יום שישי, 2 ביוני 2017

מלכות החרמון: אביב מאוחר ודובדבנים בצפון הגולן ובחרמון

צילום: ד״ר אבישי טייכר

האביב כבר מאחורינו. ברוב חלקי הארץ שולט הצהוב היבש, אבל יש מקום אחד שבו אין הדברים כך: האביב מגיע למרומי החרמון בחודש יוני. מהשלג נשארו אולי שלוגיות בודדות, אבל מזג האויר קריר והפריחה בעיצומה.

בתחילת יוני אנחנו גם מציינים 50 שנה למלחמה ששינתה יותר מכל את פניה של המדינה, מלחמת ששת הימים. מטבע הדברים, ציון האירוע מתמקד בירושלים, על כל חשיבותה וההיסטוריה העצומה שלה. אבל אנחנו מציינים גם 50 שנה למלחמה שהסירה את האיום מעל ישובי עמק החולה ועמק הירדן והביאה את מדינת ישראל לשלוט על רמת הגולן והחרמון. בשילוב מעניין, זו גם העונה שבה מתחילם לקטוף את הפירות חובבי הקור שגדלים בצפון רמת הגולן, בעיקר דובדבנים
צילום: יקי צימרמן

נתחיל את הטיול בנסיעה בכביש 99 מקרית שמונה מזרחה. נחלוף ליד אתרי המים הקסומים והקיציים (וכמובן אפשר לשלב ביקור בהם עם הטיול בצפון הגולן) - החצבני, הדן והבניאס

מפל הבניאס. צילום: דודי הולצמן

השטח עד קיבוץ דן היה בשליטת ישראל עד 1967. הבניאס היה בשטח שהיה במחלוקת ונשלט על ידי סוריה בפועל. לידו (אפשר להגיע מתוך השמורה) נפל טנק סורי לתוך המים בנסיון של הסורים לפלוש לישראל ביוני 1967.
נטפס במעלה רמת הגולן, ונפנה (על פי השילוט) לאחד מאתרי מורשת קרב החשובים ביותר בהיסטוריה של חטיבת גולני - תל פאחר

תל פאחר היה חלק ממערך מבוצר של מוצבים ששלטו על העליה מעמק החולה לצפון הגולן.
ב 9 ביוני 1967 עלו כוחות חטיבת גולני יחד עם שריון כדי להסיר את האיום מעל ישובי העמק.
הפריצה למוצב כללה גילויי גבורה מרגשים, שכיבה על הגדר כדי לעבור אותה, וקרבות עזים פנים אל פנים. רבים מהמפקדים שהלכו בראש הכוחות נפצעו ונהרגו, וחיילים מילאו את מקומם, תוך גילוי מנהיגות וגבורה
הקרב הכבד גבה מחיר של 34 הרוגים ופצועים רבים, ופתח את הדרך לצפון הגולן.
צילום: תמר מרום

עונת הדובדבנים
מתל פאחר נחזור לכביש 99 ונטפס במעלה הגולן. כבר לפני הישוב מסעדה נראה דוכנים שמציעים לנו דובדבנים ועוד פירות. הדובדבנים הם אחד הפירות העיקריים שגדלים בצפון הגולן, ומנצלים את החורף הקר הדרוש להתפתחות הדובדבן. הכפרים הדרוזיים (מסעדה, מג׳דל שמס, עין קיניה ובוקעתא) מתמחים בכך מזה זמן רב, ובעשרות השנים האחרונות הצטרפו גם הקיבוצים והמושבים לחגיגה, וחלקם מפעילים גם ״חווית קטיף״ - לקטוף לבד ולשלם על הקטיף, הפעלה מצויינת למבוגרים וילדים. יש כאלה במושב שעל, בהר אודם ובמקומות אחרים. צריך פשוט להסתובב בצפון הגולן ולמצוא מקומות אלה.
אין מדובר רק בדובדבנים, אלא גם בפירות יער אחרים, תפוחים ואגסים.


צילום: דודי הולצמן 
צילום: עדי פלמון

אביב בחרמון
מהדובדבנים נטפס אל החרמון, בין אם דרך נווה אטי״ב ובין אם ממסעדה למג׳דל שמס. השלג מכסה את הפסגה בדרך כלל מדצמבר עד מרץ, ואז נמס, מותיר אחריו שלוגיות - ״פסים״ של שלג שנערמים בעמקים שבמרומי החרמון, ונשארים לעיתים עד יולי. נגיע לאתר החרמון ונעלה ברכבל (לעיתים מאפשרים לעלות ברכב) אל אתר הרכבל העליון. גם אם יצאנו ביום חם של מעל 30 מעלות בעמק, נרגיש פתאום קרירות נעימה, לעיתים הרבה פחות מ-20 מעלות. בין השלוגיות והעמקים הקטנים נראה דבר מעניין: פריחת אביב, בחודש יוני, חודשיים אחרי רוב חלקי הארץ. זה נובע מהקור ומהשלג שמעכבים את הפריחה. 
רוב הפרחים פורחים במעין ״כריות״ קוצניות, בגלל הרוח העזה, וחלק מהפרחים הם ייחודיים לחרמון כמו פרגה קרחת, אגס סורי, שזיף הדב, דובדבן שרוע ועוד. 
 
צילום: שרה גולד


מרשים ומיוחד להסתובב בין הכרים הפרחוניים, וכבונוס לזכות בתצפית מדהימה - בעיקר לצפון הגולן ולעמק החולה, מגובה קרוב ל-2000 מטר
רשות הטבע והגנים מארגנת סיורים במרומי החרמון - באתרי הפריחה ומורשת הקרב

גבעת הקרב
במלחמת יום הכיפורים נפל מוצב החרמון בידי סוריה, וחייליו נפלו בשבי. לאורך המלחמה נעשו מאמצים גדולים שנכשלו לכבוש מחדש את ההר. רק בסוף המלחמה נעשה מאמץ משולב לכבוש את החרמון מחדש. הקרב הקשה וההרואי ביותר הוא הקרב של גולני, שטיפסו במעלה הקשה אל ההר, נלחמו מול הסורים שהיו מצויידים טוב יותר ונהנו מיתרון גובה, ובמחיר כבד של 55 הרוגים כבשו את המוצב הישראלי בחזרה. מכאן זכורה אמרתו של בני מסס, חייל גולני, בראיון לטלויזיה שכינה את החרמון ״העיניים של המדינה״ 
צילום: ד״ר אבישי טייכר

פסגת החרמון - מדוע לא בידינו?
ביום האחרון של מלחמת ששת הימים נכבשה כל רמת הגולן עד קו תילי הגעש. להשלמת ההשתלטות, טסו מסוקי ״סופר-פרלון״ של צה״ל אל החרמון, והאגדה אומרת שבגלל שלא הצליחו להגיע עד הפסגה ממש, השתלט צה״ל ״רק״ על החלק המוכר לנו כחרמון הישראלי, ששיא גבהו הוא במצפה שלגים, בגובה 2224 מטר.
שיא החרמון הוא בגובה 2814 מטר, ולפעמים נשאר בו שלג עד אוגוסט. החרמון שבידינו הוא רק 7% משטחו הגדול של הרכס, והשא נחלק בין סוריה, לבנון וכוחות או״ם
במלחמת יום הכיפורים שחרר צה״ל את המוצבים שנפלו בידי סוריה בתחילת המלחמה, אך גם על הפסגה עצמה. בהסכמי הפרדת הכוחות הועברה הפסגה לידי האו״ם שמיקם בו יחידת אלפיניסטים אוסטריים. היות שצה״ל שולט בחלק מההר, בעיקר בשטחים שפונים לגבול לבנון, נותר לנו שטח קטן למדי לגלוש, להשתעשע בשלג ולהנות מהפריחה.

עוד בסביבה
  • קלעת נמרוד - מבצר מוסלמי מרשים מימי הביניים, צופה אל כל עמק החולה. המבצר השתמר בצורה מצויינת, והוא היום אתר מוסדר של רשות הטבע והגנים. נמצא במעלה הדרך לחרמון  
צילום: GameOfLight
  • הישוב נמרוד - ישוב קטנטן בין נווה אטי״ב לחרמון, גבוה ומושלג בחורף, ובו חדרי אירוח ומסעדה
  • יער אודם - יער אלונים עבות, מקסים בשלג בחורף, פורח באביב וקריר ונעים בקיץ. על ההר יש אתר לקטיף פירות ויער האיילים. יש ביער האיילים אתר קמפינג ומספר רב של סוגי איילים ואנטילופות

יער אודם בחורף. צילום: דודי הולצמן

צילום: הארי גוסנס

עוד קישורים מהבלוג שלי:




טיול נעים!



יום שבת, 13 במאי 2017

ממירון ועד חצור - בין יערות וקברים קדושים

לפני יותר מעשרים שנה ביקרתי בפעם הראשונה (והיחידה...) במירון בל״ג בעומר.. הופתעתי מהעוצמה של הצבעים, הריחות והאמונה האדירה של חרדים ומסורתיים, אשכנזים ומזרחיים - מהאירוע העצום הזה. מי שהגיע מעולם שכלתני, בין אם דתי ובין אם חילוני, יכול להרגיש בדקה הראשונה ניכור, אולי אפילו רתיעה מאירוע השיא של השתטחות וחגיגות על קברי צדיקים. אבל אם כל כך הרבה אנשים אומרים שזה טוב להם, שהם נושעים מצרותיהם, מבלים בין כל המוני בית ישראל, מתפללים, אוכלים, מי אני שאקלקל את החגיגה?
יש ביהדות שני כוחות או זרמים בכל הקשור ליחס לקברים קדושים: יש מי שרואה בעליה לקברים מנהג אלילי-כמעט, ושולל את התופעה מכל וכל, ואף מגבה את זה בנימוקים הלכתיים.
מנגד, בקרב קבוצות רבות, ההשתטחות על קברי צדיקים, האמונה שתפילה על הקבר תעזור, וההילולות לזכר צדיקים - מקובלות ואהובות. נראה שבעשרים השנים האחרונות זה רק הולך וגובר
הטיול של היום יעבור בין כמה קברים קדושים בצפון, כל קבר וסגולתו הוא, מה גם שרובם ממוקמים במקומות יפים. הוא לא יכסה את כל הקברים (יש עשרות רבות וכל פעם נוספים חדשים) אבל ישפוך, אולי, מעט אור על המקומות האלה

קבר רשב״י
נתחיל בקבר הגדול והמפורסם מכולם - קבר רבי שמעון בר יוחאי. הרשב״י או ״רבי שמעון״, היה אחד מגדולי התנאים, בדור של מרד בר כוכבא. הוא נודע בהתנגדותו וחוסר הערכתו לשלטון הרומי, ובזמן המרד התחבא עם בנו, למד איתו תורה, והם ניזונו ממעיין מים ועץ חרובים, 12 שנה, עד שהתגלה להם אליהו הנביא והודיע להם לצאת מהמערה.  על פי המסורת, רשב״י הוא מחבר ספר הזוהר (אם כי החוקרים מייחסים את חיבור הספר לרבי משה די ליאון מהמאה ה-13 בספרד). הוא מת בעיר עכברה (מדרום לצפת) והובל לקבורה במירון.
 צילום:Djampa

החל מסוף ימי הביניים,כשספר הזוהר התבסס, הפכה העליה לקבר רבי שמעון להילולה גדולה ביום פטירתו (ל״ג בעומר), שהפכה גדולה משנה לשנה.
הכבישים נסגרים, ו-400 אלף אנשים מגיעים לחגיגה. כאן עורכים רבים את טקס ה״חלאקה״ - התספורת הראשונה לילד. מדליקים מדורה ענקית, רוקדים אל תוך הלילה סביב האש והקבר, ומתפללים לישועה על ידי הצדיק. מאות מקבצי נדבות ואלפים שבאים להיוושע ולהתברך בקבר. מדובר באחד האירועים הססגוניים ביותר בארץ.
 צילום: Netanel H

כבר במאה ה-16 העביר הרב יוסף קארו (מחבר ה״שולחן ערוך״) ביקורת על ההילולה, זו היתה גם דעתו של החת״ם סופר, וכך עשו רבים בשנים האחרונות, בעיקר כי לחגיגות מלווה התמסחרות קשה, פשע, ופגיעה בסביבה.
כך או כך, מדובר באירוע מיוחד. אפשר כמובן להגיע לקבר ולהתפלל בשאר ימות השנה. הקבר נמצא ממש מצפון למושב מירון. לא הרחק ממנו נמצאים קברי הלל, שמאי ויוחנן הסנדלר

יער ביריה
מצומת מירון נפנה מזרחה לכיוון צפת. הכביש עובר ביער מירון, וכל כמה קילומטר נראה פניה לקבר עתיק זה או אחר, חלקם של שמות שלא אומרים לנו אולי הרבה, אבל יש לא מעטים שבאים להתפלל שם: קבר כורספדאי, אלקנה ועוד. רובם סביב הישוב החצי-רשמי קדיתא.

בצומת עין זיתים נפנה שמאלה (צפונה) ומיד ימינה לדרך נוף יער ביריה. קק״ל השקיעה מאמצים וכספים רבים ביער, יש בו פינות פיקניק, מעיינות קטנים, בית כנסת עתיק (נבוריה) ופה ושם... כן... עוד קברי צדיקים. יש ביער חלקת ארזים נפלאה, ואפשר להגיע ממנו גם לצפת, גם לחצור ובלב היער נמצא אתר מצודת ביריה ובו מוזיאון.


 צילום: ד״ר אבישי טייכר




  צילום: אבי הירשפלד

אך גולת הכותרת הוא קברו של ״רווק הנצחי״, הרב יונתן בן עוזיאל

עמוקה: קבר יונתן בן עוזיאל
יונתן בן עוזיאל, שחי עוד בימים בהם בית המקדש היה קיים, תרגם את ספרי הנביאים לארמית, שהיתה נפוצה ומדוברת בארץ ישראל. המסורת מספרת שהוא לא נישא מעולם, ולכן קברו מהווה אבן שואבת למחפשי שידוכים. כבר במאה ה-11 זוהה קברו ליד עמוקה שמצפון לצפת, ובעשורים האחרונים מספר הפוקדים את קברו עולה ועולה, עד כדי כך שהוא שני רק למספר המבקרים במירון. רבנים וארגונים שונים מארגנים אוטובוסים של מחפשי שידוך, ועזרת הנשים שבקבר - גדולה מעזרת הגברים. רבות מהמבקרות משאירות מטפחות ופתקים ליד הקבר, וכמעט תמיד נמצא בו בנות רבות מתפללות ומבקשות.
כדי להגיע למקום, סעו מצפת צפונה ליער ביריה, ומשם, על פי השילוט, לקבר יונתן בן עוזיאל. לא תהיו שם אף פעם לבד. העליה לקבר מקובלת לכל אורך ימות השנה אם כי יש המציינים את יום ההילולה שלו בכ״ו בסיוון
 צילום: ד״ר אבישי טייכר

העליה לקבר הגיעה עד ל״ארץ נהדרת״:
חוני המעגל וחנן הנחבא
מקבר רבי יונתן בן עוזיאל אפשר לרדת בדרכי היער היפות מזרחה עד לחצור הגלילית, שם נמצאים שני קברים של מורידי גשם מדופלמים - חוני המעגל וחנן הנחבא
על פי המסופר במשנה ובגמרא, חוני המעגל נודע בסגולתו להורדת גשמים. חורף אחד לא ירד גשם במשך זמן רב, ובאו אליו כדי שיציל את המצב. הוא חג עיגול סביב עצמו, ואמר שלא יזוז ממנו עד שירדו גשמים, וכך היה. זו סברה אחת לשמו ״המעגל״. סברה נוספת, היא שהוא עסק באיטום גגות באמצעות ״מעגילה״, אבן כבדה שהידקה את חומר האיטום לגג. גם מכאן מובן הקישור שלו לגשם. לידו קבורים נכדיו אבא חלקיה וחנן הנחבא. תפילה על קברי חוני המעגל ונכדיו מועילה להורדת גשם. 
צילום: אלמוג

לאורך כביש 866
מיער ביריה נתחבר דרך עין זיתים לכביש 866, שממשיך צפונה. לארכו מספר מקומות בהם יש קברי צדיקים. הבולט בהם הוא הישוב דלתון, לידו קבור רבי יוסי הגלילי, בניו ותלמידיו. השתטחות ותפילה על קבר רבי יוסי היא סגולה בדוקה ומנוסה לעקרות שמתקשות להיכנס להריון.
איך מגיעים? נוסעים מכביש 866 ופונים ימינה למושב דלתון. מיד אחרי הפניה למושב, פונים ימינה ונוסעים עוד כשני קילומטר אל ריכוז הקברים.
  צילום: קרלוס הגדול

ליד הישוב ריחניה נמצא קבר רבי יוסי הכהן. 

בקעת קדש
נמשיך עוד צפונה ונגיע לבקעת קדש. נפנה ימינה, ומיד נראה בצד ימין את המבנה הגדול הידוע כ״נבי יושע״. המקום היה קבר קדוש לשיעים שגרו באיזור עד 1948. מאז הוא נשאר עזוב למדי במשך שנים רבות. יש המזהים במקום את קברו של יהושע בן-נון.
 צילום: avi1111

נשוב על עקבותינו, וניסע מערבה בכביש 899, עד תל קדש. כאן היתה עיר פגאנית בתקופה הרומית, ובה נמצאו שרידי מקדש מרשימים. בכניסה לשביל הגישה למקום נמצאו שני ארונות קבורה רומיים גדולים ויפים. לא עבר זמן רב והם זוהו כקברי דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, גיבורי ספר שופטים בתנ״ך, כולל שילוט מתאים (שהוסר בינתיים). העובדה שברק ודבורה קדמו ב-1000 שנה לקבר הרומי לא הפריעה לאיש, כנראה.
צילום: דודי הולצמן 

קבר מרדכי ואסתר
נמשיך בכביש 899 מערבה, העובר בנופי הגליל היפים ונופתע לראות את השלט המכוון לקבריהם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה, ביער ברעם. ככל הידוע ממגילת אסתר, כל הסיפור התרחש בפרס. בעיר המדאן מראים עד היום קברים של אסתר ומרדכי, ובמשך שנים יהודים התפללו שם. איך הגיעו גיבורי המגילה לארץ? יש אמונה שבנה של אסתר, כורש (לא כורש הידוע כמלך פרס) העלה את עצמותיהם לארץ. החל מהמאה ה-13 יהודים זיהו את קבר אסתר ומרדכי בגליל, במקומות שונים, אך מה שהתקבע - האתר ביער ברעם, בתוך סבך של אלונים. 
צילום: Ori

זה קבר יהודי או קבר שייח׳, ובעצם מה זה חשוב?
רבים מהקברים היהודיים, שמושכים אליהם עוד ועוד מתפללים, זוהו בעבר כקברים מוסלמיים. חלקם ״גויירו״ לפני זמן רב, חלקם - רק בדורות האחרונים. יש מי שרואה בכך טעם לפגם. אני חושב, שאם יש אנשים שזה עוזר להם, שהתפילה במקום מרוממת את נפשם, ושהם (בכוח האמונה?) מקבלים מזור לצרותיהם - מי אני שאפגום בשמחתם. זה קיים בכל הדתות ובכל המקומות בעולם, ולא כל אחד יכול להיות ״יהודי שכלתני״ שמקיים מצוות ולומד תורה בלבד, ללא ״משהו לנשמה״ (פרופ׳ ישעיהו לייבוביץ׳ התנגד לכל הפולחן סביב קברים ואמר : ״אלוהים אינו קופת חולים!״)

המקרה הבולט הוא המקרה של קבר דן בשפלה - קבר שייח׳ שזוהה על ידי המוסלמים כקבר שמשון, ובעקבות סיפור שסיפר נהג הסעות שהמקום הוא למעשה קבר דן אבינו - הפך למוקד עליה לרגל, ואף נפתח בו כולל אברכים

קישורים נוספים:

יום שלישי, 25 באפריל 2017

בשדות פלשת - מלחמת העצמאות בחזית הדרום

לקראת יום הזכרון נבקר בכמה מאתרי הקרבות הקשים והאכזריים בדרום, ונחזור ל״שדות פלשת״ בהם הקריבו בנים ובנות את חייהם, בלמו את הצבא המצרי, לחמו על הגנת ישוביהם ופרצו את הדרך אל הנגב

ההתיישבות היהודית בימי המנדט לא התמקדה בתחילה בדרום הארץ. לאורך זמן רב, הישוב הדרומי ביותר היה באר טוביה. רק ב-1939 נוספה נגבה לרשימה כישוב חומה ומגדל, ובשנות הארבעים נוספו לא מעט ישובים קטנים - גם בנגב המערבי וגם בשפלת החוף. ישובים מעטים בין הרבה כפרים ערבים וערים ערביות.

בשדות באר טוביה
בהחלטת החלוקה ב-1947 ניתן הנגב למדינת ישראל, לא מעט בזכות הישובים האלה. מיד לאחר ההכרזה פרצו קרבות בין הערבים ליהודים, וישובי הנגב המערבי הפכו להיות נצורים. גם באיזור הצפוני יותר היו היתקלויות בין יהודים לערבים, וכאשר התקרב מועד יציאת הבריטים מהארץ, יצאה חטיבת גבעתי, שהופקדה על האיזור, למבצע ״ברק״ לטיהור המרחב שבין באר טוביה ואיסדוד (היום אשדוד). בין השאר נתפס שדה תעופה בריטי בשם ״בית דאראס״ ששימש להנחתת מטוסי תובלה מצ׳כוסלובקיה, שנשאו בבטנם את מטוסי חיל האויר לעתיד, מטוסי המסרשמידט במבצע חסידה. בבאר טוביה יש כמה אתרי מורשת מעניינים, ואם נוסעים בכביש מבאר טוביה לכיוון אשדוד בין המושבים הפורחים, אפשר לראות את שרידי המסלולים של בית דאראס. בצידי הכביש אנדרטה צנועה לזכר המבצע.

צילום:ד״ר אבישי טייכר


עד הלום
מאיזור באר טוביה נמשיך לכיוון הכניסה הדרומית לאשדוד
עם הכרזת העצמאות פלש צבא מצרים לארץ. הוא התקדם בשתי זרועות - זרוע מזרחית מניצנה לבאר שבע, חברון וירושלים, וזרוע מערבית לכיוון עזה, אשקלון, אשדוד - כשהיעד היה תל אביב. בשלב מסוים היה חשש שהמצרים יגיעו לתל אביב ובכך יקיץ הקץ על המדינה הצעירה. כדי לחסום אותם פוצץ הגשר על נחל לכיש ליד אסדוד (אשדוד של היום), ואותם מטוסים שהורכבו קודם בבית דאראס הפציצו את המצרים. המצרים לא התקדמו עוד לתל אביב והתמקדו בניתוק הנגב ובקרבות מול הישובים היהודיים במרחב שאותו כבשו.
כיום אתר ״עד הלום״ הוא אתר הנצחה ויש בו אנדרטה לעצירת הצבא המצרי, וגם אנדרטה לזכר החיילים המצריים בדמות אובליסק. כדי להגיע, פנו צפונה מצומת רכבת אשדוד לפי השילוט


צילום:ד״ר אבישי טייכר

צילום:ד״ר אבישי טייכר


ניצנים 
הישוב הקרוב ביותר לראש הטור המצרי היה הקיבוץ הצעיר ניצנים. הקיבוץ שהיה שייך לתנועת ״העובד הציוני״ ולא היה מקושר לזרמים המרכזיים של תנועות הפועלים, קופח (לדברי חבריו, וסביר שהם צדקו) בכל הקשור לכוחות לוחמים וכלי נשק. מיד לאחר הפלישה המצרית פונו התינוקות, הילדים והאמהות מהקיבוץ לבאר טוביה הבטוחה יותר במה שכונה ״מבצע תינוק״. ב-7 ביוני תקפו המצרים בכוח רב, תוך שימוש בנשק כבד. רבים נהרגו, ולאור המצב הקשה החליט מפקד המקום להיכנע. חלק מהלוחמים נהרג במהלך הכניעה, ארבעה הצליחו להימלט לבאר טוביה והשאר הלכו לשבי.
במפקדת גבעתי (בדף שכתב אבא קובנר, קצין התרבות של החטיבה) זעמו על אנשי הקיבוץ וגינו את כניעתם. להשקפתם, היה עליהם להלחם עד הכדור האחרון, ומוות עדיף מהליכה לשבי. 
בהמשך המלחמה, שוחררה ניצנים, ושמם של המגינים הנכנעים טוהר רשמית בידי הרמטכ״ל. אבל, היחס העוין לקיבוץ נמשך לאורך שנים. הקיבוץ החדש קם במקום מעט שונה, ממזרח לכביש 4. כדי להגיע לאתר ״ניצנים הישנה״ סעו בכיש 4 דרומה, עד לשילוט שיפנה אל אתר  ההנצחה
צילום:ד״ר אבישי טייכר


מירה בן ארי - יד לאישה הלוחמת
בין הלוחמות בניצנים היתה אלחוטנית בשם מירה בן ארי, שלא יצאה עם הילדים והנשים לבאר טוביה, ואף נפרדה מילדה הקטן. יחד איתה היו עוד כמה לוחמות בניצנים. הן לקחו חלק פעיל בקרבות , וכשהגיעה שעת הכניעה, יצא חייל עם דגל לבן אל המצרים המצרים ירו בו והרגו אותו. מירה ומפקד ניצנים שוורצשטיין יצאו אף הם עם דגל לבן. המפקד נורה, מירה ירתה כתגובה בראשו של הקצין המצרי והרגה אותו, אך צרור יריות מצד המצרים קטע את חייה הקצרים.

במקום נפילתה בניצנים הוצב סלע, ולידו נבנה ״יד לאישה הלוחמת״ לזכר מירה ושתי לוחמות נוספות: שלומית דורצ׳ין ולאה אפשטיין 

צילום:YuvalR


לאחר כיבוש ניצנים ניסתה חטיבת גבעתי לכבוש את הישוב מחדש. הלוחמים נעצרו על ידי המצרים, שהמשיכו לעבר גבעת מיכלי מים שמכונה (בגלל גובהה מעל פני הים) בשם גבעה 69, ובה התמקמה פלוגה מחטיבת גבעתי. הקרב היה מר וקשה, ובסופו של דבר נפלו 20 מלוחמי גבעתי, ועוד כמה נפלו בשבי. המצרים ניסו לנצל את ההצלחה ולהמשיך לכיוון בית דאראס ובאר טוביה, אך נבלמו. מפקד חטיבת גבעתי, שמעון אבידן, הדיח חלק מהמפקדים והכניס את הפלוגה למשטר אימונים מחודש. 4 חודשים מאוחר יותר, במבצע יואב, אותה פלוגה  שהפסידה בקרב, כבשה את הגבעה שוב.
הגבעה נמצאת על כביש 232, קרוב לנקודה בה הכביש יוצא מכביש 4. יש באתר עצים, ספסלים, יער קטן ואנדרטה לזכר הנופלים 

צילום:ד״ר אבישי טייכר


נגבה 
נמשיך בכביש 232 דרומה. נעבור ליד אנדרטה לחללי שיירת ניצנים, נמשיך עד לכביש 3 ונפנה שמאלה, ולאחר כשני קילומטר ימינה לקיבוץ נגבה. משמאלנו גבעה ועליה ״משלט עיבדיס״, נקודה ממנה הפגיז הצבא המצרי את נגבה. נגיע לקיבוץ ונחנה ליד אתר חומה ומגדל.

קיבוץ נגבה הוקם ב-1939 על ידי תנועת ״השומר הצעיר״ והיה הדרומי מבין הישובים היהודיים (אפשר גם להבין לפי שמו של הקיבוץ). במלחמת העצמאות הוא היה על הציר בין מג׳דל (אשקלון) לחברון, אותו תפס הצבא המצרי וניתק את הנגב. מסיבה זו, הקיבוץ ״הפריע״ למצרים בעצם קיומו, ולכן הם תקפו אותו בשצף קצף. הקיבוץ מוקם במקום נחות טופוגרפית ונשלט על ידי גבעות סמוכות. כדי להתגונן, חפרו מגיני הקיבוץ תעלות מבוטנות, פיזרו מוקשים והתכוננו למאבק עיקש. פרט לנסיונות המצריים לכבוש את הקיבוץ ביוני וביולי 1948, הקיבוץ היה נתון להתקפות ארטילריה כמעט יומיומיות, שפגעו וחוררו את מגדל המים (שהפך לסמל של עמידה בקרבות), וגבו מחיר אישי כבד של הרוגים רבים, גם מבין חברי הקיבוץ וגם מחטיבת גבעתי.

כיום מונצחת עמידתה ההרואית של נגבה במוזיאון פתוח שכולל טנק מצרי, פסל מרשים של נתן רפפורט, מגדל מים הרוס ובסמוך גם שחזור של אתר חומה ומגדל. נגבה גם הופיעה על אחד מבולי הזכרון הראשונים של המדינה.
צילום:ד״ר אבישי טייכר

צילום:ד״ר אבישי טייכר
 
צילום:ד״ר אבישי טייכר

ליד נגבה נמצא אתר זכרון שיקח אותנו מ-1948 ל-1997 - גבעת תום ותומר, על שם תומר קידר ותום כיתאין, מחללי אסון המסוקים. האתר כולל גן בוטני, סלעים עם פסוקי תנ״ך ומוזיקה של שירי ארץ ישראל שנשמעת מהרמקולים.

יד מרדכי
במקביל לקרבות אלה, נערך קרב קשה גם ביד מרדכי, קיבוץ ששכן על הדרך בין מג׳דל (אשקלון) לעזה, וגם הוא היה ״תקוע כעצם בגרון״ לצבא המצרי. קרבות קשים נערכו במקום, והמגינים ראו שלא יוכלו לעמוד בהתקפות, והחליטו לסגת ולפנות את הקיבוץ. הם לא נפלו בשבי, ולכך נמנעו מהם ההשמצות שהיו מנת חלקם של מגיני ניצנים

גם קיבוץ יד מרדכי זכה להנצחת הקרב, יש בו את סמל הקרבות - מגדל מים הרוס, פסלים שמדמים את שחזור הקרב - כל זה בסמוך למוזיאון השואה על שם מרדכי אנילביץ׳ שעל שמו נקרא הקיבוץ עצמו. הקיבוץ נמצא מדרום לאשקלון ויש בו אתרי תיירות רבים נוספים 
צילום:גיא ברוך

בין הפוגה לקרב
כאמור, המצרים נכשלו במשימתם להגיע לתל אביב (סיפור ניצנים והקרבות מתואר בספרו של רם אורן ״המטרה: תל אביב״) . הם הצליחו לכבוש כמה ישובים, ולנתק את הנגב משטחי מדינת ישראל. ב-10 ביוני הוכרזה הפוגה, ובמסגרתה הועברו מספר שיירות לנגב. ביולי פרצו שוב קרבות, וצה״ל נכשל בנסיונו לפרוץ דרך לנגב הנצור. רק באוקטובר 1948, לאחרר הפוגה ארוכה למדי, פרצו שוב קרבות, וצה״ל שהיה כבר מצויד יותר, חזק וגדול יותר, הצליח לפרוץ את הדרך לנגב במבצע יואב

לאורך כביש 232
חלק מהקרבות במבצע יואב נערכו בגבעה 113, ממערב לנגבה, ושם נמצאות אנדרטאות לזכר הלוחמים. אנדרטאות נוספות נמצאות עוד דרומה לאורך הכביש, כל אחת לגדוד אחר של חטיבת גבעתי. בפברואר מוליך הכביש לאתרי פריחת הכלניות המרהיבים

צילום:ד״ר אבישי טייכר
 
מצודת יואב
לאחר מבצע יואב, ״התהפכו היוצרות״ - המצרים היו נצורים ב״כיס״ גדול שנקרא ״כיס פלוג׳ה״, היום סביב קרית גת, והחזיקו במצודת-משטרה ששלטה על כביש אשקלון-חברון - משטרת עיראק סוידאן. שבע פעמים ניסה צה״ל לכבוש את המצודה, ושבע פעמים נכשל. רק בנובמבר 1848 במבצע ״שמונה״, הצליחה חטיבה 8 בפיקוד יצחק שדה, לכבוש את המבצר המאיים (שכונה על ידי אנשי נגבה בשם ״המפלצת על הגבעה״). המבצר הורעש בארטילריה כבדה, ובחסות ההרעשה (שהפילה את הדגל המצרי) פרצו חבלנים פתח בקיר, חדרו פנימה וכבשו את המבצר.

המבצר נמצע על כביש 35, סמוך לכביש הכניסה הדרומי לנגבה. במשך שנים עמד המבצר נטוש ומוזנח, ורק לאחר הקמת חטיבת גבעתי מחדש ב-1983, שוקם המקום והפך לאתר הנצחה ומורשת קרב של החטיבה, ואף מתקיימים בו טקסים. המצודה נקראת ״מצודת יואב״ על שם יצחק דובנו (שכינויו היה ״יואב״), מפקד נגבה שנפל בקרב.

צילום:ד״ר אבישי טייכר

עוד דברים מעניינים
  • בין הישובים שעמדו בגבורה מול הצבא המצרי, קרוב לעזה, היו הישובים הדתיים בארות יצחק וכפר דרום. הם נלחמו בקרבות נואשים ורבי נפגעים, וכשלא יכלו עוד, פינו את הישובים והצבא המצרי כבש אותם. יש האומרים שבגלל השתייכותם לקיבוץ הדתי, סיפורם נשכח מעט מלב, בניגוד לנגבה ויד מרדכי
  • ליד גשר עד הלום ועל חורבות הכפר איסדוד קמה העיר אשדוד שגדלה והפכה לעיר גדולה מלאה אתרים לטיול ולביקור 
  • בחודשי פברואר הנגב המערבי הופך אתר עליה לרגל לחובבי כלניות
  • מסלול בין אתרי מורשת בדרום באתר קק״ל
  • לחטיבת גבעתי היתה סיירת על ג׳יפים שנקראה בשם ״שועלי שמשון״, על שם שמשון הגיבור שפעל באיזור זה. בין לוחמי החטיבה היה אורי אבנרי שאף כתב את שיר החטיבה, וגם ספר על חוויותיו כלוחם בחזית הדרום בשם ״בשדות פלשת״
  • סיור ארכיטקטוני בנגבה





"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז