יום חמישי, 29 ביוני 2017

אלזס: מקום של תקוה



אחד הדברים הנחמדים באירופה הוא מעבר הגבולות החלק בין מדינה למדינה. שלט קטן, לפעמים בוטקה נטוש, כמה דגלים - לפעמים גם זה לא. רק הפלאפון מתריע במסר שעברנו לארץ אחרת. כולם חיים בשלום, גם אם לא תמיד אוהבים זה את זה.

חבל אלזס (הידוע מהצמד "אלזס-לורן" משיעורי ההיסטוריה) עבר מיד ליד פעמים רבות, בין צרפת וגרמניה. תושבי החבל הם "אלזסים". סוג של גרמנים במוצאם, דוברים את שתי השפות (וגם דיאלקט הנקרא "אלזאסית"), והשתייכותם הלאומית צרפתית.
הרבה דם נשפך במאות השנים האחרונות על החבל ובגללו. הוא עבר מיד ליד פעמים רבות.

כיום, כולם חיים בשלום. אפשר לגור בצרפת ולבלות בגרמניה. אפשר לעבוד בשוויץ ולעשות קניות בגרמניה או בצרפת. הכל כל כך פשוט.

לכן, בעיני, אלזס היא מקום של תקווה. אם העמים האירופיים יכולים לחיות כך אחרי כל כך הרבה דם, אולי גם אנחנו במזרח התיכון נוכל. זה לא נראה באופק עכשיו, אבל אולי בעתיד. כך אמרתי לקבוצת עיתונאים ישראליים שבאה בהזמנת ממשלת האיזור כדי לקדם תיירות של ישראלים לאלזס. (ויש בהחלט מה לראות).

מה ראינו באלזס?

ביקרנו בטירה המדהימה Haut Koenigsberg, בפארק הפרפרים, בעיירה ריקוויר, בקולמאר ובמוזיאון המכוניות במילוז. על הטירה, על המוזיאון ועל ריקוויר יש רשימות נפרדות.

פרט לכך יש עוד פארקי ציפורי טרף וקופים, יקבים, עיירות עתיקות ויער עצום ופחות מתוייר מהיער השחור שבגרמניה (הרי הווז').

לאורך דרך היין

הנסיעה בין הטירה לבין העיר קולמאר עוברת ב"דרך היין", המלאה כרמים ויקבים (אני נהגתי, אז לא שתיתי, וגם לא טעמתי) הידועים באיכותם (יינות לבנים).

בדרך, ליד הכפר הונאוויר, נכנסנו לחוות הפרפרים, הקטנה אך מקסימה.




אלזאס היא גם מקום קינון לחסידות, אותן אנו מכירים מהארץ בסתיו ובחורף. כאן הן מבלות בקיץ ובונות קינים. בפארק הפרפרים יש מספר חסידות שממש התרגלו לבני אדם ומתקרבות עד למרחק מאוד קרוב.





משם, לאחר ביקור בריקוויר המקסימה, המשכנו לעיר קולמאר, המכונה גם "ונציה הקטנה" בגלל פלגי המים החוצים אותה. מחוסר הזמן, הסתפקנו בסיור ברכבת התיירותית (עם הסברים ב-14 שפות, ביניהן עברית). הרכבת יוצאת מ-2 rue Chauffour או ב-  Place des Martyrs de la Résistance
יש חניה מצפון לרחוב גולברי, ובחניון העיריה (תת קרקעי, מתחת לחנות Monoprix).

קולמאר משלבת את בניני העץ העתיקים האופיניים לאלזאס, יחד עם קתדרלות מרשימות ורחובות ציוריים.




טירת haut-koenigsbourg.
הטירה נמצאת ליד הכפר St. Hypolite, על ה"תפר" בין דרך היין להרי הווז' המיוערים.

הטירה נבנתה במאה ה-12, במקום אסטרטגי השולט על עמק הריין הפורה. במקום שלטו אנשי שושלת הוהנצולרן, וגם בני שושלת הבסבורג; מיקומה המצויין שימש כמקום להתבצר בו עד למלחמת 30 השנים, במאה ה-17. לאחר מכן, עברה הטירה, יחד עם כל חבל אלזאס, לידי צרפת.

בשנים 1900-1908 שוקמה הטירה ביוזמת הקייזר הגרמני וילהלם השני (הטירה היתה אז בשלטון גרמניה, והקיסר רצה להדגיש את שורשי המקום הגרמניים).

כיום המקום (כחלק מחבל אלזס הצרפתי) משמש כאתר תיירות מוביל באלזס. דרך מפותלת עולה אל הטירה. אפשר לחנות בכביש ההיקפי של הטירה, להיכנס ולחזור לעולם האגדות והאבירים.


בתי מלאכה של פעם, צריחים, אולמות, חדרים, שרונות וחרבות - כל אלה ממלאים את הטירה שמצבה שמור היטב. כ"בונוס" - תצפית נפלאה לכל עבר - כרמי אלזס, הרי הווז' ובאופק הרחוק - היער השחור.

חוויה מומלצת לילדים, אבל לא רק.

בביקורנו שם פגשנו חבורת עיתונאים מישראל שריאיינו אותנו ואף הזכירו אותנו בכתבה זו.



 


ריקוויר

 
ריקוויר
בלב "דרך היין" של אלזס, שוכנות כמה עיירות קטנות, שמשמרות את סגנון הבניה של פעם - בתי עץ צבועים וחנויות מסוגננות ומעוטרות. יש הרבה עיירות יפות, אבל אחת (כנראה...) עולה על כולן - זו העיירה ריקוויר (Riqwihr). ייחודה הוא בכך שהיא קטנה, מוקפת חומה, והתנועה זורמת מסביב. זה הופך את העיר למדרחוב אחד גדול ומקסים, עם הרבה חנויות, בתי יין, מלונות ומסעדות.

האוירה מאוד נעימה ועליזה.  המוכרים מציעים לטעום את מרכולתם - גבינת מונסטר איכותית, עוגות קוגלהוף, עוגיות מקרון ושאר מעדנים. היין והבירה מאוד פופולריים ונלגמים בכמויות. 

בקצה העיר נמצא רחוב היהודים, שבו, כמו בעיירות רבות באיזור, גרו יהודים בעבר. כיום שוכן בסמטה מוזיאון העינויים, אך השלט נשאר, ויש גם בית (לא מצאתי) שבו אפשר לראות חור של מזוזה.

אפשר בהחלט להסתובב בעיר שעה-שעתיים, ולצלם, ולצלם....









מוזיאון המכוניות במילוז

למטיילים בחבל אלזס, למי שמחפש אטרקציה קרובה לשדה התעופה בבאזל, ולחובבי מכוניות עתיקות וחדשות - זה ה-מקום!

המוזיאון ממוקם במבנה ישן שחוברה אליו כניסה מודרנית ומעוצבת. דמי הכניסה אינם גבוהים (אולי עשו לי מחיר בגלל שדיברתי צרפתית?), והיחס מאוד אדיב ומנומס.

נכנסים לחללים כהים ומעוצבים, ועוברים על פני אוסף מרשים של מכוניות בוגאטי עם תג מחיר של שבע ספרות (ביורו...). נכנסים לחלל עצום, שמכיל אוסף שאולי אין שני לו בעולם, של מכוניות מהמאה ה-19 ועד ימינו, עם דגש חזק על מכוניות אירופיות - איטלקיות, צרפתיות וגרמניות.

גם מקומם של האוטובוסים ומכוניות צעצוע לילדים לא נפקד, ולמי שמתעניין במכוניות פורמולה-אחת מכל השנים - גם להן מוקדש אולם נפרד.

יש בתוך המוזיאון רכבת חשמלית שמסיעה אנשים מהכניסה לאולם הגדול, סרטים, חוברות הפעלה לילדים ואפשר לשלב את הביקור במוזיאון (אנחנו ויתרנו) עם מוזיאון הרכבות הסמוך.

לא היינו במרכז מילוז, אך טוענים שאין צורך לבקר שם, אם הייתם במרכז עירוני עתיק אחר.
ליד העיר ממוקמים מפעלי פז'ו והאוירה בה אפרורית למדי, אך בהחלט שווה להגיע בשביל המוזיאון









יום שישי, 2 ביוני 2017

מלכות החרמון: אביב מאוחר ודובדבנים בצפון הגולן ובחרמון

צילום: ד״ר אבישי טייכר

האביב כבר מאחורינו. ברוב חלקי הארץ שולט הצהוב היבש, אבל יש מקום אחד שבו אין הדברים כך: האביב מגיע למרומי החרמון בחודש יוני. מהשלג נשארו אולי שלוגיות בודדות, אבל מזג האויר קריר והפריחה בעיצומה.

בתחילת יוני אנחנו גם מציינים 50 שנה למלחמה ששינתה יותר מכל את פניה של המדינה, מלחמת ששת הימים. מטבע הדברים, ציון האירוע מתמקד בירושלים, על כל חשיבותה וההיסטוריה העצומה שלה. אבל אנחנו מציינים גם 50 שנה למלחמה שהסירה את האיום מעל ישובי עמק החולה ועמק הירדן והביאה את מדינת ישראל לשלוט על רמת הגולן והחרמון. בשילוב מעניין, זו גם העונה שבה מתחילם לקטוף את הפירות חובבי הקור שגדלים בצפון רמת הגולן, בעיקר דובדבנים
צילום: יקי צימרמן

נתחיל את הטיול בנסיעה בכביש 99 מקרית שמונה מזרחה. נחלוף ליד אתרי המים הקסומים והקיציים (וכמובן אפשר לשלב ביקור בהם עם הטיול בצפון הגולן) - החצבני, הדן והבניאס

מפל הבניאס. צילום: דודי הולצמן

השטח עד קיבוץ דן היה בשליטת ישראל עד 1967. הבניאס היה בשטח שהיה במחלוקת ונשלט על ידי סוריה בפועל. לידו (אפשר להגיע מתוך השמורה) נפל טנק סורי לתוך המים בנסיון של הסורים לפלוש לישראל ביוני 1967.
נטפס במעלה רמת הגולן, ונפנה (על פי השילוט) לאחד מאתרי מורשת קרב החשובים ביותר בהיסטוריה של חטיבת גולני - תל פאחר

תל פאחר היה חלק ממערך מבוצר של מוצבים ששלטו על העליה מעמק החולה לצפון הגולן.
ב 9 ביוני 1967 עלו כוחות חטיבת גולני יחד עם שריון כדי להסיר את האיום מעל ישובי העמק.
הפריצה למוצב כללה גילויי גבורה מרגשים, שכיבה על הגדר כדי לעבור אותה, וקרבות עזים פנים אל פנים. רבים מהמפקדים שהלכו בראש הכוחות נפצעו ונהרגו, וחיילים מילאו את מקומם, תוך גילוי מנהיגות וגבורה
הקרב הכבד גבה מחיר של 34 הרוגים ופצועים רבים, ופתח את הדרך לצפון הגולן.
צילום: תמר מרום

עונת הדובדבנים
מתל פאחר נחזור לכביש 99 ונטפס במעלה הגולן. כבר לפני הישוב מסעדה נראה דוכנים שמציעים לנו דובדבנים ועוד פירות. הדובדבנים הם אחד הפירות העיקריים שגדלים בצפון הגולן, ומנצלים את החורף הקר הדרוש להתפתחות הדובדבן. הכפרים הדרוזיים (מסעדה, מג׳דל שמס, עין קיניה ובוקעתא) מתמחים בכך מזה זמן רב, ובעשרות השנים האחרונות הצטרפו גם הקיבוצים והמושבים לחגיגה, וחלקם מפעילים גם ״חווית קטיף״ - לקטוף לבד ולשלם על הקטיף, הפעלה מצויינת למבוגרים וילדים. יש כאלה במושב שעל, בהר אודם ובמקומות אחרים. צריך פשוט להסתובב בצפון הגולן ולמצוא מקומות אלה.
אין מדובר רק בדובדבנים, אלא גם בפירות יער אחרים, תפוחים ואגסים.


צילום: דודי הולצמן 
צילום: עדי פלמון

אביב בחרמון
מהדובדבנים נטפס אל החרמון, בין אם דרך נווה אטי״ב ובין אם ממסעדה למג׳דל שמס. השלג מכסה את הפסגה בדרך כלל מדצמבר עד מרץ, ואז נמס, מותיר אחריו שלוגיות - ״פסים״ של שלג שנערמים בעמקים שבמרומי החרמון, ונשארים לעיתים עד יולי. נגיע לאתר החרמון ונעלה ברכבל (לעיתים מאפשרים לעלות ברכב) אל אתר הרכבל העליון. גם אם יצאנו ביום חם של מעל 30 מעלות בעמק, נרגיש פתאום קרירות נעימה, לעיתים הרבה פחות מ-20 מעלות. בין השלוגיות והעמקים הקטנים נראה דבר מעניין: פריחת אביב, בחודש יוני, חודשיים אחרי רוב חלקי הארץ. זה נובע מהקור ומהשלג שמעכבים את הפריחה. 
רוב הפרחים פורחים במעין ״כריות״ קוצניות, בגלל הרוח העזה, וחלק מהפרחים הם ייחודיים לחרמון כמו פרגה קרחת, אגס סורי, שזיף הדב, דובדבן שרוע ועוד. 
 
צילום: שרה גולד


מרשים ומיוחד להסתובב בין הכרים הפרחוניים, וכבונוס לזכות בתצפית מדהימה - בעיקר לצפון הגולן ולעמק החולה, מגובה קרוב ל-2000 מטר
רשות הטבע והגנים מארגנת סיורים במרומי החרמון - באתרי הפריחה ומורשת הקרב

גבעת הקרב
במלחמת יום הכיפורים נפל מוצב החרמון בידי סוריה, וחייליו נפלו בשבי. לאורך המלחמה נעשו מאמצים גדולים שנכשלו לכבוש מחדש את ההר. רק בסוף המלחמה נעשה מאמץ משולב לכבוש את החרמון מחדש. הקרב הקשה וההרואי ביותר הוא הקרב של גולני, שטיפסו במעלה הקשה אל ההר, נלחמו מול הסורים שהיו מצויידים טוב יותר ונהנו מיתרון גובה, ובמחיר כבד של 55 הרוגים כבשו את המוצב הישראלי בחזרה. מכאן זכורה אמרתו של בני מסס, חייל גולני, בראיון לטלויזיה שכינה את החרמון ״העיניים של המדינה״ 
צילום: ד״ר אבישי טייכר

פסגת החרמון - מדוע לא בידינו?
ביום האחרון של מלחמת ששת הימים נכבשה כל רמת הגולן עד קו תילי הגעש. להשלמת ההשתלטות, טסו מסוקי ״סופר-פרלון״ של צה״ל אל החרמון, והאגדה אומרת שבגלל שלא הצליחו להגיע עד הפסגה ממש, השתלט צה״ל ״רק״ על החלק המוכר לנו כחרמון הישראלי, ששיא גבהו הוא במצפה שלגים, בגובה 2224 מטר.
שיא החרמון הוא בגובה 2814 מטר, ולפעמים נשאר בו שלג עד אוגוסט. החרמון שבידינו הוא רק 7% משטחו הגדול של הרכס, והשא נחלק בין סוריה, לבנון וכוחות או״ם
במלחמת יום הכיפורים שחרר צה״ל את המוצבים שנפלו בידי סוריה בתחילת המלחמה, אך גם על הפסגה עצמה. בהסכמי הפרדת הכוחות הועברה הפסגה לידי האו״ם שמיקם בו יחידת אלפיניסטים אוסטריים. היות שצה״ל שולט בחלק מההר, בעיקר בשטחים שפונים לגבול לבנון, נותר לנו שטח קטן למדי לגלוש, להשתעשע בשלג ולהנות מהפריחה.

עוד בסביבה
  • קלעת נמרוד - מבצר מוסלמי מרשים מימי הביניים, צופה אל כל עמק החולה. המבצר השתמר בצורה מצויינת, והוא היום אתר מוסדר של רשות הטבע והגנים. נמצא במעלה הדרך לחרמון  
צילום: GameOfLight
  • הישוב נמרוד - ישוב קטנטן בין נווה אטי״ב לחרמון, גבוה ומושלג בחורף, ובו חדרי אירוח ומסעדה
  • יער אודם - יער אלונים עבות, מקסים בשלג בחורף, פורח באביב וקריר ונעים בקיץ. על ההר יש אתר לקטיף פירות ויער האיילים. יש ביער האיילים אתר קמפינג ומספר רב של סוגי איילים ואנטילופות

יער אודם בחורף. צילום: דודי הולצמן

צילום: הארי גוסנס

עוד קישורים מהבלוג שלי:




טיול נעים!



יום שבת, 13 במאי 2017

ממירון ועד חצור - בין יערות וקברים קדושים

לפני יותר מעשרים שנה ביקרתי בפעם הראשונה (והיחידה...) במירון בל״ג בעומר.. הופתעתי מהעוצמה של הצבעים, הריחות והאמונה האדירה של חרדים ומסורתיים, אשכנזים ומזרחיים - מהאירוע העצום הזה. מי שהגיע מעולם שכלתני, בין אם דתי ובין אם חילוני, יכול להרגיש בדקה הראשונה ניכור, אולי אפילו רתיעה מאירוע השיא של השתטחות וחגיגות על קברי צדיקים. אבל אם כל כך הרבה אנשים אומרים שזה טוב להם, שהם נושעים מצרותיהם, מבלים בין כל המוני בית ישראל, מתפללים, אוכלים, מי אני שאקלקל את החגיגה?
יש ביהדות שני כוחות או זרמים בכל הקשור ליחס לקברים קדושים: יש מי שרואה בעליה לקברים מנהג אלילי-כמעט, ושולל את התופעה מכל וכל, ואף מגבה את זה בנימוקים הלכתיים.
מנגד, בקרב קבוצות רבות, ההשתטחות על קברי צדיקים, האמונה שתפילה על הקבר תעזור, וההילולות לזכר צדיקים - מקובלות ואהובות. נראה שבעשרים השנים האחרונות זה רק הולך וגובר
הטיול של היום יעבור בין כמה קברים קדושים בצפון, כל קבר וסגולתו הוא, מה גם שרובם ממוקמים במקומות יפים. הוא לא יכסה את כל הקברים (יש עשרות רבות וכל פעם נוספים חדשים) אבל ישפוך, אולי, מעט אור על המקומות האלה

קבר רשב״י
נתחיל בקבר הגדול והמפורסם מכולם - קבר רבי שמעון בר יוחאי. הרשב״י או ״רבי שמעון״, היה אחד מגדולי התנאים, בדור של מרד בר כוכבא. הוא נודע בהתנגדותו וחוסר הערכתו לשלטון הרומי, ובזמן המרד התחבא עם בנו, למד איתו תורה, והם ניזונו ממעיין מים ועץ חרובים, 12 שנה, עד שהתגלה להם אליהו הנביא והודיע להם לצאת מהמערה.  על פי המסורת, רשב״י הוא מחבר ספר הזוהר (אם כי החוקרים מייחסים את חיבור הספר לרבי משה די ליאון מהמאה ה-13 בספרד). הוא מת בעיר עכברה (מדרום לצפת) והובל לקבורה במירון.
 צילום:Djampa

החל מסוף ימי הביניים,כשספר הזוהר התבסס, הפכה העליה לקבר רבי שמעון להילולה גדולה ביום פטירתו (ל״ג בעומר), שהפכה גדולה משנה לשנה.
הכבישים נסגרים, ו-400 אלף אנשים מגיעים לחגיגה. כאן עורכים רבים את טקס ה״חלאקה״ - התספורת הראשונה לילד. מדליקים מדורה ענקית, רוקדים אל תוך הלילה סביב האש והקבר, ומתפללים לישועה על ידי הצדיק. מאות מקבצי נדבות ואלפים שבאים להיוושע ולהתברך בקבר. מדובר באחד האירועים הססגוניים ביותר בארץ.
 צילום: Netanel H

כבר במאה ה-16 העביר הרב יוסף קארו (מחבר ה״שולחן ערוך״) ביקורת על ההילולה, זו היתה גם דעתו של החת״ם סופר, וכך עשו רבים בשנים האחרונות, בעיקר כי לחגיגות מלווה התמסחרות קשה, פשע, ופגיעה בסביבה.
כך או כך, מדובר באירוע מיוחד. אפשר כמובן להגיע לקבר ולהתפלל בשאר ימות השנה. הקבר נמצא ממש מצפון למושב מירון. לא הרחק ממנו נמצאים קברי הלל, שמאי ויוחנן הסנדלר

יער ביריה
מצומת מירון נפנה מזרחה לכיוון צפת. הכביש עובר ביער מירון, וכל כמה קילומטר נראה פניה לקבר עתיק זה או אחר, חלקם של שמות שלא אומרים לנו אולי הרבה, אבל יש לא מעטים שבאים להתפלל שם: קבר כורספדאי, אלקנה ועוד. רובם סביב הישוב החצי-רשמי קדיתא.

בצומת עין זיתים נפנה שמאלה (צפונה) ומיד ימינה לדרך נוף יער ביריה. קק״ל השקיעה מאמצים וכספים רבים ביער, יש בו פינות פיקניק, מעיינות קטנים, בית כנסת עתיק (נבוריה) ופה ושם... כן... עוד קברי צדיקים. יש ביער חלקת ארזים נפלאה, ואפשר להגיע ממנו גם לצפת, גם לחצור ובלב היער נמצא אתר מצודת ביריה ובו מוזיאון.


 צילום: ד״ר אבישי טייכר




  צילום: אבי הירשפלד

אך גולת הכותרת הוא קברו של ״רווק הנצחי״, הרב יונתן בן עוזיאל

עמוקה: קבר יונתן בן עוזיאל
יונתן בן עוזיאל, שחי עוד בימים בהם בית המקדש היה קיים, תרגם את ספרי הנביאים לארמית, שהיתה נפוצה ומדוברת בארץ ישראל. המסורת מספרת שהוא לא נישא מעולם, ולכן קברו מהווה אבן שואבת למחפשי שידוכים. כבר במאה ה-11 זוהה קברו ליד עמוקה שמצפון לצפת, ובעשורים האחרונים מספר הפוקדים את קברו עולה ועולה, עד כדי כך שהוא שני רק למספר המבקרים במירון. רבנים וארגונים שונים מארגנים אוטובוסים של מחפשי שידוך, ועזרת הנשים שבקבר - גדולה מעזרת הגברים. רבות מהמבקרות משאירות מטפחות ופתקים ליד הקבר, וכמעט תמיד נמצא בו בנות רבות מתפללות ומבקשות.
כדי להגיע למקום, סעו מצפת צפונה ליער ביריה, ומשם, על פי השילוט, לקבר יונתן בן עוזיאל. לא תהיו שם אף פעם לבד. העליה לקבר מקובלת לכל אורך ימות השנה אם כי יש המציינים את יום ההילולה שלו בכ״ו בסיוון
 צילום: ד״ר אבישי טייכר

העליה לקבר הגיעה עד ל״ארץ נהדרת״:
חוני המעגל וחנן הנחבא
מקבר רבי יונתן בן עוזיאל אפשר לרדת בדרכי היער היפות מזרחה עד לחצור הגלילית, שם נמצאים שני קברים של מורידי גשם מדופלמים - חוני המעגל וחנן הנחבא
על פי המסופר במשנה ובגמרא, חוני המעגל נודע בסגולתו להורדת גשמים. חורף אחד לא ירד גשם במשך זמן רב, ובאו אליו כדי שיציל את המצב. הוא חג עיגול סביב עצמו, ואמר שלא יזוז ממנו עד שירדו גשמים, וכך היה. זו סברה אחת לשמו ״המעגל״. סברה נוספת, היא שהוא עסק באיטום גגות באמצעות ״מעגילה״, אבן כבדה שהידקה את חומר האיטום לגג. גם מכאן מובן הקישור שלו לגשם. לידו קבורים נכדיו אבא חלקיה וחנן הנחבא. תפילה על קברי חוני המעגל ונכדיו מועילה להורדת גשם. 
צילום: אלמוג

לאורך כביש 866
מיער ביריה נתחבר דרך עין זיתים לכביש 866, שממשיך צפונה. לארכו מספר מקומות בהם יש קברי צדיקים. הבולט בהם הוא הישוב דלתון, לידו קבור רבי יוסי הגלילי, בניו ותלמידיו. השתטחות ותפילה על קבר רבי יוסי היא סגולה בדוקה ומנוסה לעקרות שמתקשות להיכנס להריון.
איך מגיעים? נוסעים מכביש 866 ופונים ימינה למושב דלתון. מיד אחרי הפניה למושב, פונים ימינה ונוסעים עוד כשני קילומטר אל ריכוז הקברים.
  צילום: קרלוס הגדול

ליד הישוב ריחניה נמצא קבר רבי יוסי הכהן. 

בקעת קדש
נמשיך עוד צפונה ונגיע לבקעת קדש. נפנה ימינה, ומיד נראה בצד ימין את המבנה הגדול הידוע כ״נבי יושע״. המקום היה קבר קדוש לשיעים שגרו באיזור עד 1948. מאז הוא נשאר עזוב למדי במשך שנים רבות. יש המזהים במקום את קברו של יהושע בן-נון.
 צילום: avi1111

נשוב על עקבותינו, וניסע מערבה בכביש 899, עד תל קדש. כאן היתה עיר פגאנית בתקופה הרומית, ובה נמצאו שרידי מקדש מרשימים. בכניסה לשביל הגישה למקום נמצאו שני ארונות קבורה רומיים גדולים ויפים. לא עבר זמן רב והם זוהו כקברי דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, גיבורי ספר שופטים בתנ״ך, כולל שילוט מתאים (שהוסר בינתיים). העובדה שברק ודבורה קדמו ב-1000 שנה לקבר הרומי לא הפריעה לאיש, כנראה.
צילום: דודי הולצמן 

קבר מרדכי ואסתר
נמשיך בכביש 899 מערבה, העובר בנופי הגליל היפים ונופתע לראות את השלט המכוון לקבריהם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה, ביער ברעם. ככל הידוע ממגילת אסתר, כל הסיפור התרחש בפרס. בעיר המדאן מראים עד היום קברים של אסתר ומרדכי, ובמשך שנים יהודים התפללו שם. איך הגיעו גיבורי המגילה לארץ? יש אמונה שבנה של אסתר, כורש (לא כורש הידוע כמלך פרס) העלה את עצמותיהם לארץ. החל מהמאה ה-13 יהודים זיהו את קבר אסתר ומרדכי בגליל, במקומות שונים, אך מה שהתקבע - האתר ביער ברעם, בתוך סבך של אלונים. 
צילום: Ori

זה קבר יהודי או קבר שייח׳, ובעצם מה זה חשוב?
רבים מהקברים היהודיים, שמושכים אליהם עוד ועוד מתפללים, זוהו בעבר כקברים מוסלמיים. חלקם ״גויירו״ לפני זמן רב, חלקם - רק בדורות האחרונים. יש מי שרואה בכך טעם לפגם. אני חושב, שאם יש אנשים שזה עוזר להם, שהתפילה במקום מרוממת את נפשם, ושהם (בכוח האמונה?) מקבלים מזור לצרותיהם - מי אני שאפגום בשמחתם. זה קיים בכל הדתות ובכל המקומות בעולם, ולא כל אחד יכול להיות ״יהודי שכלתני״ שמקיים מצוות ולומד תורה בלבד, ללא ״משהו לנשמה״ (פרופ׳ ישעיהו לייבוביץ׳ התנגד לכל הפולחן סביב קברים ואמר : ״אלוהים אינו קופת חולים!״)

המקרה הבולט הוא המקרה של קבר דן בשפלה - קבר שייח׳ שזוהה על ידי המוסלמים כקבר שמשון, ובעקבות סיפור שסיפר נהג הסעות שהמקום הוא למעשה קבר דן אבינו - הפך למוקד עליה לרגל, ואף נפתח בו כולל אברכים

קישורים נוספים:

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז