יום רביעי, 16 במרץ 2011

האריה השואג: מסע בעקבות הזכרון בתל חי והסביבה


 צילום: נירית האן

י’’א באדר, הוא יום תל חי בו נפלו לפני 91 שנה טרומפלדור וחבריו (השנה, 2011, התאריך חל ב-17 במרץ). תל חי היא במידה רבה, נקודת מפנה בתולדות הציונות ומקור השראה ללוחמים ומתיישבים במשך שנים. הסיור שאני מציע יקח אותנו מחצר תל חי ומצבת האריה השואג, דרך נופי הגליל המזרחי, עד למצודת ביריה, שהעולים אליה ניסו להמשיך את דרכה של תל חי.

י" א באדר תר "פ (1920)
מלחמת העולם הראשונה תמה. הבריטים כבשו את ארץ ישראל וסוריה, אך בהתאם להסכמים שהיו בינם לבין הצרפתים, עתיד האזור הידוע כיום כ-"אצבע הגליל" להיות תחת שליטה צרפתית. בלב האזור שכנו ארבעה ישובים יהודיים: מטולה, כפר גלעדי, תל-חי וחמארה. האזור היה מעין "ארץ דמדומים" וכנופיות ערביות שהתנגדו לצרפתים שוטטו בו. הישובים היהודיים לפחות באופן מוצהר, לא היו יעד לפגיעת הכנופיות. בשל המצב הלא-ברור, נשלח יוסף טרומפלדור, גיבור מלחמת רוסיה-יפן ומפקד בגדודים העבריים של הצבא הבריטי, לסייע בהגנת המקום.
בי"א באדר (1 במרץ), הגיעו בדואים כדי לבדוק אם יש צרפתים בתל- חי. בשל אי-הבנה, התפתח קרב בין התוקפים לבין מגיני תל חי, שהסתיים בפציעת טרומפלדור פצעי מוות ובמות חבריו. תל חי פונתה, אחריה גם שאר הישובים ורק כאשר התברר המצב ונקבע הגבול בין המנדט הבריטי לצרפתים, שבו כפר גלעדי ומטולה לאדמותיהן. עד כאן בקיצור נמרץ, השתלשלות העניינים בתל- חי. 
ביקור בתל-חי, כיום מוזיאון המשחזר את האירוע ואת חיי המתיישבים, שופך אור על הנעשה ומנסה לתת תשובות לשאלות רבות. במקום מוצגים כלי עבודה, נשק ושחזור האירועים שהביאו לקרב. יש גם כמו באתרי התיישבות רבים, מצגת אורקולית ואמצעי המחשה לילדים.
 צילום: Omrirub

דבריו המשוערים של טרומפלדור לפני מותו "טוב למות בעד ארצנו"; העובדה שמגיני תל חי עמדו באזור קשה ימים רבים, שהסתיימו בבת אחת בי"א באדר; ההנחה שעמידת תל חי סייעה לקביעת הגבול הצפוני של ארץ ישראל; האמונה ש"לא נוטשים ישוב", כל אלה הפכו את תל חי למקום בעל משמעות כה רבה לתנועה הציונית בארץ. לאחר שנודעו פרטי המקרה, כתב ברל כצנלסון, את ה"יזכור" המפורסם, מעין גרסה חילונית לתפילת "יזכור" הדתית. גרסה זו היא הבסיס לטקסט המושמע בטקסי יום הזכרון.

גם התנועות הסוציאליסטיות וגם תנועות הימין, ראו בתל חי סמל ו"אירוע מכונן". הנוער העובד והמחנות העולים הרבו לטייל לכאן, ותנועת בית"ר שהיא "ברית יוסף תרומפלדור" הנציחה את האירוע בשמה. יום י"א באדר והעליה לקברם של טרומפלדור וחבריו, היו הטקס הלאומי העיקרי בתקופת המנדט, ומשכו אליהם אלפי חברי תנועות נוער, אנשי ציבור וחברי מפלגות.
נצא מחצר תל חי, נחצה את הכביש לכיוון בית הקברות של ארגון השומר בכפר גלעדי.

 צילום: ד"ר אבישי טייכר


האריה השואג
הלורד אלפרד מונד (על שמו היישוב תל מונד) יזם את הקמת האנדרטה על קבר טרומפלדור וחבריו. התוכנית המקורית היתה לפסל פסל אריה "ריאליסטי" מאבן בזלת שחורה. אך האמן אהרון מלניקוב בחר ליצור אריה שואג בסגנון כנעני - אשורי, פסל שייצור חיבור בין גיבורי התקופה לעבר המקראי. על המצבה נכתב כמובן, "טוב למות בעד ארצנו". הפסל נחנך בי"א באדר תרצ"ד, (1934). לצד קברי טרומפלדור וחבריו, קבורים במקום גם רבים מאנשי "השומר".
בצירוף מקרים מצמרר, המתינו חיילי מילואים במלחמת לבנון השניה בבית הקברות של תל חי לכניסתם ללבנון, ב-6 באוגוסט 2006. 12 חיילים נהרגו שם מפגיעת קטיושה

מעט צפונה לתל-חי, בתוך קיבוץ כפר גלעדי נמצא מוזיאון בית השומר, שיוסיף לנו מידע על תנועות "השומר" ו"בר גיורא". במוזיאון תצוגת רובים וכלי נשק אחרים, מסמכים היסטוריים ובגדים של אנשי השומר. בקיבוץ, שמייסדיו הם אנשי "השומר", חיכו עד לשנים האחרונות, כדי לחשוף מספר סליקים משנות העשרים. ניתן לתאם במקום סיור בעקבות הסליקים.

מתל חי לעין זיתים
מקיבוץ כפר גלעדי נעלה בכביש הקצר והתלול (9977) שיחבר אותנו לכביש הצפון (886). כביש הצפון, שכיוונו כאן מצפון לדרום, עובר דרך מרגליות, מנרה, יפתח ומלכיה. ומדי פעם נשקף ממנו נופה של לבנון (ומדי פעם דגלי חיזבאללה…). לאורך הכביש פזורות נקודות תצפית מזרחה, לכיוון קרית שמונה (הקרויה על שמם של יוסף טרומפלדור וחבריו, ונקראה במקור "קרית יוסף"), עמק החולה, החרמון והגולן. היער שמתחתינו, בואכה קרית שמונה, עדיין מתאושש משריפה כתוצאה ממלחמת לבנון השניה.
הכביש מגיע לבקעת קדש וממש בצומת נוכל לעצור בחניון האלות, שבעה עצי אלה זקנים, בין מטעי תפוחים. האלות עצמן יכולות להצל על ראשיהם של עשרות אנשים, וביניהן פזורים שולחנות אבן. בבקעה נוכל לראות גם את שרידי המקדש הרומי בקדש, שלידו שני סרקופגים רומיים המזוהים כקבר דבורה הנביאה וברק בן אבינועם…

נדרים בכביש 886, לכיוון רמות נפתלי. בתוך רמות נפתלי נחנך מצפה לזכר בן המושב, רס"ן איתן בלחסן, שנפל בלבנון. מהמצפה נשקפים נופי צפת החולה, חרמון ודרום לבנון. מומלץ להגיע בשעת אחר הצהרים. מצפה נוסף נמצא מדרום לרמות נפתלי, על כביש 886 וגם הוא צופה באותו כיוון.
זה המקום בו עולה נקודה למחשבה: האם ללא תל- חי הייתה אצבע הגליל חלק מלבנון?

נמשיך לכיוון דרום, בין רמות בזלת והרים שוועדת השמות החליטה לקרוא להם בשמות בעלי חיים כשרים מספר ויקרא: הר זמר, הר צבי, הר דישון, הר יחמור. כמו בכל הגליל, תעשיית הצימרים לא פסחה גם על חבל ארץ זה. יש חדרי אירוח רבים ברמות נפתלי ובכרם בן זמרה, יש טיולי טרקטורונים בדישון ובאזור התעשייה דלתון יש יקב ומחלבה. בישוב הצ'רקסי ריחניה, הצמוד גם הוא לכביש, ניתן לבקר במוזיאון המקומי. נמשיך בכביש עד חניון עין זיתים.

מעין זיתים לביריה
מול חניון עין זיתים (אחד מחניוני היער הגדולים והיפים ביותר של קק"ל) יוצאת דרך מזרחה, משולטת ומתוחזקת בידי הקרן הקיימת. הדרך עוברת ליד מעיינות קטנים, יערות אורנים וגם דרך יער ארזים ייחודי ומגיעה עד לקברו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה (הידוע כאתר עליה לרגל למבקשי זיווגים). ליד חוות בת-יער מתחברת הדרך לכביש צפת-עמוקה. נפנה לכיוון צפת, ואחר כך שמאלה, על פי השילוט, לאתר ביריה, השוכן על הר הראוי לשמו- הר נועזים.

 
צילום: chenm123


ביריה - י"א באדר ב תש"ו (1946)
אדמות ביריה נרכשו על ידי הברון רוטשילד בתחילת המאה העשרים. ב-1945 הוקמה המצודה, כ-"ישוב משלט" של הפלמ"ח הדתי, שעסק בין השאר בהברחת יהודים מסוריה ומלבנון. לאחר מספר חודשים, אסרו הבריטים את המתיישבים ופינו את הנקודה, מקרה ראשון ויחיד שבו הבריטים פינו ישוב קיים. בתגובה, ארגנה ההגנה בי"א באדר תש"ו מבצע של עליית אלפים, ביניהם הרבה בני נוער, לתל חי, אך המסע הסתיים בגשם שוטף ובברד בביריה, כשמאות נשארו במצודה. הבריטים פינו את מתיישבי ביריה ועצרו אותם ורק לאחר מבצע העפלה שלישי, בפורים, ניתנה רשות לקבוצה קטנה להישאר.

הישוב ביריה עצמו נדד לנקודה נמוכה יותר, והמצודה הפכה למוזיאון שמתאר את תולדות המקום. מצודת ביריה שוכנת באזור בו התקיימה ביריה העתיקה בימי המשנה והתלמוד, ובה נכתב חלק מה-"שולחן ערוך" על ידי ר׳ יוסף קארו. כיום משמשת המצודה מוזיאון לתולדות המקום ויש בו הדרכה מסודרת בימות החול, ופעילות  לימודית.
בהעפלה לביריה הצטרפה, למעשה, הציונות הדתית ל"רוח תל חי". בעיני רבים סימלה ביריה את אחדות הישוב על כל שכבותיו ואת הזכות להיאחז באדמת הארץ.


אתרים נוספים לאורך הדרך
  • מוזיאון לצילום וגן התעשיה בתל-חי - חלק מפארק התעשיות עתירות- הידע שיזם סטף ורטהיימר.
  • ליד מושב מרגליות - שרידי המבצר הצלבני הונין.
  • באיזור מצפה פאר ושמורת הר נזר שמדרום למנרה, פורחים שני מיני אירוסים נדירים - אירוס נצרתי (בחודש מרץ) ואירוס הדור (בחודש אפריל).
  • בירידה מבקעת קדש לכביש קרית שמונה ניצבת מצודת כח, היא משטרת נבי ישע שלוחמי הפלמ"ח הקיזו את דמם על כיבושה.
  • לאורך כביש 886 יש מספר רב של קברי תנאים ואמוראים.
  • אחד הישובים המעניינים ביותר באיזור הוא המושב עלמה, על כביש 886, שמייסדיו הם עולים מלוב ואיטלקים מהכפר סן-ניקנדרו, שהתגיירו בימי מלחמת העולם השניה ועלו לארץ. רוב התושבים המקוריים עזבו זה מכבר. העובדה שבמהלך המלחמה בחרו נוצרים להתגייר בעוד רוב יהודי אירופה סבלו סבל כה רב היא מדהימה. ספר "הנביא מסן-ניקנדרו" מספר על הפרשה.


עוד המלצות לטיול באיזור:

 פארודיה על מיתוס תל חי בתכנית ״ארץ נהדרת״


3 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  2. למרות האיחור בתגובתי, אי הדיוקים בכתוב ראויים לתיקון.
    העלייה לביריה לא היתה מבצע של הפלמ"ח כי אם של ההגנה, שהקימה לצורך כך מטה מסודר (אבידר, אילון ומאירוב) ומינתה את משה מן מפקד מחוז הגליל למפקד המבצע. אמנם בזכרון ההיסטורי התקבעה העלייה כעליית בני הנוער ולא כך היא, כשלושת אלפים איש עלו לביריה ורק כשליש מהם בני נוער. רוב העולים היו אנשי ההתיישבות העןבדת, כולל ציפורה זייד בת ה 54. העליה השלישית כולה של בני הנוער, שאיחרו את ההסעות למרכז ואותה הוביל מישאל שחם מפקד נפת תל חי מטעם ההגנה. ההסכם מול הבריטים ליישוב ביריה מחדש הושג על ידי ועד הגוש (הפורום הבטחוני של ישובי עמק החולה).

    השבמחק
  3. תודה, אתקן ואעדכן
    דודי

    השבמחק

"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז