יום שבת, 30 בנובמבר 2013

אל הנגב - בעקבות בן גוריון


 

שנת 2013 הוקדשה במערכת החינוך לציון מאה שנים להולדת מנחם בגין, ו-40 שנה למותו של דוד בן גוריון.
דוד בן גוריון נולד בסוכות תרמ"ז (1886), ונפטר ב-1 בדצמבר 1973. כמעט כל אחד יודע ומכיר את הקשר בין בן-גוריון לנגב, ואין כמו סוף הסתיו - זמן מתאים לטייל בעקבות בן גוריון לנגב.
אחרי שהחום הגדול עזב אותנו (בעצם, גם באוגוסט יותר נעים בנגב מאשר בתל אביב...), נטייל בהר הנגב בעקבות אתרי נוף והתיישבות ובעקבות בן גוריון.

עד שנות השלושים, בן גוריון לא התעניין בנגב כמעט כלל. היו משימות רבות מאוד לעסוק בהן במרכז הארץ ובצפונה. בשנות השלושים, לאחר טיול שערך לאילת ולמרחבי הנגב, ולאחר שנושא קביעת הגבול של הבית הלאומי "התחמם", החל בן גוריון להתעניין בנגב ובאפשרויות הקשורות בפיתוחו - חקלאות, מים, מחצבים והתיישבות.
ב-1940 ערך מסע נוסף לנגב (תמונות נדירות משני המסעות תוכלו לראות כאן)

בן גוריון חיבר את חזון ישוב הנגב לתנ"ך, וראה בו את עתיד המדינה - שפע קרקעות, חיבור לים סוף ואיזור בו אפשרות כמעט לא מוגבלת לפיתוח. רבים לא האמינו במימוש חזון זה (אולי עד היום...), וההתיישבות נעשתה בהדרגה ובאיטיות.

רביבים
התחנה הראשונה בטיולנו היא קיבוץ רביבים. מכביש 40 (באר שבע-מצפה רמון), פנו בצומת משאבים ימינה, ולאחר כמה קילומטרים תגיעו לקיבוץ.
קיבוץ רביבים עלה על הקרקע ב-1943, כאחד המצפים - נקודות התיישבות שהיו רחוקות ממוקדי היישוב דאז. רק לשם המחשה, היישוב הדרומי ביותר במישור החוף היה נגבה - 60 ק"מ צפונית לרביבים. כיום קיבוץ רביבים הוא קיבוץ פורח. יש בו חקלאות מדברית ייחודית, כולל מטעי זיתים ענקיים. את הווי ההתיישבות ניתן לראות במצפה רביבים, מדרום לקיבוץ, שבו מוזיאון ומאגורה ביזנטית, שם התגוררו ראשוני הקיבוץ.
צילום: איילת לב ארי

בית התרבות של הקיבוץ מוקדש לזכרה של גולדה מאיר, שבתה הייתה ממייסדיו. 
בקיבוץ פועל גם ה"חי נגב",  גן חיות מדברי חמוד לילדים, עם מגדל תצפית והפעלות שונות.לצערי המקום לא מתוחזק כראוי.
בין רביבים לצומת רביבים נמצא אתר ספא מפואר בלב המדבר, "חמי נווה מדבר", שנבנה בנקודה שבה קדחו ומצאו מי תהום חמים ומינרליים. באתר שלוש בריכות ברמות חום שונות, ואין מתאים ממנו לסיים את הטיול שנעשה עוד מעט בנגב...
מול חמי נווה מדבר נמצא פארק גולדה מאיר - חניון מטופח השוכן ליד אגם מים חמימים. זוהי נקודה מצוינת לפיקניק בדרך. נחזור לכביש 40, לכיוון מצפה רמון.

לאורך כביש 40 פזורות כמה חוות בודדים - בעיקר בין קיבוץ משאבי שדה לשדה בוקר, בציר שזכה לתואר "דרך היין". בכל חווה גרה משפחה, שמגדלת עצי פרי, כבשים או עזים, וגם צימרים לאירוח. אך עיקר הגידולים הם הגפנים ליין. הדעות חלוקות לגבי נחיצותן של החוות ולגבי מידת הצדק שבהקמתן. המצדדים בהן טוענים שרק בצורה זו נשמרות אדמות המדינה בצורה מסודרת, יהודים מגיעים לנגב, ומקיימים שם חקלאות. מנגד טוענים המתנגדים כי השלטונות נוהגים כאן איפה ואיפה – את הבדואים מנסים לרכז בעיירות וביישובי קבע עירוניים, בעוד שליהודים "מרשים" להקים חוות בודדים גדולות.

לאחר נסיעה של כ-20 ק"מ נגיע לצומת חלוקים, ונפנה ימינה, עם כביש 40, לכיוון שדה בוקר.
לפני כ-60 שנה סייר ראש הממשלה דוד בן-גוריון בנגב. הוא פגש קבוצה של צעירים בקיבוץ קטן בנגב הרחוק. הוא התעניין במעשיהם, שאל מה יש לעשות בקיבוץ וביקש לדעת אם הקבוצה שלהם תסכים לצרף אליה גם אנשים "מבוגרים יותר". אחרי שנפרד מהם לשלום גיבש בן גוריון את החלטתו: להתפטר מראשות הממשלה וללכת להתיישב בנגב. בן-גוריון הדהים את המדינה כשהודיע כי הוא מתפטר מתפקידו ועובר לקיבוץ שדה בוקר עם רעייתו פולה.
באתר הקיבוץ אפשר לקרוא את סיפור הצטרפותו לשדה בוקר.
בן גוריון גר בצריף בפאתי הקיבוץ, עסק בעבודות קלות בדיר, כתב הרבה וניסה לעודד את הנוער לרדת לנגב. 
 
לאחר שנה וחצי שב לממשלה, אך הצריף נשאר בשדה בוקר, והוא חלק את זמנו בין שדה בוקר, תל אביב וירושלים.
ב-1963 התפטר בן-גוריון סופית מהממשלה, ועקר לשדה בוקר. לכאן הגיעו מנהיגי עולם כדי לפגוש ולהתייעץ איתו. כיום משמש הצריף מוזיאון ואתר לאומי לזכר בן-גוריון, ויש בו גם הפעלות שיתאימו לילדים. הצריף משמר בנאמנות רבה את חדרי השינה, המטבח, הספריה וחדרי האורחים בם חיו בני הזוג.

 


כ-2 ק"מ מדרום לצריף ולקיבוץ שוכנת "מדרשת שדה בוקר" - שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, שמרכזת חוקרים העוסקים בכל הקשור למדבר – אקלים, חי, צומח, בנייה ועוד. במדרשה יש פנימייה לחינוך תיכוני-סביבתי, אכסנייה ובית ספר שדה. המדרשה הפכה למעשה לישוב כחלק מהמועצה האיזורית, רבים באים לגור שם בגלל האוכלוסיה האיכותית והנוף, ומחירי הדיור שם מתקרבים למחירי מרכז הארץ. בחלק מהבתים נעשו נסיונות לבניה מדברית-סביבתית.



קבר בן-גוריון
מדרום למדרשה, בנקודת התצפית המרהיבה על נחל צין, נמצאת אחוזת הקבר של דוד ופולה בן-גוריון. מדי שנה נערכת במקום האזכרה השנתית לדוד בן-גוריון, וראשי המדינה נואמים בה נאומים חוצבי להבות ומתחייבים לפתח ולקדם את הנגב. בדרך-כלל הם חוזרים צפונה ורוב ההבטחות נשארות על הנייר.
סביב הקבר יש פארק מדברי יפהפה וכמעט תמיד יש בו עדרי יעלים.
ליד הקבר נמצא המכון למורשת בן גוריון ובו מוצגת מורשתו, כולל תוכניות אורקוליות מותאמות לרוח הנוער של ימינו.
הנחל המרהיב והקבר מופיעים גם על השטר של 500 לירות שהוצא לזכר דוד בן-גוריון
 
עין עבדת
סמוך לכניסה לקבר מתחיל מסלול בשמורת עין עבדת, בחלק הקניוני המרשים של נחל צין. מהמדרשה יורד כביש תלול לערוץ הנחל, ומסתיים בשער השמורה. כדאי לשלוח רכב נוסף לסוף המסלול, על כביש 40, כ-5 ק"מ מדרום לשדה בוקר.
צילום: תומר חיימוב

 נחל צין זורם בצורה מתונה מסביבות מצפה רמון צפונה, ואז יורד בתלילות לתוך קניון עמוק. בנקודה זו בוקעים מעיינות קטנים (עין מור ועין עבדת). הנחל מתחתר בתוך אבן גיר בהירה במיוחד, ויוצר בריכות מרהיבות, שמלאות מים גם בקיץ. בשעות אחר הצהריים ניתן לראות יעלים שמגיעים לשתות ממי הבריכות. בהמשך המסלול השביל מתחיל לטפס בתלילות לעבר גדת הקניון. הטיפוס נעשה בחלקו בסולמות. אחרי סוף הטיפוס נגיע קצרי נשימה אל נקודת התצפית על הקניון ממערב, בנקודה שבה הנחל הרדוד נעשה עמוק. כאן נובע עוד מעיין קטן -  עין מעריף. בימי שטפון כדאי לראות כאן את הזרימה האדירה של הנחל.
הליכה קצרה תביא אותנו אל המכונית שהשארנו בסוף המסלול, ומשם קצרה הדרך לכביש 40.
עוד על המסלול תוכלו לקרוא כאן .
צילום: אודי שטינוול

 בדרך חזרה נוכל להתרגע בחמי נווה מדבר ברביבים.

עוד באזור
  • מדרום לעין עבדת שוכנת העיר הנבטית העתיקה עבדת, שהיא אתר מורשת עולמי, כמו גם אתרי דרך הבשמים שעברה כאן.
  • מול הכניסה לשדה בוקר – חניון הרועה על שם ברברה פרופר, חברת קיבוץ שדה בוקר שנרצחה במקום.
  • מצפור חגי אבריאל, ליד צומת חלוקים – נקודת תצפית לעבר נחל צין ורמת עבדת, לזכר חגי אבריאל, מראשוני שדה בוקר.
  • מצפור ליפא - תצפית על נחל צין וציורי סלע עתיקים .
  • מסלול נחל חווארים לאור ירח - מסלול מקסים בין סלעי חוואר לבנים, סמוך לעין עבדת.
  • אתרים נוספים ברמת הנגב
וגם לא באיזור...
דוד בן גוריון מונצח בעשרות רחובות ובתי ספר הארץ, בשדה התעופה הבינלאומי של ישראל ובאוניברסיטה בבאר שבע.
דוד בן גוריון חילק את זמנו בין שני בתים - בתל אביב (בשדרות קק"ל, היום שדרות בן גוריון), ובשדה בוקר. מי שלא רוצה להרחיק לנגב, יוכל לבקר בבית בתל אביב, שגם הוא נשמר "כפי שהוא" מהימים בהם חיו בני הזוג בן-גוריון. מיכאל יעקבסון תיעד את בית בן גוריות בתל אביב מבחינת עיצוב וארכיטקטורה.

יום רביעי, 13 בנובמבר 2013

עם הסתיו חזרו הציפורים

הסתיו והחורף הן העונות הטובות ביותר לצפיה בציפורים נודדות. הנדידה מתחילה כבר בסוף אוגוסט, ומתקדמת לתוך אוקטובר ונובמבר. ציפורים רבות רק חולפות או מבקרות ביקור קצר, אך יש כאלו שמבלות כאן את כל החורף.
רובנו מכירים את שמורת החולה והצפת החולה, את בריכות הדגים בעמק בית שאן ואולי את בריכות המלח באילת. אך יש אפשרות לצפות בציפורים ממש קרוב למוקדי האוכלוסיה הגדולים, בטיול קצר של שבת סתווית או חורפית

אגם בחולות ראשון
ראשון לציון, בעיקר חלקה המערבי, ידועה לכולם כ"ארץ הקניונים" - מרכז קניות אחר מרכז קניות פזורים לאורך שדרות משה דיין המוליכות מכביש 4 לכיוון הים. אך מאחורי מתחם בתי הקולנוע בשדרות מרילנד, מסתתר אגם ש(עדיין) לא הפך למרכז קניות. עיריית ראשון לציון אף הבטיחה שתהפוך את המקום לסוג של שמורה עירונית. אנפות, שחפים ועופות מים רבים מבלים שם בחודשי הסתיו והחורף, בשילוב המעניין של נוף אורבני וטבע.
מדרום לאגם מוליך הכביש (שדרות מרילנד) לאגם ארוך וצר נוסף, שגם בו יש עופות מים, ואפשר להמשיך לאתר השפד"ן - מכון טיהור השפכים הענקי, שמטהר את שפכי גוש דן ומוליך את המים המטוהרים לנגב (הכניסה לשפד"ן בתשלום).
צילום: ד"ר אבישי טייכר

 בריכות דגים היו תמיד חביבות על עופות המים. בשביל מה להתאמץ ולחפש אוכל שמישהו הכין צלחת מכל טוב? למרות המאבק בין מגדלי הדגים לחובבי הציפורים, מצליחים בכל זאת לחיות ביחד - צפרים, ציפורים, מגדלי דגים ובעלי חיים נוספים שנמצאים ליד גדות הבריכות. במקרים רבים, הציפורים מעדיפות דווקא בריכות שלא משמשות בהכרח לגידול דגים, או אוכלות דווקא את הדגים הקטנים שאינם ראויים לשיווק.

בורגתה
מראשון נצפין לשרון. כדי להגיע למאגרי בורגתה, יש לנסוע למושב בורגתה (ממזרח לכפר יונה, על כביש 57), מדרום לצפון, עד לסופו. פונים ימינה לכביש לכיוון "בית ספר קדם", ולאחר כמה מאות מטרים שמאלה (השילוט הוא "מורד הנחל"), לאורך נחל אלכסנדר. הדרך משובשת מעט, אך עבירה לכל רכב פרט לימים בוציים. ניסע כקילומטר וחצי לאורך הנחל עד שנגיע לגשר להולכי רגל וגשר אירי. נפנה ימינה בגשר האירי, ונראה את אתר התצפית בציפוריםשצופה על המאגר הענק, שמלא כולו בשקנאים רבים, וגם מעט אנפות. אי אפשר להתקרב למים, ומדי פעם, רכב בטחון שעובר לאורך הבריכה מבריח להקת שקנאים שממריאות במטס עצום ומרהיב.
יש גם אפשרות הגיע ממושב חניאל.
 בריכת בורגתה. צילום: דודי הולצמן

 בריכת בורגתה. צילום: דודי הולצמן

שקנאי בוגר יכול לאכול מעל קילו דגים ביום, ולהקה יכולה לחסל בריכות שלמות. למרות רעבתנותו, זכה השקנאי ליחס של כבוד בנצרות בגלל הדאגה שלו להאכלת הגוזלים.
 צילום:Dakoman




ממזרח לתצפית החדשה יש נקודה נוספת הצופה אל המאגר המרשים, ומתאימה יותר לשעות הבוקר המקדמות.
נחל אלכסנדר שלידנו יפה כל השנה ושווה לבקר בו גם בעונות אחרות.

בריכות עין החורש
הבריכות הנטושות של קיבוץ עין החורש נמצאות גם הן על נחל אלכסנדר, ויש כמה דרכים להגיע אליהן.
 
צילום:ארכיון עין החורש


  •  אפשר לצאת ממאגר בורגתה, אל הדרך ההולכת לאורך נחל אלכסנדר ולפנות ימינה ימינה. אין כל בעיה לרוכבי אופניים או רכבי שטח, אך לא תמיד יש אפשרות להגיע ברכב "רגיל".
  • מי שבכל זאת רוצה להגיע ברכב יוכל להגיע מכביש 581 דרך קיבוץ עין החורש, ולנסוע דרומה משער הקיבוץ האחורי אל בריכות הדגים.
  •  יש אפשרות לנסוע לקיבוץ העוגן (מכביש 4), לעקוף את הקיבוץ מדרום, ולפני גן האירועים לפנות שמאלה בדרכי עפר לכיוון נחל אלכסנדר. הדרכים יכולות להיות בוציות.
  • אפשר לנסוע מצומת חפר לאורך נחל אלכסנדר (מסומן שחור), ופרט לימי גשם ובוץ, הדרך עבירה אם כי משובשת.
     לאחרונה השקיעה קק״ל בבריכות עין החורש - והן ״תחליף קרוב לעמק החולה״ עם שפע מצפורים ומסתורים לצפיה בציפורים



    צילום:J.M.Garg

 
צילום:אודי שטינוול

 בבריכות אלה לא מגדלים כיום דגים, והן ניזונות מעודפי מי נחלים ומנביעות קטנות. בגלל "הזנחת" הבריכות, נוצרה שם מעין שמורה מעשי ידי אדם, שכוללת שחפים, תנים, נמיות, חתולי ביצה, שלדגים ושפע עופות מים אחרים שחיים בין הקנים והסוף שלצד הבריכות. הבריכות הופכות בסתי לביצה, ומתמלאות יותר במהלך החורף. יש תכניות לבנות במקום מאגר (דבר שיהרוס את המערכת האקולוגית שנוצרה כאן) או מנגד - להפוך את המקום למעין "שמורת חולה" קטנה בלב עמק חפר.
עוד על בריכות עין החורש מאתרו הנפלא של עמית מנדלסון. 

נחל חדרה
מוקד נוסף בצפון השרון לעופות מים הוא נחל חדרה. כקילומטר מדרום לצומת נחל חדרה, על כביש 4, יש פניה מערבה עם שילוט לחפציבה. נוסעים בכביש ופונים ימינה לחווה מימי ראשית ההתיישבות, שמשמשת כיום מרכז הדרכה לעובדי חברת החשמל (שאף משקמת ומטפחת את המקום). החל בסוף נובמבר ועד חודש מרץ, מגיעים מדי אחר-צהריים אלפי קורמורנים ללינת לילה על עצי האקליפטוס שעל גדת הנחל. המראה יזכיר אולי את הסרט "הציפורים" של היצ'קוק אך הוא בהחלט מרהיב. עוד על הנחל, החווה וההתיישבות - בפוסט שכתבתי לפני שנה.
קורמורנים מגיעים ללינת לילה גם לשפך נחל שורק (מדרום לראשון לציון).
צילום: דודי הולצמן

נחשולים
נמשיך עוד צפונה, ומכביש 4, צפונית לצומת פרדיס נפנה מערבה, נעבור את כביש החוף ופסי הרכבת, ונפנה ימינה לכיוון הקיבוץ. לא ניכנס לתוכו, ונמשיך לכיוון אתר הדייג ובית העלמין.
מצפון לבית העלמין יש בריכות גדולות, מלאות עופות מים - כפנים (עם מקור דמוי כף), שחפים, אגמיות (שחורות עם מקור לבן) וסופיות (עם מקור צהוב), תמירונים וסיקסקים.
 
תמירונים בבריכות נחשולים. צילום: דודי הולצמן


 כפנים בבריכות נחשולים. צילום: דודי הולצמן

מצפון לבריכות נמשיך לכיוון חוף הים היפה ביותר בארץ -  שמורת דור הבונים. מפרצי צדפים, מערה כחולה וחוף מרהיב שנוצר מהשילוב של רכס כורכר ומים יהוו סיום נפלא לצפיה בציפורים.

חוף נחשולים. צילום: דודי הולצמן
 

 חוף נחשולים. צילום: דודי הולצמן
חוף נחשולים. צילום: דודי הולצמן




צילום:דני סביל




אתרים נוספים:
צילום:ברק ברעם



"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז