טמפלרים, אלונים וקברים: טיול בבית שערים, קרית טבעון ומושבות הטמפלרים

צילום:ספיר הולצמן

הישוב העירוני קרית-טבעון, השוכן בין מורדות הגליל התחתון לעמק יזרעאל, מרכז סביבו אוסף אתרי טבע ונוף, היסטוריה וארכיאולוגיה. סוף החורף ותחילת האביב מתאימים במיוחד לבקר באיזור, הפורח בשלל כלניות, רקפות וכליל החורש

קרית טבעון: אלונים ורכבת

תחילתה של קרית-טבעון במספר ישובים נפרדים: אלרואי, ישוב של עולים מכורדיסטאן, קריית חרושת וקריית עמל שכונות פועלים קטנות. בשנות ה-40 נוסד הישוב טבעון, מצפון לכביש חיפה-נצרת ובו היו בעלי מקצועות חופשיים רבים. היישוב המאוחד קם ב-1958 ונודע בתודעה הסביבתית שבו ובהשקעה בחינוך ובתרבות. רוב היישוב, בעיקר בשטחו הצפוני, טובל בירק רב ונמצא ממש בתוך גבעות האלונים, שהוא למעשה יער האלונים הגדול ביותר בארץ. ליד טבעון נמצא גם עץ האלון הגדול ביותר בארץ, שהתגלה די במקרה ליד השבילים שמסביב לטבעון, ושבהם מרבים תושבי הישוב לטייל. מסלול טיול מיוחד הכולל את עץ האלון הגדול הוא שביל אילן. בהחלט מומלץ!

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

 

מצפון לקרית טבעון נמצא בסמת-טבעון, הישוב הבדואי הראשון שקם בצפון הארץ, כחלק ממדיניות התיישבות קבע של הבדואים, בשם בסמת-טבעון. בניגוד למצב בדרום הארץ, כאן ההתיישבות הצליחה במידה סבירה.

ממערב לישוב, במורד, זורם לו נחל הקישון, ועברה בעבר רכבת העמק. נחל (נהר?) הקישון עובר מהפכה גדולה, מתעלה מצחינה ומזוהמת לנחל זורם ומשוקם. במורד שכונת קרית חרושת לכיוון הקישון נוצר פארק עם מתקני משחקים, ליד אחת מתעלות הקישון. ליד הפארק שוחזר קטע ממסילת הרכבת שחיברה בין חיפה, בית שאן וצמח, וממנה לסוריה, היא רכבת העמק. על המסילה מוצב גם שיחזור קרון (לא באמת מרכבת העמק, אלא מאוחר יותר) ומבנה בטון, שהיה חלק מהתחנה בימי המנדט. צפונה-מערבה משם, מתחת לישוב אלרואי (היום שכונה של טבעון), שיחזור של תחנת רכבת העמק עם קרונות, ומצפון - מעיין קטן ובריכה משוקמת - מעיין אלרואי.

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

 איך מגיעים? מהכיכר הראשית של טבעון, רדו דרך הרחובות רבין, מוטה גור, מעלה השיזף וחיים וייצמן עד לפארק הקישון.

המושבות הטמפלריות

במאה ה-19 קמה קבוצה גרמנית-פרוטסטנטית, שראתה את ייעודה בהגירה לארץ ישראל ארץ המקדש (משם השם - טמפלרים), התיישבות חקלאית וחיים נוצריים מלאים בארץ. הם הקימו 7 מושבות ומספר שכונות בפאתי הערים ונודעו ביכולותיהם החקלאיות והטכניות. בגליל התחתון, הקימו הטמפלרים שתי מושבות ב-1906: בית לחם הגלילית, ו-וולדהיים.
הגרמנים היו בעלי בריתם של הטורקים, בימי מלחמת העולם הראשונה וכך ניצלו יערות האלונים סביב המושבות מגורל היערות בשרון וברוב הגליל התחתון - הטמפלרים פשוט רצו לשמור על נוף היערות ליד הבית שלהם.

בני הדור השני והשלישי שלהם, הפכו לתומכי הנאצים. לכן  גורשו ברובם לאוסטרליה במלחמת העולם השניה (במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה, התקזזו הגרמנים עם ממשלת ישראל על ערך המושבות).

לאחר קום המדינה, התיישבו במקום של הטמפלרים עולים מאוסטריה בבית לחם הגלילית. עולים מרומניה הגיעו לולדהיים (שהפכה לאלוני אבא , על שם הצנחן אבא ברדיצ’ב שנשלח אל יהודי אירופה במלחמת העולם השניה ונהרג בידי הנאצים). הבתים היפים והמתקנים החקלאיים נשארו ושימשו למגורי המתיישבים. מי שקרא את הספרים "פונטנלה" ו"רומן רוסי" של מאיר שלו, יליד האיזור, בוודאי נזכר במתיישבים הגרמניים שהיו חלק מנוף האיזור בימי המנדט.

כדי להגיע למושבות הטמפלרים, סעו מטבעון מזרחה על כביש 75 ופנו בצומת אלונים צפונה-מזרחה.

מסלול יער אלוני אבא

200 מטר ממערב לכניסה למושב אלוני אבא, ליד מכלאת בקר, מתחיל מסלול מסומן בתוך שמורת יער אלוני אבא. כפי שהזכרנו, קרבת היער למושבות הטמפלרים הצילה אותו מכריתה וכך אנו נהנים עד היום מיער אלונים, כפי שכיסה בעבר שטחים נרחבים בארץ ישראל. רוב עצי היער הם אלוני תבור (שיכולים להגיע לגודל מרשים), אלות, אשחרים ועוד מיני עצים.

