יום שישי, 20 בינואר 2012

דרום אדום - פריחת כלניות ואתרי מורשת בנגב המערבי וב"עוטף עזה"


מוקדש לתושבי שדרות ועוטף עזה על העמידה האיתנה

יער שוקדה. קרדיט: מרכז להב"ה נתיבות, ארכיון כפר מימון. צילום:רותי רוטשטיין


כביש 232, שנמתח לאורך 86 ק"מ, מניצנים ועד כרם שלום, עובר בין ישובים קטנים, אנדרטאות ויערות, ומשרת את האוכלוסיה הגדולה שסביב אשקלון ורצועת עזה. בחודש פברואר מתכסות הגבעות והשדות סביב הכביש במרבדי כלניות אדומות. זהו החודש של "דרום אדום", הפסטיבל שמתקיים כל שנה בחבל ארץ זה שעולה בדרך כלל לכותרות בגלל נפילת טילי קסאם וגראד, וידע בעבר קרבות קשים עוד יותר. 


אפשר לבחור מתוך המידע שכאן בכמה אתרים (קצת קשה לבקר בכולם ביום אחד) – כל אחד על פי טעמו, נוף, התיישבות או מורשת קרב. מי שרוצה להגיע רק לאתרי הפריחה - הבולטים ביותר הם אור הנר ושוקדה.
לפני היציאה לטיול, יש כמובן לוודא שהאיזור לא נמצא תחת מטר טילים או ירי אחר.
ולאחר כל ההפחדות וההקדמות – נצא לדרך!

מורשת קרב לאורך כביש 232
לבאים מצפון, סעו בכביש 4 עד לניצנים. מימין לכביש – אתר ניצנים הישנה, רווי סיפורי גבורה וכאב. ניצנים עמדה בשנת 1948 בדרכו של הצבא המצרי שניסה להגיע לתל אביב. הקיבוץ נפל אחרי קרב קשה, רוב חבריו וחברותיו נטבחו ויתרם – נפלו בשבי. לאחר המלחמה הוקם הקיבוץ משמאל לכביש. בית הקברות המקומי, והאנדרטה שלידו מנציחים את הקרב הכואב, ובאתר ניצנים הוקמה אנדרטה חדשה - יד לאשה הלוחמת.
יד לאישה הלוחמת בניצנים. צילום: ד"ר אבישי טייכר

נפנה שמאלה לכביש 232. לאחר נסיעה קצרה, פניה ל"גבעה 69", שם נלחמו אנשי גבעתי קרב אבוד מראש מול כוחות צבא מצריים עדיפים, ושבו לכבוש את המקום לאחר כמה חודשים. שלושה מגדלי מים, טנק, חפירות וחורשה הם רק עדות אילמת לקרב שהתחולל כאן, וגלעד לעשרות הלוחמים שנפלו כאן בקרב.
נחזור לכביש ונמשיך בו דרומה. נחצה את צומת הודיה (לאחרונה נחנך שם יער כרמון ואנדרטה לזכר הלוחמים על כיבוש ג'וליס) ונתקדם לצומת גבעתי, השוכנת סמוך לגבעה 113. כאן התרחש הקרב העיקרי בו פרץ צה"ל את הדרך לנגב באוקטובר 1948.
אפשר להמשיך ישר, או לסטות מעט מהכביש לאתרי מורשת קרב נוספים - מצודת יואב, הלא היא "עיראק סוידאן", המצודה האימתנית שצה"ל נזקק ל-8 התקפות כדי לכבוש אותה (כיום שוכן במקום מוזיאון גבעתי, ולידו אנדרטה לחיילים המצריים). לא הרחק נמצא קיבוץ נגבה, אתר מורשת של גבורת  תש"ח (הקיבוץ שרד מצור קשה והתקפות אין-ספור של הצבא המצרי). צמוד לקיבוץ שוכן אתר הזכרון  "גבעת תום ותומר", שמנציח את זכרם של תום כיתאין ז"ל ותומר צ’יז'יק קידר ז"ל, שהיו חברים בלב ונפש ונהרגו יחדיו באסון המסוקים ב-1997

למי שמעוניין להתרענן במרחצאות חמים, מדרום לנגבה שוכן אתר "חמי יואב" - מעיינות מים עשירים במינרלים היפים לגוף ולנפש.
כשנמשיך לאורך הכביש דרומה, נראה אנדרטאות נוספות לגדודי גבעתי השונים (כמו כאן בגבעה 138.5). לאט-לאט המרחקים בין הישובים גדלים, הגבעות מסביב מתחילות להתמלא בכלניות ופרחי חורף ואביב נוספים. ליד הישוב חלץ נראה כמה "חרגולים", מתקנים לקידוח נפט, שריד לתקופה בה חשבו למצוא (ואף מצאו ב-1955) כאן שדות נפט.

כלניות באור הנר
בהמשך הכביש, לכיוון שדרות, נוכל לפנות לאחד משדות הכלניות היפים ביותר, ליד קיבוץ אור הנר: יש לפנות לקיבוץ, לנסוע עד לגשר מעל נחל שקמה, לפנות שמאלה לדרך עפר ביער איקליפטוסים, שוב שמאלה, עד שבקצה היער מתגלה שדה ענק של כלניות.
צילום:דודי הולצמן


אם נמשיך בכביש 232, מעט לפני שדרות, נגיע לצומת איבים. הכביש שמאלה (כביש 334) מוליך לחוות השקמים, לקיבוצים רוחמה ודורות ולבית קמה. מול חוות השקמים, בשדה כלניות, נמצא קברם של לילי ואריק שרון. במידה שהמאבטחים מרשים, ניתן לבקר במקום.  גם שם, וגם בשדות רוחמה ודורות, משטחי כלניות מרשימים.

נחזור לכביש 232, נחלוף ליד שדרות, העיר ממנה הגיע עמיר פרץ, וממנה יצאו, באופן יחסי, יותר מוזיקאים מאשר בכל מקום בארץ, ושלא בטובתה עלתה לראש מהדורות החדשות בשנים האחרונות בגלל טילי הקסאם שנחתו כאן. ליד העיר שוכנת מכללת ספיר, המשותפת לשדרות ולקיבוצי שער הנגב הסמוכים. 

מורשת קרב מול עזה
כביש 232 ממשיך דרומה, בין כלניות ועוד כלניות. מימין לנו נירעם, הסמוכה לגדר רצועת עזה, ובה כדאי לבקר במוזיאון המים, בהדרכתו של ניסן צורי, שהדרכתו הנלהבת ייחודית, סוחפת ומהנה.
נצא מנירעם מערבה אל השדות הצופים על צפון רצועת עזה. כאן נוכל לראות אנדרטה בצורת נבל, לזכרו של אסף סיבוני ז"ל, בן הקיבוץ שנפל באסון המסוקים. 
צילום:דודי הולצמן

באיזור יש גם תצפית לזכרו של אל"מ נבי מרעי ז"ל שנהרג ב"אינתיפאדת מנהרת הכותל" ב-1996. 

*** הערה: נכון ל-2012, הגישה למצפים אלה חסומה מסיבות בטחון. בדקו בקיבוץ נירעם אם המעבר אפשרי ***


בשנות החמישים סבל האיזור מפשיטות של "פידאיון" מרצועת עזה, וצה"ל הגיב בסידרה של פעולות גמול, בתוך רצועת עזה. לזכר הפעולות האלה והנופלים הרבים בקרבות, הוקמה אנדרטת "החץ השחור" (על שם אחד המבצעים הגדולים), ממערב לקיבוץ מפלסים, על כביש 232.
צילום: רפי אבקסיס


השדה המרשים ביותר
ניסע דרומה לצומת סעד. כאן כדאי לסטות מעט מהכביש: נפנה שמאלה לכביש 25, וימינה לכיוון כפר מיימון ושוקדה. בכניסה למושב שוקדה, בכביש ההיקפי, נמצא שדה הכלניות המרשים ביותר. חשוב לזכור שמדובר במושבים דתיים, ויש לכבד זאת – לא להיכנס ברכב בשבת לתוך הישוב.

 צילום: ארתור שמונק

נחזור לכביש 232, ובצומת סעד נפנה דרומה. רוב הישובים באיזור הוקמו בשנת 1946 בעליה משותפת של 11 נקודות התיישבות. רובם סבלו קשות בימי הפלישה המצרית לארץ במלחמת העצמאות. הד לכך נוכל לראות בביקור בבית הבטחון בקיבוץ הדתי סעד ובבארות יצחק הישנה, ליד קיבוץ עלומים. אתר מגדל המים של בארות יצחק שוקם וייחנך בסוף ינואר 2013.

שדות כלניות נרחבים אחרים יש סביב קיבוץ בארי, שם גם אפשר לבקר במכרות הגופרית העזובים של בארי. נוכל להריח את ריח הגופרית כשנרד מהמכונית לתוך המכרות, בורות רדודים בשולי הדרך. המשך הדרך יוביל אותנו לבית בטון בודד. זו בארי הישנה, שעלתה להתיישבות כאן ב-1946, במקום מבודד מול עזה. מכאן נטייל בדרך מתקני המים (יש שילוט), שיוביל אותנו בין מתקני מים עתיקים. בורות מים, באר אנטיליה ומאגורות דמויות איגלו, עד לחניון רעים שגם הוא (איך לא) מלא בכלניות.
צילום: ד"ר אבישי טייכר

האיזור משמש מוקד לרוכבי אופניים, וכמובן – בגלל הקרבה לגדר המערכת – יש לשים לב ולהשמע לכוחות הבטחון.

נחל הבשור
נמשיך בכביש 232 עוד דרומה, נעבור את צומת רעים וצומת גמה ובצומת מעון נפנה שמאלה לכביש 241, הידוע גם ככביש הרעב. הכביש נסלל על ידי הבדואים ב-1939 ביזמת הבריטים, כ"עבודות יזומות", אחרי מספר שנות בצורת בנגב שגרמו לרעב בקרב השבטים. הכביש יוליך אותנו לנחל הבשור ולפארק אשכול. פארק אשכול הוא גן לאומי, על מעיינות המים שנובעים ליד אפיק נחל הבשור. יש בו מדשאות, פינות לפיקניק, ובריכות מים. האתר בתשלום ומופעל על ידי רשות הגנים. קצת ממערב לפארק, יוצאת מהכביש דרך עפר שעוברת ליד נחל הבשור והיא טובה לכל כלי רכב. בדרך נעצור ליד מגדלי תצפית ליד נחל הבשור. מימיננו נראה את הפרדסים שניטעו בנגב בשנים האחרונות ומושקים במי השפכים של גוש דן ולידם גם כוורות לייצור דבש.
נחל הבשור שלידנו, זורם בחורף ויכולה להיות בו זרימה שטפונית חזקה. הוא מנקז גשמים שיורדים בהר הנגב (מכירים את ההודעות בתקשורת "גשר צאלים מוצף"? – זה כאן). בשאר ימות השנה יש בו בריכות קטנות, מנביעות מים בנחל. לקראת סוף הדרך נגיע לגשר תלוי על נחל הבשור, גשר מתכת ארוך ומרשים. מומלץ מאוד לחצות אותו ולראות את מי הנחל מלמעלה, בעוד הגשר מתנדנד לו.

מצפה גבולות
הדרך מסתיימת בכביש 222. נוכל לפנות ימינה (מערבה), ואחר כך שמאלה לקיבוץ גבולות, אחד ה"מצפים בנגב", שהוקמו ב-1943. בקיבוץ פועל אתר השחזור של המצפה, שמסביר לנו כיצד חיו החלוצים באותם ימים. לילדים יש הפעלות רבות, שהמרשימה ביותר (והמלכלכת ביותר) היא בניה בלבני בוץ (קחו בגדים להחלפה).
מכאן נוכל (אם יש עוד זמן וכוח...) לחזור שוב לכביש 232, לכיוון כרם שלום. כאן, בצומת אבשלום, נוכל לראות את אנדרטת "אוגדת הפלדה", העתק של האנדרטה המפורסמת שהיתה בימית. מכאן נוכל לצפות אל דרום רצועת עזה, ולקוות שגם שם נוכל לבקר מתי שהוא כתיירים.
 מצילומי יהודית גרעין-כל

שמורת פורה
עוד מוקד של פריחת כלניות בדרום, מעט רחוק מ"עוטף עזה", אך נמצא ממש על אם הדרך לבאר שבע: נתחיל בנסיעה בכביש 40, נעבור את קרית גת ואת חבל לכיש ונגיע לשלט שיוליך אותנו את שמורת פורה (בין סימני הקילומטרים 215-216). נחנה במגרש החניה המאולתר (בשבת תתקשו למצוא חניה) וניכנס אל השדות הענקיים שממערב לנו המנוקדים באדום מלוא האופק. לא רק כלניות נראה כאן. גם נוריות, ציפורניות, קדד ועוד מיני צמחים אופיינים לאיזורי הספר שבין המדבר לאיזור הים תיכוני.
נמשיך בדרכנו בשביל מסומן ירוק, עד שנראה אגם קטן, שנוצר כתוצאה מסכירת מי שטפונות נחל פורה ומושך אליו עופות מים רבים. נוכל להמשיך עם השביל הירוק, עד שנגיע לגשר הרוס של מסילת רכבת ישנה. זו המסילה שבנו הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה לכיוון סיני. נשוב על עקבותינו (אפשר לבחור ליד האגם, בשביל השחור שעובר מצפון לנו) ונחזור אל כלי הרכב. לצערנו, רכבי שטח דוהרים בשמורה ובסביבתה ומפריעים לפסטורליה.
צילום:דודי הולצמן

לאחרונה סוללת קק"ל את "דרך נוף נחל שקמה", מדביר, דרך שמורת פורה, רוחמה, אור הנר ועד לחוף זיקים. הדרך עוברת בחלק ניכר אתרי הפריחה של הכלניות.

לאור העומסים הגדולים בסופי שבוע בהם מתקיים פסטיבל "דרום אדום", אפשר לשקול, למי שרוצה להימנע מהפקקים, להגיע לנחל פטיש (מדרום לאופקים), שגם בו יש כלניות







4 תגובות:

  1. כל כך קרוב לבית, כל כך יפה ומוגש בצורה מעניינת ומעמיקה במידה.

    כל בכבוד, דודי.

    *שוב* שיחקת אותה.

    גדי קימל

    השבמחק
  2. שלום,
    דילגת על אתר חדש שייחנך בעוד שבוע, אתר המורשת של קיבוץ בארות יצחק שליד נחל עוז. מסביב למגדל המים שהוא השריד המרכזי של הקיבוץ שנפל בקרבות תש"ח לאחר לחימה עיקשת במצרים, הוקם אתר בשת"פ עם קיבוץ עלומים הסמוך. ראוי לבקר וגם לפרסם !

    השבמחק
  3. שלום אלי, הפוסט נכתב לפני שנתיים, כשהאתר לא הוכשר עדיין. אעדכן את הפוסט כשאוכל ואקבל מידע (או שאבקר) על האתר החדש

    השבמחק
  4. אתר המורשת של בארות יצחק הישנה מרשים באיכותו ובסיפור שמספרים הלוחות המוצבים במקום, שווה ביקור בהחלט

    השבמחק

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז