‏הצגת רשומות עם תוויות רקפת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רקפת. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 30 בינואר 2014

ההר העגול כל ימות השנה

האיזור שממזרח לבנימינה, לכיוון רמות מנשה, נחשב (ובחורף גם נראה קצת...) כ"טוסקנה הישראלית". כפרים קטנים, הרבה כרמים ואוטוסטרדה אחת שפוצעת את הנוף (כביש 6). 

צילום: דודי הולצמן

יעדנו היום הוא ההר העגול, הישובים והמעיינות סביבו, במועצה האיזורית "אלונה".

גן אהוד
מדרום לבנימינה יוצא כביש 653 מזרחה לישובי המועצה האיזורית אלונה. לאחר כמה ק"מ נפנה שמאלה ל-654. לפני שהכביש פונה בחדות ימינה (ל-6533) נוכל להמשיך ישר בכביש שהופך לדרך עפר. הכביש יוביל אותנו עד לפינת ההנצחה "גן אהוד".
גן אהוד הוא אתר הנצחה לזכר אהוד אפרתי, בן זכרון יעקב שנפל בקרב בעזה באוקטובר 2007. יש בו דשא, עצי אלון, שולחן פיקניק, ברזיה ואפילו מותר לישון שם בחניה.
אפשר להגיע למקום גם ישירות בדרך עפר מכביש זכרון יעקב-בנימינה, מול הפניה ל"אורט השומרון".

ההר העגול
נחזור בדרך בה נסענו, ונפנה מזרחה ל-6533, עד למושב עמיקם.
מושב עמיקם הוקם על ידי יהודים שעלו מסין (צאצאי משפחות שהיגרו לשם ממזרח אירופה). בתוך המושב נמשיך ונתפתל עם רחוב הכלנית, ולאחר שהוא הופך לרחוב הנרקיס - נפנה לכיוון ההר העגול. ייתכן שבוץ ימנע מהרכב להגיע קרוב להר.
צילום: דודי הולצמן


להר עולה שביל היקפי-סיבובי, מתאים לרכבי שטח, ושבילים רגליים דרך היער. כל הדרכים מלוות בפריחה צבעונית של כלניות, רקפות ואירוסים.
על הפסגה הוכשר חניון קטן לזכר ראובן גלקין, צנחן שנפל בקרבות החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, ופסל סביבתי. מתחתינו נחל תנינים, כביש 6 והמרחבים הירוקים העצומים של רמות מנשה. מתאים במיוחד לפיקניק או בראנץ'.

צילום: דודי הולצמן
צילום: דודי הולצמן

עין ניל"י
נרד מההר, נחזור למושב וניסע דרומה לכיוון גבעת ניל"י. בדרך הכביש חוצה את אפיקו העליון של נחל תנינים, שבימי חורף זורם. הכביש עובר מתחת לכביש 6 ומגיע למושב גבעת ניל"י. בתוך המושב נפנה שמאלה לכביש שהופך לדרך עפר, שעוברת בין מטעי אפרסקים. בחודשי פברואר-מרץ המטעים מתמלאים בפריחה לבנה.
נחנה ונמשיך ברגל לכיוון קבוצת עצים, שנטועה סביב עין ניל"י, מעיין יפה שמימיו נקווים לבריכת מים. הבריכה יכולה להיות גדולה אחרי חורפים גשומים, ומים נשארים בה עד הקיץ. לצערנו, בימי שבת יפים, המקום מלא רכבי שטח. בימי חול - המקום כמעט ריק.
המעיין הזה הוא אחד מעשרות מעיינות שנבעים בכל המרחב שממזרח לנו - רמות מנשה. אפשר להגיע לכולם בהליכה רגלית או ברכב שטח.
 צילום: דודי הולצמן

גבעת עדה
נצא מגבעת ניל"י ונמשיך דרומה לקיבוץ רגבים ומשם מערבה לגבעת עדה.
גבעת עדה (על שמה של אדלאיד-עדה, אשתו של הברון רוטשילד) הוקמה ב-1903 כאחת ממושבות הברון על ידי בני "הדור השני" של עולי העליה הראשונה. בראשית ימיה היא היתה מבודדת, והתבססה על חקלאות - פלחה, מטעים וכרמים. במאורעות 1936-39 המושבה הותקפה פעמים רבות, שלושה נערים נחטפו, נרצחו, וגופותיהם נמצאו רק לאחר כשנה. בהמשך, פרצו ערבים למושבה ורצחו שלושה אנשים.


 
הישוב נשאר מושבה קטנה עד שנות התשעים של המאה העשרים. מאז החלו לבנות בה בתים חדשים, וב-2003 היא אוחדה עם בנימינה לישוב אחד.
מעט מבתי הישוב הישנים עודם קיימים בחלק הישן של המושבה, ברחוב הראשונים, היסמין והדקל. באתר הישוב נוכל לקרוא על כמה מהאתרים ההיסטוריים. 
כאן נוכל לראות מסלול יפה בין בתי הישוב.
 מבט מגבעת עדה למושב אביאל. צילום: דודי הולצמן

אלוני יצחק 
מגבעת עדה יוצא כביש (רחוב היער) לכיוון הקיבוץ כפר-גליקסון וכפר הנוער אלוני יצחק. לצידו יש שמורת טבע קטנה ומקסימה, שריד ליער האלונים שכיסה את השרון ומורדות השומרון. ביער סומן מסלול הליכה בין האלונים ופריחת סוף החורף המקסימה. שפע של כלניות בכל הצבעים, רקפות ועיריות.
צילום: דודי הולצמן
בתוך השמורה שתי אנדרטאות: אחת לזכר הנערים מגבעת עדה שנחטפו ונרצחו בשנות השלושים, ואחת לזכר רויטל אוחיון ושני ילדיה שנרצחו בשנתם בקיבוץ מצר, באחד מהאירועים המזעזעים ביותר באינתיפאדה השניה, ב-2002. כתבה מ-Ynet מתקופה זו.
 
צילום: דודי הולצמן
 
מאגרי מנשה
כביש 653 ממשיך מגבעת עדה בחזרה לכיוון בנימינה. בדרכנו חזרה נוכל לנסוע דרך פרדס חנה לכיוון כביש 4. מימיננו, סוללת עפר שמחביאה מאחוריה את מאגר נחלי מנשה: מים שיורדים ברמות מנשה, זורמים בנחלים - נאגמים לתוך אגם, שם הם מוחדרים לאקוויפר ונשאבים בעת הצורך. בחורפים גשומים המאגר מתמלא והופך לאגם יפה
צילום: דודי הולצמן
 
אתרים נוספים:
מי קדם. האתר התיירותי החשוב ביותר בתחומי המועצה מתאים בעיקר לקיץ ולא לחורף. הרומאים ניצלו את שפע המים של מעיינות הרי מנשה, היטו אותם לתוך מערכת תת-קרקעית, שהזרימה את המים לקיסריה. לאורך כביש 6553, ליד אביאל, התגלו קטעים מהאמה הזו, נוקו והוכשרו לקליטת קהל. אפשר ללכת בתוך מים קרים ונעימים בקיץ, במנהרה מוארת לאורך כמה מאות מטרים. האתר בתשלום, מותאם לילדים ומהנה מאוד - מים זורמים, נקיים וקרים במרחק נסיעה קצר מאוד ממרכזי האוכלוסיה.
צילום: אודי שטינוול

יערות אלונה נמצאים מצפון לכביש אביאל-עמיקם, עם הרבה דרכי עפר, סחלבים, צמחי תבלין ומרחבים ירוקים רבים. בהמשך, השמורה מתחברת בצפונה ליער העבות של הר חורשן, לכיוון בת שלמה. כל האיזור מלא בחזירי בר, וכמובן - הרבה פריחה בחורף ובאביב.
מסלולי טיול נוספים ברמות מנשה באתר הנפלא של עמית מנדלסון
בנימינה השכנה עשירה מאוד באתרים היסטוריים ואפשר לטייל ביניהם, וגם בעקבות שיריו של אהוד מנור, בן המקום.

מידע נוסף
  • מנהרות כביש 6: כאשר תוכנן הקטע של כביש 6 שבין ואדי ערה למחלף עין תות, עלה חשש (מוצדק) שהכביש יפצע את הנוף, יטה זרימות נחלים ויפריע לתנועת בעלי חיים. פעילים סביבתיים ביקשו שהכביש יעבור במנהרה ארוכה. בוני הכביש סירבו, והחלופה שהוצעה היא הרע במיעוטו: שתי מנהרות, מעבירי מים, גשרים ופתחים שבעלי חיים יוכלו לעבור בהם. פורסם אפילו טור פרידה מהאיזור. בפועל, יש פגיעה, אבל אני מוצא שהיא מעט פחות חמורה מאשר חששתי.
  • אתרי תיירות במועצה האיזורית אלונה
  • אימוץ הבז האדום. בבית הספר האיזורי "אלונה" שבמושב עמיקם יצרו פרויקט מיוחד לאימוץ הבז האדום שנמצא בסכנת הכחדה


טיול נעים!
  
צילום: דודי הולצמן


 



יום שישי, 6 בינואר 2012

הזמן הורוד - בעקבות פריחת הרקפות



צילום דודי הולצמן

זה מתחיל בסביבות נובמבר. פה ושם הן מוציאות פרח אחד, ביישן, מסתתר מתחת לסלע בפינה נידחת. כשהחורף מתקדם, הן צצות עוד ועוד, ולקראת פברואר – שטחים שלמים הופכים ורודים. למרות המראה הביישני והצבע הורוד, הרקפת נבחרה לפרח הלאומי של ישראל, בשנת 2007

בניגוד לכלניות שדורשות הרבה יותר שמש, רקפות גדלות גם בצל, ומסתדרות יפה עם יערות האורנים הרבים שיש בארץ. זו הסיבה שהרקפת, שכמעט ונעלמה מהארץ הפכה, בסיוע היערות והמודעות לשמירת טבע, לפרח נפוץ למדי.

בסופי השבוע של אמצע או סוף החורף יערות רבים "מוצפים" במטיילים שבאים לצפות בשטיחים הורודים-ירוקים, פקקים נוצרים ו"גזלנים" עושים קופה יפה.
כמעט כולם מכירים את גבעת הרקפות המפורסמת ליד קיבוץ גלעד ברמות מנשה. זה באמת מקום יפה, יפה מאוד, אך בדרך כלל נראה שם את הפגוש של המכונית שלפנינו, בעיקר בשבתות.
אז איפה יש עוד מרבדים יפים עם פחות המוני בית ישראל ואשתו? רשימה חלקית, ללא אחריות לכמות האנשים שתפגשו בפועל, ועם קצת מידע על מה אפשר לראות בסביבה.

יער מסריק בקיבוץ שריד
כביש 73 מוליך מצומת נהלל לכיוון עפולה. לאחר כמה קילומטרים נראה בצד ימין את קיבוץ שריד; ממול הקיבוץ (בצד השני של הכביש) יער לזכר יאן מסריק (מנהיג צ'כוסלובקיה, ממנה הגיעו רבים ממייסדי הקיבוץ). ביער משטחים ענקיים של רקפות, עד לבתי מגדל העמק הסמוכה. יש תכנית לבנות על חלק מהיער.
ובסביבה? מוזיאון לתולדות ההתיישבות ביפעת , אתרים במושב נהלל , בית הקברות שעל תל שימרון (בו קבורים משה דיין, אילן רמון ועוד אנשים חשובים ומפורסמים), ואיזור רמת-ישי ובית שערים הידוע גם במסעדות הטובות שבו. בסמוך, במגדל העמק, יש שביל רקפות נוסף.

יער חורשים
ומהצפון למרכז, שלוש דקות מכפר סבא. נוסעים בכביש 531, ופונים לכיוון הישובים מתן, נירית וחורשים (כביש 5233). נוסעים לכיוון קיבוץ חורשים, והנה, לפני הכניסה לקיבוץ, בצד ימין, יער קטן ומלא-מלא ברקפות. לאחר שיטוט קצר ביער, כדאי לחזור ולנסוע לכיוון הישוב נירית, ולחנות בחניון המסודר שם.
מכאן אפשר לעלות מזרחה לכיוון מצפה חזי (על שם חזי ספיר, תושב נירית שנפל יחד עם שני חיילים נוספים בפיגוע התאבדות בצומת נצרים בחבל עזה בשנת 1994) , ולראות את השומרון ואת גדר ההפרדה, וגם מערבה – לכיוון חורבת זכור, ממנה אפשר לצפות על כל מישור החוף, בין חדרה ליפו ותל אביב.
צילום דודי הולצמן


גם בכוכב יאיר הסמוכה יש יער קטן עם רקפות, מעט פחות מרשים מיער חורשים, אבל צמוד לבתי הישוב. יש אנשים שפשוט יוצאים מהחצר לתוך יער רקפות. נכון לעכשיו, היער נמצא בתהליך שיקום ופתוח רק בשבתות בין 10 ל 2.

יער המגינים ותל גזר
נמשיך דרומה: את יער בן שמן כולם מכירים. לעומתו, יער המגינים הרבה פחות ידוע. ניסע בכביש 44 מרמלה דרומה-מזרחה, ולאחר הכניסה לכרמי יוסף נפנה מזרחה ליער גדול מאוד, עם שפע פינות שמותירות מקום לכולם, עם משטחי ענק של רקפות וגם פרחים אחרים – סחלבים וכלניות. ביער פזורות אנדרטאות רבות – לזכר משה שרת, לזכר ניצולי השואה שנפלו במלחמת העצמאות ולזכר נופלים מיחידות צה"ל שונות. אפשר לשלב את הביקור במקום בביקור בתל גזר – מצפון לכרמי יוסף, עיר עתיקה ובה שרידי מפעל מים מימי התנ"ך, ועותק של לוח גזר שנמצא במקום (בכתב עברי עתיק מהמאה העשירית לפני הספירה!)
האיזור סמוך ליער חולדה, ללטרון וכמובן לרמלה על שלל המסעדות והאתרים ההיסטוריים שבה

השפלה ופרוזדור ירושלים
כל ההרים לאורך הדרכים המובילות לירושלים מכוסים יערות אורן, ובכולם נמצא רקפות. צריך רק לבחור – מיער הנשיא עם דרך הפסלים שבו, יער ירושלים, פארק יצחק רבין... אך כדאי לציין שני אתרים ייחודיים: יער הקדושים וגבעת הרקפות של טל שחר.

דרך הפסלים: צילום ד"ר אבישי טייכר

יער הקדושים ניטע לזכר ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. כבר בשולי כביש 38 (שער הגיא-בית שמש, מול מושב מסילת ציון) נוכל לראות מרבדי רקפות, ממש סמוך לכביש. אם נפנה בצומת אשתאול לכביש 395 נזכה לנסוע בכביש "אירופי", מוצל מאוד ומתפתל במעלה ההרים עד ירושלים. מהכביש יוצאים שבילים למערת בני ברית, עין כסלון, אנדרטת מגילת האש – וכמעט בכל מקום – רקפות ועוד רקפות.
אנדרטת מגילת האש - צילום ד"ר אבישי טייכר

בשנה האחרונה "התגלה" לציבור יער הרקפות ליד מושב טל שחר.
מושב טל-שחר נמצא על כביש מס' 3, בין מסמיה לצומת נחשון.
נכנסים למושב, חוצים אותו וממשיכים עד פסי הרכבת. חוצים את הפסים, נכנסים ליער עד לחנייה. הגבעה שמשמאל לדרך – מלאה רקפות. קחו בחשבון שמדובר במקום קטן שכבר התגלה לציבור, ועלול להיות עמוס בשבתות.
 
ולמי שזה לא הספיק לו: איפה יש עוד רקפות?
בכרמל – על דרך נוף כרמל שבין אלייקים למוחרקה
גבעת הרקפות ליד קיבוץ גלעד, ויערות מנשה
יער בריטניה שמדרום לבית שמש
יער המלאכים שליד קרית גת
יער לביא ליד צומת גולני
 
יער הרקפות בגלעד - צילום ד"ר אבישי טייכר

הידעת? כמה עובדות מעניינות וקישורים על רקפות
  • לאחר מבצע "עופרת יצוקה" כתב אריאל הורוביץ את השיר המדהים "כמו רקפות בין הסלעים". מומלץ!


  • את עלי הרקפת אפשר לאכול לאחר בישול. במסעדת "אקליפטוס" בירושלים אפשר לאכול עלי רקפת (תרבותית!) ממולאים
  • פקעות הרקפת, לעומת זאת, הן רעילות, ובעבר השתמשו בהן (טחונות) כדי לסממם דגים ולדוג אותם בקלות
  • הפקעות שימשו גם כתחליף לסבון (ואל תשאלו אותי איך זה מסתדר עם הסעיף הקודם. לא ניסיתי את זה ולא את זה)
  • למותר לציין שרקפת היא פרח מוגן ואסור לקטוף או לעקור אותה
  • פרט לרקפת המצויה פורחת בארץ (בצפון הגולן ובהר מירון) רקפת יוונית, חובבת קור ושלג, שפרחיה בצבע ורוד-פוקסיה כהה
  • פוסט יפה על רקפות ביער לביא
  • שביל הרקפות של מגדל העמק
  • רקפות (ופרחים אחרים) ביער מענית ואלוני יצחק

טיול נעים!

צילום דודי הולצמן



"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז