יום שני, 23 באפריל 2018

גבעתיים: טיול במחוזות ילדות

מוקדש לאמי היקרה ציפי הולצמן תושבת גבעתיים

צילום: ד״ר אבישי טייכר 
גבעתיים, עיר ילדותי ונעורי האהובה, קמה מאיחוד של כמה שכונות שהוקמו החל בשנות העשרים, ונקראה כך כי היא על שתי גבעות. למעשה, בזמן איחודה אפשר להגיד שהיו בה 3-4 גבעות, וכיום אני סופר 5 לפחות... אבל לא אהיה קטנוני...
ראשונים היו הפועלים: בשנת 1922 יצאו מתל אביב, רכשו קרקע והקימו שכונת פועלים בשם שכונת בורוכוב. כאן קמה הצרכניה הקואופרטיבית הראשונה, חיו חיי קהילה תוססים ומשותפים בחלקם, ובהמשך הצטרפו אליהם שכונות נוספות: שינקין, פועלי הרכבת, גבעת רמב״ם ועוד. הן התאחדו ב 1942 לישוב גבעתיים, שהפך לעיר ב-1959.
לגבעתיים שטח עירוני קטן וצפוף, לחוץ בין תל אביב ורמת גן, ללא עתודות קרקע של ממש, ולכן מספר תושביה נשאר די קבוע בעשורים האחרונים. היא נחשבה תמיד לעיר איכותית, מעט מנומנמת ומרובעת ומצביעה קבועה למרכז-שמאל.

מצפה שלום - על שם שלום קופטש
נתחיל את סיורנו בעיר בפסגה הגבוהה ביותר בגוש דן, כמעט 90 מטר מעל פני הים. הגבעה ידועה לותיקי העיר כ"גבעת קוזלובסקי".
כדי להגיע אליה סעו ברחוב המרי דרומה מרחוב שינקין (עליה מפותלת), או התחברו אליו מרחוב ז'בוטינסקי או מרחוב גולומב. קטע מרחוב המרי הוכשר כטיילת עם נוף "כמעט חיפאי": תל אביב כולה נפרשת מהמגדלים הגבוהים ועד השכונות הצפופות, ועל האופק סוגר הים התיכון. המקום יפה אף יותר בשקיעה, ולעת ערב רואים את אורות העיר נדלקים. מדרום לטיילת שוכן "גן העלייה השנייה" ובו מצפה כוכבים פעיל, וכן גבעה ועליה אנטנה לא פעילה. מרחוב המרי יש כמה "מסלולי מדרגות" (בימי בית הספר התיכון הם שימשו אותנו כמסלול ריצה ב"מסלול המדרגות" המפרך), ומדרגות אלו יורידו אותנו לכיוון מרכז גבעתיים.
צילום:דודי הולצמן

 צילום:דודי הולצמן

צילום:דודי הולצמן

מדרום לטיילת, בפינת רחוב גולומב שוכן ״גן העליה השניה״, גם ממנו תצפית יפה למערב, ועליו ממוקם מצפה הכוכבים של גבעתיים, שמקיים פעילות ענפה בתחום האסטרונומיה.
 
צילום: אוריון אבידן 

שכונת בורוכוב
מכאן ניסע לשכונת בורוכוב, וננסה למצוא חניה באחד הרחובות (לא פשוט...).
רוב בתיה המקוריים של השכונה כבר הפכו לבנינים חדשים, ולכן העיריה הציבה שלטים לציון הבתים ההיסטוריים. מה שנשאר הם העצים העבותים שהפכו את השכונה ירוקה ומוצלת.
בבורוכוב 8 היתה מאפיית מייברג, שהיתה שייכת למשפחתו של העיתונאי רון מייברג. בבורוכוב 12 היה בית מרקחת של יצחק ממלוק, אחד מראשוני הרוקחים בארץ. עץ האקליפטוס הענק שנשתל אז עדיין קיים. בבורוכוב 14 פעל גן הילדים הראשון.
נפנה דרומה לרחוב אחדות העבודה. אחד הבתים שנותרו מאז הוא בית שניידרמן. מולו, היה בית אלדמע, ובו היה סליק של ההגנה. משפחת אלדמע המוזיקלית היתה מהחשובות והפעילות בשכונה, בכל תחומי החיים.
צילום: avi1111 

בכיכר בורוכוב ניצבה הצרכניה הראשונה (אין שלט, אך יש בנין ישן).
הבאר הראשונה ומכון המים, ברחוב השומר, הפכה לגלריה עירונית.

אם נתקדם עוד בשנות ההיסטוריה, נגיע לשנות החמישים והשישים. אלו שנות הזוהר של קבוצת הפועל רמת גן-גבעתיים ושל איצטדיונה המפורסם - ״המכתש״. מגרש זה (בשטח שיושר על מורד תלול) ראה ימי אליפות וזוהר, אך בשנים האחרונות הפך לנדל״ן מניב - בתי מגורים רבי קומות שמקבלים כ״בונוס״ את הנוף המרהיב לכיוון מערב והים, מאחת הגבעות הגבוהות בגבעתיים.

רחוב כצנלסון
משכונת בורכוב נרד לרחוב כצנלסון. מרחוב מאובק עם חנויות של פעם הוא הפך למרכז מסעדות וקולינריה. יוקר הדיור התל אביב הביא בשנים האחרונות צעירים רבים לגבעתיים. יחד איתם הגיעו גם מסעדות ובתי קפה, שנפתחו בחלק המערבי של רחוב כצנלסון. זה עוד לא תל אביב, אבל בהחלט זריקת מרץ לגבעתיים המנומנמת.

גבעת רמב״ם
השכונה נוסדה כשכונה עצמאית ביזמת ישראל טייבר ב-1935, וגם היא צופה מערבה לכיוון תל אביב. האופי שלה היה יותר בורגני ופחות סוציאליסטי משכנתה, שכונת בורכוב. גם כאן, כמעט כל הבתים הישנים הוחלפו בחדשים, אך השתמר מגדל המים בראש הגבעה,
צילום: דודי הולצמן
 
וביתו של ישראל טייבר המייסד. ביתו היה מוקד חברתי ותרבותי של השכונה (בה גדלה הזמרת יפה ירקוני), וכיום הוא משרת את החברה להגנת הטבע.
צילום: ד״ר אבישי טייכר
 
בסמוך נמצאת ״בריכת רמב״ם״ המיתולוגית בה למדו ילדי גבעתיים לשחות. 
מצפון לשכונה, נמצא בית הקברות נחלת יצחק, ששימש מקום הקבורה המרכזי לגוש דן משנות שלושים עד לשנות החמישים.

דרום גבעתיים
כאמור, שכונות גבעתיים הצפוניות התאחדו למועצה המקומית גבעתיים בשנות ה-40. לאחר קום במדינה התפשטה העיר דרומה, לשטחים הגובלים באדמות הכפר סלמה. בין מרכז לדרום גבעתיים הפריד ״שטח 9״ או ״המחנה״ בפי הילדים, ומדרום לו נבנו מספר שכונות. ליד מרכז המלאכה בדרום גבעתיים נמצא בית ווהלין, לזכר יהדות ווהלין (שבין פולין לאוקראינה), והוא מרכז הדרכה של יד ושם.
 
 צילום: ori
 
לא הרחק נמצא גן יפה (גן רבקה) סביב בתי הספר יגאל אלון ושב״ץ ובו מספר אנדרטאות (כניסה מרחוב משמר הירדן, הרצוג וההסתדרות).
ממערב לשם, על גבעה לא גבוהה נמצא ״גן חיל האויר״, ליד קולנוע שביט המיתולוגי. בגן ממוקם מרכז דיור מוגן גדול של ״משען״ ומטוס פוגה מגיסטר ישן של חיל האויר.
צילום: ד״ר אבישי טייכר 

שטח 9
בשטח זה הקימו הבריטים מחנה צבאי על כרמים שהיו שייכים לטמפלרים משרונה, ואחר כך הפך הבסיס למחסני תחמושת של צה״ל. גם המחנה הזה ניטש, והפך לשטח האחרון בגבעתיים שלא נבנה. כילדים יכולנו לראות שם עדיין פרחי בר רבים, לערוך משחקים של הצופים וקומזיצים בל״ג בעומר.
היות שהשטח היה פיסת הקרקע היחידה שלא נבנתה, הגיע גם זמנה, החל בשנות ה-90, להיבנות...
כיום כולה מלאה במגדלים יוקרתיים, קניון גבעתיים ופארק גבעתיים היפה, עם מזרקות מים ומתקני שעשועים.
צילום: אביב יהונתן ביטון 

הסביח של עובד
אי אפשר לכתוב על גבעתיים ללא הסביח של עובד. מוסד מיתולוגי בן עשרות שנים ששוכן ברחוב סירקין. הפופולריות והסגנון המיוחד שלו מושכים סועדים מכל רחבי הארץ כדי לאכול את ״המנה הטובה ביקום״, כהגדרת הבעלים. ברבות השנים נוצר סלנג מיוחד עם ביטויים כמו ״לחצל״, ״לחמס״, ״כמה כמה בדרבי״ ועד כדי לציין את התוספות למנה.

עוד על גבעתיים:



יום שישי, 23 במרץ 2018

אירוסים, מפלים ולוחמים ברמת הגולן

בבלוג זה כבר כתבתי על אירוסי ארגמן (גם כאן), אירוס נצרתיאירוס הנגבאירוס הגלבוע ואירוס הסרגל. אירוס נוסף יפהפה שפורח בתקופה זו הוא אירוס הגולן הידוע גם כאירוס החרמון.
הוא פורח בשני מקומות ברמת הגולן (לפחות), ובכלל, אין כמו תקופה זו של השנה כדי לבקר את הגולן הירוק והפורח.

 
צילום: עננת

אירוס הגולן הוא פרח גדול ולבן עם פסים וכתמים סגולים, מזכיר במקצת את האירוס הנצרתי ואת האירוס ההדור.

שייח מרזוק
ניסע לרמת הגולן - נעלה בכביש 91 מגשר בנות יעקב. נעבור את הפניה לקצרין ואת צומת נשוט, ולאחר כ-4 ק״מ נפנה שמאלה לכיוון מ"ק 1509 (סופה, עליקה)/חטיבה 188. לפני הש״ג נפנה שמאלה  בדרך עפר, במזלג הבא פונים ימינה בצמוד לגדר הבסיס. לאחר ירידה לאפיק קטן פונים ימינה, לצד שלט המעיד על שטח אש (לכן הגיעו למקום רק בסופי שבוע), ולאחר 200 מטר, נגלה את קבר השייח.
המוסלמים נטו לשתול צמחים בעלי פריחה לבנה בבתי קברות, וזה המקרה כנראה כאן. גג הקבר מלא אירוסים, כמו גם השטחים לידו. הטיפוס על כיפת הגג עלול להיות מסוכן. המראה בעת הפריחה מרהיב.

צילום: עננת

צומת המפלים
נחזור לכביש  91 מערבה ונפנה לכיוון קצרין בצומת נשוט. לא ניכנס לעיר, אלא נמשיך הלאה לצומת הבא - צומת קצרין, נפנה שמאלה לכביש 87 ונמשיך עד לצומת הבא - צומת המפלים. מצפון לצומת יש גבעה מוארכת, ולארכה פורחים אירוסי הגולן. ההגעה כאן פשוטה וקלה יותר מאשר לתחנה הקודמת. לצד האירוסים פורחים גם פרגים וחרציות ועוד מינים. אל תמשיכו צפונה לגבעה, כי השטח הוא שטח אש.

   
צילום: עננת

אם כבר נמצאים בגולן, חבל לפספס כמה מהאתרים הסמוכים ל״ציר המפלים״ (נקרא כך כי לארכו יש פניות למפלים רבים), ולטייל בהם בעונה זו בה הגולן נעים לטיול, ירוק ופורח

מפל עיט
ניסע בכביש המפלים (808) דרומה, נעבור את כפר האומנים אניעם (שווה ביקור בפני עצמו), ולאחר קילומטר נעצור בצד ימין, לרחבת תצפית יפה על מפל עיט, שזורם בחורף ובאביב, ומפיל את מי נחל עיט לכיוון נחל יהודיה. אפשר גם לרדת בזהירות אל תחתית המפל, ולהמשיך במורד הנחל למפל נוסף.

צילום: אורנה לוטן

נמשיך בכביש 808 דרומה עוד כ-7 ק״מ עד לפניה לשמורת גמלא (בתשלום). זוהי שמורה שכוללת מגוון רחב של ערכי טבע והיסטוריה, וגולת הכותרת היא הישוב היהודי מימי המרד הגדול ברומאים.
מהכניסה נצעד דרך שרידי הכפר הביזנטי (עם שרידים מאוחרים יותר) דיר קרוח, עד למצפור גמלא. כאן נראה את העיר העתיקה שצורתה צורת גמל בתוך הואדי, וברקע נראה את מורדות הגולן עד לכינרת. כאן נראה את אתר ההנצחה לנופלי הגולן שהוצב על אבנים במקום, כדי לחבר את ההתיישבות החדשה עם הישוב העתיק. מכאן יורד שביל אל העיר עצמה.
צילום: דודי הולצמן 



צילום: דודי הולצמן

בימי המרד, ביצר מפקד האיזור יוסף בן מתתיהו את העיר כמבצר ראשי בגולן. הרומאים הגיעו לעיר בשנת 67, צרו עליה וניסו לפרוץ את החומות. הנסיון הראשון כשל, ורומאים רבים נהרגו, אך בנסיון השני הצליחו הרומאים לכבוש את העיר בכוחם העדיף, לאחר מלחמת גבורה של היהודים.
מקומה של גמלא לא היה ידוע לחוקרים, ורק ב-1967 הצליח יצחקי גל לזהות ולהתאים את הסיפור לגבעה שמצא. שמריה גוטמן ערך במקום חפירות נרחבות, וחשף את ביצורי העיר, אבני קלע רבות, מטבעות, מקווה טהרה ובית כנסת (מהבודדים שהתגלו מימי בית שני). השביל שיורד לעיר עובר בין אתריה העיקריים.
 
צילום:Hannay

עד לא מזמן ההגעה לאתר העתיקות היתה כרוכה בטיפוס ובמאמץ. לאחרונה הוכשרה דרך לאוטובוסים ישר אל אתר העיר העתיקה

נחזור לנקודת התצפית ונמשיך מעט צפונה עד לתצפית הנשרים. בנחל גמלא מקננים נשרים, מין הולך ונכחד, ומתבצע אחריהם מעקב. לעיתים נראה את הנשרים מעלינו בשמים, ובעזרת מצלמות מיוחדות נוכל לצפות בקן ובכלוב האיקלום, שלעיתים יש בו גוזלים

צילום:מינוזיג

פרט לנשרים, יש בגמלא גם חיוויאים ורחמים, דורסים שמקייצים בארץ.

מהנשרים נמשיך מזרחה ליד כנסיה ביזנטית, ואז נוכל ללכת צפונה בשביל הדולמנים. הדולמנים הם מבנים עתיקים מאוד, בני 4000 שנה, דמויי שולחן, שכנראה שימשו כמבני קבורה לנוודים.
השביל ממשיך עד לראש מפל גמלא - זהו המפל הגבוה ביותר בארץ שזורם כל השנה (56 מטר, יותר גבוה ממפלי הניאגרה ...), מרמת הגולן אל תוך הקניון העמוק של נחל גמלא. נחזור באותה דרך בה הגענו.

צילום:Hannay

רוג׳ום אל הירי
שביל יוצא מכביש המפלים מעט דרומה מהפניה לגמלא, אל עבר אתר מיוחד, שבעצם אפשר להתרשם ממנו בצורה מלאה רק מהאויר. השביל עביר להולכי רגל ולרכב 4*4 בלבד, עובר בשטח אש וניתן לטייל בו רק בסופי שבוע.
מדובר במעגלי ענק מסלעי בזלת, שנבנו מסיבה שלא התבררה עד היום, לפני 5000 שנה. במרכז רוג׳ום אל הירי (שמשמעותו ״תל חתולי הבר״) יש אתר קבורה שנמצאו בו תכשיטים נדירים.
בין ההשערות לסיבות לבנית המקום עלו גם: לוח שנה (קרני השמש מאירות זוויות מסוימות בסלעים בתאריכי היום הארוך והקצר בשנה), אתר פולחן, אתר התכנסות, בית קברות עתיק ואפילו אתר לנחיתת חייזרים... עד היום לא יודעים מה הסיבה לבניית אתר כה גדול, והרבה נכתב על כך במקומות שונים.

צילום:Hannay

אום אל קנאטיר - קשתות רחבעם
נמשיך דרומה, נעבור את צומת דליות, ונפנה מכביש המפלים לכיוון הישוב נטור. לפני הכניסה לישוב נפנה שמאלה לכיוון האתר. יש חניה מסודרת, כולל חניון ללינת לילה וברזי מים.
מכאן נרד במדרגות לבית כנסת עתיק ושרידי כפר מימי המשנה והתלמוד. חלקים מבית הכנסת שוקמו על ידי אומן השחזור יהושע דריי (״ישו״), והתגלו גם מבנים תעשייתיים ששימשו אולי לבדים והשתמשו במי המעיין הסמוך. ייתכן שעושר הישוב אפשר לתושביו להקים בית כנסת מפואר במקום כה נידח.
בית הכנסת חרב ברעידת האדמה של שנת 749 לספירה.
השם ״אום אל קנאטיר״ - אם הקשתות, בגלל הקשתות שנמצאו במקום. כיום הוא נקרא ״קשתות רחבעם״ על שם האלוף רחבעם זאבי.

צילום:חגית בלדר

אירוס הגולן במצפה אופיר
לאחרונה דווח לי על אירוס הגולן פורח במצפה אופיר.
המצפה נמצא על כביש 789, מצפון לגבעת יואב, וכבונוס תראו את הכינרת במלוא הדרה.

טיול נעים וחג שמח!




יום ראשון, 11 במרץ 2018

דרך הנוף ביער בית קשת

יער בית קשת הוא יער גדול שמשתרע על כל המרחב שממזרח לנצרת עילית בואכה כביש 65. הוא אחד האיזורים הבודדים בצפון בהם אפשר לראות מרחב טבעי שלם ולא מופרע על ידי ישובים וכבישים. לארכו עוברת דרך נוף מרהיבה, והיום נבקר בה למלוא אורכה. רוב היער הוא עצי אלונים ואורנים, וביניהם שטחים פתוחים רבים. צורת צמיחה זו נקראת ״יער-פארק״ והשטחים הפתוחים מספקים לנו באביב פרחים לרוב.
צילום: Hannay

נתחיל בנסיעה לנצרת עילית. מהכביש הראשי של העיר נפנה לרחוב הגליל ימינה, שיוליך אותנו אל היער.
אבל אם תרצו, תוכלו לערוך גיחה קצרה אל העיר ואל הר יונה שמצפון לה, בהם פורחים בתחילת-אמצע מרץ פרחי האירוס הנצרתי היפהפיים. אם לא, נוכל לראות מעט מהפרחים גם לאורך הדרך.
אם נמשיך מרחוב הגליל לכיוון מפעלי תע"ש. נראה אולי קבוצה של אירוס נצרתי פורח.
צילום: דודי הולצמן. מבט ממרכז המזון בנצרת עילית אל היער ואל הר תבור


צילום: דודי הולצמן


בריטניה בדרך לתבור
מקצה רחוב הגליל מתחילה דרך היער. הדרך פונה לעבר הר כסולות, כשמו של הכפר הערבי מתחתינו, אכסאל. לאורך הדרך ניטע יער בשם "יער צ'רצ'יל" על ידי יהודי בריטניה לזכר ראש הממשלה המהולל. לאחר הקפת היער, פונה דרך להר הבא, הר דבורה. נעלה בכביש המפותל לפסגת ההר, בו נראה אנדרטה לציון חתונת הכסף של המלכה אליזבת והנסיך פיליפ, ולידם פורחים בסוף פברואר ותחילת מרץ פרחי גביעונית הלבנון. נוף נפלא של התבור, מזרח עמק יזרעאל והגליל התחתון.
נחזור בדרך המפותלת בחזרה לדרך הנוף הראשית. ליד הצומת יש עוד ריכוז של אירוסים נצרתיים.
נמשיך בדרך מזרחה ונקיף את הר דבורה מצפון. ליד הצומת הבא נראה קבוצה של עצי אורן שנשתלו בתקופת המנדט, ועצי ארז, שריד לניסיונות נטיעה שנעשו באותם ימים.

צילום: Hannay

שימו לב ששמות המקומות והנחלים מזכירים את שירת דבורה והמלחמה שתוארה בספר שופטים בתנ״ך: דבורה, ברק בן אבינועם ועוד.

נמשיך בדרכנו ונגיע לנקודת תצפית בה יתגלה התבור העצום למולנו במלוא הדרו. זהו ״מצפור הר תבור״. נראה את הישובים שיבלי ודבוריה, ואת המפנה הצפוני של ההר העטור כולו עצים, ובראשו הכנסיות המפורסמות. על מסלול טיול בפסגת התבור תוכלו לקרוא כאן.

צילום: דודי הולצמן

אלון קשיש וטרשונים
הדרך ממשיכה מזרחה, עד לצומת דרכים ומצפון לה ״חניון האלון הקשיש״, ליד עץ עתיק עם ספסלים ומתקני פיקניק. מכאן נוכל להמשיך צפונה, או להתחבר מזרחה לכיוון קיבוץ בית קשת.
מהאלון הקשיש יוצא שביל ומטפס במעלה אל קבוצת טרשים בולטים, הבנויים סלעי דולומיט אפורים. בתוך יער האורנים בתחילת החורף פורחות כאן רקפות, והסלעים מראים לנו את תהליך הבליה שנוצר ממי הגשם, שפיסלו בסלעים צורות מעניינות. השביל הוא סיבובי וחוזר לאותה נקודה.
צילום: דודי הולצמן

בית קשת
קיבוץ בית קשת נוסד ב-1944, והוא הראשון שנוסד בידי לוחמי הפלמ״ח. ב-16 במרץ 1948 יצאה קבוצה לסיור מהקיבוץ, ונפלה למארב של אנשי שבט א-זבייח. 7 נהרגו, ורק לוחם אחד ניצל. בין הנופלים עלי בן צבי, בנו של יצחק בן צבי (שיהיה לימים נשיא המדינה השני). ב-1952 פורק הצריף בו גר בן צבי בירושלים והועבר לבית קשת כאתר זכרון והנצחה לקרב, שופץ לפני כמה שנים ואפשר לבקר בו.
צילום: ד״ר אבישי טייכר

אל בקעת בית נטופה
מצומת השבילים נמשיך צפונה, ונעבור עוד מצפורים וחניונים: מצפור אלוני בית קשת לעבר בית קשת והתבור,
 
צילום: דודי הולצמן

ובית היערן הצופה (תצפית מונגשת) לעבר רמות הבזלת של הגליל התחתון המזרחי (חניון מוסדר ללינה עם מים ומתקני פיקניק).
מכאן ממשיכה הדרך צפונה, עוברת מצפור נוסף לכיוון טורעאן (משם אפשר לראות את החרמון בימי חורף בהירים), מתפתלת בין היערות, עד הגעתה למחנה שמשון, על כביש 77.
אפשר לעשות את הדרך מצפון, מדרום או ממזרח, על פי רצונכם.

צילום: דודי הולצמן


צילום: אורן פלס


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז