שמאלה ונגיע לבית הקברות.
בית הקברות הוקם ב-1903, עוד לפני שהעיר תל אביב הוקמה: ביפו פרצה מגפה, ונאסר לקבור את המתים בתוך העיר. לצורך זה הוקם הרחק מצפון לעיר בית קברות נידח ומבודד, ובו נקברו קרבנות המגפה. כדי לעצור את המגפה אף נערכה חתונת יתום ויתומה בבית הקברות (סגולה בדוקה ומנוסה לעצירת מגפות). מאז הפך בית הקברות למקום קבורה עיקרי בתל אביב, ובו נקברו כל האנשים החשובים בעיר - דיזינגוף, ביאליק, שרת, טשרניחובסקי ועוד רבים וטובים.
כאן נטמן גם אריק איינשטיין לפני שנה.
 צילום:ד"ר אבישי טייכר

נצא לרחוב טרומפלדור ונפנה בו מזרחה עד סופו. משם ימינה לרחוב טשרניחובסקי, עד לפינת רחוב המכבי.
כאן עמד מגרש הכדורסל הישן של מכבי תל אביב, בו נהג אריק להתאמן בכדורסל (למרות שהיה אוהד מושבע של הפועל תל אביב!), ובו צולמו רבות מהסצנות של הסרט "עיניים גדולות". כיום יש במקום מגרש חניה, שאולי יהפוך לפארק ואולי למגדלים.  

על המקום הזה כתב אריק את השיר "מכבי הישן"  


רחוב מכבי יוצא לכיוון רחוב המלך ג'ורג', וממש מולו שתי הסמטאות "פלונית" ו"אלמונית", שהונצחו בתקליט הילדים "הייתי פעם ילד" של אריק.
 צילום:ד"ר אבישי טייכר

את הסיפור שמאחורי הסמטאות האלה הזכרתי בפוסט על אתרים אמריקאיים בארץ ישראל

מכאן נדלג (באופניים או בצורה ממונעת) לחוף מציצים, השם ה"רשמי" של חוף שרתון, בצפון תל אביב, ליד הרחובות נורדאו והירקון.


 צילום:אודי שטינוול

כאן צולמו הסצנות הידועות מתוך סרט הפולחן "מציצים" בכיכובם של אריק איינשטיין ואורי זוהר.

לא הרחק משם, ליד הירקון, עמד במשך שנים המגרש המיתולוגי של הפועל תל אביב בכדורסל, אולם אוסישקין. האולם נהרס ב-2007. אוהדי הפועל מחו נגד הריסת האולם, ואף אריק איינשטיין, למרות סלידתו מפעילות ציבור - תמך במאבקם. בכלל, אריק איינשטיין הרבה להזכיר את הפועל תל אביב בשיריו כמו "סע לאט" (א ו-ב), ו"אמרו לו".

 

הירקון עצמו היה חביב גם הוא על אריק, וגם הוא נזכר בשני השירים שלו: "גדות הירקון" ו"שבת בבוקר יום יפה".  
 
צילום:גבי ענתבי

   
וכמובן - הוא היה חבר בשלישיית "גשר הירקון" המפורסמת לצד יהורם גאון ובני אמדורסקי.

לא הרחק מהירקון, ברחוב ז'בוטינסקי, נמצא הבניין החדש של "גימנסיה הרצליה", אולי ההשראה לשיר (המעט שוביניסטי לימינו) "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה".  

וממש בסמוך, ברחוב אבן גבירול, המסעדה החביבה על אריק איינשטיין "כתר המזרח", שאף הונצחה על עטיפת התקליט "יושב על הגדר" משנת 1982. אריק "גילה" את המקום בגלל קרבתו למשרד ההפקות "הגר" ששכן בסמוך.
 צילום:דודי הולצמן

נסיים בנקודה מעט רחוקה מהמסלול, בנמל יפו. שם צולם הקטע המשעשע, שבו מביא אריק לשיאו את יכולתו הקומית - מערכון העולים החדשים מתוך סדרת הטלויזיה "לול". בכל פעם שאני שם, אני מחכה לסירה שממנה ירדו אריק ואורי זוהר.

ועוד:
  • מסתבר שכבר יש טיולים בעקבות אריק, שהחלו להתקיים עוד בחייו ובעיקר לאחר פטירתו, ואף זכו לסיקור בתקשורת
  • פטר וינר מקיבוץ מעוז חיים חורש כל שנה את הדמה למרגלות הגלבוע בדמות מיוחד. במלאת שנה למותו של אריק, הוא יצר את דמותו בשדה חיטה 
  • אריק איינשטיין כבר הונצח בכיכרות ורחובות בערים רבות, מופעי זיכרון בבתי ספר ופארקים (בתמונה - כיכר על שמו באור יהודה)
 צילום:ד"ר אבישי טייכר



יום שישי, 7 בנובמבר 2014

רחובות - מדע, היסטוריה והדרים



 
צילום: דודי הולצמן
 
בשנת 1890 ייסדה קבוצה של עולים מפולין (הקבוצה נקראה '''מנוחה ונחלה''') מושבה בקרקעות שרכשו מהכפר חרבת דוראן, וקראה למקום ''רחובות" על שם הפסוק בבראשית כ"ו 22:
וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ
רחובות היתה מעט שונה ממושבות העליה הראשונה. היא השקיעה יותר בחיי תרבות עברית, וסירבה בתוקף לקבל עזרה מהברון רוטשילד (עד היום אין בעיר רחוב על שמו).
המתיישבים עסקו בגידול גפנים, אך עד מהרה גילו את ענף ההדרים שהפך לאחד הגידולים העיקריים שבו התפארה העיר. הקמת תחנת הרכבת זירזה את התפתחות העיר, ובשנות ה-30 הוקם בה מכון מחקר מדעי, מכון זיו, שהפך למכון וייצמן. כך הפכה רחובות לעיר ההדרים והמדע. מאז הפכה רחובות לעיר גדולה (120 אלף תושבים), קלטה עולים מכל קצווי תבל, ולא כל מה שנבנה באותם ימים – נשמר, וחבל. למרות הכל, יש הרבה מה לראות בעיר, אז נצא לדרך ונתחיל את סיורנו במרכז, בפינת הרחובות הרצל ויעקב.

מרכז העיר – מנוחה ונחלה
נתחיל את הסיור בפינת הרחובות יעקב והרצל. נעלה ברחוב יעקב, ונגלה בין הבתים החדשים (יחסית) שני בתים מאותם ימים – בית דונדיקוב (מס' 32) ובית יוספזון (מס' 20). בבית דונדיקוב היה הפעמון שקרא לתושבי העיר לנוח מעבודה או להתריע על אירוע חשוב, ובו גרו בני משפחת סמילנסקי, ביניהם משה סמילנסקי, אביו של הסופר ס' יזהר. בית דונדיקוב אמור להפוך למוזיאון עירוני בעתיד. ברחוב יעקב מסתתר גן בוטני קטן לצמחי התנ"ך על שם רנה סמילנסקי.

צילום: ד"ר אבישי טייכר

רחוב יעקב מגיע עד פינת רחוב "מנוחה ונחלה", ובפינה ניצב לו "בית העם", שנבנה ב-1912 והיה שנים רבות מוקד העשיה התרבותית של העיר.
צילום (ישן): gellerj 

לאחרונה שופץ ליד בית העם ״בית האסמים״ של משפחת מקוב.

אם נפנה ברחוב "מנוחה ונחלה" דרומה נגיע לבית הכנסת של המושבה, "אוהל שרה", שנותר פעיל עד היום ומתוחזק היטב.



צילום: gellerj
 
החלק הצפוני של רחוב מנוחה ונחלה זכה לכינוי "רחוב המיליונרים" או "רחוב הקייטנים", והיו בו בתים פרטיים גדולים, שחלקם אף שימשו כמעונות נופש בשנות העשרים. הבתים היפים ביותר הם בית זקס, בית ברוידא ובית סלוצקין, שנראים ממש כארמונות, ונמצאים במספרים 45, 56 ו-58 של הרחוב.

צילום: דודי הולצמן

שעריים
ב-1908 הגיעו למושבה רחובות עולים מתימן, שהתיישבו לאחר מכן בשכונה משלהם מדרום למרכז העיר של היום – שעריים. רוב התושבים שם עבדו כפועלים חקלאיים אצל איכרי רחובות. בשנות העשרים, התיישבו בשכונה הסמוכה (שכונת מרמורק, שקמה כמושב נפרד מרחובות) עולים מתימן שהיו קודם לכן בכינרת וסבלו מגילויי אפליה שגרמו להם לעבור לרחובות.
בהמשך הדרך קלטה רחובות עוד עולים מתימן עם קום המדינה, ואפילו קבוצה קטנה של כמה מאות עולים מתימן בעשורים האחרונים. כיום עדיין ניתן לראות בשעריים מספר בתי כנסת שנוסדו לפני כמעט מאה שנה ובעיקר את בית הכנסת של עולי חידאן (רחוב מנשה קפרא 40-42).
לאחרונה נפתח מרכז מורשת יהדות תימן.

מכון וייצמן
אם נמשיך ברחוב "מנוחה ונחלה" צפונה נגיע עד לפאתי מכון וייצמן. ב-1934 הקים הלורד מרקוס זיו (שהיה לימים בעליה של הרשת "מרקס אנד ספנסר") מכון מחקר מדעי צנוע בצפון העיר רחובות. המכון הלך וגדל, בעיקר בזכות חיים וייצמן שטיפח אותו, ולימים נקרא על שמו. כיום הוא אחד מהמובילים בעולם בתחומי המדע – מחשבים, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ועוד, והחוקרים גרים בחלקם בתוך הקמפוס היפה, בתנאים סביבתיים שמזכירים חלק מהאוניברסיטאות המובילות בחו"ל.
צילום: דודי הולצמן

הכניסה למכון היא מרחוב הרצל.
בתחומי המכון נמצא גן מדע ייחודי, שבו מתקנים אינטראקטיביים שמדמים תופעות מדעיות. מומלץ לילדים!

צילום: דודי הולצמן

פרט למכון וייצמן, התמקמה בעיר רחובות שלוחה של האוניברסיטה העברית שבה לומדים חקלאות ווטרינריה. שני המוסדות הקנו לעיר רחובות את הנופך האקדמי-מדעי.
בשטח המכון ניצבת גם מצבת זכרון לטייס חיים הולצמן, שטס טיסת אימון, וגילה תקלה. הוא הבין שאם ינטוש, המטוס יתרסק מעל מכון וייצמן שהיה מלא אדם, והחליט להתרסק עם המטוס בשטח פתוח ליד המכון. 
גן משחקים על שמו נמצא בגן הבנים בעיר. 


צילום: ד"ר אבישי טייכר
בתוך המכון נבנה גם ביתו של חיים וייצמן. את הבית תכנן הארכיטקט המפורסם אריך מנדלסון, בסגנון הבינלאומי (באוהאוס), וורה וייצמן, רעייתו של חיים וייצמן, עיצבה את פנים הבית.

צילום: יהודית גרעין-כל

הבית נבנה בפאר רב (בעיקר אם נשווה אותו לצריף של בן גוריון...) וכלל ספריה עצומה, בריכה ושפע חדרים.


 צילום: דודי הולצמן  
 

צילום: דודי הולצמן

וייצמן, שהפך לנשיא המדינה הראשון, העדיף את ביתו ברחובות בזמן כהונתו, שכן כבר היה אדם זקן וחולה. כאן, בבית זה, נפטר, ובחצרו נקבר. סיור באחוזת וייצמן יוביל אותנו גם אל מכוניתו המהודרת.

צילום: יהודית גרעין-כל

אתר הפרדסנות על שם מינקוב
ב-1904 נטע האיכר זלמן מינקוב את הפרדס הראשון ברחובות. הוא הקפיד על עבודה עברית, והעסיק את עולי העליה השניה. כאן היה גם בית אריזה פעיל, ובריכת מים. במשך השנים הוזנח האתר, ורק בעשור האחרון, בשיתוף המועצה לשימור אתרים ומשפחת מינקוף, הפך המקום למוזיאון לפרדסנות, והוא מקיים הפעלות לקבוצות, שיתאימו גם לילדים. מתאים מאוד לימים אלה של ראשית החורף.

המוזיאון נמצא מצפון למכון וייצמן.

צילום: יואב דותן

 גבעת הקיבוצים – מכון איילון
מצפון לרחובות ובסמוך לאיזור התעשייה עתירת-הידע, על גבעה (יש שילוט מכביש רחובות – נס-ציונה) הוקם ב-1945 אחד המקומות החשובים ביותר בתולדות המאבק להקמת המדינה – מכון איילון. מדובר במפעל תחמושת תת-קרקעי. על פני השטח היה מחנה תמים של קבוצה שהכשירה את עצמה לחיי קיבוץ, אך מי שנכנס דרך פתח סודי בחדר הכביסה, יכול היה לרדת למרתפים ענקיים ובהם מכונות שייצרו מיליוני כדורים למען ארגון ההגנה.
קיום המקום היה סודי ביותר. העובדים זכו גם למנות של קרינה אולטרה-סגולה כדי שייראו שזופים, כאילו עבדו בחקלאות, והסתירו אף מבני משפחותיהם את סוג העבודה. לאחר מלחמת העצמאות הקימה הקבוצה את קיבוץ מעגן מיכאל. המקום מרגש מאוד ומומלץ לביקור גם לנוער ולילדים מעל גיל 10.
גבעת הקיבוצים היא אחת מכמה "גבעות קיבוצים" שישמשו מקומות להכשרה לפני עליה אל הקרקע. שימורה מפני כרישי נדל"ן הפך אותה לאחד המקומות הראשונים בשרשרת ארוכה של אתרים לשימור של המועצה לשימור אתרים.



צילום: Ella Pico

שלושה דברים מעניינים על רחובות:
  • בארצות הברית מנסים תמיד לחפש את המדינה שתנבא את תוצאות הבחירות ותייצג את האמריקאי הממוצע. לאחר מחקרים סטטיסטיים, התברר שמדובר במדינת אוהיו. לפני בחירות 2013 התברר שגם בארץ יש לנו עיר מייצגת: רחובות היא "אוהיו הישראלית"
  • כמו לירושלמים, גם לרחובותים נוצר סלנג ייחודי, עם מילים שהיו מוכרות רק להם כמו דוּ-פִּיָה לצינור (שאף הונצח כשם של רחוב). למי רוצה לעיין במילון המושבה - הרי הוא לפניכם
  • מסתבר שגם ברחובות יש איפה לאכול וגם כאן בשוק

מה עוד אפשר לראות סביב רחובות?
קישורים לאתרים הסוקרים את התיישבות הראשונים ברחובות

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז