את ראשו של הגלבוע מישהו צבע סגול

רכס הרי הגלבוע משלב בתוכו תנ''ך והיסטוריה חדשה, יער וספר-מדבר, ובעונת האביב הוא מתכסה בפריחה מדהימה – ששיאה הוא באירוסי הגלבוע, שפורחים למשך שבועיים-שלושה בלבד, בחודש מרס. אירוסי הגלבוע זכו למעמד מיוחד – זהו מקום גידולם הכמעט-יחיד בעולם, ומכאן התחילה החברה להגנת הטבע במאבק לשמירה על פרחי הבר ועל הנופים הפתוחים. לא בכדי אימצה החברה להגנת הטבע את אירוס הגלבוע כסמלה. 

 

צילום: דודי הולצמן

אל הר שאול

נתחיל את טיולנו בפניה מכביש 675 (כביש התענכים) לכביש 667 – דרך נוף גלבוע. נפנה לדרך זו, ועד מהרה נמצא את עצמנו מטפסים במעלה ההר. נחלוף על פני הפניה למסעדת "חוות התבלינים", וניכנס לתוך שילוב של יערות ושדות פורחים. משמאלנו – פניה להר שאול, אתר תצפית ופינות מרגוע ומשחק. נפנה אל ההר, ובתצפית יתגלה בפנינו כל עמק יזרעאל המזרחי, במלוא הדרו, תשבץ של ישובים, שדות מעובדים ובריכות דגים, וברקע הרי הגליל.

מדי שנה, נחרשים שדות העמק בצורה גיאומטרית אחרת, וכאשר הגידולים מלבלבים, נראה "ציור נוף" ענקי בשדות, שאפשר לראות אותו רק מלמעלה. לעיתים נראה כאן גם גלשנים ומצנחי רחיפה, שמנצלים את הפרש הגובה של 500 מטר בין הרי הגלבוע לעמק שמתחתיו, שיוצר זרמי אויר עולים ("תרמיקות"). זה הזמן לשלוף ספר תנ"ך ולהיזכר בשתי פרשיות הקשורות למקום.

לפי המסופר בספר שופטים (פרק ז), אסף גדעון את צבאו כדי להלחם במדיינים שפגעו בבני ישראל. בהנחיה אלוהית, הוא צמצם את מספר הלוחמים, ובחר בסוף ב-300 מהם, במעיין חרוד שמתחת לגלבוע, על פי הדרך בה הם שותים מים:

"וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם אֶל-הַמָּיִם וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת. וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם".

אותם 300 לוחמים, שכנראה נבחרו כי גם כששתו מים (המעיין נמצא למרגלות הר שאול) – ליקקו אותם תוך שמירה על ערנות והחזקת הנשק ביד – הם אלה שבהתקפה לילית נועזת תקפו את מחנה המדיינים ליד גבעת המורה (שגם אותה אפשר לראות מההר) והניסו אותם.

מות שאול וקינת דוד

הרי הגלבוע הם הרקע לפרשיה הטראגית של מות שאול ושלושת בניו, בקרב עם הפלשתים. לפי המסופר בספר שמואל א' פרק ל"א, יצא שאול להלחם עם הפלשתים שהעמיקו את חדירתם אל לב הארץ, על הר הגלבוע. המלחמה היתה קשה, ושלושת בני שאול נהרגו:

"וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-אֲבִינָדָב וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל".

שאול לא רצה ליפול חי בידי הפלשתים, וביקש ממשרתו להרוג אותו. כשהמשרת סירב, הרג שאול את עצמו:

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן-יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ-בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ".

כך הגיעה שושלת בית שאול כמעט לסופה הטראגי. הפלשתים לקחו את גופת שאול, והציגו אותה על חומת העיר בית שאן. בלילה הגיעו אנשי יבש גלעד שבעבר הירדן, הורידו את גופת שאול וגופות בניו, הביאו אותם לעירם, שרפו וקברו אותם, והתאבלו על שאול. דוד, ששמע על הדבר הנורא, קונן על שאול ויהונתן את הקינה הנפלאה, היא קינת דוד (ספר שמואל ב', פרק א).

"הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה"

מי שמבקר בהר הגלבוע ישים לב לשמות הישובים וההרים בסביבה הנושאים את שמות גיבורי הפרשה וביטויים מהשירה – שדי תרומות, גבעת שאול, מגן שאול, הר יהונתן, הר גיבורים. עד לפני כ-50 שנה נדמה היה שקללת דוד התקיימה בהר הגלבוע שהיה קרח כולו מעצים, יבש ומדברי למחצה (כמות הגשמים איננה רבה כאן), אך פעולות הייעור של הקרן הקיימת שינו את המצב.

אל האירוסים

נחזור לדרך הראשית, היא דרך נוף גלבוע, נעבור את חניון "שער הזהב", ואת הר ברקן (נזהה אותו לפי מגדל התצפית, שעוד נשוב אליו). לאחר כמה מאות מטרים נחנה בחניון האירוסים, ונתחיל ללכת צפונה, לכיוון המגדל של הר ברקן.

מיד לאחר שנתחיל ללכת, נראה, בין שיחי הכלך הגבוהים, את פרחי האירוס הגדולים, בצבע סגול בהיר או כהה, ונבין מייד מדוע הם הפכו כה נדירים, ומדוע כה רבים ניסו לעקור אותם כדי לגדל אותם "בבית". האירוסים כה מרשימים, עד שכמעט לא נשים לב לכלניות, רקפות ונוריות שגם בהן נפגוש.

נגיע אל המגדל (אסור לטפס). מכאן, נוכל לצפות גם דרומה, אל הכפר פקועה ואל גדר ההפרדה שבינו לבינינו לבין שטחי הרשות הפלסטינית (מכאן יצאו המרצחים לפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן ב-2003, עוד לפני שהיתה כאן גדר). 

 צילום: דודי הולצמן

מהמגדל נחצה צפונה את הכביש, לכיוון מצפה הקיבוצים, לכיוון חלקו המזרחי של עמק חרוד, אך ברקע נפרשת בפנינו פנורמה ענקית של הרי גלעד (בתחום ירדן), הרי הגליל התחתון המזרחי, ובימים בהירים נשקף מכאן גם החרמון!

נחזור באותה דרך, או דרך הכביש, אל חניון האירוסים. מחניון האירוסים נמשיך בכביש 667, ולאחר קילומטר או שניים נפנה שמאלה בכביש 6666 שיוריד אותנו בתלילות רבה אל ישובי עמק חרוד – בית אלפא וניר דוד. בהמשך כביש 667 יש עוד מספר נקודות עם פריחת אירוסים, ליד מעלה גלבוע.

לאחרונה, מסיבות לא ברורות, הפריחה בהר ברקן מתמעטת, בעוד הפריחה באיזורים המזרחיים יותר, בעיקר ליד כפר הנגמלים "מלכישוע" - מתחזקת.

כדי להגיע לשם המשיכו בדרך נוף הגלבוע לקיבוץ מירב, עקפו את הקיבוץ מדרום לכיוון מלכישוע.

צילום: דודי הולצמן

מצפור דובי וערן שמיר

בהמשך דרך נוף גלבוע, מדרום לקיבוץ מעלה גלבוע, נמצאת תצפית מדהימה, מהיפות בארץ - מצפור דובי וערן שמיר. כאן השיפוע של הגלבוע הוא התלול ביותר, ואנחנו כ-600 מטר מעל בקעת בית שאן שמתחתינו. גאון הירדן, קיבוצי העמק והרי הגלעד כעל כף יד מתחתינו.

המצפור לזכר אב ובנו, האב נהרג בתאונת אימונים והבן בפעילות מבצעית. מכאן מתחיל שביל עמק המעיינות.

מעיין חרוד

בשובנו חזרה בכביש 71 לכיוון עפולה, נפנה שמאלה לכיוון גדעונה ונגיע לגן הלאומי מעיין חרוד, שמזוהה עם המקום בו בחר גדעון את המלקקים. המים נובעים ממערת גדעון לתוך בריכה גדולה וסביבה מתקני פיקניק ומשחקים. ליד המעיין נמצא קברו של יהושע חנקין, גואל אדמות העמק, ומוזיאון קטן לתולדות ההתיישבות.

במעיין מזוהה גם מקומו של עין ג'אלוד, בו ניצחו הערבים-ממלוכים את המונגולים שפלשו לארץ בשנת 1260. יחד עם קרבות אחרים בתולדות האיסלאם, נחשב קרב זה כאבן דרך עבור הפלסטינים, וחטיבה באש"ף נקראה על שמו.

בכלל, מרגלות הגלבוע מלאה מעיינות – ממעיין חרוד במערב ועד למעיינות בעמק בית שאן שבמזרח, בעוד כמות הגשמים היורדת על ההר די נמוכה. ככל הנראה, המים מגיעים מגשמים שיורדים בהרי שומרון הגשומים יותר. יש החושבים שהשם גלבוע הוא "גל-בוע", כלומר הרבה נביעות.

ועוד משהו לילדים

ליד הירידה מהגלבוע, ליד גן השלושה (הסחנה) מחכה לנו הפארק האוסטרלי הנפלא "גן גורו" שמתאים לילדים וגם לגדולים. לידו שחזור אתר חומה ומגדל בקיבוץ ניר דוד. מי ששוהה זמן רב ונשאר ללון בסביבה, יוכל לבקר ברפת הרובוטית "פרובוט" במושב כפר יחזקאל שבעמק.

עוד בסביבה

בקיבוץ חפציבה – פסיפס בית הכנסת העתיק של בית אלפא, וגם גן יפני חביב שתרמו בני המקויה מיפן. מעל הקיבוץ נחנך מצפה לראשוני המתיישבים בעמק.

בעין חרוד – משכן לאמנות על שם משפחת שטורמן. בית שאן ועתיקותיה ראויות לביקור נפרד. 

צילום: דודי הולצמן

ולמי שלא רוצה להצטופף – אירוסי גלבוע גם בגולן:

בקיבוץ מבוא חמה, מעל הגדה המזרחית של הכינרת, בשמורת "מצוקי האון", פורחים אירוסי גלבוע בתקופה דומה לזו שבגלבוע, לצד אחת התצפיות היפות ביותר על הכינרת.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 98 לכיוון חמת גדר, ועולים בעליה המאוד-מפותלת אל רמת הגולן, עד מבוא חמה. נכנסים לכיוון הקיבוץ ונוסעים ימינה, תוך הקפת הקיבוץ, עד לתצפית. יפה ולא מוכר!

מתי לנסוע? לא בשבת, אם אפשר

עונת הפריחה של אירוסי הגלבוע קצרה למדי, כמו של כל אירוס. במשך שנים היתה צעדת הגלבוע מוקד עליה לרגל של רבבות צועדים, וגם כיום באים כולם להתפעל מהפרח הסגול והנפלא. המשמעות של הפופולריות הזו – פקקים קשים ביותר בשבתות. אם בכל זאת החלטתם לעלות לגלבוע בשבת, שמרו על הכללים הבאים:

• הגיעו לגלבוע עד השעה 9 בבוקר
• סעו רק ממערב למזרח ורדו לכיוון עמק בית שאן. הנסיעה בכביש הגלבוע ממזרח למערב, נגד התנועה – קשה מאוד עד בלתי אפשרית בשבת בצהריים.
• התאזרו בסבלנות – אתם עלולים לעמוד בפקקים ארוכים ומעצבנים.

ולמי שרוצה לטייל עוד באיזור:

• "קצר פה כל כך האביב" - בין שלום למלחמה בנהריים, גשר ומנחמיה
• וילון שקוף על פני העמק - טיול לשבועות בעמק יזרעאל
• ארץ האש, ארץ המים - טיול בעמק המעיינות
• בעקבות האירוס הנצרתי

טיול נעים!

צילום: דודי הולצמן