יום ראשון, 18 בפברואר 2018

ציפורי - יער, מעיינות ועיר עתיקה

הגליל המערבי התחתון היה מאז ומתמיד איזור מיוחד. גבעות נמוכות ומיוערות ביער אלונים, עם התיישבות חקלאית מצומצמת. כאשר רצו הטורקים והגרמנים לכרות את היער במלחמת העולם הראשונה, תושבי המושבות הטמפלריות הצליחו למנוע את רוע הגזירה וכך נותר יער אלונים פורח עד ימינו. לכך נוספו נטיעות של קק"ל, ונוצר רצף של יערות מפאתי קרית אתא ועד פאתי נצרת. אלו הם יערות ציפורי בהם נבקר היום. היות שמדובר ביער שרובו אלונים, יש בו יותר קרחות יער שמאפשרים פריחה מגוונת ומרהיבה של כלניות, סחלבים, עיריות וגם רקפות ליד האורנים.

צילום: דודי הולצמן

מיער קרית אתא לאלון הגליל
דרך עפר טובה בת 16 ק״מ נמשכת מיער קרית אתא, לכל אורך היער, עד אלון הגליל וכביש 79. כמובן שאפשר להתחבר ליער מנקודות רבות לארכו. מפה תוכלו לראות כאן

התחלת הדרך מיער קרית אתא תביא אותנו לסלע השבת (שמסמל את תחום השבת של העיר העתיקה אושה), וממנו לאורך מצפורים וחניונים שונים ומלאי פריחה לכיוון אלון הגליל. העיר אושה היא המקום הראשון אליו גלתה הסנהדרין מירושלים, במאה השניה לספירה, וכאן פעלו חכמי המשנה בשנים שלאחר מכן: ר׳ יהודה הנשיא, ר׳ יהודה בן בבא, ואחריהם גם חכמי התלמוד כמו רבי יוחנן וריש לקיש.
כאן מתחילים ללוות אותנו גם בוסתני רימונים וזיתים, ואנו מתקרבים לישובים כעביה והרדוף. מכאן אפשר לצפות אל נחל ציפורי, ולרדת ברגל או ברכב שטח לעבר הנחל, לכיוון עין יבקע.


צילום: איילת לב ארי

נחל ציפורי - עין יבקע וטחנות הנזירים
כדי להגיע לאתרים אלה ברכב רגיל, נצטרך לנסוע בכביש 70 ולפנות לעבר ראס עלי-חוואלד, ולהמשיך לאורך הנחל עד לטחנת הקמח.
לפני 150 שנה קנו נזירים כרמליתים את המקום, והפעילו בכוח מי נחל ציפורי את טחנת הקמח שפעלה עד 1954. כיום זו חווה פרטית, אך אפשר לבקר בתיאום. שימו לב לגשר המרשים שעל הנחל. מכאן נלך לאורך גדות הנחל הזורם, בשביל מסומן כחול, מזרחה, לעבר עין יבקע, מרחק של קילומטר אחד. אפשר לכשכשך רגלים במעין, שספיקתו משתנה לאורך השנה. נחזור בדרך בה הגענו.

צילום: רפי הירשלר

נסיעה בכביש 77 מאלונים לכיוון צומת המוביל, כבר מכניסה אותנו לאוירה הפסטורלית של יערות האלונים. ממש לפני הירידה למחלף המוביל נסטה לצד הדרך לחניון קטן שממנו יוצא שביל מסומן במעלה הגבעה המלאה בשלל פרחים. זהו חניון יער הסוללים. אפשר לשוב לרכב, או לטייל בכל הרכס שמעל מחלף המוביל, ועליו יער אלונים. רוב האלונים הם אלוני תבור, וביניהם קרחות יער נרחבות, שמאפשרות לפרחים לפרוח, בגלל ״השמיים הפחוחים״ אל השמש. כלניות מכל הצבעים, עיריות, צבעונים וסחלבים. בדרכי היער אפשר להגיע עד לצומת הכניסה להסוללים/שמשית, ואפשר להגיע לכאן גם ברכב.


צילום: דודי הולצמן
שביל שמשית
מכביש 79 נפנה דרומה, ממזרח למחלף המוביל, לכיוון הישובים שמשית והסוללים. נעקוב אחרי השילוט עד שנגיע לשביל שמשית, שביל שיצרה קק״ל בתוך יערות האלונים. שביל מעגלי, קצר ונוח. השביל מגיע לתצפית יפה אל כל חלקו המזרחי של נחל ציפורי ולמערב הרי נצרת, עובר דרך גת עתיקה ושפע פרחים, וזה המקום להסביר לילדים על האלונים - להראות בלוט, ספלול ואת מבנה העץ והעלים המיוחד של האלון. פה ושם נשמע קריאות עורבנים שחיים ביער (וניזונים מהבלוטים).

צילום: הארי גוסנס
האתר החשוב והמעניין ביותר בכל האיזור הוא עתיקות ציפורי. בעליה להרי נצרת, ליד מעיינות ציפורי השופעים, שכנה בימי קדם עיר גדולה וחשובה. היא נושבה כבר בימי התנ״ך, אך עיקר תפארתה היתה מימי החשמונאים ועד לתקופה הביזנטית. כאן התקיימה עיר שהיא גם יהודית וגם הלניסטית-רומית. בשנות השמונים נערכו בה חפירות נרחבות (למעשה ממשיכים לחפור עד היום) שגילו בית כנסת עם רצפת פסיפס יפה.
 
צילום: דודי הולצמן

בציפורי יש תיאטרון רומי, ווילות רומיות מרהיבות, עם פסיפסים עוצרי נשימה (כמו ״המונה ליזה של הגליל״).


צילום: אילן שריף

בציפורי פעלו חכמי המשנה, ובה היא נחתמה בידי רבי יהודה הנשיא, בתחילת המאה השלישית.
כדי לספק מים לעיר נחצבו אמות מים ממעיינות עשירים ליד הכפר ריינה. מערכת המים נחפרה ושוחזרה ואפשר לבקר בה.
צילום: דודי הולצמן

ביקור מקיף בציפורי יצריך כמה שעות, ואפשר גם יום שלם ואף יותר...

  • בכפר זרזיר ממזרח לכביש 77 יש מסעדות מצויינות ולא עמוסות בשבת (בינתיים...)
  • בשנה האחרונה עמלה הממשלה על סימון ״שביל הסנהדרין״ בן 70 קילומטר שיחבר בין אתרי ימי המשנה והתלמוד בגליל התחתון, ויעבור כמובן באושא, יער הסוללים וציפורי

יום שלישי, 30 בינואר 2018

סובב עמק איילון - ארץ השקדיות והרקפות

בסוף ינואר, סביב ט"ו בשבט, מתכסים עצי שקד רבים במעט פריחה לבן, מעין קריאת השכמה לאביב באמצע החורף.
יחד עמם מתחילות לפרוח הרקפות, בעיקר ביערות האורנים. נצרף את הפריחה לאיזור מלא בהיסטוריה, והנה טיול קצר ולא מחייב, קרוב לבית, סביב עמק איילון.
עמק איילון נזכר בתנ״ך בזכות הפסוק ״שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון״ מספר יהושע. בעצם, במלחמת יהושע עם מלכי כנען קרה מעין ״נס״ ובו גרמי השמיים המתינו ליהושוע עד שיסיים את מלאכתו.
בהמשך, היה עמק איילון, מקום אסטרטגי בין השפלה להר, לאתר קרבות נוספים: קרב אמאוס החשמונאי, וקרבות לטרון במלחמת העצמאות.


צילום: אריה טננבאום, פיקיויקי

שקדיות סביב מודיעין
נתחיל בנסיעה לאיזור התעשיה שילת הסמוך למודיעין. מעל האיזור, בעיקר בכיוון מערב יש פריחה יפה של שקדיות.
ניכנס לתוך העיר מודיעין וניסע לגבעה שבין מכבים לרעות. על הגבעה הוקם מצפור לזכרו של רא״ל אמנון ליפקין-שחק, רמטכ״ל צה״ל ה-15, שגם היה תושב העיר. האתר צופה אל עמק איילון, אל הרי ירושלים ואל השכונות של מכבים ורעות. האתר מונגש היטב ויש בו עמדות הסברה קוליות.

על הגבעות הדרומיות של מודיעין, במקום שעלול/עשוי להיות יעד לבניה יש עדיין שפע פריחת כלניות, שקדיות ורקפות. במקום סומן ״שביל הגבעות הדרומיות״. גם הוא יעד מקסים לטיול, כל עוד הדבר אפשרי.

נמשיך לתוך מודיעין העיר ונצא ממנה ביציאה הדרומית לכיוון לטרון. נגיע לפארק קנדה.

פארק קנדה
הפארק ממלא את חלקו הצפוני של עמק איילון ואת מורדות הגבעות שסמוכות אליו.
כדי לראות את השקדיות, עלו ברכב בדרך הראשית של הפארק כקילומטר. מימין נראה גבעה ועליה חורבת עקד, שרידי מבצר חשמונאי ומערת מסתור מימי בר כוכבא (אפשר לזחול בה). משמאל (מצפון לדרך) - ירידה לתוך שביל המעיינות, שיוליך אותנו בין טרסות עתיקות, פלגי מים ונביעות (בחורף ובאביב), וגולת הכותרת - עצי שקד רבים שצובעים את העמק בפריחה לבנה. סיום הנחל הוא באגם מלאכותי, גם סביבו עצי שקד. 
מדרום לכניסה לפארק, נמצא אתר העיר ההיסטורית אמאוס: כאן נערך קרב חשוב בין היוונים והמכבים, וכאן, על פי האמונה הנוצרית, התגלה ישו למאמיניו. בתקופה הביזנטית היתה שם כנסיה מרשימה (אפשר לראות את שרידיה) וכך גם בתקופה הצלבנית. במאה ה-19 נבנה מנזר גדול ליד אתר העתיקות, והוא פעיל עד היום. אפשר לבקר בו.

לפארק קנדה יש גם היסטוריה קרובה יותר שמעט נשכחה: הוא בנוי על חורבותיהם של שלושה כפרים ערביים שנכבשו במלחמת ששת הימם ונהרסו.

מנזר השתקנים
מנזר גְבירתנו של שבעת המכאובים, הידוע יותר בשם מנזר לַטרוּן או מנזר השתקנים נמצא בלטרון, סמוך מאוד למחלף. המנזר משתייך לזרם הבנדיקטיני ונוסד בסוף המאה ה-19. בניגוד למה שחושבים, הנזירים אינם שותקים כל היום, אלא ״נדרשים למעט בדיבור״. אין כל בעיה לבקר במקום ולדבר איתם, ומי שמעוניין יכול לקנות את היין המפורסם שהם מייצרים במקום לצד מזכרות ומאכלים שונים. 
כנסיית מנזר צנועה, אך בולט בה פסל גדול של מרים האוחזת את ישו התינוק.
המקום מכניס אורחים ונעים יחסית לבקר בו.


צילום: bukoved 

 
צילום: bukoved

ממנזר השתקנים ניסע במעלה כביש 424. זה היה הכביש הראשי לירושלים עד 1948, וכאן ניצבה לה מצודת משטרת לטרון הבריטית.
במאי 1948 כבש הלגיון הירדני את המצודה, וניתק את הדרך הראשית לירושלים. הדבר היה מעט מתסכל, כי פרט לנקודה זו, הצליחו כוחות ההגנה להשתלט על כל הדרך אל העיר במאי 1948.
דוד בן גוריון ראה במצודה אבן נגף, והחליט להטיל כוחות רבים בנסיון לכבוש את המצודה. חטיבה 7, חטיבת השריון של צה״ל שזה עתה הוקמה, הושלכה לקרב מול הלגיון המנוסה, לצד חטיבות אחרות, וכשלה, בשני הנסיונות. זה היה מאורע טראומטי לחיל השריון הצעיר, ולמרות שמאז הפכה החטיבה לחטיבה מנצחת וטובה, עדיין נשאר המשקע של כשלון לטרון. מאז משמש המקום אתר הנצחה מרכזי לחיל השריון. שמות הנופלים בכל מלחמות ישראל, תיאורי הקרבות ותצוגה מרשימה מאוד של טנקים ישראליים וטנקי שלל. זהו למעשה אחד ממוזיאוני הטנקים העשירים בעולם. פתוח גם בשבתות ומומלץ מאוד לביקור.

צילום: bukoved
 
צילום: bukoved

והדרך לירושלים? בסופו של דבר, לטרון לא נכבשה במלחמת העצמאות, הדרך נותרה חסומה, אך דרך בורמה שהתגלתה והכביש העוקף שנסלל בעקבותיה, התגברו על החסימה.
ביוני 1967 נכבשה לטרון בקלות על ידי צה״ל, הכביש נפתח והיה דרך ראשית לירושלים עד שנסלל הכביש המהיר הנוכחי.

מצפון ללטרון על כביש 424, נחנך לפני כ 15 שנה פארק המיניאטורות של ישראל - ״מיני ישראל״. אמנם יש בעיות תחזוקה קלות, אבל הפארק בהחלט מהנה לילדים וגדולים ומנסה להתחדש כל פעם במופעים ובאטרקציות נוספות



צילום: יוני שפירא. מנזר השתקנים המוקטן, ומנזר השתקנים האמיתי ברקע

יער לח"י ויער הבריגדה
נמשיך בכביש צפונה עד לסביבת מושב משמר איילון. נפנה ימינה ליער קטן ויפה המכונה ״יער לח״י״ ובו אנדרטה ללוחמי הארגון, ולא רחוק ממנו, יער הבריגדה ובו אנדרטה ללוחמי הבריגדה היהודית. בשולי היער מעט שקדיות, אך בתוכו יש הרבה רקפות שפורחות כעת בוורוד, ותצפית לעבר העמק כולו, כולל ״מאגר איילון״ - נסיון לא מוצלח לסכור את מימי נחל איילון כשהוא יורד מההרים.

עוד יערות
ממערב לכביש אפשר להתחבר למכלול הענקי של יער המגינים. הרבה דרכים לאופניים ולרכב שטח, שטחי פריחה עצומים של רקפות, וגם מעט כלניות, אירוסים ועיריות, הרבה מקום לפיקניק וכל זה כל כך קרוב ללב הארץ. יש הרבה אנדטאות ותצפיות מרשימות.

 
צילום:ד״ר אבישי טייכר. אנדרטת ״משבר לתקומה״

עוד על יער המגינים כאן.
;  
צילום: דודי הולצמן

יום שני, 8 בינואר 2018

פריחה בין נתניה לחדרה

טיול קצר וקרוב, לימי החורף הקצרים שבהם קמים מאוחר, מתארגנים באיטיות ויש זמן מועט בין הג׳חנון של לפני הצהריים לשמש השוקעת מוקדם...

נתחיל בנסיעה בכביש החוף צפונה. אם יתמזל מזלנו לא יהיה פקק, ונגיע במהירות למחלף חבצלת, ונפנה ימינה לכיוון ביתן אהרון.

בכניסה למושב שדרת פיקוסים ענקית. מולה, על רכס כורכר צר וארוך, נמצאת שמורה קטנה ויפה, ועליה שביל מסומן. נחנה למרגלות הרכס.
השביל עובר בתוך פריחת חורף מרהיבה (מדצמבר ועד מרץ), של אירוסים, כלניות ורקפות. משיא הרכס נראה גם את הים ואת כל ישובי עמק חפר. באמצע השביל נגיע לעץ חרוב ענק שיוצר מעין ״מערה״ שבתוכה אפשר לשבת עם הילדים, לטפס על הענפים, לספר סיפור ולהרגיש בתוך הרפתקה. 



 צילום: דודי הולצמן

השביל ממשיך בין הפרחים עד לקצה הצפוני של הרכס, ולמערות קבורה עתיקות (הכניסה אליהן נאסרה בגלל חשש לקדחת מערות).
 צילום: דודי הולצמן

נחזור באותה דרך בה הלכנו. בכניסה נמצא גן אירועים בשם ״בית הראשונים״ בתוך בית שבו גרו ראשוני המתיישבים בעמק חפר. במקור זה היה בית חווה גדול שנבנה במאה ה-1ֿ9 על ידי אנטואן בישארה טיאן, בעל קרקעות העמק עד לרכישתם בידי חנקין.
בחצר בית הראשונים מספר מתקנים חקלאיים ותצפית אל מרחבי עמק חפר, לזכר רמי כהן שנפל במלחמת לבנון.

 צילום: דודי הולצמן

במושב עצמו נמצא משק הלברכט ובו מגוון פעילויות לילדים - קטיף, אסיף, אפיית פיתות ועוד הרבה פעילויות חקלאיות

כלניות ליד אולגה
מביתן אהרון נחזור לכביש החוף. במחלף אולגה נפנה פניית פרסה ונשוב דרומה. נפנה בפניה הראשונה ימינה לכיוון שכונת ״עין הים״, נגיע לכיכר, נפנה שמאלה לדרך עפר והנה הפתעה (החל באמצע ינואר): שדה ענק של כלניות אדומות לפנינו. כל כך קרוב לכביש ועדיין (?) לא מוכר. פינת חובה להצטלם בתוך השטיח האדום והמרהיב.
בסוף ינואר יתחילו לפרוח אירוסי ארגמן ב״חורשת קדימה״ שנמצאת מערבה מכאן לכיוון הים, ומטופחת על ידי ילדי האיזור. בכלל, כדאי לנסוע לכיוון החוף היפהפה של אולגה, על מפרציו המקסימים. בחורף הים צלול ואף יפה יותר מאשר בקיץ.


 צילום: דודי הולצמן


 צילום: דודי הולצמן


מגבעת אולגה ניסע לחדרה, ובכביש 4 דרומה עד לתחנת הדלק ״דור אלון״. נפנה ימינה לכיוון הפארק.
פארק השרון משתרע בעצם מכאן ועד הים. הוא מתחבר ליער חדרה שליד תחנת הרכבת (אפשר ללכת עד לשם, הליכה ארוכה במקצת). יש בו שטחי חולות, ביצה ויער. אנחנו נחנה וניכנס לתוך המרחב הירוק שמשמאל לדרך (המסומנת בכחול)

 צילום: יוחאי ג
בחורפים גשומים הבריכה מתמלאת מים והופכת לאגם של ממש. כל הסביבה ירוקה בירוק עז. מקום נפלא לפיקניק של אחר הצהריים או לקפה. מכאן אפשר לצאת לטייל בשדות סביב האגם. יש המוני סביונים, ופה ושם כלניות, אירוסים ארץ ישראליים, אלקנת הצבעים ואפילו מעט רקפות.

 צילום: אמיר ג׳ורנו
נקודת סיום יפה ליום קצר.
 צילום: אמיר ג׳ורנו

יום חמישי, 14 בדצמבר 2017

הקריות - מאחורי הצלילים, השיכונים והנחל

קצת היסטוריה והתיישבות
בין חיפה לעכו משתרע לאורך החוף עמק רחב, חלקו חולי וחלקו ביצתי, הוא עמק זבולון. כבר לפני כ-100 שנה חשבו על האפשרויות לייבש את הביצות וליישב אותו, בשטח נוח לבניה. היו אפילו מחשבות על עיר ענקית, ״עיר המפרץ״ שתשתרע לכל ארכו.
בפועל, נבנו ישובים קטנים, למגזרי אוכלוסיה שונים, החל משנות ה-30. קרית חיים קמה כשכונת פועלים, קרית מוצקין וקרית ביאליק - למעמד הבינוני, קרית אתא - לפועלי תעשיה וחקלאים. קרית ים, האחרונה שקמה, התחילה כשיכון לחיילים משוחררים מהצבא הבריטי.
מדרום לישובים (שקיבלו את השם הגנרי ״הקריות״) לכיוון חיפה והקישון, נבנה איזור תעשיה ענקי. בתי זיקוק, מוסכים, חוות דלק וגז, מפעלים לתעשיה כימית עתירת מזהמים, טקסטיל ועוד.
השכונות הפכו לערים קטנות שהתחברו לרצף העירוני של חיפה. הקריות הפכו לסמל של שיכונים אפרוריים ותעשיה מזוהמת, ונראה כאילו באמת אין שם מה לעשות.
קרית חיים סופחה לחיפה, והקריות האחרות הן ערים עצמאיות, ובסך הכל גרים יותר מ-200 אלף אנשים בכל האיזור.
בפוסט זה ננסה לראות, שיש מה לעשות גם שם.

מוזיקאים ותעשיה
באנגליה, ערי התעשיה האפורות כמו ליברפול ומנצ׳סטר הן בית גידולן של להקות רוק מהטובות בעולם. די אם נזכיר את הביטלס, אואזיס, הסמית׳ס ועוד. אולי משהו באויר המזוהם עושה משהו. כך גם בקריות שלנו: ארקדי דוכין והחברים של נטשה, יהודה פוליקר ובנזין, מני בגר, ערן גרוס ו״כרמלה גרוס וואגנר״ (אלו שמות שכניו של ערן צור), שירי מימון, אמיר פיי גוטמן, אינפקטד מאשרום ועוד. מישהו עוד יחקור את זה בצורה מדעית, אבל בינתיים נעים לדעת שבתוך השיכונים האפרוריים צמחו הצלילים הנפלאים האלה.
הסרט "צומת וולקן" מתאר את הווי צמיחתן של הלהקות באיזור הקריות.


נחל הקישון מנקז את רוב שטח עמק יזרעאל ונשפך למפרץ חיפה. לעיתים הוא עשוי להיות שטפוני וסוער, ואף נזכר בתנ״ך, בשירת דבורה ובסיפורי אליהו הנביא.
איתרע מזלו, ולידו נבנה איזור התעשיה המזהם ביותר בארץ. יש מי שעוד זוכר את הצלילות של לוחמי השייטת בקישון, שייתכן שגרמה לכמה מהם לחלות בסרטן. עד לפני כמה שנים זה היה אחד המקומות המטונפים והלא-מזמינים בארץ, אולי בעולם.
בשנים האחרונות, בצעדים מהוססים, שוקם חלק קטן מהנחל. אי אפשר להכנס עדיין למים, אבל יש מדשאות יפות על הנחל ותצפית לעבר הכרמל והים. במים יש צבים רכים, ועופות מים כמו מגלנים ושחפים. בחורף פורחים אלפי נרקיסים. אכן פינה מפתיעה בלב איזור כה אפור ותעשייתי. מקום מעולה לחובבי צילום, בעיקר של ציפורים בשילוב של טבע ונוף עירוני מנוכר.
ההגעה היא מגשר פז או מצומת וולקן
צילום:Hanay
 צילום:zvi roger
קרית שמואל
קרית שמואל הוקמה ב-1933 כשכונה דתית עצמאית, וסופחה לחיפה ב-1952. עד היום, רוב תושביה דתיים. יש בשכונה בתי כנסת רבים, ובבית הכנסת המרכזי הותקן ארון קודש מפואר שהגיע מאיטליה, מבית הכנסת ברג׳יו אמיליה, קהילה שכמעט נמחקה בשואה. בית הכנסת פתוח בשעות התפילה
 
צילום:ks_nt

קרית ים
מצפון לקרית שמואל נמצאת קרית ים, עם חוף ים יפה והרבה שיכונים. קרית ים דומה יותר באופיה לערי פיתוח ופחות לקריות האחרות. העיר היא הרקע לסרט ״חולה אהבה בשיכון ג״,  שהעלה את השחקן משה איבגי לתודעה, ומתאר יפה את הווי השיכונים בתחילת שנות התשעים.
בשנים האחרונות עברו לגור בה עולים רבים מברית המועצות לשעבר. כדי לתת לעיר צביון מעט יותר צבעוני מהאפרוריות המאפיינת אותה, בדה מישהו מליבו שבחופי העיר שוחה בתולת ים. הנושא הביא לחיפושים ומעט עניין בעיר המנומנמת. מה שנותר כיום הוא רק פסל בת הים על חופי העיר.

צילום:ד"ר אבישי טייכר

קרית מוצקין וגן החיות
קרית מוצקין הוקמה כשכונה לבני המעמד הבינוני ב 1934. מאז היא גדלה, וסיפחה את המחנה הצבאי הגדול כורדאני. העיר מטופחת ויפה, ויש בה אנדרטאות מרשימות לשואה ולזכר הלוחמים בקרב על עצירת שיירת נשק ערבית גדולה במלחמת העצמאות.
כיום חיים בה 40 אלף נפשות, והאטרקציה העיקרית בה הוא גן החיות המקסים "חי פארק" הגן מתוחזק היטב ומטופח, ומתגאה בקופים רבים, בעלי כנף כולל פינגווינים וזוחלים רבים

צילום:ד״ר אבישי טייכר

קרית ביאליק - עין אפק
קרית ביאליק, על שם המשורר הלאומי, הוקמה מיד לאחר מותו ב 1934, ממזרח לכביש עכו-חיפה, בפס צר בין הכביש לנחל נעמן. מייסדי הקריה הם עולי גרמניה שהגיעו לארץ עם עליית הנאצים לשלטון.
רחוב התל חוצה את קרית אתא ומגיע אל שמורת עין אפק.
מעינות עין אפק הם מעיינות גדולים ועשירים שהזינו את נחל נעמן, נחל איתן ושופע. במשך שנים הופעלו כאן בכוח המים טחנות קמח, וכיום אפשר לראות את הטחנה הצלבנית שפעלה כאן. כמו ליד על מקור מים, בתל הסמוך התגלו שכבות ישוב עתיקות רבות, וחלק ממצאיהן מוצג במוזיאון שבטחנה. מגג הטחנה יש תצפית על כל שטח הפארק והקריות.
צילום:Lorca

מהטחנה יוצא שביל מקסים, בין שטחי הביצה ובריכות המים, בתוך צמחיה עשירה, ושפע עופות מים, מקומיים ונודדים.
השבילים מונגשים ברובם לעגלות וכסאות גלגלים, ויש שטח גם לפיקניקים
הכניסה בתשלום

צילום:דודי הולצמן
צילום:דודי הולצמן
צילום:דודי הולצמן

מי עין אפק זרמו (וחלקם עוד זורמים) לנחל נעמן. הנחל לא זורם מערבה לים, בגלל השיפוע הנמוך והחולות, אלא זורם צפונה, במקביל לקריות, ונשפך לים בעכו. חלק מהנחל שוקם והפך לטיילת יפה. נגיע לשוק של צור שלום (השכונה הצפונית של קרית ביאליק). נעבור מתחת לכביש 22 הסואן (עוקף קריות) לאורך תעלת ניקוז, עד שנגיע לערוץ הנחל. נלך לארכו, מימיננו בריכות דגים ובהם שפע ציפורים. במים יש דגים (לבנין הירקון) וצבים רכים ענקיים (עד 50 קילו לצב). השביל נמשך עוד כשני קילומטרים, ואז אפשר להתחבר בחזרה לצור שלום או לשוב באותה דרך. לאורך הנחל נראה הרבה אנפות. הגישה לבריכות הדגים לא מוסדרת עדיין

צילום:חן בכר

יער קרית אתא
קרית אתא שונה במקצת משאר הקריות - היא לא צמודה לדרך הראשית שמקבילה לים, היא לא צפופה ומשתרעת על שטח גדול במזרח עמק זבולון - עד לפאתי ההרים. היא הוקמה ב-1969 מאיחוד של כמה קריות קטנות יותר. כיום היא הגדולה מבין הקריות.
במזרח הישוב מתחיל יער קרית אתא - איזור נופש פעיל, יערות אורנים עם פריחת רקפות וכלניות, מתקני פיקניק ומשחק. היער מתחבר לנחל ציפורי ולגוש גדול של יערות הגליל התחתון המזרחי, עד יער הסוללים, והוא מעין ריאה ירוקה של כל האיזור. את היער חוצה דרך נוף, של 16 ק״מ והיער מאוד פופולרי בין רוכבי האופניים.
בשוליו הצפוניים של היער, ליד חורבת אושה נמצא סלע ובו חרוטה ביוונית כתובת בת 12 אותיות. שסימנה, כנראה, את תחום השבת של אושה.  הסלע ידוע כ״אבן השבת״. בקרבת מקום יש מערה ובה ציון קברו של רבי יהודה בן בבא שהוצא להורג ידי הרומאים, על שהסמיך תלמידי חכמים. צומת סומך הסמוך נקרא על שמו.



יום שישי, 10 בנובמבר 2017

בדרך לתבור: חלמוניות, תצפיות וכנסיה

מוקדש למשפחת ביטון מכפר תבור


 צילום:אלמוג

החל באמצע אוקטובר מתחילות, יחד עם הגשמים הראשונים והירידה בטמפרטורה, להופיע החלמוניות הראשונות. הן קיבלו את שמן בגלל צבען הצהוב הבוהק שדומה לחלמון.
חלמוניות ראשונות מופיעות בצפון הגולן ובהר מירון, באמצע אוקטובר. אחר כך הן מגיעות לנגב (סביבות להבים, אבל בעוד מקומות), ומאמצע נובמבר - בתבור ובמקומות אחרים בגליל. הפעם נצא בדרך לתבור, לראות את החלמוניות, המנזר שעל ההר ואת כפר תבור היפה.
בתפר בין עמק יזרעאל ורמות הגליל התחתון המזרחי, מתנשאים להם שני הרים, שגובהם כמעט 600 מטר. הם בולטים מאוד בנוף ונראים כמעט מכל מקום בצפון הארץ. אלו הם התבור וגבעת המורה. התבור נזכר בתנ״ך כמה פעמים כסמל להר גבוה:
"צָפוֹן וְיָמִין אַתָה בְרָאתָם, תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ" (תהילים פ״ט 13)
כבר בימי קדם נקשר שמו באירועים חשובים. בימי השופטים הוא היה נקודת מפגש לבני ישראל לפני צאתם לקרב. 
בימי בית שני הוא שימש להשאת משואות מהארץ לגולה. 
הנוצרים מאמינים שישו עלה עם כמה מתלמידיו להר, פגש שם את משה רבנו ואליהו הנביא, וישו השתנה - פניו וידיו הלבינו וזהרו. האירוע הזה בעצם מעמיד את ישו ברמה של משה ואליהו ואף יותר מהם - אישור שהוא ״בנו של אלוהים״. זו הסיבה לקדושת ההר לנוצרים.
ההר עבר מיד ליד (מוסלמים ונוצרים) בתקופה הצלבנית, ובמשך שנים רבות היו על פסגתו כנסיות. סביבתו היתה עזובה למחצה, ורבים מתושבי האיזור היו בני שבטים בדואים. בתחילת המאה ה-20 הגיעה לכאן ההתיישבות היהודית - כפר תבור ואילניה.
נקודת העליה להר היא בכפר שיבלי שמצפונו.כאן יש רחבה שבה חונים אוטובוסים (שאינם יכולים לעלות למעלה) עם תחנת מונית חנות מזכרות. מכוניות פרטיות יכולות לעלות בזהירות בכביש מפותל מאוד, שצופה על נופים משתנים ונפלאים עם כל עליה בגובה, עד לשער הכניסה למתחם ההר


 צילום: ori

החלמוניות
נעלה בכביש המטפס לתבור. בעיקול השלישי נסטה ימינה בדרך עפר משובשת למדי, ונחנה. נמשיך ללכת בדרך כ-700 מטר, עד שנגיע לשלט שיפנה אותנו אל החלמוניות. המקום נמצא ממש מעל מגרש הכדורגל של הכפר דבוריה שמתחתינו.
החלמוניות פזורות לאורך שביל מסודר שיצרו תלמידים מכפר דבוריה.
החלמונית הוא גאופיט - צמח בעל בצל, שמהווה איבר אגירה תת-קרקעי ואוגר מזון, ופורח בסתיו בפריחה צהובה, גדולה ומרהיבה. החלמונית מעדיפה איזורים בעלי אקלים קריר וערבתי, ופורחת מוקדם יותר ככל שהגובה רב יותר.


 צילום: תמרה

כנסיה ומנזר
נחזור לכביש באותה דרך, ונעלה ברכב למעלה אל מגרש החניה של המנזר. יש בתבור, למעשה, שני מבנים: קתולי ואורתודוכסי.
בגלל חשיבותו של סיפור ה״השתנות״, הפך התבור לתחנה חשובה בדרכם של הצליינים עולי הרגל. לאורך השנים היתה קיימת כאן כנסיה קטנה, שנבנתה מחדש כמה פעמים. הכנסיה הקתולית הנוכחית נבנתה על ידי הארכיטקט האיטלקי ברלוצי (שתכנן הרבה כנסיות בארץ) ונחנכה ב-1924. מבנה הכנסיה הוא בהשראת הסגנון הרומנסקי (אמצע ימי הביניים) ויש בו גם קפלות מוקדשות למשה ואליהו.
הכנסיה מרשימה ומושכת אליה צליינים רבים בימינו.
 
 צילום: דודי הולצמן
 צילום: pldrtbrennan

צפונית לכנסיה נמצא מנזר יווני-אורתודוכסי שנבנה באמצע המאה ה-19. 
בדרך כלל הכניסה למנזר סגורה, ואם יהיה לכם מזל - תוכלו להכנס
מסביב לפסגת ההר, מקיף את המנזר והכנסיה, סומן שביל נופי מרהיב במיוחד, שמתחיל ומסתיים באותה נקודה, ליד הכניסה לחניה שעל ההר. מהשביל נצפה דרומה אל נופי עמק יזרעאל, בתוך יער דליל של אלוני תבור. נראה גם את הגלבוע ואת הרי עבר הירדן. השביל ממשיך ומקיף את ההר, וכשמגיעים לצד הצפוני, הצמחיה נעשית צפופה בהרבה. בסתיו יש כאן סתווניות וכרכומים, בחורף - כלניות ורקפות, ובאביב - גביעונית הלבנון הנדירה. מהשביל אפשר לראות שהתבור מוקף ישובים, שהולכים ומתפשטים, הן לעמק והן במעלה ההר. אלו הם הישובים דבוריה (משמר כנראה את השם העברי דברת), אום אל-גאנם ושיבלי (שני האחרונים ישובים בדואים של בני שבט א-זבייח׳, שהיו להם קשרים טובים וגם רעים עם היהודים באיזור מימי הטורקים ועד ימינו). 
בתצפית צפונה נראה את השטח הגדול של יער בית קשת, הרי הגליל העליון - צפת והר מירון, ובימים בהירים - את החרמון, שבחורף עוטה מצנפת שלג לבנה.

ב-1901 נוסדה, על ידי בני הדור השני של מושבות העליה הראשונה, מושבה ליד התבור, במקום בו היה ישוב נטוש בשם מסחה. הם קראו למקום בשם זה, גם כשהשם הקשמי הפך לכפר תבור.
בני המושבה עסקו בגידולי פלחה, שקדים, זיתים וגפנים. הם סבלו לא מעט מהגניבות מצד שבט הבדואים הסמוך. זו הסיבה שכאן היה המקום בו הקימו אנשי האגודה החשאית ״בר גיורא״ את ארגון ״השומר״ הפומבי, שמרתו היתה שמירה על הישובים היהודיים בכל מקום בו יידרשו.
 
 צילום: תמרה

המושבה גדלה באיטיות ולא נחשבה למקום תוסס ואטרקטיבי, עד לשנות ה-70 של המאה ה-20. אז החל פיתוח מהיר, נבנו בתים חדשים והגיעה אוכלוסיה חדשה, התשתיות שופרו, ומאז ועד היום הפכה כפר תבור לישוב אטרקטיבי ויוקרתי.
בן הכפר המפורסם ביותר הוא יגאל אלון, מפקד הפלמ״ח ושר בממשלות ישראל. הישוב מנציח בצורה יפה את הראשונים במוזיאון ״חצרות האיכרים״ 

 
 צילום: תמר הירדני

יש יקב גדול בשם ״יקב תבור״, ומוזיאון המרציפן, עדות לגידולי השקדים שהמקום התמחה בהם. בחודש ינואר-פברואר אפשר לקאות את פריחת השקדים המרהיבה בשדות הישוב.

 
 צילום: אלי זהבי

השיר "בדרך לתבור"

ערב במסחה - שיר על הווי המושבה בשנות החמישים, עם הרבה נוסטלגיה


"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז