יום רביעי, 1 במרץ 2017

תורמוסים וצבעונים בכרמל הדרומי - וגם זיתים וגאולוגיה



בסוף פברואר ותחילת מרץ מגיעה הפריחה לשיאה ברבים מהאתרים בארץ. לכלניות, רקפות ועיריות נוספים גם אירוסים, צבעונים ותורמוסים, שצובעים את הארץ בשלל צבעים. כמובן שהכרמל הוא אחד המקומות היפים ביותר לראות את כל זה.
הפעם נטייל בחלק הדרומי של הכרמל: מכרם מהר״ל ועד לחוף הים של נחשולים.
נראה זיתים ותורמוסים, אתר הנצחה ייחודי ואתר גאולוגי מעניין, ונסיים בחוף היפה ביותר בארץ

מקורה: חווה ואתר הנצחה
ניסע בכביש 4 ונפנה מזרחה בצומת עופר, לכביש 7021, לכיוון מושב כרם מהר״ל. הכביש עובר בין רכסים נמוכים של הכרמל, בתוך בקעה שנקראת ״בקעת שי״ר״ על שם הרב שלמה יהודה רפפורט, עד למושב כרם מהר״ל

לא ניכנס למושב, אלא נמשיך ישר לחוות מקורה.
 
 צילום: דודי הולצמן

בחווה זו מגדלים זני זיתים רבים על שטח קטן יחסית, ומפיקים שמן זית איכותי ביותר ממגוון זנים. אפשר לקנות שמן ושאר מוצרים בחנות הסמוכה, ואפשר להיכנס לתוך אתר גידול הזיתים, בתוך בוסתן ייחודי, שמוקדש להנצחת הטייס תֹם פרקש, שנפל עם מסוקו במלחמת לבנון השניה.
 
 צילום: דודי הולצמן

בכניסה אפשר לשמוע את השיר המרגש ״מיליון כוכבים״ שכתב חברו יפתח קרויזנר ושרה אחותו של תם, עמית בהלווייתו

לא מגדלים כאן רק זיתים: משפחת רילוב, בעלי המקום, פתחו יקב בשם ״אמפורה״ בבניין אבן מרשים בקצה הבוסתן, עם מרכז מבקרים יפה.
פרחי הבר נמצאים גם ליד החלקות המעובדות: כלניות, רקפות, עיריות ובעיקר תורמוסים סגולים שפורחים במקום מסוף פברואר.

מכאן ניסע לסיבוב קצר במושב כרם מהר״ל, שנקרא על שם המהר״ל, הרב המפורסם מפראג, ונוסד על ידי יוצאי צ׳כוסלובקיה. בעבר היה כאן כפר ערבי בשם אג׳זים, שיחד עם שני כפרים נוספים (עין רזאלה, היום עין אילה וג׳בע, כיום גבע כרמל) שלטו על כביש החוף ושיבשו את הדרך מתל אביב וחיפה. כפרים אלה נכבשו בידי צה״ל ב״מבצע שוטר״ ביולי 1948 . המבצע כונה כך בגלל שנעשה בזמן ההפוגה, וצה״ל הצג את הקרבות כאילו נעשו על ידי שוטרים כמבצע שיטור, ולא כמבצע צבאי.
ממערב לכרם מהר״ל יש תופעה גאולוגית יוצאת דופן: שטחים גדולים של סלעי טוף. לפני עשרות מיליוני שנים היה המקום מתחת לפני הים, וככל הנראה התפרץ בו הר געש תת מימי. הר הגעש פלט אבני טוף, וכשהפסיק לפעול ופני המים ירדו, נותרו הרים אפורים וקרחים, ללא צמחיה. הסלעים רכים ומתפוררים, ונראים כאילו אנחנו במדבר או בצפון הגולן, וכל זה בלב הכרמל הפורח.
 צילום: דודי הולצמן

אפשר לרדת לשמורה מתוך המושב, או ללכת בשביל מסומן כחול, שיוצא מכביש 7021, ממערב למושב כרם מהר״ל. השביל עובר בין מטעים, כרמי זיתים עתיקים ושפע פריחה של עיריות, רקפות וכלניות, עד לשמורה. ליד השמורה יש ״משטח״ של תורמוסים כחולים-סגולים מרהיבים. 

צילום: דודי הולצמן


כל השטח שממערב לכרם מהר״ל וממזרח לכביש 4 מיוער בצפיפות ונקרא ״יער חוף הכרמל״. יש בו הרבה מסלולים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, מביניהם נציין שניים: 




  • חורבת שמרי:מסלול שכולל הליכה בחורש נעים ופורח, חורבה עתיקה, מעיין ומערת פעמון
  •  
     צילום: ד״ר אבישי טייכר
    • מצפה עופר: יער יפה שנתרם בידי יהודי אוסטרליה וניו זילנד, מלא רקפות וכלניות, ומגדל תצפית על חוף הכרמל והים. אתר מצויין לפיקניקים. בעליה להר הוקם פארק האטרקציות והאתגרים ״ים כרמל״
     צילום: דודי הולצמן
     
     צילום: דודי הולצמן
    צבעונים על החוף
    את הטיול אפשר לסיים בחוף דור הבונים, החוף היפה בארץ, לדעתי.
    החוף המקסים מלא במפרצים, ערמות צדפים ומערה כחולה, אבל מאמצע פברואר מלווה את החוף פריחת הצבעונים שמנקדת באדום את סלעי הכורכר האפרפרים, לצד רקפות וקחוונים.

    אפשר להגיע מהכניסה לחוף הבונים (בתשלום) וללכת לאורך החוף דרומה, או להיכנס לקיבוץ נחשולים, לנסוע לבית העלמין, לחנות וללכת דרך בריכות הדגים אל החוף.

    צבעונים פורחים גם בין פארק הדיג במעיין צבי לקיבוץ מעגן מיכאל



    יום רביעי, 8 בפברואר 2017

    אירוסים בין נס ציונה ופלמחים

     
    צילום: דודי הולצמן

    הפרחים האהובים עלי, אירוסים, פורחים מדצמבר ועד אפריל, ו״השיא״ הוא בפברואר.

    לאירוס הארגמן, מעבר ליופיו המרשים, יש ״יתרון וחסרון״. היתרון הוא בכך שהוא פורח קרוב למרכזי אוכלוסיה וקל להגיע אליו. החסרון הוא גם בכך שהוא פורח סמוך למרכזי אוכלוסיה - ולכן שטחי גידולו נתונים להפרעה ולחץ של פיתוח עירוני. מסיבה זו, האירוסים נמצאים בדרך כלל בשמורות קטנות יחסית, מעין שמורות עציץ כמו בנתניה, קדימה, פולג ועוד.

    הפעם נטייל בסביבת הערים ראשון לציון ונס ציונה. קרוב אליהן יש כמה מקומות בהם האירוס פורח. 

    האירוסים של האיזור זכו גם לתיעוד ספרותי בספר ״גבעת האיריסים השחורים״ של יצחק נוי 

    נס ציונה
    ניסע מראשון לציון דרומה לכיוון נס ציונה, ובתחנת הדלק נפנה מהכביש ימינה לכיוון גן האירועים. ניסע בכביש, שהופך לדרך עפר, ונפנה שמאלה לדרך עפר נוספת, לכיוון גבעה קטנה. נחנה ונעלה על הגבעה, ועליה יש ריכוז קטן של פרחי אירוס הארגמן, לצד פרחים נוספים. מהגבעה תצפית לכיוון ראשון לציון ונס ציונה. 
    אך זו רק ההקדמה לאתר ה״גדול״ יותר של נס ציונה - גן לאומי גבעות נס ציונה  
    הגן עוד לא הוכרז רשמית, בגלל שחלק מאדמותיו פרטיות, אך הוא ניצל בינתיים משיני יזמי הנדל״ן.
    כדי להגיע לשם, סעו מהכביש הראשי (כביש 412) ימינה לרחוב המאה ואחד, עד הסוף, והתעקלו עם הכביש ל״דרך גבעות הכורכר״. כל השטח שמימיננו הוא הגן הלאומי.
    ריכוז אירוסי הארגמן נמצא ממערב להצטלבות דרך גבעות הכורכר ורחוב היקינטון. אך לא כדאי רק להסתפק באירוסי הארגמן: בכל הגבעות יש פריחה מרשימה של כלניות, אירוסים ארצישראליים ואפילו סחלבים. קחו בחשבון שבשבתות האיזור עמוס למדי.


     צילום: לילך דניאל

    על כל הרכס מסומן שביל בשם ״שביל שומר הגבעות״ שאפשר ללכת בו בין מוקדי הפריחה השונים.
    מהשמורה אפשר לראות את הישוב החדש ״אירוס״, ישוב שנולד, לדעתי, בחטא - על הגבעות עם הנוף הפתוח ב-1998. היות שהגן הלאומי לא היה מוכרז, הפכו חלק מקרקעותיו (הפרטיות) לשכונת וילות נוצצות ויוקרתיות. באופן אירוני, הישוב גם ״זכה״ לשם ״אירוס״ על שם האירוסים שפורחים בסמוך.
    עוד מקום קרוב ויפה נמצא בפאתי מושב בית חנן. נכנסים למושב, נוסעים ישר בדרך הפקאנים, עד שמגיעים לאיזור בוצי שממנו קשה להמשיך, וממשיכים עוד כמה מאות מטרים מערבה עד לשמורה. גם כאן פורחים אירוסי ארגמן, כלניות, צבעונים ורתמים, רקפות ותורמוסים. יש שבילים שחלקם מגודרים - לכו בשביל המסומן בלבד. סימון שבילים אדום מלווה אותנו לאורך המסלול.
    נחזור למושב בית חנן, נפנה צפונה לכביש 42, עד לצומת פלמחים, ושמאלה לכיוון פלמחים ואיזור התעשיה ״מעויין שורק״
    ב-1917, במלחמת העולם הראשונה, פתח הצבא הבריטי במתקפה כוללת לכיבוש ארץ ישראל. כוחותיו יצאו מהנגב וניהלו מספר קרבות עם הטורקים. קרב אחד נערך בין הצבא הניו-זילנדי לבין הצבא הטורקי שהיה מחופר היטב בעמדות ליד עיון-קרא (הכפר והמעיין הסמוך לראשון לציון) ובכל מרחב החולות שבין ראשון לציון, נס ציונה ופלמחים של היום. הקרב היה קשה, וכלל לחימה פנים אל פנים, והסתיים בנצחון הניו-זילנדים, במחיר כבד של 50 הרוגים. ההרוגים נקברו במקום, וקבריהם נשמרו על ידי תושבי ראשון לציון עד שהועברו לבית הקברות הבריטי ברמלה. 
    לזכרם הוקמה אנדרטה על הכביש לפלמחים, ליד עץ שקמה ענק ועתיק, שהיה כבר גדול ובוגר בימי הקרב, לפני כמעט 100 שנה. האנדרטה ממש סמוכה לתחנת האוטובוס שעל הכביש.
    הקרב מונצח גם באנדרטה ובשם רחוב בנס ציונה. בשנים האחרונות נבנה בסמוך איזור תעשיה גדול וסניף של ״איקאה״
    עוד קישור על ביקור במקום
     
     צילום: ד״ר אבישי טייכר
     
     
    צילום: ד״ר אבישי טייכר

    גבעת חומרה
    נמשיך בכביש לכיוון פלמחים, ולפני שנגיע למעבר מתחת לכביש המהיר של אשדוד, נראה מימיננו גבעה חולית, ומגרש חניה חולי קטן. נעלה על הגבעה, ונראה ריכוזים יפים של אירוס הארגמן, רותם, כלניות וסביונים. זה המקום להבין עד כמה מעמדם של השטחים הפתוחים ליד הערים - שברירי ובעייתי. אנחנו בטבע, אבל משקיפים על כל מה שהעולם המודרני מציג בפנינו: כבישים, מחלפים, רכבת, ישובים ושטחי חקלאות. היו תכניות לבנות כאן בית קברות, ונסיונות שונים לפגוע במקום, שאיננו מוגדר כשמורת טבע.
    רמת התחזוקה של המקום מזעזעת, והוא מלא בפסולת מכל סוג שהוא
     
     
     צילום: MathKnight 



    צילום:דודי הולצמן

    צילום: ענת אביטל

    נחל שורק
    מגבעת חומרה נמשיך בכביש לפלמחים, מתחת לכביש הראשי, ונגיע עד לחורשת האקליפטוסים הידועה כ״חורשת הצנחנים״. בבסיס הסמוך יש אימוני צניחה, וכאן ממתינים ההורים הנרגשים לבניהם הצונחים אל החולות. מכאן יוצא מסלול קצר לקבר עתיק בשם נבי רובין (מזוהה עם ראובן), קבר ממלוכי מהמאה ה-15, שמשך אליו עשרות אלפי ערבים עד קום המדינה לחגיגות ענק בסוף הקיץ, שנמשכו שבועות ארוכים ומשכו צליינים מיפו ועד עזה.

    מצפון לחורשת הצנחנים יוצא מסלול נוסף, לאורך נחל שורק. חלקו הראשון אף מותאם לעגלות. לאורך הנחל (שמוזרמים אליו מי שפכים מטוהרים ומעט מי נביעות) נראה ציפורים ואף צבים, באי שיצרה רשות הטבע והגנים, בתוך הנחל. על העצים שמסביב מקננים אלפי קורמורנים - עופות מים שחורים, דייגים מעולים, שחורפים בארץ ומגיעים ללינת לילה במטס מרשים. ההפרשות שלהם צובעות את העצים בלבן, ואף יכולות לגרום למותם של העצים. אפשר להמשיך עד לשפך הנחל, בחוף הים ולקיבוץ פלמחים, ולחזור באותה דרך
    צילום: Ori


    את הטיול אפשר לסיים, אם מזג האויר מתאים, בביקור בחוף פלמחים, שעלה לתקשורת בעקבות מאבק סביבתי קשה, שהונהג בידי נערה בת 17. יזמים ביקשו לבנות כאן כפר נופש ולמעשה ״לסגור״ קטע חוף משמעותי ללקוחות פרטיים בלבד. המאבק הצליח והיום החוף הוא גן לאומי יפה והומה בקיץ, פתוח לכולם (חניה בתשלום).
    צילום: מוריס גזהיי


    קישורים לטיולים בסביבה ולאתרי פריחת אירוס הארגמן

    צילום: דודי הולצמן

    יום חמישי, 12 בינואר 2017

    כלניות קרוב לבית: טיול בין ראש העין, אלעד ושוהם

    צילום: דודי הולצמן

    זה אולי נראה לנו מוזר מעט, אבל השומרון ממש קרוב לגוש דן. נסיעה קצרה ממרכזי האוכלוסיה תביא אותנו למורדות השומרון, אפילו ללא מעבר הקו הירוק (למי שזה חשוב לו). ראש העין, אלעד ושוהם הם ישובים ש״מטפסים״ על הגבעות הנמוכות שבמורדות השומרון.
    על הגבעות האלה פורחות בעונה זו רבבות כלניות, רובן באדום, אך יש גם לא מעטות בסגול ולבן. יעד טיולנו הפעם קרוב במיוחד ומתאים לימי החורף הקצרים.

    ראש העין
    נתחיל בראש העין. שם הישוב העברי וגם הערבי (ראס אל עין) משמר את העובדה שהמקום קרוב למעיינות הענק של ראש העין, שמזינים את הירקון.
    ראש העין היתה מחנה בריטי שהפך לעיר פחונים שקלטה את עולי תימן ב-1949, ולעיירה קטנה ליד פתח תקוה. מ-1990 התחילה ראש העין ״לטפס״ על הגבעות והגדילה את אוכלוסיתה מאוד, ולא רק מבין יוצאי תימן. השכונה הצבאית הוסיפה להילה הצומחת והיוקרתית של הישוב (טוב, גם הרמטכ״ל לשעבר בני גנץ מתגורר במקום). ראש העין של היום היא עיר, ומתקרבת ל-50 אלף תושבים ומכוונת גבוה, ל-100 אלף.
    בראש העין יש שני מוקדי טבע והיסטוריה: עזבת צרטה ויער ראש העין. בימי שישי יש בראש העין שוק תוסס ואטרקטיבי.


    על גבעה צנועה, בין שכונת גבעת הסלעים של ראש העין לבין כביש 5, נמצא אתר עתיקות לא מרשים אך חשוב מאוד. זוהי עזבת צרטה, אתר חשוב מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ לאחר שיצאו ממצריים. המבנה שנמצא נקרא ״בית ארבעת המרחבים״ בגלל שהורכב מארבעה חדרים, והוא מאפיין חשוב של התקופה (מאה 12-13 לפני הספירה). לידו ממגורות לאחסון תבואה. בין החרסים הרבים שנמצאו באתר, נמצאה גם כתובת ובה האלפבית הכנעני העתיק (אולי ״תרגיל כתיבה״ של פעם), אחת הכתובות העבריות הקדומות ביותר שנמצאו מאז ומעולם. ילדי בתי הספר של ראש העין טיפחו ושילטו את המקום, שבין השאר גם צופה לעבר איזור התעשיה החדש, ראש העין ומישור החוף עד הרצליה ונתניה.
    יש המזהים בעזבת צרטה את המקום המקראי ״אבן העזר״ בו חנה ארון הברית במסעותיו בספר שמואל.
    הכניסה המוסדרת היא מדרך השומרון שיוצאת מרחוב הציונות


    צילום:Ori

    עזבת צרטה נזכרה בסדרה המצויינת ״והארץ היתה תוהו ובוהו״
    בצד הצפון מזרחי של ראש העין נמצא היער הקהילתי של הישוב. חורשת אורנים ואלונים, חורבה עתיקה ופריחה מרהיבה מדצמבר ועד מרץ. 
    הכניסה הראשית ליער היא מדרך קיבוץ גלויות (ברכב; יש כניסות ברגל ממקומת נוספים). נוסעים כקילומטר עד חניון ובו ספסלי פיקניק, ומכאן מתחיל מסלול הליכה קצר במעלה גבעה, ובה שלל כלניות לבנות, סגולות ואדומות, רקפות, עיריות ופרחים נוספים. בפברואר מצטרפים גם צבעונים ודבורניות לחגיגה.השביל נקרא ״שביל פרחי הבר״, ובשבתות חורפיות נאות הוא אף עלול להיות עמוס.


    צילום: דודי הולצמן

     בקצה העליה מגיעים לחורבה בשם חירבת דוויר (חורבת דייר), בה היה ישוב קטן בתקופה הביזנטית.


      צילום: דודי הולצמן

    מכאן יש תצפית מרשימה במיוחד אל מרחבי השומרון, ממצפור על שם אילן מאיר רייז, כשפריט הנוף הבולט ביותר הוא מחלף ראש העין מזרח - ממש מתחתינו.

      צילום: דודי הולצמן

    מהגבעה אפשר לצאת רגלית לשכונות נוספות של ראש העין, ואפשר לרדת (בזהירות, בעיקר אחרי גשם) אל החניון
    ומה זה יער קהילתי? יער קהילתי הוא יער שהקהילה (במקרה הזה תושבי ראש העין) נוטלים חלק בטיפול ביער - מנקיון ועד שתילת עצים (גם עקירת מינים פולשים). קשר זה מחזק את תחושת השייכות של התושבים, ברובם לא מוותיקי המקום, לסביבתם.
     
    ד״ש מהאדם הקדמון
    בעבודות הרחבת הכביש, ליד המחלף, התגלתה מערה ששימשה את האדם הקדמון לפני כ-400 אלף שנה. חלק מהממצאים הם בעלי חשיבות עולמית - המקום הראשון מחוץ לאפריקה בו השתמשו בני האדם באש. נמצאו הרבה עצמות בעלי חיים וכלי עבודה של האדם הקדמון.
    המערה עדיין לא מונגשת לביקורי מטיילים.  
    השטח שבין מורדות הרי שומרון לביצות הירקון היה מקום אסטרטגי לכל אורך הדורות. כאן עברה הדרך הבינלאומית ממצרים לסוריה, וכאן היה מקור מים ישוב (מעיינות הירקון). מסיבה זו, לאורך כל הדורות, השליטה במקום היתה חשובה. גם הצלבנים, במאה ה-12, בנו כאן מבצר בשם ״מיראבל״ שצפה על הדרך. המבצר ננטש, וחלקים ממנו חרבו בידי צלאח א-דין, אך בתקופה העותמאנית הוא היה מרכז הישוב מג׳דל יאבא.
    הישוב נכבש במלחמת העצמאות, והמבצר נותר, צופה על כל גוש דן. בגלל סכנת התמוטטות וונדליזם חוזר, הוא סגור כעת, אך הוא מוגדר כגן לאומי, ונקווה שייפתח שוב בקרוב




    צילום: אור פ



    צילום: Avram Graicer

    אלעד ומאוזולאום מזור
    ממגדל צדק נמשיך דרומה, נעבור ליד קיבוץ נחשונים (גילוי נאות, שם התחתנתי לפני 20 שנה...) ונראה משמאלנו את העיר החרדית אלעד. העיר שצמחה תוך כמה שנים עד ל-40 אלף תושבים, וכבר נמצאת במחסור חמור של שטחים להמשך התפתחותה. נקווה שלא תלטוש עיניים לשטחים הפתוחים דרומה, שהם ריאה ירוקה של האיזור כולו. מדרום לכניסה לאלעד נראה מבנה יפה בלב השדות הפורחים: זהו המאוזולאום של מזור: מבנה קבר רומי מהמאה השלישית שהשתמר בצורה טובה מאוד, כמעט בשלמותו, עם כותרות עמודים ואולם גדול. במהלך השנים הוא הפך למסגד שהוקדש לנבי יחיא (יוחנן המטביל) ואפשר לראות את הגומחה שמסמנת את כיוון התפילה למכה, בקיר הדרומי של האולם הפנימי. בספטמבר האתר מלא בחצבים, ובחורף - הרבה כלניות אדומות. 

    צילום: דודי הולצמן

    יער קולה 
    מכאן מתחיל מסלול נסיעה והליכה בתוך יער קולה הגדול, שמתמלא רקפות, עיריות וכלניות בחורף, ובקצהו מצבה ללוחמי חטיבת אלכסנדרוני שכבשו את האיזור במלחמת העצמאות. 
    ילדי בית הספר האיזורי פרצו וסימנו את ״שביל אלכסנדרוני״ לזכר הלוחמים, עד לאנדרטה ונקודת התצפית 
    גם יער קולה הוא יער קהילתי משותף לקק״ל ולתושבי אלעד
    נמשיך בכביש 444 דרומה עד לישוב המקסים שוהם. לא נפנה ימינה לישוב, אלא שמאלה לאיזור התעשיה. נוסעים כקילומטר, ופונים ימינה אל היער (כן, גם יער שוהם הוא יער קהילתי).
    בהתחלה היער הוא שטח פתוח, מלא בכלניות אדומת ולבנות פורחות בחורף.  
    לא מדובר ביער עבות וירוק של אורנים ואלונים, ורובו נטיעות דלילות יחסית, שיחים וצמחיה עשבונית.
    נמשיך בדרך המרכזית, ונגיע לחורבת תנשמת, בה נמצאה רצפת פסיפס של כנסיה ביזנטית. רוב הפסיפס מכוסה בחול כדי לשמור עליו. בהמשך הדרך נגיע לחניוני פיקניק שצופים אל העיר שוהם, הרי יהודה ואף גוש דן. אבל נקודת התצפית היפה ביותר נמצאת דרומה מאיתנו: נלך ב״שביל הספלולים״ המעגלי, ונגיע למצפור על שם גיא סודאי, שנפל בלבנון ב-1994. המצפור נקרא גם ״מצפור קצות הארץ״, והנוף הפנורמי מרשים - מטוסים נוחתים בנתב״ג, גגות מגדלי גוש דן, לוד, רמלה, הרי יהודה, שוהם וראש העין. ומדוע שביל הספלולים? על שם השקעים דמויי הספלול שנמצאו בסלעים, ושימשו בימי קדם לכתישת צמחים.
    כל האיזור מדרום לנו מלא עצי בוסתן ושבילי אופניים, לצד עוד פריחה.
    בכל שבת יש טיול מודרך חינם ביער שוהם.
    בישוב שוהם עצמו יש עוד שני מצפורים יפים: מצפור אחיעד לכיוון גוש דן, ומצפור כתריאל לכיוון ההרים.

    צילום: דודי הולצמן


    צילום:Ori

    עוד קישורים:



    יום רביעי, 21 בדצמבר 2016

    אתרים נוצריים לאורך הכינרת


    צילום: Berthold Werner

    לפני אלפיים שנה בערך, היו חופי הכינרת והעיירות והכפרים סביב לה, מוקד לפעילותו של ישו הנוצרי (ופטרוס, בכיר תלמידיו) שמיליונים רבים ממאמיניו מציינים בעוד זמן קצר את חג במולד.
    רבבות צליינים מבקרים מדי שנה סביב הכינרת, מבקרים בכנסיות המעניינות ומזדהים עם הניסים והאירועים, שקרו כאן (על פי האמונה הנוצרית, כמובן.
    ישו גר בצעירותו בנצרת שבגליל. לאחר פגישתו עם יוחנן המטביל וטבילתו, הוא החל לנדוד ברחבי הגליל, לאסוף תלמידים, לדרוש דרשות ולעשות ניסים. חלק ניכר ממעשים אלו היו לחופי הכינרת, שם גם פגש את השליח המפורסם ביותר מבין תלמידיו, הוא פטרוס. עד היום הדג (רבים מהניסים קשורים בדגים, ורבים מהמאמינים היו דייגים) הוא סמל חשוב בנצרות.
    פטרוס עצמו היה דייג, שנולד בבית-צידא בחוף הצפון מזרחי של הכינרת, ושמו המקורי היה שמעון בר יונה. הוא הצטרף לישו כאשר דג דגים עם אחיו בכינרת. גם משפחתו גרה ליד הכינרת, וישו ריפא את חמו וחמותו של פטרוס בכפר נחום. הכינרת הוא גם המקום בו, על פי הברית החדשה, הלך ישו על המים, כאשר שט עם תלמידיו בספינה על הכינרת. כל אלו הפכו את סביבת הכינרת חשובה לנוצרים. 

    נתחיל את סיורנו בכפר העתיק מגדלא, ממש סמוך למושבה מגדל של ימינו. העיר מגדלא או טריכאיי (״מקום המלחת הדגים״) היתה עיר יהודית בימי בית שני, ושם מזהים את מקום הולדתה של מרים המגדלית, מבנות הלוויה של ישו ואחת הנשים שנכחו בצליבתו. העיר נשרפה ותושביה נטבחו על ידי המצביא הרומי אספסיאנוס במרד הגדול בשנת 67. בהמשך קמה שם כנסיה ביזנטית, שנחרבה גם היא, ורק בשנים האחרונות קמה שם כנסיה מודרנית ויפה. בתהליך בנית הכנסיה נחשפו שרידי הישוב מימי בית שני, כולל בית כנסת (נדיר מאוד - כמעט שאין בתי כנסת מתקופה זו), ובו מעין פסל עם עיטור של המנורה. הממצאים שולבו בשטח הכנסיה שקמה ביוזמה של נוצרים ממקסיקו, והכנסיה החדשה מוקדשת בין השאר לנשים מהברית החדשה. התפילות נערכות מול מזבח דמוי ספינה גדולה, צופה אל הכינרת.
    צילום:דודי הולצמן

    גינוסר  
    קיבוץ גינוסר נמצא 2 ק״מ צפונה למגדלא. חורף 1986 היה שחון ודל במשקעים. כתוצאה מכך, ירדו בקיץ פני הכינרת לשפל נמוך במיוחד. שני אחים מקיבוץ גינוסר מצאו גוף עץ מבצבץ מתוך המים, סמוך לחוף. הם החלו לבדוק את הנושא, ובסיוע ארכאולוגים התגלה שלד ספינה עתיק, שתוארך למאה הראשונה, היא התקופה בה פעל ישו סביב הכינרת. במשך 14 שנה עבדו על שימור העץ וחיזוק שרידי הספינה, ואז הוצבה הספינה בחדר מיוחד במוזיאון בגינוסר. הסירה זכתה לכינוי ״הסירה של ישו״, אם כי אין כל בטחון שהוא באמת השתמש בה, כפי שנכתב בברית החדשה("וירד אל האניה וירדו אתו תלמידיו: והנה סער גדול היה בים" מתי, ח' 23 – 27). 
    דגם של הסירה נמצא גם במימי הכינרת בסמוך למוזיאון
    צילום: Berthold Werner


    צילום: באדיבות בית יגאל אלון

    כיום הסירה היא אתר ביקור חשוב לצליינים הנוצריים, והמוזיאון בכללותו, שמוקדש ליגאל אלון, הוא מקום מצויין ללמוד על ההיסטוריה של האיזור ועל דמותו המיוחדת של יגאל אלון 


    הלחם והדגים 
    ממש סמוך לחוף הכינרת, ולהתפצלות הכבישים 87 ו-90, נמצאת בקעה קטנה, בקעת טבחה, בה נבעו בעבר שבעה מעיינות (ולכן המקום נקרא עין שבע, כיום יש רק חמישה) ובה אירעו ניסים ואירועים חשובים לנצרות.
    בברית החדשה מסופר על כך שישו עשה נס לחוף הכינרת, ובחמש כיכרות לחם ושני דגים האכיל 5000 אנשים. כמו בכל מקום בו קרה נס, נבנתה כנסיה, כבר בתקופה הביזנטית, ושרידיה נתגלו לפני 80 שנה, כולל פסיפסים מרהיבים ובהם דגים, כיכרות לחם, עופות מים וסצנות המתארות את מדידת גובה המים בנילוס. נבנתה שם כנסיה חדשה, שמשלבת את הממצאים הישנים במבנה החדש. הכנסיה נמצאת באתר ״עין שבע״, סמוך לחוף הכינרת, והיא עלתה לכותרות כאשר היא נשרפה על ידי (כנראה) גורמים יהודיים קיצוניים.

    צילום: Berthold Werner

    כנסית בכורת פטרוס
    לאחר צליבתו של ישו ו״קומו לתחיה״ הוא הופיע בין תלמידיו ליד הכינרת, ומינה את פטרוס לבכיר שבהם, ובעצם ל״ממלא המקום״, כלומר, אם תרצו, לאפיפיור הראשון ולמנהיג הקבוצה הנוצרית הקטנה של ממשיכי דרכו. הכנסיה שנמצאת במקום בו אירע הנס נמצאת סמוך לכנסית הלחם והדגים, ממש על שפת הכינרת, ויש בה סלע גדול, שעל פי האמונה, עליו ערך ישו סעודה למאמיניו. גם כאן ביצע ישו נס שקשור לדגים: התלמידים לא מצאו דבר ברשת ששילחו אל הים, וישו מילא את רשתם. הכנסיה נקראת גם בשם ״מנזה כריסטי״ (שולחן המשיח) היתה שם בעבר כנסיה עתיקה, ועליה נבנתה בשנות השלושים כנסיה חדשה מאבני בזלת ופסל (מודרני) המתאר את הענקת הבכורה לפטרוס
      
    צילום: Berthold Werner
    צילום:Ori

    מפל איוב
    ממש בסמוך לכנסיות לעיל (מעט ממזרח להן) יורדות מדרגות לחוף הים. נרד בהן, נפנה ימינה ומיד נראה מפל נפלא, נופל לתוך בריכה ולידו בריכות קטנות וחוף יפה של האגם. זהו ״מפל איוב״. הוא נובע מאחד המעיינות של עין שבע, והדרוזים מאמינים שכאן טבל איוב כדי להירפא ממחלת העור שלקה בה. אפשר ללכת אל מאחורי המפל (זהירות, סכנת החלקה) למעין מערה ולצפות אל הכינרת דרך המפל. כדי להגיע למפל, כדאי לחנות במגרש החניה מצפון לכביש, ולא בשולי הכביש (מסוכן ומקבלים דו״חות). ליד החניה יש מערה עם עץ ומראה מקסים של הכינרת, ולפי המסורת שם ישב איוב לנוח אחרי שטבל
     צילום: דודי הולצמן

    כפר נחום 
    נמשיך בכביש 87 מזרחה לאורך החוף. אפשר גם ללכת ברגל בטיילת שארכה כ-2 ק״מ, עד לכפר נחום.  בכפר נחום גר פטרוס, בכיר תלמידיו של ישו, ואיתו עוד שלושה מהשליחים. ישו עצמו בילה זמן רב בכפר נחום שהיתה מעין ״בירה״ של קהילות הדייגים בכינרת, ותחנת מכס. כאן ריפא ישו את חמותו של פטרוס וסעד עם בני המקום. כפר נחום היתה עיירה יהודית גדולה למדי, מהמאה השניה לפני הספירה ואילך, וכבר ב-1905 התגלו בחפירות ממצאים מרשימים, בראשם בית כנסת עתיק ויפה (למעשה, שני בתי כנסת), כולל תבליט של ארון הברית על אבן, מהמאה השלישית לספירה (תקופת המשנה והתלמוד). כמו-כן, התגלו במקום שרידי כנסיה ביזנטית. הפרנציסקנים שהתיישבו במקום במהלך המאה ה-20, ״החליטו״ שזהו ביתו של פטרוס, ולפני כ-25 שנה בנו מעל השרידים כנסיה מרשימה. בלב הכנסיה יש מעין ״חלון״ לתוך הממצאים, וכמובן נוף מדהים אל הכינרת והגליל. ליד הכנסיה יש מנזר פרנציסקני. בכניסה לאתר יש פסל גדול ומרשים של פטרוס.

    צילום: Berthold Werner

    צילום: Ori

    צילום: Berthold Werner

    מזרחה מכנסית פטרוס בולטת בנוף כנסיה לבנה עם כיפות אדומות. זו הכנסיה היוונית-אורתודוכסית של כפר נחום, מוקדשת לשנים-עשר השליחים. בתוך הכנסיה היפה יש קירות מעוטרים בשפע של סצנות מהברית החדשה. גם כנסיה זו צמודה לחוף מקסים של הכינרת.


    צילום: ד״ר אבישי טייכר
    צילום: שאולה הייטנר

    כורזים 
    מכפר נחום נמשיך מזרחה ולאחר כמה קילומטרים נפנה שמאלה במעלה ההר אל רמת כורזים, לישובים אלמגור, כורזים ואמנון, שעוסקים בחקלאות ותיירות. באלמגור נפנה שמאלה, נעבור על פני אמנון, ונגיע לבית הכנסת העתיק בכורזים. בבית הכנסת הזה, הבנוי מאבני בזלת, השתמר כסא מיוחד מאבן, הוא ״כסא משה״ (שמוזכר בברית החדשה, ולכן חשוב לנוצרים, ונזכר במקורות יהודיים) ועליו כתובת: "זכור לטוב יודן בן ישמעאל, שעשה את העמודים ואת המדרגות מכספו, יהיה חלקו עם צדיקים". רוב העיטורים הם צמחיים, אך יש גם עיטור בדמות הגורגונה מדוזה. על פי הברית החדשה, בני כורזים לא רצו להצטרף לישו, ולכן הוא קילל אותם, אך הישוב דווקא שגשג והתקיים עד לסוף התקופה הביזנטית, ובית הכנסת שלו עמד על תילו כ-600 שנה
    צילום: Effib
    צילום: Effib

    דומוס גליליי 
    נמשיך מערבה, ונגיע לשלט שיפנה אותנו שמאלה ל״בית בגליל״ או ״דומוס גליליי״. על גבעה הצופה לכינרת, ליד כורזים, הקימה קבוצה נוצרית המכונה הדרך הנאוקאטקומנאלית  כנסיה ובית ספר לכמרים, שהחל לפעול ב-2003, בבניין מרשים, מודרני ויפה. 
    הקבוצה הזו מנסה ללמוד את עקרונות הנצרות הקתולית מתוך התחברות למקורות, ולכן היא מאוד מדגישה סמלים יהודיים, גם בעיטורי הכנסיה וגם בפולחן. יש בתוך המבנה בית כנסת וספר תורה (!) לצד הסמלים הנוצריים. הם מקבלים בשמחה מבקרים יהודים, ומחצר הכנסיה יש נוף מרהיב ביופיו של הכינרת. 

    צילום: דודי הולצמן

    הר האושר
    נמשיך בכביש עד לצומת כורזים, נפנה דרומה לכביש 90 במורד התלול לכיוון הכינרת. לפני שנגיע לצומת כפר נחום, נפנה שמאלה לכביש 8177 לפי השלט ״מנזר הבאטיטודים״. על פי הברית החדשה, ישו עלה על הר בסביבת הכינרת, ונשא דרשה דתית-חברתית בת שמונה פסוקים, שמתחילים במילים ״אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמים". הדרשה, ומה שנאמר אחריה, הם מאבני הדרך להתפתחות הנצרות כדת שמעדיפה את המצוות שבין אדם לחברו. לאורך הדורות, ניסו לזהות את מקום הדרשה, ונבנו כנסיות ורצפות פסיפס, גם באתר זה, הצופה על הכינרת ועל הכנסיות החשובות שלחופיה. בשנות ה-30 תכנן הארכיטקט האיטלקי ברלוצי את הכנסיה, במבנה מתומן (בגלל שמונת הפסוקים), באבן בזלת מקומית ואבן גיר, באחת מנקודות הנוף היפות ביותר על הכינרת. אפשר לבקר במקום, ואף לרדת בשביל תלול לכיוון טבחה.
    צילום: Berthold Werner

    כורסי
    קצת מרוחקת מהאתרים הקודמים, נמצא האתר הארכאולוגי כורסי. נמשיך בכביש החוף הצפוני של הכינרת (87) מזרחה, נחצה את הירדן לכיוון רמת הגולן, ונפנה ימינה בכביש 92. איזור זה, בשפך נחלי הגולן לכינרת, נקרא ״ארץ הגרגשים״ בימיו של ישו. כאן חולל ישו נס נוסף: הוא פגש שני משוגעים, שנכנסו בהם שדים, וגירש את השדים לתוך עדר חזירים שרעה בסמוך. החזירים השתגעו, רצו לתוך הכינרת וטבעו בעוד האנשים נרפאו משיגעונם. הביזנטים איתרו כאן את מקום הנס ובנו כנסיה ומנזר גדולים. המקום נחרב, אך נשאר אתר עתיקות יפה, הוא הגן הלאומי כורסי. בחפירות נחשפו פסיפסים ומבנה הכנסיה, ואפילו כתובת בעברית עם השם ״כורסי״ שמאמתת את זיהוי המקום.
    צילום: AM Garcier

    ירדנית 
    הטבילה היא אחד הסקרמנטים (פעולות מקודשות) החשובים ביותר בחיי הנוצרי המאמין, וכמעט כל הקבוצות הנוצריות טובלות תינוקות עם היוולדם. המנהג הוא בעקבות הטבלתו של ישו על ידי בן-דודו, יוחנן המטביל; ההטבלה השרתה על ישו רוח אלוהים. מקום הטבילה מזוהה בקצר-אל-יהוד, ליד יריחו , אבל כדי שיהיה נוח לצליינים ליד הכינרת, קם אתר טבילה על נהר הירדן בצאתו מהאגם, ליד קבוצת כינרת, ושמו ירדנית. כך אפשר, בנסיעה קצרה מאתרי הנצרות החשובים ליד הכינרת להוסיף טבילה במי הירדן למסע הצליינות.
    צילום: RAV

    עוד כמה דברים מעניינים:


    צילום: עצמי במצלמה של דודי הולצמן



     
    "בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
    מדרש קהלת רבה, ז