בתחילת המסלול, יש תיבה ובה דפי מסלול והמסלול עצמו קל ומסומן היטב. הוא נכנס אל מעבה היער, עובר בין האלונים והאלות וכמעט מכל עבר תמתין לנו כלנית, רקפת או אירוס מצוי. לאחר הליכה בעליה קלה של כעשרים דקות, נגיע אל קרחת יער ענקית, שנראית בחודשי החורף כמו מדשאה אחת גדולה ובה פזורים עצי אלון תבור עתיקים וגדולים במיוחד. בקשו מהילדים (או נסו בעצמכם) להקיף במעגל את העצים, ראו שלפעמים דרושים לכך עשרה ילדים!

צילום:יהודית גרעין כל

נחצה את קרחת היער מערבה ושם ממשיך השביל ומתפתל, חלקו ביער וחלקו בשטחים פתוחים ופורחים. בסופו של דבר השביל יוציא אותנו בנקודת ההתחלה ובדרך נוכל לצפות על ישובי עמק יזרעאל הסמוכים. לפעמים נראה את הפרות המקומיות רועות באחו. אז לרגע קט, ניתן לחשוב שאנו בפיסה קטנה מאירופה.

המושבות הגרמניות לשעבר הן כיום מקום נעים, מלא מסעדות, בתי קפה וחנויות לדברי אומנות, וגם מקומם של הצימרים לא נפקד. בבית לחם הגלילית כדאי לבקר בבית וגנר שמשמש כעין מרכז מבקרים, ובבית העם.

 

צילום:חנספק

  
בית שערים

על הגבעות שמדרום-מזרח לטבעון התגלה אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים ביותר: בית שערים, היא "עיר המתים" של ימי המשנה והתלמוד (המאה השניה-השלישית לספירה): עשרות מערות קבורה מרשימות. אפשר להגיע מתוך הכיכר המרכזית של קרית טבעון, ואפשר גם לפנות ישירות מכביש 722 (יקנעם-אלונים) ולפנות לפי השילוט אל האתר.

יש באתר עשרות מערות, חלקן נמצאות בכמה מפלסים וקומות, בתוך המערות יש ארונות קבורה, תבליטים וכתובות. גולת הכותרת הוא הקבר המיוחס לרבי יהודה הנשיא, חותם המשנה.

 

צילום:דודי הולצמן

בית הקברות היה במשך מאות שנים אתר קבורה מועדף לעשירי יהודי העולם הרומי, כפי שמשתקף בכתובות שנמצאו באתר. מדי פעם מקיימים מתנדבים מקריית טבעון סיורים למערות נוספות, שאינן חלק מהאתר, ורק בסיור זה אפשר להבין עד כמה האתר הוא עצום.

 
צילום:דודי הולצמן

לאחרונה נחשף מאגר מים ענק מתחת לאתר.

אתר בית שערים הוא גם אתר מתאים לפיקניקים, במרץ-אפריל הוא נצבע בורוד של פריחת כליל החורש.

על גבעות שייח' אבריק

מאתר בית שערים נמשיך מזרחה כמה מאות מטרים (ברכב או ברגל). על גבעה נישאה עומד מבנה דו-כיפתי של קבר שייח' ולידו הפסל המפורסם של אלכסנדר זייד, רכוב על סוסו.

  
צילום:דודי הולצמן

שייח' אבריק, על פי המסורת המוסלמית, היה שייח' שנהג להתהלך צמוד לכד מים (אבריק) שבעזרתו טיהר את עצמו לפני התפילה, ומעשי ניסים רבים קשורים לשמו.

על אדמות אלה עלתה להתיישב משפחת זייד בשנות העשרים של המאה ה-20. אבי המשפחה, אלכסנדר זייד, עלה מרוסיה בעליה השניה, היה ממייסדי "בר גיורא" ו"השומר", והתיישב באיזור זה, רחוק מכל ישוב יהודי, בחווה מבודדת. המשפחה, שהיתה חלק מ"אגודת השומרים" (ההמשך של ארגון "השומר") עסקה ברעיית צאן ובקר.

בית המשפחה תואר בספר "אנשי בראשית" של אליעזר שמאלי, ורבים מאנשי הישוב היהודי נהגו לבקר במקום. כארכיאולוג חובב, השתתף אלכסנדר זייד בגילוי בית שערים.

אלכסנדר זייד נרצח על ידי פורעים ב-1938, ולאחר 4 שנים נקם הפלמ"ח את מותו. מותו גרם לזעזוע ועצב רב בישוב היהודי של אותם זמנים.

הפסל (פסל ראשון של יהודי שומר על סוס) הפך לסמל ההתיישבות בעמק יזרעאל, ונמצא ליד קבר שייח' אבריק. הפסל נראה למרחוק על ידי העוברים בכביש 722, והיו כמה נסיונות לגנוב ולהרוס אותו, אם מסיבות לאומניות ואם כמקור למתכת. הפסל מגודר היום, והד לסיפור גניבתו הוצג בסרט הנפלא "חצי טון ברונזה" בכיכובו של שלמה בראבא.

מרחבת הפסל נשקף נוף מקסים של מערב עמק יזרעאל.

 
צילום:דודי הולצמן

אלכסנדר זייד עצמו קבור בבית הקברות של השומרים, לרגלי הגבעה, סמוך לכביש 722. בית הקברות הוא אתר ייחודי ומעניין, מפתיע בפשטותו. גם הסופר אליעזר שמאלי קבור כאן. במורד הגבעה נמצא יער לנדוי, לזכר החלוצים הדתיים בעמק, שהקימו את מושב שדה-יעקב הסמוך. ביער פורחים מאמצע מרץ עצי כליל החורש ורודי-פריחה. 

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

 

מפת קרית טבעון  והסביבה

עוד בסביבה

נהלל ותל שימרון

סעו בכביש 75 מזרחה עד צומת נהלל. אם תפנו ימינה תוכלו להיכנס לנהלל, מושב העובדים הראשון, שבנוי בצורת עיגול מדוייק, ותושביו עוסקים עדיין בחקלאות. בין בני המושב המפורסמים ביותר – משפחת דיין לדורותיה, ולוחמים רבים בכל יחידות העילית של צה"ל ובשורות ההגנה והפלמ"ח. בית העלמין של נהלל נמצא מצפון לכביש 75, על תל שימרון, בפניה לישוב תמרת. בבית הקברות הצופה על העמק ועל המושב קבור משה דיין, כמו גם רבים מבני משפחתו, וגם האסטרונאוט אילן רמון.

בבית הקברות טמונה גם אביבה גפן, אחותו של משה דיין ואמו של יונתן גפן, שכתב עליה ועל משפחתו את הספר "אשה יקרה".
ב-2014 נוסף עוד קבר למשפחת דיין, עם מותו של השחקן והיוצר אסי דיין.

 
צילום:כפיר פתחי

כפר יהושע

מושב ותיק אחר נמצא בסמוך לנהלל: כפר יהושע, על שם יהושע חנקין (נקרא על שמו עוד בחייו). הכפר תוכנן על ידי ריכרד קאופמן, בצורת האות "י" מתוך הערכה ליהושע חנקין. בכפר עברה מסילת רכבת העמק, והיתה בו תחנה שמשמשת היום אתר לשימור.

הידעתם?

• "אגודת השומרים" קיימת למעשה עד היום כחברת שמירה ואבטחה
• כליל החורש ידוע בעולם כ"עץ יהודה" (Judas Tree), על שמו של יהודה איש-קריות, שעל פי הברית החדשה בגד בישו והסגיר אותו. העץ, שפרחיו היו פעם לבנים, האדים מבושה על חטאו של יהודה. העץ פורח סמוך לחג הפסחא שבו מציינים הנוצרים את האירועים של משפט ישו וצליבתו
• אסי דיין, בנו של משה דיין, בא חשבון עם אביו בסדרה "החיים כשמועה", כולל התייחסות לסיפור מותו והלוויה שלו
• בן ידוע אחר של נהלל הוא הסופר מאיר שלו, ונופי נהלל, כפר יהושע והסביבה משמשים רקע לספריו הנפלאים
• לאחרונה נחנך שביל אופניים חדש סביב קרית טבעון
• מסלול פריחה נוסף בבית לחם הגלילית והעמק
• פודקאסט טיול באלרואי ובית שערים
• מסלול באלוני אבא
• חורשת השומרים ליד טבעון
• מסלול טיול באלוני אבא

 
צילום:מרכז להב"ה רמלה

אוניברסיטת חיפה וחורשת הארבעים

מעטות הנקודות בארץ, בהן לאורך 2 ק"מ אפשר לראות נקודת תצפית מהיפות בארץ, מוזיאון מרשים, אתרי טבע ונוף, חי, צומח, היסטוריה רחוקה וקרובה.

את כל אלה אפשר לראות בשטח המצומצם של אוניברסיטת חיפה ומדרום לה.

   
צילום:דודי הולצמן

אוניברסיטה על ההר

נתחיל את טיולנו בנקודה הגבוהה ביותר בחיפה – מגדל האוניברסיטה (מגדל אשכול) . המגדל הוקם בשנות השבעים לפי הצעתו של האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר, ותוכנן בפועל ע"י האדריכל שלמה גלעד.  כבר עם הקמת המגדל ניטש ויכוח האם היתה הצדקה להקים מגדל כה גבוה (30 קומות) דווקא בנקודה זו, שמותירה את רישומה בנוף, ונראית מכל מקום מחדרה וצפונה (ובימי חורף בהירים – גם ממגדלי תל אביב!). מול שוללי הבנין עומדים אלה שטוענים – בנין גבוה חוסך בניה נרחבת על שטחי יער ירוקים.

כך או כך, גג המגדל משמש אחת מנקודות התצפית היפות בארץ. למרגלותינו נפרשת העיר חיפה, עכו, הקריות, כל הגליל המערבי עד לראש הנקרה, הרי נצרת, עמק יזרעאל, הכרמל ונופו ומרחבי הים התיכון. בימים בהירים בחורף נוכל לראות גם את כיפתו הלבנה של החרמון, את הרי הגליל העליון והשומרון – חלקים נכבדים מצפון הארץ.

העליה למגדל סגורה בדרך-כלל בשבתות

 

צילום:hanay

מוזיאון הכט

בתחתית המגדל מחכה לנו הפתעה נעימה נוספת: מוזיאון הכט, שנבנה מעזבונו של הנדבן ראובן הכט, מייסד ממגורות דגון ואספן אמנות וארכאולוגיה. במוזיאון אוסף עשיר של עתיקות ופריטי אומנות יהודית ואימפרסיוניסטית. הכניסה – חינם אין כסף, ומומלצת ביותר. מפתיע עד כמה אנשים לא מכירים את המקום, ובדרך כלל אין בו מבקרים רבים (פרט לפעילויות בתי ספר). הכניסה היא מהכביש החוצה את קמפוס האוניברסיטה, ממש ליד המגדל.

צילום:דודי הולצמן

 בין הממצאים הבולטים: ספינה עתיקה שנמשתה מהמים ליד מעגן מיכאל

 

צילום:אורן ריזן

על מוזיאון הכט ומגדל אשכול באתר של עמית מנדלסון

דרך הדורות

נמשיך בכביש הפנימי של האוניברסיטה דרומה, לכיוון יערות הכרמל ונגיע ל"דרך הדורות" – אתר ארכאולוגי שכולל מגוון שרידים שהועתקו לכאן ממקומות שונים בארץ, כל אחד ותקופתו, שיוצרים שביל שיוליך אותנו בין התקופות השונות בהיסטוריה של ארץ ישראל. האתר הוא יוזמתו של ד"ר ראובן הכט, שרצה למנוע פגיעה באתרים שעמדו בפני הרס, ולרכז אותם באתר אחד.

צילום:hanay

 חורשת הארבעים ומצוק הארבעים

*** נכון לדיווחים עדכניים, צה"ל סוגר מדי פעם את הגישה למסלול ***

השטח שמדרומנו לכיוון עוספיה הוא השטח הגבוה ביותר בכרמל, והנקודות הגבוהות בו עולות על 500 מטר. האזור הגשום כוסה בעבר ביערות אלונים, והיום הוא מכוסה בשילוב של אורנים, אלונים, אלות וכליל החורש. בתוכו, בולטת חורשה אחת מיוחדת, היא חורשת הארבעים – על שם ארבעים עצי אלון עתיקים ומרשימים במיוחד שאגדות רבות נקשרו בשמן.

צילום:Gidip

כך, למשל, מאמינים הדרוזים, שבלילות ירח מלא יורדים 40 צדיקים מהשמים וקובעים שם את גורל העולם. מדי פעם נוכל לראות מטפחת תלויה על אחד העצים, סגולה למזל למי שהשאיר אותה.

חניון הארבעים נמצא ממזרח לכביש 672 (חיפה-עוספיה. יש שילוט מהכביש). מחניון הארבעים יש שביל מסומן כחול, שיורד אל החורשה. משם, נמשיך דרומה, נעבור ליד עץ אלון נוסף שזכה לכינוי "עץ התמנון", ונצא לשטח פתוח, ובו באר (באר הארבעים) ופריחת אביב. מימיננו כרם זיתים, ומולנו נפרש נוף עמק יזרעאל, הקריות והגליל התחתון.

נמשיך עם השביל, שיוליך אותנו לאורך המצוק המזרחי של הכרמל (כאן כדאי להיזהר, בעיקר עם ילדים, ובעיקר לאחר גשם). הסלעים האפורים מכוסים כעת במרבדי רקפות, עיריות וצמחי תבלין ריחניים. מתחתינו מחצבת נשר, שפערה פצע גדול בהר. לאחר כמה מאות מטרים השביל מטפס ועולה בחזרה אל החורש הצפוף, ועובר ליד מערת קבורה ביזנטית, בדרכו אל מגרש החניה.

תוכלו כמובן לטייל בכיוון ההפוך – מהחניה אל החורש, המצוק, ולסיים בחורשת הארבעים. הגובה הרב וכמות המשקעים יחד עם מגוון תצורות סלע - מביא לשפע ומגוון של פריחה סביב חורשת הארבעים והשבילים סביבה - מחצבים בסוף קיץ דרך סתווניות וכרכומים בסתיו ועד רקפות, כלניות, נרקיסים, עיריות, סחלבים, אירוסים ושיחי לוטם משני המינים, מסוף החורף ועד אמצע האביב.

אזהרה: מומלץ לא לטייל זמן קצר אחרי גשם – סכנת החלקה!

צילום:דודי הולצמן

מצדה על הכרמל

בשנת 1942 חי הישוב היהודי בחרדה שמא הנאצים, שכבר היו 180 ק"מ מקהיר, יכבשו את מצרים ואחריה את ארץ ישראל. השלטון הבריטי תכנן פינוי של הארץ. במקביל תכנן הישוב היהודי תכנית התבצרות בכרמל וסביבתו, בשיתוף הבריטים. התכנית זכתה לכינוי "מצדה על הכרמל", בה תכננו להתבצר ולהלחם עד האיש האחרון או עד שתגיע תגבורת (למרות שבמצדה לא היתה למעשה לחימה כזו אלא התאבדות המונית).

האיום הסתיים אחרי קרב אל-עלמיין ואף נשכח מעט. רק לאחרונה זכה למחקר ולשחזור, ולהרבה מאמרים על הגורל שהיה צפוי לישוב היהודי אילו היתה הארץ נכבשת על ידי הנאצים.

אפשר לראות מעט מהתעלות והביצורים שוכנו, ממש ליד הפניה מכביש 672 לחורשת הארבעים

גבעת ההגנה

נמשיך עוד דרומה לכיוון האנטנה הגדולה. הגבעה שמדרום לאנטנה היא גבעת ההגנה, בה התאמנו אנשי ההגנה, בימי המנדט, וקולות הירי הוסוו בקולות הנפץ ממחצבת נשר. על הגבעה פסל לזכר חברי ההגנה מעשי ידי הפסל כפרי, שנחנך ב-1972 לרגל יובל ההגנה. הנוף מהגבעה המיוערת באורנים  (528 מטר) מדהים, והיא מכוסה בסוף החורף במרבד רקפות.

מה עוד באזור

החי-בר בכרמל (הכניסה מכביש 672, בין צומת דמון לאוניברסיטה, לכיוון מערב) – מוקד לאיקלום חיות בר שנכחדו מהארץ, הובאו מרחבי העולם ומתרבות מתוך מטרה להפוך לגרעיני רביה בשטחי הצפון הפתוחים. בחי-בר נוכל לראות יחמורים, איילי כרמל, כבשי בר, נשרים ועוד. יחמורים כבר שוחררו בהצלחה לטבע בנחל כזיב.

 צילום:דודי הולצמן

יערות הכרמל כוללים עשרות מסלולי טיול שמתאימים כמעט לכל העונות ובמגוון דרגות קושי. לאורך הצלע המזרחית של הכרמל מתפתלת "דרך נוף כרמל", שחלקה הדרומי עביר לכל רכב, והצפוני – רק לרכב רב-מינוע. הדרך מסתיימת בנשר, סמוך לאוניברסיטת חיפה.

בנשר אפשר לבקר בגשרים התלויים של נחל קטיע. ההגעה לשם מהצומת שמצפון לאוניברסיטה, לכיוון העיר נשר.

צילום:דודי הולצמן

חיפה מלאה באתרי טיול וביקור, שממחישים את הרב-גוניות של העיר. אחת הדרכים היפות לטייל בחיפה היא "טיול תחבורה" שממחיש לילדים את שפע אמצעי התחבורה בעיר.  לפני כשנה כתבתי על טיול תחבורה בחיפה.בפוסט אחר כתבתי על חיפה כעיר מקודשת לחמש דתות

לאחרונה יזם גיא שחר שביל שיקיף את כל האתרים המרכזיים של חיפה. יש גם אתר של מסלולי טבע עירוני בחיפה
 

הידעתם?

• חלק מהחורשות מתמלאות בלילה, ולעתים בימי חול בבוקר, במכוניות שבאות לכאן לצרכים רומנטיים, הרחק מעין הציבור
• סיפור הבאת היחמורים מאיראן בדקה התשעים לפני נפילת השאח (1979) הוא דוגמה ומופת לשימוש בתושיה ותעוזה - למען החי והטבע בארץ
• גג מגדל אשכול צר למדי ובגלל הרוחות העזות והמבנה הצר - הוא יכול להתנודד כמה עשרות סנטימטרים לכל כיוון
• עד 1989 היה מגדל אשכול המגדל הגבוה ביותר באסיה
• מסלול טיול נוסף בחורשת הארבעים

הזמן הלבן: מסע בין שקדיות

 שקדיה במושב בקוע בשפלה. צילום: דבורה וייסמן

מומחי הלשון בוודאי יגידו שאין דבר כזה "שקדיה", והשם האמיתי הוא "שקד". מה לעשות, אבל ישראל דושמן, שחיבר את הלהיט הנצחי "השקדיה פורחת", קבע את שמו של העץ והפופולריות שלו, יחד עם אינספור אפשרויות של חריזה לסוף השורה ("פורחת") על ידי ילדים בכל הדורות.

מאז שהשיר התחבר והפך להמנון של ט"ו בשבט, החל העץ להפוך לסמל של החג.

לשקדיה אזכורים רבים בשירים נוספים, כפי שסוקר הבלוג המצויין של דוד אסף.

עץ השקד מקדים לפרוח, מעט אחרי אמצע החורף, ובולט בצבעו הלבן על הרקע הירוק. היות  שמועד פריחתו מקביל, פחות או יותר, לט"ו בשבט, נוצר החיבור בין השניים.

סוף ינואר הוא זמן מתאים לחפש אחרי שקדיות ברחבי הארץ, וכ"בונוס" לראות גם שלל פרחי חורף אחרים.

שקדיות ליד מרכז מסחרי

נתחיל באיזור מודיעין. השטח שבין מושב שילת לישובים לפיד וחשמונאים הפך לאיזור תעשיה קלה ובעיקר מסחר, שפורח בשבתות. אך לא רק המסחר פורח שם: מעל המרכז המסחרי, לכיוון מושב שילת, יש גבעה מלאה בשקדיות, שצובעות אותה בלבן בכל חורף.

פארק קנדה

עוד אתר קרוב למדי לאיזור המרכז הוא פארק קנדה: סעו למחלף לטרון, פנו צפונה ואז מזרחה בעקבות השילוט. בכניסה לפארק יש מפה מפורטת, ולמעשה אפשר לבלות בפארק יום שלם, בין מעיינות, אתרי עתיקות ואתרי פריחה.

הפארק ממלא את חלקו הצפוני של עמק איילון ואת מורדות הגבעות שסמוכות אליו.

כדי לראות את השקדיות, עלו ברכב בדרך הראשית כקילומטר. מימיננו - גבעה ועליה חורבת עקד - שרידי מבצר חשמונאי ומערת מסתור מימי בר כוכבא (אפשר לזחול בה). משמאל (מצפון לדרך) - ירידה לתוך שביל המעיינות, שיוליך אותנו בין טרסות עתיקות, פלגי מים ונביעות (בחורף ובאביב), וגולת הכותרת - עצי שקד רבים שצובעים את העמק בפריחה לבנה. סיום הנחל הוא באגם מלאכותי, גם סביבו עצי שקד. כדי לחזור לרכב - צריך לעלות בחזרה או לשלוח פראייר תורן שיעשה זאת עבור כולם.

מומלץ לא להגיע בשבתות - המקום עמוס לעייפה, ועשן המנגלים מסתיר את העצים.

מדרום לכניסה לפארק, נמצא אתר העיר ההיסטורית אמאוס: כאן נערך קרב חשוב בין היוונים והמכבים, וכאן, על פי האמונה הנוצרית, התגלה ישו למאמיניו. בתקופה הביזנטית היתה שם כנסיה מרשימה (אפשר לראות את שרידיה) וכך גם בתקופה הצלבנית. במאה ה-19 נבנה מנזר גדול ליד אתר העתיקות, והוא פעיל עד היום. אפשר לבקר בו.

לפארק יש גם היסטוריה קרובה יותר שמעט נשכחה: הוא בנוי על חורבותיהם של שלושה כפרים ערביים שנכבשו במלחמת ששת הימם ונהרסו.

מקנדה לבריטניה

היינו בקנדה, מכאן נמשיך לבריטניה: פארק בריטניה שוכן בלב השפלה, מדרום לבית שמש, ובו עשרות אלפי דונמים של יער טבעי ונטוע. מכביש 38 (היוצא ממחלף שער הגיא דרומה) נפנה ימינה לכביש 383 (ליד בית שמש), ושמאלה לתוך הפארק. לאחר כ-2 ק"מ, ליד התפצלות דרכים, נראה שלט שיכוון אותנו לשביל הבארות ובורות המים.

השביל, שארכו 4 ק"מ, עובר ליד מערות, בורות מים, בארות ושרידי עתיקות, ובסוף ינואר מלווה בפריחת שקדיות מרהיבה.

כ"בונוס" נוכל להתרשם גם מפריחת כלניות, רקפות, עיריות ושלל פרחים אחרים.

גם לפארק בריטניה באים רבים בשבתות, אך גודל הפארק מונע צפיפות רבה

 שקדיה בשלג בירושלים. צילום: אסתר ענבר

שקדיות בדרך לירושלים - יער הקדושים, סטף וצובה

שקדיות מלוות גם את הדרכים המובילות לירושלים, ובעיקר את כביש 395, אחד היפים בארץ. אם נחזור בכביש 38 צפונה, נגיע לצומת אשתאול ובו נפנה ימינה לכביש 395, אחד הכבישים היפים בארץ. לאורך כל הדרך העולה משם לירושלים (זהירות, כביש צר!) נראה שקדיות פורחות בין יערות האורנים (יער הקדושים) המנוקדים ברקפות.

נקודת השיא של פריחת השקדיות היא באתר ה"סטף", שהוא יפה ומרשים כל השנה.

באתר סטף יש שני מעיינות, שכבר מימי קדם סיפקו מים לחקלאות מדרגות ענפה. המדרגות ("טרסות") שוחזרו ושוקמו, אפשר להיכנס לנקבות המים (מומלץ יותר בקיץ...) ולהתרשם גם מחלקות "חקלאות עירונית" בהן תושבי ירושלים והסביבה מגדלים ירקות. בסוף החורף, האתר עטור כולו בעצי שקד פורחים.

כך גם באתר צובה הסמוך לסטף (מצפון לו): ניסע לקיבוץ צובה, נצא מהיציאה האחורית של הקיבוץ ומעלה בדרך להר צובה,. המעלה מלא שקדיות, ויוליך אותנו לשרידי המבצר הצלבני ששכן כאן (בלמונט). בנוסף יש כאן עצים עתיקים ומערה שיש מאמינים שיוחנן המטביל התגורר בה.

גם מי שימשיך מהסטף אל העיר ירושלים דרך בית החולים הדסה ושכונת עין כרם יזכה לראות שפע שקדיות.

שקדיות ביער ירושלים

בין בנימין לשומרון

בין רמאללה לאריאל, נמצא אתר נוסף, אולי היפה מכולם, בו תראו שקדיות: מעלה לבונה. במקום בו נערך אחד הקרבות בין יהודה המכבי לצבא סלווקוס היווני, במעלה תלול ומפותל, ליד ההתנחלות מעלה לבונה. ההגעה לשם מעט יותר מסובכת. למי שלא חושש לנסוע בשטחים - סעו מירושלים צפונה דרך כביש 60 (שעוקף כפרים ערביים וערים ערביות) עד לאחר הישוב עלי. פנו שמאלה למעלה לבונה

שקדיות בצפון...

בצפון הארץ נוכל לראות שקדיות רבות ביער בית קשת, בין ראש פינה לצפת, ובנחל עמוד (סקירה מקסימה בבלוג "השמים הכחולים שלי").. באיזורים רבים בגליל התחתון מגדלים שקדים במטעים מסודרים, וכאלו נוכל לראות בצידי הדרך היורדת מכפר תבור ליבנאל.

בכפר תבור קיים גם מוזיאון המרציפן (המופק כידוע משקדים).

עוד צפונה משם - כביש 866 מצפת לרמות נפתלי ולאורך רכס מנהר שופע גם הוא שקדיות, בעיקר ליד צפת, מדרום לרמות נפתלי ובדרך היורדת ממנרה לכפר גלעדי. מי שנוסע בכביש זה "מרוויח מהצד" את נוף החרמון הלבן מלווה אותנו מכל עבר.

שקדים בבכפר תבור. צילום: אלי זהבי

... ושקדיות בדרום

וכדי לא לקפח את תושבי הדרום: שקדיות פורחות מצפון לשדרות, במקום שנקרא "יער איבים", ליד קיבוץ אור הנר. כאן מתלווה לשקדיות משטח ענק של כלניות החל בסוף ינואר. כדאי לבקר באיזור סביב זמן פריחת הכלניות בפברואר ופסטיבל "דרום אדום".

 שקדיה באור-הנר. צילום: דודי הולצמן

הידעתם:

• ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, הפך בזמן שהעם היה בגולה לחג פירות ארץ ישראל, שלפני שנים - הדרך היחידה לאכול אותם בחורף באירופה הייתה כפירות מיובשים. המנהג התגלגל והתגלגל עד שהיום כולנו אוכלים בחג פירות מיובאים מטורקיה ומתאילנד
• עוד אתרי פריחת שקדיות
• אתר הסטף היה מחנה הקבע והאימונים של יחידה 101 המיתולוגית
• שמיל הולנד מסביר על הסיבה לאכילת פירות יבשים בט"ו בשבט, כולל מתכון
• ולמי שעדיין רעב: מתכוני שקדים באתר המצויין של חיים כהן

בין חוף השרון לנתניה: טיולים קצרים לחורף

צילום:דודי הולצמן

 קרוב לבית (של רוב אוכלוסיית ישראל...), צמוד לצירי תנועה הומים, מסתתרות כמה הפתעות שמשלבות מים, ים, פריחה וקצת עיר - המרחב שבין הרצליה ורעננה לנתניה.

רוב שטח האיזור שייך לאחת המועצות האיזוריות העשירות בארץ: מועצת חוף השרון. בתחום המועצה יש (מעט...) חקלאות, יש עדיין שטחים פתוחים, ושמורות טבע קטנות.

לצערי - יש בשטח המועצה כמה מוקדים לא סביבתיים ולא חברתיים: מרכז הקניות של שפיים וגעש ממוקם על שטח מדינה חקלאי, ופועל בשבתות מתוך תחרות לא-הוגנת עם ערי האיזור. קיימים פרוייקטי בניה בעייתיים כמו זה שבין קיבוץ געש לים. כל אלה פוגמים בתחושה שיש מי שדואג לסביבה בחבל-ארץ זה. בינתיים נוכל להנות ממה שעוד קיים.

עונת החורף, מאמצעו עד סופו היא המתאימה ביותר לטיול באיזור זה.

נרקיסים בגלילות

נתחיל בתל אביב: בין רמת אביב ג' לאתר פי-גלילות נמצא שדה נרקיסים מדהים, שפורח מסוף דצמבר ועד אמצע-סוף ינואר. קצת הליכה בבוץ (תלוי בגשמים ובמזג האויר) תוביל אותנו לאחד מאתרי הטבע העירוני היפים בארץ, שניצל במידה רבה תודות לפעולתו של עמית מנדלסון, שבאתר שלו תמצאו הסברים על ההגעה למקום.

צילום:דודי הולצמן

שמורת חוף השרון

נמשיך בכביש החוף צפונה עד למחלף שפיים. נפנה מערבה לכיוון קיבוץ שפיים, נמשיך לכיוון בית ההארחה וחוף הים, ונראה שלט שיפנה אותנו שמאלה לשכונה סגורה, היא הישוב ארסוף. מדובר בישוב שהוקם עוד בשנות השלושים, אך עלה לכותרות כאשר עשירים ומתעשרים הפכו אותו לישוב סגור ובו בניני פאר, משקיפים מראש המצוק על הים. נוותר על הביקור במקום ונפנה צפונה לאורך המצוק, אל מגרש החניה שליד שמורת חוף השרון (מדרום לנו נראה את בתי ארסוף ובריכות השחיה שלו).

 

צילום:ד"ר אבישי טייכר

בשמורה זו, צרה וארוכה, נוכל לראות את מצוק הכורכר העצום מעל הים התיכון וללכת עליו. שבילים מסודרים יוליכו אותנו אל מרפסת התצפית, מהמקומות הרומנטיים ביותר, בעיקר לעת שקיעה. פרט למצוק ולצמחיה האופיינית לו, אפשר להתגלגל בדיונות חול קטנות, לראות פריחה מרהיבה בסוף הקיץ (חבצלות ונר-לילה) ובסוף החורף (אירוסים, כלניות ואף צבעונים). בשטח מתגוררים מספר צבאים ארץ-ישראליים (קשה לראותם בדרך כלל).

לשמורה יש יציאה נוספת - בצד צפון, ליד הירידה הרגלית לחוף געש. גם כאן יש מגרש חניה קטן וכניסה לשמורה.

 

צילום:דודי הולצמן

חשוב:
1. אין להבעיר אש ומנגלים בשמורה

2. קיימת תופעה של פריצות לכלי רכב חונים. בשבתות ובימי שישי הסכנה פחותה בגלל ריבוי המבקרים. מי שחושש, יוכל לחנות במרכז המסחרי בשפיים/געש ולצעוד ברגל כקילומטר.

ביקור בחוף השרון מתאים לכל עונה

מהחניה הצפונית של השמורה מוליכה דרך עפר מזרחה אל מתחם הקניות של שפיים-געש. מצפון לדרך זו קמה שכונה חדשה של הישוב געש, שעליה ניהלו ארגוני הסביבה מאבק סביבתי, שנחל כשלון. למעשה, הקיבוץ רכש אדמות תוך כוונה לבנות הרחבה לבני הקיבוץ, בפועל - המקום שווק כשכונה למיליונרים, קרוב מאוד לקו המים.
כל המתחם שאליו נגיע (עדיף לא בשבתות) - יסודו בחטא. הקיבוצים שפיים וגעש גילו את העובדה שהם בלב איזור עם פוטנציאל קניות אדיר, והפכו את האדמה שקיבלו למטרות חקלאות - למרכז קניות שפועל בשבתות, תוך הפרת חוק.

שמורת בני-ציון - חרוצים (בימים אלה השמורה עוברת שיקום וסגורה לקהל. תיפתח במהלך 2018)
ממזרח למחלף שפיים-געש, יוצאת דרך מזרחה. היא חולפת ליד הרפת הענקית של חוף השרון, חוצה את פסי הרכבת ואז מתפצלת. נפנה ימינה, ואז שמאלה לתוך המושב העשיר בני ציון. בצד הדרך ממתינה לנו השמורה הקטנטנה של בני-ציון-חרוצים. כמה עשרות דונמים שמתכסים בחורף בכלניות, אירוסי א"י ואירוסים מצויים ליד עוד עשרות מינים, מהשרידים הבודדים לצמחית גבעות החמרה של מישור החוף, שהפכו כבר מזמן לשדות חקלאיים ולבניינים. אפשר לטייל בשמורה כחצי שעה.

  
צילום:דודי הולצמן

שמורת שער פולג

נחזור לכביש השירות שצמוד לכביש החוף וניסע צפונה לכיוון יקום ושמורת פולג. ביקום יש פארק בתשלום ובו אגם ופעילויות שונות, אך החוויה העיקרית היא בשמורת שער פולג.

נחל פולג הוא נחל קצר המנקז את השרון המרכזי. בדרכו לים הוא "נתקל" בחומה בצורה בדמות רכס הכורכר, והמים לא יכולים להגיע לים. כתוצאה מכך, התמלא המישור שממזרח בביצות. כבר בימי קדם ניסו (והצליחו) הכנענים לפתוח פתח ברכס ולנקז את המים. אחריהם הגיעו הביזנטים והרחיבו את הפתח, וכך נוצר "קניון" שמוליך את מי נחל פולג אל הים.

 

צילום:דודי הולצמן

המעבר זכה לכינוי "השער הרומאי". אפשר ללכת לאורך הקניון, בין פרחי כלנית ורקפת, ואז לעלות על הגבעה, שבה בין צמחי האביב אפשר להשקיף על נופי המים והביצות ועל דרום נתניה. הגבעה היא אתר ארכיאולוגי בו נמצאו שרידים מהתקופה הכנענית ועד התקופה הרומית, אם כי לעין המתבונן בשטח קשה להבחין בממצאים מרשימים.

צילום:דודי הולצמן

מהגבעה נרד בחזרה אל השביל, ונמשיך צפונה-מערבה. חורשת אורנים ושלט הנצחה מספרים לנו שכאן היה המיקום הזמני של מושב אודים. המקום מתאים לפיקניקים לאחר הטיול (עלול להיות עמוס בשבתות).

מכאן נוכל לחזור לחניה, או להמשיך לכיוון כביש החוף, לחצות אותו על גשר לכיוון מכון וינגייט ולהמשיך לאורך הנחל. בקטע זה של הנחל יש דיונות גדולות וצמחיית חולות. מי שרוצה ללכת עוד - יוכל להמשיך עם הנחל עד חוף הים ואף להתחבר לשמורת האירוסים בנתניה.
עוד על נחל פולג - באתר רשות הטבע והגנים

ביקור בשמורה מתאים מאמצע החורף ועד תחילת האביב. האירוסים פורחים בפברואר.

אודים

אל אגן נחל פולג אפשר להגיע גם מהצד הצפוני: ניכנס למושב אודים (נקרא כך על שם מייסדיו, ניצולי שואה שהם "אודים מוצלים מאש"), ניסע עד למרכז המושב, נמשיך ישר ונתעקל עם הכביש שמאלה לרחוב החרוב ואחר כך לרחוב האיריס. בקצה שכונת ההרחבה של הישוב (אחד היוקרתיים בארץ, אגב) נראה שמורה קטנטנה (שמורת אודים), צופה על אגן נחל פולג ועל ה"שער" שנזכר לפני כמה שורות.

 
צילום:דודי הולצמן

צילום:דודי הולצמן

בשמורה פורחים נרקיסים בדצמבר, ובהמשך - רקפות, כלניות, אירוסים ועיריות. מראש הגבעה נראה את הקניון של נחל פולג ואת השטחים סביבו, שרבים מהם מוצפים בשיא החורף.

 
צילום:ספיר הולצמן

 

צילום:דודי הולצמן

נרד מהגבעה בחזרה לתוך אודים, ונלך מזרחה במקביל לנחל פולג וליובל שלו נחל אודים. נחצה דרומה על גשר קטן מעל נחל אודים, ונגיע לאחר הליכה קצרה לאגמי מים גדולים. מדובר במי תהום שנחשפו בזמן נסיונות חציבה בשנות ה-70. ליד האגמים ובתוכם נראה עופות מים לרוב.

זמן הביקור המתאים - בחורף, בגלל שטחי ההצפה המרשימים והפריחה.

צילום:דודי הולצמן

בית נבולסי והאיצטדיון

 ממושב אודים אפשר לצאת צפונה, ומיד יתגלה לעינינו המבנה הכחול-צהוב הענקי של רשת "איקאה". זו הכניסה הדרומית לאיזור התעשיה החדש של נתניה, המלא מרכזי קניות, חברות הייטק ומשרדים. יש בו עדיין מעט מפעלי תעשייה "של פעם", ביניהם מפעל טמפו-בירה ("אביר") שבו נבנה מרכז מבקרים ומרכז לוגיסטי חדש ואפשר יהיה בעתיד לתאם ביקור במקום. אם נמשיך בשדרות גיבורי ישראל (הרחוב הראשי של איזור התעשיה) צפונה, נגיע אל האיצטדיון החדש של נתניה, שנחנך לאחרונה לאחר 10 שנות בניה. האיצטדיון החדיש נבנה ליד בית אחוזה ערבי ישן ("בית נבולסי"). 

כך נראה האיזור ב-2006 :

 
צילום:דודי הולצמן

וכך הוא נראה היום:

צילום:דודי הולצמן

עוד כמה אתרים קטנים בתחומי חוף השרון:

• שלולית החורף: לצד מחלף געש נותרה שמורה קטנטונת ובה דו-חיים נדירים וצמחיית מים. השמורה נפגעה קשות מהקמת איזור התעשיה והתנועה החולפת לידו, אך עדיין יש מה לראות בחורף.
• חולות כפר נטר: בין כפר נטר לפסי הרכבת מסתתרת רצועת חולות שנשתמרו ללא בניה. ריכוז של צמחיית חולות אופיינית בלב דיונה קטנה וזהובה. הגישה משכונת ה"בנה ביתך" של כפר נטר
  
• בריכת תל יצחק: מדרום לקיבוץ תל יצחק יש מחצבה נטושה שהתמלאה מי תהום וזורמים אליה מדי פעם מים מנחל פולג. בחורף מקננים בה עופות מים ויש אף דייגים שבאים למקום. אפשר להגיע למקום מכביש הגישה לכפר הנוער נווה הדסה
• גלריה פתוחה בארסוף-קדם: לצד ישוב לא מוכר בשם ארסוף-קדם קיימת גלריה פתוחה לאומנות ובה פסלים מוצגים בנוף פתוח בין עצים. הכניסה דרך שפיים

אטרקציות בתשלום

• שפיים - פארק המים
• חמי געש - אתר מעיינות מרפא שמימיו פורצים מקידוח בחום גבוה
• פארק יקום - השכרת סירות ופעילות לילדים

ועוד כמה דברים שיעניינו אתכם:

• שטחים רבים ויקרים בארסוף שייכים למשפחת אדמו"רי גור, שרכשו אותם לפני שנים רבות
• האיצטדיון החדש בנתניה החליף את איצטדיון "הקופסה" המיתולוגי בלב העיר נתניה, בו זכתה הקבוצה באליפויות רבות. בינתיים האיצטדיון החדש אינו מאיר לה פנים...
• שמורת שער פולג יפה גם בסתיו, עם פריחת החצבים
• עוד מידע על שמורות ואתרים לאורך נחל פולג תמצאו באתר המקיף של עמית מנדלסון
• מסלולי טיול באתר המועצה האיזורית חוף השרון
• לפני כשנה פרסמתי מסלול טיול בנתניה, שיכול להוות המשך לטיול קצר באחר מאתרי חוף השרון
• שרון אדום - סודות, שדות של אירוסים (וגם כלניות ופסלים)

צילום:דודי הולצמן