dudihol.blogspot.co.il/2018/04/blog-post.html
צילום: ד״ר אבישי טייכר 
גבעתיים, עיר ילדותי ונעורי האהובה, קמה מאיחוד של כמה שכונות שהוקמו החל בשנות העשרים, ונקראה כך כי היא על שתי גבעות. למעשה, בזמן איחודה אפשר להגיד שהיו בה 3-4 גבעות, וכיום אני סופר 5 לפחות... אבל לא אהיה קטנוני...
ראשונים היו הפועלים: בשנת 1922 יצאו מתל אביב, רכשו קרקע והקימו שכונת פועלים בשם שכונת בורוכוב. כאן קמה הצרכניה הקואופרטיבית הראשונה, חיו חיי קהילה תוססים ומשותפים בחלקם, ובהמשך הצטרפו אליהם שכונות נוספות: שינקין, פועלי הרכבת, גבעת רמב״ם ועוד. הן התאחדו ב 1942 לישוב גבעתיים, שהפך לעיר ב-1959.
לגבעתיים שטח עירוני קטן וצפוף, לחוץ בין תל אביב ורמת גן, ללא עתודות קרקע של ממש, ולכן מספר תושביה נשאר די קבוע בעשורים האחרונים. היא נחשבה תמיד לעיר איכותית, מעט מנומנמת ומרובעת ומצביעה קבועה למרכז-שמאל.
מצפה שלום - על שם שלום קופטש
נתחיל את סיורנו בעיר בפסגה הגבוהה ביותר בגוש דן, כמעט 90 מטר מעל פני הים. הגבעה ידועה לותיקי העיר כ"גבעת קוזלובסקי".
כדי להגיע אליה סעו ברחוב המרי דרומה מרחוב שינקין (עליה מפותלת), או התחברו אליו מרחוב ז'בוטינסקי או מרחוב גולומב. קטע מרחוב המרי הוכשר כטיילת עם נוף "כמעט חיפאי": תל אביב כולה נפרשת מהמגדלים הגבוהים ועד השכונות הצפופות, ועל האופק סוגר הים התיכון. המקום יפה אף יותר בשקיעה, ולעת ערב רואים את אורות העיר נדלקים. מדרום לטיילת שוכן "גן העלייה השנייה" ובו מצפה כוכבים פעיל, וכן גבעה ועליה אנטנה לא פעילה. מרחוב המרי יש כמה "מסלולי מדרגות" (בימי בית הספר התיכון הם שימשו אותנו כמסלול ריצה ב"מסלול המדרגות" המפרך), ומדרגות אלו יורידו אותנו לכיוון מרכז גבעתיים.
צילום:דודי הולצמן
צילום:דודי הולצמן
צילום:דודי הולצמן
מדרום לטיילת, בפינת רחוב גולומב שוכן ״גן העליה השניה״, גם ממנו תצפית יפה למערב, ועליו ממוקם מצפה הכוכבים של גבעתיים, שמקיים פעילות ענפה בתחום האסטרונומיה.
צילום: אוריון אבידן
צילום: אוריון אבידן
שכונת בורוכוב
מכאן ניסע לשכונת בורוכוב, וננסה למצוא חניה באחד הרחובות (לא פשוט...).
רוב בתיה המקוריים של השכונה כבר הפכו לבנינים חדשים, ולכן העיריה הציבה שלטים לציון הבתים ההיסטוריים. מה שנשאר הם העצים העבותים שהפכו את השכונה ירוקה ומוצלת.
בבורוכוב 8 היתה מאפיית מייברג, שהיתה שייכת למשפחתו של העיתונאי רון מייברג. בבורוכוב 12 היה בית מרקחת של יצחק ממלוק, אחד מראשוני הרוקחים בארץ. עץ האקליפטוס הענק שנשתל אז עדיין קיים. בבורוכוב 14 פעל גן הילדים הראשון.
נפנה דרומה לרחוב אחדות העבודה. אחד הבתים שנותרו מאז הוא בית שניידרמן. מולו, היה בית אלדמע, ובו היה סליק של ההגנה. משפחת אלדמע המוזיקלית היתה מהחשובות והפעילות בשכונה, בכל תחומי החיים.
צילום: avi1111
בכיכר בורוכוב ניצבה הצרכניה הראשונה (אין שלט, אך יש בנין ישן).
הבאר הראשונה ומכון המים, ברחוב השומר, הפכה לגלריה עירונית.
אם נתקדם עוד בשנות ההיסטוריה, נגיע לשנות החמישים והשישים. אלו שנות הזוהר של קבוצת הפועל רמת גן-גבעתיים ושל איצטדיונה המפורסם - ״המכתש״. מגרש זה (בשטח שיושר על מורד תלול) ראה ימי אליפות וזוהר, אך בשנים האחרונות הפך לנדל״ן מניב - בתי מגורים רבי קומות שמקבלים כ״בונוס״ את הנוף המרהיב לכיוון מערב והים, מאחת הגבעות הגבוהות בגבעתיים.
רחוב כצנלסון
משכונת בורכוב נרד לרחוב כצנלסון. מרחוב מאובק עם חנויות של פעם הוא הפך למרכז מסעדות וקולינריה. יוקר הדיור התל אביב הביא בשנים האחרונות צעירים רבים לגבעתיים. יחד איתם הגיעו גם מסעדות ובתי קפה, שנפתחו בחלק המערבי של רחוב כצנלסון. זה עוד לא תל אביב, אבל בהחלט זריקת מרץ לגבעתיים המנומנמת.
גבעת רמב״ם
השכונה נוסדה כשכונה עצמאית ביזמת ישראל טייבר ב-1935, וגם היא צופה מערבה לכיוון תל אביב. האופי שלה היה יותר בורגני ופחות סוציאליסטי משכנתה, שכונת בורכוב. גם כאן, כמעט כל הבתים הישנים הוחלפו בחדשים, אך השתמר מגדל המים בראש הגבעה,
וביתו של ישראל טייבר המייסד. ביתו היה מוקד חברתי ותרבותי של השכונה (בה גדלה הזמרת יפה ירקוני), וכיום הוא משרת את החברה להגנת הטבע.
בסמוך נמצאת ״בריכת רמב״ם״ המיתולוגית בה למדו ילדי גבעתיים לשחות.
צילום: דודי הולצמן
צילום: ד״ר אבישי טייכר
מצפון לשכונה, נמצא בית הקברות נחלת יצחק, ששימש מקום הקבורה המרכזי לגוש דן משנות שלושים עד לשנות החמישים.
דרום גבעתיים
כאמור, שכונות גבעתיים הצפוניות התאחדו למועצה המקומית גבעתיים בשנות ה-40. לאחר קום במדינה התפשטה העיר דרומה, לשטחים הגובלים באדמות הכפר סלמה. בין מרכז לדרום גבעתיים הפריד ״שטח 9״ או ״המחנה״ בפי הילדים, ומדרום לו נבנו מספר שכונות. ליד מרכז המלאכה בדרום גבעתיים נמצא בית ווהלין, לזכר יהדות ווהלין (שבין פולין לאוקראינה), והוא מרכז הדרכה של יד ושם.
לא הרחק נמצא גן יפה (גן רבקה) סביב בתי הספר יגאל אלון ושב״ץ ובו מספר אנדרטאות (כניסה מרחוב משמר הירדן, הרצוג וההסתדרות).
צילום: ori
לא הרחק נמצא גן יפה (גן רבקה) סביב בתי הספר יגאל אלון ושב״ץ ובו מספר אנדרטאות (כניסה מרחוב משמר הירדן, הרצוג וההסתדרות).
ממערב לשם, על גבעה לא גבוהה נמצא ״גן חיל האויר״, ליד קולנוע שביט המיתולוגי. בגן ממוקם מרכז דיור מוגן גדול של ״משען״ ומטוס פוגה מגיסטר ישן של חיל האויר.
צילום: ד״ר אבישי טייכר
שטח 9
בשטח זה הקימו הבריטים מחנה צבאי על כרמים שהיו שייכים לטמפלרים משרונה, ואחר כך הפך הבסיס למחסני תחמושת של צה״ל. גם המחנה הזה ניטש, והפך לשטח האחרון בגבעתיים שלא נבנה. כילדים יכולנו לראות שם עדיין פרחי בר רבים, לערוך משחקים של הצופים וקומזיצים בל״ג בעומר.
היות שהשטח היה פיסת הקרקע היחידה שלא נבנתה, הגיע גם זמנה, החל בשנות ה-90, להיבנות...
כיום כולה מלאה במגדלים יוקרתיים, קניון גבעתיים ופארק גבעתיים היפה, עם מזרקות מים ומתקני שעשועים.
צילום: אביב יהונתן ביטון
הסביח של עובד
אי אפשר לכתוב על גבעתיים ללא הסביח של עובד. מוסד מיתולוגי בן עשרות שנים ששוכן ברחוב סירקין. הפופולריות והסגנון המיוחד שלו מושכים סועדים מכל רחבי הארץ כדי לאכול את ״המנה הטובה ביקום״, כהגדרת הבעלים. ברבות השנים נוצר סלנג מיוחד עם ביטויים כמו ״לחצל״, ״לחמס״, ״כמה כמה בדרבי״ ועד כדי לציין את התוספות למנה.
עוד על גבעתיים:
- סיור ערב בגבעתיים באתר ״מפה״
- טיול עם כלב בגבעתיים
- ההיסטוריה של גבעתיים באתר העיריה
- סיור במחוזות ילדות בגבעתיים
- ביקור בסביח של עובד כולל מילון
- מסע בין בתי גבעתיים
