מציג פוסטים ממוינים לפי מידת הרלוונטיות לשאילתה עציץ. מיין לפי תאריך הצג את כל הפוסטים
מציג פוסטים ממוינים לפי מידת הרלוונטיות לשאילתה עציץ. מיין לפי תאריך הצג את כל הפוסטים

יום ראשון, 9 בינואר 2011

פריחה חורפית ב"שמורות עציץ"

כמה פרקי גשם כבר מאחורינו, ופריחת החורף מתחילה "להרים ראש". זה הזמן לטיול קצר עם הילדים או בדרך לארוחה אצל סבא וסבתא. כמה אתרים ושמורות בשרון, בין רעננה, נתניה וכפר יונה.

  
צילום: דודי הולצמן

רוב תושבי מדינת ישראל חיים בצפיפות, במעין "משולש" שבין חדרה, ירושלים ואשדוד. השטחים הפתוחים שבתוך איזור זה, הולכים ו"נאכלים" על ידי ערים, ישובים חקלאיים, מתקני תשתית ומרכזי מסחר. השרון, ששוכן בתוך איזור זה, "זכה" לפיתוח מואץ במיוחד בשנים האחרונות. יותר ויותר הרחבות של מושבים, שכונות חדשות, מוקדי מסחר, מחליפים את החקלאות. שבאה במקום יער האלונים שהיה כאן עד לפני 90 שנה. למרות הכל, יש בתוך כל המרחב הזה כמה מקומות שמשאירים לנו קצת טבע לא בנוי, הצצה קטנה לטבע של פעם ואתרי טיול שנמצאים ממש קרוב לבית.

שמורות עציץ
כדי להשאיר כמה פיסות נוף קטנות באיזור שזוכה לפיתוח אינטנסיבי, הוגדרו כמה שטחים כשמורות טבע. אין מדובר בשמורות גדולות כמו הר מירון, הכרמל ועין גדי, אלא ב"שמורות עציץ", ששטחן נאמד בעשרות דונמים. בדרך-כלל, אין מה לראות בהן רוב חודשי השנה (פרט לשמורת חוף השרון). לזמן קצר, מאמצע החורף לאמצע האביב, אפשר לראות בהן גל פריחה של צמחים שכיסו בעבר את כל איזור השרון הבנוי כיום.

בין שדות לסחלבים: בני ציון-חרוצים
נתחיל את טיולנו בשדות מושב בני ציון, ששוכן בין הכבישים 2 ו-4, מצפון לרעננה. ניתן להגיע אליו דרך מחלף הדרים שעל כביש 4, או ממחלף שפיים שליד כביש 2. על הכביש המשובש שבין המושב היוקרתי בני-ציון לכיוון שפיים, נמצאת גבעה קטנה שרוב השנה היא דלת-מראה, אך למשך חודשיים, היא הופכת לגן פורח.
יש בה רבים מצמחי סוף החורף ותחילת האביב: כלניות, אירוסים ואף סחלבים וצבעונים. מצפון לשמורה, נראה גבעה נוספת בלב השדות, שהיא החלק הצפוני של השמורה ובהחלט ניתן להגיע אליה בצעידה קלה. השמורה מתחילה לפרוח בינואר. אם השנה גשומה דיה, נראה פריחה עד סוף מרץ. קחו בחשבון שאין כמעט מקומות חניה, לצד הדרך.
*** השמורה נסגרה לשיקום נופי ותיתפח בתחילת 2018 ***

צבאים ומגלשות חול בחוף השרון
מבני ציון נמשיך מערבה, נחצה את פסי הרכבת ונראה רפת גדולה מצד שמאל. נחצה את כביש החוף במנהרה לכיוון שפיים, לא ניכנס למרכז הקניות, אלא נמשיך דרך הקיבוץ לכיוון ארסוף וחוף הים. לא הרחק מהכניסה המערבית של גן האירועים של הקיבוץ, יש כניסה לגן הלאומי, חוף השרון. בתוך השמורה המגודרת (הכניסה חינם), יש שבילים שמובילים למצוק האדיר שעל חוף הים.
בשמורה זו, כדאי לבקר בחורף ובאביב שיש בהם פריחה עונתית. ובקיץ פורח בה נר הלילה החופי. יש בשמורה גם עדר צבאים (שרק אם נהיה בשקט נוכל לראות אותם), גבעות ומגלשות חול ומרפסות צפייה אל הים (זהירות: אל תתנו לילדים להתקרב למצוק). המקום יפה תמיד, במיוחד לעת שקיעה!

אגמים ופריחה באודים
מכביש החוף נפנה לכיוון מושב אודים, וניסע עד לקצה הדרומי של שכונת ההרחבה שלו. שלט קטן נמצא בתחילת גבעה, שבחורף מכוסה ברקפות, כלניות ואירוסים. ההליכה הקצרה תביא אותנו לפסגת הרכס, עם תצפית לעבר נחל פולג וה "קניון" (חצוב כנראה בידי אדם) שעזר לנקז את המים משטחי הביצות אל הים התיכון. ממרומי הגבעה נראה את השטח הגדול שבין אודים, תל יצחק שפיים ורעננה. בחורפים גשומים הוא מתמלא שלוליות ענק שנראות כאגמים, ובחורפים פחות גשומים – הוא "סתם ירוק". אם נלך לאורך החלק הדרומי של המושב, נגיע לשתי בריכות עמוקות מלאות מים: אלו חציבות שנעשו בשנות השבעים וננטשו, והן התמלאו במי תהום גבוהים. אם נהיה בשקט נשמע את ציוצי עופות המים ואף נראה אותם.
 
צילום: דודי הולצמן


מערות בביתן אהרון
נחזור לכביש החוף ונחלוף על פני נתניה. במחלף חבצלת נפנה ימינה, בכביש 5710 לכיוון ביתן אהרון. מימין לכביש, עומד לו "בית ראשונים". בבית גרו ראשוני המתיישבים בעמק חפר, בשנות ה-30. ממנו יש תצפית יפה למזרח, על כל עמק חפר עד להרי השומרון ומערבה לכיוון הים. נחנה כאן את הרכב ונצא לטייל בשמורה שנמצאת מצפון לנו. צרה וארוכה לאורך הכביש, היא שמורת ביתן אהרון. בשמורה צומחים אופיינים לרכס הכורכר של מישור החוף, אירוסים, כלניות רקפות ועוד. בלב הרכס, יש עץ חרוב מרשים שענפיו יוצרים מעין מערה מקום נפלא לילדים לטפס ולשחק. בצד המזרחי של הרכס יש כמה מערות קבורה רומיות עתיקות.
 
צילום: דודי הולצמן


תל שבח ותל חרזה
נחזור לכביש החוף וממנו נפנה לכביש 57 מצומת השרון (בית ליד) מזרחה, נעבור את כפר יונה ואת הפניה למושב ינוב, ונפנה ימינה למושב תנובות. בקצה המזרחי של הישוב, ליד שכונת "בנה ביתך" החדשה יש גבעה נמוכה, "תל שבח". במקום יש אנדרטה קטנה לזכר עובד חברת החשמל שנהרג בתאונת מטוס כאן, עץ זית גדול וסביבו פריחת כלניות. חבל שהקמת האנדרטה פגעה בחלק משטחי הפריחה, אך המקום בהחלט מרשים. צופה למזרח לעבר קלנסווה, טול כרם והרי השומרון. גבעה דומה, במקום קצת קשה יותר לגישה, יש בין הישובים צורן וקלנסווה. שם על גבעה בשם תל חרזה, שגם בה פורחות כלניות.

מה עוד לעשות באיזור? התנגדותי העקרונית למרכזי הקניות הפתוחים בשבת, מונעת ממני להמליץ על פעילות ה"שופינג", אך אין להתעלם ממנה כמעט בכל פינה ומושב באיזור. לחובבי הספא: יש בקיבוץ געש, אתר מים מינרליים חמים עם בריכות ומסאז’ים.
נשוב לאיזור השרון בעוד כחודש, עם פריחת אירוס הארגמן. 

טיול נעים! 

ועוד באיזור:
 

יום רביעי, 8 בפברואר 2017

אירוסים בין נס ציונה ופלמחים

 
צילום: דודי הולצמן

הפרחים האהובים עלי, אירוסים, פורחים מדצמבר ועד אפריל, ו״השיא״ הוא בפברואר.

לאירוס הארגמן, מעבר ליופיו המרשים, יש ״יתרון וחסרון״. היתרון הוא בכך שהוא פורח קרוב למרכזי אוכלוסיה וקל להגיע אליו. החסרון הוא גם בכך שהוא פורח סמוך למרכזי אוכלוסיה - ולכן שטחי גידולו נתונים להפרעה ולחץ של פיתוח עירוני. מסיבה זו, האירוסים נמצאים בדרך כלל בשמורות קטנות יחסית, מעין שמורות עציץ כמו בנתניה, קדימה, פולג ועוד.

הפעם נטייל בסביבת הערים ראשון לציון ונס ציונה. קרוב אליהן יש כמה מקומות בהם האירוס פורח. 

האירוסים של האיזור זכו גם לתיעוד ספרותי בספר ״גבעת האיריסים השחורים״ של יצחק נוי 

נס ציונה
ניסע מראשון לציון דרומה לכיוון נס ציונה, ובתחנת הדלק נפנה מהכביש ימינה לכיוון גן האירועים. ניסע בכביש, שהופך לדרך עפר, ונפנה שמאלה לדרך עפר נוספת, לכיוון גבעה קטנה. נחנה ונעלה על הגבעה, ועליה יש ריכוז קטן של פרחי אירוס הארגמן, לצד פרחים נוספים. מהגבעה תצפית לכיוון ראשון לציון ונס ציונה. 
אך זו רק ההקדמה לאתר ה״גדול״ יותר של נס ציונה - גן לאומי גבעות נס ציונה  
הגן עוד לא הוכרז רשמית, בגלל שחלק מאדמותיו פרטיות, אך הוא ניצל בינתיים משיני יזמי הנדל״ן.
כדי להגיע לשם, סעו מהכביש הראשי (כביש 412) ימינה לרחוב המאה ואחד, עד הסוף, והתעקלו עם הכביש ל״דרך גבעות הכורכר״. כל השטח שמימיננו הוא הגן הלאומי.
ריכוז אירוסי הארגמן נמצא ממערב להצטלבות דרך גבעות הכורכר ורחוב היקינטון. אך לא כדאי רק להסתפק באירוסי הארגמן: בכל הגבעות יש פריחה מרשימה של כלניות, אירוסים ארצישראליים ואפילו סחלבים. קחו בחשבון שבשבתות האיזור עמוס למדי.


 צילום: לילך דניאל

על כל הרכס מסומן שביל בשם ״שביל שומר הגבעות״ שאפשר ללכת בו בין מוקדי הפריחה השונים.
מהשמורה אפשר לראות את הישוב החדש ״אירוס״, ישוב שנולד, לדעתי, בחטא - על הגבעות עם הנוף הפתוח ב-1998. היות שהגן הלאומי לא היה מוכרז, הפכו חלק מקרקעותיו (הפרטיות) לשכונת וילות נוצצות ויוקרתיות. באופן אירוני, הישוב גם ״זכה״ לשם ״אירוס״ על שם האירוסים שפורחים בסמוך.
עוד מקום קרוב ויפה נמצא בפאתי מושב בית חנן. נכנסים למושב, נוסעים ישר בדרך הפקאנים, עד שמגיעים לאיזור בוצי שממנו קשה להמשיך, וממשיכים עוד כמה מאות מטרים מערבה עד לשמורה. גם כאן פורחים אירוסי ארגמן, כלניות, צבעונים ורתמים, רקפות ותורמוסים. יש שבילים שחלקם מגודרים - לכו בשביל המסומן בלבד. סימון שבילים אדום מלווה אותנו לאורך המסלול.
נחזור למושב בית חנן, נפנה צפונה לכביש 42, עד לצומת פלמחים, ושמאלה לכיוון פלמחים ואיזור התעשיה ״מעויין שורק״
ב-1917, במלחמת העולם הראשונה, פתח הצבא הבריטי במתקפה כוללת לכיבוש ארץ ישראל. כוחותיו יצאו מהנגב וניהלו מספר קרבות עם הטורקים. קרב אחד נערך בין הצבא הניו-זילנדי לבין הצבא הטורקי שהיה מחופר היטב בעמדות ליד עיון-קרא (הכפר והמעיין הסמוך לראשון לציון) ובכל מרחב החולות שבין ראשון לציון, נס ציונה ופלמחים של היום. הקרב היה קשה, וכלל לחימה פנים אל פנים, והסתיים בנצחון הניו-זילנדים, במחיר כבד של 50 הרוגים. ההרוגים נקברו במקום, וקבריהם נשמרו על ידי תושבי ראשון לציון עד שהועברו לבית הקברות הבריטי ברמלה. 
לזכרם הוקמה אנדרטה על הכביש לפלמחים, ליד עץ שקמה ענק ועתיק, שהיה כבר גדול ובוגר בימי הקרב, לפני כמעט 100 שנה. האנדרטה ממש סמוכה לתחנת האוטובוס שעל הכביש.
הקרב מונצח גם באנדרטה ובשם רחוב בנס ציונה. בשנים האחרונות נבנה בסמוך איזור תעשיה גדול וסניף של ״איקאה״
 
 צילום: ד״ר אבישי טייכר
 
 
צילום: ד״ר אבישי טייכר

נמשיך בכביש לכיוון פלמחים, ולפני שנגיע למעבר מתחת לכביש המהיר של אשדוד, נראה מימיננו גבעה חולית, ומגרש חניה חולי קטן. נעלה על הגבעה, ונראה ריכוזים יפים של אירוס הארגמן, רותם, כלניות וסביונים. זה המקום להבין עד כמה מעמדם של השטחים הפתוחים ליד הערים - שברירי ובעייתי. אנחנו בטבע, אבל משקיפים על כל מה שהעולם המודרני מציג בפנינו: כבישים, מחלפים, רכבת, ישובים ושטחי חקלאות. היו תכניות לבנות כאן בית קברות, ונסיונות שונים לפגוע במקום, שאיננו מוגדר כשמורת טבע.
רמת התחזוקה של המקום מזעזעת, והוא מלא בפסולת מכל סוג שהוא
 
 
 צילום: MathKnight 



צילום:דודי הולצמן

צילום: ענת אביטל

מגבעת חומרה נמשיך בכביש לפלמחים, מתחת לכביש הראשי, ונגיע עד לחורשת האקליפטוסים הידועה כ״חורשת הצנחנים״. בבסיס הסמוך יש אימוני צניחה, וכאן ממתינים ההורים הנרגשים לבניהם הצונחים אל החולות. מכאן יוצא מסלול קצר לקבר עתיק בשם נבי רובין (מזוהה עם ראובן), קבר ממלוכי מהמאה ה-15, שמשך אליו עשרות אלפי ערבים עד קום המדינה לחגיגות ענק בסוף הקיץ, שנמשכו שבועות ארוכים ומשכו צליינים מיפו ועד עזה.

מצפון לחורשת הצנחנים יוצא מסלול נוסף, לאורך נחל שורק. חלקו הראשון אף מותאם לעגלות. לאורך הנחל (שמוזרמים אליו מי שפכים מטוהרים ומעט מי נביעות) נראה ציפורים ואף צבים, באי שיצרה רשות הטבע והגנים, בתוך הנחל. על העצים שמסביב מקננים אלפי קורמורנים - עופות מים שחורים, דייגים מעולים, שחורפים בארץ ומגיעים ללינת לילה במטס מרשים. ההפרשות שלהם צובעות את העצים בלבן, ואף יכולות לגרום למותם של העצים. אפשר להמשיך עד לשפך הנחל, בחוף הים ולקיבוץ פלמחים, ולחזור באותה דרך
צילום: Ori


את הטיול אפשר לסיים, אם מזג האויר מתאים, בביקור בחוף פלמחים, שעלה לתקשורת בעקבות מאבק סביבתי קשה, שהונהג בידי נערה בת 17. יזמים ביקשו לבנות כאן כפר נופש ולמעשה ״לסגור״ קטע חוף משמעותי ללקוחות פרטיים בלבד. המאבק הצליח והיום החוף הוא גן לאומי יפה והומה בקיץ, פתוח לכולם (חניה בתשלום).
צילום: מוריס גזהיי


קישורים לטיולים בסביבה ולאתרי פריחת אירוס הארגמן

צילום: דודי הולצמן

יום שישי, 10 בפברואר 2012

שביל אלוני קדימה


צילום: דודי הולצמן


שביל אלוני קדימה
יזמתי את השביל (יחד עם מיקי אקרמן ויוסי יצחק) בשנת 2005, מתוך ראיה שיש ליצור שביל טיול שיקשר את אתרי הטבע והנוף העיקריים במרחב הפתוח שבין יער אילנות, קדימה וצורן, וליצור נתיב טיולים שיחבר את תושבי האיזור לטבע, לנוף ולמורשת ההתיישבותית.

המרחב ממזרח לכביש 4 מבותר כמעט כולו על ידי כבישים, ישובים ומפגעים מעשי ידי אדם. איזור השרון עבר פיתוח מואץ ביותר בשנים האחרונות. רק בין יער אילנות ליער קדימה נותר רצף של 4-5 קילומטרים שכוללים יער, שמורת טבע נדירה ושטחי נוף חקלאי.

למרות הפיתוח המואץ שעבר אזור השרון בשנים האחרונות, נשמר רצף שטח המשמר ומאפיין את נוף השרון, כשטח פתוח בעל איכויות של טבע ונוף חקלאי במרחב קדימה – צורן והישובים הכפריים המקיפים אותם. חשיבותו של שטח זה גבוהה מבחינה ציבורית, חינוכית ולצורך שימור המגוון הביולוגי של אזור השרון, במיוחד – אירוס הארגמן הנדיר.

השטח כבר היום תחום מכל עבריו על ידי בינוי ותשתיות, ויש להשקיע מאמץ בשחזור נופו הטבעי. אולם, האיומים הגדולים ביותר על המרחב הם מיוזמות פיתוח, חלקן הגדול מאושר בתוכניות תקפות, אשר אם ימומשו יבטלו כליל את משמעותו של המרחב כשטח פתוח בעל ערך ציבורי ואקולוגי.

בלב השטח שוכנת שמורת אלוני קדימה – שמורה קטנטנה בת 9 דונם, ובה "מעט המחזיק את המרובה" – אלונים עתיקים, שריד ליער השרון; פריחה מרהיבה של מאות אירוסי ארגמן; פריחה של מיני צמחים נוספים האופייניים לבית הגידול ההולך ונכחד של השרון: קידה שעירה, שום תל אביב, תורמוס, אלקנת הצבעים ועוד.  

החברה להגנת הטבע, קק"ל ובלוטים- כפר קדימה צורן, למען איכות החיים והסביבה, פועלים לשימור וטיפוח המרחב לטובת האדם והסביבה.  
השביל סומן ונחנך בתחילת 2009 בסיוע החברה להגנת הטבע ובלוטים .

 
בלוטים –  כפר קדימה צורן, למען איכות החיים והסביבה, הוא פורום שהוקם ב-2006, ופועל לשימור וטיפוח המרחב לטובת האדם והסביבה. בלוטים הינו ארגון מתנדבים א-פוליטי של פעילים תושבי הישוב קדימה-צורן. שם הקבוצה מייצג את האלונים הרבים הקיימים ביישוב ובסביבתו. בלוטים שמה דגש מרכזי על נושאים של איכות הסביבה ובין היתר פועלת נגד בנייה של תחנות דלק בסמוך לבארות מים ולהקמת שבילי אופניים בישוב וסביבתו.

בעקבות היוזמה שלי, בשנת 2010 החליטו ההורים, המורים והתלמידים של מחזור ג בבית הספר יובלים בצורן לאמץ את שמורת אלוני קדימה בסיוע רשות הטבע והגנים ו"בלוטים". הילדים התוו שביל לאורך השמורה, תקעו יתדות, צבעו, ניכשו מינים פולשים ולמדו על השמורה וחשיבותה. המסורת ממשיכה גם במחזורים הבאים.



כדי להגיע לתחילת המסלול, פונים מכביש 4 מזרחה לחניון יער אילנות, שם מתחיל השביל (ניתן כמובן ללכת במסלול מיער קדימה עד ליער אילנות, או חלק מהמסלול).

ארבורטום
לפני ההליכה בשביל, כדאי להסתובב קצת ביער הייחודי שמצפון: זהו ה"ארבורטום", יער לאקלום עצים מרחבי העולם שפיתחה הקרן הקיימת לפני שנים, והיום אפשר לצעוד בו בשבילים מסודרים בין עצים מרחבי העולם. בין העצים יש מיני אקליפטוס ואלונים ייחודיים, ו"מעגל עצים" ייחודי, שמתאים במיוחד להפעלת כיתות ולמשחקי ילדים.
בין הארבורטום לנקודת ההתחלה של השביל קיים כיום מעון לטיפול בנגמלים מסמים. קק"ל, שהשטח נמצא באחריותה, מתכננת הקמת מרכז מבקרים ייחודי שינציח את אילן רמון.
צילום: דודי הולצמן

יער אילנות
נחזור לנקודת ההתחלה של השביל, ונצעד מזרחה. השביל ממשיך לתוך החלק המזרחי של יער אילנות, בין עצי איקליפטוסים ומעט אורנים. בסוף החורף ובתחילת האביב מתכסה היער בפריחה ייחודית – צבעונים, סחלבים, בן-חצב יקינתוני ועוד, וגולת הכותרת – אירוסי ארגמן. לאחר הליכה של כמה מאות מטרים נגיע לחלקת האירוסים. השביל עובר בין חבלים, כדי לא לפגוע בפרחים הנדירים, ביניהם אף כמה פרטים של אירוסי ארגמן צהובים.
צילום: דודי הולצמן

סביב האירוסים, נעשו נטיעות של אלוני תבור בשנים האחרונות, כמאמץ ייחודי של הקק"ל להשיב את איזור השרון לגדולתו – עד לפני 90 שנה הוא היה מכוסה יער אלונים, שמעטים ממנו שרדו.
לפני שהשביל נכנס לשטחים החקלאיים של קדימה, נראה גבעה קטנה משמאל, עליה כמה עצי אורן גלעין (צנוברים), צל ותצפית לכיוון קדימה וצור-משה.

נוף השדות
מכאן פונה השביל מזרחה, נכנס השביל לתוך דרך חקלאית שעוברת בין שדות התותים של קדימה לבין צור משה. לצד הנוף החקלאי היפה, יש לא מעט ניילונים ופסולת אחרת... שביום מן הימים תנוקה. הדברת שדות התותים נעשית באמצעות "הדברה ביולוגית" - שחרור חרקים שטורפים את המזיקים, ובכך מפחיתים את כמות חומרי ההדברה במידה משמעותית.
השדות והמרחב הפתוח אינם מוגדרים כשמורת טבע, אך הם יוצרים רצף בין אתרי הטבע ומאפשרים מעבר מאביקים בין הצמחים במרחב כולו.
צילום: דודי הולצמן

צור משה ופארק אתונה
לאחר כמה מאות מטרים, מיד כשנעבור פרדס מצד ימין, נטפס על סוללת העפר שמשמאל , ונעבור לשטחי המושב צור משה. המושב, הוקם בשנות ה-30 על ידי יוצאי יוון, כחלק מישובי "חומה ומגדל", ונחשב, אחרי הרחבתו, למושב הגדול בארץ.
צילום: דודי הולצמן


בשנת 2004 הוקמה אנדרטה ייחודית לזכר יהודי יוון שנספו בשואה, לכבוד הידידות בין ישראל ויוון ולכבוד אולימפיאדת אתונה.
נחזור לשביל, ונמשיך איתו בין השדות. הוא פונה ימינה עד לשמורת קדימה הקטנה והייחודית.

שמורת אלוני קדימה
בשמורת אלוני קדימה נמצא "עולם ומלואו" בשטח של 9 דונם. עצי אלון-תבור עתיקים, שריד ליער האלונים שהיה בשרון; פריחת אירוסי ארגמן מרהיבה וצפופה (בעיקר בעומק השמורה), קידה שעירה, רותם, שום תל-אביב, אלקנת הצבעים, תורמוסים ועוד. זוהי "שמורת עציץ", שמכילה מספר רב של מינים בשטח קטן, מוקף מכל עבריו בשטחי חקלאות ובניה. חשיבות השמירה על נקודה ייחודית זו, ועל רצף פתוח בינה לבין מוקדי פריחה אחרים היא גדולה ביותר.
צילום: דודי הולצמן

יער קדימה
השביל ממשיך דרומה לכיוון קדימה, ובפינת רחוב חנקין פונה שמאלה ומגיע ליער קדימה.
יער קדימה ניטע עוד בראשית שנות הארבעים, על אדמות חוליות קלות, בעצי איקליפטוס ואורן. גם בו יש פריחת אירוסי ארגמן מעטה וגם צבעונים, אך הוא בעיקר מהווה "ריאה ירוקה" ואתר פיקניקים לתושבי הסביבה. תוואי השביל עוקב אחרי הכביש הפנימי של השמורה ומסתיים בכביש 562 (צורן-קדימה-תל מונד), אך בהחלט אפשר לשוטט מחוץ לשביל ולצאת מהיער אל השדות המקיפים אותן. השביל אמור להמשיך עד צורן, ובעתיד להתחבר למערכת השבילים האחרים שתחומי מועצת לב השרון.

צילום: דודי הולצמן

איומים על השמורה ועל השביל
כביש 561 אמור לחבר את צורן וקדימה לכביש 4 ולהמשיך לכביש 2 ולנתניה. הכביש יהרוס את המרחב הפתוח, ינתק את השמורה מיער אילנות והפוך את המרחב האחרון שמשמר את נופי השרון לאספלט. פתרון בעיית הפקקים הוא חשוב, אך לכביש זה יש חלופות הגיוניות, מהירות וזולות בהרבה - בעיקר הרחבת מערכת הכבישים הקיימת.


 צילום: דודי הולצמן


יום חמישי, 29 בינואר 2015

שרון אדום - סודות, שדות של אירוסים (וגם כלניות ופסלים)

בשבתות חורפיות נראה כאילו כל עם ישראל יוצא לצפות בפריחה ברחבי הארץ. לא נדיר לשמוע על פקקי ענק בנגב המערבי (עם פריחת הכלניות ופסטיבל דרום אדום) בגבעת הרקפות או ביער אודם המושלג. למי שבוחר לא להרחיק ולעמוד בפקקים: ממש קרוב לבית, על הדרך שבה עוברים אלפי אנשים מדי יום, מצאנו בשבת שמשית אחת, אוסף של אתרי טבע מקסימים.
השדות ממזרח וממערב לשפיים, עם כל הכבישים, האיומים הסביבתיים ולחץ האוכלוסיה, מאפשרים לנו לגלות עולם שלם של חי וצומח, עשר דקות מהבית (שלי, לפחות).

צילום:דודי הולצמן



צילום:דודי הולצמן

שרון אדום
כביש עוקף בני ציון יוצא ממחלף הדרים שעל כביש 4. הכביש עובר ליד מזבלה (תזהו לפי השחפים שעפים מלמעלה), ממשיך מערבה עד פסי הרכבת, ומתעקל משם דרומה. לאחר פרקי גשם ארוכים, נוצרות במקום שלוליות ענק, שמושכות אליהן עופות מים רבים, בעיקר סיקסקים ולבניות. בסוף אוגוסט מתמלאים שולי הכביש בחצבים.
נמשיך דרומה, נפנה ימינה לכיוון מחסום הרכבת, ולפני הפסים נפנה בזהירות שמאלה לדרך עפר, מקבילה לפסי הרכבת. מייד נראה משטחים של כלניות אדומות, ממש פסטיבל "שרון אדום". כה יפה, כה קרוב, כה מפתיע.
נחזור לכיוון הדרך הראשית, נחצה את פסי הרכבת לכיוון שפיים. משמאלנו הרפת של חוף השרון, ובצומת נפנה שמאלה לכיוון שפיים (דרך המנהרה מתחת לכביש החוף, קחו בחשבון שבימים אלה מתבצעות עבודות לבניית מחלף חדש וייתכנו שינויים בתנועה). נעקוב אחרי השלטים לשפיים ול"ארסוף קדם". הכביש הצר נמתח במקביל לכביש החוף. בתוך השדות נראה כמה פסלים - אך זוהי רק ההקדמה למה שנראה בהמשך. הכביש פונה ימינה (ליד מקבץ בתים) ושמאלה, שם כדאי לחנות ולשוטט בגלריה הפתוחה. הגלריה הוקמה לזכר האמנית דינה מנהיים ז"ל, שנפטרה ב-2006, על ידי בעלה דני וקבוצת "green Gallery", ובה עשרות פסלים שיצרו אומנים מהארץ ומהעולם. הם פזורים בשטח של עשרות דונמים, בלב שדות ירוקים ופורחים, כשברקע מנצנץ הים הכחול.


צילום:פועה עדן-הולצמן 
 
צילום:דודי הולצמן

צילום:אבישי טייכר

 לצד הפארק יש גן עצי פרי אורגניים, ואף אפשר לערוך שם אירועים.

צילום:אבישי טייכר

הבתים והשטחים שייכים לישוב לא-מוכר בשם "ארסוף קדם", קבוצת בתים שהוקמה בשנות השלושים, היתה בעבר חלק מרשפון (לא לבלבל עם הישוב ארסוף).
בשדות אפשר לראות מדי פעם צבאים רצים ומקפצים, אפילו לעיני הנוסעים בכביש החוף.

סודות, שדות של אירוסים
השדות הנרחבים משתרעים עד חוף הים, חלקם חלק משמורת הטבע של חוף השרון. אם נלך מעט מערבה מהגלריה הפתוחה נגיע לשביל-דרך עפר שכיוונה צפון-דרום. ממערב לה לכיוון הים, שדה ענק, שהחל בסוף ינואר פורח בו מקבץ ענקי של אירוסי ארגמן. קרוב ולא מוכר. האירוסים, בצבעי סגול-ארגמן, (עם מעט צהוב) בולטים ביופיים ובגודל פרחיהם על רקע השדות הירוקים.
 
צילום:דודי הולצמן

צילום:דודי הולצמן

אירוס הארגמן הוא אחד המינים הנדירים מבין "אירוסי ההיכל". היות שבית הגידול שלו הוא לאורך מישור החוף, מאשדוד ועד עתלית, הוא נפגע במאה האחרונה במידה רבה מכל ההפרעות הסביבתיות של איזור כה צפוף ועתיר כבישים ובניה. למרות זאת, הוא נשמר במספר שמורות טבע ואיזורים מוגנים, הידועים ביותר הם בנתניה, בית חנן ושמורת פולג. 
לשמחתי יצא לי לקחת חלק באימוץ שמורת אלוני קדימה הקטנטנה, שגם בה מקבץ מרשים של אירוסי ארגמן, עם ילדי בית הספר יובלים בצורן.
מקומות אחרים בהם פורחים האירוסים - יער אילנות, ואפילו בעתלית ובאפקה.



מצוק חוף השרון
שמורה יפה ומתאימה לכל עונה: בתוך שטח מגודר, שבילים שהולכים על המצוק, עם הרבה פריחה מסוף הקיץ (חצבים, נר הלילה), בחורף ועד לאביב. גם כאן יש צבאים (בדרך כלל נחבאים), ויש אפילו דיונות חול קטנות להתגלגל בהן. לשמורה יש שתי כניסות: משפיים (מאחורי הקיבוץ) ומגעש (דרך שמוליכה ממרכז הקניות, מהכיכר של "צומת ספרים"). בשבתות עמוס למדי, מטיולי גן וימי הולדת, ועד להצעות נישואים רומנטיות.
 
צילום:דודי הולצמן
 
צילום:יובל מנדלסון

מדרום לשמורה הישוב היוקרתי ארסוף, ומצפון לו פרוייקט של בנים ממשיכים של קיבוץ געש שהתגלה באופן מפתיע כפרוייקט יוקרה למיליונרים... המאבק נגד הבניה במקום - נחל כשלון. 
למרות זאת, גם כאן, ליד המרכז המסחרי אפשר לראות מדי פעם ציפרים (מגלנים, במקרה זה)...

 
צילום:דודי הולצמן

געש
קיבוץ געש, מצפון לשפיים קם בשנות החמישים על ידי עולים מדרום אמריקה, על אדמות שרכשה משפחת ליטווינסקי בשנות ה-30 (מהפרדסים האלה נותרה "הטירה" שבנתה המשפחה, והיום היא חלק מגן אירועים).
צילום:אבישי טייכר

בין איזור המסחר של געש לכביש החוף נמצאת שמורת שלולית געש, בית גידול לצמחים ודו-חיים נדירים (הלואה בין כביש השירות לכביש החוף) . בנוסף, יש מצפון לקיבוץ (בשדות הגולף הנרחבים) שמורה נוספת, בריכת געש, גם היא בית גידול לצמחי מים, דו חיים וגם עופות מים. 
קידוח מים "תמים" העלה מים מינרליים חמים עם תכונות מרפא והרגעה. הקיבוץ בנה במקום אתר מרחצאות מצליח, בשם חמי געש, נעים ובעיקר קרוב לבית.

אם אתם בסביבה:

 
צילום:דודי הולצמן 

עוד טיולי פריחה מעניינים שיתאימו לתקופה זו:
צילום:אבישי טייכר




"בַּשָּׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן,וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׁי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי-בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי. תֵן דַעַתךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ"
מדרש קהלת רבה, ז